תקנה 108 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 דנה בשאלון המופנה לתאגיד או למדינה וקובעת כדלקמן: "היה הנשאל תאגיד, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי בקשת השואל, להרשות מסירת שאלון לחבר או לפקיד של התאגיד...". מלשון התקנה אין להבין כי קיימת חובה להפנות את השאלון לאדם ספציפי בתאגיד, אלא אם ביקש זאת, מפורשות מציג השאלון. להלן החלטה בנושא שאלון לתאגיד / חברה: החלטה בתיק בש"א 856/03 ביקשה התובעת לקבל מהנתבעת גילוי ספציפי של מסמך הקרוי "תוכנת כרמל". בית המשפט בשעתו לא הכיר בצורך לחייב את הנתבעת לגלות את תוכנת כרמל במסגרת בקשה לגילוי מסמך ספציפי, אך קבע כי הדרך הנכונה לברר עובדות הקשורות בתוכנה, היא להציג לנתבע שאלון במטרה לאמת את המסקנות שהתובעת רוצה להסיק מגילוי התוכנה כמסמך. לאור זאת, ניתנה רשות לתובעת להגיש שאלון בתוך 15 יום. השאלון הוגש ביום 28.3.04 והוא מכיל כ- 100 שאלות. צורפו לו נספחים שהם אותם מסמכים שבשעתם הוגשה גביהם בקשה לגילוי ספציפי, בקשה שנדחתה. השאלון גם מכיל שאלות רבות העומדות בניגוד למה שנקבע בהחלטה מיום 18.2.04. לאור זאת החליט בית המשפט לחייב את הנתבעת להשיב אך ורק על 8 שאלות מתוך כלל השאלות שבשאלון. בכך לא הסתיים העניין. בבקשה שהוגשה בידי התובעת נאמר כי לדעתה התשובות ל-8 השאלות, אינן ממצות. לטענת התובעת, השאלות נענו תוך התחמקות והתחכמות, תוך עמידה על קוצו של יוד, מבלי ליתן את הדעת לרקע ההליך ולצורך בכלל בשאלון, והתוצאה היא לדעת ב"כ התובעת, שהמידע שהשגתו היתה מטרת השאלון - מידע זה הוחמץ. עוד טוען ב"כ התובעת כי השאלון נענה בידי אחת, לינדה גרינפלד, אשר לא טרחה לציין בתצהיר מי היא ומה היא, מניין המידע שברשותה, ומי הסמיך אותה ליתן תשובות לשאלות בשם הנתבעת. עו"ד וינדר, ב"כ התובעת, טוען כי ב"כ התובעת למעשה מתווכח עם התשובות, שלדעתו אינן נכונות, אך דרך זו איננה ראויה כשמדובר בתצהיר תשובות לשאלון. לדעתו השאלות נענו בדיוק כפי שנשאלו. באשר לטופס השאלון, טוען עו"ד וינדר, הוא עונה על דרישות טופס 9 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, ואין כל מקום לבוא בטרוניה אל הנתבעת על הדרך שבה פעלה. תקנה 108 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 דנה בשאלון המופנה לתאגיד או למדינה וקובעת כדלקמן: "היה הנשאל תאגיד, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי בקשת השואל, להרשות מסירת שאלון לחבר או לפקיד של התאגיד...". מלשון התקנה אין להבין כי קיימת חובה להפנות את השאלון לאדם ספציפי בתאגיד, אלא אם ביקש זאת, מפורשות מציג השאלון. לכך נקבעה בבר"ע 36/74, מפעלי פלדה בע"מ נגד יעקב לזימי, פ"ד כ"ח[2], 245, בו נקבע כי: "אולם כאשר מצהיר המזכיר בשמה של חברה, הוא עושה עצמו פה לחברה. ועליו לגלות לבעל דין החוקר לא רק מה שידוע לו בתור מזכיר אלא כל מה שנודע לחברתו מפקידיה וסוכניה. אכן, בעל דין שנשאל אינו חייב לערוך חקירה ודרישה כדי לספק לשאול מידע ממקורות אחרים. הוא חייב רק לגלות מה שידוע לו. מכאן שמקום שתאגיד נדרש להשיב על שאלון, המשיב מטעמו חייב לגלות כל דבר הבא לידיעת עובדי התאגיד, במהלך עבודתם, ולצורך כך עליו לחקור ולודא גם מה ידוע לאלה - אך לא לאחרים - כדי שיוכל להשיב תשובה שלמה. וכדי למנוע התחמקות, דין הוא שהמצהיר מטעמו של תאגיד יאשר בתצהירו, כי ערך ברורים בקרב עובדי התאגיד הנוגעים לענין נושא התובענה, ותשובתו לא רק כוללת ידיעתו הוא, אלה משקפת גם מה שנודע לו עקב הברורים שערך". ניתן להסיק מכך שגם כאשר משיב לשאלון אדם אחר שאינו מזכיר, עליו לשמש פה לתאגיד ולא להשיב לשאלות רק על סמך ידע אישי. באשר לאופן מתן התשובות בתצהיר לאחר עיון בשאלות ובתשובות מצאתי כי יש בסיס לטענת התובעת באשר לשתי השאלות 8.12 ו- 17.1. בשאלה 8.12 נשאלה המשיבה: "האם נכון כי שער החליפין של דולר ארה"ב המצויין בשורה 23 לנספח ו' הנ"ל והמשקף שווי שער של 4.8356 ₪ לדולר, משקף שער העברות והמחאות הנהוג בבנקים המסחריים בישראל בתקופה הרלוונטית האמורה בנספח ו' שהיא 7.10.02 עד 13.10.02"? בתשובה ענתה המצהירה: "שער החליפין של הדולר המופיע במערכת המחשב הוא שער העברות והמחאות (גבוה) בין הדולר של ארה"ב למטבע הישראלי. מערכת המחשב אינה שומרת נתונים ששררו בשנת 2002". בתשובה זו יש משום ניסיון להתחמק שכן המצהירה אינה עונה לעצם השאלה עליה נשאלה, היא האם שער הדולר של 4.8356 הוא השער אשר היה נהוג בבנקים מסחריים. חלקה השני של התשובה בדבר אי שמירת הנתונים מעורפל ונאמר על דרך השלילה שכן המצהירה אינה מפרטת עד איזה שנה ספציפית שומרת מערכת המחשב נתונים. בשאלה 17.1 נשאלה המשיבה: "האם נכון הוא כי שערי החליפין של הדולר האמריקאי ביחס לש"ח בתאריכי הטיסה הרלוונטיים של התובעת ע"פ כתב התביעה היו שערי ROE שצוינו בתוכנה באותו מועד כשערי החליפין לדולר האמריקאי?" בתשובה לשאלה זו ענתה המצהירה: "שער החליפין המופיע במערכת המחשב הוא שער העברות והמחאות (גבוהה) בין הדולר של ארה"ב למטבע הישראלי". בשאלה 17.1 זו, כך מסתבר, רוצה התובעת כי הנתבעת תתייחס במפורש לטענה כי במערכת שלה אכן עושים שימוש בקוד ROE, אך בתשובה מתעלמים מכך ואין מזכירים את הקוד הנ"ל. יש לראות בהתעלמות זו נסיון להתחמק ממתן תשובה בכל הקשור לקוד האמור מסיבות השמורות עימה, בניגוד למתבקש בגוף השאלה עצמה. אני מורה לנתבעת כדלקמן: א. ליתן תצהיר מתקן בו תפרט המצהירה את תפקידה בחברה הנתבעת, תאשר כי התצהיר מחייב את הנתבעת ואינו נובע רק מידיעתה האישית של המצהירה, וכי ערכה את תצהירה לאחר חקירה ודרישה בקרב עובדי הנתבעת הנוגעים בנשוא התובענה, אם ובמידה שבירור כזה היה נחוץ; ג. תינתנה תשובות מדוייקות ומפורטות יותר לשתי השאלות שפורטו לעיל, על פי ההנחיות שצויינו ליד כל אחת מהן בהחלטה זו לעיל. התצהיר המתקן יוגש בתוך 15 יום מהמצאת החלטה זו לידי ב"כ הנתבעת. אין צו להוצאות.שאלוניםמסמכים