בקשה לעיון חוזר מעצר עד תום ההליכים

להלן החלטה בנושא בקשה לעיון חוזר מעצר עד תום ההליכים: החלטה בפני בקשה לעיון חוזר בהתאם לסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 שהוגשה על ידי המבקש, זאת לאחר שביום 02.01.05 הוריתי על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביום 10/11/04 הוגש נגד המבקש כ"א בת.פ. 3991/04. בכתב האישום נטען כי בתאריך 6/11/04 תקף הנאשם שלא כדין את המתלוננת (להלן:"המתלוננת") בכך שלחץ באמצעות ידו על אזור החזה ובהמשך היכה בה באמצעות ידיו בכל חלקי גופה. כמו כן נטען כי במעמד המתואר איים המבקש בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שאמר לה שיהרוג אותה אם לא תירגע. בהמשך תקף אותה בכך שקשר את ידיה באמצעות חגורת מכנסיו ואיים עליה שירביץ לה ויאנוס אותה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות של ממש והמטומות. עוד הואשם המבקש בהפרת הוראה חוקית בכך שבתאריך 6/9/04 במסגרת ת.פ. 2907/04 בו הואשם המבקש בעבירה של הסעה שלא כדין של שוהים בלתי חוקיים בניגוד לחוק הכניסה לישראל התש"יב- 1952, שוחרר המבקש ממעצר בתנאי מעצר בית מלא ולמרות זאת במועד האמור נמצא המשיב כשהוא מפר את ההוראה כשהוא נמצא בדרך בין סדום לים המלח. בד בבד עם הגשת הבקשה למעצר הוגשה בקשה לעיון חוזר - ב"ש 9193/04, ובה נתבקש בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו לשחרר את המבקש בתנאי מעצר בית מלא בת.פ. 2907/04, לאור העובדה שהמבקש הפר את ההוראה החוקית והפגין זלזול בבית המשפט ובהחלטותיו. ב"כ המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, הן ביחס לעבירות האלימות האיומים והפרת ההוראה חוקית והן ביחס לעבירה של הסעה שלא כדין בה הודה כבר המבקש והורשע. לאחר שדנתי בשתי הבקשות במאוחד הוריתי כאמור על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו ביום 2.1.05. הבקשה שבפני הוגשה שלושה ימים לאחר מתן החלטתי (ביום 5.1.05) כאשר העילה לבקשת העיון החוזר היתה חלופות נוספות שהוצעו על ידי המבקש. בבקשה נאמר כי יש בחלופות החדשות שהוצעו כדי לנטרל את המסוכנות הנובעת מן המבקש ועל כן התבקש בית המשפט לשנות את החלטתו ולהורות על שחרור המבקש. אציין כי בתיק זה הוריתי על הגשת תסקיר שירות מבחן עוד בטרם הוריתי על מעצרו של המבקש ונתנו מספר תסקירים אשר בחנו את החלופות שהוצעו על ידי המבקש, כאשר המלצת שירות המבחן שללה למעשה את החלופות שהוצעו. לאחר שהתקיים דיון בבקשה זאת ולאור בקשת ב"כ המבקש הוריתי על הגשת תסקיר משלים נוסף אשר יבחן את החלופות הנוספות שהוצעו. בתסקיר המשלים שהתקבל בפני חזר שירות המבחן, כפי שציין בתסקיריו הקודמים, על החשש כי המבקש יהווה סיכון למתלוננת באם ישוחרר ממעצר וכי הוא יתקשה להציב לעצמו גבולות ולהימנע מיצירת קשר עימה כפי שהיה בעבר כאשר הפר את מעצר הבית שהוטל עליו בעת ששוחרר. שירות המבחן מציין כי מנגד התרשמותו מן החלופה שהוצעה הינה כי המדובר בחלופה שיש בה כדי להעמיד למשיב גבולות חיצוניים ועל כן בשיקול סופי מצא לנכון להמליץ על שחרורו של המבקש לחלופה זו. לאחר שעיינתי בתסקיר ובתסקירים הקודמים של שירות המבחן ובהתחשב בעבירות המיוחסות למבקש, איני רואה לנכון לקבל את הבקשה לעיון חוזר ולהורות על שחרור של המבקש כאמור. שחרור לחלופת מעצר מותנה בראש ובראשונה באמון שרוכש בית המשפט לנאשם. חלופת מעצר לרבות מעצר בית מתבססת כאמור על אותו אמון. אם בית המשפט מסתמך על חלופת מעצר אין זאת אלא משום שהוא סומך על הנאשם שלא ינצל אמון זה. משנשמט האמון נשמטת אף החלופה- ראה לעניין זה בש"פ 507/00 מזרחי נגד מ"י פד"י נב(1) 315. בענייננו שירות המבחן בדק את החלופה והתרשם כי המדובר בחלופה סמכותית. עם זאת בחינת החלופה נעשית תוך התייחסות לאמון שניתן במבקש עצמו ובשים לב לרמת המסוכנות הנובעת ממנו, תוך בחינת האינטרס הציבורי וחובת בית המשפט לשמור על שלום הציבור ובכלל זה שלומה של המתלוננת. שירות המבחן הן בתסקיריו הקודמים והן בתסקיר זה חוזר ומציין כי נשקפת מן המבקש מסוכנות למתלוננת. לאור רמת המסוכנות האמורה ציין בתסקירו הקודם כי לאור ההערכה כי למבקש קיים קושי לעמוד בגבולות שיוצבו בפניו, הרי כל שחרור לחלופה שאינה מרוחקת ממקום מגורי המתלוננת וסמכותית לא יהא בה כדי להפחית את רמת המסוכנות. בתסקיר הנוכחי שירות המבחן, למרות האמור בתסקירו הקודם, אינו מתייחס כלל לקרבה הרבה בין מיקום החלופה המוצעת לבין מקום מגורי המתלוננת, זאת כאשר שירות המבחן עצמו ציין בתסקירו הקודם כי לאור רמת הסיכון נשללת חלופה סמוכה למגורי המתלוננת. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 2.1.05 הרי בבש"פ 4100/04 אשר אף הוא עניינו עבירות אלימות, ציין כבוד השופט טירקל את החשש שהמשיב שלא שלט במעשיו יחזור על מעשיו והורה על מעצרו. יודגש, באותו מקרה לא שחרר בית המשפט לחלופת מעצר למרות שההצעה לשחרור לחלופת מעצר הייתה בבית הורי המבקש המרוחק כ - 100 ק"מ ממקום מגורי המתלוננת, ואם כך שם, קל וחומר בענייננו כאשר מדובר בחלופה הקרובה קרבה רבה ביותר למתלוננת. על בית המשפט לבחון לא רק את הערב עצמו שהוצע, אלא את מכלול השיקולים והאינטרסים ובכלל זה החובה להבטיח את שלומה של המתלוננת, והאם ניתן ליתן במבקש שבפנינו אמון שלא יפר בשנית את תנאי השחרור במידה וישוחרר לחלופה המוצעת והאם יש בחלופה המוצעת, כדי לנטרל את המסוכנות הנובעת מן המבקש. בעניין זה טען ב"כ המשיבה ויש ממש בטענתו, כי גם אם אין חולק כי המדובר בערב בעל יכולת השפעה ומרות הרי עדיין יש ליתן משקל למסוכנות העולה מן המעשים המיוחסים למבקש, מתסקיר שירות המבחן ומהעובדה שהמבקש שוחרר כבר למעצר בית והפר באופן בוטה את האמון שניתן בו- לא רק בביצוע עבירת הפרת ההוראה החוקית, אלא בכך שביצע עבירות חמורות נוספות של תקיפה ואיומים כלפי המתלוננת. עניין לנו במבקש אשר שוחרר כבר לחלופת מעצר והפר את האמון הניתן בו. פועל יוצא של הפרת האמון הינה כי אם נאשם כזה נתפס בדבר עבירה בדרך כלל לא יהא מקום לשחררו מן המעצר פעם נוספת. במצב דברים זה על בית המשפט החובה לשקול האם אין בשחרור המבקש כדי לסכן את שלומה של המתלוננת. בעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 1961/03 פורסם בתק- עליון 2003(1) 135(שם דובר על תקיפה חבלנית של בן זוג ואיומים) כי: " אין להעמיד את המתלוננת בסיכון שלומה, בהנחה שתחזור לחיות בביתה, ולא נמצא מענה ראוי להסיר את האיום הזה על דרך של חלופת מעצר נאותה". לאור כל האמור לעיל ולאור המסוכנות הנובעת מן המבקש אשר הוכיח כי אין ליתן בו אמון ולאור העובדה כי החלופה שהוצעה סמוכה למקום מגורי המתלוננת ובהתחשב בכל האמור לא שוכנעתי כי יש בחלופה המוצעת כדי לנטרל את המסוכנות הנובעת מן המבקש ולהבטיח את שלומה של המתלוננת. לאור כל האמור לעיל הבקשה לעיון חוזר נדחית .מעצרעיון חוזרמסמכיםמעצר עד תום ההליכים