להלן החלטה בנושא החלטה על מעצר עד תום ההליכים: החלטה 1. ביום 22.5.06 הוגש נגד המשיב כתב אישום, ובו הוא מואשם בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, ניסיון לחבלה חמורה, החזקת סכין, קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לגניבת בקר ועבירות נוספות, הכל כפי שיפורט להלן. בד בבד עם הגשת כתב אישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים ) התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). על פי הבקשה, למבקשת ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, העבירות המיוחסות לו הינן חמורות על פי אופיין, ומקימות עילת מעצר בשל היותן מסוכנות לביטחון הציבור ורכושו. 2. על פי המפורט בכתב האישום, הגיע הנאשם בליל 9.5.06 לאזור שטח מרעה בו רעה בקרו של המתלונן כשהוא נוהג ברכב מסוג טנדר טיוטה. לראשונה הגיע המשיב למקום סמוך לשעה 21:30 והוריד אדם שזהותו אינה ידועה. באתר זוהו שלושה אנשים, אשר גנבו בשטח המרעה שישה עגלים, כפתו אותם ברגליהם, והדקו את פיותיהם על מנת שלא ייגעו וירעישו. העגלים הכפותים הונחו ליד הכביש הראשי הנמצא בין מושב כרם בן זמרה למושב עלמה. סמוך לשעה 23:10, הגיע המשיב עם רכבו למקום, אליו הועברו העגלים, וזאת לשם העמסת העגלים לרכב. המשיב עצר את הרכב בשולי הכביש, ירד ממנו וניגש לעבר העגלים הכפותים. המשיב החל למשוך את אחד העגלים לעבר הרכב, או אז יצאו מן המארב שניים מבני משפחת בעל העגלים, אשר ארבו במקום, ורצו לעבר המשיב. המשיב שאחז בידו סכין הניף אותה לעבר אחד מבין השניים, ששמו נסים שטרן, וניסה לדוקרו. בתגובה, היכה אותו שטרן באמצעות רובה שאחז בידו עד שהסכין נשמטה מידו. המשיב פנה לרכב וניסה להניעו, אולם שטרן דלק אחריו ולאחר מאבק הצליח ליטול את מפתחות הרכב ולמנוע מבעד המשיב להימלט מן הזירה. על פי המפורט בכתב האישום, במעשים המתוארים לעיל: "במעשיו המתוארים לעיל, גנב הנאשם בקר בצוותא ובשעת המעשה או בתכוף לאחריו ביצע או איים לבצע מעשה אלימות באדם כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או להתגבר על ההתנגדות. בשעת השוד, היה הנאשם מזויין בנשק קר שיש בו כדי לסכן או לפגוע; בנוסף, הנאשם קשר קשר לביצוע גניבת בקר - עבירה מסוג פשע; הסתייע ברכב לביצוע פשע; החזיק סכין מחוץ לתחום ביתו שלא למטרה כשרה; התעלל בצוותא בבעלי חיים; וניסה לחבול באדם חבלה חמורה באמצעות סכין." על כן, הואשם המשיב בכתב האישום בביצוע העבירות הבאות: שוד בנסיבות מחמירות -עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977. נסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 333 + 335(א)(1) + 25 לחוק העונשין הנ"ל. החזקת סכין - עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין הנ"ל. קשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין הנ"ל. המסתייע ברכב לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961. איסור התעללות - עבירה לפי הסעיף 2 (א) + 17 (א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד-1994 + סעיף 29 לחוק העונשין הנ"ל. 3. לכתב האישום צורף אישום נוסף לפיו, בבוקרו של אותו יום (9.5.06) הגיע הנאשם יחד עם אבי כלפא ברכב מסוג איסוזו לשטח המרעה בו רעה עדרו של מר אחמד חמאידה ותפסו עגל מסוג זימנטל, השכיבוהו על הקרקע והחלו לכפות רגליו הקדמיות באמצעות חבלים שהביאו. כל זאת על מנת להעמיסו על הרכב ולגונבו. באותה עת הזדמן למקום המתלונן ומנע את השלמת מעשה הגניבה. בגין האמור, מואשם המשיב בעבירה של נסיון לגניבת בקר - עבירה לפי סעיפים 393 א + 25 לחוק העונשין התשל"ז-1977 והסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961. 4. קריאת חומר הראיות מלמדת, כי נגד המשיב ראיות לכאוריות, אשר יש בהן כדי להביא להרשעה. למעשה, נראה כי אף הסניגור עצמו אינו חולק על קיומן של ראיות אלה, ובחר לטעון לגבי עוצמתן, כפי שיתואר להלן. מכל מקום, לאחר שעברתי וקראתי את חומר הראיות, סבורני כי אכן בחומר מצויות ראיות דיות, כאשר אם תעמודנה במבחן שמיעת התיק, יהא בהן כדי להביא להרשעה. עיקר הראיות מצוי בעדויותיהם של ניסים שטרן ויונתן הרשטיק. שני אלה ארבו במקום תצפית, אשר היה סמוך לזירת ביצוע העבירה, והם אשר נאבקו במשיב, אגב ביצוע העבירות, ומנעו ממנו לבצע את העבירה ולהמלט במכוניתו מן הזירה. מהודעתו של ניסים שטרן ביום 10.5.06, מתאר העד כי הגיע למקום התצפית, כאשר שמעו את געיית העגלים, אשר נשמעו לדבריו כבוכים והבין כי הם קשורים. למקום הגיע טנדר טויוטה ממנו ירד אדם אחד לכיוון ריכוז העגלים. באותו רגע רץ העד יחד עם יונתן הרשטיק - בנו של בעל העגלים - לעבר הדמות, כאשר יונתן מדליק פנס. כשהתקרבו ראו שלוש דמויות ליד ריכוז העגלים וכן את האדם שירד מהרכב. שלושת האנשים נבהלו והחלו לברוח לכיוון השטח, ואילו האדם שירד מן המכונית החל להמלט לעבר המכונית - כיוון ממנו באו שטרן ויונתן. האדם רץ לעבר שטרן, כאשר בידו סכין מונפת, באופן שנראה כאילו הוא בא לתוקפו. שטרן היכה על ידו עם כלי הנשק, וגרם להעפת הסכין מידו. השניים החלו להאבק, כאשר המשיב ממשיך בבריחה לכיוון המכונית. שטרן רץ אחריו, ומשך את המפתח בכח מתוך כלי הרכב, וכיבה את מנועו, כאשר לאחר מכן מנע את יציאתו מן הרכב עד לבוא אנשי המשטרה. שטרן זיהה את האדם, כתושב עלמה, בן משפחת כלפא ואף נקב בשמו הפרטי. הסכין נתפס על ידי שטרן, והוצג על ידו לאנשי המשטרה. עדותו של שטרן נתמכת בעדותו של יונתן הרשטיק, אשר חזר כמעט מילה במילה על דבריו של שטרן. אף בעדותו של הרשטיק נראה המשיב כשהוא יורד ממכוניתו ליד שולי הכביש, כשהוא מושך עגל קטן לכיוון רכבו, או אז רצו אליו השניים, תוך שיונתן מדליק פנס. בשטח נראו שלוש דמויות הנמלטות לכיוון שטח המרעה, ואילו המשיב רץ עם סכין לכיוונו של שטרן למטרה לדוקרו. לאחר מכן נאבקו השניים, תוך כדי שיונתן מאיר עליהם עם הפנס ושטרן שולף את מפתח המכונית. באיזור נמצאו שישה עגלים כפותים ברגליהם, וכן פיותיהם היו קשורים. יונתן אף זיהה את הסכין שהיה בידי המשיב וכן צילם את העגלים הכפותים. ואכן, בחומר הראיות קיימות תמונות של עגלים כפותים בצורה אכזרית, המונחים בשולי הכביש. דומני, כי בשתי עדויות אלה, כבר נמצא לנו החומר הראייתי הלכאורי הדרוש, בשלב זה של הדיון. מכל מקום, קיימות אף עדויות נוספות, אשר כולן תומכות בשתי עדויות אלה, כגון, עדותו של יצחק הרשטיק, בעל עדר הבקר, ואשתו שולה, עדות הרב"ש, צילומי העגלים, צילום כלי הרכב בו נהג המשיב, הסכין שנתפס במקום, אשר המשיב הודה כי שייך לו, אלא שלטענתו נועד לקילוף פירות. 5. גרסתו של המשיב הינה כי הוא נקלע למקום באקראי, כאשר לצד הדרך אותת לו אדם עם פנס לעצור. משעצר את רכבו, התנפל עליו אותו אדם עם סכין ואקדח, והחל להכותו. לטענת המשיב, בהודעתו מיום 10.5.06 הוא לא יצא כלל מרכבו, כאשר הסכין שנתפסה , נתפסה בכלל ברכבו, שכן שימשה אותו לקילוף פרי הדר. 6. כאמור, הסניגור לא טען ביחס לחומר הראיות כולו, אלא הפנה את האצבע למספר תמיהות ופריכות, אשר לשיטתו יש בהם כדי לפגוע בעוצמתו של חומר הראיות. ראשית, מצביע הסניגור על כך כי הראיות הנוגעות להבאת אדם בשעה 21:30 לזירת ביצוע העבירה, לוקות בחסר, ועומדות בסתירה לראיות ההגנה ולרישומים שנעשו בשער המושב עלמה, בו מתגורר המשיב. לפי רישומים אלה, עזב המשיב את המושב בשעה 23:05. נכון אמנם כי רישומי השער מתחילים בשעה 22:00, אולם עד לשעה זו למשיב טענת אליבי מוצקה, לפיה צפה בתוכנית טלוויזיה יחד עם אחיו. טענה אחרת שבפי הסניגור מתייחסת לסימני הפגיעה על גופו של המשיב, אשר כולם נחזו בצד שמאלו. סימנים אלה מלמדים על פגיעה במשיב, שעה שישב ברכבו ואינם תואמים לתיאוריו של שטרן, ביחס למאבק שבין השניים. הסניגור אף מביע תמיהה, לפיה אם אכן הצליח המשיב להיכנס לתוך הרכב, מה מנע ממנו להימלט. תמיהה אחרונה זו, אינה עולה בקנה אחד עם קו הגנתו של המשיב, שכן הוא ישב במכונית, מה מנע ממנו ללחוץ על דוושת הדלק ולהימלט מן הזירה בטרם הותקף ונתפסו מפתחות המכונית. הסניגור אף העלה בחללו של אולם את השאלה מדוע לא ירה שטרן במשיב בעת המאבק שעה שהיה מצוי בסכנה מהסכין המונף לעברו. 7. מסכים אנוכי עם הסניגור, כי לכאורה קיימות תמיהות, הפוגעות בעוצמתו של חומר הראיות, לגבי האירוע שהתרחש בשעה 21:30. עם זאת, שונה המצב לגבי התרחשות האירוע העיקרי. אין חולק על כך כי המשיב נכח בזירה, וכי נלכד ליד ששת העגלים הכפותים. גרסתו של המשיב, לפיה נסע לתומו בדרך, עת נעצר על ידי בעל פנס, אשר תקף אותו ללא כל סיבה, אינה עולה עם שורת ההיגיון. אמנם, בשלב זה, איני בא לקבוע ממצאים עובדתיים, אולם דומני כי גרסאותיהם של עדי התביעה ובמיוחד שטרן ויונתן סבירות יותר. שכן, סביר יותר כי בעל בקר יתעמת עם מי שבא לגזול מרכושו, ונתפס "על חם" בזירה, מאשר יבחר לעצמו לעצור רכב חולף באופן אקראי בכביש, ולתקוף את הנוהג בו. אף נמצאה לנו בחומר הראיות סתירה בין דבריו של המשיב, לפיהם לא פגש את החשוד מוסטפא הייב ביום האירוע, לבין דבריו של אותו מוסטפא בהודעתו במשטרה. ואם בכך לא די, הרי נמצא לנו מזכרו של השוטר אילן כהן מיום 15.5.06, המתעד דו שיח שנעשה בין המשיב לבין מוסטפא הנ"ל, כאשר המשיב שואל את מוסטפא "האם אמרת להם שהיית איתי" ומוסטפא, אשר נמנע מלהשיב, סימן לו בעיניו. 8. לנוכח כל האמור, סבורני כי יש בחומר הראיות ראיות דיות, אשר יהא בהם כדי להביא להרשעה. אף לא מצאתי כי נגרמה כל פגיעה בחומר הראיות, עד כדי שניתן יהא לומר כי חומר זה אינו בעוצמה מספקת, המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. יש לציין, כי אף לגבי האישום השני מצויות לנו ראיות דיות בעדותו של המתלונן. עם זאת, לנוכח העובדה כי העבירה באישום זה הינה עבירת רכוש שאינה כה חמורה, הרי דייני אם אסתפק באמירה זו, שכן ממילא אין באישום זה כשלעצמו להביא למעצר עד תום ההליכים. 9. משקבעתי גבי חומר הראיות, בא אני לשאלה האם העבירות נשוא כתב האישום מקימות לנו עילת מעצר כנגד המשיב. בשעתו, נקוטה היתה הגישה, כי עבריינים העוברים עבירות כנגד הרכוש, אין בהם כדי להוות סכנה לביטחון הציבור ושלומו, עד כדי שיהא צורך להרחיק את העבריינים מקרבו, על דרך של מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. גישה זו נבחנה בשנים האחרונות על ידי בית המשפט העליון, בהתאם לנסיבות המשתנות של האירועים. בבש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, קבע בית המשפט העליון כי אף עבירות הנוגעות לרכוש, יכול שייקבע כי הן מסכנות את בטחון הציבור, וכך קבע בית המשפט העליון, גבי עבירות הפוגעות ברכוש: "מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסוימות יש בהם כדי לסכן את ביטחונה של החברה ואת ביטחונו של כל אדם בה. נוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסוימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך הימלטות המבצעים מעונש. מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור. לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לביטחון במשמעותו האמורה." עוד נקבע, כי גישה זו עולה אף עם הוראות חוק המעצרים, ואף אינה מתנגשת בהלכות שנקבעו לגבי מעצרם של נאשמים בעבירות רכוש, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. על כן נקבע כי עקרונית עשויה להתקיים עילה למעצר גם בעבירות רכוש. ואכן, נקבע לאחרונה כי גם בעבירות הנוגעות למעשי גניבת בקר, יש ובהתקיימן של הנסיבות אשר פורטו בפרשת פרנקל, תקום חזקת מסוכנות על פי סעיף 21 (א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. וזאת מקום שבו קיימות ראיות לכאורה בדבר התארגנות ותכנון מוקדם של עבירות רכוש, וביצוען בחבורה ובשיטתיות תוך חלוקת תפקידים בין המבצעים. במקרה זה, מתקיים יסוד ממשי לחשש כי הנאשמים עלולים לסכן את שלום הציבור ואת בטחונו. ראה בש"פ 3565/05 מרואד גריפאת נ' מדינת ישראל, פדאור (לא פורסם) 05 (10) 629 בפסקה 8 לפסק הדין. בית המשפט העליון הוסיף בפרשיה אחרונה זו וקבע כי תופעת גניבת הבקר הינה תופעה רחבה ומדאיגה, במימדים כלל ארציים. מקרה נוסף, שהובא בפני בית המשפט העליון, היה בבש"פ 835/06 עטאללה בן מחמוד ח'ילו ואח' נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם) החלטה מיום 28.2.06. אף כאן מצא בית המשפט העליון לנכון לאשר החלטה באשר למעצרם נאשמים , אשר עסקו בגניבת עגלים, עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. במקרה אחרון זה ניסו הנאשמים אף לדרוס ברכבם את המתלוננים, אולם דומני כי אין חומרתו של מעשה זה נופלת מחומרתו של המעשה שבפנינו, בו ניסה המשיב לתקוף את שטרן בסכין. 10. במקרה שלפנינו, חבר המשיב עם עוד שלושה, לביצוע העבירות. דרך ביצוע העבירות , בה היו מעורבים שלושה מחבריו של המשיב, אשר עקדו את העגלים והביאום אל הכביש, תוך תיאום עם המשיב, אשר יבוא לאספם, מעידה על תכנון מוקדם לביצוע עבירה בחבורה. אף העובדה כי המשיב ניסה באותו יום לגנוב עגל אחר, הפעם מעדרו של מר חמאידה, מלמדת על עיסוקו בתחום זה של עבריינות הרכוש כדרך עיסוק ולא כמקרה חד פעמי. הצטיידותו של המשיב בסכין, והנפת הסכין לעברו של שטרן, מעידה על המסוכנות הטמונה במשיב. צירופן של כל הנסיבות האמורות מלמדנו כי המשיב מסכן את שלומו ובטחונו של הציבור, וכי קיימת עילה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, למען הגנה על שלומו ובטחונו של הציבור. 11. עדיין נותרה החובה לבחון האם ניתן יהא להבטיח את שלומו של הציבור על דרך של שחרורו של המשיב, תוך קביעת תנאי שחרור אשר יהא בהם כדי לאיין את מסוכנותו גם ללא שיהא צורך לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים. לשם כך ביקשתי כי שירות המבחן יכין תסקיר מעצר ואף יבדוק אפשרות של איזוק אלקטרוני. ואכן, שירות המבחן בחן את עניינו של המשיב וחיווה דעתו בנושא. שירות המבחן התייחס לעברו הפלילי של המשיב, ממנו עולות הסתבכויותיו הקודמות נגד החוק בגין עבירות אלימות - עניין הנותן אינדיקציה לגבי קיומם של אפיונים אלימים בהתנהגותו הכללית. בשיחה שנערכה עם המשיב, עלה כי המשיב מתקשה ליטול אחריות על התנהגותו והסתבכויותיו וכי הוא שולל בעייתיות במערך תפקודו הכללי. המשיב הינו אדם בעל סף תסכול ותגובה נמוכים, הנוהג להתחבר עם גורמים בעלי רקע התנהגותי בעייתי וחושף עצמו לסיטואציות בעייתיות ומלחיצות, אשר לרוב מסתיימות בקבלת החלטות לא שקולות מצידו. השיחה עימו התאפיינה בסגירות רגשית, תוך שהמשיב מסרב לשתף את קצין המבחן בעולמו הפנימי, נטה להגיב באופן אקרסיבי תוך שימוש במנגנוני הכחשה נוקשים של הכחשה, השלכה והאשמת אחרים במצב תפקודו. גישתו והתנהגותו אלה מצביעים על קיומה של רמת סיכון עתידי להישנות התנהגויות פורצות גבול מצידו של המשיב. האמור בא ללמדינו על אופיו המסוכן של המשיב. שירות המבחן קבע אף כי חלופת מעצר מתאימה למשיב צריך שתהא הרחק ממקום מגוריו, תהיה מציבת גבולות ותכלול רמה נוקשה של פיקוח ודיווח. חרף האמור, הוצגה לשירות המבחן חלופת מעצר יחידה בבית המשפחה בפיקוח בני ביתו וכן איזוק אלקטרוני כגיבוי למערך הפיקוח. המלצתו זו של שירות המבחן הינה דו משמעית. מתקשה אנוכי להבין את ההגיון שבכפל ההמלצות. חרף ההמלצה הברורה להרחקת המשיב ממקום מגוריו - בסביבה המהווה את הזירה, למעשי העבירה שנעברו על ידו בעבר וכן בגין האישומים הנוכחיים - מאשר בסופו של דבר שירות המבחן, אם כי בלשון רפה, חלופת מעצר בבית המשפחה. לטעמי, לא יהא בחלופת המעצר במוצעת כדי להבטיחנו מפני מסוכנותו של המשיב. עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של המשיב מלמדנו כי המשיב בחר את דרך העבריינות כדרך חיים. המשיב הינו אדם אלים אשר הורשע בעבר בעבירות של אלימות וכן באין ספור עבירות תעבורה. גם העבירות נשוא כתב האישום יש בהן כדי ללמד על המסוכנות הרבה הטמונה במשיב. כל אלה, מביאים אותי לכלל המסקנה כי חלופת מעצר לא תסכון בעניינו של המשיב. על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. מעצרמעצר עד תום ההליכים