העבירות מסוג עוון הנטענות נעברו במהלך השנים 96' ו- 97', החקירה בהם הסתיימה ביוני 97' ובינואר 98'. כתב האישום הוגש ב- 23.10.2003 והנאשמת טוענת טענת התיישנות לפי סעיף 149(8) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 ועותרת לביטול כתב האישום. להלן החלטה בנושא התיישנות עבירת עוון: החלטה 1. כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום הכולל 5 אישומים המבוססים על 5 תיקי משטרה, שעניינם קבלת דבר במרמה ובאישומים 4 ו- 5 בנוסף, זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף. כל העבירות הן מסוג עוון. מדובר במעשי מרמה מגוונים של הנאשמת וכן בזיוף שיקים ושטרי חוב. 2. העבירות הנטענות נעברו במהלך השנים 96' ו- 97', החקירה בהם הסתיימה ביוני 97' ובינואר 98'. 3. כתב האישום הוגש ב- 23.10.2003 והנאשמת טוענת טענת התיישנות לפי סעיף 149(8) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ), ועותרת לביטול כתב האישום. התביעה מתנגדת לבקשה וטוענת כי לגבי התיקים נשוא כתב האישום התקיים "הליך מטעם בית משפט" הקוטע את מרוץ תקופת ההתיישנות. 4. הוראת החוק הקובעת את מועדי התיישנות העבירות היא סעיף 9 לחסד"פ, לפי ס"ק א' ,ההתיישנות בעבירות מסוג עוון היא 5 שנים באם לא מתקיים ארוע מנתק כמפורט בסעיף 9 (ג) המאריך את התקופה. סעיף זה קובע לאמר: "בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בס"ק (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מניין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר." 5. המסגרת העובדתית לטענות התביעה: א. כנגד הנאשמת התנהל תיק פלילי בבית המשפט השלום בפ"ת שמספרו 2382/99 (להלן: "התיק"). בישיבה מיום 13.11.00 הודתה הנאשמת במיוחס לה שם ועו"ד הליבני שייצגה אותה אמרה שהנאשמת שוקלת צירוף כל תיקיה (ראה נספח א'). ב. בחלוף חודשים ארוכים ולאחר שהנאשמת הופנתה לקבלת תסקיר שירות מבחן, נאמרו מפי הנאשמת בדיון מיום 19.06.01 הדברים הבאים: "... אני מודעת לחומרת הדברים שעשיתי, אני מלכתחילה רציתי לצרף את כל התיקים" (נספח ב' עמ' 2) וכן: "אני רוצה לפתוח דף חדש בחיים שלי, דברים כאלה לא יישנו... אני לא יכולה למשוך את זה ולשחק משחקים. אני רוצה את כל התיקים לצרף. אני רוצה לשלם ולפתוח דף חדש בחיים שלי" (שם עמ' 3). ג. בית המשפט שוב דחה את הדיון ובישיבה מיום 07.01.2002 (נספח ג') הוצגה על ידי הצדדים הסכמה אליה הגיעו ולפיה הנאשמת תפקיד מידי חודש 1,500 ₪ כפיצוי למתלוננים, גזר הדין ידחה ובית המשפט יתבקש להטיל על הנאשמת מאסר בעבודות שירות. הנאשמת הגיבה להצגת ההסדר באומרה: "נכון ובהתניה שמדובר בכל התיקים". והתובעת אמרה: "הפיצוי הוא בהסתמך על כל תיקים, המדובר ב- 8 תיקים יחד עם התיק העיקרי" (שם עמ' 1). החלטת בית המשפט היתה דחיית מתן גזר הדין בחצי שנה, חיוב הנאשמת בתשלום חודשי כפיצוי למתלוננים ובימ"ש הוסיף בהחלטתו: "באי כח הצדדים יגישו לבית המשפט רשימה מוסכמת של התיקים המצורפים" ורשימה של המתלוננים שיקבלו פיצוי מתוך הסכום של 60,000 ₪ שהיה על הנאשמת להפקיד לזכותם. ד. בישיבה שלאחר מכן, ביוני 02, ראה נספח ד', הוברר שהנאשמת לא עמדה בתשלומים ובימ"ש שוב דחה לבקשתה את גזר הדין לחודש ספטמבר כדי לאפשר לה לשלם. בישיבות שלאחר מכן, הנאשמת חדלה להתייצב בבית המשפט וההליכים נגדה הותלו (ראה נספח ה'). ה. תיקי החקירה נשוא כתב האישום שבפני אשר הועברו לשם צירוף מפמת"א לפרקליטות מרכז, הוחזרו לפמת"א וכתב האישום הוגש כאמור באוקטובר 2003. ו. אין חולק שב"כ הנאשמת דאז קיבלה מהפרקליטות את רשימת התיקים שהנאשמת ביקשה לצרף וכי התנהל בינה לבין התביעה מו"מ שהתגבש לכלל הסדר כפי שהוצג לבית המשפט. 6. בטרם אפרט את הטענות המשפטיות של הנאשמת, אתייחס להתנגדות ההגנה לאיזכור ההליך בת.פ. 2382/99 הנ"ל, מן הטעם שאין להזכיר בשלב שלפני ההרשעה הליכים משפטיים ותיקים קודמים של הנאשמת. אין לקבל התנגדות זו שכן עמדת המאשימה בסוגיית ההתיישנות שהועלתה על ידי ההגנה, נסמכת על השתלשלות הדברים בהליך הפלילי באותו תיק, ולא היתה דרך לתביעה להעלות טיעוניה אלא בהתבסס על הנתונים כפי שהובאו לעיל. ויודגש כי על אף איזכור ההליך הקודם, נשמרה התביעה מלהזכיר את תוכן האישום הפלילי הקודם בו הודתה הנאשמת. 7. טענות הנאשמת: א. בהתאם להסכמה שבין עוה"ד הליבני לפרקליטות, צירוף התיקים הותנה על ידי ההגנה בגיבוש הסדר טיעון בתיק ואילו הפרקליטות מצידה עמדה על כך שההסדר יקבל את אישורו של ביה"מ רק לאחר שהנאשמת תעמוד בנטל התשלומים כפי שפורט לעיל. ב. במגעים בין הצדדים התביעה הבהירה שמדובר במו"מ בלבד שאינו מחייב את הצדדים כל עוד לא עמדה הנאשמת בהסדר התשלומים. ג. במהלך המו"מ עורכת הדין הליבני לא הבחינה שהתיקים ששקלה לצרף עומדים על סף התיישנות. לטענות הנאשמת צורף תצהירה של עוה"ד הליבני. ד. לטענת ב"כ הנאשמת, כל עוד לא הוגש כתב אישום ולא צורפו התיקים בפועל בהחלטה מפורשת של בית משפט, לא קיים "הליך מטעם בית המשפט" ולא נקטע מרוץ ההתיישנות . מו"מ בין צדדים שלא התגבש לכלל הסדר אינו בגדר הליך מטעם בית משפט. בנסיבות העולות מן הפרוטוקול בתיק שבפ"ת, הנאשמת רק שקלה אפשרות של צירוף תיקים ומשלא צורפו אין לקשור את התיקים הנוספים לדיון שהתקיים שם. ה. צירוף תיקים אינו הליך אוטומטי וכל עוד בית המשפט לא החליט לצרף, הצירוף אינו מתקיים - ראה סעיף 39 לחוק העונשין. במקרה הנוכחי בית המשפט היה מודע למו"מ בין הצדדים אך לא דן לגופו של דבר ואף לא הוגשה בפניו רשימת צירוף התיקים. 8. התביעה כאמור גורסת כי הנסיבות העולות מפרוטוקול הדיון בתיק בפ"ת, מצביעות על קיומו של הליך מטעם בית המשפט בכל הנוגע לתיקים אותם ביקשה הנאשמת לצרף. 9. דיון א. מהפרוטוקולים בתיק 2382/99 הנ"ל עולה בבירור כי הנאשמת מיוזמתה ביקשה צירוף תיקים והצדדים אף הציגו לבימ"ש הסדר טיעון לעונש לגבי מכלול התיקים, כולל תיקי הצירוף. ההסדר הותנה בכך שהנאשמת תשלום פיצוי למתלוננים בכל התיקים בגובה של 60,000 ₪. לבקשת הצדדים, בית המשפט דחה את סיום התיק וקבלת ההסדר עד שהנאשמת תשלם חלק מסכום הפיצוי בתשלומים של 1,500 ₪ לחודש. כעולה מהפרוטוקול, הנאשמת לא עמדה בהתחייבותה ובימ"ש נטה לה חסד ודחה שוב ושוב את סיום המשפט כדי לאפשר לה לעמוד בנטל הכספי. הנאשמת היא זו שחזרה בפני בימ"ש על בקשתה לצרף את התיקים ו"לפתוח דף חדש בחייה", כך חזרה והצהירה עד שנעלמו עקבותיה וההליכים כנגדה הותלו. ב. נכון הוא שבימ"ש לא הרשיע את הנאשמת בתיקים המצורפים ואף לא קיבל רשימה מפורטת של התיקים. אולם, מנובמבר 2000 ועד נובמבר 2002, המשפט נדחה שוב ושוב, תחילה לצורך ניהול מו"מ בין הצדדים כולל הצירוף, ובהמשך לשם מילוי התחייבותה של הנאשמת לתשלום פיצוי במסגרת אותו הסדר שכלל את תיקי הצירוף. בנסיבות אלה, נושא צירוף התיקים היה חלק מהותי מהדיונים שהתקיימו בפני כב' השופטת אוהד ובמישור המעשי-ענייני יש לראותו כהליך מטעם בית המשפט. ג. בבג"צ 6972/96 התנועה למען איכות השלטון נ. היועמ"ש (פד"י נ"א, (2), 757) נבחנה בהרחבה תכליתה ויסודותיה של ההתיישנות בפלילים. פסק הדין עוסק בחלופה הראשונה של סעיף 9(ג) לחסד"פ- עריכת חקירה כארוע הקוטע את תקופת ההתיישנות ונאמר בפסה"ד כי ביה"מ העליון לא נדרש לפרשנות החלופה השלישית "הליך מטעם בית המשפט". לא מצאתי פסיקה בשאלת הפרשנות של אותה חלופה וגם הצדדים לא היפנו אותי לפסיקה בסוגיה זו. ד. בבג"צ 6972/96 נבחנו תכליתה וטעמיה של ההתיישנות בפלילים על כל הבטיה; שיכחה ומחילה סייג למימוש האחריות הפלילית נעוץ בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה עד למימוש האחריות. "טעם השכחה והמחילה מבטא, אם כן, את ההיבט הציבורי. בחלוף הזמן, הולך ופג העניין הציבורי שבהעמדת העבריין לדין, עד שניהול ההליך הפלילי מתייתר". הזכות לסיום מהיר של ההליך הפלילי על כל שלביו- נאשם שמשפטו נפתח זכאי שהמשפט יסתיים מהר ככל האפשר, הוא הדין לגבי מי שמתנהלת נגדו חקירה פלילית גלויה ולא הועמד לדין בגינה." הזכות לסיום מהיר של ההליכים הוא זכות מהותית במשפט הפלילי". הצורך בבירור האמת- קיים חשש כי בחלוף הזמן תאבדנה ראיות או שיעומעם זיכרונם של עדים, וכן אין לדרוש מהנאשם לשמור על מסכת ראיותיו לעולם. לאינטרס זה עשויה להיות גם פעולה הפוכה, דהיינו לצורך בירור האמת מוארכת תקופת ההתיישנות על חשבון השיקולים האחרים. הטעם התועלתני- ההתיישנות ממריצה את רשויות האכיפה לסיים במהירות יחסית את הטיפול בעבירות. מלחמה יעילה בפשיעה דורשת טיפול מהיר. (עמ' 771-772 לפסה"ד). באשר לטעמו של סעיף 9(ג) אומר ביהמ"ש: "ההשקפה היא שלא רשויות האכיפה צריכות לשאת בקשוי שבמימוש האחריות הפלילית, ולא העבריין צריך ליהנות ממנו. אכן עקרון ההתיישנות הוא עקרון חשוב, אך אין הוא יכול לחתור תחת קיומו של הליך פלילי תקין, במקרים בהם קיומו של הליך כזה מצריך זמן רב יותר מאשר מאפשרת תקופת ההתיישנות". על רקע הנסיבות שגרמו להתארכות המשפט בפ"ת, שכולן בעטיה של הנאשמת-בקשתה לצירוף תיקים והסדר הטיעון לו הסכימה בכל התיקים, אשר הותנה בהסכמתה לפיצוי המתלוננים, תנאי בו לא עמדה הנאשמת לאורך זמן- אין מקום לקבל את טענותיה בדבר התיישנות העבירות. נכון שהתביעה יכלה להגיש כתב אישום בגין העבירות שצירופן נדחה בגלל הנאשמת, אולם מאחר וידוע שצירוף תיקים נועד לפשט, ליעל ולחסוך זמן שיפוטי ואת זמנה של התביעה, התנהלות התביעה היתה סבירה. ניתן אף לומר שהנאשמת הוליכה שולל את התביעה בכך שחזרה והצהירה על רצונה לערוך צירוף ולקיים את הסדר הטיעון שהוצע לה אך לא פעלה כמצופה ממנה, גרמה להתמשכות ניכרת של המשפט ולבסוף נעלמה תוך הפרת ההסכמה אליה הגיעה עם התביעה וזלזול בביהמ"ש שהלך כברת דרך ארוכה לקראתה. ביטול כתב האישום משום התיישנות בנסיבות כאלה יעמוד בניגוד לאינטרס הציבורי ובסתירה לתכלית ההסדר הקבוע בסעיף 9(ג) הנ"ל. ולא למותר לצטט מדברי כב' השופט גולדברג בבג"צ הנ"ל: "קטיעת מרוץ ההתיישנות , או השהייתו מוצדקת בראש ובראשונה כאשר הנאשם עושה מעשים המשמיטים את הקרקע מתחת לנימוקי ההתיישנות". 10. אשר על כן אני דוחה את הפרשנות הצרה שמציעה ההגנה לביטוי "הליך בפני בית המשפט" שלטענתה אינו מתקיים ללא הגשת כתב אישום או צירוף בפועל של תיקים. ביטוי זה לדעתי יש לבחון ע"פ מהות ההליך ובהקשר לתכליתה וטעמיה של ההתיישנות, ומשכך,מרוץ ההתיישנות נקטע מנובמבר 2000 עד נובמבר 2002 ועל כן העבירות כולן לא התיישנו.משפט פליליעווןהתיישנות