זיכוי מעבירת תקיפת שוטר

להלן הכרעת דין בנושא זיכוי מעבירת תקיפת שוטר: הכרעת דין (נאשמים 2 ו - 3) החלטתי לזכות את הנאשם 2 מכל המיוחס לו בכתב האישום ולזכות את הנאשמת 3 מן העבירה של תקיפת שוטר. כתב האישום מייחס לכל הנאשמים עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי, לנאשם 2 גם עבירה של שימוש בכח כדי למנוע מעצר ולנאשמת 3 גם עבירה של תקיפת שוטר. לנאשם 1 יוחסו גם כן עבירות נוספות, אך עניינו הסתיים בהודאה, לאחר תיקון כתב האישום וצירוף תיק נוסף. לפיכך, הכרעת הדין מתייחסת לנאשמים 2 ו- 3 בלבד. השתלשלות האירועים 3. אזרח בשם גל לבנדה, המשמש גם כמתנדב במשטרת ישראל (להלן: "לבנדה"), נהג ברכבו ברחוב דיזנגוף בת"א, בסביבות השעה 6:00 והבחין בבחורה השוכבת על הכביש, כאשר אדניות מונחות על הכביש ובחורים נוספים נמצאים במקום. לבנדה עקף את הבחורה ששכבה על הכביש, שכיום אין חולק כי המדובר בנאשמת 3, ואז נזרק לעברו בקבוק זכוכית, שהתנפץ על הכביש. לבנדה הזעיק משטרה ולמקום הגיעו מספר ניידות, בפרקי זמן שונים. 4. השוטרים שהגיעו למקום עצרו תחילה מעורב אחר, נגדו לא הוגש כתב אישום, הוא עד ההגנה אלי צ'רנובילסקי, וכן עצרו את הנאשם 1 ומאוחר יותר את הנאשמים שבפני. 5. כל אחד מהשוטרים והמתנדבים, לרבות לבנדה, תיאר בעדותו בפני את חלקו שלו באירועים ואת מעורבות הנאשמים מזווית ראייתו, כאשר, בהכללה, ניתן לומר כי לגרסת השוטרים והמתנדבים, נאלצו בסיכומו של דבר לעצור את כל המעורבים, בשל אופן השתלשלות האירועים, לאחר הפעלת כח סביר. הנאשמים, מצידם, הודו, ולו באופן חלקי, בהתנהגות חריגה של הנאשם 1, טרם הגעת השוטרים, אך הכחישו התנהגות חריגה כלשהי מצידם (למעט שכיבת הנאשמת 3 על הכביש), או מעשה אלימות כלשהו וטענו כי השוטרים התנהגו באופן אלים וכל שהם עשו, היה להתגונן בפני השוטרים. 6. אבחן את השתלשלות העניינים, על פי העבירות המיוחסות לנאשמים. התנהגות פרועה במקום ציבורי 7. משמיעת כל עדי התביעה, עולה כי היחיד אשר העיד מכלי ראשון על ההתנהגות הפרועה, הוא לבנדה. כאשר החלו השוטרים להגיע למקום על פי קריאתו של לבנדה, ישבו כל הנאשמים על ספסל, או עמדו בקרבת מקום (עדותו של לבנדה, עמוד 13 לפרוטוקול). 8. בכתב האישום נטען כי כל הנאשמים הפכו פחי זבל, הורידו אדניות מהמדרכה אל הכביש, זרקו בקבוקים לעבר רכבים חולפים והנאשמת 3 שכבה על הכביש. 9. מהודעתו של לבנדה במשטרה, ת/1, עולה כי הבחין בחבורת פריקים המניחה אדניות על הכביש, הבחין בבחורה השוכבת על הכביש ובבקבוק שנזרק לעבר רכבו מכיוון הבחורים שהיו במקום, אך לא הבחין מי השליך את הבקבוק (עמוד 1 להודעה, שורות 3-8). 10. בעדותו בפני חזר לבנדה על הדברים והוסיף כי הוא סבור ששני בחורים, בינהם הנאשם 2, הם שהניחו האדניות על הכביש (עמודים 12, 13 לפרוטוקול). בהתחשב בכך שלבנדה העיד בפני בתחילת שנת 04', על אירוע שהתרחש באוקטובר 01', וכאשר בהודעתו ת/1 אין התייחסות לחלקו של הנאשם 2 בהנחת האדניות, יש להתייחס לעדותו בפני בזהירות רבה, ככל שהיא מתייחסת לפרטים שלא מופיעים בהודעתו במשטרה. 11. הנאשם 2 טען בהודעתו במשטרה ת/3 כי הוא מניח שנאשם 1 הניח את האדניות על הכביש, ללא מעורבות שלו או של נאשמת 3. בעדותו בפני שב וטען כי לא היה מעורב בהנחת האדניות, ככל שהיתה, או בהתנהגות חריגה אחרת. 12. הנאשמת 3 טענה בהודעתה במשטרה ת/2 כי אכן שכבה על הכביש כמשובת נעורים ולא עשתה דבר מעבר לכך. בעדותה בפני שבה על עיקרי הדברים. 13. אין ספק כי די בעצם שכיבת הנאשמת 3 על הכביש, בו נוסעים רכבים, כדי לגבש את העבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי. סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין, אינו מגדיר התנהגות פרועה, אך כל התנהגות חריגה, שיש בה כדי להפר את הסדר הציבורי, בוודאי כזו שיש בה משום סיכון של המשתמשים בדרך ציבורית, מהווה התנהגות פרועה במקום ציבורי. הנאשמת עצמה אישרה בעדותה כי שכבה על הכביש וכי ברור לה שהדבר סיכן אותה ואת הנוהגים בכביש (עמודים 19, 20 לפרוטוקול). 14. לפיכך, אני מרשיע את הנאשמת 3 בעבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי, בשל שכיבתה על הכביש ובשל כך בלבד, כשאין בפני ראיה כי היא היתה בין המניחים אדניות על הכביש, כשאין כל ראיה לכך שהנאשמת או האחרים הפכו פחי אשפה, כנטען בכתב האישום וכאשר אין ספק כי הנאשמת לא היתה בין משליכי הבקבוק לעבר רכבו של לבנדה, שכן השלכת הבקבוק היתה כאשר היא שכבה על הכביש. 15. לאור עדות הנאשמים, שבכללה היתה אמינה למדי, לא אוכל ליחס לה את המעשים האחרים שפורטו לעיל, מכח דיני השותפות, כשכתב האישום ייחס לה את ביצוע המעשים בעצמה ולא מכח דיני השותפות. 16. לגבי הנאשם 2, לא אוכל לומר כי שוכנעתי שהיה בין מניחי האדניות או השלכת הבקבוק. גם לגבי נאשם זה, לא מצאתי לנכון להרשיעו מכח דיני השותפות, כשהדבר לא נטען בכתב האישום וכאשר אופן תיאורו את הדברים, כי הנאשם 1 הניח את האדניות על הכביש, ללא קשר אליו ולנאשמת 3, היה אמין בעיני (ראה גם עדותו של עד ההגנה, אלי צ'רנובילסקי, עמוד 25 לפרוטוקול). לפיכך, אני מזכה את הנאשם 2 מן העבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי. שימוש בכח כדי למנוע מעצר - נאשם 2 17. העבירה מיוחסת לנאשם, על פי סעיף 5 לעובדות האישום, בשל כך שמשך את הנאשם 1 מידי השוטרים שביקשו לעצור את הנאשם 1 כדין. 18. העדויות שנשמעו בפני, ייחסו לנאשם 2 מעורבות שונה בתכלית, שעיקרה בריחה מהשוטרים שניסו לעכבו או לעוצרו ואף תקיפת חלק מהם. 19. בשל הבעיתיות באופן פעולת השוטרים, כמפורט להלן, וכאשר הנאשם 2 לא היה מיוצג, מה עוד שהתביעה לא ביקשה לעשות שימוש בסעיף 184 לחסד"פ, לא אעשה שימוש בסמכותי, לשקול הרשעת הנאשם 2 בעבירות הנוספות העולות, לכאורה, מהעדויות שנשמעו בפני. 20. השוטר צבי סיגנר, העיד כי בעת שביקש לעצור את הנאשם 2, זה דחף אותו, הלם בו ובשוטרת אפרת אהרונוב והחל להימלט (עמוד 4 לפרוטוקול). בהמשך עדותו, העיד סיגנר כי ביקש לעכב את אסף ולאחר שהתנגד לעיכוב, הודיע לו שהוא עצור וכשניסה לאזקו, התנגד למעצר והחל לברוח (עמודים 5 ו- 7 לפרוטוקול). כשנשאל סיגנר על שום מה ולמה ביקש לעכב את הנאשם 2, השיב שאינו זוכר מדוע, אך הודיע לו שהוא מעוכב (עמוד 8 לפרוטוקול). דו"ח העיכוב או המעצר, לא הוגש כראיה. 21. השוטרת אפרת אהרונוב התייחסה לאותו שלב באירועים וטענה כי היא טיפלה בנאשם 1 ואז נאשם 2 ניסה למנוע את המעצר והורחק ע"י סיגנר והמתנדב יניב שטרן (עמוד 11 לפרוטוקול). לא זו בלבד שספק אם יש בדברים אלו כדי לגבש את העבירה המיוחסת לנאשם 2, אלא שהשוטרת אהרונוב ציינה במפורש כי הדברים אינם זכורים לה והיא מקריאה אותם מדו"ח הפעולה (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 7,8). אילו לאחר עיון בדו"ח, היתה נזכרת בכך השוטרת, היו הדברים קבילים כראיה, מכח רענון הזכרון. כאשר גם לאחר העיון בדו"ח, לא נזכרה השוטרת בדברים, הדרך היחידה לקבלם כראיה, היא באמצעות הכלל של הקפאת הזכירה שבעבר. אולם, לשם שקילת שימוש בכלל זה, היה על התביעה להגיש את הדו"ח המתעד את הדברים (ראה ע"פ 251/63 אבו ניל נ' היוע"מ, פד"י יח 253 וכן ע"פ 869/81 שניר ואח' נ' מ"י, פד"י לח(4) 169) . כשהדו"ח לא הוגש בפני, לא קיימת בפני כל ראיה קבילה, ככל שהדבר מתייחס לשוטרת אהרונוב, לגבי השלב בו לכאורה פעל הנאשם 2 כדי למנוע את מעצר הנאשם 1. 22. אציין כי גם לבנדה, בהודעתו ת/1, טען כי ראה את השוטרים מנסים להניח אזיקים על ידי כל המעורבים, היינו בוצעה פעולת מעצר ולא עיכוב ולא הובהר לי על שום מה מצאו השוטרים לנכון לנסות ולעצור את הנאשם 2. 23. אם כן, נותרנו עם עדותו של צבי סיגנר. על עיכוב חלות כל ההוראות המתייחסות לאופן ביצוע מעצר (סעיף 72 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996, להלן: "חוק המעצרים"). הטעם לביצוע העיכוב, כמוגדר בסעיפים 66 ו- 67 לחוק המעצרים, הוא כשמתקיים חשד שבוצעה עבירה, או שהאדם עומד לבצע עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם. כאשר סיגנר לא יכול היה לציין את הטעם לשמו עיכב את הנאשם 2 וכאשר דו"ח העיכוב לא הוגש, וכשהאמור לעיל מצטרף לעובדה כי לנאשם לא יוחסה עבירה בשל התנגדותו לעיכובו הוא, לא מצאתי לנכון לשקול לעשות שימוש בסעיף 184 לחסד"פ. 24. לא למותר לציין, כי נראה שקשה לסמוך על זכרונו של צבי סיגנר. סיגנר טען כי לאחר שהנאשם 2 החל לברוח, הנאשמת 3 והנאשם 1 ניסו למנוע את תפיסתו של הנאשם 2 (עמוד 4 לפרוטוקול). ברור כי הדברים אינם מדוייקים, ככל שהם מתייחסים לנאשם 1, אשר נעצר עוד קודם לכן ואשר מעצרו היווה, לכאורה, את הגורם לתחילת התנהגות הנאשם 2, הן על פי כתב האישום והן כעולה מעדותה של אפרת אהרונוב (עמוד 11 לפרוטוקול). סיגנר הוסיף וטען כי לבנדה הגיע עם רכבו בחריקת בלמים, ירד מהרכב וסייע בתפיסתו של הנאשם 2 אשר נמלט (עמודים 6 ו- 7 לפרוטוקול). גם דברים אילו אינם מדויקים. ברור בעליל כי לבנדה היה האדם הראשון בשטח וכי רדף אחרי הנאשם 2 והשיגו באופן רגלי ולא כשהוא עדיין ברכבו (עמוד 11 לפרוטוקול). 25. אם כן, יש לבחון האם ביצע הנאשם 2 את המיוחס לו בכתב האישום, היינו משיכת הנאשם 1 מידי השוטרים שניסו לעצרו (את הנאשם 1). 26. כפי שהובהר לעיל, השוטר צבי סיגנר לא העיד על שלב זה בהתרחשות, אלא טען שניסה לעכב ולאחר מכן לעצור את הנאשם 2 בשל התנהגותו העצמאית ולא בשל נסיונו למלט את הנאשם 1 מידי השוטרים (עמוד 4 לפרוטוקול). 27. השוטרת אפרת אהרונוב היא היחידה שהעידה על קטע זה בהתרחשות, אך כפי שהובהר לעיל, לא זכרה הדברים והסתמכה על דו"ח הפעולה שערכה, דו"ח אשר לא הוגש מכח כלל הקפאת הזכירה שבעבר. עוד יאמר כי בתחילת עדותה טענה השוטרת אהרונוב, באופן מבולבל ולא בהיר, כי כל הנאשמים סירבו להזדהות, אך בהמשך לא שללה האפשרות שנאשם 2 לא סירב להזדהות, אלא הנאשם 1 (עמוד 11 לפרוטוקול). אני מאמין גם לנאשם 2 שהזדהה ומסר את תעודת הזהות שלו לשוטרים. 28. יניב שטרן, השוטר שביצע אף הוא את מעצרו של נאשם 1, העיד אמנם, בכלליות, כי חבריו ניסו למנוע את המעצר, אך הוסיף וציין כי אינו מזהה כלל את הנאשם 2 ונאשמת 3 ישבה בצד בזמן האירוע (עמוד 18 לפרוטוקול). 29. בשולי הדברים אציין, כי קיימת תמיהה גם לגבי נסיבות מעצרו של הנאשם 1 אשר נחבל קשות בראשו בנסיבות שלא הובהרו כל צרכן, וראה טענת השוטר שלומי רחמים כי הנאשם נפל על המדרכה, לכאורה ללא קשר למעשי השוטרים (עמוד 2 לפרוטוקול) ואת עדות השוטר יניב שטרן, כי הנאשם 1 נחבל אולי כשהפיל עצמו מהניידת (עמוד 20 לפרוטוקול). 30. חשיבות נסיבות מעצרו של נאשם 1, נובעת מהוראת החיקוק המיוחסת לנאשם 2, היא התנגדות למעצרו החוקי של הנאשם 1. מי שביצע את מעצרו של הנאשם 1 היא השוטרת אהרונוב, אשר לא ראתה מעשה עבירה כלשהו של נאשם 1 וציינה כי ביצעה את המעצר לאור דברים ששמעה בקשר טרם הגעתה, שאינה יודעת את מקורם, דברים שלא התייחסו פרטנית לנאשם 1 דווקא ורק מאוחר יותר, היינו לאחר תום האירועים, הבינה כי לבנדה הוא מקור הדברים (עמוד 14 ו- 15 לפרוטוקול). 31. עוד יוער כי כאשר נחקר הנאשם 2 במשטרה, ת/3, האזהרה והחשד התייחסו לנסיון ההמלטות והאירועים אחר כך וכלל לא הוחשד בעבירה של התנגדות למעצרו של הנאשם 1. 32. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי מעבר לספק סביר, כי הנאשם 2 עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. נאשמת 3 - תקיפת שוטר 33. כתב האישום מייחס לנאשמת 3 עבירה של תקיפת שוטרים, בכך שדחפה אותם. האישום בעניין זה לקוני ביותר ונראה כי הוא מתייחס לאותו שלב בו ניסו השוטרים לעצור את נאשם 1. 34. גם לגבי נאשמת זו, עדויות עדי התביעה מעלה השתלשלות שונה בתכלית. לגירסתו של לבנדה, הנאשמת קפצה עליו מאחור ושרטה אותו שריטות עמוקות, כאשר קפץ על הנאשם 2 שהחל להמלט (עמוד 11 לפרוטוקול). לא זו בלבד שכתב האישום אינו מתייחס לשלב זה באירועים, אלא שאין חולק כי לבנדה היה לבוש בבגדים אזרחיים ולא הזדהה כשוטר (עמודים 14 - 15 לפרוטוקול). כמו כן, ספק רב אם תפיסתו של לבנדה את נאשם 2 והפלתו על הרצפה, מהווה פעולה כדין מצידו, כאזרח, גם אם הוא אוחז בידו תעודת מתנדב (וראה סעיף 75 לחוק המעצרים מחד והעובדה כי הנאשם 2 נחבל בפניו בשלב כלשהו של האירועים, כעולה מנ/1, מאידך). 35. השוטר צבי סיגנר העיד אף הוא כי הנאשמת חבטה בו באגרופיה (בו ולא בלבנדה), בעת שתפס את הנאשם 2 לאחר שזה נמלט (עמודים 5, 6 לפרוטוקול). כמצוין לעיל, הנאשמת 3 לא מואשמת בכך בכתב האישום. 36. בהתחשב בכל האמור לעיל, בהתרשמותי כי השוטרים נקטו בכל מהלך האירוע בהפעלת כח באורח לא סביר ומיהרו לבצע מעצרים, במקום לברר הדברים לאשורם, בשקט ובנחת, ולאור העובדה שאפרת אהרונוב, אשר ביצעה את מעצרו של הנאשם 1, לא ייחסה פעולה כלשהי לנאשמת באותו שלב ובכלל ויתרה מזו: מדו"ח המעצר של נאשמת 3, ת/4 , היא מחקה את העבירה של תקיפת שוטר, וכאשר גם השוטר הנוסף שביצע את מעצרו של נאשם 1, יניב שטרן, לא ייחס לנאשמת 3 מעשה כלשהו, לא מצאתי כי הוכח בפני המיוחס לנאשמת בכתב האישום ולא מצאתי לנכון לשקול עשיית שימוש בסעיף 184 לחסד"פ, לגבי מעשיה האחרים של הנאשמת, ככל שבוצעו (הנאשמת הודתה כי ניסתה למשוך את לבנדה שתפס את הנאשם 2, כדי להפריד בינהם, מבלי שידעה כי המדובר בשוטר, עמוד 22 לפרוטוקול). 37. סוף דבר, אני מזכה את הנאשם 2 מכל המיוחס לו בכתב האישום; אני מזכה את הנאשמת 3 מעבירה של תקיפת שוטרים ומרשיעה בעבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי, בשל שכיבתה על הכביש.משטרהאלימותתקיפת שוטרתקיפהשוטר