מעצר בעבירת חבלה בכוונה מחמירה בצוותא

להלן החלטה בנושא מעצר בעבירת חבלה בכוונה מחמירה בצוותא: החלטה מונחת בפניי בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים לאחר שהוגש נגדם כתב אישום והמייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא עבירות בניגוד לס' 329(א)(1) + ס' 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); היזק בזדון בצוותא עבירה בניגוד לס' 452 + ס' 29 לחוק העונשין; יריות באזור מגורים בצוותא עבירה בניגוד לס' 340א + ס' 29 לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע או עוון, עבירה בניגוד לס' 499 לחוק העונשין. בנוסף ובנוגע למשיבים 1 ו-2, הם מואשמים גם בעבירות של החזקה ונשיאת נשק, עבירות בניגוד לס' 144(א) + (ב) לחוק העונשין. א. עובדות כתב האישום וטענות הצדדים: בכתב האישום נטען, כי הנאשמים 1 ו- 2 הינם אחים. הנאשם 1 הינו בנו של הנאשם 3. ביום 3.1.08 בשעה מדוייקת שאינה ידועה למאשימה, חברו הנאשמים יחדיו וקשרו קשר לפגוע באדם בשם עבד רחם מחאמיד (להלן: "עבד") וזאת בעקבות הליכי גירושין המתנהלים בין עבד לבין ביתו של הנאשם 3. במסגרת הקשר ולשם קידומו בשעה 20:20 או בסמוך לכך, ניגשו הנאשמים לביתו של עבד על מנת לחפש אחריו, כשהנאשם 1 והנאשם 2 מחזיקים בידם אקדחים. משלא מצאו את עבד בביתו, המשיכו הנאשמים וניגשו לחפשו בבית אימו פאטמה מחאמיד (להלן: "המתלוננת") הממוקם בשכנות אליו (להלן: "הבית"). הנאשמים התקדמו בשביל הגישה לבית, כשבידי הנאשמים 1 ו- 2 אקדחים שלופים. המתלוננת הבחינה בנאשמים דרך החלון ועל כן יצאה לקראתם ונעמדה בפתח הבית. הנאשמים המשיכו להתקדם לעבר המתלוננת ונעמדו במרחק של מטרים ספורים ממנה. בשלב זה הנאשמים 1 ו- 2 כיוונו את האקדחים שבידם לעברה של המתלוננת והחלו לירות בכוונה לפגוע בה. משהבחינה המתלוננת כי הנאשמים יורים לכיוונה ובראותה שקיר הבית נפגע מקליע בסמוך למקום בו עמדה, מיהרה המתלוננת לביתה וסגרה את דלת הכניסה. הנאשמים 1 ו- 2 המשיכו לירות לעבר הבית גם לאחר שהמתלוננת נכנסה לביתה, בכך פגעו הנאשמים בקירות הבית במזיד ושלא כדין. בגין האמור ייחסה המאשימה לנאשמים את העבירות המפורטות לעיל. ב"כ המאשימה טענה לקיומן של ראיות לכאורה. לטענתה הרקע לסכסוך הינו בעקבות הליך גירושין שבין עבד לבין בתו של הנאשם 3, שבתומו ניתנה החלטה לטובת עבד. ב"כ המאשימה הפנתה, בין היתר, לגרסת המתלוננת, אשר זיהתה את הנאשמים ומכירה אותם. עוד הפנתה להודעות נכדה של המתלוננת, בנה ובתה. בהמשך הפנתה ב"כ המאשימה להתנהגות המפלילה של הנאשם 2 במהלך חקירתו במשטרה ולסתירות השונות שהתגלו בהודעות הנאשמים 1 ו- 3. ב"כ המאשימה טענה לקיומן של עילות מעצר בדבר מסוכנות, שיבוש מהלכי משפט וחשש להתחמקות מהדין ושללה קיומן של חלופות מעצר אשר תאיינה את מסוכנות הנאשמים. ב"כ המאשימה הפנתה לעברם הפלילי של הנאשמים 2 ו- 3. ב"כ הנאשמים ציין, כי התביעה סומכת בעיקר על עדותה של המתלוננת, אישה קשישה וסובלת ממחלות שונות לרבות קשיי ראיה ואינה מבינה את השפה העברית, ועל עדותו של העד הקטין מג'די מחאמיד שהינו בכיתה א', שאינו מבין את השפה העברית. עוד נטען, כי בהודעתה של המתלוננת התגלו סתירות שונות היורדות לשורשו של עניין. כך למשל לטענתו העדה מסרה כי הבחינה בשני כלי ירייה ואילו חוות הדעת קובעת כי כל הקליעים נורו מאותו כלי נשק. באשר לסירוב הנאשמים לערוך בדיקת שרידי הירי טען ב"כ הנאשמים כי המשטרה סותרת את עצמה במקומות שונים. כך למשל בתיק קיים מזכר כי המשיב 2 רץ לעבר השירותים ושטף את ידיו ואילו בפני בית המשפט השלום הצהירה המשטרה כי נערכו בדיקות. בהמשך ביקש ב"כ הנאשמים כי ככל שבית המשפט יגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה כי אז יורה על שחרור הנאשמים לחלופות מעצר בשים לב לנתוניהם האישיים שעליהם הצביע בטיעוניו. ב. ראיות לכאורה: לאחר בחינת חומר הראיות בתיק החקירה הגעתי למסקנה כי נגד המשיבים קיימות ראיות לכאורה המבססת סיכוי של ממש להרשעתם במעשים הנטענים בכתב האישום. כעולה מחומר החקירה, עיקר החומר הראייתי מבוסס על עדותם של מספר עדים וביניהם עדותה של המתלוננת, עדות נכדה, בתה ובנה. המתלוננת, אשר מכירה ומזהה את הנאשמים, שהרי הם קרובי משפחתה, מסרה הודעות מפורטות בהן היא תיארה את השתלשלות האירועים והתייחסה לחלקו של כל אחד מהמשיבים. כך גם נכדה הקטין של המתלוננת מסר את אשר קלט בחושיו. כן יש לציין כי, עדויות אלה נתמכות בראיות נוספות המחזקות את העדויות כגון חוות הדעת בדבר התרמילים שנמצאו בזירה וסימני הקליעים שנורו לעבר הבית. אכן, בחוות הדעת שהוכנה ע"י מז"פ צויין, כי כל התרמילים שנשלחו לבדיקה נורו מכלי ירייה אחד, אך אין הדבר גורע כהוא זה ממערך הראיות שהצטבר נגד הנאשמים. ראשית, יש לציין, כי לכאורה נורו יריות רבות וכפי שעולה מהראיות התרמילים נאספו ע"י ילדים ולאחר מכן הם הועברו למשטרה. אין זו הנחה בלתי סבירה, בנסיבות העניין, כי התרמילים שנורו מהאקדח השני לא אותרו. שנית, כפי שעולה מחומר הראיות, המשיב 3 לא החזיק באקדח וחלקו הינו מכוח דיני השותפות. כך שגם אם אניח לטובת אחד המשיבים כי היה רק אקדח אחד, הרי עדיין חלקו של האחר יכול להיות גם הוא מבוסס על דיני השותפות. מכל מקום עניין זה ימוצה עוד בהליך העיקרי. באשר למשיב 2, יש להוסיף את התנהגותו המפלילה במהלך חקירתו אשר רץ לכיוון השירותים בתחנת המשטרה זאת על מנת לרחוץ את ידיו ולסכל אפשרות בדיקת שרידי ירי (ראו מזכרי השוטרים דרגם אלעלמי מיום 4.1.08; האני בלאן מיום 4.1.08 וארביב שלמה מיום 5.1.08). אכן, נציג המשטרה הצהיר בפני בית המשפט השלום, כי נערכו בדיקות שרידי ירי גם למשיב 2, אך מאוחר יותר הובהר כי מדובר בטעות ושופט בית המשפט השלום התייחס לעניין זה בהחלטותיו. ככל הנראה תשובותיו של נציג המשטרה לא היו מדויקות, אך בית המשפט ניזון מחומר החקירה והמשיבים אינם יכולים להיבנות משגגה או טעות שנפלה מפי שוטר כזה או אחר. בפי המשיבים גרסאות שונות וטענות אליבי שהתגלו בהן סדקים כאלה ואחרים. כן נטענו טענות שונות באשר ליכולתה של המתלוננת לקלוט בחושיה את אשר חוותה. בעניין האחרון לא צורפו מסמכים כלשהן התומכים בטענה יתכן גם בשל קושי של ב"כ המשיבים להשיגם בשלב זה, אך מכל מקום, וזה העיקר, הלכה היא, כי ככלל קיומה של גרסה נוגדת איננו מאיין את כוחה של הגרסה המפלילה. בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.10.06)). זאת ועוד, בית המשפט אינו דן בשלב זה במהימנות הגרסאות וגרסתו של מי מהעדים עדיפה, בבוא העת יחליט המותב שישב בתיק העיקרי את גרסתו של מי לקבל ואת גרסתו של מי לדחות. אציין, כי הייתי ער לטענות הסנגור הנוספות לרבות הטענה, כי עדות המתלוננת והקטין נרשמו בעברית וכי אלה אינם מבינים ואינם דוברי השפה העברית. יש לציין, כי ככל הנראה העדויות נגבו ע"י שוטר שהינו דובר השפה הערבית והוא גם תרגם את אותן הודעות. אכן, היה ראוי כי גובה העדות יציין, כי העדות תורגמה על ידו, או שהעדות תגבה בשפת הנחקר, ולאחר מכן תתורגם, כך לפחות תהא לנאשם הזדמנות לחלוק על התרגום שנערך ע"י גובה ההודעה. מכל מקום, בבוא העת הסנגור מוזמן להעלות את טענותיו בעניין זה בפני המותב שישב בתיק העיקרי. כך גם בנוגע לשאר הטענות שהושמעו ע"י הסנגור. על סמך האמור לעיל אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים. ג. עילות מעצר וחלופות מעצר: העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקות מסוכנות, כאמור בס' 21(א)(1)(ג)(2) (4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים)- התשנ"ו, 1996 (להלן: "החוק"). לכאורה המשיבים הגיעו יחדיו לביתו של עבד אשר בינו לבין בתו של המשיב 3 קיים סכסוך על רקע הליכי גירושין בין השניים, תוך שהם מצויידים בכלי ירייה שלא כדין ושם החלו לירות לכיוון בית אמו של עבד הסמוך לביתו, שעה שבתוכו נמצאת המתלוננת ושאר בני משפחתה. חומרת מיוחדת נודעת לכך, כי לכאורה האירועים המיוחסים לנאשמים נעברו על רקע החלטה שיפוטית של בי"ד דתי שלא מצאה חן בעיניהם. על המסוכנות הנודעת מהתנהגותם של המשיבים בדיוק התריעו בתי המשפט לא אחת, ויפים לענייננו הדברים הבאים: "מעבר למסוכנות הטבועה בעבירות נשק מעצם טיבן, הרי שאופי כלי הנשק, אביזרי הנשק ואמצעי הלחימה, ובפרט משתיקי הקול לנשק, משקפים למצער אדישות לנוכח האפשרות של פגיעה בחיי אדם כפי שאירע לא אחת בשנים האחרונות כאשר חייהם של עוברי אורח קופדו ב'פיגועים פליליים'..." (בש"פ 1119/07 מדינת ישראל נ' אריש (ניתן ביום 19.2.07)). היריות הרבות שנורו בזירה עלולות היו להיות קטלניות ולפגוע בעוברי אורח תמימים שכן המדובר בירי פרוע בתוך שכונה מאוכלסת. ככל שהחלטת ביה"ד לא מצאה חן בעיניהם של המשיבים הדרך לחלוק עליה הינה בהגשת ערעור ולא בנטילת החוק לידיים בדרך ברברית ופרועה של הטלת פחד ואימה. אשר על כן אני קובע כי קיימת עילת מעצר נגד המשיבים בשל מסוכנותם כאמור בס' 21(א)(1)(ב) לחוק. עוד יש לציין, כי קיים חשש מבוסס לשיבוש מהלכי משפט או להתחמקות מהדין נוכח המאסר הצפוי כאמור בס' 21(א)(1)(א) לחוק. כאמור הראיות העיקריות נגד המשיבים מבוססות בעיקר על הודעת המתלוננת ובני משפחתה שהם קרובי משפחה למשיבים, ויש חשש כי המשיבים או מי מטעמם ינסה להשפיע על עדותם. חשש זה מתחזק לאור העובדה שטרם מעצרו המשיב 3 דאג לפנות למתלוננת על מנת לחזור באה מעדותה, ואף לא היסס להטעות את השוטרים בנוגע לזהותו, זאת על מנת להישאר חופשי ולהשלים את משימתו. כן יש לציין, כי המשיב 2 שהיה בתחנת המשטרה לא היסס לברוח מהשוטרים לכיוון תא השירותים על מנת לרחוץ ידיים ולהעלים ראיות. התנהגותם של המשיבים מלמדת על רצון בלתי נלאה לטשטש ולהעלים ראיות. עוד יודגש כי המעשים בוצעו כתגובה להחלטה של מוסד שיפוטי מוסמך. מי שמגיב באלימות להחלטות שיפוטיות קמה לגביו חזקה כי ינסה לפגוע בהליך המשפטי, ומכאן עילה למעצרו. גם כאשר קיימת עילת מעצר וכאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל ואם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק וכך נקבע באחת הפרשיות: "חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן" (בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן תק-על 99(2) 10, (1999); ראו גם: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל תק-על 2006(3) 4652 (2006)). ועוד: "כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה." (בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא תק-על 98(2) 1161, (1998)). במקרה דנן, לכאורה המשיבים חטאו בעבירות חמורות שתוצאותיהן היו עלולות להיות קטלניות אילו פגעו במתלוננת או ממי מבני הבית. באשר למשיב 1: למשיב 1 אין הרשעות פליליות קודמות, אך לכאורה וחרף גילו הצעיר (יליד 1982) הוא לא נמנע מלהסתבך לכאורה בעבירות חמורות ואף הוא נטל חלק פעיל בביצוען כפי שהדבר עולה מחומר הראיות. יחד עם האמור, אני מחליט כי על מנת למצות את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, כי הלה ישלח להכנת תסקיר מעצר אשר ינסה לאמוד את מסוכנותו ואת התאמתו לחלופת מעצר. יובהר, למען הסר ספק, כי בית המשפט טרם גיבש עמדתו ואין בעצם הזמנת התסקיר כדי להוות גיבוש סופי של עמדה בעניין בקשה זו. אשר על כן אני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצרו בעניינו של המשיב אשר יאמוד את מסוכנותו והתאמת חלופות מעצר שיוצעו ע"י הסנגור. בכל מקרה על חלופת המעצר להיות מרוחקת לפחות שעת נסיעה מהעיר אום אלפחם ולא בעיר הכרמל שם מתגוררת משפחת אשתו של המשיב 1. שירות המבחן יגיש את חוות דעתו עד ליום 10/2/08. לתשומת לב שרות המבחן, המשיב מיוצג ע"י עו"ד ג'מאל מחאמיד טל: 04-6111871. הסנגור ידאג ליצור קשר עם קצין המבחן ויעביר אליו את כל הפרטים הרלוונטיים לחלופות המעצר המוצעות על ידו, כך ששרות המבחן יוכל לבדוק את החלופה המוצעת. כמו כן, וכדי שבית המשפט יוכל לשקול שחרור בסיוע איזוק אלקטרוני, ימציא הסנגור לבית המשפט עד למועד הדיון הבא, גם אישור על האפשרות להתקנת אזיק אלקטרוני בכתובת המוצעת, ולשם כך ימציא לבית המשפט אישור מחברת בזק כי יש בבית קו טלפון "נקי", במובן זה שלא יהיו בו השירותים הבאים: משיבון, שיחה מזוהה, שיחה ממתינה, שרות עקוב אחרי, חיבור למכשיר פקסמיליה וקו ADSL (חיבור לאינטרנט מהיר). במידה וקיימים שרותים כנ"ל, יש לנתק אותם ולהמציא על כך אישור לבית המשפט. כמו כן הקו צריך להיות פתוח לשיחות נכנסות ויוצאות. אני קובע להשלמת טיעון בעניין המשיב 1 ליום 11/2/08 שעה 10:30. יש לזמנו באמצעות שב"ס. בשלב זה יישאר עצור עד להחלטה אחרת. באשר למשיבים 2 ו- 3: לחובת המשיב 2 הרשעות רבות במגוון עבירות לרבות עבירות אלימות, רכוש וסמים שבגינן הוא הרצה מאסרים ממשוכים. יש לציין כי לחובתו גם, הרשעה בעבירה של היזק במזיד לרכוש, עבירה בה הוא מואשם כעת. יצויין עוד, כי כפי שעלה מחומר החקירה משיב זה לכאורה נטל חלק פעיל בירי. גם לחובת המשיב 3 הרשעות לרבות בתחום העבריינות הקלאסית לרבות תקיפת שוטרים בעת מילוי תפקידם. לכאורה המשיב 3 איני אומר נואש ושוב ושוב הוא בוחר להסתבך בעבירות חמורות עוד יותר. בנסיבות אלה סבורני, כי על המשיבים 2 ו- 3 לשהות מאחורי סורג ובריח זה עתה, ונראה כי לא תהא חלופת מעצר אשר יש בכוחה לאיין את מסוכנותם בשים לב למסוכנות העולה מהעבירות המואשמים בהן כעת ובשים לב לעברם הפלילי הכבד. סוף דבר- שירות המבחן יכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 1 עד ליום 10/2/08 והדיון בעניינו יושלם ביום 11/2/08 שעה 10:30. המשיב יזומן באמצעות שב"ס ומעצרו מוארך, לעת הזו, עד להחלטה אחרת. המשיבים 2 ו- 3 ייעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בתיק פ 7008/08. יש להעביר החלטה זו בדחיפות לשירות המבחן למבוגרים. מעצרמשפט פליליאלימותחבלה בכוונה מחמירה