מעצר על אלימות נגד בת זוג

להלן החלטה בנושא מעצר על אלימות נגד בת זוג: ה ח ל ט ה 1. לבימ"ש השלום באילת הוגש כתב אישום בו יוחסו למשיב עבירות אלימות שונות שנטען, כי בוצעו כנגד בת זוגו במהלך חופשה שבילו באילת. יחד עם כתב אישום זה הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ובהחלטה מיום 15/05/07 החליט ביהמ"ש (כב' הנשיא מ. מכליס), כי ישנן ראיות לכאורה בחומר החקירה (אם כי להבנתו לא ניתן לראות במתלוננת את "בת זוגו" של המשיב) וכי קמה עילת מעצר בשל מסוכנות כנגד המשיב. אולם, ביהמ"ש גם קבע, כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר והורה על שחרורו של המשיב בתנאים של מעצר בית מלא בבית גרושתו במגדל העמק, למעט יציאה לעבודה במאפיה (בין השעות שנקבעו בהחלטה), פיקוח צמוד של שלושה ערבים בכל שעות היממה, ערבויות, הפקדה כספית של 2,000 ₪ ואיסור כניסה לעיר עפולה, היא מקום מגורי המתלוננת. על החלטת השחרור הנ"ל הגישה המדינה את הערר נשוא החלטתי זו. 2. בכתב האישום נטען, כי בתאריך12/05/07, בשעות הבוקר, שהו הנאשם וחברתו א.א. (להלן: "המתלוננת") בבילוי משותף, יחד עם חברים, בספינה במפרץ אילת. במהלך הבילוי ביקשה המתלוננת לרדת מהספינה ושיחזירו אותה לחוף, ולאחר שהמשיב צחק לה - היא הרימה את קולה לעברו, מה שלגישתו פגע בכבודו בנוכחות חבריו. בעקבות זאת, בסביבות השעה 13:00, לאחר שהמשיב וחברתו ירדו מהספינה ועלו על ג'יפ, הסיע המשיב את המתלוננת בדרך עפר במפרץ השמש שבאילת, ושם תקף אותה במכות אגרוף לראשה, תוך שהוא אומר לה: "מה את עושה לי בושות, מי את... זונה...". המשיב המשיך להכות את המתלוננת בראשה, העיף את משקפיה ונעליה אל מחוץ לרכב ואף הוציא את המתלוננת מהרכב במהלך נסיעתו. כתוצאה ממעשי המשיב, נגרמו למתלוננת חבלות - שריטות לאורך ירך שמאל. עוד נטען בכתב האישום, כי בתאריך 06/05/07, לאחר שהמתלוננת שהתה בביתו של המשיב שבמגדל העמק, חזר המשיב לביתו בסביבות השעה 01:00 כשהוא בגילופין. כשהמתלוננת העירה לו על כך, החל המשיב לקלל אותה ולאחר מכן הסיע אותה לדרך עפר בסמוך לכפר ברוך, ושם הכה אותה באגרופים בראשה. כשהמתלוננת ניסתה להתקשר למשטרה - שבר המשיב את מכשיר הטלפון הסלולארי שהחזיקה, ובכך גרם נזק במזיד לרכושה וניסה לשבש הליכי משפט. לאחר מכן, אף ניסה המשיב להניא את המתלוננת, באיומים, לבל תמסור הודעה במשטרה, ואמר לה, שגם אם יהיה במעצר 14 יום, הוא ישלח לה עבריינים, יהרוס לה את החיים ויתקשר למקום עבודתה ויאמר להם שהיא לוקחת סמים ויספר סיפורים נוספים. לפיכך, יוחסו למשיב בכתב האישום עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג - עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפת בן זוג - עבירה לפי סעיף 382(1ב) לחוק העונשין, הדחה באיומים ובכוח - עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין, גרימת היזק בזדון - עבירה סעיף 452 לחוק העונשין ו-שיבוש הליכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין. 3. ב"כ המשיב טען בבימ"ש השלום כנגד חומר הראיות, וחזר על דבריו אלה גם במהלך הדיון בפני, כשלטענתו הסתירות והתמיהות שמעלה גרסתה של המתלוננת, גם אם אינה פוגמת בעצם קיומן של ראיות ליכאורה (שכן לא הגיש ערר מטעמו כנגד קביעות בימ"ש השלום), הרי שיש בכך כדי לכרסם בראיות ולכך יש חשיבות, לטענתו, לצורך המסקנה, שאין להיעתר לבקשת המבקשת, ויש לדחות את הערר. אולם, עיון בראיות שבחומר החקירה מלמד, כי צדק בימ"ש השלום בקביעתו, שחומר הראיות מכיל די ראיות לצורך שלב זה של הדיון. חקירת המשטרה החלה, כאשר שלושה סיירים מסיירת התיירות באילת היו, בסביבות השעה 13:00, בסיור במפרץ השמש, ושם ניגש אליהם עובר אורח ואמר להם שראה בג'יפ גבר מכה אישה והצביע לכיוון הג'יפ (אגב, חיפוש אחר אותו מודיע לא עלה יפה). הסיירים נסעו לכיוון הג'יפ "ראינו לפתע בחורה צורחת על הרצפה ולפניה ג'יפ בנסיעה איטית עם הדלת שליד הנהג פתוחה" (ר' אמרתו של הסייר דני כהן). השלושה סימנו לג'יפ לעצור ולאחר שעצר - אחד מהם ניגש לנהג (הוא המשיב) והשניים האחרים ניגשו לבחורה: "היא הייתה היסטרית ובוכה, היא גם צרחה, שאלנו אותה מה קרה, היא ענתה: הוא הרביץ לי... לא היו עליה סימני אלימות, היא הייתה רק היסטרית, טענה שהרביץ לה בראש, היא הייתה בלי נעליים... (כשמצאו אותה) היא הייתה זרוקה על הרצפה יחפה והיא מררה בבכי והיה נראה בוודאות שעבר עליה משהו לא טוב... היא ביקשה שנזמין משטרה ואמרה שהפעם לא תוותר ותגיש תלונה" (שם, באמרתו של דני). הסיירים הזמינו משטרה, ושני שוטרי סיור של תחנת אילת הגיעו למקום בשעה 13:09, וכל הנוכחים נלקחו לתחנה. שוטר הסיור האדי קבלאן רשם בדו"ח שלו, בין היתר, כי "האישה לא ביקשה טיפול רפואי ולא נראה סימנים על גופה...". בתחנת המשטרה נגבתה אמרתה של המתלוננת, שסיפרה, כי היא חברתו של המשיב מזה כשנה וחודש, אם כי הם לא גרים יחדיו. לדבריה, המשיב והיא הגיעו לאילת בג'יפ של המשיב כדי לנפוש עם חבריו של המשיב. לאחר כמה שעות על הספינה של חבריו, היא ביקשה מהמשיב, שיחזירו אותה לחוף, כי היה לה קר ורצתה לישון. וכך סיפרה: "הוא צחק לי בפנים ואז התעצבנתי ואמרתי לו "קח אותי לבית". ואז היו חבר'ה שכנראה ששמעו את טון הדיבור הגבוה שלי וזה לא התאים לכבוד אורי, ואז הוא אמר לדני בעל הספינה "קח אותנו לחוף" ואז ירדנו כולנו מהספינה, וכולם התפצלו ואני נשארתי עם אורי ועליתי איתו ביחד לרכב, כי רציתי לחזור למלון. ואז הוא החליט שבזה שהרמתי את טון הדיבור שלי, הרסתי לו את הכבוד. ואז אני לא מכירה את אילת, הוא לקח אותי לשביל עפר, איפה שסייר התיירות עצרה אותנו... הוא לקח אותי לשם כדי שאף אחד לא יראה אותי ולא ישמע אותי והתחיל לתת לי אגרופים בראש וכל הזמן אמר לי "מה את עושה לי בושות, מי את" וכינה אותי בכל מיני כינויים מגעילים כמו "זונה" ונתן לי מכות והעיף לי את המשקפיים ואת הנעליים מחוץ לג'יפ ואז ניסה לזרוק אותי מחוץ לג'יפ ואני החזקתי בידית ואז הוא הצליח בסוף לזרוק אותי ואז סיירת ראתה אותו והם עצרו אותו... לא היו לי סימנים, הוא בכוונה נותן לי מכות בראש כדי שלא יהיו לי סימנים. הראש שלי כואב והרגל שלי כואבת מהנפילה (הערת החוקר: אני רואה על ירך שמאל של המתלוננת בחלק אמצעי שריטות ארוכות טריות)..." המתלוננת נשאלה אם היו בעבר מקרים דומים למקרה זה בעבר, וכך השיבה: "כן, קרה הרבה פעמים שהיה מרים ידיים. רק לפני שבוע הוא נתן לי אגרופים בראש ומכה בחזה ועד עכשיו זה כואב לי, כל הזמן רציתי להיפרד ממנו אבל הוא לא עוזב אותי. לא התלוננתי במשטרה כי הוא מאיים שיהרוס לי את העבודה וישלח לי עבריינים. הוא הגיע למצב פעם שהוא השיג את מספר הטלפון של ראש צוות בעבודה שלי, אני עובדת בבית ספר... ונבהלתי, כי לא רוצה להפסיד את העבודה ופחדתי שיספר דברים לא נכונים. זה אחד הדברים שהוא מאיים עלי, שיהרוס לי את העבודה, שיתקשר לאילנה דיין ויגיד שאני משתמשת בסמים ושישלח לי עבריינים... נכנסתי לקשר ואני לא יודעת איך לצאת ממנו... ביום ראשון האחרון הייתי אצלו בבית במגדל העמק... במקור היינו גרים ביחד אבל התפצלנו, כי אנחנו לא מסתדרים וכי הוא היה מרים עליי ידיים, ואז ביום ראשון הוא אמר שנוסע להילולה אצל איזה רב ואמר שיחזור מוקדם ונחזור לעפולה, כי אני עובדת בעפולה ובחדרה. .. עד שעה 01:00 השאיר אותי בבית ולא התקשר ולא כלום, ורק בשעה 01:00 חזר מסטול מת ואמרתי לו למה אתה עושה לי את זה... ואז הוא התחיל לקלל אותי בכל הקללות האפשריות, ואז לקח אותי כמו עכשיו לאיזה שביל עפר בכפר ברוך... ונתן לי אגרופים בראש ומכות רצח ואז בסוף החזיר אותי לעפולה... ניסיתי להתקשר למשטרה תוך כדי שהוא הרביץ לי, והוא חטף לי את הטלפון מהיד ושבר אותו לשניים. ואז הוא אמר לי "גם אם אהיה עצור 14 יום... אני אשלח לך עבריינים ואהרוס לך את החיים. ואתקשר לעבודה ואספר להם כל מיני סיפורים" ואז בגלל זה לא התקשרתי... ש. ספרי לי על מקרים נוספים בהם תקף אותך? ת. היו הרבה מקרים, בבית בעיקר, שלי ושלו, וגם כשגרנו ביחד... ... ש. האם את מפחדת מאורי? ת. כן, הוא מסוגל להכל..." בו ביום נסעה המתלוננת חזרה לצפון, והודיעה לשוטר, שהתקשר אליה ואמר לה שיצטרך אותה לצורך עימות עם המשיב, כי היא אינה רוצה לראות אותו, אינה רוצה עימות עמו ובהמשך גם אמרה, שהעיקר שהמשיב הבין את המסר והיא אינה רוצה את המשך הטיפול המשטרתי. המשיב, בחקירתו במשטרה, הכחיש כל מעשה אלימות ואף טען, שהמתלוננת היא שמתנהגת בטירוף: "ויש סיכום בינינו שצריכה לעבור טיפול פסיכולוגי בגלל התפרצויות, יש לה עבר מאוד עשיר, גדלה במשפחות אומנות..." המשיב טען, שבספינה המתלוננת, לאחר שלא חזרו לחוף כרצונה, תקפה אותו, קיללה אותו והעיפה לו את המשקפיים. כשירדו מהספינה, והיו בדרך חזרה למלון (אם כי עשו עיקוף מסויים), המתלוננת השתוללה ללא סיבה ושברה דברים ברכבו. לדבריו, הוא אחז בידה (אמנם בחוזקה) כדי שלא תעביר את ההילוכים ולא תקפוץ תוך כדי הנסיעה. כן, הכחיש כל אלימות מצידו, מכל סוג שהוא, גם בצפון. דווקא אמרותיהם של חברי המשיב (דני גבאי, המארח של המשיב באילת, ושחר-יהודה מלול, אחיינו של המשיב) מחזקות את גרסתה של המתלוננת, שכן הם שוללים כל אלימות מצד המתלוננת תוך כדי ההפלגה וחוזרים על גרסתה בכל הנוגע לויכוח שקדם לירידה מהספינה. גם הערת החוקר, שגבה אמרתה של המתלוננת, בדבר שריטות ברגלה של המתלוננת, מחזקות גרסתה (גם אם לא צורפה כל תעודה רפואית), כמו גם אמרותיהם של הסיירים, שמצאו את המתלוננת זרוקה ליד רכבו של המשיב במצב היסטרי, בבכי ונראה, כי הייתה לאחר טראומה. 4. אכן, בכל המצוין לעיל יש ראיות לכאורה למכביר, המספיקות לשלב זה של הדיון, וגם אם המתלוננת סירבה לעימות עם המשיב, וגם אם ביקשה שלא להמשיך עם ההליך הפלילי, דברים שצוינו על ידי הסנגור, אין בכך, כדי להפחית ממשקל הראיות בשלב זה של הדיון. אין זה דבר חריג, שמתלוננת (בעיקר מי שהגישה תלונה כנגד בן-זוגה) חוזרת בה מהתלונה שהגישה (ובענייננו, יש לזכור, לא חזרה בה המתלוננת מהדברים הקשים שמסרה כנגד המשיב), אולם, ההודעה הראשונה שמסרה הייתה ונשארה ראיה לכאורה, כאשר החזרה מהבקשה למשטרה לפעול כנגד בן-הזוג יכולה לנבוע ממניעים שונים ולא רק מאותם מניעים שציין הסנגור. אשר לטענת הסנגור, כי לא נמצאו סימנים על גופה של המתלוננת, הרי, שעובדתית, טענה זו אינה נכונה, לאחר שנמצאו סימנים של שריטות טריות על רגלה של המתלוננת. אולם, גם לא היו נמצאים כל סימנים שהם, הרי שבדברי המתלוננת יש לכך הסבר (טענה שהכה אותה בראשה כדי שלא יוותר סימנים), ודי בכך לצורך שלב זה של הדיון. אשר לטענת הסנגור, שהתקבלה על ידי ביהמ"ש קמא, כי לא מדובר במי שהוא "בן זוגה" של המתלוננת, אינני סבורה, שיש חשיבות לפסוק בעניין זה בשלב המעצר. יחד עם זאת, אציין, כי ביהמ"ש קמא לא נימק את קביעתו בנושא זה, ורק ציין את דברי הסנגור בטיעוניו (גם בפנינו), ולפיהם, משהמתלוננת והמשיב לא התגוררו יחדיו ולא ניהלו משק בית משותף, הרי שאין לראות בהם "בני זוג", אלא, שאינני בטוחה, שזהו המבחן הנכון ואף אינני בטוחה, שמבחן זה מוציא את המתלוננת והמשיב מגדרה של הגדרת "בני זוג". ראשית, יש לזכור, כי המשיב והמתלוננת ניהלו משק בית משותף ונפרדו לאור האלימות שהמתלוננת סבלה מהמשיב (ר' דברי המתלוננת בעניין זה, וכן, ר' הערותיה של המתלוננת בטופס הערכת מסוכנות). שנית, ואולי החשוב מכך, יש לזכור, כי בחוק העונשין, בסעיף 351 הדן בנסיבות המחמירות הנוגעות לעבירות מין שבוצעו בבן משפחה, נזנחה הדרישה למגורים משותפים שהופיעה בהצעת החוק, וכך פסק בעניין סעיף 351 הנ"ל ביהמ"ש העליון (ע"פ 91297/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פסק דינו של כב' השופט, כהגדרו אז, ריבלין, מיום26/09/05): "ואכן, השאלה המכרעת אינה האם מתקיימים ניהול משק בית משותף או מגורים משותפים, אלא שיש לבחון את מהות היחסים בין בני הזוג, ובמקרה בו מעידה המהות על קיומה של מערכת זוגית וקשר בלתי אמצעי ויומיומי בין בני הזוג... די בכך כדי לקיים את היסוד של "בן זוג" לצורך הוראת הסעיף. טיבו ואיכותו של הקשר בין הקטין לבין "בן זוגו של ההורה" הם אשר עומדים למבחן, ולא מעמדו הפורמאלי של אותו בן זוג. בקביעה זו יש כדי להשליך, בשינויים המחוייבים, גם על ההגדרות האחרות שבסעיף 351(ה) לחוק..." ניתן ללמוד מהאמור לעיל גם בכל הנוגע לעניין שבפנינו: המהות היא העיקר, ולפי המהות, ולפי ההגדרה של המשיב והמתלוננת עצמם - הרי שהיו "בני זוג". כך או כך, האלימות שהמשיב הפעיל כנגד המתלוננת, לכאורה, מעידה על המסוכנות הרבה הקמה ממנו. אלימות שלוותה באובססיביות - שהרי, לדברי המתלוננת, לא הצליחה להשתחרר מהקשר עמו למרות ניסיונות בעבר, אלימות שחזרה על עצמה פעמים רבות והייתה חריפה במיוחד בפעמיים המצויינ בכתב האישום, אלימות שלוותה בהפחדות ואיומים עד כי המתלוננת פחדה להתלונן כנגד המשיב שמא יוסיף וירע לה אף מעבר למה שעשה עד כה. 5. בנסיבות אלה, אני סבורה שביהמ"ש קמא טעה כשמיהר לשחרר את המשיב, ובודאי שטעה כשהחליט לשחררו לאותה סביבה בה היה עובר לאירועים ואשר לא מנעה ממנו, לכאורה, ביצוע עבירות כלפי המתלוננת בעבר. נראה שגם לא ניתן המשקל הראוי לעברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל 11 הרשעות קודמות בעבירות רבות של אלימות, סמים, רכוש ועוד. כן, נראה, כי לא נלקחה בחשבון העובדה, כי אך לפני כשנה נדון המשיב ל-9 חודשי מאסר על תנאי שהם בני הפעלה במידה ויורשע בתיק שבפנינו, לאחר שגם בשנת 2004 עבר עבירות אלימות כלפי מי שהייתה אז בת זוגו ואף הועמד בפיקוח של שירות המבחן, והיה אמור להיות תחת פיקוח זה במועד ביצוע העבירות נשוא כתב האישום. 6. עוד אני סבורה, כי ביהמ"ש קמא מיהר כשהחליט לשחרר את המשיב מבלי לחקור בעצמו את הערבים שקבע כחלופה ומבלי שהורה לשירות המבחן לבחון את המסוכנות הקמה מהמשיב ואת רצינות החלופה ויכולתה לנטרל את המסוכנות של המשיב. לא די בעובדה, שלערבים אין הרשעות קודמות כדי לקבוע את התאמתם לשמש כחלופת מעצר, במיוחד כאשר הערבה העיקרית היא גרושתו של המשיב, ונוכח עברו של המשיב המייחס לו עבירות אלימות כלפי בנות זוגו, היה מקום לבחון חלופה זו במשנה זהירות. מי שפגע במתלוננת (לכאורה) בצורה כה חמורה באירועים נשוא כתב האישום, פגע בה בעבר פעמים רבות, איים עליה, עקב אחריה וגרם לה לפחוד מפניו עד כי לא ידעה איך להתנער ממנו ולעזבו מבלי שיאונה לה רע, יש לבחון את האפשרות לשחררו בזהירות רבה, ורק לאחר בחינת כל הסכנות האפשריות מהשחרור ואפשרות ניטרולן. 7. אין צורך לחזור על מושכלות ראשונים, ולפיהם בכל דיון בשאלת מעצרו של נאשם נשקלות, זו לעומת זו, זכותו של היחיד לחירות וזכותו של הציבור (יחיד ופרט) להיות מוגן מפני רוע מעלליו של היחיד העבריין. ההחלטה בשאלה זו לעולם קשה היא, והיא תוצאה של איזון ראוי בין השיקולים של שמירת שלום הציבור וביטחונו וההגנה על ההליך השיפוטי לבין השיקולים של ההגנה על חירותו של הנאשם. אכן, צודק הסנגור, כי שחרורו של המשיב עדיף על מעצרו, אך כל זאת בתנאי שביהמ"ש ישוכנע, שניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך מגבילה פחות, וישוכנע, שהמשיב לא יפר את המגבלות שיוטלו עליו ולא ישוב לסכן את הציבור או את הפרט שהתלונן נגדו. ונדמה, כי בענייננו לא נשקלו כל השיקולים המחוייבים. 8. אשר על כן, אני מקבלת את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. יחד עם זאת, אני גם מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר על המשיב, וזאת תוך 14 יום מהיום (בהנחה שהמשיב ממילא מטופל על ידי שירות המבחן, לאור הרשעתו האחרונה, כך שהוא אינו חדש לו). התסקיר יוגש לבימ"ש השלום באילת, וביהמ"ש באילת מתבקש לקבוע דיון מחודש בעניינו של המשיב ולבחון, שנית, את נסיבותיו האישיות של המשיב, את המסוכנות הקמה ממנו ואת החלופות שהוצעו או יוצעו. אלימותמעצר