להלן החלטה בנושא מעצר על העלבת עובד ציבור: החלטה בפני בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996 [להלן: "החוק"]. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של העלבת עובד ציבור, איומים, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט, סחיטה באיומים. במהלך הדיון בבקשה, שהתקיים במעמד הצדדים ובאי כוחם, הובא לידיעתי תיק החקירה ועל פיו טען ב"כ המבקשת, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום. ב"כ המבקשת טען, כי לנוכח העבירה בכתב האישום קמה כנגד המשיב עילת מעצר בשל מסוכנותו ולפיכך ומשאין בנסיבות מקרה זה חלופת מעצר הולמת ביקש להעתר לבקשתו ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. מנגד טען ב"כ המשיב הן לעניין קיומן של ראיות לכאורה והן לעניין קיומן של חלופות מעצר וביקש לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים. ברקע הדברים שני אירועים. אירוע ראשון בו נטען כנגד המשיב כי בתאריך 28.8.08 בסמוך לשעה 06:30, ביצעה המשטרה חיפוש בביתו של המשיב ושל אחיו איברהים. אחד השוטרים הינו שוטר ימ"ר נגב בשם עומר אבו האני (להלן: "השוטר"). במהלך החיפוש ולאחר שהמשיב הבין כי השוטר הינו ממוצא בדואי נטען כי המשיב אמר לשוטר "דיר הלס" שפירושו כלב פרייר ומנייק. בהמשך החיפוש המשיב אמר לאימו בהצביעו על השוטר כי מדובר בכלב בדואי ואמר לאימו להרביץ ולקלל את השוטר. השוטר הודיע למשיב שהוא מעוכב לחקירה והנאשם סירב לעלות לרכב המשטרה, החל להשתולל ותקף תוך כדי מעצר את השוטר עופר נגאוקר. תוך כדי כך איים על השוטר באומרו: "אני אשלם על הראש שלך מליון ₪", טפח על חזו המשיך ואמר לשוטר שזה לא יקח הרבה זמן. המשיב הובא לביהמ"ש השלום ובית המשפט (כב' השופטת בית אור) שחררה את המשיב למעצר בית. באירוע השני, בהמשך לאירוע הראשון, ביום 29.8.08 בשעות הצהריים, התקשר הנאשם לאחר בשם עוראבי (להלן: "עוראבי"). המשיב ביקש מעוראבי ללכת להורים של השוטר בשביל לעשות "משפט בדואי" (חק' ערב), (בפני אביו של עוראבי, השייח סלימאן העוסק בבוררויות ויישוב סכסוכים במגזר הבדואי). מאוחר יותר בסביבות 21:00 התקשר המשיב שוב לעוראבי וביקש לדעת אם כבר טיפל בפנייה למשפחת השוטר. עוראבי העביר את הפנייה לבן משפחה של השוטר. ראיות לכאורה אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר. בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (לענין זה: בש"פ 8087/95 זאדה נ. מ"י , פ"ד נ(2), 133, 146). עיינתי בעדותו של השוטר. בעדות מיום 30.8.08 מתאר השוטר הליכי ביצוע צו לחיפוש בבית המשיב ביום 28.8.08 בשעה 06:30. מטרת החיפוש היתה סמים. השוטר מציין כי המשיב קילל אותו בערבית כ"כלב ומנייק ופרייר". הדבר היה לאחר שהובן כי השוטר הינו בדואי. המשיב ואחיו ביקשו מאימם להרביץ לשוטר. המשיב בתחילה עוכב לחקירה ואח"כ החל מעצר. היתה השתוללות והמשיב אמר לשוטר כי שישלם על ראשו מליון ₪ וטפח לעצמו על החזה תוך כדי ותוך שהוא מצביע על השוטר. בשעה 22:27 התקשר דודו של השוטר (יונס אבו האני) וביקש לדעת מה היה באותו בוקר עם משפחת אלעזזמה. סמוך לאחר מכן התקשר גם אביו של השוטר. התברר לשוטר כי נשלח שליח (עוראבי )לבן דוד שלו ששמו חסין שנאמר לו שמבקשים לעשות לו משפט בדואי בשל מה בוקר יום 28.8.08. בעדות מיום 31.8.08 חזר השוטר על הדברים ונתן פירוט נוסף. עיינתי בעדותו של יונס אבו האני, דודו של השוטר, עדות מיום 31.8.08. בעדות הדוד, מתוארים הדברים מפי השמועה. העד מוסר כי מישהו מהמשפחה התקשר ואמר לו שהתקשרו אליו אנשים המאיימים שיתנקמו בשוטר. או אז שוחח הדוד עם השוטר שסיפר לדוד את אירועי היום. הדוד מבקש שלא לספר לחוקר מי התקשר אליו. בהמשך מתאר הדוד כי יש רצון של משפחת אלעזזמה לעשות משפט בדואי לכל משפחת אבו האני. צודק ב"כ המשיב כי יש קושי בעדותו של הדוד שכן מבוססת היא על עדות שמיעה ואפילו על עדות שמיעה כפולה. עיינתי בעדותו של השייח סלימאן אלקרינאוי, אביו של עוראבי, (עדות מיום 31.8.08). מתאר השייח סולימאן כי הבן שלו עוראבי בא אליו והעביר מסר ממשפחת אלעזזמה שביקשו שילך למשפחת אבו האני בהתאם למנהג הבדואי לעשות משפט בדואי. נאמר לו כי הרקע לדברים הינו חיפוש שעשה השוטר בבית המשיב ואשר לא נהג כבוד בבני המשפחה. עד זה מתאר את מצב הדברים מפי אומרם, בנו עוראבי. מתאר השייח כי בנו הוסיף ומסר כי ההזמנה למשפט הבדואי הינה גם בשל כך שהתוצאה היתה מעצרו של המשיב. עוראבי מסר לשייח כי מי שהעביר לו את הדברים הינו המשיב. השייח מסר כי הוא מכיר את המשיב. עיינתי בעדות בן דודו של השוטר, חסין אבו האני. בעדות זו מיום 30.8.08 מתאר חסין כי ביום שישי (29.8.08), סמוך לשעה 22:00 בא בחור וחיפש את אביו של השוטר. לאחר שלא מצא את אביו של השוטר, חזר הבחור לחסין. הבחור סיפר לחסין שהשוטר בתפקידו ערך חיפוש בביתם. כיוון שהעיר את האשה וגרם למעצר של אנשים מהמשפחה, רוצים לעשות לו משפט בדואי. מיד לאחר מכן סיפר הוא על המקרה לאביו של השוטר. חסין לא הכיר את ה"שליח". עיינתי בעדותו של עוראבי מיום 30.8.08. בעדות זו מתאר שיחת טלפון שלו עם המשיב. המשיב ביקש שעוראבי ילך למשפחתו של השוטר תוך שהוא מתאר את כל רקע הדברים של החיפוש מיום 28.8.08. עוראבי אישר למשיב שילך למשפחת השוטר. עוראבי מציין כי אביו אמר לו שקודם כל ידבר עם השוטר עצמו. עוראבי מציין כי בשעה 21:00 התקשר אליו המשיב להתעניין אם פנה למשפחת השוטר. עוראבי אישר את תמונתו של המשיב ואישר שהמשיב הוא שפנה אליו. עיינתי בעדותו של עוראבי מיום 2.9.08. עוראבי הודה כי המשיב פנה אליו וביקש לשתות קפה עם אביו. עוראבי לא שיתף פעולה בחקירה ולתשובות רבות השיב שאינו זוכר. עוראבי ציין כי המשיב ביקש לשתות קפה עם אביו שהינו שייח פותר סכסוכים בקרב הבדואים. עוראבי הודה שהמשיב ביקש "לסגור עניין". כיוון שעלו סתירות בין עדות עוראבי לאביו. נערך עימות בינהם ביום 2.9.08. במסגרת זו חזר עוראבי על כי הלך למשפחת השוטר והדגיש שהוא דיבר יפה ובנימוס. עיינתי בעדותו של אחיו של המשיב, איברהים מיום 1.9.08. איברהים שמר על זכות השתיקה ברוב השאלות כאשר בסוף הסביר את שתיקתו בכך ש "מלבישים עליו תיק". עיינתי בעדותו של המשיב מיום 28.8.08 אשר התייחסה לאישום הראשון. המשיב טען שלא שוחח עם השוטר. המשיב הכחיש שאיים על השוטר וכי בעט בשוטר עופר. בעדות מיום 30.8.08 הכחיש המשיב כי הוא כועס על השוטר ואף טען שאין לו כעס כלפי אף אחד מהשוטרים שעושים את העבודה שלהם. המשיב מאשר שהוא מכיר את עוראבי אולם טוען כי אין לו מושג מה מספר הטלפון שלו ואף טוען כי לא זוכר שדיבר עם עוראבי בשבוע האחרון. מאוחר יותר כאשר נשאל שוב את אותה שאלה במקום להשיב האם שוחח עם עוראבי ביקש לדבר עם עורך הדין שלו. התשובה הבאה היתה שהוא לא זוכר עם דיבר עם עוראבי. בעדות מיום 1.9.08 הכחיש המשיב ששוחח עם השוטר. כאשר נשאל פרטים על אותו "משפט בדואי" הודיע המשיב כי הוא שומר על זכות השתיקה. בהמשך סירב המשיב להשיב לשאלות ובסוף ציין כי מלבישים עליו תיק. בתיק מצוי דו"ח הפעולה של פקד שי אביקסיס מיום 28.8.08 ובו מציין את אופן שלבי המעצר ובמסגרת זו ניתן למצוא תמיכה ראייתית למיוחס למשיב בכתב האישום הראשון. כן מצוי דו"ח הפעולה של השוטר מיום בו מתואר מה שמיוחס למשיב ואחרים לגבי החיפוש ביום 28.8.08. מבוקר זה קיימים דוחות נוספים כמו לדוגמא של השוטר נאור ביטון אשר מעיד על כי המשיב בעט בשוטר עופר נבאוקר, אשר מחזקים את המיוחס למשיב בחלק הראשון של כתב האישום. אציין כי בתיק מצוי מזכר שמסביר מהו משפט בדואי "ח'ק ערב", מדובר בהליך בו יש בירור בעיקר בין משפחות. תכלית המשפט הינה פיצוי כספי של הצד הנפגע. מטרת ההליך הינה החזר כבוד שנפגע, הרתעה והפגנת כוח לחידוד המעמד והשיוך השבטי. כאמור ישנם שני אירועים בכתב האישום. לגבי החלק הראשון, ישנם דוחות הפעולה של השוטרים. כן ישנה עדותו של השוטר. אני מצרף להם את שתיקתו של המשיב. מהאירועים בחלק הראשון של כתב האישום ניתן למצוא ראיות לכאורה להעלבת עובד ציבור, איומים, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. אציין לעת עתה את אותם איומים שהמשיב אמר לשוטר כמו "שישלם על ראשו מליון ₪". לגבי החלק השני של כתב האישום. כעולה מעדות בן דודו של השוטר חסין, עוראבי הגיע אליו עם מסר ולפיו בשל מעשי השוטר, רוצים לעשות לשוטר משפט בדואי. המשפט הבדואי כעולה מאותה שיחה כולל את כל המשפחה בשל מעשי השוטר. עוראבי אישר שהמשיב פנה אליו, סיפר לו על רקע הדברים וביקש כי יערך משפט בדואי ואף המשיב פנה אליו מאוחר יותר לוודא שהענין טופל. עוראבי אישר שפנה לבן משפחת השוטר. במסגרת העימות עם אביו עלה שמדובר בבן דודו של השוטר חסין. המשיב עצמו הכחיש שיש לו משהו נגד השוטרים. המשיב לא זכר ששוחח עם עוראבי באותו שבוע. המשיב שמר על זכות השתיקה ברוב השאלות שנשאל בנושא. אביו של עוראבי השייח סלימאן אישר את הדברים שנאמרו מפי אומרם (עוראבי) ואישר כי הפנייה לחסין הייתה בניגוד לעצתו וכי מקרים כאלו אינם עניין למשפט בדואי אלא למשטרה. לא הבאתי בחשבון את עדותו של יונס אבו האני, עדות שהינה בעיקרה עדות שמיעה. מסקנתי לאחר שסקרתי את הראיות שבתיק הינה שיש ראיות לכאורה לכך שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו ובכלל זה שהמשיב תוך שהוא במעצר בית ביקש לזמן את השוטר למשפט בדואי ובכך יש לכאורה התנהגות שמטרתה הטלת אימה עליו בכל הנוגע לאירועים מיום 28.8.08, התנהגות המבססת לכאורה ובין היתר את עבירת הסחיטה באיומים ובהמשך לאירועי הבוקר של המעצר בו במסגרת ההתנגדות למעצר נשמעו דברי איום, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, (השוטר עופר נבאוקר) שיבוש הליכי משפט והעלבת עובד ציבור. עילת המעצר בהתאם לסעיף 21 (א)(1) לחוק רשאי בית המשפט לצוות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים אם קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן בטחון אדם או הציבור. כפי שצויין לעיל, יש ראיות לכאורה לעבירות שונות שעבר המשיב בהם איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות וסחיטה באיומים. סבור אני כי העבירות לכאורה מבססות את עילת המסוכנות המשתקפת ממעשי המשיב. ב"כ המשיב טען כי המסוכנות הינה כלפי שוטר מסוים. איני סבור כך. העובדה ולפיה המשיב פנה ובדק את האפשרויות לבוא חשבון עם השוטר ואף קידם בדיקותיו בצורה מעשית באמצעות השליח ששלח למשפחת השוטר מעידה על כי אין מורא החוק עליו, חשש המשתקף בתקיפת השוטרים לכאורה, איומים, הסחיטה באיומים של שוטר הממלא את תפקידו. חומרה יתרה יש לראות בכך שהמשיב עבר את העבירות נשוא החלק השני של כתב האישום עת היה מצוי במעצר בית. מכאן שסבור אני שקיימת עילת מעצר כנגד המשיב. חלופה אומנם בנסיבות העניין קמה לכאורה עילת מעצר נגד המשיב ואולם על פי הקבוע בסעיף 21 (ב) לחוק עדיין מוטלת על ביהמ"ש החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחרותו של המשיב פחותה. לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיב ועברו. זאת ועוד "הבסיס לחלופת מעצר טמון ביכולתו של ביהמ"ש לתת בנאשם אמון" (בש"פ 8123/99 נשאד נ. מ"י, לא פורסם). עברו הפלילי של המשיב אינו מכביד יחסית. כעולה מהרישום הפלילי בעניינו, כנגד המשיב גזר דין משנת 1996 בעבירת תגרה במקום ציבורי. כן ישנה הרשעה מיום 17.10.07 בעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקודו וכן איומים. כנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה לתקופה של 4 חודשים. המשיב לא ריצה בעברו מאסרים. אציין כי בדרך כלל בעבירות של סחיטה באיומים אין מקום להורות על חלופת מעצר. לעניין זה בש"פ 7415/03 מ"י נ' אבו מוך (מפי כב' השופטת ביניש כתוארה אז) שם נקבע: "העבירה של סחיטה באיומים אינה מתאימה בדרך כלל לשחרור בחלופת מעצר משום ש"עבירה של סחיטה באיומים נמנית על סוג העבירות שאדם יכול להמשיך ולבצע אותם גם כשהוא ספון בתוך ביתו "וכי די לו לעבריין במכשיר הטלפון כדי להמשיך לאיים ולהטיל אימה על קורבנותיו ועל עדים". זהו הכלל אך באותה החלטה כותבת הנשיאה: "מובן שכל זאת על דרך הכלל ולכלל זה יש חריגים ועל כל פנים תמיד יבחן כל מקרה על פי נסיבותיו". יחד עם האמור, לגבי עבירת הסחיטה באיומים שהינה העבירה החמורה מבין העבירות המיוחסות למשיב (ובמיוחד מבחינת שיקולי חלופת המעצר), איני סבור כי מדובר במדרג הגבוה מבחינת המסוכנות. המשיב סבר כי לשוטר היתה להיטות יתר לעומת שוטרים אחרים שהיו במקום, שהביאה לשיטתו לפגיעה בכבוד בני המשפחה ובסופו של יום למעצרו. למשיב היתה כוונה לברר עם השוטר את אותה פגיעה בכבודו. הדברים לא התגלגלו הלאה שכן אותו גורם מברר (השייח סלימאן) הבהיר כעולה מחקירתו שלא יענה לבקשת המשיב שאין לה מקום והשמורה למשטרה והדברים הועברו למשיב. מכאן שלמרות שלכאורה יש ראיות לביצוע העבירה המחייבת בדרך כלל מעצר עד לתום ההליכים, בנסיבות התיק, אין מדובר במדרג שאינו מאפשר לשקול חלופה למעצר, שכן הסיכון ולפיו ימשיך המשיב לנסות ולקדם את אותו משפט בדואי, כפי שעלה מהראיות לכאורה אינו כה ודאי. ב"כ המשיב הציע כי אורה על חלופה של מעצר בית למעצרו של המשיב, תוך שתישמר זכותו לבקש בקשה לעיון חוזר לאחר חודשיים. שקלתי את הצעת ב"כ המשיב. בשלב זה ובנסיבות הענין איני סבור כי ניתן לקבל את הצעת ב"כ המשיב ובודאי לפני שאקבל תסקיר מעצר. לנוכח האמור לעיל ובטרם תינתן החלטה סופית בבקשה, יש מקום, בנסיבות הענין, להורות על הגשת תסקיר מעצר על פי הקבוע בסעיף 21 א' לחוק, שלפיו יבדוק שירות המבחן את נסיבותיו האישיות של המשיב, משמעות מעצרו וימליץ ככל שיש בידו לעשות כן על חלופות מעצר ו/או תנאים מיוחדים לשיחרורו של המשיב בערובה והפיקוח עליהם. מזכירות ביהמ"ש תשגר עותק ההחלטה לשירות המבחן בפקס ככל הניתן, עוד היום. לפיכך ומכל האמור הנני מורה על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. הנני קובע להמשך דיון, לאחר קבלת תסקיר מעצר, ליום 5.10.08 בשעה 15:00. המשיב יובא באמצעות שב"ס - יחידת נחשון. זכות ערר כחוק. העלבת עובד ציבור / שוטרעובדי ציבורמעצר