להלן החלטה בנושא מעצר על ניסיון שוד: החלטה - המשיב 3: המדינה מבקשת לעצור את המשיב 3 (להלן- "המשיב" או "משיב 3") עד תום ההליכים הפליליים נגדו. כתב האישום המתוקן מייחס למשיב את אישום מספר 2, ביחד עם משיב 4 בלבד. אישום זה מייחס למשיב ביצוען של העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע; ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות וחבלה בכוונה מחמירה. על פי העובדות שבאישום 2, במהלך חודש ספטמבר 2004, קשר המשיב יחד עם משיב 4 קשר לשדוד את המתלונן, בעל קיוסק בעיר אופקים, העוסק גם כחלפן כספים. ביום 28.9.04 סמוך לשעה 20:30, כאשר חזר המתלונן לביתו יחד עם אשתו, והגיע לחניית הבית, הגיחו לעברו המשיבים 3 ו-4 (להלן: המשיבים) כשהם מחזיקים באקדח שלוף ולראשם כובעי גרב. משהבחין בהם המתלונן, ניסה ללא הצלחה להניע את רכבו ולברוח מהמקום, והוא ואשתו הרימו קול צעקה לעזרה. המשיבים התקרבו לעבר המתלונן ואשתו ודרשו את הכסף תוך שהם מנסים לפתוח את דלתות הרכב. למשמע צעקותיהם של בני הזוג בוכריס, יצא בנם נתי בוכריס מן הבית, וכשראה את המשיבים מאיימים על הוריו, גם הוא החל צועק לעבר המשיבים. בתגובה, ובמטרה לנטרלו, ומתוך כוונה מחמירה לגרום לו לחבלה חמורה, ירו לעברו כדור אחד אשר חדר לירכו ופצע אותו. מיד לאחר מכן, נמלטו המשיבים מהמקום. הסנגור חולק על קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב. בא כוח המבקשת פירט את חומר הראיות עליו הוא מסתמך בבקשתו. עיקרו של חומר הראיות הוא הודעותיו ואמרותיו של אדם אחר בשם אחמד ג'אבר (להלן: אחמד), בעל מוסך המוכר למשיבים. באשר לעילה, פירט הפרקליט את עברו של המשיב 3, הכולל בין היתר, גם עבירות של שוד בגינן ישב תקופה ממושכת בבית הכלא. נבחן להלן את ראיות המבקשת. 4. בהודעתו מיום 16.2.05, מוסר אחמד כי הוא מכיר את המשיב, כמי שישב בכלא עם אחיו. הוא הכיר אותו במסיבת אירוסין של אחותו של המשיב. הוא גם מכיר את דודו של המשיב ושמו פאוזי אבו שמיס, ואת משיב 4. הוא עצמו היה מאורס לאחותו של משיב 4 תקופה קצרה. לפי דבריו, בחודש ספטמבר 2004 התקשר אליו משיב 4 ואמר לו שיש לו רכב מזדה שכורה של חבר שלו שעשתה תאונה והוא רוצה שיתקן לו אותה. רכב המזדה היה בצבע כסף ומי שהביא אותה למוסך היה בחור יהודי. באותו היום הגיעה המשטרה ותפסה את המזדה. אף אחד לא התקשר אליו לאחר מכן לברר מה עם הרכב, לא הבחור היהודי ולא המשיב 4. רק כעבור שבועיים משיב 4 שאל אותו מה עם הרכב והוא הודיע לו כי המשטרה לקחה אותה. 5. לפי דו"ח תחקור של החוקר עודד מאירי מיום 21.2.05, לאחר שקרא לאחמד במה הוא חשוד והזהירו, סירב אחמד לשתף פעולה ואמר שמבחינתו הוא מוכן ללכת למעצר. לאחר שיחה קצרה עמו, פנה לחוקר ושאל מה הוא יכול להציע לו אם יספר את הידוע לו. כשנדחתה בקשתו, הוא היה מוכן למסור את הידוע לו. אחמד נרתע כאשר ראה שהחוקר מחזיק בפלאפון, והציע לו לצאת החוצה לחצר. בחצר סיפר אחמד על חלקו בחשדות המיוחסים לו. כל מה שהוא מסר לחוקר נגע בעיקר לאישום הראשון, שעניינו ניסיון לרצח ושוד בנסיבות מחמירות של סוחר תכשיטים בשם מחמד אלחרוב ובנו. באשר לאירועים נשוא אישום 2, מסר אחמד את הפרטים הבאים: לפני כחצי שנה בערך בשעות הערב הוא פגש את המשיבים כשאלה יושבים ברכב מזדה 3 אפורה, אותה מזדה אשר הזכיר בהודעתו הראשונה. הוא ראה שמשיב 4 היה עצבני ואחמד פנה אליו ושאל מדוע הוא עצבני, ומשיב 4 המשיך בנסיעתו. אחמד נסע אחריהם ברכבו עד שהגיע לביתו של המשיב, שם הוא ראה את השניים מתווכחים. הוא שב ושאל מה קרה. משיב 4 השיב לו את הדברים הבאים: "ח'דר הרס לו את כל העסק ועכשיו הם חזרו מהדרום שם ח'דר ירה על אבא או על הבן". הוא הוסיף שהוא יודע שיש לכל אחד מהמשיבים אקדח. בתחקור השני, מיום 24.2.05 ולאחר שהוקרא לו החשד והוזהר, ציין אחמד שהוא חושש מלדבר על אחרים. בשלב מסוים החל אחמד לבכות וביקש לשוחח עם החוקר בחוץ, כפי שעשה זאת בפעם הקודמת. החוקר ניצל הזדמנות בה ביקש אחמד לגשת לשירותים, ושם על עצמו מכשיר הקלטה. תחילה דיבר אחמד על האישום הראשון, בו הוא השתתף בעצמו. לאחר מכן, הוא התחיל לדבר על האישום השני וחזר על אותם פרטים אשר מסר בתחקור הראשון, הפעם עם תוספת ש"הקורבן הוא יהודי ושהוא מלא בכסף". משנתבקש אחמד למסור הודעה מפורטת סירב ואמר שהוא מעדיף שחבריו לא ידעו שהוא מסר עליהם פרטים. אחר כך הוא הביע נכונות לתת הודעה מסודרת ואפילו מצולמת, וכל זאת לאחר שהוא יפגוש את הוריו שהיו בדרך לתחנת המשטרה. לאחר שהגיעו הוריו ופגש בהם, חזר בו וסירב למסור הודעה. לאחר מכן, חתם אחמד את שפתיו ולא שיתף עוד פעולה עם חוקריו. בהודעתו מיום 22.2.05 התכחש לכל קשר שיש לו עם אירועי אישום 1. הוא אף הטיח בפני החוקר שכל מה שאמר קודם "חירטטתי ככה" (גיליון 2, ש' 18). הוא לא זכר על מה דיבר עם החוקר בחצר והוסיף: "כל מה שאמרתי לך זה שקר ואני לא יודע כלום על הסיפורים האלה" (גיליון 2, ש' 25). באשר לאירוע הנוגע למשיב הוא אומר לגבי מה שמסר יום קודם: "אני אמרתי לך דברים, סולי מה סולי הוצאתי מהראש למה אתה אמרת לי שאתה תומיא [צ.ל, תוציא] אותי מהתיק הזה אז אני התחלתי להמציא דברים" (שם, גיליון 3, ש' 61). הוא הוסיף, שכל האינפורמציה שמסר, החוקר הוא אשר מסר לו אותה: "אתה אמרתי [צ.ל אמרת] שהיה שוד במזדה הזאת ואתה אמרת לי בדרום.." (שם, גיליון 3, ש' 64). את כל המידע שמסר בתחקור שלו ביום האתמול הוא ייחס בסופו של דבר לחוקר עצמו, כולל המידע שלמשיב יש אקדח 0.22. 6. ראיה נוספת שבא כוח המבקשת נסמך עליה היא הודעתו של דודו של המשיב, פאיז אבו שמיס. פאיז מוסר מידע לגבי השכרת המזדה 3. הוא אומר שמי שביקש ממנו לשכור את המזדה היה משיב 3 עבור משיב 4, שהיה מאורס לאחותו של משיב 3. בסופו של דבר, הוא ניגש עם השניים למשרד השכרת רכב בשדה התעופה. משיב 4 הביא את רישיון הרכב של המשיב. משהגיעו לחברת ההשכרה מסר פאיז לחברה את הפרטים שלו ואת כרטיס הויזה שלו כאשר משיב 4 מסר את רישיון הנהיגה של המשיב, פאיז חתם כמי ששוכר את הרכב ומשיב 4 חתם כמי שנוהג בו. משם דרכיהם נפרדו הוא ומשיב 4. עם תום תקופת ההשכרה, פנה פאיז למשיב על מנת להזכיר לו כי יש להחזיר את הרכב. המשיב הודיע לפאיז כי משיב 4 עשה תאונה עם רכב המזדה והוא העביר אותו למוסך של אותו אחמד לתיקון, וכי המשטרה לקחה את הרכב. הוא לא ידע לספר מתי נעשתה התאונה והיכן. 7. המשיב נחקר ביום 16.2.05. הוא נשאל אם הוא מכיר את משיב 4 ומהיכן הוא מכיר אותו. תשובתו היתה: "היה אתי במעצר אני לא זוכר מתי" (גיליון 3, ש' 51). הוא לא זוכר מתי הוא ראה אותו לאחרונה, הכחיש שהוא שכר רכב מחברת אוויס, והכחיש את חתימתו על ההסכם. כשנשאל אם היה לו סכסוך עם משיב 4 השיב: "אני שומר על זכות השתיקה בשאלה זו" (שם, גיליון 4, ש' 102). בהמשך הודעתו הוא מסביר את תשובתו זו בכך: "זה דבר אישי אני לא רוצה לספר על כך" (דף בכתב יד ש' 12). במזכר תחקור מיום 20.2.05 מסר החוקר עודד מאירי כי הוא שאל את המשיב שוב לעניין השכרת רכב המזדה יחד עם דודו פאיז אבו שמיס. המשיב השיב לו: "יכול שזה הוא ויכול להיות שזה לא הוא, מה זה משנה". הוא סירב להשיב ישירות לשאלה אם מישהו יכול לקחת את רישיון הנהיגה שלו בלי ידיעתו ולהשתמש בו. הוא הוסיף שהוא "לא מדבר על אנשים אחרים". כאשר הודיע לו כי ברכב המזדה בוצעה עבירה הוא השיב: "יכול להיות להשכיר [צ.ל לשכור] רכב ולא בהכרח לנהוג עליו". לאחר מכן הוא סירב לדבר בטענה שהוא כבר נתן הודעה וכל מה שיש לו יאמר בבית המשפט. בהודעתו מיום 20.2.05 תחת אזהרה הוא סירב להשיב לשאלה אם מישהו אחר "השכיר [צ.ל. שכר] את הרכב שעליו גם אתה חתום?". בהמשך ההודעה, המשיב לא השיב לשאלות החוקר בנימוק שהוא כבר נתן הודעה וכי הוא ידבר בבית המשפט. רק בהודעתו מיום 1.3.05, התרצה המשיב ומסר מידע לגבי מי שכר את רכב המזדה 3. הוא אישר שהפרטים שעל מסמכי ההשכרה הם שלו, וכי פאיז אבו שמיס, שכר אותו עבור משיב 4 לצורך האירוסין שלו עם אחותו פאטמה (גיליון 1, ש' 6-10). המשיב הכחיש את הודעת אחיו סלים לפיה יש בחזקתו אקדח, עובדה שגם אחמד מזכיר אותה. הוא גם הכחיש את דברי אחיו סלים ואחותו שירין לפיהם הוא אמר להם שהוא השתתף בשוד מזוין יחד עם משיב 4. 8. ראיות נוספות, עליהן מבקש בא כוח המבקשת להסתמך הן הודעותיהם של סלים ושל שירין, אחיו ואחותו של המשיב 3. לפי השניים, המשיבים הם חברים מזה זמן. בהודעתו מיום 16.2.05, מסר סלים שהוא ראה את אחיו נוסע עם משיב 4 ועוד אדם נוסף בשם שעבאן במזדה, כאשר לפני שנסעו הוא ראה אצל אחיו "אקדח שחור, לא אקדח עם גלגל-אקדח רגיל בצבע שחור, ראיתי שח'דר החזיק את האקדח ביד וכאשר הוא החזיק את האקדח, סולי מטר ביקש ממנו את האקדח ולקח אותו ממנו ושם אצלו בצד במכנסיים" (גיליון 2, ש' 24-27). כאשר חזרו השלושה לבית, הוא שמע את שני המשיבים רבים ביניהם והיו צעקות. הוא אומר: "לא הבנתי על מה הם מדברים" (גיליון 2, ש' 32-33), אבל הוא שמע את משיב 4 אומר לאחיו בוא נברח לפני שתבוא המשטרה, ואילו אחיו עונה לו: "שלא אכפת לו מכלום, אני לא עשיתי את זה, אתה עשית" (גיליון 2, ש' 34-35). גם שירין אומרת בהודעתה מיום 16.2.05 שאחיה צעק למשיב 4 "אתה אשם, תראה מה גרמת לי לעשות" (גיליון 1, ש' 17-18). סלים מספר שהוא הבין שהם ירו על מישהו ופצעו אותו ברגל ו-"...שסולי ירה באקדח וח'דר ישב באוטו ושעבאן היה יושב מאחורה" (שם, ש' 39-40). בדבריו של סלים אין זכר לנוכחותו של אחמד בדירה. יצוין, כי שירין אמרה שמעולם לא ראתה את שעבאן עם ח'דר או סולי (הודעה 2, גיליון 2, ש' 41-43), ושלא ראתה את סולי או ח'דר עם נשק (שם, ש' 44-48 ובהמשך גיליון 3, ש' 49). 9. חומר אחר שנמצא בתיק החקירה נוגע לשני כלי רכב מסוג מזדה - המזדה 3 השכורה ומזדה 323, שעל פי האמור במזכר מיום 29.9.04, אשר נכתב על ידי רכז במרחב יפתח, נתפס בו תרמיל אקדח על ידי "המקור". המזכר מציין, כי מדובר ברכב "בו נסעו החשודים", ואילו ב"טופס משלוח מוצגים למעבדת נשק" מיום 30.9.04 נאמר ש: "ביום 29.9.04 נמסר לרכז מודיעין במרחב יפתח תרמיל ונמסר לו כי התרמיל נמצא על ידי המקור בתוך רכב מזדה שעל פי החשד בו נסעו השודדים ואתו ביצעו את ניסיון השוד והירי. רכב המזדה מס' 7737557 נתפס ומעבדה ניידת בודקת אותו". יצוין, כי על פי תוצאות בדיקת מז"פ, התרמיל אשר נתפס על ידי המקור במזדה 323 והתרמיל אשר נתפס בזירת האירוע יצאו מאותו כלי נשק (תשובת מעבדה שסומנה פ"ה). דא עקא, המזדה הנושאת לוחית זיהוי מספר 7737557, היא אותה מזדה אשר נשכרה על ידי משיב 4 באמצעות פאיז אבו שמיס, מחברת ההשכרה אוויס. זוהי מזדה 3 ולא 323. השאלה היא, האם טופס משלוח המוצגים מדבר על שני כלי רכב מסוג מזדה? אף אחד מבאי כוח הצדדים לא התייחס לשאלה זו. מקריאת הטופס עולה, כי מדובר דווקא בשני כלי רכב, והטעם לכך הוא שאילו התרמיל נתפס ברכב המזדה 3, מ"ר 7737557, לא היה צורך לציין שהמקור מצא את התרמיל ושלח אותו, הרי הרכב נתפס על ידי המשטרה מהמוסך של אחמד. מכל החומר אשר הוצג לעיוני אין מסמך המציין מהו מספר לוחית הזיהוי של רכב המזדה 323. 10. עניין נוסף, אותו ציין הסניגור, הוא שקיים חשד לפיו הרכב המעורב בשוד היה מסוג סובארו בצבע אדום, וכי עניין זה כלל לא נבדק על ידי המשטרה. הוא נסמך על הודעתה ה-1 של יעל סבג, מיום 28.9.04, לפיה בסמוך לשעה 21:00 באותו היום, בעודה נוהגת בשכונת "הריף" באופקים (השכונה בה התבצע השוד נשוא האישום) "הגיח במהירות רבה מאותו שביל עפר רכב מסוג סובארו צבע אדום ישן לא חדיש לא זיהיתי מי נוהג וכמה היו בתוך הרכב..." (גיליון 1, ש' 7-9). היא לא הבחינה בסימן מזהה על הרכב או במספרו של הרכב. לאחר מכן, כשהגיעה לבית הראשון בשכונה הבחינה בשני בחורים אחד רזה ואחד גבוה, רעולי פנים, כשהגבוה החזיק אקדח בידו. בהודעתה ה-2, מיום 21.1.05, היא אומרת שהסובארו האדומה עמדה עם אורות כבויים "...כשנכנסתי לפניה שמובילה לבית שלי, קרוב לוואדי. אחרי שפניתי ראיתי את הסובארו חותכת את האוטו שלי ונוסעת במהירות" (גיליון 1, ש' 6-8). היא מוסיפה, שבדיוק אחרי הירי הגיעה הסובארו האדומה במהירות, וכי היא לא יודעת אם יש קשר בין היורה לבין הסובארו (גיליון 1, ש' 12-14). 11. כאמור לעיל, השאלה שבמחלוקת הנה קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה של המשיב. "ראיות לכאורה" הן בראש ובראשונה כאלו שתוכלנה להפוך לראיה במשפט עצמו. בנוסף, מאחר ואין בפני בית המשפט כלים לקביעת מהימנות (ואין זה המקום לכך בשלב זה), מתחייב כי המבחן יהיה "סיכוי סביר להרשעה". דהיינו, על החומר הראיות הלכאורי להקים תשתית ראייתית, אשר יש סיכוי סביר שניתן יהיה לבסס עליה את אשמתו של הנאשם. למעשה, הדרישה לקיום "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" נועדה להבטיח, שהפגיעה בזכויותיו של הנאשם לחירות ולחופש תנועה, תהיה רק כאשר יש סיכוי סביר להרשעה. בפסה"ד המנחה בענין זה, בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133, בע' 147 אומר כב' הנשיא ברק: "השאלה שהשופט צריך לשאול עצמו, לעניין ראיות אלה, הינה אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה, היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם... על-כן אינה נבחנת הוכחת אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, אלא רק הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה." (ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור). ובע' 148 הוא מפרט: "אם על יסוד חומר החקירה הכולל - כפי שהוא נתפס בשלב המעצר עד תום ההליכים - אין סיכוי סביר להוכחת האשמה בסיום המשפט, אין בסיס להיווצרותה של עילת מעצר... על-כן, אם עולה מתוך מכלול חומר החקירה כי קיים כבר עתה כירסום של ממש בגירסת התביעה, באופן שאין סיכוי סביר להרשעת הנאשם בסוף המשפט, לא מתקיימת הדרישה בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. עמד על כך השופט שמגר בציינו כי בשלב המעצר עד תום ההליכים, בית המשפט - '...יבחן בין היתר, אם אין סתירות פנימיות או פירכות הגלויות על פניהן, או אם אין ליקויים בסיסיים בהצגת הדברים ובהגיונם, שיש בהם כדי להפחית באופן מהותי ממשקלם הלכאורי של הראיות...' (ב"ש 322/80 מדינת ישראל נ' אוחנה...)". בע' 150 לפסק דינו, מסכם כב' הנשיא כי "אכן, בשלב המעצר עד תום ההליכים אין השופט קובע ממצאים בטוחים. כל שבידו אינו אלא להעריך סיכויים סבירים". יש לציין, כי הנשיא ברק מדגיש, שגם אם חומר החקירה איננו "מושלם", אין בכך כדי לשלול את ערכו כ"ראיות לכאורה": "לעתים קרובות חומר החקירה הקיים אינו כליל השלמות... גירסאות העדים, שעליהן סומך האישום, לעיתים קרובות אינן תואמות זו לזו. אפשר אף שיש בו עדויות סותרות. לעתים העדויות ניתנות לפירושים שונים. לא פעם תתעוררנה שאלות שהעדויות אינן משיבות עליהן. אין בכל אלה בלבד כדי לשלול את ערכן כ'ראיות לכאורה להוכחת האשמה'. אמת, בשל אותן סתירות ושאלות ייתכן כי קיים עתה ספק סביר באשמת הנאשם, אך קיומו של ספק סביר עכשווי באשמת הנאשם אינו שולל מהראיות את אופיין הלכאורי. השאלה הינה אם אותן סתירות ושאלות - לאחר שיעברו את כור ההיתוך של המשפט עצמו - יוכלו לשמש בסיס להרשעת הנאשם. אם יש בהן פוטנציאל ראייתי זה, כי אז הן מהוות 'ראיות לכאורה להוכחת האשמה'". אם כן, השאלה עליה יש להשיב הנה, האם על יסוד חומר החקירה הכולל שבפני ישנו סיכוי סביר שאשמתו של המשיב תוכח בסיום משפטו? 12. לאחר שעיינתי בכל החומר האמור נותרתי ברושם, שאף אם יש בראיות כדי לעורר חשדות לא קלים המצביעים על כך שהמשיב היה מעורב בניסיון השוד והירי, והדבר מקבל חיזוק בשתיקתו של המשיב בחקירתו, עדיין לא ניתן לקבוע כי די בראיות אלה כדי להוות "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" ולא נראה שישנו סיכוי סביר שניתן יהיה לבסס הרשעה על ראיות אלה. לא ניתן לומר שסביר כי בדבריהם של אחמד, אף אם אתעלם מהכחשותיו המאוחרות, סלים ושירין, יש כדי להביא להרשעתו של המשיב. לא הובאה בפני כל ראיה שיש בה כדי לקשור את המשיב לאירוע נשוא האישום באופן ישיר. בבדיקת רכב המזדה 3, אשר אין חולק שהמשיב ביקש מדודו לשכור עבור משיב 4, לא נמצאו עליו ט"א של משיב 3 (לפי מסמך הנושא את הכותרת "טבלת מוצגים - שוד אופקים 28/9/04", בטבלה שורה 17, בבדיקות רכב המזדה 3 נמצאו 5 ט"א, של ראמי חאמד, אחמד ג'אבר וסלם מטר בלבד). יתר המידע שמסר אחמד איננו ממוקד במקום מסוים, באדם מסוים ולא בזמן מסוים, ולא ניתן לסמוך עליו לבדו בהרשעת המשיב. באשר להודעותיהם של סלים ושירין, גם הם אינם ממוקדים דיים. כן, עובדת החזקת המשיב באקדח, אין בה כשלעצמה כדי לקשור את המשיב לשוד ולירי, אף שלעובדה זו יש משקל כלשהו. הראיות לכאורה, כפי שנסקרו יש בהן כדי לעורר חשד למעורבותו של המשיב, אך אין בהן די כדי להשתית הרשעה לאור הקריטריונים אשר נקבעו בפסיקה. 13. לאור כל האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב אלא אם יעמוד בתנאים הבאים: הפקדה בקופת בית המשפט בסך 25,000 ₪. ערבות עצמית וערבות צד ג', תושב ישראל, בעל מקצוע והכנסה מוכחת, בסך 30,000 ₪ כל אחת. מעכב את יציאתו של המשיב 3 מן הארץ. עליו להפקיד את דרכונו בקופת בית המשפט או במשטרה.מעצרמשפט פלילישוד