סחיטה באיומים - מעצר עד תום ההליכים

להלן החלטה בנושא סחיטה באיומים - מעצר עד תום ההליכים: החלטה 1. בפני בקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים במשפטו. 2. נגד המשיב הוגש כתב אישום (פ 8065/08), בו מיוחסות לו עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיפים 428 (רישא) ו- 428 (סיפא) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. 3. על פי עובדות כתב האישום המשיב הועסק ע"י קבלן משנה, חיים סרוסי (להלן: סרוסי), במסגרת פרויקט של ביצוע עבודת חשמל בבסיס שיזפון, ועבד לסירוגין מתאריך 29.11.07 ועד 25.12.07. קבלן המשנה סיפק שירותיו לחברה בבעלות המתלונן, ארז אזולאי, שקיבלה עליה את ביצוע הפרוייקט. בחודש דצמבר 2007, עזב סרוסי את הפרויקט מבלי להודיע על כך למתלונן. התברר בנוסף, כי סרוסי לא מתעתד לשלם לעובדיו ועל כן החליט המתלונן לשלם לעובדים אלה ובכללם למשיב, את שכר העבודה, על מנת שלא ייגרם נזק לעובדים. בתאריך 12.12.07 העביר המתלונן לסרוסי סכומי כסף כדי שישלם לעובדיו, ואלה כללו, במעטפה נפרדת, סך של 2,400 ₪ עבור המשיב. סרוסי לא שילם למשיב את שכרו, על אף האמור. משלב זה ואילך החליט המשיב לסחוט מהמתלונן סכומי כסף באיומים על אף שידע כי המתלונן אינו חייב לו כספים, ולא העסיקו באופן ישיר. המשיב התקשר למכשיר הטלפון הנייד של המתלונן ביום 12.12.2007, בשעות הערב, וטען כי לא קיבל את שכרו. המשיב דרש כי המתלונן יעביר לו כסף, הזכיר לו כי הוא יודע היכן מתגורר אביו, וכי "ידאג לרצוח את האנשים בבית". המתלונן הודיע למשיב כי הכסף הועבר כבר לסרוסי.בתגובה איים המשיב על המתלונן כי הוא רוצה את הכספים ממנו ולא מקבלן המשנה, ואם לא יקבל כספו - ירצח אותו. המשיב הזהיר את המתלונן כי "ישב בכלא", וכי הוא "עבריין". בשעה מאוחרת יותר, אותו יום התקשר המשיב למתלונן, הציג עצמו כאחיו של המשיב, ואיים על המתלונן באומרו "שיש לו מאפיות, הוא שייך למשפחת אברג'ל, וזגורי עובד עבורו". הוא הודיע למתלונן כי אם לא ישלם את הכסף עד יום המחרת, ירצח אותו. גם לאחר מכן, המשיך המשיב להתקשר למתלונן ולדרוש ממנו כסף באיומים. בתקופה הנ"ל פנה המשיב גם לאבי מוסקוביץ, מנהל העבודה בחברה, שהיה אותה עת בשיזפון, דרש ממנו כסף, הטיל עליו אימה בכך שנופף בידיו, צעק ואיים עליו כי לא יוכל "להיכנס לבאר שבע". בשל חששו מהמשיב העביר המתלונן למשיב ביום 17.12.07, סך של 1,500 ₪. הכספים הועברו על ידי המתלונן למנהל העבודה, וזה העביר את הכסף למשיב באמצעות חיים אוטומזגין וניסים בן חמו, ששימשו בעבר כעובדיו של סרוסי. לאחר מספר ימים, התקשר המשיב פעם נוספת למתלונן בדרישה לקבלת כספים, וחידש את איומיו, בכך שאמר לו כי ירצח אותו אם לא ישלם לו. המתלונן השיב כי שילם למשיב את כל המגיע לו, אולם המשיב המשיך באיומיו ואמר למתלונן כי ירצח וישחט אותו. גם לאחר מכן, המשיך המשיב להתקשר למתלונן ולאיים עליו בדרישה לקבלת כסף. בתאריך 18.1.08 איים המשיב על ניסים בן חמו בכך שאמר לו שאם לא ידאג לכך שהכסף יגיע לידיו - הוא "יזיין אותו". המשיב דרש מניסים בן חמו כי לא יעבוד עבור המתלונן עד שזה ישלם כסף למשיב. ניסים בן חמו דיווח על כך למתלונן. בשל חששו מהמשיב, העביר המתלונן למשיב ביום 22.1.08 סכום של 1,700 ₪. הכסף הועבר למנהל העבודה, וזה מסרו לחיים אוטומזגין וניסים בן חמו, ואלה העבירוהו למשיב. מספר ימים לאחר מכן, התקשר המשיב למתלונן פעם נוספת, בדרישה לקבלת כספים, ואיים עליו כי אם לא ישלם לו - המשיב יחתוך וירצח אותו. בתגובה ענה המתלונן כי שילם די, אולם המשיב טען כי המתלונן חייב לו סכום נוסף של 1,300 ₪ וטען כי בידו כרטיס עבודה המאשר זאת. בתאריך 11.2.08 העביר המתלונן למשיב סכום של 1,300 ₪. כל הכספים שהועברו למשיב נמשכו על ידי המתלונן מחשבונו הפרטי, במזומן. בתאריך 23.2.08 בשעות הערב, התקשר המשיב למתלונן, אולם המתלונן ניתק את השיחה, בתואנה כלשהי. בתאריך 24.2.08 התקשר המשיב פעם נוספת למתלונן וטען בפניו כי מגיע לו עוד כסף, אך המתלונן הבהיר למשיב כי לא כך הדבר, וניתק את השיחה. בתאריך 25.2.08 התקשר המשיב מספר פעמים למתלונן אך זה לא השיב לו, עקב חששו מהמשיב. המשיב התקשר פעם נוספת סמוך לאותו מועד, דרש מהמתלונן שישלם לו סכום של 550 ₪, ואיים עליו כי ירצח אותו, אם הכסף לא יועבר אליו מיד. לאחר מועד זה, המשיך הנאשם להתקשר למתלונן כדי להניעו לשלם לו כסף באיומים. 4. בגין מעשים אלה פנה המתלונן למשטרה ביום 26.2.2008, ואף צוייד במכשיר הקלטה כדי להקליט פניותיו אליו של המשיב. 5. המדינה מבקשת להורות על מעצרו של המשיב, נוכח התשתית הראייתית להוכחת מעשי הסחיטה, המתבססת על עדויות המתלונן ועובדיו, אימרותיו של המשיב לחוקריו, ועימות שנערך עם המתלונן. עוד הובהר כי למשיב הרשעות קודמות בין היתר בעבירות של איומים, תקיפה והתנהגות פרועה, וכן בגין עבירות רכוש, מרמה, וסמים מסוכנים. נטען כי המשיב ידע כי המתלונן אינו מעסיקו, ואינו חייב לו כספים, אולם היה לו נוח להיטפל אליו באיומים ובדרך של הטלת אימה. הראיות מצביעות על מסוכנות גבוהה של המשיב, ואין מקום להורות על שחרורו, גם בדרך של תנאים מגבילים. 6. ב"כ המשיב טען כי עוצמת החומר הראייתי העומדת כנגד המשיב אינה גבוהה. נטען כי קיימות אי התאמות בין הודעות המתלונן לבין עדויות עובדיו, ביחס לאמירות המאיימות שהשמיע המשיב, וכי חוקריו של המשיב נהגו בדרך מניפולטיבית, שמו בפיו דברים, ואף טענו כי בידם הקלטות המאשרות טענות המתלונן, שעה שלדברים אלה לא היה כל שחר. עוד נטען כי המשיב התפייס עם המתלונן, וכי דרכם של החוקרים לא אצה לעצור את המשיב מיד לאחר הגשת התלונה, באופן המצביע על כך שלא הוטרדו מהמסוכנות הנטענת של המשיב. בהקשר זה צויין כי הרשעותיו של המשיב קדומות, וכי הרשעתו האחרונה (בעבירת מרמה), שהינה משנת 2005, מתייחסת לעבירה שבוצעה בשנת 2000, ובשנים האחרונות התנהגותו של הנאשם תקינה. בנסיבות אלה עותר ב"כ המשיב להורות על שיחרורו המיידי בחלופת מעצר, אף ללא צורך להיזקק לתסקיר מעצר. חומר הראיות 7. מהודעותיהם של המתלונן (מיום 26.2.2008), סרוסי (מיום 16.3.2008), ואבינועם מוסקוביץ (מיום 26.2.2008), עולה כי לא התקיימו יחסי עבודה ישירים בין המתלונן למשיב, זה הועסק על ידי סרוסי, שהחליט על דעת עצמו לא להעביר לידי המשיב שכר עבודתו, למרות שהשכר הועבר לידי סרוסי על ידי המתלונן במעטפה נפרדת שיועדה עבור המשיב. סרוסי אף ציין בהודעתו כי לא שילם למשיב שכרו, בשל "בעיות" שעשה לו בעבודה, ומאחר שהוא - ולא המתלונן - אמור להחליט לאיזה מעובדיו יעביר את הכסף . עולה מההודעות כי המשיב חש מקופח עקב שלילת שכרו, ולפיכך הצהיר באוזני סרוסי כפי שעולה מהודעתו של זה, כי יפנה למתלונן בדרישה לקבל כספו. 8. המתלונן מפרט בהודעתו מיום 26.2.2008 (שעה12:49) את מסכת האיומים שהשמיע כלפיו המשיב, כמפורט בכתב האישום. בהודעתו מיום 26.2.2008 (20:43) הבהיר כי נאלץ למשוך את סכומי הכסף שהועברו למשיב מחשבונו האישי, כי "אין סעיף בחוקי המס שאומר שאני יכול לשלם פרוטקשן לבן אדם". 9. להודעת המתלונן בעניין אווירת האיומים והפחד שהשליט המשיב קיימת תמיכה בראיות נוספות: סרוסי מאשר בהודעתו דברים שמסר המתלונן לעניין קיומו של מפגש לו היו שותפים אוטומזגין, בן חמו, סרוסי והמתלונן, בעקבות דברי המתלונן כי העובדים הודיעו לו על השמעת איומים מצד המשיב. סרוסי מציין כי התרשם במפגש זה שאוטומזגין ובן חמו פחדו מאד מהמשיב, והציעו אף להוריד משכר עבודתם כדי לשלם למשיב, ואולם המתלונן הבהיר להם כי אין צריכים לשאת בהוצאות, ואף העביר באותו מעמד סכום של 1700 "כי פחד אני חושב שהוא יפגע באוטומזגין ובן חמו", והכסף הועבר למשיב. עוד ציין סרוסי כי המתלונן התקשר למשיב, ושמע אותו "צועק" על המתלונן, והוא "נבהל" ויצא החוצה, ואינו יודע מה נאמר בשיחה. בן חמו מסר בהודעתו (מיום 13.3.2008) כי העביר כספים למשיב, על פי בקשת המתלונן, וכי המשיב "היה עצבני עלינו, כי הוא חשב שמגיע לו יותר כסף...הוא היה עצבני כל הזמן...הוא קילל כל הזמן". בן חמו ציין כי המשיב לא איים עליו, אולם עם זאת אישר כי המשיב אמר, "תביא לי כסף, אני יזיין אותך אם לא תביא. הוא רצה ללחוץ עלינו שאנחנו נביא לו כסף משרון (המתלונן)". עוד ציין כי המשיב גם "אמר לי שהוא לא רוצה שנעבוד אצל שרון, עד שיביא לו את כל הכסף שהוא רוצה, אבל אני עבדתי, לא הסכמתי להפסיק לעבוד". אוטומזגין מסר בהודעתו (מיום 13.3.2008) כי פנה למתלונן ואמר לו "שהמשיב עצבני עלינו", וכי לאחר שהעביר מעטפת כסף למשיב על פי הנחיית המתלונן, המשיב היה "עצבני" ואינו זוכר מה אמר לו. בתשובה לשאלות החוקר השיב אוטומזגין כי המשיב הגיע אליו לפני מספר ימים "וביקש סליחה", וציין כי המשיב לא איים עליו, וכי אינו מעוניין בקיום עימות עימו, "אני בכלל לא רוצה להגיע אליו, אין לי מה לחפש אצלו, אנחנו אנשים מפרנסים משפחה". מנהל העבודה מוסקוביץ, מציין בהודעתו כי המשיב הגיע לאתר הבניה ודרש ממנו כסף מספר פעמים, "והיה עצבני, והוא התחיל לצעוק עלי ולנפנף בידיו, ואני הרגעתי אותו...הוא צעק עלי ונפנף עם הידים וכל הזמן צעק בו בו ולא תוכל לכנס לבאר שבע יותר..." (השגיאות במקור- י.צ) אחיו של הנאשם, יוסף לוגסי מסר בהודעתו (מיום 16.3.30089) כי התקשר למתלונן בעקבות תלונת המשיב בפניו כי הערימו עליו, וכי "פחד" שהמשיב "יעשה משהו, יש לו אגו, מאיר אמר למה שאני יצא פרייאר...אני יודע שלאחי יש פה גדול..." גם מאמרת המשיב מיום 12.3.2008, עולה תמיכה ממשית להודעת המתלונן. המשיב מאשר כי התקשר למתלונן "איזה 15 פעם דיברתי איתו עם הכסף". אישר, כי המתלונן טען בפניו כי הוא סוחט אותו", וכי "אני איימתי עליו, ואת הכסף שלי אני אקבל". המשיב גם הצהיר בפני החוקר, "שאם שערה שלי יפגע, זה שהעסיק אותי יפגע קשות", וכי יכול להיות שאיים על המתלונן "אבל בלי כוונה". המשיב אישר עוד כי אמר למתלונן: "אני לא חצאית, ואני לא מפחד מאף אחד, ואמרתי לו את הזיעה שלי אני אקבל". וכן: "מתי כן איימתי עליו, זה מתי שהוא לא רצה לתת לי יותר כסף". "...יש לי עבר במשטרה, תו לי את מה שמגיע לי..." במהלך מסירת ההודעה המשיב צעק ודפק בצורה מאיימת על השולחן, ומשנאמר לו כי העובדים התלוננו נגדו, אמר כי "הוא מפרדס כץ, לא מכאן, פה כולם מניאקים זבל, פחדנים", כינה את המתלונן "זבל" "בן זונה" והערות גנאי נוספות. עוד ציין כי הוא צורך "אקסטות ומעשן מריחואנה". בהודעה נוספת של המתלונן מיום 6.3.2008, מציין המתלונן כי מאז יום 26.2.2008, נפסקו ההטרדות מצידו של המשיב. הוא פגש את המשיב באקראי, מספר ימים קודם לכן, במרכז מסחרי באופקים, ולא הספיק להפעיל את מכשיר ההקלטה. המשיב התנצל בפניו על התנהגותו, ואמר שהוא רוצה להחזיר למתלונן את כספו, והמתלונן אמר לו כי יחזיר את הכסף למשטרה. המשיב נראה "מבוהל ולחוץ" כ"שבר כלי", והוא ריחם עליו, ושכח לעדכן את המשטרה בעניין מפגש זה. על פי מזכר שערך השוטר רס"ל אייל סבן, וכן ממזכרי בלשים שצורפו, עולה, כי ביום 27.2.2008 הגיעו בלשים מימ"ר נגב לביתו של המשיב באופקים, והמשיב לא היה בבית. רס"ל סבן התקשר למשיב, שטען כי הוא נמצא בביתו, והבלשים נשלחו פעם נוספת לדירה, אולם המשיב לא היה בה. המשיב נחקר בעניין זה, ואישר כי התקשרו אליו מהימ"ר, ואמרו לו שיחכה בבית כדי לחקרו, אולם השוטרים לא הגיעו אליו. המשיב אישר כי התנצל בפני המתלונן, ונשאל אם התנצלותו הייתה על רקע הגשת התלונה למשטרה, אולם הוא לא השיב על כך ישירות. דיון 10. לאחר שבחנתי את חומר הראיות איני רואה מקום לקבל את טענת ההגנה כי התשתית הראייתית העומדת נגד המשיב רעועה, עד כדי הצדקה לשחרור לאלתר מהמעצר. נהפוך הוא. יש בראיות הקיימות, כדי לבסס כדבעי את עובדות כתב האישום, ודי בהן לשלב דיוני זה, שבו לא נבחנות הראיות לגופן ומשקלן. ראיות אלה מתבססות כאמור על הודעת המתלונן, והחיזוקים המשמעותיים המצויים לה בהודעות העובדים ומנהל העבודה. מאימרת הנאשם עולה ראשית הודאה במעשים, אם לא למעלה מכך, המהווה אף היא חיזוק אמיץ לדברי המתלונן. 11. טענת ההגנה כי קיימות אי התאמות בין דברי העובדים לבין הודעת המתלונן לגבי האיומים שהושמעו, אין בה כדי לכרסם מעוצמתם המצטברת של הראיות; אוטומזגין ובן חמו, מציינים כי המתלונן הביע מורת רוח גלוייה בפניהם, ואיים בדרך זו אחרת גם על העובדים עצמם. חששם של העובדים עולה גם מהודעתו של סרוסי. לא למותר לציין כי כל העדים מדברים על המורא שהטיל עליהם המשיב בהתנהגותו, ועולה יותר ממשאלה בהודעות העובדים, גם אם לא במילים ישירות, כי לא יהיו צריכים להיות מעורבים בפרשה בעתיד. לא למותר לציין, כי שני העובדים היו מוכנים לשלם מכיסם את שכר עבודתו של המשיב, כדי שיניח להם. 12. באשר לטקטיקת החקירה שננקטה, הרי שאין לראות בטענת החוקר בפני המשיב, לעניין קיומן של הקלטות השיחה, לצורך דיבובו, משום צעד חקירתי שיש בו כדי לפגוע על פניו במשקלה של הראיה. מעיון בהודעת המשיב, עולה, כי המשיב אינו מהסס באורח עצמאי, לכל אורך אימרתו, להפגין התנהגות בוטה ומאיימת, והוא מודה יותר מפעם אחת בהשמעת האיומים, הגם שהוא טוען כי לא התכוון לממשם. 13. נוכח האמור קובע אני כי קיימת תשתית ראייתית נאותה, שיש בכוחה הפוטנציאלי, כדי לשמש להוכחת אישומיו של המשיב. עילת המעצר וחלופת המעצר 14. האיומים החמורים שהשמיע המשיב, במהלך תקופה ארוכה, נגד המתלונן ועובדים אחרים, שהתרשמו, לכאורה בדרך בלתי אמצעית, מרצינות הכוונות המאיימות, ונקטו פעולות שונות כדי להרגיע את המשיב, ללא הועיל, והתנהגותו האובססיבית כנגד המתלונן, בהטרדות טלפוניות חוזרות ונשנות,מלמדים על המסוכנות הנשקפת מצד המשיב. מסוכנות זו מתעצמת נוכח הודאת המשיב בשימוש בסמים מסוכנים למיניהם, ולנוכח הודעת אחיו של המשיב לעניין הבעייתיות הנגזרת ממבנה אישיותו של המשיב. התנהגותו המסוכנת של המשיב מוסקת גם מדרך התנהגותו במהלך החקירה, בה לא היסס להשמיע איומים ונאצות למיניהם נגד העדים בפרשה, ויש בכך כדי להצביע על חשש לסיכון ביטחונם ושלומם, ועל אפשרות כי המשיב ינסה לשבש ההליכים המשפטיים. אציין בעניין זה, כי להתנצלותו של המשיב בפני המתלונן אין ליתן משקל לכאורה, נוכח ההנחה כי "המהפך" שחל בהתנהגותו לא היה אלא מהשפה אל החוץ, בשל חששו מהחקירה, וכאמור, חזר המשיב מהר מאד לסורו, נוכח ההתנהגות שהפגין במהלך החקירה. עוד יצויין כי לכאורה, נוכח מזכרי הבלשים, המשיב התחמק תחילה מהשוטרים שחיפשו אחריו, ואף בכך יש כדי להצביע על הצורך בהמשך החזקה במעצר הנדרשת להבטחת קיום תקין של הליכי הדיון. עוד אציין כי הטענה כי השוטרים לא הזדרזו לעצור את המשיב, אינה מתיישבת עם מזכריהם של הבלשים שהגיעו לביתו של המשיב למחרת תלונתו של המתלונן, ונראה כי לאחר מכן התעורר קושי באיתורו של המשיב. עברו הפלילי של המשיב מצביע אף הוא על המסוכנות הטמונה במשיב, והטענה כי בשנים האחרונות לא היה מעורב בפלילים, צריכה להישקל על רקע דבריו בדבר השימוש הקבוע, לכאורה, בסמים. 15. שקלתי נוכח האמור אם עניינו של המשיב אינו נופל בגדר אותם מקרים שבהם "אין חובה אוטומטית על בית המשפט לבחון חלופה בכל מקרה, גם מקום שאין סיכוי של ממש כי החלת חלופה כלשהי תהווה צעד ראוי, וכאשר בחינת חלופה כזו עשויה בהסתברות גבוהה להיות הליך סרק". (בש"פ 651/07 - ד' ר' נ' מדינת ישראל, לא פורסם) , אולם בסופו של דבר, סבור אני כי אין מקום לנעול את השער בפני שליחתו של המשיב לקבלת תסקיר מעצר שיבחן בצורה קפדנית וזהירה, אם ניתן כלל להורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים המוצעים על ידי המשיב, וזאת חרף גורמי הסיכון הבולטים שפורטו. מובן כי בהפניית המשיב לשירות המבחן, אין כדי להצביע על כוונה מוקדמת להורות על שחורר עתידי ממעצר. מעצרמשפט פליליאיומיםסחיטהסחיטה באיומיםמעצר עד תום ההליכים