להלן גזר דין בנושא סחיטה באיומים עונש: גזר דין 1. כנגד הנאשמים הוגשו כתבי אישום מתוקנים, בעקבות הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, המייחסים להם ביצוע עבירת סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וכן עבירת איומים על פי סעיף 192 לחוק, אשר יוחסה לנאשם 2 בלבד. הנאשם 1 הודה בביצוע העבירה המיוחסת לו, תוך כפירה באמור בסעיף 2 לכתב באישום, והורשע על פי הודאתו. הנאשם 2 הודה בביצוע עבירת סחיטה באיומים והורשע בגינה על פי הודאתו. באשר לעבירת האיומים, הנאשם 2 טען כי העובדות המתוארות בסעיף 9 לכתב האישום, על אף הודאתו בהן, אינן מקימות עבירה לאור ההקשר שבו נאמרו הדברים. בהעדר ראיה לעניין הקשר הדברים ובהינתן שנטל זה לא הורם על ידי המאשימה, זוכה הנאשם 2 מביצוע עבירה זו. 2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, לנאשם 2 הוא בעל חברה הנקראת "ISL", ולחברה עסקים עם "ישראגל דגים" שבבעלות האחים בוריס וישראל מיטרמן (להלן: המתלוננים). בין הנאשם 2 למתלוננים התגלע סכסוך כספי על רקע הסדר ניכיון שיקים שהיה בניהם, והנאשם 2 טען כי המתלוננים חבים לו סכום כסף גבוה. בסמוך לפני חודש מאי 2005, נדברו הנאשמים לנסות ולהניע את המתלוננים לשלם לנאשם 2 את כספו. הנאשם 2 הגיע בתחילת חודש מאי אל עסקם של המתלוננים, מספר פעמים, ודרש מישראל מיטרמן שישלם לו את כספו, אך הוא סרב. בתאריך 06/05/05, סמוך לשעה 10:00, הנאשם 2 הגיע שוב לעסקם של המתלוננים, פנה אל ישראל מיטרמן ודרש ממנו לשלם לו סך של 250,000 ₪. לאחר שישראל סרב לתת לנאשם 2 את הכסף, עזב הנאשם 2 את העסק, תוך שהוא מאיים עליו באמרו לו שאם לא יסתדר איתו, ינקוט בהליכים ויהיה "בלאגן". בתאריך 09/05/05, סמוך לשעה 12:00, נסעו הנאשמים יחד לאשדוד, והגיעו לעסקם של המתלוננים. הנאשם 1 נכנס לבית העסק ודרש לדבר עם ישראל. הנאשם 1 נכנס לחדר שבו ישב ישראל, סגר אחריו את הדלת, וטען בפני ישראל כי הוא מה"שוק האפור" וכי קיבל שיקים מחברת ISL, תוך דרישה שישלם את תמורתם. הנאשם 1 סרב להציג בפני ישראל את השיקים ואמר שהם נמצאים בחברת ISL וכי אם יגיע עם החברה לפשרה, לא יעשה דבר. ישראל אמר לנאשם 1 שהוא אינו מוכן לשלם את הכסף מאחר וגם הנאשם 2 ואביו חייבים לו כסף. אזי, איים הנאשם 1 על ישראל באמרו לו שיעשה לו "בלאגן" במפעל ובביתו. עוד אמר, כי על המתלוננים לשלם סך של 200,000 ₪ תוך יומיים-שלושה, אחרת יהיו להם בעיות, ועזב את המקום. כאמור, בגין מעשים אלה הורשעו הנאשמים בביצוע עבירת סחיטה באיומים. 3. בטיעוני המאשימה לעונש, טען ב"כ כי הנאשמים דנן פעלו לפתרון סכסוך כספי שהיה להם עם המתלוננים ואשר בגינו אף הוגשה תביעה אזרחית לבית משפט השלום בתל-אביב, על ידי איום וסחיטת המתלוננים. בפעלם כן, הנאשמים למעשה נטלו את החוק לידיהם ועשו דין לעצמם, תופעה מסוכנת ופסולה שאותה יש למגר. לטענת ב"כ המאשימה אין לאבחן בין חלקו של המתכנן- הנאשם 2 לבין חלקו של המבצע- הנאשם 1, ודינם אחד. לטענתו, יש לתת משקל רב בגזירת העונש לאינטרס הציבורי- מוסרי ולהחמיר בענישת הנאשמים, שאת התנהגותם העבריינית יש להוקיע. הנאשם 1 4. בעניינו של הנאשם 1 הוגש תסקיר ממנו עולה כי הנאשם 1, יליד 1969, עלה ארצה מאוקראינה בשנת 1995 וכיום הוא מתגורר עם בת זוגו ובנם בן ה-4. בעברו היה מכור לסמים קשים, אך נגמל מהם לאחר שעבר תהליך שיקום, והוא נקי מסמים מזה 7 שנים. בשש השנים האחרונות עבר כמדריך שחיה ומטפל בהידרותרפיה באוכלוסיות בעלי צרכים מיוחדים. התסקיר מתאר את קשייו של הנאשם 1 בילדותו על רקע תנאי עזובה רגשית וחינוכית בהם גדל. מגיל צעיר ועוד בטרם עלה ארצה החל לצרוך סמים קשים באופן לא רציף והסתבך עם החוק. לאחר שעלה ארצה, ובין היתר לאור קשיו הכלכליים והחברתיים הכרוכים בעלייתו, החל לצרוך סמים קשים באופן אינטנסיבי. על רקע השימוש בסמים, ביצע הנאשם 1 בעברו עבירות שונות. מרישומו הפלילי עולה כי בשנת 2001 הורשע בעבירות פריצה לרכב בכוונה לגנוב, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, גניבה והונאה בכרטיסי חיוב, עבירות אשר בוצעו בין השנים 1997-1998. בשנת 1998 הנאשם 1 השתלב בטיפול ביחידה לנפגעי סמים וגילה מעורבות והתמדה בהליך הטיפולי. באותה תקופה החל לימודיו כמאמן שחיה ומטפל בהידרותרפיה בוינגייט, סיים את לימודיו בהצלחה ועסק בתחומים אלה עד למעצרו בגין העבירה דנן. ביחס לעבירה נשוא תיק זה, הנאשם 1 הודה בביצועה והביע חשש מההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. כמו כן ציין כי מצוי במצוקה כלכלית מאז נפתחו ההליכים נגדו ועבודתו כמאמן הופסקה. בתסקיר צוין כי לנאשם 1 קשיים בנתינת אמון וישנם פערים בהתנהלותו, כאשר בצד תקופות בהן הוא מסתבך עם החוק, קיימות תקופות בחייו בהן הוא מתפקד באורח תקין. לאור קשייו במתן אמון, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו. 5. ב"כ הנאשם 1 טענה כי בעבירות סחיטה באיומים, ככלל, מדובר בעבירה שמבוצעת לאחר תכנון מוקדם ובהפעלת לחץ מאסיבי על הקרבן לגביית כספים שלא כדין ולא כן בענייננו. חלקו של הנאשם 1, לטענתה, מסתכם בכך שרצה לעזור לחברו להשיב כספים המגיעים לו לטענתו, ולא צמחה לו מכך כך תועלת כלכלית או אחרת. לטענתה, אין להשוות מקרה זה עם מקרי גביית דמי חסות, המכונים לעיתים "פרוטקשין", כפי שטוען ב"כ המאשימה, כעולה מהפסיקה שהגיש בנדון. על פי טענת הסניגורית, נסיבות העבירה דנן הן מקלות ורף חומרתה הינו נמוך. באשר לנאשם 1, אין חולק כי הינו בעל עבר פלילי, אך לדידה אין לזקוף זאת לחובתו באשר עבר מאז ביצוע העבירות בשנת 1998, שינוי בחייו, שיקם את עצמו וחזר למסלול חיים נורמטיבי ובעבודתו כמדריך שחייה לאוכלוסיות מיוחדות הוא תורם ומועיל לחברה. הנאשם 1 ביקש לומר את דברו וציין את הקשיים עמם הוא מתמודד לאור ניהול ההליכים המשפטיים נגדו, בין היתר בפרנסתו ועתידו המקצועי. הנאשם 2 6. הנאשם 2, יליד 1980, נשוי ואב לתינוקת בת שנה, נעדר עבר פלילי. שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור אינטליגנטי ומוכשר אשר היה שרוי במצוקה עקב הסתבכותו בחובות כספיים במסגרת עסקו, ופעל כאמור בכתב האישום מתוך תחושת חוסר אונים וחרדה לעתיד משפחתו. לתפיסתו, המתלונן חייב לו סכומי כסף עד ליום זה, והוא מייחס את קריסתו הכלכלית לחובות המתלונן כלפיו, אשר לא נפרעו. הנאשם 2 תאר את התנהגותו בעבירה דנן כהתנהגות אימפולסיבית על רקע מצוקתו ותחושת כעס וניצול שחווה כלפי המתלונן, אך יחד עם זאת הביע צער על הדרך בה נקט, הוא מודע לבעייתיות שבדרך זו ומנסה כיום להתמודד בדרכים לגיטימיות עם הסתבכותו הכלכלית. על פי התרשמות שירות המבחן, הנאשם 2 הינו בחור נורמטיבי אשר נקלע למצוקה רגשית על רקע הסתבכותו הכלכלית ומכוחה פעל באלימות כלפי המתלונן. הנאשם 2 לוקח אחריות על ביצוע העבירה, מכיר בבעייתיות אשר הביאה להסתבכותו בה ובאמצעות קשר טיפולי עמו ניתן להעמיק הבנות אלה ולחזק את מיומנויותיו הרגשיות והחברתיות. המלצת שירות המבחן היתה להעמידו בפיקוח למשך שנה ולהטיל עליו עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות. המלצה נוספת היתה להימנע מהרשעתו של הנאשם 2, לאור ההערכה שהנאשם 2 הוא אדם נורמטיבי אשר הסתבכותו בפליליים היא חריגה לאורח חייו והן לאור העובדה שהנאשם 2 מתעתד ללמוד משפטים והרשעתו יהיה בה כדי לפגוע בעתידו באורח קשה. 7. ב"כ הנאשם 2 טענה בטיעוניה לעונש כי הנאשם 2 הוא אדם נורמטיבי שעבר את העבירה דנן בשעת כעס, לאחר שלא הצליח לגבות מהמתלוננים סכומי כסף המגיעים לו כדין. לטענתה הנאשם 2 הגיע לכדי ביצוע העבירה מתוך מצוקה ולאחר שלא ניתן לו מענה בדרכי הגבייה הלגיטימיות במסגרת הליכי הוצאה לפועל. כמו כן, הנאשם 2, בשעתו, היה מצוי כחודשיים לפני חתונה ונזקק לכספו. לטענתה, יש להתייחס לתוכן האיום בו נקט הנאשם 2, לפיו יעשו למתלוננים "בלאגן", במידתיות, שכן בהתייחס לנסיבות שבו נאמר, על רקע החוב הכספי לנאשם 2, איום זה הוא מינורי. לציין כי בתקופת ניהול ההליך הפלילי נגדו בתיק דנן, הנאשם 2 שהה במעצר בית ושוחרר ממנו לצורך שירות מילואים פעיל. במסגרת הראיות לעונש הוגש אישור על ביצוע 17 ימי מילואים על ידי הנאשם 2 וכן העיד עו"ד בן נתן, מפקדו במילואים של הנאשם 2, אשר לדבריו הנאשם 2 הוא חייל מוערך בגדוד בו הוא משרת ומבצע את תפקידו בצורה טובה. ב"כ המאשימה, הסכים כי יש לשקול נתון זה לזכותו של הנאשם 2. ב"כ הנאשם 2 ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם 2, בין היתר לאור שמדובר בבחור צעיר שכל עתידו לפניו, אשר התקבל ללימודי משפטים והרשעתו בדין תמנע ממנו לעסוק במקצוע עריכת הדין, כפי שהוא מתעתד לעשות. הנאשם 2, בדבריו, הביע את צערו על המקרה, ציין כי פעל מתוך כעס, והביע את רצונו להמשיך ולנהל אורח חיים נורמטיבי. 8. עבירת הסחיטה באיומים היא עבירה חמורה, ואכן כטענת ב"כ המאשימה, יש לשרש תופעה שבה אנשים מן הישוב נוטלים את החוק לידיהם, עושים דין לעצמם ופועלים בדרכים לא כשרות לפתרון סכסוכים כאלה ואחרים. פתרון סכסוכים צריך שיהיה במסגרת שהתווה לנו החוק, בדרכים המקובלות ובאמצעות הגופים המוסמכים לכך. עשיית הדין העצמי, כמעשה הנאשמים, היא בבחינת "איש הישר בעניו יעשה". זוהי תופעה פסולה ובלתי נסבלת שהתפשטותה תוביל למצב של כאוס, אי סדר ציבורי, ויש לעקרה מתוכנו. דרך אחת להתמודדות עם תופעה זו היא באמצעות רמת ענישה שתהא מרתיעה דיה הן כלפי הנאשם העומד לדין והן כלפי הציבור בכללותו. זהו פן אחד של שיקולי הענישה. מן הפן האחר ישנו אינטרס שיקום הנאשם. להזכיר, כי אינטרס זה אינו אינטרס אישי של הנאשם העומד לדין גרידא, אלא אינטרס ציבורי שעניינו מניעת פגיעה נוספת בחברה על ידי שיקום העבריינים ומניעת הישנות התנהגות עבריינית בעתיד. לצד אלה, יש לבחון את נסיבות העבירה ונסיבות הנאשם הספציפי העומד לדין, באשר הענישה היא אינדיבידואלית. 9. בענייננו, אין מחלוקת כי הנאשמים נקטו בדרך נלוזה וכוחנית על מנת להביא לפתרון הסכסוך הכספי עם המתלוננים. אינני מקבל את הטענה כאילו לא היה מדובר בסחיטה שתוכננה מראש, שהרי הנאשמים הודו, כאמור בכתב האישום, בכך שנפגשו, נדברו בניהם, נסעו אל המתלוננים לעסקם ופעלו יחד על מנת להביא לתשלום סכומי כסף לנאשם 2, בכך יש תכנון מקדים והוצאה אל הפועל. אפילו סברו כי סכומים אלה מגיעים לנאשם 2 כדין, פתרון ראוי למצב היה במסגרת החוקית, על אף מגבלותיה, ולא על ידי עשיית דין עצמי. יחד עם זאת, סבור אני, כי האיום בו נקטו הנאשמים לא היה מן החמורים ובמדרג עבירות הסחיטה באיומים, מצויים מעשי הנאשמים ברף הנמוך יותר. העבירה בתיק דנן אינה דומה כלל לתופעה של סחיטת דמי חסות, המתוארת בפסיקה שהגיש ב"כ המאשימה, להבדיל מתופעת ה"פרוטקשיין", מדובר כאן בסכסוך כספי ממשי וחוב נטען של המתלוננים כלפי הנאשם 2 שיתכן ויסודו בדין. יש לזכור גם כי לא הופעלה אלימות פיזית כלשהי כלפי המתלוננים. 10. ביחס לנאשם 1, מדובר במכור לסמים, אשר על רקע התמכרותו הסתבך בעבר בביצוע עבירות שאינן אלימות באופיין. מאז ביצוע העבירות, שהאחרונה בהן היתה בשנת 1998, חלפו כ-9 שנים אשר במהלכן, למעט עבירה זו, לא ביצע הנאשם 1 עבירה נוספת. כעולה מן התסקיר ומן הראיות שהובאו בפני, נראה כי הנאשם 1 עבר שינוי מהותי בחייו. הוא נגמל מהתמכרותו לסמים קשים ונקי מהם מזה כ-7 שנים. כיום הוא מדריך שחייה טיפולי ומסייע לאוכלוסיית ילדים הסובלים מליקויים שונים, וכטענת באת כוחו הפך מאדם מזיק לאדם המועיל לחברה. אני סבור כי תהליך השיקום של הנאשם 1 הוא חיוני והכרחי לחברה בכללותה ויש לעודדו בכיוון זה, להבדיל מקטיעת התהליך באיבו. אשר על כן אני גוזר על הנאשם 1 את העונשים כדלקמן: א. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור בתקופה זו על העבירה בה הורשע. ב. שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות. לצורך זה, שירות המבחן יכין תכנית של"צ ויגישה תוך 20 ימים מהיום. 11. אשר לנאשם 2, התלבטתי רבות בשאלת הענישה הראויה, כמו גם בשאלת ביטול הרשעתו. מהתסקיר בעניינו עולה כי הנאשם 2 הוא אדם המנהל אורח חיים נורמטיבי ונראה כי הנסיבות הביאו אותו לידי מעידה והסתבכות בביצוע עבירה זו. לנאשם 2 אין עבר פלילי וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק. הוא איש צעיר, האמון על פרנסתה של משפחה צעירה, אשר נקלע למצוקה כלכלית ופעל מתוך מצוקתו זו. הוא חייל מוערך בקרב מפקדיו ונוטל חלק בשירות מילואים פעיל, כעולה מן הראיות שהוגשו. התרשמתי כי אכן מדובר בבחור נורמטיבי אשר מעד מעידה חד פעמית ולקח אחריות מלאה על מעידה זו. הוא מבין את בעייתיות והשלכות מעשיו, כעולה מן התסקיר בעניינו ולדידי יש ליתן לו את ההזדמנות להשיב את חייו אל מסלולם הנכון, כפי שהצהיר בפני בית המשפט. נתתי משקל גם להשלכות שתהיינה להרשעת הנאשם 2 באשר לעתידו, לאור כוונתו להתחיל בלימודי משפטים ולעסוק במקצוע עריכת הדין. הרשעתו כאמור, יהיה בה כדי לסכל כוונה זו ולגרום לנאשם 2 נזק משמעותי שיש לתת עליו את הדעת. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, הן את נסיבות העבירה והן את נסיבות הנאשם 2 כפי שתוארו לעיל, וכן שקלתי את הנזק הצפוי לעתידו של הנאשם 2 כתוצאה מהרשעתו בדין, אני סבור שיש להעדיף את האינטרס השיקומי בעניינו על פני יתר שיקולי הענישה, וכי נסיבות העבירה דנן מאפשרות לבטל את הרשעתו של הנאשם 2 מבלי לפגוע פגיעה יתרה בשיקולי הענישה האחרים, כפי שנקבע בפסק הדין המנחה בעניין כתב [ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337]. אשר על כן, החלטתי לאמץ את המלצת שירות המבחן ואני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם 2. בנוסף, אני גוזר על הנאשם 2 את העונשים כדלקמן: א. שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, בהתאם לתכנית מיום 08/02/07. ב. צו מבחן למשך שנה מהיום. 12. לאור נסיבות העבירה, מצוקתם הכלכלית של הנאשמים והסכסוך הכספי שברקע ביצוע העבירה, לא מצאתי לנכון להטיל על הנאשמים עונש פיצוי למתלוננים. להודיע לשירות המבחן. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. משפט פליליאיומיםסחיטהסחיטה באיומים