להלן החלטה בנושא סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי: החלטה 1. לפניי בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בתשעים ימים, החל מתאריך 29.3.2010, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1016/09 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם. יצוין כי בתאריך 28.3.2010 הוארך על ידי מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. אפתח בהבאת העובדות הנוגעות לעניין. 2. כנגד המשיב ושבעה אחרים, ביניהם אחיו של המשיב, הוגש בתאריך 29.3.2009 כתב אישום, המייחס למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, גרימה לאדם לעזוב את המדינה בה הוא מתגורר לשם עיסוק בזנות, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, ניהול בתי בושת, סרסרות, כליאת שווא והלבנת הון. כתב האישום פורס מסכת עובדתית מורכבת המקיפה תקופה ארוכה, החל בשנת 1999 ועד לשנת 2008, אף על פי שלמשיב עצמו מיוחסת פעילות עבריינית עד לשנת 2006 בלבד (להלן: התקופה הרלבנטית). על פי העולה מכתב האישום, במשך התקופה הרלבנטית לקח המשיב חלק מרכזי במערך עברייני שעסק בסחר בנשים והעסקתן בזנות, סרסרות, ניהול בתי בושת ועוד כיוצא באלה עבירות. כך, נטען, בין השאר, כי המשיב החזיק ביחד עם נאשמים אחרים, בסך הכל במהלך התקופה האמורה, כ-10 מקומות לשם עיסוק בזנות; החזיק במשרד שבו קיבלו "הזמנות" לשירותי מין; שכר דירות למגוריהן של הנשים שהועסקו על ידו בזנות והעסיק לשם כך פקידים שישגיחו על הנשים, ועוד. בתוך כך, "רווחיו" של המשיב מפעולותיו אלה עלו, על פי הנטען, על שני מליון ₪. מכתב האישום עולה כי המשיב ואחיו לקחו חלק מרכזי בפרשה כולה, כך שיוחסו למשיב - 13 פרטי אישום, ולאחיו - 14 פרטי אישום, מתוך 23 פרטי האישום המפורטים בכתב האישום. יש לציין, עם זאת, כי חלקו של המשיב בשרשרת הסחר לא כלל את הבאתן של הנשים לישראל, וכי לא מיוחסות לו עבירות אלימות או רמאות כנגד מי מהעוסקות בזנות שהועסקו על ידו, כך שהנשים שהועסקו לכאורה על ידי המשיב ידעו כי הן מיועדות לעבודה בתחום זה. 3. עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. הדיון בנושא נקבע לתאריך 29.3.2009, אך זה נדחה, עקב בקשתם של באי כוחם של הנאשמים ללמוד את חומר החקירה. בדיון בתאריך 29.3.2010 נקבע (כב' השופט ג' נויטל) כי הנאשמים כולם יישארו במעצר עד להחלטה אחרת. הדיונים בהליך זה נדחו עוד שלוש פעמים, כולם לבקשתם של באי כוחם של הנאשמים, כך שהדיון הבא לגופו של עניין התקיים רק בתאריך 22.6.2009. בדיון בתאריך זה הסכים המשיב (בסופו של דבר) לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר בעניינו, כך שהדיון התמקד בשאלת קיומה של חלופת מעצר. לשם כך ביקשו המשיב ואחיו להזמין תסקיר בעניינם, בקשה שהתקבלה על ידי בית המשפט. בדיון הבא, שהתקיים בתאריך 13.7.2009, הוגשו התסקירים והתקיים הדיון בבקשות, אך ההכרעה נדחתה לאור הצורך להגיש, פעמיים נוספות, תסקירים משלימים. בסופו של יום המליץ שירות המבחן להשאיר את המשיב במעצר, הואיל ולא נמצא גורם, אשר יוכל למזער את הסיכון הכרוך בשחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בעניין זה יש לציין כי אשתו של המשיב נפסלה על ידי שירות המבחן, לאחר שנקבע בתסקיר הראשון כי מדובר בחלופה ראויה. השינוי בעמדתו של שירות המבחן התרחשה כתוצאה מחשיפתה של העובדה כי גם אשתו של המשיב מואשמת - בכתב אישום נפרד - בכך ששימשה כפקידת קבלה באחד ממכוני הליווי שהיו בבעלות המשיב ואחרים, וכי לא דווח לשירות המבחן אודות כתב אישום זה מבעוד מועד. בדיון שנערך בתאריך 8.9.2009 החליט בית המשפט לעצור את המשיב ואת אחיו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. על החלטה זו הוגש ערר על ידי המשיב ואחיו, אשר נידון בתאריך 25.10.2009 על ידי חברתי, כב' השופטת א' חיות, ונדחה. בהחלטתו ציין בית המשפט את אופיין של העבירות בהן הואשמו המשיב ואחיו, המלמדות על המסוכנות הנשקפת מהם. במקרים כאלה, חלופת מעצר תימצא ראויה רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן, אשר לא התקיימו, לשיטתו של בית המשפט, במקרה הזה. כן התבסס בית המשפט על העבירות הנוספות בהן הואשמו המשיב ואחיו, במסגרתן זויפו מסמכים ונוצר קשר עם חלק מן הנשים שהועסקו בזנות לאחר שגורשו למדינות מוצאן. עבירות אלו מעלות חשש של שיבוש הליכי משפט. 4. משלא הסתיים משפטם של המשיב ושל נאשמים אחרים בחלוף תשעה חודשים, הוגשה בקשה ראשונה להארכת מעצרם בתשעים ימים, אשר נידונה בתאריך 28.12.2009 על ידי חברי, כב' השופט נ' הנדל, והתקבלה. בתאריך 16.3.2010 שוחרר אחיו של המשיב לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני, נוכח אירוע טרגי שבו נהרגה אשתו בתאונת דרכים, אירוע שבעקבותיו נוצר הצורך כי ימצא הורה שיטפל בילדים שהפכו ליתומים. 5. לקראת סיומה של תקופת המעצר שאושרה בידי חברי כב' השופט נ' הנדל, הוגשה הבקשה שלפניי. טענות הצדדים 6. המבקשת טוענת כי קיים מכלול של נתונים המצביע על הצורך להשאיר את המשיב במעצר: מסוכנותו של המשיב, הנלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו; העובדה כי המשיב השתייך לכאורה ל"דרג הניהולי" בשרשרת הסחר, ולכן יוכל להמשיך ולפעול בתחום זה גם בהיותו בחלופת מעצר; אורך התקופה שבגדרה מיוחסות למשיב העבירות, המעידה על כך שהסחר בנשים הפך להיות עבורו דרך חיים; קיומו של חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, ולבסוף, העובדה כי התיק מתנהל בקצב משביע רצון לשיטתה של המבקשת, כאשר לחודשים הקרובים קבועים כעשרים מועדים לשמיעת הוכחות. 7. לעומתה, טענותיו של המשיב בפני משולשות: (א) המשיב מצביע על שורה של עיכובים בהתנהלות התיק; כך, לדוגמא, הודיעה המשיבה פעמים רבות על קיומו של חומר חקירה חדש בתיק במהלך תשעת החודשים הראשונים למעצרו של המשיב, ואף לאחרונה. (ב) קיימים מפקחים ראויים שיוכלו למזער את מסוכנותו של המשיב, וזאת למרות התסקירים השליליים שהוגשו. בעניין זה טוען המשיב כי המידע אודות אשתו של המשיב לא נמסר לשירות המבחן רק עקב טעות שנעשתה בתום-לב, וכי לשגגה זו יוחסה משמעות מוגזמת. (ג) המשיב לא הואשם בשיבוש הליכי משפט, חרף טענותיה הכלליות של המבקשת בנושא זה, ועיון בכתב האישום - יוכיח. לפיכך, טענתה של המבקשת בהקשר זה - בטעות יסודה, ואין להתחשב בקיומו של חשש לשיבוש הליכי משפט. אדרבא, לטענת המשיב, החשש לשיבוש הליכי משפט מיוחס לאחיו של המשיב, ששוחרר כאמור ממעצר. דיון והכרעה 8. לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה - להתקבל. אפרט עתה את הנימוקים להחלטתי זו. 9. בבואנו לדון בבקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, עלינו לאזן בין שיקולים מתחרים שונים, מתוכם רלבנטיים לענייננו: חזקת החפות העומדת לנאשם (כל עוד לא הורשע בדין), וזכותו לחירות, וכן נסיבותיו האישיות - כל אלה, מחד גיסא, וההגנה על אינטרס הציבור והרצון להימנע משיבוש הליכי משפט - מאידך גיסא (ראו: בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה (לא פורסם, 19.7.2004); בש"פ 9037/08 מדינת ישראל נ' מטר (לא פורסם, 5.11.2008); בש"פ 7075/09 מדינת ישראל נ' הרוש (לא פורסם, 26.10.2009); בש"פ 2214/10 מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 25.3.2010)). בחינת השיקולים המתחרים מובילה במקרה זה למסקנה כי קיים צורך להחזיק את המשיב במעצר תקופה נוספת, משלושה טעמים מרכזיים: (א) העבירות המיוחסות לנאשם הן מן הקשות והחמורות שבספר החוקים. קיים בהן מיזוג מיוחד של פגיעה קשה בחוש המוסרי ואיום ממשי על שלום הציבור (וראו את דברי חברתי, השופטת א' חיות, ב-בש"פ 7840/09 מוראידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.10.2009) (להלן: פרשת מוראידי הראשונה), אשר נוגע גם הוא לעניינו של המשיב). עבירות מן הסוג הזה מקימות חזקת מסוכנות משמעותית, אשר מכוחה רק לעתים רחוקות, בהן מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן, יקבע בית המשפט כי חלופת המעצר תסכון (ראו: פרשת מוראידי הראשונה, בפסקה 9, והאזכורים המובאים שם; בש"פ 578/06 מדינת ישראל נ' עובדיה (לא פורסם, 30.1.2006); בש"פ 11730/04 מדינת ישראל נ' ברדיצ'בסקי (לא פורסם, 4.1.2005)). כך, באופן כללי, מקום בו מיוחסות לנאשם עבירות מן הסוג הזה, וכך, אף ביתר שאת, בנסיבות הקונקרטיות שבפנינו, בהסתמך על המכלול העובדתי שפרשה זו מעלה. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב נמנה לכאורה על "הדרג הניהולי" בשרשרת הסחר והסרסרות; הוא לקח לכאורה חלק מרכזי בניהול בתי בושת במהלך שנים ארוכות; "מכונת הסחר" פעלה על פי הנטען לאורך שנים ארוכות הודות למאמציו, והוא אף תוגמל וקיבל ממון רב בעקבות כך. לעניין זה יפים דבריה של חברתי כב' השופטת א' חיות בפרשת מוראידי הראשונה: "מסוכנותם של המעורבים בעבירות אלה נלמדת מעצם היותם חלק ממערך עברייני שלם ועל כן דבקה היא בכל מי שיש תשתית לכאורית לחלק ממשי שלו בביצוע העבירות הנטענות" (שם, בפסקה 9). עוד אציין כי אין בעובדה שהמשיב לא השתתף לכאורה בהבאת הנשים שעסקו בזנות לישראל, או כי הוא אינו מואשם בהתעללות בהן, בכדי להפחית מעוצמת מעורבותו הבסיסית הלכאורית בפרשה. בית משפט זה קבע לא פעם כי הסחר בבני אדם למטרות זנות מתאפיין בשיתוף פעולה בין גורמים שונים, אשר תורמים בצורות שונות לפעילות העבריינית (ראו הפרשות שאוזכרו לעיל). היקף מעורבותו הלכאורית של המשיב היא רחבה ועמוקה וחולשת היא על הפרשה כולה. אף אם אין הוא האחראי הלכאורי היחידי לסחר, הוא מן האחראים המרכזיים. עובדה זו משליכה על מסוכנותו והיא מהווה את הבריח התיכון להחלטתי להשאירו במעצר. (ב) אכן, כאשר הליך מתנהל בצורה איטית המלווה בכשלים ועיכובים מצד המאשימה, הדבר עשוי להשפיע בצורה שלילית על בקשתה של המדינה להארכת המעצר (ראו: בש"פ 6933/04 מדינת ישראל נ' חידיקל (לא פורסם, 28.7.2004); בש"פ 2204/10 מדינת ישראל נ' קונין (לא פורסם, 28.3.2010)). אף במקרה שלפנינו ניתן לזהות כשלים בניהול ההליך מצד המדינה. כדוגמאות ניתן לציין את הודעותיה המרובות של המבקשת על קיומו של חומר חקירה חדש (עשרים ושמונה פעמים לפי הנטען) ואת העובדה שלפי הודעת המשיבה עצמה, ביום הגשת כתב האישום טרם התקבל כל חומר החקירה. אמנם, מדובר בהליך מסובך ביותר. בגדרו של הליך זה הוגשו כתב אישום כנגד ארבעה-עשר נאשמים, המחזיק 23 אישומים ומגולל מסכת ארוכה וחוצת גבולות של עבירות סחר בבני אדם למטרות זנות, הן במישור הזמן והן בהיקף הסחר. חומר החקירה שבתיק מכיל, בין השאר, תמלילי חקירות, חומר מרשויות החקירה בבלגיה וחומרים אשר הגיעו מאוקראינה ונכתבו במקור בשפה הרוסית. עובדות אלה רק מחדדות את הצורך בקיומו של הליך פלילי תקין ומסודר מבחינה משפטית, והן אינן פוטרות את המדינה מהיערכות מיוחדת ומניהול הליך מסודר מלכתחילה כשלנגד עיניה חזקת החפות העומדת לנאשמים, והאינטרס שלא לגרום לעינוי דין, ובמיוחד במקרים שבהם הקושי הלוגיסטי ידוע מראש, כמו במקרה שלפנינו (השוו לדבריי ב-בש"פ 2148/10 בן ציון מילר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.3.2010), בפסקה 14). עם זאת, קיימות מספר נסיבות, אשר ניתן להתחשב בהן "לקולא" במסגרת בחינת התנהלות ההליך: (1) העיכוב שנוצר בהתנהלות ההליך היה קשור בחלקו לבעיות הקשורות לייצוגם של הנאשמים, וביניהם גם לזה של המשיב, כך שגם שישה חודשים לאחר המעצר, לא הוסדר עדיין הייצוג של הנאשמים כולם. בעיות אלו אינן, כידוע, בתחום אחריותה של המבקשת (לתיאור מפורט בנושא ראו פסקה 4 להחלטתו של חברי, כב' השופט נ' הנדל מתאריך 28.12.2009, שצוינה לעיל). (2) כיום ניתן לומר כי נקבעו מספר רב של ישיבות הוכחות לחודשים הקרובים, וזאת בשונה מהבעיות שאפיינו את התנהלות ההליך בתחילת דרכו. על רקע המכלול העובדתי שהוצג לעיל אני מוצא כי חרף התנהלותו הבעייתית של ההליך עד לאחרונה, במקרה זה אין יכולה טענת "התמשכות ההליך" לגבור על האינטרס להימנע משחרור נאשמים אשר מהם נשקפת דרגת המסוכנות גבוהה כזו שמאפיינת את העורר. (ג) טענתו של המשיב לפיה לא מיוחסות לו בכתב האישום עבירות של שיבוש הליכי משפט, יש בה ממש, אך אין בה בכדי לשנות את מסקנתי, זאת הואיל והנמקתה של חברתי כב' השופטת א' חיות בנושא זה, שנסמכה על דברי הפרקליטות, הייתה הנמקה חלופית בלבד (ראו פסקה 11 להחלטתה). זאת ועוד, כמו חברתי גם אני סבור כי הלוז של ההחלטה בדבר הארכת המעצר מתמצה בשאלת חזקת המסוכנות, שבה כבר דנתי לעיל, וכי עילת שיבוש הליכי המשפט היא עילה משנית במקרה זה. בשולי הדברים אציין עוד כי לאור הטרגדיה האישית הקשה שפקדה את אחיו של המשיב - הניסיון להשוות בין המשיב לבינו - מכביד מאוד בעיני, ולכן לא ראיתי מקום להתייחס לטענה שהועלתה בהקשר זה, מעבר לציון הנסיבות האישיות הקשות של האח המבחינות ביניהם. 10. נוכח כל האמור לעיל - מעצרו של המשיב מוארך בזאת בתשעים ימים, אשר יימנו מתאריך 29.3.2010, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1016/09 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.מעצרמשפט פליליהארכת מעצרסדר דין פלילי