להלן הכרעת דין בנושא עבירת העלבת עובד ציבור: הכרעת דין להלן נימוקים להחלטתי מיום 22.05.08, לפיה הרשעתי את הנאשם על פי הודאתו, בעבירה של העלבת עובד ציבור וזיכיתי אותו מחמת הספק, מעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של: תקיפה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 379+382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 העלבת עובד ציבור- עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 על פי עובדות כתב האישום, מיוחס לנאשם כי בתאריך 15.08.06, סמוך לשעה 23:00 בכביש 40 סמוך לצומת דבירה, תקף את אשתו, הגב' נטליה רות איוונוב, בכך שאחז בידה וניסה להכניסה בכוח לרכבו, הכה אותה עם ידו על ראשה והפיל אותה על ספסל תחנת האוטובוס. בנוסף מיוחס לנאשם, כי העליב את השוטרים אריה ניסנבלט ועופר ביליבוק, בכך שבעת שביקשו לברר עימו את הסיבה לאלימות כלפי המתלוננת, אמר להם: "שום דבר, לכו מכאן טיפשים" בישיבת המענה, הודה הנאשם בביצוע עבירת העלבת עובד ציבור וכפר בעבירת התקיפה בנסיבות מחמירות. פרשת התביעה במסגרת פרשת התביעה העידו : ע.ת. 1, רס"ר עופר בליבוק ע.ת. 2, רס"ר אריה ניסנבלט ע.ת. 3, רס"ל שמואל קידר ע.ת. 4- ניסים סבח ע.ת. 5- רס"ר אוהד סלמי עדותו של ע.ת. 1 מסר כי במהלך נסיעה בניידת משטרתית מירוחם לצפון הארץ, יחד עם השוטר אריה ניסנבלאט שנהג, בשעה שהוא עצמו ישן בניידת, שמע את השוטר אריה צועק לו "תראה, הוא מרביץ לה". העד מסר כי הזדקף ממקום משכבו והבחין בזוג העומד בנתיב הנגדי, בתחנת ההסעה- "ולא הבחנתי בעבירה". עדותו של ע.ת. 2 מסר בעדותו כי במועד הרלוונטי לכתב האישום, נהג בניידת משטרתית בשעת לילה. עימו היה השוטר עופר ביליבוק, אשר שכב לנוח בניידת. כאשר הגיעו לצומת דבירה, משך את תשומת ליבו של העד, רכב שחנה בתחנת האוטובוס בכיוון הנגדי. "ראיתי בחור שנותן סטירה לבחורה... ואז ראיתי את הבחורה עפה מהקצה האחד של התחנה לקצה השני של התחנה... ואז נפלט לי 'אוי, הוא מרביץ לה' ואז עופר קם..." בהמשך עדותו מסר העד כי הוא והשוטר עופר, ניגשו לבני הזוג אשר מי מהם אמר "תעזבו אותנו טיפשים", השוטרים הזמינו ניידת של תחנת רהט. העד מסר בנוסף בעדותו כי במקום היתה תאורת רחוב והאור של תחנת הדלק האיר את הטרמפיאדה. במסגרת חקירה נגדית, במענה לשאלה- האם הוא יכול להבחין בשעת חשיכה בתנועת כף יד שמאל לראשה של הבחורה, השיב העד כי מצב הראות היה טוב, המרחק לא היה גדול ומהירות נסיעתו היתה איטית. "לא הייתה כל בעיה להבחין במתרחש...בלמתי והסתכלתי כל הזמן מה קורה שם." עדותו של ע.ת. 3 העד מסר כי הגיע למקום האירוע לאחר שקיבל דיווח על המקרה. בנוסף מסר כי כאשר עיכב את הנאשם לחקירה, אשתו רצתה להתלוות אליו אולם הוא הפריד ביניהם ולקח אותם לתחנה. במסגרת חקירה נגדית, אישר העד כי לא הבחין בסימנים על גופה של הבחורה וכן שהבחורה הכחישה שהיתה אלימות מצד הנאשם ואמרה שהנאשם לא עשה לה כלום. עדותו של ע.ת. 4 העד מסר בעדותו, כי במהלך נסיעה, בערך בחצות הלילה, הבחין בצומת דבירה, ברכב חונה בתחנת ההסעה ובבחור ובחורה שעמדו מחוץ לרכב. "הבחור אחז את הבחורה בשתי ידיים והיא התנגדה ונראה היה לי שהיא מנסה להכניס אותה בכוח לאוטו..." העד מסר בנוסף בעדותו כי התקשר לתחנת המשטרה ותוך כדי שיחה עם היומנאי, הבחין בניידת שהגיעה למקום. במסגרת חקירה נגדית, אישר העד כי סבר תחילה שהבחור מנסה לחטוף את הבחורה. במענה לשאלת בית משפט, האם ראה את הנאשם נותן סטירות לאשתו, השיב העד כי לא ראה. עדותו של ע.ת. 5 העד גבה את אמרת הנאשם וכן את אמרת בת זוגו. אמרת הנאשם מיום 15.08.06, התקבלה וסומנה ת/1. במסגרת חקירה נגדית, במענה לשאלה- האם בת זוגו של הנאשם ביקשה ממנו כי שוטרת תערוך בדיקה על גופה על מנת שתראה כי אין סימני אלימות על גופה, השיב העד כי זה לא נכון ובמידה והיתה בקשה כזו, הדבר היה מתועד ושוטרת היתה מגיעה לבדוק. פרשת ההגנה במסגרת פרשת ההגנה העידו הנאשם ואשתו. עדות הנאשם הנאשם הכחיש בעדותו מכל וכל את גרסת המאשימה לפיה, תקף את המתלוננת. במסגרת עדותו מסר כי הוא ואשתו, עצרו בצומת דבירה לשם התרעננות לאחר נסיעה ארוכה. "...התחבקנו, הרמתי אותה והתנשקנו, הגיעה פתאום ניידת משטרה ועצרה מולנו...השוטרים יצאו מהניידת והיו בגישה אלינו מאוד ברוטלים ...מסרנו להם תעודות זהות והזדהינו בפניהם, הסברנו מה אנחנו עושים בצד הדרך. השוטרים החליפו ביניהם מספר מילים ואז החזירו לי חזרה את רישיון הנהיגה ואחד מהם אמר לשני 'עזוב אותם, תן להם ללכת', עזבנו את המקום והלכנו לכיוון הרכב שלנו ואני עשיתי טעות ואמרתי לאשתי שהם נורא טיפשים... השוטר עופר בא אלי מאחורה... אני הרגשתי שיד אוחזת לי בעורף והוא משך אותי לתחנת האוטובוס...הוא השכיב אותי על הספסל של התחנה ואמר לי שאני לא אדבר ככה לשוטרים... הוא אמר לי 'אני אזיין אותך, אני אשבור לך את הראש' השוטר השני אמר לו 'כן, תראה לו מה זה, אני אכניס אותו למעצר' נטליה התחילה לבכות מזה... התנצלתי וביקשתי ממנו שייתן לנו ללכת השוטר המבוגר אמר הוא ייתן לי לראות את הסיוט של החיים שלי ושאני הולך לעבור עכשיו משהו לא נעים. אני מעולם לא הרמתי יד על אשתי ומעולם לא היתה בנינו אלימות." במסגרת חקירה נגדית מסר הנאשם כי אשתו בכתה לאחר שראתה את התנהגות השוטרים. במענה לדברי ב"כ המאשימה כי השוטר אריה העיד שראה אותו נותן סטירה לאשתו ו"מעיף" אותה מהקצה האחד של תחנת האוטובוס לקצה השני, השיב הנאשם כי מעולם לא קרה דבר כזה. "לא ייתכן שאדם כלשהו יכול להעיף אדם מקצה לקצה ... לפחות היה צריך להותיר סימנים של אלימות... זה בלתי הגיוני." במענה לשאלה, מדוע לא דיווח לשוטרים בתחנת המשטרה או למח"ש בדבר התנהגות השוטרים כלפיו השיב הנאשם, כי אמר את הדברים לחוקר. עדות ע.ה. 2, נטליה עובדיה- אשת הנאשם בעדותה מסרה כי במהלך נסיעה מהכינרת לערד, התעורר ויכוח בינה לבין הנאשם. בצומת דבירה עצרו, מאחר והנאשם היה עייף. "ישבנו מחובקים בתחנת האוטובוס שהייתה שם והגיעה ניידת שיצאו מתוכה שני שוטרים שבגישה מזלזלת דרשו שנזדהה ושאלו מה אתם עושים פה בשעה כזו. ענינו והזדהינו והצגנו תעודת זהות, בדרכנו חזרה לאוטו בעלי כינה אותם טיפשים... הם אמרו לו לעצור ו'אנחנו נראה לך מה זה ותאכל חלבה במעצר' הוא מאוד התרגז, היו גם דחיפות והרוחות היו סוערות מכיוון השוטרים לבעלי. הייתי מאוד לחוצה בשלב הזה, הייתי בהיסטריה מהסיטואציה הזו. אחד השוטרים הוציא את הטלפון הנייד שלו והתקשר לתחנת המשטרה ואמר שיש מקרה של אלמ"ב והמשיך לפרט שהגבר סטר לאשתו, מהרגע הזה לא היה אפשר להרגיע אותי ..." העדה מסרה בנוסף בעדותה כי: "בעלי מעולם אל הרביץ לי, אני לא אדם שאשאר במקום שפוגעים בי ואני עומדת על כך.. אני לא אישה מוכה." דיון ומסקנות הנאשם מואשם בעבירת התקיפה בכך ש: א. אחז בידה של אשתו וניסה להכניסה בכוח לרכבו ב. הכה אותה עם ידו על ראשה והפיל אותה על ספסל תחנת האוטובוס באשר לסעיף א' דלעיל, מניתוח כלל הראיות בתיק עולה כי עדות ע.ת. 4, ניסים סבח, הינה עדות יחידה באשר לרכיב עובדתי זה- "הבחור אחז את הבחורה בשתי ידיים והיא התנגדה ונראה היה לי שהוא מנסה להכניס אותה בכוח לאוטו..." גם באשר לסעיף ב' דלעיל, מדובר בעדות יחידה של ע.ת. 2, אשר מסר בעדותו כי ראה "בחור שנותן סטירה לבחורה" וכן ראה את הבחורה "עפה מהקצה האחד של התחנה לקצה השני של התחנה" במענה לשאלת בית המשפט, האם ראה את הבחור נותן סטירה לבחורה, השיב ע.ת.4 שלא ראה. וכן הוסיף: "הסתכלתי כל הזמן במראה כדי לראות מה קורה שם." לבד מהעובדה כי העד ניסים סבח לא הבחין בסטירה אותה תיאר השוטר, גם עובדות כתב האישום אינן תואמות לדברים שמסר השוטר בעדותו- "הכה אותה עם ידו על ראשה והפיל אותה על ספסל תחנת האוטובוס. אמנם במסגרת חקירה נגדית, אישר ע.ת. 2, כי כתב בעדותו שהבחין בנאשם נותן מכה עם כף יד שמאל בראש של הבחורה. באשר לעדותו של ע.ת. 1- העד מסר בעדותו כי בעת ששכב בניידת, שמע את השוטר אריה צועק "תראה הוא מרביץ לה". העד עצמו לא הבחין בדחיפה או בסטירה. מדובר בעדות מפי השמועה אשר איננה יכולה לשמש ראיה לאמיתות תוכן הדברים . באשר לגרסת הנאשם- הנאשם, בהודעתו במשטרה וכן בעדותו בבית המשפט, הכחיש את המיוחס לו וטען כי השוטרים מנסים להעליל עליו מאחר וכינה אותם "טיפשים". עוד אישר בחקירתו כי אכן התעורר ויכוח בינו לבין רעייתו ובשלב מסוים במהלך הנסיעה, עצרו בטרמפיאדה כדי להתאוורר, יצאו מהרכב, התחבקו והתנשקו. עדות זו תואמת את הודעתו במשטרה ת/1. עדות הנאשם נתמכת בידי עדותה של אשתו, ע.ה. 2, אשר שללה בתוקף את גרסת המאשימה ואמרה שהנאשם מעולם לא הרים עליה יד. באשר לאירוע שתואר על ידי ע.ת. 2 ו - 4, העידה "חזרנו מירח דבש ובדרך חזרה התעורר ויכוח ביני לבין בעלי... בצומת דבירה עצרנו את האוטו... יצאנו מהאוטו אחרי נסיעה ארוכה... בעלי היה עייף, ישבנו מחובקים בתחנת האוטובוס". יש לציין שהעדה לא הגישה תלונה כלל ואף עמדה בתוקף על זכותה שתיבדק על ידי שוטרת באם קיימים סימני אלימות על גופה, נוכח דברי ע.ת. 2. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שבפני, הנני קובע כדלקמן: - עדותו של ע.ת. 2, ממנה עולה כי לא ראה את הדחיפה שראה ע.ת. 4. בנוסף, עדותו של ע.ת. 4, ממנה עולה כי לא ראה את הסטירה, שראה לכאורה ע.ת. 2. - הדברים שמסר ע.ת. 2 בעדותו- כי ראה את הבחורה "עפה" מהקצה האחד של התחנה לקצה השני, לוקים בחוסר סבירות, בייחוד לאור העולה מהראיות שהובאו בפני, כי לאשת הנאשם לא נמצאו כלל חבלות או סימנים חיצוניים כלשהם, מה גם מדובר בתיאור שהתרחש לדברי העד בעת שנהג ברכב וגם במקום הנמצא במרחק של כ - 40 מטר, בשעה 23:00. - עדותה של אשת הנאשם התומכת בגרסת הנאשם באופן מוחלט ואשר הותירה עלי רושם אמין וחיובי. - עדותו של ע.ת. 3 אשר מסר כי לא הבחין בסימני אלימות על גופה של אשת הנאשם. בנוסף, העד תיחקר אותה במקום והיא הכחישה שהנאשם נהג כלפיה באלימות. - המקרה אירע בשעת חשיכה, עדי הראיה (ע.ת. 2 וע.ת. 4) היו במהלך נסיעה, כאשר ע.ת. 2, נסע בנתיב הנגדי לתחנת ההסעה. הגיוני וסביר בנסיבות אלו, כי העדים יטעו ויפרשו באופן מוטעה את אשר ראו או חשבו שראו. לאור המפורט לעיל וכפי שקבעתי בהחלטתי מיום 22.05.08: הנני מרשיע את הנאשם על פי הודאתו, בעבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין תשל"ז-1977. הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק, מעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379+382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. גזר דין הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של העלבת עובד ציבור מיום 15/08/06. הנאשם יליד 1975, לחובתו 7 הרשעות קודמות בתחום הרכוש. הרשעתו האחרונה משנת 2006 בגין החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית. הנאשם זוכה מעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות והורשע על פי הודאתו בעבירה של העלבת עובד ציבור. הנאשם הביע חרטה על האמירה שאמר כלפי השוטרים, בעת שהגיעו למקום על רקע חשדם כי הנאשם תוקף את רעייתו. לאחר ששמעתי את דברי ב"כ הצדדים וכן את דברי הנאשם שוכנעתי כי מדובר בחרטה כנה שנאמרה על רקע דין ודברים בין הנאשם לבין השוטרים, יחד עם זאת אין בכך להקל ראש בהתנהגות הנאשם כלפי השוטרים שביצעו את תפקידם כדין. ראוי לציין כי הנאשם בחקירתו במשטרה הביע חרטה והתנצל בפני השוטרים על האמירה המעליבה כלפיהם. הנאשם כיום בן 32, נשוי ואב לילדה בת 10 וחצי. הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: א. שלושה חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מהיום, שלא יעבור עבירה בה הורשע. ב. קנס כספי בסך 1,000 ₪ או 10 ימים מאסר תמורתו - הקנס ישולם עד ליום 01/09/08. ג. הנני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 2,000 ₪ שלא יעבור עבירה דומה משך שנתיים מהיום. זכות ערעור תוך 45 יום.העלבת עובד ציבור / שוטרעובדי ציבור