להלן גזר דין בנושא עונש על הברחת נשק: גזר דין כב' השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד: 1. במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים אוחדו הדיונים בשני התיקים שבכותרת, הוגש כתב אישום מתוקן בעניינם של שני הנאשמים, הם הודו בעובדות שבכתב האישום המתוקן הנ"ל והורשעו בהתאם. לא היה הסדר לעניין העונש. במסגרת האישום הראשון המתייחס לנאשם 1 בלבד, הודה הנאשם 1, כי במהלך חודש מאי 2005 הוא נפגש בביתו שברפיח עם X (להלן: "אחמד") ועם X (להלן: "עבד אל-חכים"), שהינם חברי ארגון החמא"ס, ארגון שהוכרז כארגון טרוריסטי בהכרזה מיום 22/6/89 (להלן: "הארגון"). הנאשם 1 הודה, כי אחמד ועבד אל-חכים, נשלחו אליו על ידי פתחי וביקשו את עזרתו לקבלת מידע על חוף הרחצה באזור המואסי לצורך בדיקת אפשרות לבצע פיגוע שנועד לפגוע בבטחון המדינה. אחמד ועבד אל-חכים, הציגו לנאשם תרשים שהוכן על ידי פתחי של חוף הרחצה, והנאשם, אשר הכיר את חוף הרחצה, הסביר לאחמד ולעבד אל-חכים על מבנה המקום. לאחר מכן, הזמינו השניים את הנאשם לביתו של עבד אל-חכים שברפיח ושם נפגשו כולם עם שני פעילים של ארגון הג'יהד האיסלמי (גם ארגון הג'יהד האיסמלי הוכרז בתאריך 22/6/89 כארגון טרוריסטי), אשר היו אמורים להשתתף בפיגוע. בביתו של עבד אל-חכים, מסר הנאשם לאחמד ולעבד אל-חכים ולשני פעילי ארגון הג'יהד האיסלמי מידע על חוף הרחצה במואסי, תוך שהוא נעזר בתרשים, וזאת על מנת שיוכלו לבדוק אפשרות לבצע פיגוע, והכל במטרה לפגוע בבטחון המדינה. היות ובמעשיו אלה נתן הנאשם שרות להתאחדות בלתי מותרת כדי לפגוע בבטחון המדינה, הוא הורשע בעבירה של מתן שרות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(1)(5) לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945. במסגרת האישום השני, המיוחס אף הוא לנאשם 1 בלבד, הודה הנאשם 1, כי בתאריך 22/9/05 פנה אליו X (להלן: "חסן") והציע לו לעסוק יחד איתו בהברחת רובים מסוג קלצ'ניקוב ממצריים לרצועת עזה. הנאשם נעתר להצעה וקשר עם חסן קשר להבריח כלי נשק ממצריים לרצועת עזה. במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו, הפליגו הנאשם וחסן, בתאריך 23/9/05, בסירתו של חסן, לאזור חוף ימית שבמצריים, ירדו לחוף ושם נפגשו עם אדם בשם יוסף אלרמילי, שהוא תושב מצריים. יוסף אלרמילי מסר לחסן, במצריים, 10 רובי קלצ'ניקוב, ובמסגרת הקשר, העבירו חסן והנאשם את הרובים, בסירתו של חסן, לרפיח, ושם מסר חסן את הרובים לתושב רפיח בשם עארף אשאער המכונה אבו-חמדי. היות ובמעשיו אלה, הוביל הנאשם נשק והיות ובמעשים אלה יש כדי לסכן חיי אזרחים ישראליים ותושבי ישראל, הוא הורשע בביצוע עבירות בנשק (הובלת נשק) לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. במסגרת האישום השלישי, המיוחס לשני הנאשמים, הודו הנאשמים, כי במועד סמוך ליום 12/9/05, קשר הנאשם 1 קשר עם חסן ועם אחרים וביניהם הנאשם 2, להבריח ממצריים לרצועת עזה את קרוב משפחתו של אחד הקושרים בשם אחמד אבו-חתלה המכונה אבו-חמיד, כאשר קרוב המשפחה הוא עבדאללה אבו-חתלה. כן, קשרו קשר להבריח כלי נשק. במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו, הפליגו הנאשמים בסירה מרפיח לחוף ימית בסיני, שבתחום מצריים, ושם פגשו את עבדאללה אבו-חתלה ואת יוסף אלרמילי. אלרמילי מסר לנאשמים 20 רובים מסוג קלצ'ניקוב והם הפליגו מחוף מצריים לחוף רפיח שברצועת עזה, כאשר עמם עבדאללה אבו-חתלה ו-20 הרובים האמורים. ברפיח, מסרו הנאשמים את הרובים לאבו-חמיד ולשותפו אבו-תאופיק. היות ובמעשיהם אלה, הובילו הנאשמים נשק, מעשים שיש בהם כדי לסכן חיי אזרחים ישראליים ויש בהם כדי לפגוע בבטחון המדינה, הם הורשעו בביצוע עבירות בנשק (הובלת נשק) - לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. במסגרת האישום הרביעי, המיוחס לשני הנאשמים, הודו הנאשמים, כי במסגרת הקשר המצויין לעיל, הם יצאו בתאריך 30/11/05, בשעה 18:00 או בסמוך לכך, בסירה, דרך הים מרפיח למצריים כדי להביא נשק. כשהגיעו למצריים, הודיע להם אלרמילי, כי במקום פועלת המשטרה המצרית ולכן החליטו הנאשמים לחזור חזרה. בדרכם חזרה ובהיותם בים, בסביבות השעה 21:30, נתפסו הנאשמים על ידי חיל הים הישראלי. היות ובמעשיהם אלה ניסו הנאשמים להוביל נשק, מעשים שיש בהם כדי לסכן חיי אזרחים ישראליים ויש בהם כדי לסכן את בטחון המדינה וסדרי המשטר בה, הם הורשעו בעבירות בנשק (נסיון להובלת נשק), לפי סעיף 144(ב) רישא בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. במסגרת האישום החמישי המיוחס לנאשם 2 בלבד, הודה הנאשם 2, כי במהלך חודש אוגוסט או ספטמבר 2005, פנה אליו פעיל ארגון החמא"ס בשם נעים חסונה, והציע לו להצטרף לארגון ולהשתתף בפעולותיו. הנאשם 2 נענה להצעתו של הנ"ל והצטרף לארגון ואף קשר עם חסונה קשר להשתתף בפעילות הארגון. במסגרת קשר זה, תלה הנאשם דגלים של ארגון החמא"ס ודגלי פלשתין במהלך מערכת הבחירות לעיריית רפיח. היות ובמעשיו אלה, הנאשם 2 היה חבר בארגון טרוריסטי ובכך פגע בבטחון המדינה, הוא הורשע בביצוע עבירה של חברות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור. 2. במסגרת טיעוניה לעונש עמדה התובעת המלומדה, עו"ד חלפון, על החומרה הרבה שבמעשי הנאשמים. היא פרטה באריכות את כל העבירות שביצעו הנאשמים, אם ביחד ואם לחוד, וסברה, כי מעשים אלה מצדיקים ענישה חמורה. לדברי התובעת, מאמצי הסיכול של כוחות הבטחון בנוגע להברחת כלי נשק דרך הים הם רבים - הן באמצעים והן בכוח אדם. באופן אינהרנטי קיימת מורכבות לאתר את ההברחות האלה, שכן מדובר ברצועת חוף ארוכה ממנה יוצאים המבריחים, ועל כן, הסיכוי שהם לוקחים על עצמם להיתפס נמוך ביחס לסיכוי להשיג את המטרה, ועל כן, לדבריה, נדרשת הרתעה, אותה ניתן להשיג על ידי ענישה מחמירה. התובעת הוסיפה והדגישה, כי בנוסף להברחת כלי הנשק, נטל הנאשם 1 חלק פעיל בבדיקת אפשרות להוציא פיגוע תופת אל הפועל, וזאת על ידי איסוף מודיעין תוך ניצול ההכרות שלו עם מקום ביצוע הפשע המתוכנן. לדבריה, תכנונים שכאלה יש לגדוע על ידי הענשה חמורה של כל מי שלוקח חלק בתכנונם. מבלי המסייעים, לדבריה, לא ניתן היה להוציא פעולות שכאלה אל הפועל. התובעת הוסיפה באשר לנאשם 2, כי העובדה שהיה חבר בארגון החמא"ס, יש בה כדי להוות אלמנט נוסף להחמרה בעונשו, שכן החברות בארגון זה היא עבירה חמורה לכשעצמה. 3. הסנגור המלומד, עו"ד קעואר, הדגיש, כי האירועים נשוא האישומים הדנים בהברחת הנשק ובנסיון להברחת הנשק, קשורים כולם לאותו אדם. לדבריו, לא בכדי לא הורשעו הנאשמים בעבירות של סחר בנשק, אלא בהובלת נשק בלבד, שהרי, לא יצאה להם כל טובת הנאה מהובלת הנשק וכל שעשו היה לבצע שרות לאותו חסן אל- נג'אר. הסנגור הדגיש, כי כל הפעולות הנ"ל נעשו בתוככי עזה ואחרי ההתנתקות, כאשר הנאשמים נוצלו על ידי אחרים, שביקשו לנצל את כשרונם כדייגים. לדבריו, הנאשמים חשבו, ככל הנראה, לתומם, כי כאשר מדינת ישראל התנתקה מרצועת עזה, החזקת נשק והובלתו ממצריים לתוך עזה אינה עבירה כנגד מדינת ישראל. עוד הוסיף הסנגור וטען, כי ההובלה נעשתה בלא קשר לארגון טרור, אלא עבור סוחר נשק הקשור לעניינים פליליים, וזאת על רקע האנרכיה השוררת היום בעזה, במיוחד מאז ההתנתקות. הסנגור ציין את המצב הכלכלי הקשה של הנאשמים ושל דייגים אחרים כמותו, כשמאז ההתנתקות אינם יכולים יותר לעסוק בדייג בשל המניעה הביטחונית שמטילה מדינת ישראל על חופי עזה. המצוקה הכלכלית הזו היא שהביאה את הנאשמים להבריח את כלי הנשק, כמצויין בכתב האישום, כשהדגש הושם על ידו על הברחת כלי הנשק ממצריים לעזה ולא למדינת ישראל. אם כי הסנגור הסכים, שכל הובלת נשק, על פי הדין, עלולה לסכן את בטחון מדינת ישראל. בסיכום דבריו ביקש הסנגור להקל עם הנאשמים ולא לגזור עליהם עונש מאסר אשר יעלה על 6 שנים. 4. הנאשם 1 - ביקש שלא להוסיף על דברי הסנגור, ואילו הנאשם 2 טען בשמו ובשם הנאשם 1, כי הוא מכבד את ביהמ"ש ואת ב"כ הצדדים וכי זו לו הפעם הראשונה בה הבריח נשק, וכי עשה זאת בשל בערותו ואי ידיעת החוק. הוא הבטיח שההברחה הנ"ל היא גם האחרונה וביקש לאפשר לו לחזור במהרה לפרנס את משפחתו - את ילדיו ואת אחיו החולים. 5. ב"כ הצדדים הגישו לעיוננו פסיקה ענפה, כל אחד מהם פסיקה המלמדת על רמת הענישה שביקשו שנטיל על הנאשמים. 6. אין חולק, כי מעשי שני הנאשמים חמורים ביותר וכי שניהם העמידו את מדינת ישראל ותושביה בפני סכנות של ממש. הנאשם 1 העביר בשתי הזדמנויות נשק ממצריים לרצועת עזה ופעם נוספת ניסה לעשות כן. לראשונה (בתאריך 12/09/5, האירוע נשוא האישום השלישי) הפליג הנאשם 1 ביחד עם הנאשם 2, ובעקבות קשר שקשרו עם אחרים, מרפיח לחוף ימית שבמצריים, שם קיבלו לידיהם 20 רובי קלצ'ניקוב אותם הביאו לרצועת עזה ומסרום לידי האחרים; בפעם השנייה (בתאריך 23/09/05, האירוע נשוא האישום השני), הפליג הנאשם 1 יחד עם שותף בשם חסן בסירה לאזור חוף ימית שבמצריים, השניים העמיסו 10 רובי קלצ'ניקוב על הסירה, הביאו אותם לעזה ומסרו אותם לידי אחר; בפעם השלישית (בתאריך 30/11/05, האירוע נשוא האישום הרביעי), ניסיונם של הנאשמים להגיע ממצריים חזרה לעזה, לאחר שהתכוונו שוב להבריח רובים לעזה, אך במצריים נאמר להם שכוחות הביטחון נמצאים באזור ועל כן חזרו בידיים ריקות - לא עלה יפה והם נתפסו על ידי כוחות הביטחון של ישראל. עם תפיסתם - מסלול הברחה זה של שני הנאשמים, נגדע. בנוסף, הורשע הנאשם 1 במתן שירות לאירגוני טרור, בכך שמסר לפעילי הג'יהד האיסלמי והחמ"ס אינפורמציה מדוייקת אודות חוף הרחצה באזור המואסי, שם תכננו אירגוני הטרור לבצע פיגוע במטרה לפגוע בתושבי המדינה ובביטחון המדינה. הנאשם 2 השתתף, כאמור לעיל, ביחד עם הנאשם 1 בהברחה אחת של 20 רובי קלצ'ניקוב ממצריים לעזה ובניסיון נוסף להברחה של נשק - ניסיון שנגדע, כאמור, עם מעצרם של השניים בסירתם. נאשם 2 עבר עבירה נוספת של חברות באירגון טרור, לאחר שבחודש ספטמבר 2005 (החודש בו ביצע את העברת כלי הנשק ממצריים לישראל) הצטרף כחבר באירגון החמ"ס ואף קשר קשר עם חבר ארגון הטרור הנ"ל להשתתף בפעילויות של האירגון. במסגרת זו תלה דגלים של ארגון הטרור ושל פלסטין במהלך מערכת הבחירות לעיריית רפיח. 7. כאמור, אין ספק, כי מעשים אלה חמורים וכי הנאשמים כיוונו את מעשיהם הרעים כדי לפגוע בבטחון מדינת ישראל ובתושביה. בעניין זה ציין ביהמ"ש העליון (כב' השופט א. גרוניס) כדלהלן: "בשנים האחרונות נתונה מדינת ישראל במציאות ביטחונית קשה וכואבת. המדינה חשופה להתקפות טרור קשות ורצחניות, הגובות מחיר כבד בחיי אדם של חיילים ואזרחים כאחד... לא נדרשת מומחיות רבה כדי להבין, כי הספקה רציפה של כלי נשק ותחמושת תורמת להתמשכותו של גל האלימות והטרור. נתיבי הברחת הנשק והתחמושת מהווים עורק המזין את הפעילות הטרוריסטית ועל כן הם חלק בלתי נפרד ממנה. מאליו יובן, כי החומרה, הסיכון והתיעוב הנודעים למעשי הטרור עצמם אוצלים גם על ענישתם של אלו המעורבים בשלבים המוקדמים - אך החיוניים - של שרשרת הטרור. תופעה מדאיגה וחמורה... הינה של הברחת נשק דרך הגבול עם חבל סיני שבמצריים... המדינה בערעורה עמדה על הגורמים המתמרצים את העוסקים במלאכת ההברחה, ביניהם חדירוּת הגבול והגמול הכספי הצפוי למבריחים, שהינו גורם פיתוי משמעותי על רקע המצב הכלכלי. שומה על בית המשפט להציב משקל נגד בדמותה של ענישה קשה, כואבת ומרתיעה. אכן, בשנים האחרונות, נוכח אירועי הטרור ההולכים ומתגברים, ניכרת בפסיקה מגמה של החמרה בענישה בגין עבירות נשק, לרבות ייבוא נשק... פסיקתו של בית משפט זה חילחלה כלפי מטה והעונשים הנגזרים בבתי המשפט המחוזיים משקפים גם הם רמת ענישה מחמירה. העובדה שמניעיהם של המעורבים בשלבים שונים של שרשרת ההברחה הינם כלכליים ולא אידיאולוגיים אינה יכולה להוות גורם משמעותי, ודאי שלא מכריע, לקולה..." (ר' ע"פ 4043/05 מדינת ישראל נ' בניית ואח', פורסם ביום 10/08/06). וכך פסק ביהמ"ש העליון (הפעם מפי כב' הנשיא ברק) בעניין אחר: עבירות הנשק בהן הורשעו המשיבים הן עבירות חמורות ביותר. על העונש המוטל בגינן להיות חמור אף הוא, כדי לשקף רמה גבוהה של הרתעה... הדברים נכונים ביתר שאת לעת הזו. השימוש ההולך וגובר בחצי האי סיני כנתיב להברחות נשק לשטחי ישראל והרשות הפלשתינית, והחשש המיידי והוודאי שנשק זה יביא לשפיכות דמים, מצריכים ענישה מחמירה. "היום, במצב בו נמצאת מדינת ישראל, טמונה בעבירות של סחר בנשק ויבוא נשק לארץ סכנת חיים של ממש, ונראה כי סכנה זו רק מחמירה והולכת" (גזר דינו של בית המשפט המחוזי). "מניעת הברחות אלה... יש בה, בבירור, כדי לסכל עשרות ואף מאות פיגועים בעתיד, ותחסוך שפיכות דמים בקרב הישראלים והפלסטינים" (ת.פ. (ב"ש) 8076/04 מדינת ישראל נ' בניית (לא פורסם)).."מדובר בכלי נשק אשר הסכנה המוחשית הקרובה לוודאות (אם לא וודאות, לחלוטין) הטמונה בהם, כי יעדם הוא לידי גורמים עוינים שישתמשו בהם לביצוע הרג וטרור נגד אזרחי המדינה ותושביה - הינה ניבטת וגלויה, בעליל" (ת.פ (ב"ש) 8174/04 מדינת ישראל נ' מוהנא (לא פורסם)). בנתיב הברחות זה, מהווים תושבי חצי האי סיני, "המצויים בכל נקיק ורגב אדמה ברחבי סיני", חוליה חיונית בשרשרת... גם כשהם משמשים בלדרים בלבד, סיועם הכרחי להעברת הנשק ממצריים. ענישה ממשית על עבריינים אלו עשויה לעצור את קיומו של נתיב הברחות זה..." (ר' ע"פ 11475/04 מדינת ישראל נ' סוארכה ואחר, פסק דין מיום 07/11/05). 8. ובענייננו, אמנם נטען על ידי הסנגור, כי הנאשמים לא ידעו שהברחת הנשק אסורה או כי עלולים להשתמש בנשק כנגד מדינת ישראל, שהרי הנשק הוברח ממצריים לעזה, אלא שטענה זו מיתממת נוכח המציאות של העימות המזויין באזורנו ונוכח האישומים הנוספים המיוחסים לשני הנאשמים - אם מתן שירות לאירגון טרור ואם חברות באירגון שכזה. במציאות בה אנו חיים, הרי שהיה על הנאשמים לדעת, שיש אפשרות ברמה גבוהה של סבירות, שהנשק שהבריחו יגיע לידי העוסקים בפעילות טרוריסטית כנגד מדינת ישראל. זאת ועוד, גם אם המניע העיקרי של הנאשמים היה בצע כסף ולא אידיאולוגיה כפי שנטען, הרי שאין בכך כדי להפחית באופן משמעותי את מידת החומרה הנשקפת ממעשי הנאשמים. במציאות הקשה בה מצויה היום מדינת ישראל, מוטלת חובה על בתי המשפט להעניש בחומרה את המורשעים בעבירות הקשורות בנשק, במיוחד שעה שהדבר נעשה באופן חוזר וכעבירות נילוות לעבירות של מתן שירות לאירגון טרור או חברות בארגון טרור. גם אם אין הוכחה ישירה, שהרובים שהוברחו היו מיועדים לידיהם של מחבלים, הרי שיש לתת משקל לסוג הנשק ולכמותם של הרובים, וכאשר מדובר בהברחת רובים מסוג קלצ'ניקוב, כפי שהיה במקרים נשוא האירועים שבפנינו, ניתן וצריך להניח, שהנשק יגיע לידי גורמים עויינים את ישראל וכי הוא מיועד לפגיעה באזרחי המדינה ובתושביה. גם כאשר המבריחים שנתפסו אינם אלא בלדרים "בלבד", והיות והשירות שניתן על ידם הינו חיוני והכרחי לשרשרת העברת הנשק לידיים העוינות, הענישה צריכה להיות קשה ומכאיבה, מתוך תקווה שתביא להרתעה של אלה העוסקים בהברחות של כלי נשק. מובן, שהענישה, כתמיד, חייבת להיות אינדבידואלית ועל כן עלינו להתחשב במצבם האישי הקשה של הנאשמים, כפי שטען הסנגור המלומד, אך לאור חומרת העבירות ולאור שיקולי ההרתעה והסכנה שהנאשמים העמידו את תושבי מדינת ישראל בפניה - הנסיבות האישות, קשות ככל שיהיו, מתגמדות. יש לזכור, שהנשק שהוברח עלול היה לגרום להרג רב המדינת ישראל וכי טמונה בו סכנה וודאית לביטחון הציבור. 9. אשר על כן אנו גוזרים על הנאשם מס' 1 את העונשים הבאים: א. מאסר בפועל למשך 13 שנה, שיימנה מיום מעצרו - 30/11/05. ב. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירה מסוג פשע תוך 3 שנים מיום שחרורו. על הנאשם מס' 2 אנו גוזרים את העונשים הבאים: א. מאסר בפועל למשך 11 שנה, שיימנה מיום מעצרו - 30/11/05. ב. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירה מסוג פשע תוך 3 שנים מיום שחרורו. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.נשקעבירות נשק