עיון חוזר בחלופת מעצר

התנאים לעיון חוזר בהחלטת בית משפט בעניין הנוגע לחלופת מעצר מחייבים גילויין של עובדות חדשות, או קיום שינוי נסיבות, או מעבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה נשוא הבקשה (סעיף 52 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996). כלל הוא כי במסגרת בקשה לעיון חוזר, לא נפתח דיון מחודש בסוגיית עצם ההצדקה למעצר, או לחלופת מעצר והתנאים שנקבעו במסגרתה. עיקרו של הליך העיון החוזר הוא בבחינה ובדיקה האם מאז ההחלטה המקורית שניתנה אירעו עובדות או נסיבות חדשות או מעבר זמן רב שיש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין עניינו של הנאשם בהגשמת חירותו האישית כפרט לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי. להלן החלטה בנושא עיון חוזר בחלופת מעצר: החלטה זוהי בקשה לעיון חוזר מיום 19.12.06 על החלטת בית המשפט מיום 5.4.06 במסגרת ב"ש 3435/06 - בה נעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים בהסכמתו, נוכח העדר חלופה ראויה וזאת על רקע כתב האישום שהוגש נגדו ואשר מייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של החזקת נשק, אביזרים לנשק ותחמושת והחזקת רכוש שהושג בפשע - עבירות לפי סעיף 144 (א) ריישא וסייפא, וסעיף 411 לחוק העונשין תשל"ז - 1977. ב"כ המבקש, עתר להורות על שחרורו המלא של המבקש, לחילופין עתר לחלופת מעצר בדמותה של סבתו הגברת מלכה בסט המתגוררת בפתח תקווה או לחלופת מעצר נוספת בביתו של ביטון משה המתגורר ברחוב בבא סאלי בדימונה וזאת תחת פיקוחו של מר ביטון ורעייתו. לשיטת ב"כ המבקש קיימות נסיבות ועובדות חדשות המצדיקות שינוי בהחלטת מעצרו של המבקש שתמציתם כדלקמן: מחדליה החמורים של המשיבה באי גילויו של חומר חקירה למבקש ובמיוחד, בעיכוב הבלתי סביר בהוצאת תעודת חיסיון על ידה, דבר שגרם גם לעיכוב בהמשך ההליכים במשפט, הן בבחינת נסיבות עצמאיות, המצדיקות שחרורו של המבקש ממעצרו. חלוף הזמן המצדיק שינוי בהחלטת מעצרו של המבקש. מאז מעצרו של המבקש חלפו 8 חודשים, כאשר העיכוב הממושך הזה נגרם בשל מחדליה של המשיבה כאמור לעיל. לא זו אף זו, בנסיבות העניין, טרם הסתיימה פרשת התביעה והמשכה קבוע רק ליום 29.1.07. ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה מהנימוקים שצוינו בתגובתה המפורטת בכתב שהוגשה לבית המשפט ואשר תמציתה כדלקמן: מדובר בעבירות חמורות של נשק. למבקש עבר פלילי הכולל בחובו 13 הרשעות בגין פריצה לרכב, גניבת כלי רכב, חטיפת ארנקים, השגת גבול, התפרצות למגורים, שוד, הפרעה לשוטר, החזקת סכין. כמו כן לחובתו 2 מאסרים על תנאי ברי הפעלה. עוד הדגישה ב"כ המשיבה שעד ליום 20.12.06, היה המבקש במעמד של אסיר שריצה עונש מאסר של 8 חודשים שהוטלו עליו במסגרת ת.פ 3977/04 בית משפט השלום בירושלים. כמו כן הופסקו עבודות השירות שהוטלו עליו במסגרת תיק אחר מבית משפט לנוער בדימונה ת.פ 1117/04 על רקע העונש שהוטל עליו כאמור לעיל ב - ת.פ 3977/04 והעונש של 6 חודשים הופעל בחופף למאסר שמרצה כעת (ראה החלטת הממונה מיום 30.4.06). באשר לטענות ביחס למחדלי המשיבה, טוענת המשיבה כי אינה מקלה ראש עם העובדה כי לא הודע לב"כ המבקש מבעוד מועד אודות הטיפול בבקשת החיסיון, אולם יחד עם זאת, לטענתה, חומר הראיות מצביע באופן שאינו משתמע לשתי פנים, אחת מן השתיים, או שקיים חומר חקירה שאינו מצוי בתיק החקירה או שבתיק זה נדרשת תעודת חיסיון, כך שעולה ספק רב ביחס לטענת ב"כ המבקש כי הידיעה על תעודת החיסיון "הפתיעה אותו" ( ראה: סעיף 21 לתגובת המשיבה). באשר לטענה של חלוף הזמן, טוענת המשיבה, כי בית המשפט (כבוד השופטת דרורה בית אור סגן נשיא) מיום 25.5.06 עשה כל אשר לאל ידו , לרבות ביטול תיקים של נאשמים לא עצורים, על מנת לקבוע מועד להוכחות לדוגמא (2.7.06 (הוכחות) , 4.7.06 (תזכורת) - 11.7.06 (תזכורת) 17.9.06 (המשך פרשת התביעה - זומנו 6 עדי תביעה) - 25.10.06 (המשך שמיעת פרשת התביעה) 29.10.06 (המשך פרשת התביעה) 5.11.06 (בכפוף לסיום ההליכים בבקשה לגילוי חומר חקירה וכן בעתירה לגילוי הראיה החסויה) 29.1.07 (הואיל ועד לחודש 1/07 השופטת בית אור יצאה לחופשה). לגישת ב"כ המשיבה, מהאמור עולה, כי בית המשפט קבע מועדי הוכחות מוקדם ככל האפשר על מנת לקדם ההליך בעניינו של המבקש אולם מאידך גיסא, ב"כ המבקש עשה את כל אשר לאל ידו לחבל בהליך שכן בקשותיו, ובעיקר הבקשה לפי סעיף 74, הינה בעלת זיקה רחוקה וספקולטיבית ביחס לטיבו של חומר החקירה אותו מבקש. בנוסף טוענת ב"כ המשיבה, כי האמור לעיל מקבל משנה תוקף נוכח העובדה כי עסקינן בארוע אשר המבקש הודה במיוחס לו, במספר הזדמנויות, עת נערך חיפוש בביתו בפני עורכי החיפוש. לפיכך, טענת ב"כ המבקש כי חומר החקירה המבוקש יש בו כדי לבסס ההנחה, כי האקדח שנתפס בגינת הבית לא היה שלו אלא של אחר, אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות בתיק ולעובדה זו לא טרח המבקש ליתן הסבר אף במענה לכתב האישום ולא טען כל טענת זוטא. לאור האמור טוענת ב"כ המשיבה, כי התנהגותו של ב"כ המבקש היא הנותנת לעיכוב ההליכים בתיק זה, וכי אל לו לבית המשפט ליתן ידו לכך. התנהלות ההליכים דנן מצד ב"כ המבקש, הינה בבחינת עשיית שימוש לרעה בהליכים המשפטיים (ראה: סעיף 24 לתגובה). בהחלטתי מיום 19.12.06 הוריתי על דחיית הדיון ליום 18.1.07 לאחר קבלת תסקיר מעצר של שירות המבחן אשר יבחן את רמת מסוכנותו של המבקש וכן את מסוגלות החלופה שהוצגה ( אצל הסבתא - בפתח תקווה) להציב גבולות להתנהגותו של המבקש. בין לבין הוגשה על ידי המשיבה בקשה להארכת מעצרו של המבקש לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי במסגרת בש"פ 10744/06 לבית המשפט העליון. דיון בבקשה התקיים בתאריך 31.12.06 בפני כבוד השופטת ד. ברלינר ובהחלטה שניתנה נקבע: ”לאחר שנשמעו בבית המשפט מלוא טיעוני הצדדים ובהם פירוט נרחב של השתלשלות העניינים בתיק זה, בעיקר ככל שהדברים אמורים בגילוי חומר ראיות ובחיסיון לגבי חלק מן הראיות, קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט להסכים בשלב זה להארכת המעצר בשלושים יום עד לתאריך 1.2.2007 תקופה זו לוקחת בחשבון הן את הדיון שאמור להיערך בבית המשפט בתאריך 17.1.2007 לאחר שיהיה בפני בית משפט קמא תסקיר מעצר של שירות המבחן, והן את העובדה שביום 29.1.2007 אמור להיערך דיון לגופו של עניין בתיק עצמו. כיוון שהצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט, המעצר מוארך בזאת עד ליום 1.2.2007. אין בכך משום אמירה כלשהי באשר ליכולתו של הסנגור לעתור לעיון חוזר אם ישתנו הנסיבות כמו גם באשר ליכולתה של התביעה להמשיך ולעתור להמשך המעצר לאחר תום התקופה הנ"ל." בהמשך להחלטתי מיום 19.12.06 הונח בפני תסקיר מעצר של שירות המבחן אשר נמנע מלבוא בהמלצה לחלופה בעניינו של המבקש. מהתסקיר עולה שהמבקש מוכר לשירות המבחן על רקע מעורבותו הפלילית כפי שעולה מגיליון הרשעותיו הקודמות עוד בהיותו נער. עוד מציין שירות המבחן, כי הוא מתרשם מבחור ילדותי המתקשה לקחת אחריות על חייו, אשר מציג חזות קורבנית נורמטיבית הנמצאת בפער עם מעורבותו החוזרת בפליליים ונורמות עברייניות מופנמות. כמו כן, מתקשה להציב גבולות להתנהגותו וכן מתקשה לקבל גבולות חיצוניים להתנהגותו וגם מתקשה לערוך בדיקה עצמית בוגרת לגבי החלקים המכשילים בדפוסי התנהלותו הבעייתיים. באשר להערכת רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות, מתרשם שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פורצת גבולות על רקע מעורבות חוזרת בפלילים. באשר לחלופה בבית סבתו בפתח תקווה - עולה כי שירות המבחן נפגש עם הסבתא שהינה פנסיונרית, בעלה סיעודי ונזקק לטיפולה האינטנסיבי ועל כן שירות המבחן התרשם כי הסבתא איננה מעורבת בחייו של המבקש ואינה מודעת להתנהלותו הבעייתית. כמו כן ניכר, כי עמדתה כלפיו מגוננת וספק רב באשר ליכולתה להציב גבולות להתנהגותו גם נוכח רמת הסיכון הגבוהה להישנות התנהגות פורצת גבולות. יחד עם זאת, שירות המבחן מציין כי בחן בנוסף איזוק אלקטרוני אשר יהווה גורם מפקח בנוסף לסבתא. אולם לדברי הסבתא, בביתה לא מותקן קו נוסף של בזק שהינו הכרחי לצורך התקנת איזוק אלקטרוני. על כן מציין שירות המבחן כי במצב עניינים זה אין הם סבורים כי בתנאים אלה יש בחלופה המוצעת בכדי לצמצם את רמת הסיכון כמתואר ועל כן נמנעים מלבוא בהמלצה לחלופה בעניינו. במעמד הדיון שהתקיים ולאור האמור בתסקיר, טען הסנגור כי הסבתא מסכימה כיום להתקין קו בזק נוסף לצורך האיזוק האלקטרוני ולחילופין הציג חלופה נוספת, בבית חברו הקרוב של אב המבקש, מר ביטון משה, המתגורר ברחוב בבא סאלי בדימונה, שמסכים לקבל את המבקש למעצר בית בביתו וזאת תחת פיקוחו וגם פיקוחה של רעייתו. מר ביטון התייצב בפני והביע את נכונותו והסכמתו לשמש חלופה עבור המבקש וציין בחקירתו כי הוא בן 57, נשוי ואב ל - 6 ילדים, יחד עימו מתגוררים שניים מבניו שאחד מהם הינו חברו הטוב של המבקש. עוד אישר שלבנו עבר פלילי . עוד מסר כי הוא מובטל ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי , עוד מסר כי הוא נוהג לצאת לתפילות בבית הכנסת הנמצא בקרבת מקום מגוריו . יחד עם זאת, הציע שרעייתו תפקח על המבקש בשעות יציאתו לתפילה. לפיכך ב"כ המבקש עתר לדחות את הדיון לקבלת תסקיר מעצר נוסף אשר יבחן את החלופה הנוספת שהוצגה בבית המשפט (בדימונה אצל הערב ביטון). ב"כ המשיבה חזרה על טענותיה בכתב וגם על טענותיה על פה מהדיון שהתקיים ביום 19.12.06, במסגרתם ביקשה לדחות את הבקשה לעיון חוזר, גם נוכח חזקת המסוכנות המתגבשת בעניינו של המבקש ואשר מתעצמת לה על רקע האמור בתסקיר המעצר כמפורט לעיל. עוד טוענת המשיבה, כי לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופה, בין השאר, כיוון שהמבקש לא נרתע מביצוע עבירות, לכאורה, ואף הטיח בפני השוטרים שהוא אינו מודאג למרות החזקת הנשק שכן הוא בטוח שישוחרר ממעצרו- אמירה המלמדת על זלזול מוחלט ברשויות אכיפת החוק ועל כן שלא יהא בכל חלופה או צו שיפוטי כדי לרסן את המבקש ולמנוע ממנו להפר את תנאי השחרור ולבצע עבירות נוספות (ראה סעיף 4 לבקשת המעצר מיום 2.4.06). באשר לחלופה בביתו של הערב ביטון משה, טענה המשיבה, כי מדובר בערב שאיננו מכיר את המבקש, אלא, מכיר את אביו, כך שלא ניתן לומר כי הערב יהא מסוגל להציב גבולות למבקש. בשים לב, שיחד עם הערב מתגורר בנו שלחובתו עבר פלילי וגם מוגדר כחברו הטוב של המבקש וזאת לדברי הערב עצמו במסגרת חקירתו בבית משפט. עוד ציינה ב"כ המשיבה, כי מדובר בחלופה הנמצאת בעיר מגוריו של המבקש, שם לכאורה בוצעו העבירות נשוא כתב האישום. באשר לאיזוק האלקטרוני כגורם מפקח נוסף לסבתא בפתח-תקווה- טוענת המשיבה, כי הדבר מתייתר נוכח התרשמותו של שירות המבחן מן הסבתא כדמות בלתי סמכותית כלפי המבקש, אשר מציגה עמדה מגוננת כלפיו. לעניין זה הפנתה ב"כ המשיבה לדברי בית המשפט העליון בבש"פ 7442/06: "איזוק אלקטרוני איננו אמצעי קסם ואין בו בפני עצמו כדי לאיין מסוכנות. כל שחרור בערובה, גם כאשר בין יתר התנאים מורה בית המשפט על איזוק אלקטרוני, מבוסס על יסוד של אמון. האיזוק האלקטרוני מספק אמצעי לביקורת, האם הפר הנֶאֶזָק את תנאי השחרור בערובה. מי שאיננו ראוי לאמון זה מלכתחילה, ספק אם יהיה ראוי לו, בשל קיומה של האפשרות המאוחרת לדעת על הפרת אמון פעם נוספת". לאור כל האמור לעיל, עותרת ב"כ המשיבה לדחות את הבקשה לעיון חוזר ולהותיר את המבקש במעצר. ראשית, טענת ב"כ המשיבה, כי הגשת הבקשה לעיון חוזר להצגת חלופת מעצר, הינה בבחינת חלק ממסע הדייג שמנסה ב"כ המבקש לאורך כל התנהלות התיק לעשות - טענה זו ראוי לה היה שלא תטען הן במישור המשפטי והן במישור העובדתי, כפי שיפורט להלן. לעניין המישור המשפטי יפים דברי כב' השופט א.לוי בבש""פ 7049/06 פלוני נ' מדינת ישראל: "נדמה כי אין צורך לחזור ולומר כי ההשקפה הניצבת ברקע חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, הנה כי השימוש בנשק המעצר, שמטבעו נועד למטרה מניעתית, צריך להיעשות בזהירות רבה, הואיל וכרוכה בו פגיעה בזכות היסוד של נאשם לחירות. לפיכך, הורה המחוקק כי לא ייעצר אדם אלא אם נכח בית המשפט כי "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של אדם פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים). כך יש לנהוג בדרך כלל, ובמיוחד בעניינם של נאשמים צעירים, וקטינים בפרט, וכן בעניינם של נאשמים שזו להם מעורבות ראשונה בפלילים או שעברם אינו מכביד יתר על המידה. במסגרת שיקולים אלה יש, מטבע הדברים, לתת את הדעת לשאלות של מדיניות משפטית רצויה, אולם גם לנסיבות המיוחדות של הנאשם שבית המשפט מתבקש לעצור אותו". קל וחומר, כאשר מעצרו של המבקש ניתן בהסכמתו של ב"כ המבקש מבלי לקיים דיון בחלופת מעצר, כפי שזכאי כל נאשם בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21ב לחוק המעצרים. וכן חלוף קרוב לתשעה חודשים מיום מעצרו עובר להגשת הבקשה נשוא הדיון. המסגרת הנורמטיבית "מושכלות ראשונים הם כי התנאים לעיון חוזר בהחלטת בית משפט בעניין הנוגע לחלופת מעצר מחייבים גילויין של עובדות חדשות, או קיום שינוי נסיבות, או מעבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה נשוא הבקשה (סעיף 52 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996). כלל הוא כי במסגרת בקשה לעיון חוזר, לא נפתח דיון מחודש בסוגיית עצם ההצדקה למעצר, או לחלופת מעצר והתנאים שנקבעו במסגרתה. עיקרו של הליך העיון החוזר הוא בבחינה ובדיקה האם מאז ההחלטה המקורית שניתנה אירעו עובדות או נסיבות חדשות או מעבר זמן רב שיש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין עניינו של הנאשם בהגשמת חירותו האישית כפרט לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי". (ראה בש"פ 2/06). מן הכלל אל הפרט, שמעתי את טיעוני ב"כ המבקש בקשב רב, ולא מצאתי בשתי העילות שציין במסגרת טיעוניו בכתב ובעל פה כדי להצדיק את שחרורו של המבקש לחלופת מעצר ובפרט לחלופות שהוצגו בפני, וזאת מאחר ולא שוכנעתי שיש בהן כדי לאיין את מסוכנותו של המבקש. באשר לחלופה אצל הסבתא בפתח תקווה- חלופה שנבחנה ע"י שירות המבחן באמצעות תסקיר מעצר ונמצא כי אין בה כדי לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת מן המבקש, הן נוכח רמת הסיכון הגבוהה להישנות התנהגות פורצת גבולות מן המבקש והן נוכח חוסר יכולתה של החלופה להוות גורם מציב גבולות למבקש, כמפורט בתסקיר. באשר לחלופה הנוספת בביתו של הערב ביטון- הערב התייצב בפני והביע את נכונותו והסכמתו לשמש חלופה עבור המבקש ואף לפקח עליו לסירוגין עם רעייתו- שלא התייצבה לדיון בבית משפט- לא התרשמתי שמר ביטון מסוגל להציב גבולות להתנהגותו של המבקש, מה גם שמדובר בערב שאינו מכיר את המבקש, אלא, את אביו, יתרה מכך יחד עם הערב מתגורר בנו שלחובתו עבר פלילי, שהינו חברו הטוב של המבקש ובכלל מיקום החלופה הינה בעיר מגוריו של המבקש. על כן, לא מצאתי לנכון להוסיף ולדרוש תסקיר מעצר נוסף לחלופה זו. יתר על כן, מדובר במבקש שלחובתו 5 הרשעות קודמות- החל בבית המשפט לנוער, בשורה של עבירות רכוש והחזקת סכין (13 עבירות) וכן בבית משפט השלום בעבירות של החזקת סם לצריכה עצמית, שיבוש הליכי משפט, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, שוב עבירות רכוש. עוד מעיון בגיליון הרשעותיו של המבקש עולה, כי בתאריך 22/2/06 במסגרת ת.פ 3977/04 בית משפט השלום בירושלים, נדון המבקש למאסר בפועל של שמונה חודשים וכן מאסר על תנאי בגין עבירות רכוש- שתחילת ריצוי המאסר הייתה ביום 27/4/06. כאן המקום להדגיש, כי העבירות נשוא כתב האישום נשוא הבקשה, לכאורה בוצעו (30/3/06), כאשר המבקש נידון 38 יום לפני כן- דבר המעצים את חזקת המסוכנות הנשקפת מן המבקש לשלום הציבור וביטחונו, וגם מעידה על חוסר האמון שניתן לרחוש למבקש שיקיים תנאי שחרור בערובה. באשר לטענת הסניגור המלומד, למחדלי המשיבה בהתנהלותה במסגרת התיק העיקרי- נוטה להסכים אני עם הסניגור בכל הנוגע למהלכים שקדמו להגשת העתירה לגילוי ראיה, יחד עם זאת יפים לענייננו דברי כב' השופטת ד. ברלינר בבש"פ 10724/06: "טיעוניהם של הסנגורים באשר להתנהלות התביעה באשר לתעודת החיסיון הינם טיעונים ראויים ואינני שוללת את האפשרות, כי במקרים מסוימים התנהלות מעין זו תכתיב שחרורם של נאשמים ואי היענות לבקשת המדינה להארכת המעצר מכֹח סעיף 62 לחוק. אלא שבדומה לתחומים רבים נוספים, גם בנושא זה השאלה היא של מידתיות ואיזון האינטרסים השונים: הערכת מסוכנות מול הצורך בשמירה על זכויות נאשמים והקפדה על התנהלות ראויה של התביעה. סוף דבר: נראה לי - כי הארכת המעצר מתחייבת במקרה זה. הכשל בדרך ההתנהלות של המדינה אינו יכול להוות משקל נגד למסוכנות." מהמקובץ לעיל, ולאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, לרבות תסקיר המעצר שגובש בעניינו של המבקש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. מעצרעיון חוזרמסמכיםחלופת מעצר