להלן החלטה בנושא עיון מחדש שחרור ממעצר: החלטה 1. זוהי בקשה לפי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חסד"פ - מעצרים"), לעיון מחדש בהחלטתו של בית משפט זה, במסגרתה שוחרר המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. 2. ואלה העובדות לצורך הדיון: נגד המשיב הוגש בת"פ 40186/07 כתב אישום המייחס לו חמישה אישומים בעבירות בהתאם לחוק המאבק באירגוני פשיעה, התשס"ג - 2003 וחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000. במסגרת ב"ש 91647/07 בבית משפט זה באשר למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, החליט בית המשפט (כב' השופט גלעד נויטל) ביום 2.7.07 להורות על שחרורו של המשיב ממעצרו בתנאים מגבילים, וזאת לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן. בתסקיר זה נכתב כי שירות המבחן התרשם שאשת הנאשם, גב' עליזה מטודי (להלן גם: "גב' מטודי"), מודעת לחומרת מצבו המשפטי של המשיב ולאופי המעשים שבהם הואשם, הבינה היטב את חובות הפיקוח והדיווח ומודעת למשמעויות של מעצר בית ושל איזוק אלקטרוני. בית המשפט החליט, איפוא, על שחרורו של המשיב בתנאים כדלקמן: א. מעצר בית מלא בביתו. ב. איזוק אלקטרוני. ג. הפקדה במזומן על סך 60,000 ₪ - הפקדה שהועלתה, בהסכמה, לגובה של 120,000 ₪. ד. ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 150,000 ₪ כ"א, כאשר אשת המשיב חתמה על ערבות צד ג' והתחייבה לפקח על המשיב 24 שעות ביממה, להודיע למשטרה על יציאת המשיב מהדירה, או על כל הפרה אחרת של תנאי השחרור. ה. ביום 5.7.07, בהחלטת בית המשפט, הוספו ערבים נוספים - הורי אשתו של המשיב ואמו של המשיב ובעלה, כל אחד בסך 150,000 ₪. ו. נאסר על המשיב לקיים קשר במישרין או בעקיפין עם מי מהמעורבים בפרשה. ז. נאסר על המשיב לצאת מן הארץ ודרכוניו הופקדו במשטרה. 3. ביום 16.4.08 הקל בית המשפט המחוזי בתנאי השחרור של המשיב והתיר לו לצאת לעבודה בימים א'-ה' בין השעות 14:30-19:30, כאשר מקום העבודה נקבע ברח' הרצל 90 בנתניה אצל אילן פרו (להלן: "פרו"). גב' מטודי נקבעה כמי שתפקח על הבאתו והחזרתו ממקום העבודה ללא תחנות ביניים ותודיע מייד למשטרה על כל הפרה. כתב הערבות המקורי נועד להבטיח פיקוח זה. כפי שקבע כב' השופט נויטל בהחלטתו, הקלה זו בתנאי השחרור התחשבה בעובדה שמחודש יולי 2007 ועד למועד ההחלטה ביום 16.4.08, לא נרשמו הפרות ולא נפתחו תיקים חדשים. עוד באותה החלטה התיר השו' נויטל למשיב להמצא בחג הפסח החל מיום 25.4.08 בשעה 18:00 ועד יום 26.4.08 בשעה 24:00 אצל משפחת דמארי בירושלים ברח' ארמון הנציב 14, כל זאת בפיקוח אשתו ובערבותה, כאשר היא התחייבה להביאו לשם ולהחזירו ללא תחנות ביניים. כדברי השופט: "המבקש לא יוצא מתחת עינה". 4. יצויין כי בטרם החלטתו הראשונה של כב' השופט נויטל מיולי 07', לא הייתה מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר (ראו גם נספח ג' לבקשה זו). 5. לטענת המבקשת, מאז חודש אפריל 2008 ועד ליום 18.8.08, הפר המשיב את התנאים המגבילים לאורם שוחרר לחלופת מעצר באופן שיטתי, פעמים רבות ואף ביצע מעשים שנועדו, לשיטתו, להקשות על איתור וזיהוי הפרות אלה. במסגרת זאת כללו ההפרות יציאה מביתו (מקום מעצר הבית והאיזור האלקטרוני בו היה נתון) שלא למטרה שאושרה לו (דהיינו - לעבודה אצל פרו); איחורים רבים בהגעה לביתו מן העבודה המאושרת; אירועים רבים של ניתוק קו הטלפון או הותרת שפופרת המכשיר עצמו פתוחה לשם ניתוק תקשורת הנתונים בין מוקד הפיקוח של יחידת האיזוק האלקטרוני לבין מקלט האיזוק של המשיב (במקרים אלה גם יצא המשיב, לשיטת המבקשת, את ביתו ועם חזרתו הביתה חיבר את המכשיר בחזרה) ; תקיפה מילולית, סירוב והתחמקות של המשיב משיתוף פעולה עם טכנאי מטעם יחידת האיזוק האלקטרוני לביצוע איזוק, וזאת במספר הזדמנויות (לאחר שהמשיב שבר את האזיק האלקטרוני שהוצמד לרגלו). לבסוף, חרף החלטת בית משפט זה (כב' השופט נויטל) מיום 16.4.08 באשר לשהיית המשיב בחג הפסח בירושלים (כאמור לעיל), שהתה גב' מטודי באילת במהלך חול המועד פסח, והמשיב עצמו נסע לאילת ושהה בה בין התאריכים 25.4.08 - 26.4.08. לאור האמור, בשל חומרת העבירות שיוחסו למשיב, מסוכנותו והחשש מפני שיבוש הליכי משפט, התבקש בית המשפט לעיין מחדש בהחלטה על שחרורו של הנאשם בתנאים מגבילים ולהורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במקביל הגישה המבקשת בקשה לחילוט הפקדה וערבויות לפי סעיף 51(א) לחסד"פ - מעצרים, כנגד המשיב והגב' מטודי (להלן: "בקשת החילוט"). בקשה זו ובקשת החילוט נשמעו בפני במאוחד ביום 19.8.08, בה חזרה בפני ב"כ המבקשת, עו"ד קורנהאוזר, על עיקריה והגישה בפני חומר הקשור עם ההפרות הנטענות ותכניהן (סומנו כת/1 - ת/12). 6. ב"כ המשיב לא חלקה על העובדות שנטענו בפני, אולם ביקשה להציע הסברים משלה לחלק מן ההפרות, בין היתר באשר לאירוע אחד מיום 6.7.08 בו נצפה המשיב בחוף הים, בכל הנוגע לנסיבות שהייתו שם. ב"כ המשיב ביקשה להבהיר כי הוא שבר את האזיק האלקטרוני מאחר שזה לחץ על רגלו והציק לו. באשר לאירועים בהם נצפה המשיב הולך בשעות הבוקר, לטענתה לבית הכנסת, ביקשה באת כוחו להדגיש כי אין בהליכה זו, חרף עצם ההפרה, כדי להצביע על מסוכנותו של הנאשם, ובכל הנוגע לאירוע באילת נתלתה באת כוחו במתח שנוצר בין בני הזוג, שהוביל לנסיעת הגב' מטודי לאילת ולנסיעתו של המשיב אחריה. ב"כ המשיב טענה עוד, כי הראיות שנשמעו בהליך המקורי מקהות את מסוכנותו של המשיב, אשר העיד כנגד יתר חבריו לארגון הפשיעה הנטען מבלי שהובטח לו דבר, עובדה אשר גם מאיינת את החשש שיחבור אליהם. לפיכך התבקש בית המשפט להשיב את הגלגל לאחור ולהורות על החמרה בחלופת המעצר, לשחרורו למעצר בית מלא (חלף ההקלות שניתנו לו) בתנאי איזוק אלקטרוני, ולא לעצרו עד תום ההליכים. 7. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר ובפסיקה שהוגשו לי החלטתי לבטל את שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. 8. מהעובדות המוסכמות, כפי שהן באות לידי ביטוי בחומר שהוצג לי, עולה תמונה של אדם, העושה דין לעצמו ומזלזל בבוטות, השכם והערב, בהחלטות בית המשפט השונות בעניין שחרורו לחלופת מעצר כמו גם בנציגי הרשויות האמונים על ביצוען. הפרות אלה החלו, כפי שעולה מהחומר שהוצג בפני, כבר בחודש אפריל 2008 (ראו למשל ת/7, המתייחס לאירוע מיום 12.5.08, כמו גם בדו"ח ההפרות ת/2) ותמוה בעיני מדוע המתינה המבקשת פרק זמן כה רב עד אשר אמרה נואש ופנתה לבית המשפט בבקשה זו ובבקשת החילוט. אין בהסבריו הרפים (המתמוטטים נוכח שקריו בהקשרים אחרים), כמו גם בנסיונות באת כוחו להסביר בשמו אירועים אחרים, כדי להפיג את הצל הכבד המתעורר כתוצאה מהתנהגותו הבוטה של המשיב. בפרק זמן קצר יחסית הספיק המשיב להפר את תנאי שחרורו בערובה בבוטות רבה, באופן שיטתי ובעקביות. די בעיון בדו"ח הפרות האיזוק האלקטרוני (ת/2) המתייחס, בין היתר למועדים הנטענים, כדי להיווכח בפעמים רבות בהן נרשמו אירועים הקשורים עם האיזוק האלקטרוני, בהם פעמים בהן גם חרף הגעתו המאוחרת של סייר למקום, התברר כי המשיב איננו נמצא בביתו או כי לא היה מענה טלפוני. טכנאים מטעם היחידה לאיזוק אלקטרוני, אשר התדפקו על דלתות המשיב במטרה להתקין או להחליף אזיק, הושבו ריקם, לא נענו ובמקרה אחד (1.8.08) גורש טכנאי בקללות בגידופים על ידי המשיב ונאלץ לשוב בלווית שוטרים לבצע עבודתו (שם). ת/12, מכתבה של ב"כ המאשימה לבאת-כוחו של הנאשם מיום 11.8.08, מבהיר כי הנאשם אף הוזהר ביום 15.7.08 מפני הפרה חוזרת ונשנית של תנאי שחרורו וחרף אזהרות אלה שב ועשה דין לעצמו (ראו גם ת/1 - מכתבה של סגנית מנהל היחידה לפיקוח אלקטרוני, לפרקליטות מחוז המרכז ולמשטרת ישראל). חרף אזהרה זו, חלף למעלה מחודש ימים מאז הוזהר ועד שהמאשימה פנתה לבית המשפט בבקשה זו ובבקשת החילוט וכארבעה חודשים מאז חג הפסח ונסיעתו האמורה של המשיב לאילת (שלצידה הפרות מתמשכות אחרות). ביום 6.7.08, יום ראשון, נצפה הנאשם בשעה 16:30 בחוף הים על ידי שלושה שוטרים (אותם כינה "קאובויים" בחקירתו במשטרה מיום 18.8.08, ראו ת/10). בתגובה לשאלת אחד השוטרים (אלדד בצר), השיב, כי "יש לו אישור מהפרקליטה קרן להשתחרר ממעצר הבית בין השעות 14:30 ל - 19:30 בימים א - ה" (מזכרו של בצר, ת/5 ; ראו גם ת/6 וכן הודעות המשיב ואשתו, ת/10 ות/3, בהתאמה והגרסות שם). אולם לא למותר לציין, כי חוף הים בנתניה איננו מקום העבודה המאושר בו הותר לנאשם לשהות בשעות אלה (רח' הרצל 90 בנתניה). בחקירות המשיב, רעייתו ופרו במשטרה גם התברר, כי בימי ראשון (אותו היום בו נצפה המשיב בחוף הים), משרדו של פרו (מקום העבודה המאושר) סגור בדרך-כלל, וכי מפתח הכניסה היחיד למשרד מצוי בידיו (ת/4). לטענת המשיב בחקירתו, "...כאשר נתקלתי בשלושת הקאובויים (דהיינו - השוטרים - ס.ר) הייתי בחניה ביחד עם אשתי ושלושת ילדיי הצעירים ... השבתי... השגתי אישור מאז ה- 16.4.08 לצאת בין א-ה מ- 14:30 עד 19:30 וכיוון שהוא נראה לי סקפטי ייעצתי לו להתקשר לקרן בר מנחם כדי שתאשר לו זאת. ... בעצם הייתי אמור להיות באופן עקרוני ברחוב הרצל 90 אך כיוון שאשתי לא הרגישה טוב ולא יכלה לחזור לבד אילן פרו ליווה אותי מהמשרד לחוף הים כדי שאוכל להחזיר את משפחתי הביתה..." (ת/10). אמנם פרו לא נשאל על אודות אירוע זה בחקירתו במשטרה, אולם כזכור, הובהר שמשרדו סגור בימי ראשון - היום בו נצפה המשיב בחוף הים, עובדה עימה עומתה גם גב' מטודי, אשר טענה אף היא, כי המשיב הגיע ביחד עם פרו לאספה מחוף הים (הגם שלא אישרה את טענת המשיב, כי הזעיקה אותו מאחר שחשה ברע, ראו ת/3). תהא הסיבה להימצאות המשיב בחוף הים אשר תהא, אין בכל תירוץ מצד המשיב כדי להסביר את העובדה שהמשיב הפר את החלטתו של בית המשפט מיום 16.4.08, אשר קבע במפורש, כי "מקום העבודה יהיה ברח' הרצל 90 נתניה, "אילן פרו"..." וכי המשיב יובא על ידי רעייתו למקום זה (ולו בלבד), "...ללא תחנות ביניים, והיא תודיע מיד למשטרה אם יוצא המבקש מתחת העין שלה..." (החלטת כב' השופט נויטל מיום 16.4.08). ברי, כי חוף הים לא היה חלק מן ההחלטה השיפוטית. כך גם בנוגע לנסיעתו של המבקש לאילת במועדים 25.4.08 - 26.4.08, שעה שהותר לו לשהות במחיצת רעייתו - כמפקחת בלעדית - בירושלים, במהלך יומיים בחג הפסח. אם, כעולה מהודעתה, הזמינה גב' מטודי את החופשה באילת מבעוד מועד, הרי ברי כי לא יכולה היתה ולא התכוונה לשמש כמפקחת על המשיב בירושלים ומכאן שכל הפניה לבית המשפט באשר להיתר לנסיעתו של המשיב לירושלים, בשקר יסודה. אולם חמור מכך היה הזלזול הבוטה של המשיב באמון שנתן בו בית המשפט, כשהתיר לו לחגוג את חג הפסח במקום אחר מזה שאושר לו (דהיינו ירושלים). המשיב עשה כרצונו והרחיק עד אילת בדרום, מאות קילומטרים מן היעד בו אושר לו לשהות. מי יתקע כף לידינו, כי בפעם הבאה בה יבקש המשיב לנסוע לאילת על דעת עצמו, הוא לא יעשה כן על מנת לבקר את רעייתו וילדיו ותו לא, כפי שטען כעת, אלא ינסה, למשל, לנצל את השהייה שם על מנת לחמוק מאימת הדין בדרך לא דרך? חמור במיוחד גם השקר של המשיב בחקירתו במשטרה, אשר הצהיר, כי לא היה כלל באילת במועדים אלה - שקר שנסתר בחקירתה של רעייתו (ראו ת/10 והשוו לת/3). הגב' מטודי עצמה אישרה, כי לא פיקחה על המשיב בצורה הדוקה כפי שהורה לה בית המשפט. היא ציינה כי לעתים לא היתה לוקחת אותו לעבודה המאושרת "בגלל הילדים", ואז מעבידו (פרו) לקח אותו (ת/3). גם המשיב עצמו אישר בהודעתו (ת/10) אירועים רבים מן ההפרות הנטענות, בהם שבירת האיזוק האלקטרוני (לטענתו על מנת לאלץ את יחידת האיזוק להתקין לו איזוק חדש, נוח יותר), מנהגו לצאת בבקרים מן הבית בניגוד לתנאי שחרורו, לטענתו על מנת להתפלל, כמו גם מנהגו לנתק את הטלפון על מנת שמוקד האיזוק האלקטרוני לא יתקשר, ואף אישר שביום 17.8.08 נסע עם פרו להרצליה - וזאת בניגוד לתנאי שחרורו. המשיב התחמק, לעומת זאת ממתן תשובה לגבי מועדים אחרים בהם נטען כי לא היה בבית ולא בעבודה בשעה 15:20 (16.6.08, 12.5.08 ; השוו ת/7). פרו אישר בחקירתו במשטרה, כי היו מקרים אחרים בהם המשיב לא התייצב לעבודה, וחרף זאת לא דיווח לאיש (ראו ת/4). אם כן, מכלול הראיות שהובאו בפני מלמד על הפרות בוטות, חוזרות ונשנות, מצד המשיב ביחס לתנאי שחרורו בערובה. המשיב עשה דין לעצמו, וזלזל במופגן בהחלטות בית המשפט ובנציגי רשויות האכיפה, וזאת שעה שאמונו של בית המשפט (כמו גם, מסתבר, של הפרקליטות, שהמתינה חודשים ארוכים עד לבקשה זו), ניתן לו. מן הראיות שהוצגו בפני אף עולה במישרין הבעייתיות הטמונה באיזוק האלקטרוני כאמצעי להפגה (בוודאי עצמאית), של מסוכנות הטבועה בחשוד או בנאשם (זאת גם נוכח זמני התגובה של סיירי היחידה מעת שנרשם אירוע ועד אשר אלו מתייצבים בבית המפוקח). באותה מידה דומה, שהותרת שבט הפיקוח על משוחרר בערובה בידי בת זוגו (כמו גם בידי כל בן משפחה אחר מדרגה ראשונה) טומנת בחובה בעייתיות רבה, שהרי כיצד ניתן, באמת ובתמים, להבטיח פיקוח של ממש בתנאים אלה? ברי, כי בן זוגו או קרובו של נאשם יצהיר על פי רוב, כי הוא מבין את המצופה ממנו (דהיינו פיקוח אמיתי ורציף על בן זוגו), אולם מה יעלה בגורל הצהרה זו שעה שיידרש בן הזוג להעמידה במבחן הביקורת? האם ניתן באמת ובתמים לקוות, כי רעייתו של נאשם בפלילים תדווח למשטרה על הפרות - גדולות כקטנות - מטעמו? האם ניתן באמת לצפות שאם, או אב, או אח ידווחו למשטרה על הפרות מצד בן משפחתם (בוודאי ובווודאי שבאופן שוטף)? אני סבורה, כי העמדתו של מפקח, בנסיבות אישיות כאלה, צריכה להיעשות במשורה. עובדות המקרה דנן ממחישות את הבעייתיות דלעיל בצורה הטובה ביותר. דומה, כי גם שירות המבחן, אשר משום מה מצא לנכון להמליץ על רעייתו של המשיב כמפקחת ועל החלופה ככלל כ"מגובשת וראויה", לא תלה תקוות מלאות בהצלחת הפיקוח, כשציין בתסקיר המעצר בעניינו מיום 27.6.07, כי "...אין בידינו כל דרך מקצועית להעריך האם יש בשחרורו לחלופת המעצר כדי להפיג את הסיכון...". בנוסף מתברר, כי כשם שלא היה בכוחה (או לא היה ברצונה) של הגב' מטודי לפקח על בעלה, המשיב, כך גם המעביד הנטען, פרו, לא פיקח עליו כראוי, הוציאו ממקום העבודה ברח' הרצל 90 בנתניה כשלקח אותו עימו לפגישות עסקיות ואף לא דיווח לאיש על היעדרויות של הנאשם מן העבודה. 9. שוכנעתי כי קיימת עילה למעצרו של המשיב ולא ניתן להפיגה בחלופת מעצר. אדם, אשר בחר להתעלם מתנאי שחרורו, כפי הנראה עשרות פעמים, ועשה ככל העולה על רוחו, יצא מביתו ללא אישור עשרות פעמים, חיבל במכשור הפיקוח ; אדם שאימת הערבות הגבוהה שהפקיד לא השפיעה עליו מלהפר פעם אחר פעם את תנאי שחרורו; אדם אשר החליט בוקר אחד לקום ולנסוע לאילת, מרחק מאות קילומטרים ממקום השהייה שאושר לו על ידי בית המשפט. דומה שתם האמון שיש ליתן במשיב, אמון שניתן לו ברוחב יד במשך זמן רב. לא נראה כי בפיקוח כלשהו יש כדי להפיג את המסוכנות הטבועה בעצם מעשיו - הפרותיו של המשיב, כמו גם את החשש שהמשיב (שהינו בנוסף בעל נתינות זרה) יבכר ביום מן הימים להימלט מאימת הדין, או ינסה לשבש הליכי משפט (ראו: יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים (2003), 302 והאסמכתאות שם). לכך יש להוסיף את עצם העבירות בהן מואשם המשיב (ראו כתב האישום - נספח א' לבקשה), שטיבן, טבען ונסיבות ביצוען מצביע על מסוכנות לציבור ומעלה חשש (במיוחד נוכח ההפרות החוזרות ונשנות) כי אם יוותר המשיב משוחרר, ולו בתנאים מגבילים, לא תופג מסוכנותו זו. לכל אלה יש להוסיף את עילת המעצר הדיונית הנקובה בסעיף 21(א)(2) לחסד"פ - מעצרים, דהיינו - הפרת תנאי השחרור בערובה. מטעמים אלה אני מקבלת את הבקשה, מבטלת את שחרורו בתנאים מגבילים של המשיב ומורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. מעצרעיון חוזרמסמכיםשחרור ממעצר