להלן פסק דין בנושא ערעור עונש בעבירות סמים: פסק - דין מהות הערעור 1. ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' זיסקינד), מיום 26.11.07, בת"פ 2041/07 - במסגרתו הורשעו המשיבים, לאור הסדר טיעון שהושג בין הצדדים בנדון, בביצוען של העבירות הבאות: שתי עבירות של אחזקת סמים ושימוש בהם - לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973 (להלן: "הפקודה"); עבירה של סחר בסמים - לפי סעיף 13 לפקודה, וכן בעבירה של ידיעות כוזבות - לפי סעיף 243 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. בית משפט קמא השית על המשיבים העונשים הבאים: 400 שעות שירות לתועלת הציבור; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; צו מבחן לשנה; 5 חודשי שלילת רישיון נהיגה בפועל, וכן 12 חודשי שלילת רישיון נהיגה על תנאי למשך 3 שנים. פרטי האישום המתוקן 2. כתב האישום, אשר תוקן לאור הסדר הטיעון הנזכר, כלל שלושה אישומים: בגדרו של האישום הראשון צוין, כי בעשרות הזדמנויות, במהלך מחצית השנה עובר להגשתו של כתב האישום, נהגו המשיבים לסחור בסם מסוכן מסוג "חשיש" שלא כדין. המשיבים נהגו לרכוש הסם בצורת "סוליות" במחיר של 1,200₪ לערך לסוליה, לחתכו ל"אצבעות" ולמוכרו לקטינים ובגירים במעלה אדומים - ביניהם הקטין מ.מ., יליד שנת 1990, וכן לשניים אחרים, במחירים של 100 עד 200₪ לאצבע. בגדרו של האישום השני צוין, כי ביום 12.1.07, בשעה 00:40, בכניסה לעיר מעלה אדומים, החזיקו המשיבים ברכב - בו נהג משיב 1, סם מסוכן מסוג "חשיש", במשקל של 101.31 גרם נטו, ארוז ב"סוליה". המשיבים עשו כן שלא לצריכתם העצמית בלבד, וללא היתר בפקודת הסמים המסוכנים או רישיון מאת המנהל. בגדרו של האישום השלישי צוין, כי ביום 14.1.07, בשעות הבוקר, הגישו המשיבים לחוקרת בת שבע אלה, במחלקה לחקירות שוטרים שבירושלים, תלונה כנגד השוטר רפי כהן בעבירה של בידוי ראיות. לטענתם, "סוליית" החשיש שנתפסה ברשותם, כמתואר באישום 2, הושתלה ברכב על ידי השוטר, עת ערך בו חיפוש. בשל טענתם האמורה, נפתחה חקירה נגד השוטר במחלקה לחקירות שוטרים. השתלשלות ההליכים בבית משפט קמא 3. הצדדים סיכמו, במסגרתו של הסדר הטיעון שהושג, כי יוזמנו תסקירי מבחן בעניינם של המשיבים - לאורם תגבש המערערת עמדתה בשאלת עונשם של השניים. ביום 4.11.07, לאחר שהוגשו תסקירי המבחן כאמור, טענו הצדדים לעונש. ב"כ המערערת ביקשה להשית על המשיבים, לאור עברם הפלילי, עונש של מאסר ממושך בפועל, עונש מאסר על תנאי, פסילת רישיון הנהיגה שלהם בפועל וכן עונש פסילה על תנאי. ב"כ המערערת הפנתה את בית המשפט לתסקיר המבחן בעניינו של משיב 1 - בו צוין, כי אמנם שירות המבחן המליץ על הליך שיקומי, של"צ בהיקף רחב וצו מבחן, על אף שהמשיב נטל אחריות חלקית לעבירות שביצע, והתקשה להבין מידת חומרת העבירה של מכירת סם לקטין. בהידרשה לעברו הפלילי של משיב 1 ציינה ב"כ המערערת, כי למשיב הרשעות קודמות בגין 22 עבירות של התפרצויות, עבירות של גניבה, הסגת גבול ותקיפה. נוסף לאמור, לחובתו של המשיב שני תיקים פליליים מבית המשפט לנוער בירושלים - בתומם נקבע, כי המשיב ביצע העבירות המיוחסות לו (אם כי לא הורשע). במסגרתו של האחד נקבע, כי המשיב ביצע עבירות של התפרצויות, היזק לרכוש במזיד, גניבות, בריחה ממשמורת, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, קשר לפשע, סמים, חבלה במזיד לרכב, שימוש ברכב ללא רשות ונטישתו באותו מקום. במסגרתו של האחר נקבע, כי המשיב ביצע עבירות של גניבה והחזקת סמים. בתסקיר המבחן בעניינו של משיב 2 צוין, כי המשיב מתקשה ליטול אחריות לעבירות הסחר בסמים, הוא שלל כל הליך טיפולי וכן סירב להשתתף בסדנה בנושא חוק ומשפט, המתקיימת באוניברסיטה העברית. על כן נמנע שירות המבחן ממתן המלצה בעניינו. עוד ציינה ב"כ המערערת, כי משיב 2 נשפט בבית המשפט לנוער בעבירות של התפרצות, גניבה, תקיפת שוטר, החזקת סמים ופירוק חלקים מרכב, ובית המשפט קבע, כי המשיב ביצען. 4. סניגורו של משיב 1 טען, בניגוד לאמור בתסקיר המבחן, כי מרשו נטל אחריות מלאה למעשיו. כאות לכך, הגיש הסנגור מכתבו של משיב 1 - במסגרתו נטל המשיב האחריות למעשיו, הביע חרטה בגינם וביקש את בית המשפט ליתן לו הזדמנות להשתלב בהליך של שיקום, לאור המלצת שירות המבחן בנדון. סנגורו של המשיב הדגיש, כי מרשו צעיר מאוד (בן 20 שנים) וסיים שירות צבאי מלא, הגם שלא רצה להתגייס בתחילה ועשה כן לאחר התכתבות ענפה עם צה"ל. שירות המבחן מצא את המשיב, לדברי סנגורו, כבעל מוטיבציה לנהל אורח חיים נורמטיבי ולהשתקם, חרף נסיבותיו המשפחתיות הקשות. למן מועד מעצרו, חדל המשיב להשתמש בסם (ובדיקותיו מוכיחות כן) ומשפחתו מעורבת בהליכי השיקום. סניגורו של משיב 2 ציין אף הוא, כי מרשו בן ה-22 הנו עלם צעיר, אשר עשה שירות צבאי מלא, ויש להתחשב בזאת, בשאלת עונשו. הסנגור ציין, במסגרת טיעוניו לקולת עונשו של המשיב, כי חלק מן הסם, אשר נרכש על ידי מרשו (כמצוין באישום הראשון) היה לשימוש עצמי בעוד כמות הסם, אשר נרכשה כמצוין בגדרו של האישום השני, הנה קטנה ואין המדובר בסם הנחשב "קשה". לאחר שנעצר, בשל האישומים בעניינו כאמור, חדל המשיב מלהתעסק בסם, שיתף פעולה בחקירתו, נטל אחריות למעשיו, הביע חרטה בגינם (כעולה ממכתביו לבית המשפט) ונכון היה לפתוח דף חדש בחייו. זאת היא הרשעתו הראשונה של המשיב בעבירות הנוגעות לסמים, והוא מצוי כעת בעיצומו של הליך שיקומי. בהתאם לכך, ובניגוד לאמור בתסקיר המבחן, לדברי הסנגור, הביע המשיב נכונותו להשתתף בסדנה של האוניברסיטה העברית. על כל פנים, המשיב עובד מזה זמן מה כסגן מנהל בסניף בורגר ראנץ' שבמעלה אדומים ומתעתד להתמנות למנהל הסניף, כפי שעולה ממכתב אשר הגיש לעיוננו. ענישה מחמירה בשלב זה של חייו תגרום לנסיגה בשיקומו. 5. בהתחשב בטיעונים האמורים ולאור תסקיר המבחן, אשר הונח בפניו, קבע בית משפט קמא, ככל שנוגע הדבר לעניינו של משיב 1, כי ענישה מחמירה עלולה להיות הרסנית עבורו, באשר הלה ייחשף לחברה עבריינית בגיל כה צעיר באופן שיפגע בסיכויי שיקומו בהמשך הדרך. על כן, שלל בית המשפט ענישה על דרך של מאסר בפועל ואף על דרך של עבודות שירות מאחר שזו עלולה לגדוע שילובו בעבודתו, המהווה חלק מהליך שיקומו. בית משפט קמא היה ער לעובדה, שמשיב 2 לא נטל אחריות מלאה למעשיו, בהידרשו לדבר בפני גורמי שירות המבחן, וכן היה מודע לכך, שהמשיב שלל הצורך בטיפול אישי או בהשתתפות בסדנת חוק ומשפט באוניברסיטה העברית. יחד עם זאת, בסמוך למועד שנקבע למתן גזר הדין, הוגש תסקיר נוסף בעניינו של משיב 2 - ממנו עולה, כי הלה פנה לשירות המבחן והביע נכונותו לבצע עונש שירות לתועלת הציבור ולהשתתף בסדנת חוק ומשפט באוניברסיטה. המשיב אף מסר 10 בדיקות שתן נקיות משרידי סם - בתקופה בה היה נתון בפיקוח קציני מבחן בשירות המעצר, ושתי בדיקות נקיות נוספות. על כן, המליץ שירות המבחן על ענישה של שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב, העמדה למבחן משך שנה אחת, מסירת בדיקת שתן אחת לחודש והשתתפות בסדנת חוק ומשפט באוניברסיטה העברית. 6. בית משפט קמא שקלל נסיבותיהם האישיות של המשיבים, וחרף ההבדלים הקיימים בגילאיהם, עברם הפלילי והבעת נכונותם להשתקם, השית על שניהם עונש זהה, שבמרכזו שירות לתועלת הציבור בהיקף רחב, כפי שצוין לעיל. כעת, נסוב הערעור דנן על קולת עונשם של המשיבים. טענותיה של המערערת לערעורה 7. ב"כ המערערת טען ככלל, כי בית משפט קמא לא ייחס החומרה הראויה לעבירות, אשר בוצעו על ידי המשיבים, שהרי היה עליו להשית עליהם עונש של מאסר בפועל, כמקובל, בעטיין של עבירות כה חמורות דוגמת סחר בסם מסוכן. במקרה דנן, לא הוצגו נסיבות מיוחדות, המחייבות הקלה בעונש ולא היה מקום לנהוג כן. יש לזכור, כי המשיבים הורשעו בעבירה של סחר בסמים לקטין, ולעבירה כגון דא השלכות קשות על הציבור בכלל ועל קטינים בפרט. בהתאם, היה על בית משפט קמא ליתן משנה תוקף לשיקולי הגמול וההרתעה בעטיין של עבירות כגון דא, בעוד דומה, כי בית המשפט הפליג התחשבותו בנכונותם של המשיבים להשתקם, חרף העובדה שמשיב 2 למשל לא נטל אחריות למעשיו וסרב להשתתף בטיפול שהוצע לו (כאמור בתסקיר המבחן הראשון בעניינו). אשר על כן ביקש ב"כ המערערת להחמיר בעונשם של המשיבים ולהשית עליהם עונשים ראויים של מאסר בפועל. תגובת המשיבים לערעור 8. סניגורו של משיב 2, אשר טען ראשון, ביקש לדחות הערעור. לטענתו, עונשם של המשיבים, הגם שנוטה לקולא, אינו סוטה משמעותית מרמת הענישה המקובלת ונסיבותיהם האישיות של השניים, בהתחשב באופייה של העבירה הספציפית, אף מחייבות בהטלתו של עונש לא חמור. סנגורו של המשיב ציין תחילה, בהתייחסו לאופייה של העבירה, כי דובר בכמויות סם קטנות, שנמכרו לקטין, אשר עולם הסמים לא היה זר לו. נוסף לכך, אין להתעלם מן העובדה, שדובר בסמים קלים ולאו בסמים קשים, המביאים להרס משפחות שלמות. אבחנות שכאלה נעשות בבתי המשפט השונים ויש לערכן גם בנסיבות המקרה שלפנינו. בהמשך דבריו, בהתייחסו לנסיבותיהם האישיות של המשיבים ושל מרשו בפרט ציין, כי השניים הודו במעשיהם בהזדמנות הראשונה, שיתפו פעולה עם חוקריהם, הפיקו הלקחים הנדרשים ולמן מועד שחרורם מן המעצר הפסיקו לסחור בסמים (כעולה מעדויותיהם ומעדותו של הקונה). סניגורו של משיב 2 הזכיר, כי מרשו כתב מכתב של חרטה לבית המשפט, עוד בטרם יוצג על ידו. הוא מסר 15 בדיקות שתן מטעמו, במסגרתו של ההליך האמור, וכולן נמצאו נקיות. הסנגור שב וציין, כי מרשו עובד באופן סדיר בסניף בורגר ראנץ' שבמעלה אדומים, ומפרנס באמצעות עבודתו זו לא רק את עצמו אלא גם את בני משפחתו. משיב 2 מצוי גם בעיצומו של ריצוי עונש השירות לתועלת הציבור ומשתתף בסדנה של האוניברסיטה העברית, כחלק מן ההליך השיקומי. בהתחשב בעובדה, שהמשיב ריצה כבר חלק 64 שעות שירות לתועלת הציבור ואילו המערערת לא טרחה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע העונש חרף ערעורה הנוכחי, אין להחמיר כעת בעונשו של המשיב, שהרי קמה לו טענה של הסתמכות (על עמדתו של בית משפט קמא בנדון ועל תמיכת המערערת בה). יש לזכור עוד, כי משיב 2 שהה משך 10 ימים במעצר של ממש, המהווה עונש מוחשי מרתיע דיו בהתחשב בעובדה שהיה זה מעצרו הראשון, וכן שהה 8 חודשים נוספים במעצר בית - מתוכם זמן מה בתנאי מעצר בית מלא ויתרת הזמן בתנאי מעצר בית חלקי. יש באלה משום ענישה ממשית, אשר אין להתעלם ממנה. יתר על כן, החמרה בעונשו של המשיב, בשלב זה, בדרך של מאסר לריצוי בעבודות שירות, תגרום להפסקת עבודתו ולנסיגה דרמטית במצבו הכלכלי והמוראלי, באופן הנוגד האינטרס הציבורי. חרטה, הפקת לקח ויישומן בפועל הנן מאבני היסוד של הליך השיקום ויש לבכרן, בנסיבות המתוארות, על פני שיקולים שונים של גמול והרתעה, כך שיש להותיר עונשו של משיב 2 - כשם שנקבע בבית משפט קמא - על כנו. 9. סניגורו של משיב 1 הצטרף לכלל הטענות הנזכרות לעיל. הוא הפנה לתסקיר המבחן, בעניינו של מרשו, מיום 30.10.07 - במסגרתו צוין, כי מעסיקו של משיב 1 שוקל להעסיקו ברשות הטבע והגנים כעובד קבוע, לאחר שקיבל תקן עבודה. משיב 1 ביצע אף הוא 55 שעות לתועלת הציבור. למן מועד מתן גזר הדין מצוי המשיב בקשר מתמיד עם שירות המבחן, מוסר בדיקות שתן תקופתיות ומחויב כליל להליך השיקום. על כן, לדידו של הסנגור, יש לדחות הערעור בעניינו ולהותיר גזר דינו של בית משפט קמא. דיון 10. עיון בטענות הצדדים ובגזר דינו המנומק של בית משפט קמא, הובילנו לכלל מסקנה כי יש לדחות הערעור, חרף חומרתן של העבירות - בהן הורשעו המשיבים. 11. ראשית, כעולה מתסקירי המבחן בעניינם של המשיבים, החלו השניים בהליך של שיקום, כמצוותו של בית משפט קמא, והליך שכזה נושא פירות, נכון לשלב זה. הרי מעסיקו של משיב 1 שוקל להעסיקו, כבדרך קבע, ברשות הטבע והגנים ואילו משיב 2 מועמד לקידום בעבודתו הנוכחית כסגן מנהל בסניף בורגר ראנץ' למנהל סניף מעלה אדומים, והוא אף משתתף בסדנת חוק ומשפט של האוניברסיטה העברית. ניכר, כי השניים מצויים בעיצומו של הליך שיקומי מוצלח. משנוכח בית המשפט לגלות, כי הליך שיקומם של שני צעירים כמשיבים נוחל הצלחה הנראית לעין, ומסייע בקידומם לחיים נורמטיביים ותקינים, שומה עליו לסייע בידיהם של השניים, החפצים בשיקום, לדבוק בו ולהשלימו. המשיבים מצויים בקשר מתמיד עם שירות המבחן ובהיעדרן של תלונות בנדון מטעמו של השירות, יש ליתן אמון בהצלחתו של הליך השיקום ולאפשר למשיבים למצותו. קטיעתו של הליך מוצלח - ובייחוד כאשר בעבירות של סמים עסקינן - עלולה להניב תוצאות שליליות וחמורות, הן עבור המשיבים עצמם והן עבור החברה בכללותה. שנית, המדובר בעבירה של סחר בסם מסוג "חשיש", המצוי בתחתית סולם הסיכון שברשימת הסמים המסוכנים, הקבועה בפקודת הסמים המסוכנים. יודגש, כי אין בשיקול זה משום הקלת ראש בחומרתה של העבירה, המיוחסת למשיבים, ברם אין לגזור גזירה שווה בין עבירות בסוג זה של סמים לבין עבירות בסמים קשים כהירואין ויתר הסמים הסינתטיים (ע"פ 804/95 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 200, 208). שלישית, המשיבים כבר החלו לבצע גזר הדין והספיקו לרצות חלק מן השירות לתועלת הציבור, אשר הושת עליהם. משיב 1 עשוי למצוא מקור פרנסתו ברשות הטבע והגנים - בשירותה הוא מרצה עונשו כעת, ומשיב 2 אף משתתף, כשם שצוין, בסדנה של חוק ומשפט באוניברסיטה העברית. הסטודנטים, אשר מרכזים הסדנה האמורה, ציינו בשבחו של משיב 2, במכתב מטעמם, כי הלה הצטרף לסדנה למן תחילתה, משתתף בה באופן סדיר ורציף, נוטל בה חלק פעיל, מפגין התעניינות אישית ואף תורם בהשתתפותו להתנהלותה. שליחת המשיבים לעונש מאסר בפועל תסיג התקדמותם אחור ותסב להם נזק בלתי הפיך בחשיפה לעולם העברייני שמאחורי הסורג והבריח. הדבר, כשם שציינו סנגוריהם של המשיבים, נוגד האינטרס הציבורי ובפרט אמורים הדברים, כשם שצוין בתחילה, כאשר הליך השיקום מתקדם כראוי. רביעית, באי- כוח המערערת לא הצליחו - הן בנימוקי הערעור והן במהלכו של הדיון בפנינו - להסביר מדוע לא נתבקש עיכוב ביצוע גזר דינו של בית משפט קמא קודם לכן, בטרם התאפשר למשיבים לרצות חלק מעונשם. בהתנהלותה זו יצרה המערערת הרושם, כי גזר דינו של בית משפט קמא מקובל עליה והמשיבים התמידו בהליך שיקומם, בהתאם לזאת, תוך שהקפידו לשמור על קשר רציף עם שירות המבחן ולעמוד במטלותיהם כראוי. קבלת הערעור כעת תגרום עינוי דין למשיבים, שלא לצורך, ובניגוד לאינטרס הציבורי כאמור (ראו לעניין זה בש"פ 6601/94 מדינת ישראל נ' קרוייטורו, פורסם באתר המשפטי "נבו"). 12. סיכומם של דברים - הערעור נדחה בזאת.ערעורסמים