עתירה לגילוי ראיה

להלן החלטה בנושא עתירה לגילוי ראיה: החלטה 1. בפני עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 46 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א- 1971 (להלן: הפקודה). 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו, באישום הראשון, עבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305 (1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: החוק) ועבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק, ובאישום השני, עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק. על פי עובדות כתב האישום פרץ ויכוח בתאריך 29.9.2006 סמוך לשעה 12:00, בין המבקש לבין ינאי פנחס (להלן: ינאי), מבעלי מוסך "צמיגי פנחס" בבאר שבע, על אופן הטיפול ברכב מסוג סונומה (להלן: הרכב), שהוכנס למוסך על ידי המבקש ואדם נוסף, שזהותו לא התבררה. במהלך הויכוח יצא ינאי מהמוסך, בעקבות המבקש, כשהוא אוחז בסכין מטבח, ואמר למבקש, "קח תדקור אותי" (להלן: האירוע הראשון). בשעה 14:15 לערך, חזר המבקש למוסך כשהוא רוכב על אופנוע. הוא החנה את האופנוע בסמוך למוסך והתקדם, כשלראשו קסדה סגורה, לעבר כפיר פנחס (להלן: כפיר), אחיו התאום של ינאי, אף הוא מבעלי המוסך, וקרא לו: "בחור". כפיר הסתובב לעבר המבקש ואז ירה זה לכיוונו של כפיר ארבעה כדורים מאקדח שהיה ברשותו, בכוונה לגרום למותו, ונמלט מהמקום עם האופנוע. (להלן: אירוע הירי). לאחר אירוע הירי הגיעו שוטרים למתחם שבט אבו כף, ליד כביש 60, במטרה לעצור את המבקש. השוטרים גדסי וזוהר, הבחינו באופנוע שחזותו תאמה את התיאור שנמסר על ידי כפיר, כשהוא נכנס למתחם השבט. המבקש שרכב על האופנוע, הבחין בשוטרים, סובב את האופנוע לכיוונם, האיץ את מהירותו, כשהוא אינו שועה לקריאות השוטרים לעצור. השוטרים נאלצו לזוז הצידה כדי לא להיפגע מהאופנוע, דחפו את המבקש שאיבד שליטה והתהפך. המבקש ניסה להימלט אולם נעצר. על גבי האופנוע נתפס אקדח מסוג 'סטאר', ומחסנית כדורים, ונקבע כי מאקדח זה נורו הקליעים לעבר כפיר. לטענת התביעה הוחזק האקדח ברשות המבקש שלא כדין. 3. על פי תעודת חיסיון שהוצאה מכוח סעיף 45 לפקודה, החתומה על ידי מ"מ השר לביטחון פנים, נאסר על מסירת "כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהות אדם אשר מסר למשטרה את המידע המתועד בדוח הידיעה מס'...." (להלן: הידיעה), וזאת בין היתר נוכח סיכון לשלומו של האדם הקשור בהעברת הידיעה. עם זאת, הועבר תוכן הידיעה במלואו לידיעת הנאשם. בידיעה נאמר בהאי לישנא: "לפני מספר שניות בחור שרוכב על אופנוע בצבע שחור חובש קסדה, ירה מספר כדורים לעבר כפיר בעל עסק "צמיגי פנחס"...הרקע לירי כנראה טיפול ברכב מסוג...סונומה בין ינאי לבני מיעוטים ממשפחת אבו כף". ב"כ הנאשם סבור כי קיימת חשיבות רבה ביותר לחשיפת זהותו והעדתו של מוסר הידיעה, העשוי לשמש כעד מהותי לעניין השאלה המרכזית בדיון, הנוגעת לבירור זהותו של מבצע הירי, ולהוכחת חפותו של הנאשם, הכופר כי היה מעורב בירי. חומר הראיות 4. על פי הודעותיהם של ינאי וקובי יאיר, עובד המוסך, עולה כי לאחר הכנסת הרכב לתיקון בשעה 11:00 -12:00 לערך, התפתח ויכוח בין האדם שנלווה לבעל הרכב, שזוהה על ידי ינאי מאוחר יותר כמבקש, על אופן התיקון. במהלך הויכוח שגלש למילים בוטות, לפי הנטען, איים המבקש על ינאי כי יבולע לו. כפיר שלא שלא היה מעורב באירוע הראשון, מסר בהודעותיו כי בשעה 14:15 לערך, הגיע למקום רוכב אופנוע שהגיע לכיוונו וירה לעברו 4 כדורים, שלא פגעו בו. מדוח פעולה של השוטר יוסף גמליאל שהוזעק למקום, עולה, כי על פי דיווחו של כפיר "הגיע למקום רוכב על אופנוע חבוש קסדה, ירה לכיוון המוסך מספר יריות ונמלט מהמקום". במקום הירי נתפסו 4 תרמילי אקדח וקליע אחד. ינאי מסר בהודעתו כי בעקבות קולות הירי יצא מהמוסך לחצר והבחין באדם לבוש מעיל עור שחור וקסדה לבנה, הנמלט מהמקום. לדבריו הבחין במעיל וקסדה הללו, המונחים בין שני המושבים הקדמיים של הרכב שהוכנס למוסך בעת האירוע הראשון. העד מסר את תיאור האדם עימו התווכח באירוע הראשון, כ"בעל מבנה גוף רזה, בדואי, בן 30-35 לערך, עינים חומות שיער קצר". קובי יאיר מסר תיאור דומה, אם כי מסר תיאור שונה לעניין צבע האופנוע. 5. מדו"ח שערך קצין המשטרה, רפ"ק זוהר ביום 29.9.2006, שעה 16:00 עולה, כי הגיע למוסך מיד לאחר הדיווח על הירי, ולאחר בירור "התקבל מידע כי החשודים באירוע הינם בחורים שהיו במקום כמה שעות לפני עם רכב מסוג...סונומה...הרשומה על עומר מחמד אבו כף שנכח במקום ביחד עם עוד בחור משבט אבו כף, ככל הנראה בשם ג'מאל חסן אבו כף..." גם מדוח השוטר גיא גדסי עולה, כי בתדרוך שביצע רפ"ק זוהר, הובהר לשוטרים כי יש לנסות ולעצור את ג'מאל אבו כף, ש"כנראה נכח בביצוע הירי". 6. מדוחות השוטרים גדסי, רפ"ק זוהר, אבי עוזרי ומפקח לוי שרון, עולה, כי לאחר איתור בעליו הרשום של הרכב, יצאו לשטח מתחם אבו כף, החלו לסרוק את הבתים במקום, כשלפתע הגיע המבקש רכוב על אופנוע שחור חבוש קסדה. לאחר שהמבקש הבחין בשוטרים המצויים במתחם, והמסמנים לו לעצור, נסע במהירות לעברם וניסה לדרסם, ולבסוף נתקל בגדר ואיבד שליטה. השוטרים נאלצו להפעיל כוח כדי לעצור את המבקש שניסה להימלט. זוהר וגדסי מציינים בנוסף, כי המבקש זיהה אותם עקב היכרות קודמת. 7. בחיפוש שנערך ב"תוך כידון" האופנוע, נמצאה גרב ובתוכה אקדח סטאר 9 מ"מ, ומחסנית מלאה כדורים. בכיס מכנסיו של המבקש נתפסה כפפה, וכן נתפס זוג כפפות "שחורות מעור ובד", שהמבקש הוציא מתחתוניו וניסה להכניסו "לשקע" במושב הרכב משטרתי בו הועבר לחקירה. עוד עולה מדוחות שוטרים כי המבקש סירב להירגע במהלך הנסיעה; הוא בעט בשוטרים ואיים עליהם, וירק לעבר השוטר עוזרי. עם הגיעו לתחנה, התנגד בכוח לערוך בדיקת כף יד לגילוי שרידי ירי, וניתנה הוראה על ידי מפקד התחנה לערוך את הבדיקה תוך שימוש בכוח. 8. בבדיקת מז"פ, מיום 23.10.2006, נקבע כי נמצאו 7 שרידי ירי על כפפת ה"צמר השחורה", שריד ירי על דגימה שנלקחה מידי המבקש, וכן חלקיק ירי על זוג הכפפות השחורות. חלקיקי הירי תואמים בעיקרם, את שרידי הירי של התרמילים שנתפסו. הממצאים מצביעים על כך כי המבקש ירה בנשק חם ובתחמושת, או בא במגע עם חפץ שהיה מזוהם בשרידי ירי התחמושת. מדוח מז"פ - מעבדת נשק מיום 4.10.2006, עולה כי ארבעת התרמילים שנתפסו ליד המוסך, נורו מהאקדח שנתפס באופנוע. לקליע לא נמצא ערך השוואתי. 9. על פי פלט שיחות של חברת סלקום, מיום 3.10.2006, המתייחס לטלפון הנייד שנתפס ברשות המבקש, עולה כי בין השעות 11:23- 12:09 בוצעו 3 שיחות מאיזור רח' הבורסקאי בבאר שבע; בשעה 13:19, שיחה אחת מאזור התחנה המרכזית בבאר שבע; ובין השעות 13:39 ל- 13:44 5 שיחות, בין עומר לתל שבע; בין 14:47 ל-15:16 6 שיחות ליד כביש 25 מערבית לערערה. 10. בתאריך 3.10.2006 נערך למבקש מסדר זיהוי במשטרת באר שבע, במהלכו זוהה המבקש על ידי ינאי, כמי שהגיע עם הרכב למוסך וניהל עימו הויכוח המתואר. ינאי ציין בהודעתו מאותו יום, כי הבחין במבקש, לפני עריכת מסדר הזיהוי, כשהוצא מחדר חקירות, אולם לא הבחין בפניו שהיו מכוסות. במסדר זיהוי נוסף שנערך לג'מאל אבו כף, אחיו של המבקש, ביום 5.10.2006, זיהה ינאי את ג'מאל, כמי שהיה מעורב בעימות עימו באירוע הראשון. בעימות משטרתי בין ינאי לג'מאל באותו יום, חזר בו ינאי מהזיהוי, וטען כי זיהה את ג'מאל בטעות, כיוון "שבמבט ראשון הם דומים". 11. המבקש מציין בהודעתו מיום 29.9.2006 , כי האופנוע עליו רכב באירוע השלישי שייך לאחיו, סלאמה, והוא נטלו לצורך ביצוע עבודת שרברבות. לאחר כ"שתי דקות" הבחין ב"שני אנשים המסמנים לו לעצור", סובב את ראשו לאחור, כדי לראות מי "מסמן" לו, פגע בגדר, התהפך עם האופנוע, ואז נעצר. הוא מאשר כי "השתולל" בעת מעצרו, כיוון שלא ידע שמדובר בשוטרים, ורק בדיעבד הסתבר לו כי מדובר בשוטרים. בניידת ירק על השוטרים, ואיים עליהם, כתגובה לאלימות ואיומים מצידם. המבקש מכחיש כי היה במוסך, או כי היה בבאר שבע בשעות הבוקר. אין הוא מכיר את בעל המוסך, ולא היה מעורב כלל באירוע הראשון. לדבריו התעורר בשעה 11:00, ובשעה 12:00 הלך לאחותו, פתחיה, שם שהה חצי שעה. אין הוא מכיר את הרכב, או בעליו. עוד ציין כי אחיו, ג'מאל, ישן אותה עת בבית, וכי "סלאמה ואמא שלי היו וראו אותי בבית בשעות האלו". (שורה 57). המבקש אינו יודע כיצד הגיע האקדח לכידון האופנוע, ואם היה יודע שמצוי שם אקדח לא היה עושה שימוש באופנוע. בהודעה נוספת מיום 4.10.2006, סירב המבקש לענות לשאלות החוקרים, ובכלל זה, לענין ביצוע ירי מהאקדח שנתפס, ולכך שעולה מבדיקת הטלפון הנייד כי שהה, לכאורה, באיזור התעשיה בבאר שבע, בשעה הרלוונטית לאירוע הראשון. בעימות שנערך בין ינאי לבין המבקש מיום 3.10.2006 הכחיש המבקש כי נכח במוסך באירוע הראשון, וטען כי זוהה על ידי ינאי לפני המסדר. 12. ג'מאל וסלאמה, אחיו של המבקש, נחקרו לאחר אזהרה. ג'מאל ציין בהודעתו מיום 3.10.2006, כי שהה בבית עד שעה 10:00 ואז הלך למסגד, עד השעה 15:30 בהמשך טען, כי חזר הביתה בשעה 12:00, וכי לא דייק בתשובתו הקודמת. לדבריו, סלאמה עצמו הלך למסגד, ולא היה בבית. סלאמה שהאופנוע מצוי בשימושו הקבוע על פי הנטען, מציין בהודעתו מיום 29.9.2006, כי נסע לפתח תקוה בשעה 0900 וחזר לביתו בשעה 16:00 לערך. הוא לא נתן רשות לאיש, ובכלל זה למבקש, לעשות שימוש באופנוע, ואינו יודע כיצד הגיע האקדח לאופנוע. הבקשה להסרת החיסיון 13. כפי שפורט בפסקה 5 לעיל, צויין על ידי רפ"ק זוהר בדוח שערך ביום 29.9.2006, כי על פי מידע, ג'מאל נכח ככל הנראה, באירוע הראשון. ב"כ המבקש מציין כי עניין זה מלמד כי המידע - המודיעיני, לכאורה - אליו מכוון רפ"ק זוהר במסגרת הדוח, מתבסס על דברי מודיע משטרתי שנקב בשמו של ג'מאל, כמי שהיה מעורב באירועים. לפיכך, מניח ב"כ המבקש, כי המודיע היה עד ראיה לאירוע הראשון, ואולי גם לאירוע הירי, ויש ביכולתו לזהות את המעורבים באירוע הראשון, באופן העלול להשליך גם על זהותו של מבצע הירי, שמניעו, כך נראה, נעוץ באירוע הראשון. עוד נטען בהקשר זה, כי למרות שכפיר הזעיק את המשטרה, הרי שלא עלה מההודעות המשטרתיות שנמסרו על ידי אנשי המוסך בחקירה, כי אלה נקבו בשמו של ג'מאל או בשם אחר, כמי שהיה מעורב באירוע, ומכאן שברי כי מידע זה הגיע ממקור חיצוני, דהיינו, מפיו של עד ראיה שהעביר את שמו של ג'מאל לרפ"ק זוהר. נטען כי חשיבותה של עדות זו ברורה מאליה. עד ראיה שיש ביכולתו לזהות את המעורבים עשוי לאשש את גרסת הנאשם כי לא היה מעורב בירי עצמו, ועל אף נסיבות תפיסת אקדח הירי וסימני הירי, הקושרים את המבקש לכאורה, להחזקת האקדח, אין לשלול אפשרות כי המבקש מעורב רק לאחר מעשה באירוע, אולי גם במסגרת חיפוי על בן משפחה אחר שהיה אחראי לירי עצמו. 14. בסעיף 45 לפקודה נקבע: "אין אדם חייב למסור, ובית-המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בעניין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית -המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה". בעניין זה נאמר על ידי השופטת דורנר (ע"פ 889/96 - מאזריב מוחמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (1), 433 , 443-444)): "באיזון המתחייב על-פי ההוראה הנ"ל בין שני אינטרסים ציבורים - עשיית צדק מזה ועניין ציבורי חשוב... מזה - גוברת עשיית הצדק. כלומר, על בית-המשפט להורות על גילוי ראיה החיונית להגנה גם אם הפגיעה בעניין הציבורי או בביטחון היא חמורה..." ומהי אותה ראיה חיונית, ולענייננו, העדות שאת חסיונה מבקשת ההגנה להסיר: ...ככלל יש להכריע בחיוניותה להגנת הנאשם של עדות חסויה על-סמך ההנחה כי היא תניב את המידע שהוא מבקש להציג באמצעותה, ובלבד שקיים פוטנציאל ראייתי לנכונותה של הנחה זו ואין היא מופרכת. הדבר בוודאי נכון אם העדות החסויה היא הראיה היחידה האפשרית באותו עניין מלבד עדותו של הנאשם..." והנשיא ברק הוסיף בעניין זה: "...די בכך שמחומר החקירה עשוי לעלות ספק סביר באשמת הנאשם כדי לראות בו חומר חקירה חיוני. כאשר חומר החקירה הוא עדותו של עד, השאלה הינה אם בעדות זו מצוי פוטנציאל ראייתי, שאם יוצא מהכוח אל הפועל, כלומר, החיסיון יוסר - יש בו לפחות כדי להעלות ספק באשמת הנאשם. בחינת הפוטנציאל הראייתי תעשה על-ידי בית המשפט, על רקע האופציות הראיתיות השונות הגלומות באותה עדות. על אופציות אלה ילמד השופט ממכלול הנסיבות, לרבות ציפיותיו של הנאשם, אותן הוא רשאי למסור לבית המשפט שלא בנוכחות התובע. ציפיותיו של הנאשם נבחנות באמת מידה אובייקטיבית. השאלה אינה אם הנאשם סבור שיש ספק באשמתו. השאלה הינה אם בעדות טמון פוטינציאל ראייתי שיש בכוחו להעלות ספק סביר". 15. לאחר שעיינתי במידע החסוי, וקיבלתי הבהרות מפיו של קצין המודיעין, מפקח רפי בוהארון, הגעתי לכלל דיעה, כי אין מקום להורות על הסרת החיסיון ועל גילוי מקור הידיעה, לאחר שנחה דעתי שאין בגילוי זה כדי להועיל להגנת הנאשם ולעשיית צדק, ואין הוא עדיף, לפיכך, על העניין הציבורי שבאי גילויה של הראיה. כפי שגרס ב"כ המבקש בטיעונו - וכך עלה גם מדברי הקצין בואהרון, ומעיון בידיעה שהוצגה בפני - תוכן הידיעה אכן הועבר בשלמותו לידי ההגנה. אם זוהי נקודת המוצא, ואין בידי לקבוע כי לא כך הם פני הדברים, מסתבר כי הידיעה מתייחסת באופן כללי בלבד ל"בני מיעוטים ממשפחת אבו כף", בלא לנקוב בשמו המפורש של איש מבני המשפחה - ג'מאל, או כל בן משפחה אחר. עוד ניתן להבהיר כי מידע זה לא הועבר על ידי מאן דהוא שהיה עד ראיה לאירוע הראשון. נקודת מוצא זו שומטת את הקרקע מתחת לטיעון כי יש ביכולתו של עד פוטנציאלי, מעביר המידע, להביא לזיהוי בלתי אמצעי, של המעורבים באירוע הראשון. בנוסף, אין מחלוקת בפי ההגנה, כי בעת הירי לא ניתן היה לזהות את היורה, נוכח הקסדה שלבש. אכן, מעיון בחומר הראיות בתיק לא עולה, כי האחים פנחס או עובד המוסך, מסרו בחקירתם פרטים מזהים לגבי המעורבים באירועים במוסך, לבד מתיאור חזותי כללי של מבנה גוף ופרטי לבוש. ניתן אומנם לשער- השערה שמקומה להתברר בדיון בתיק העיקרי - כי מעורבות בני משפחת אבו כף עשויה הייתה להיות מוסקת לכאורה, נוכח הבעלות על הרכב של אחד מבני המשפחה, או בעקבות פרטים שנמסרו על ידי עובדי המוסך, שאינם מוצאים ביטוי מלא בהודעותיהם בחקירה. עם זאת אין בהשערה זו כדי להבהיר את הנסיבות שבעטיין צויין ג'מאל דווקא, כחשוד במעורבות אפשרית במעשה, בדו"ח שערך רפ"ק זוהר. אלא שקושיה זו, לא מוצאת פתרונה, כאמור, בידיעה המודיעינית, שאינה אומרת דבר בעניין זה, ואין בינה לבין הכלול בדו"ח, ולא כלום. נמצאנו למדים, אפוא, כי "האופציות הראיתיות השונות הגלומות באותה עדות" חסרות ממשות נוכח ההבהרות שניתנו. מנגד עולה, על פי ההבהרות שקיבלתי מקצין המודיעין, כי חשיפת המקור עלולה להביא לסיכונו האישי הממשי, לאו דווקא רק בשל מעורבות המקור מהעברת הידיעה בתיק זה. 16. נגד המבקש עומדות ראיות נסיבתיות בעלות עוצמה ניכרת, המובילות הן לזיהויו באירוע הראשון, והן לקשירתו לאירוע הירי. בכללן, זיהויו במסדר זיהוי, השימוש שעשה באופנוע אותו יום, הנשק שנתפס על האופנוע וסימני הירי על גופו ועל הכפפות, הניסיון להסתיר את הכפפה, איכון השיחות מהטלפון הנייד שברשותו, והכחשת גירסת אליבי העולה מעדויות בני משפחתו. גירסתו של המבקש שאינה נותנת הסבר סביר כלשהו להימצאות האקדח ברשותו ולסימני הירי שהתגלו, ניסיון ההימלטות מהשוטרים, ושתיקתו החלקית בחקירה, מחזקים את ראיות התביעה. עם זאת, עומדות בפני המבקש דרכים שונות לניהול הגנתו, אם אכן יבקש להטיל ספק במסקנה העולה משילוב הראיות הנסיבתיות העומדות נגדו, ובכללן האפשרות לאתר ולהעיד את מי מבין בני משפחתו העשוי להבהיר נסיבות השימוש ברכב הסונומה ובאופנוע בו נמצא האקדח - שניהם כלי רכב המוחזקים, לכאורה, על ידי בני המשפחה, וזאת בלא לעשות שימוש באותה ראיה חסויה, שכאמור, הינה חסרת נפקות ראייתית לכאורה. לא למותר לציין בנוסף, כי עומדת בפני ההגנה האפשרות, כפי שסביר שכך יקרה, לבקש הבהרות מרפ"ק זוהר במסגרת חקירתו בתיק העיקרי, לנסיבות הרישום בדו"ח לעניין החשד נגד ג'מאל, ומובן כי על פי ממצאי החקירה, תוכל ההגנה לחזור ולהידרש לסוגיית החיסיון, אם אכן תימצא לה רלוונטיות באותו שלב. נוכח האמור דוחה אני בקשת ההגנה, להסיר החסיון. גילוי ראיות