להלן החלטה בנושא קשירת קשר לביצוע פשע - מעצר עד תום ההליכים: החלטה כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לרצח בצוותא חדא, נשיאת נשק, התפרצות לבית מגורים בצוותא חדא ותקיפה. בד בבד עתרה המדינה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים של המשיב. בין משפחת המשיב למשפחת המתלוננים נתגלע סכסוך, על רקע סירובו של אחיה של המתלוננת (להלן: "ג'יאהד") לשאת לאישה את אחות המשיב, בעקבותיו דחף המתלונן את אחות המשיב, לאחר שזו קיללה את אשתו- ג'מילה. לציין, אחיו של המשיב, איברהים, הינו בבחינת "עבריין נמלט" מיום האירוע ועד היום. להלן אפרט עיקרי חומר הראיות כנגד המשיב: בעדותו של המתלונן, מיום 27.9.05 שעה 06:45- עדות אשר נגבתה ממנו שעות ספורות לאחר האירוע, כשהוא מאושפז בבית חולים בשל פציעותיו מהירי- מספר המתלונן כיצד ישב בסלון ביתו עם בתו בת התשעה חודשים, כאשר לפתע ראה את החלון זז לאט. הנ"ל התחבא, וראה אדם רעול פנים עם כובע גרב שחור על החלון. המתלונן מתאר כי קפץ על רעול הפנים, כאשר היה בידי רעול הפנים אקדח- המכוון לעבר המתלונן. המתלונן מספר כי תפס את האקדח, ורעול הפנים ירה בו בכף יד שמאל. כן מציין המתלונן כי היה עם רעול הפנים אדם נוסף (גיליון 1 שורות 2-11). המתלונן מציין כי הוא נפל אחורה, השניים נכנסו לביתו, ואותו אדם שירה בו קודם, ירה לעברו יריה נוספת לכיוון הרגל. המתלונן זחל לכיוון המקלחת, כאשר השניים בעקבותיו, והלה החל לסגור את דלת המקלחת, כאשר השניים מונעים ממנו לעשות כן, והוא הצליח לסגור רק חצי מהדלת, ואז לדבריו :"נכנס הראשון שירה בי התאבקתי איתו, הרמתי לו את המסיכה עד המצח ואז זיהיתי את איברהים דיאב טורי ואז הוא ירה עוד כדור ופגע לי בצוואר, לא הרגשתי את זה, הוא היה עם חצי גוף בפנים פנים, חזה ויד, התכופפתי כדי להסתתר, השני אני לא בטוח יראה מבחוץ דרך הדלת או בחלק הפתוח ופגע לי ברגל, שמעתי את אשתי צועקת שהם יצאו ואז פתחתי את הדלת וראיתי את מוסא אח של איברהים שם את המסכה שאשתי הורידה לו, מחזיר את המסיכה" (גיליון 1 שורות 12-24) (שגיאות הכתיב במקור- ד.ר.). בעדותו של המתלונן מיום 28.9.05 מספר הנ"ל פעם נוספת את פרטי האירוע, כפי שתיארם בעדותו הראשונה, וממשיך ומתאר: "ואז שמעתי את אשתי צועקת, פתחתי את הדלת וזחלתי לראות מה קרא ואז אשתי הייתה על הריצפה, ראיתי את הארונות הפוכים בסלון ואז ראיתי בודאות ב-100% שמוסא הפך את הארונות, אני מכיר אותו הוא בן דוד שלי, לא היה לו מסכה (כובע גרב שחור), אתמול אשתי ג'מילה אמרה לי שהיא רבה איתו והיא הרימה לו את הכובע גרב השחור. ואז אחרי שמוסא אח של איברהים הפך את הארונות בסלון הם יצאו שתיהם דרך החלון שהם נכנסו. זחלתי לאמצע הבית עד שהגיע האמבלונס ולקח אותי" (גיליון 2 שורות 6-14) (שגיאות הכתיב במקור- ד.ר.). לשאלת החוקר האם ראה המתלונן שלשניהם היו אקדחים, משיב הלה: "אקדח אחד ראיתי במאה אחוז וזה היה אצל איברהים והשני החזיק גם אקדח ואני חושב שאולי גם סכין כי יש לי חתך ביד וזה נראה לי מסכין כי לא היו זכויות שם (גיליון 2 שורות 15-18). כן מציין המתלונן כי: "זה שירה בי ביד בהתחלה זה איברהים בודאות זיהיתי את הקול שלו אני מכיר אותו שנים, הוא בן דוד שלי, אני מזהה את שתיהם לפי הגוף שלהם, לפי הגב, ההליכה שלהם, כפופה" (גיליון 2 שורות 24-26). ועוד: "אני ראיתי את שני הפרצופים שלהם אני זיהיתי אותם במיליוני אחוזים, זיהיתי את איברהים בהתחלה לפי הקול ואחר כך במקלחת שהורדתי לו את הכובע גרף ואת מוסא ראיתי הופך את השידה/ארון בסלון, הוא היה בלי מסיכה" (גיליון 3 שורות 15-18) (שגיאות הכתיב במקור- ד.ר.). המתלונן מציין בנוסף כי: "שתי המשפחות מסוכסכים בגלל שאחי ג'יהד היה צריך להתחתן עם אחות שלהם של מוסא ואיברהים חיתאם ואז הוא ביטל את החתונה והוא מתחתן עם אחות של ג'מילה" (גיליון 4 שורות 10-12), ובהמשך: "הם כבר הרביצו לג'יהד ממזמן, הם באו אלי בגלל המכה שאיסמאן קיבלה ממני" (גיליון 4 שורות 14-15, וכן ראה לעניין המכה גיליון 3 שורות 20-27). בעדותה של המתלוננת ג'מילה מיום 27.9.05 שעה 04:41- עדות שנגבתה זמן קצר לאחר האירוע- מספרת הנ"ל כי ישנה ושמעה רעש, חזרה לסלון וראתה את החלון נפתח ונכנסו שני אנשים, בעלה שאל מי הם ומה הם רוצים, הם לא דיברו והתחילו להרביץ, היא שמעה את בעלה צועק ובורח מהם למטבח, והם רצו אחריו והרביצו לו , לדבריה היה לכל אחד מהם מקל, בהמשך מספרת המתלוננת כי בעלה צעק לה לחזור לחדר, והיא רצתה לפתוח את הדלת על מנת שאלה יצאו, ואז אחד מהם תפס אותה, העיף אותה והרביץ לה. המתלוננת מתארת כי הוא "היה שמן", וכן עטה על פניו מסכה שחורה. המתלוננת מתארת כי היא הורידה לו את המסיכה, והוא לקח לה אותה, ופנה לעבר השירותים שם שהה בעלה והאדם השני, הם היכו אותו, והיא שמעה שלוש יריות, והם ברחו דרך החלון ממנו הם באו, והיא הלכה לבדוק מה מצב בעלה, וראתה כי הוא שותת דם" (גיליון 1 שורות 7-21). לשאלת החוקר האם המתלוננת מכירה או זיהתה אחד מהחשודים, משיבה הנ"ל: "כן אני מכירה, אחד מהם היה מוסא טיהבטורי, הוא זה שהיה לבוש הכל שחור" (גיליון 2 שורות 1-3). המתלוננת מציינת כי היא זיהתה אותו משום שהורידה לו את המסיכה (גיליון 2 שורות 4-5). ובהמשך מציינת כי היא מכירה גם את האדם השני, אמנם לא ראתה את פניו, אך כי זיהתה את הגוף שלו, והמדובר באיברהים טיאבטורי (גיליון 2 שורות 10-12, ראה עוד עדות המתלונן מיום 28.9.05 שורות 21-26). המתלוננת מציינת כי לשניהם היה אקדח בצבע שחור, ולכל אחד מהם היה בנוסף לכך גם מקל (גיליון 2 שורות 21-23). המתלוננת מספרת, כי הם אינם מסוכסכים בין המשפחות, אך מספרת על ביטול החתונה של ג'יאהד עם אחות המשיב (גיליון 3 שורות 11-15). בעדותה של המתלוננת מיום 28.9.05, חוזרת הנ"ל שוב על פרטי האירוע. בעדותה הזו מספרת המתלוננת, כי לאחר שבעלה צעק "מי אתם מה אתם רוצים" היא שמעה יריה, ובעלה נפצע ביד (גיליון 1 שורות 25-26). בהמשך מספרת המתלוננת כי הם רצתה לברוח, וראתה אותם דוחפים את דלת השירותים, ואחד מהם רץ אליה על מנת שלא תברח מהבית והיא תפסה את פניו ואת המסכה בידיו, ולדבריה: "הייתה ביד שלי המסכה שלו ואני אמרתי 'היא מוסי' " (גיליון 1 שורה 28 גיליון 2 שורות 1-5). בהמשך משיבה לשאלת החוקר מי זה מוסי: "מוסא אלטורי קוראים לו גם 'מוסי' אדיב אלטורי הוא חטף מהיד שלי את המסיכה ולבש אותה מהר... (גיליון 2 שורות 6-9). המתלוננת מספרת כי היא שמעה שתי יריות מכיוון השירותים, וכאשר המשיב שמע את היריות הוא שלף אקדח שחור מהמותן, דרך את האקדח, רץ לשירותים, ואז היא שמעה עוד יריה (גיליון 2 שורות 9-16). המתלוננת מספרת בעדותה הזו כי היה מקל אחד בו הרביצו לבעלה, והיא אינה זוכרת אצל מי (גיליון 1 שורות 18-20). שני המתלוננים מזהים בודאות את המשיב כמי שנכח באירוע והשתתף בו באופן פעיל. שני המתלוננים מציינים את פרטי האירוע כאשר המשיב ואחיו, לכאורה, נכנסו דרך החלון, ירו בגופו של המתלונן, תוך כדי תקיפתו. מדובר בשתי עדויות שנמסרו לחוקרים בתכוף לאירוע. המתלוננים מכירים את המשיב- מדובר בסך הכל בבני משפחה מורחבת- ולא צוינה בפני סיבה סבירה מדוע יבקשו ל"העליל" דווקא על המשיב ואחיו ו"לפטור", בכך, את ה"תוקפים האמיתיים". הכל בכל, "עלילה" שנרקמה תוך זמן קצר בתכוף לאירוע. זאת ועוד, במזכר (טרם נתקבלה חוו"ד סופית) מטעם משטרת ישראל מיום 11.10.05 עולה כי בדיקת D.N.A שנערכה על כובע גרב שנמצא בזירה תואם לפרופיל ה- D.N.A של המשיב או של כל אדם אחר בעל פרופיל זה באתרים שנבדקו. יחד עם זאת, שכיחות הפרטים הנ"ל נאמדת באחד ללמעלה ממיליארד פרטים- אינה מתייחסת לקרובי משפחה, בקרבת דם מוגדרת של מקור ה- D.N.A במוצג. לאמור, בדיקת ה- D.N.Aגם שכוחה "מופחת", לא מעט, בגין היות המעורבים הפוטנציאליים בני משפחה אחת מורחבת, עדיין מדובר בראיה אובייקטיבית עצמאית המתיישבת עם עדויות המתלוננים. ועתה לטענות הסניגור: הסניגור המלומד גרס בטיעוניו, כי למשיב לא היה מניע לפגוע במתלוננים, שכן אם אכן רצה המשיב לפגוע במישהו, אזי מדוע לא פגע בג'יאהד? בנקודה זו ראוי לציין את דברי המתלונן בעדותו ביום 28.9.05 כתשובה לשאלת החוקר מדוע ירצו המשיב ואחיו לפגוע בו: "יש להם אחות בשם איסמהן, היא נשואה לאח שלי אימד, הם גרים קומה מעלי ולפני יומיים היא תפסה אותי בגרון ושרתה אותי אז אני דחפתי אותה והראש שלה קיבל מכה מהחלון של הבית ואז היה לה סימן ירוק ליד העין מהמכה, ואז היא סיפרה להם שאני הרבצתי לה, אבל עשינו סולחה כבר באותו יום, ביקשתי סליחה ממנה..." (גיליון 3 שורות 20-24) (שגיאות הכתיב במקור- ד.ר.). כן בהמשך מספר המתלונן על הסכסוך בין המשפחות לגבי נושא ביטול החתונה, והוסיף כי: "הם כבר הרביצו לג'יהד ממזמן, הם באו אלי בגלל המכה שאיסמאן קיבלה ממני" (גיליון 4 שורות 14-15). לאמור, המניע פורט בדברי המתלונן באופן מפורש, וזאת בנוסף למניע, שהצטייר, לכאורה, מפרשת ביטול הנישואים. הסניגור המלומד מפנה לעדותו של המשיב מיום 27.9.05, בה מספר המשיב כי הוא חזר בערב שלפני מהעבודה לביתו, נשאר בו, ובשעה 21:00 או 21:30 הלך לישון בבית הוריו עד אשר נתפס ע"י המשטרה. (גיליון 1 שורות 22-25). עוד טוען המשיב כי כל בני ביתו- אמו, אביו, ואחיו חיתאם, יוסף, אמל, אימן איברהים וגיסתו נאסרין- ראו אותו בביתו מאתמול שחזר מהעבודה, וכן ראו אותו הולך לישון, עד האותו הבוקר (גיליון 2 שורות 1-6). בהמשך עדותו טוען המשיב, כי אחיו, איברהים, הלך לעבודה באותו היום, והוא לא הלך עימו בשל העובדה שהיה לו משפט באותו היום בשעה 08:00, וכן טוען כי הודיע למנהלו בעבודה שיש לו משפט באותו היום (גיליון 2 שורות 13-15). הסניגור המלומד סבור, כי המשיב סיפק אליבי, אשר לא נסתר, ויתרה מכך, אף מצא חיזוק בעדויות בני משפחתו. כן מלין הסניגור המלומד, על כך שלא נערכה כל בדיקה האם אכן היה למשיב משפט באותו היום. לציין בעניין זה, כי כאשר נשאל המשיב מה שמו של מנהל העבודה שלו, ומה מספר הטלפון שלו, על מנת לאמת את גירסתו, השיב הלה כי אינו זוכר את שמו של המנהל, שכן הוא עובד חדש, ואין לו את הפלאפון שלו (גיליון 2 שורות 16-19). צא וראה, עיון בעדותו של המשיב מעלה שבתחילת עדותו, ציין הנ"ל כי לא הלך לעבודתו, כיוון ולא הספיק, שכן המשטרה לקחה באותו בשעה 06:00 לערך. הסבר זה "שינה כיוון" בהמשך משהועלה עניין המשפט, אליו זומן, לכאורה, באותו היום. לגישת הסניגור המלומד, קיימות סתירות מהותיות בעדויות המתלוננים עצמם, בנוסף לסתירות הקיימות בין עדויות המתלוננים. הלכת בית המשפט העליון ברורה לעניין זה- ראה למשל דברי כבוד השופטת נאור בבש"פ 6152/05: "סוגיות אלו ראוי להן שתתבררנה במשפט גופו, ובשלב זה, אין בכך כדי לקבוע כי אין די ראיות המקימות סיכוי סביר להרשעת העורר (בש"א 8087/95 זאדה נ' מ"י, פ"ד נ(2) 133). עמדה על כך השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 9878/01 מ"י נ' עמרם (לא פורסם): 'ניתן לסווג ראייה כראייה בעלת פוטנציאל ראייתי כזה גם מקום שישנן סתירות בגרסאות עדים, או מקום שעולות שאלות שהעדויות אינן משיבות עליהן, ואפילו מעלות הן שאלות העשויות לעורר ספק סביר באשמת הנאשם. קיומו של ספק סביר עכשווי אינו שולל מהראיות את אופיין הלכאורי ובלבד שניתן לומר כי לתשתית הראיות הלכאורית הקיימת פוטנציאל ראייתי כזה אשר לאחר שתעבור את כור ההיתוך של המשפט עצמו היא תהפוך לתשתית ראיות רגילה אשר תוכל לשמש בסיס להרשעת הנאשם' ". הסניגור המלומד טען, כי המתלוננת בעדותה מיום 27.9.05 מתארת את פרטי המקרה, ורק כאשר נשאלה האם זיהתה מי מהאנשים, ציינה הנ"ל, כי היא מכירה את המשיב, ותיארה אותו כ"שמן", ואת אחיו איברהים זיהתה ע"פ מבנה גופו (גיליונות 1-2, וכן עדותה מיום 28.9.05 גיליון 2 שורות 21-26). כן מציינת המתלוננת בעדותה מיום 27.9.05 כי התוקפים לא דיברו והתחילו להרביץ (גיליון 1 שורה 9, גיליון 3 שורות 3-4). לעומתה, המתלונן בעדותו מיום 27.9.05 מציין כי הוא ראה את המשיב שם את המסיכה שאשתו הורידה לו (גיליון 1 שורות 23-24), ואת אחיו איברהים זיהה כאשר הרים לו את המסיכה (גיליון 1 שורה 18). לעומת זאת, בעדותו מיום 28.9.05 מציין המתלונן כי אחרי האדם הראשון שנכנס דרך החלון ירה הוא צעק : "אינל רבאק", ובהמשך מציין כי כאשר הוא הרים לו את הכובע גרב וזיהה אותו הוא גם ידע שהוא זה שצעק את הקללה, והוא טוען כי הוא מזהה בודאות את הקול שלו (גיליון 1 שורות 17-25). הסניגור המלומד טוען, כי המתלונן טען שראה הן את המשיב והן את אחיו. המתלוננת טענה כי היא ראתה את המשיב, ואילו בעדותו של עלי אבו ג'אבר, אביה של המתלוננת, מיום 27.9.05 טוען הלה כי המתלוננים סיפרו להם כי: "יוסף ראה את איברהים וג'מילה את מוסא" (גיליון 1 שורה 23). לציין, המתלוננים זיהו את המשיב ואחיו ע"פ הקול, מבנה הגוף, ומעל לכל על פי פניהם כאשר הוסרו כובעי הגרב מהם. מדובר בעדויות מפורשות, גם אם אינן תואמות בכל פרטייהן, ובודאי ידרשו ליבון ממשי במשפט גופו. עוד טוען הסניגור המלומד, כי המתלוננת בעדותה מיום 27.9.05 מספרת שהמשיב ניגש אליה על מנת שזו לא תעזוב את הדירה, המתלוננת מסירה מפניו את המסכה, ואז הוא לוקח מידיה את המסכה ופונה לעבר מקלחת, שם שוהה בעלה (גיליון 1 שורות 14-18). לטענת הסניגור המלומד, אין היגיון בעדותה, שאם המתלוננת אכן היתה רואה את פניו, הוא היה לפחות מנסה לירות בה, שכן המדובר, לכאורה, באנשים חמושים. יתרה מזאת, לדידו של הסניגור, אם הוא ניסה להניאה מלצאת, אזי מדוע הוא עזב אותה ופנה לכיוון בעלה. לא ניתן לבטל דרך חשיבתו ההגיונית של הסניגור המלומד. ברם, עבריינים- בסערת ביצוע עבירה- אינם מקפידים תמיד לנהוג בהיגיון צרוף, ולפגוע בכל מי שעלול להפלילם. יתר על כן, הסניגור מצביע על סתירה נוספת לגישתו, שכן האישה טוענת בעדותה מיום 27.9.05 כי היא הורידה למשיב את המסיכה, והוא עזב אותה לעבר בעלה ששהה במקלחת, ואילו המתלונן טוען בעדותו מיום27.9.05 כי הוא שמע את אשתו צועקת שהם יצאו, ואז הוא פתח את הדלת וראה את המשיב שם את המסיכה שאשתו הורידה לו (גיליון 1 שורות 22-24), ובעדותו מיום 28.9.05, מספר המתלונן כי כאשר הוא שמע את אשתו צועקת, זחל לסלון, וראה את כל הארונות הפוכים בסלון, כאשר המשיב מבצע פעולה זו, כשהוא ללא המסיכה (גיליון 2 שורות 6-14). צא וראה, הסתירות הינן סתירות. אבל אלו לא בהכרח מעידות על אמינות מפוקפקת- לו זו היתה נבחנת בשלב הזה- יכול ודווקא הסתירות תלמדנה, בסופו של הליך, לאחר שהעדים יעידו בבית המשפט, כי העדים העידו את אשר חשו וחזו בעיניהם- כל אחד מנקודת מבטו, והמה נמנעו מלתאם גירסה משסיפרו לחוקרים את הקורות אותם מול תוקפייהם. התוקפים השחיתו ארונות הבית. נתון זה אינו מתיישב, לכאורה, עם תוקפים הבאים "לגמור חשבון". נתון זה פועל לשני הכיוונים. מה למתלוננים להעיד על מעשה השחתה שאינו תואם תלונתם כאשר, אליבא דהגנה, חפצו להעליל עלילה על המשיב ואחיו? כמו גם, ההיגיון לפיו התוקפים ביקשו לנטוע חשד, כי מדובר בסך הכל במעשה פלילי- אינו היגיון תלוש מן המציאות. הסניגור המלומד טוען לקיומה של סתירה נוספת לעניין המקלות, שכן המתלוננת בעדותה מיום 27.9.05 מספרת כי לכל אחד מהתוקפים היה מקל ואקדח (גיליון 1 שורות 12-13, גיליון 2 שורות 21-23), ואילו בעדותה מיום 28.9.05 מציינת המתלוננת, כי היה מקל אחד (גיליון 1 שורות 16-20)- ובהמשך גם אקדחים. כמו- כן, מביע הסניגור תמיהה כיצד הבעל בהודעותיו השונות אינו מזכיר כלל את עניין המקלות. כמצוין לעיל, מדובר בסתירות הדורשות הסבר. יחד עם זאת, יש לזכור כי מדובר בתיאור מצב של רגעים ספורים, בו היו שרויים המתלוננים בלחץ נוראי. למשל, המתלוננת שמכירה המשיב ואחיו מציינת שאחד "שמן" כשנראה כי התכוונה שהינו "שמן" מאחיו. בעת שמסרה עדותה ידעה יפה למי היא מכוונת דבריה, וקשה לייחס לה טעות בנקודה זו. האירוע לא צולם ותועד, כמובן ע"י המתלוננים, והסתירות תובהרנה, ע"י העדים- אם תובהרנה- במהלך המשפט. (במאמר מוסגר אציין בנקודה זו, שהמתלונן בעדותו- כמצוטט לעיל- אינו בטוח כלל לעניין מספר האקדחים באירוע). כללו של דבר, שני המתלוננים, כל אחד לעצמו, מעיד כי המשיב, יחד עם אחיו, ביצעו את מעשה התקיפה שתואר על ידם. לא הונחו בפני ראיות או ראשית ראיות המעלות חשש, שהמתלוננים רקמו עלילה כנגד המשיב. המתלוננים מכירים את המשיב, ובעינייהם חזו בו במהלך ביצוע העבירה. עדויות המתלוננים מתיישבות עם בדיקת ה- D.N.A. ועוד, העדויות מתיישבות עם "בריחתו" של אחיו של המשיב, שתקף, לכאורה, יחד עימו את המתלוננים. בריחה זו הינה בבחינת "התנהגות מפלילה", ראיה המעידה, לכאורה, נגד האח. אך, בד בבד, יש בה להשליך על איכות הראיות, לכאורה, כנגד המשיב. הנה כי כן, קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב. משקבעתי כך- אין לי אלא לקבוע כי עילת המעצר מזדקרת במלוא עוצמתה. המשיב פעל, לכאורה, בבוטות ובאכזריות כנגד המתלוננים. המשיב יחד עם אחיו "באו חשבון" עם המתלוננים, ולא יראו מלחבול ולפגוע בהם בצורה קשה ביותר. מסוכנות המשיב כפי שנתגלתה הינה בולטת ופורצת גבולות. מסוכנות שכזו לא ניתן להפיג בחלופת מעצר שהיא. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח עברו הפלילי המכביד. סוף דבר: הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.מעצרמשפט פליליקשירת קשר לביצוע פשע / עווןפשעמעצר עד תום ההליכים