העונש על שהייה בלתי חוקית בישראל

סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 קובע כי העושה אחת מאלה: (1) נכנס לישראל, או יושב בה, בניגוד לחוק; (2) נותן ידיעה כוזבת כדי להשיג, לעצמו או לאחר, אשרה לישראל או רשיון לישיבה בה; (3) מפר תנאי מהתנאים שנקבעו באשרתו או ברשיון הישיבה שניתנו לו לפי חוק זה: (3א) נכנס לאחת מהארצות המפורטות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954, בלא היתר, בניגוד להוראות סעיף 7א; (3ב) מפר תנאי מהתנאים שנקבעו בהיתר שניתן לפי סעיף 7א; (4) עובר על הוראה אחרת של חוק זה או של תקנות שהותקנו על פיו, דינו – מאסר שנה. ##להלן הכרעת דין בנושא שהייה בלתי חוקית בישראל:## הכרעתֿֿ דין כללי: 1. התביעה מייחסת לנאשמת שני אישומים. התביעה טוענת כי ביום 27/07/07 שהתה הנאשמת שלא כדין במדינת ישראל והציגה עצמה לפני השוטרת פזית יוסף כישראלית תושבת קלקיליה. לטענת התביעה, באותו יום, בשעה 0638, התפרצה הנאשמת לדירתו של המתלונן ברמתֿֿ השרון, וגנבה טלפון נייד תוצרת 'נוקיה' בשווי 3,500 ₪, וכן החזיקה ברשותה מברג, שהוא כלי פריצה. 2. באישום השני נטען כי ביום 26/03/08, שעה ששהתה שלא כדין בארץ, גנבה הנאשמת מביתה של המתלוננת סך של 5,000 ₪ בעת שעבדה בניקיון ביתה אשר ברמתֿֿ השרון. 3. בגין המעשים המתוארים לעיל מייחסת התביעה לנאשמת שתי עבֵרות של שהייה בלתי-חוקית במדינת ישראל, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, עבירה של הכשלת שוטר, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שתי עבירות של גנבה לפי סעיף 384 לחוק הנ"ל; עבירה אחת של התפרצות לדירה, לפי סעיף 406(ב) לחוק הנ"ל; עבירה של החזקת כלי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק הנ"ל. 4. הנאשמת הודתה בעבירות של שהייה בלתי-חוקית במדינת ישראל וכן בעברה של הכשלת שוטר, וכפרה בעבירות הגנבה וההתפרצות. ראיות התביעה: 5. מעדותו של המתלונן מר צבי בר (בוטביקה) עולים הפרטים הבאים: א. המתלונן ציין כי הנאשמת עבדה בניקיון בביתו פעם בשבוע ביום קבוע. העד ציין כי ביום שהנאשמת צולמה במצלמה היא נכנסה לדירה דרך חלון חדרה של בתו. באותו יום היא לא הייתה אמורה להגיע לנקות את הבית. ב. העד טען כי להערכתו הנאשמת גנבה מביתו במועד אחר שעון רב-ערך וכן תכשיטים של אמו. ג. לגבי המצלמות המותקנות בביתו, מסר המתלונן כי הן עובדות בצורה אוטומטית ומציינות את תאריך הצילום. העד ציין כי המשטרה הוציאה את הסרט מהמצלמות. ד. העד נשאל אם הוא בטוח שהאישה שצולמה היא הנאשמת, בטרם הספיק לענות בחיוב, הנאשמת מסרה מיזמתה: "הוא פתח לי את הדלת ונכנסתי''. ה. הוא ציין כי בימים שהנאשמת עבדה אצלו הוא פתח את השער החשמלי שבחצר באמצעות שלט "... כדי לפתוח את דלת הבית הייתי צריך לרדת אישית ולפתוח לה את הבית''. העד ציין כי ביום שהנאשמת צולמה החלונות בבית היו פתוחים. ו. המתלונן מסר כי השער בחצר לפעמים פתוח וכן מסר כי ניתן לעבור מעל הגדר. 6. בקלטת (ת/1) ניתן לראות כי ביום א' 27/4/08 בשעה 06:38 נכנסת הנאשמת דרך דלת החצר לחצר (מצלמה 3). מצלמה 4 מצלמת את הסלון, דלת הכניסה והמטבח מראה כי הנאשמת מגיעה לסלון לא מדלת הכניסה אלא משמאל לדלת הכניסה כארבע דקות לאחר שנכנסה לחצר בשעה 06:43 לאחר שלוקחת דבר מה משולחן בסמוך למטבח, יוצאת הנאשמת דרך דלת הכניסה מגיעה כעבור כמה שניות לדלת החצר הפתוחה ויוצאת דרכה החוצה. 7. הנאשמת הגיעה לעבודה בבית המתלונן ביום 28/4/08 המתלונן הזעיק את המשטרה שעצרה אותה כחשודה בגניבה. 8. הנאשמת צפתה בסרט שצולם בבית המתלונן (ת/8). מהמזכר שערכה השוטרת שנכחה במעמד זה עולה: "…החשודה זיהתה את עצמה ואמרה שהיא זו שמצולמת אך לטענתה מדובר במצלמה שצילמה אותה שבוע לפני כן...". 9. ביום 26/3/08 בעקבות תלונה של המתלוננת באישום השני, התקשרה החוקרת למספר הטלפון הנייד שהנאשמת מסרה למתלוננת (ת/12). הנאשמת הציגה עצמה כמגידה מוחמד חמדאן מטייבה, טענה כי המתלוננת שילמה לה 120 ₪ במקום 170 ₪ שסוכם ביניהן והוסיפה כי אמה נפטרה ובעלה בכלא היא צינה כי לא גנבה דבר ותגיע לשוחח על כך עם המתלוננת למחרת. 10. בחיפוש שנערך על הנאשמת לאחר מעצרה, נמצאו הנרתיק מוסתר על גופה (ת/16) כסף בסך 1,444 ₪ ו- 10 אג', ת.ז. של הרשות הפלשתינאית וכן אישור מגנטי של מפקדת התיאום והקישור. הנאשמת אישרה כי זה לא שייך לה אלא לחברה שלה. בתיקה נמצאה תעודה נוספת של מפקדת התיאום והקישור שלא שייכת לה וכן מברג. 11. מחוות דעת מומחה (ת/5) המתייחסת למברג שנתפס ברשות הנאשמת, עולה כי מדובר במברג באורך 25 ס"מ: "...המכשיר יכול לשמש בין היתר לפתיחה האלימה של דלתות וכן לשבירתם של מנעולי תליה המותקנים בפתחי מבנים...". 12. מעדותה של המתלוננת הגב' נדיאה שמואל, עולים הפרטים הבאים: א. העדה ציינה כי פגשה את הנאשמת באופן מקרי כשחזרה מקופת חולים. היא שאלה אותה אם תהיה מוכנה לנקות את ביתה ונענתה בחיוב. העדה ציינה כי יום קודם לכן היא משכה סכום של 5,000 ₪ מהבנק כדי לסייע לנכדה שעומד להתחתן. ב. "...אני שמתי את הכסף מתחת למזרן ואני אמרתי ליעקב שהוא הבן שלי שהוא ביחד עם העוזרת יהפכו את המזרן, אני סובלת מהגב - הבן שלי אמר לי אמא תרימי את הכסף היא הלכה להביא מים, אני לקחתי את הכסף ושמתי את הכסף בתוך הנעליים ושמתי גם גרביים אף אחד לא ראה, אבל היא שמעה אותנו בטח...". ג. העדה מסרה כי דיברה עם בנה ערבית וגם דיברה ערבית עם הנאשמת והוסיפה כי היא ממוצא עירקי ולכן מדובר בשפת אם שלה. ד. לאחר שהעוזרת עזבה, בנה ביקש לאכול, היא התחילה להכין אוכל ואז נזכרה בכסף. כאשר פתחה את המגירה גילתה כי הכסף נעלם: "בתוך הנעל לא היה שום דבר והנעליים היו זרוקים במגירה...". העדה ציינה כי באותה מגירה היה גם זהב אך זה לא נלקח. העדה הוסיפה כי גילתה את הגניבה שעה אחרי שהנאשמת עזבה. ה. העדה מסרה כי באותו יום הגישה תלונה במשטרה. כעבור מספר ימים זימנו אותה למשטרה וביקשו ממנה לזהות את תמונת הנאשמת אך לא הצליחה בכך. ו. בחקירתה הנגדית מסרה העדה כי ביום הגניבה רק היא ובנה היו בבית. העדה ציינה כי סיכמה שתשלם 30 ₪ או 40 ₪ לשעה עבור ניקוי הבית. היא הוסיפה כי הנאשמת הגיעה לביתה בסביבות השעה 10:00, העדה דחתה את טענת הסנגור לפיה הנאשמת באה בטענות על כך ששולם לה 120 ₪ ולא 170 ₪. ז. המתלוננת דחתה מכל וכל את האפשרות שבנה גנב את הכסף. המתלוננת הוסיפה: "...היא ראתה אותי, היא אמרה לי שהולכת למטבח להביא מים. הבן שלי לא ראה אותי היא בטח הסתובבה וראתה אותי...". בהמשך הוסיפה העדה כי הנאשמת לא ראתה אותה מסתירה את הכסף. ח. המתלוננת ציינה כי זיהתה את הנאשמת כשהשוטרת הפנתה את תשומת ליבה לאישה שיושבת ברכב. גרסת הנאשמת: 13. בהודעתה ביום 28/4/08 מסרה הנאשמת את הפרטים הבאים: א. הנאשמת הכחישה כי גנבה מביתו של צבי בר דברים והוסיפה כי עובדת אצלו מזה כחודשיים. העדה אישרה כי עבדה באותו יום אצל צבי בר והובאה ע"י המשטרה מביתו. ב. העדה ציינה כי היא עובדת אצל המתלונן פעם בשבוע ביום ב' או ג' והוסיפה כי עובדת אצלו מ- 06:30 עד 12:30. העדה הוסיפה כי הייתה אצל המתלונן שבוע לפני מעצרה ביום ב'. ג. העדה ציינה כי יום קודם לא הייתה ברמת השרון. העדה נשאלה מדוע מחזיקה מברג ברשותה והשיבה: "...לא יודעת יתכן והילד שם אותו בתיק...". ד. העדה הודתה כי שיקרה למשטרה כשמסרה שהיא גרה בטייבה. היא אישרה שהיא תושבת קלקיליה וכי אין ברשותה אישור כניסה למדינת ישראל. ה. לאחר הצפייה בסרט טענה הנאשמת כי יתכן והשעה והיום המופיעים בסרט אינם נכונים ועמדה על כך שיום קודם לא הייתה בבית המתלונן. 14. בהודעתה מיום 29/4/08 (ת/3) מסרה הנאשמת את הפרטים הבאים: א. גם בהודעתה השנייה הכחישה הנאשמת כי פרצה לביתו של המתלונן וציינה כי השער בחצר הוא חשמלי ולא ניתן להיכנס אם לא פותחים אותו. ב. הנאשמת הכחישה כי גנבה מביתה של המתלוננת, סכום של 5,000 ₪. הנאשמת מסרה כי המתלוננת הייתה איתה כשניקתה את ביתה. ג. הנאשמת הכחישה כי נכנסה לבית המתלונן דרך החלון ומסרה כי נכנסה דרך הדלת. הנאשמת הוסיפה כי ביום 27/4/08 היה סגר ולכן לא עבדה. 15. בעדותה בפניי מסרה הנאשמת את הפרטים הבאים: א. הנאשמת נשאלה מדוע הסתובבה בבית המתלונן ביום 27/4/08 והשיבה: "...המעביד אמר לי אל תבואי אלי היום תבואי אלי מחר. זה היום שהוא קרא לי והדלת היא דלת אוטומטית שנפתחת באמצעות שלט רחוק...". ב. הנאשמת נשאלה בעניין המברג שברשותה והשיבה כי היא מפרקת מכונות כביסה שזרקו אנשים. העדה ציינה כי היא לא יודעת איך הכרטיס המגנטי הגיע אליה: "...אולי הילדים שמו את זה בתיק...". ג. באשר לגניבה מבית המתלוננת הכחישה הנאשמת את הגניבה ומסרה: "...לא רק אני הייתי נמצאת אצלה היה אדם שהוא עובד אצל הבן שלה שהיה חולה והיו גם כן שני הבנים שלה...". העדה נשאלה מדוע לא מסרה על כך לעורך הדין שלה והשיבה: "...הם לא שאלו אותי הם אמרו לי שבפעם הבאה ישאלו אותי...". ד. העדה נשאלה אם היא ראתה את הכסף והשיבה: "...לא ראיתי אותם. אם הייתי רואה אותם הייתי לוקחת את החלק שלי שהייתי אמורה לקבל...". בהמשך הסבירה הנאשמת כי התכוונה לכך שלא הייתה מוותרת ודורשת לקבל עוד 50 ₪. ה. בחקירתה הנגדית נשאלה העדה איך זה שלא רואים את המתלונן בסרט אם פתח לה את הדלת והשיבה: "...הגעתי אליו ואמרתי שאני נמצאת היום במקום העבודה והוא אמר לי שאני לא צריך אותך היום... הוא אמר לי אל תעבדי היום תעבדי מחר...". הערכת העדויות וסיכומים: 15. הנאשמת עשתה עלי רושם בלתי אמין לחלוטין, היא שינתה את הגרסאות שלה בכל פעם שחשה כי קיימת אפשרות שגרסתה הקודמת לא תתקבל כמהימנה. 16. אציין מספר דוגמאות: הנאשמת לא מסרה במשטרה כי בביתה של המתלוננת עבד אדם וכאשר חשה כי יתכן ובית המשפט יקבל את גרסת המתלוננת כי הייתה לבד עם בנה בבית, הוסיפה את אותו עובד שעליו לא ידע גם הסנגור. הנאשמת טענה במשטרה כי הסרט מתייחס לביקור שלה בבית המתלונן שבוע לפני המעצר.כשהתברר לה שיתכן וגרסה זו תדחה היא אישרה שהייתה יום קודם בבית, אך טענה שהמתלונן פתח לה את הדלת ואמר לה לבוא לעבוד למחרת. גם לעניין המברג במשטרה מסרה הנאשמת כי אינה יודעת מה עושה המברג אצלה והעלתה השערה כי ילדיה שמו אותו בתיקה. בפניי כבר ידעה שזה משמש אותה לפרק מכונות כביסה שנזרקו. 17. המתלוננים עשו עלי רושם אמין. המתלונן שחשד בנאשמת גם בגניבות קודמות ציין כי אין לו ראיות חד משמעיות לגביהם. באשר לצילומים, ציין המתלונן כי הם משקפים את מה שהיה יום קודם מעצרה של הנאשמת. 18. גם המתלוננת עשתה עלי רושם אמין. היא לא מייד קבעה כי הנאשמת גנבה את הכסף, למרות החשד היא ביקשה לשוחח איתה ואף קבעה עימה פגישה למחרת. לאותה פגישה הנאשמת לא הגיעה. יצוין כי גם בשיחה עם חוקרת המשטרה שבה מסרה פרטים כוזבים, מסרה הנאשמת שתיפגש עם המתלוננת למחרת. 19. צפייה בסרט מוכיח באופן חד משמעי כי הנאשמת לא נכנסה לדירה דרך הדלת ולא שוחחה עם המתלונן. 20. הראיות הנסיבתיות בתיק זה וכן שקריה הרבים מאד של הנאשמת מובילים למסקנה אחת ויחידה שהיא ביצעה את מעשי הגניבה המיוחסים לה. 21. שקריה של הנאשמת לעניין המברג וחוות דעת המומחה די בהם כדי לקבוע כי הנאשמת החזיקה ברשותה כלי פריצה. 22. סוף דבר, שוכנעתי כי התביעה הוכיחה מעל לספק סביר את העבירות בהן כפרה הנאשמת. נוכח כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשמת בכל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום. משרד הפניםמסתננים