להלן גזר דין בנושא שוחד בוחן נהיגה: גזר דין - הנאשם 3 1. הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע העבירות נשוא כתב האישום המתוקן, שסומן במ/1, בארבע עבירות של שוחד, נשוא ארבעת האישומים המיוחסים לו בכתב האישום, כאשר באישום הראשון מדובר על 15-20 מקרים של נטילת שוחד, הכל כפי שיפורט בהמשך. על פי המבוא לכתב האישום, במועדים הרלוונטיים הופעל א.ב כסוכן על די המשטרה, כאשר הנאשם ביחד עם 7 אחרים הינם בוחני רכב שהוסמכו על ידי רשות הרישוי לשמש בוחני רכב במכון הדרום לצורך בדיקת רישוי רכבים, ובמסגרת בדיקת הרישוי לרכב על הבוחן לבדוק כי ברכב נתקיימו כל התנאים שנקבעו על ידי רשות הרישוי, ורק אם הרכב עבר את הבדיקה בהצלחה, ינפיק לו הבוחן רישיון. X (להלן: "מוטי") הינו עובד מחלקת התברואה בעיריית תל אביב, שפעל גם כ-'מאכר' בתחום מבחני רישוי במכון. לפי המפורט באישום הראשון, בשנה האחרונה עובר לתאריך 26.3.08 נהג מוטי לפקוד מדי יום את המכון לצורך העברת רכבים מבחן רישוי שנתי בעבור בעלי רכבים שזהותם אינה ידועה, ונהג לגבות תמורת כך 250 ₪ לכל רכב מבעלי הרכב. מוטי טיפל בשני רכבים מדי יום, נהג לפנות לבוחנים במסלול כדי לברר אודות הליקויים ברכב, הבטיח לבוחנים שבמידה ויתעלמו מהליקויים ישלם להם 50 ₪ לליקוי, הבוחנים בתמורה לא ציינו על גבי הטופס את הליקויים ואישרו את הנפקת הרישיון לרכב הנבדק, ובתום הנפקת רישיון הרכב נהג מוטי לפגוש את הבוחנים ולשלם להם כחמישים ₪ לבוחן עבור כל רכב שכזה או טובת הנאה אחרת כגון תשלום בעבור ארוחה במסעדה. לפי אישום זה, בתקופה בין חודש ינואר 2007 ועד מרץ 2008 נתן מוטי שוחד לנאשם ב-15-20 הזדמנויות כאשר בחלק מהמקרים התנה הנאשם הסכמתו לאופן התנהגות זו בכך שמוטי יציג בפניו אישור בדבר תיקון הליקוי, ובמקרים אלה הסתפק הנאשם בבדיקת המסמכים אודות התיקון ולא בדק בפועל כי הליקוי אכן תוקן. האישומים השני עד הרביעי מפרטים אירועים פרטניים בהם פעל מוטי באותה דרך ושיטה, בשלושה תאריכים שונים, ותמורת אישור בחתימה שהרכב נבדק וראוי להנפקת רישיון רכב שנתי חרף העובדה שבשלושה רכבים אלה נמצא ליקוי, קיבל הנאשם ממוטי סך של 50 ₪ בכל מקרה שכזה, ומדובר באירועים מיום 18.9.07 , 28.1.08 , ו-3.3.08. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים שהתביעה לא תתנגד לעתירת הנאשם להגשת תסקיר מטעם שירות המבחן, כאשר הצדדים הצהירו מפורשות שאין הסכמה לענין העונש, כך שכל צד טען לפי ראות עיניו. 2. מתסקיר שירות המבחן עולה שמדובר בנאשם כבן 35, נשוי ואב ל 4 ילדים קטינים, בני שנתיים עד עשר, שלאורך השנים עבד במקומות שונים, והחל משנת 2000 ועד למעצרו עבד כבוחן במכון הדרום, אך לאחר שחרורו ממעצר לא התמיד בעבודה אחרת בה הועסק. שירות המבחן מציין מפורשות שקיים פער בין המתואר בכתב האישום לבין האופן שבו הציג הנאשם את עצמו, כשלתפיסת הנאשם תפקודו היה ונותר תקין, טען שהוא בסך הכל קיבל 'טיפ' במספר הזדמנויות עבור שירות שנתן במסגרת עבודתו, אך הדגיש כי לא קיבל זאת בגין התעלמות מליקויים ברכבים, ואף שהיה מודע לאיסור בנטילת כסף, אישר שעשה זאת על רקע מצוקה כלכלית. שירות המבחן התרשם מאדם שמתקשה להעמיק קשר ולשתף אחרים במצוקותיו, אינו מאופיין באורח חיים שולי, ההליך המשפטי מהווה אלמנט מרתיע עבורו, אך יחד עם זאת מתקשה לקחת אחריות על התנהגותו ונוטה למזער ולצמצם את חלקו, ועל כן נמנע שירות המבחן מכל המלצה אודותיו. 3. מטעם הנאשם העידו מספר עדי אופי, החל ממנהל מכון הדרום שאף הגיש לבית המשפט מכתב המפרט את ההיכרות בינו לבין הנאשם שנים רבות, אותו עד אופי ביקש ללמד סניגוריה על אופיו החיובי של הנאשם, שקדנותו בעבודה, מסירותו החריגה ויוצאת הדופן, התדהמה שלקה בה עקב מעצרו של הנאשם והקושי שלו להאמין עד עצם היום הזה שיש יסוד לאישומים אלה, הקשר שנשמר בין השניים גם לאחר גילוי הפרשה, ונכונותו להעסיק את הנאשם אם תעודת הבוחן תוחזר לו. העד אישר במענה לשאלות התובעת בחקירה נגדית שהוא לא מודע לעובדה שהנאשם הורשע על סמך הודאתו בעבירות של לקיחת שוחד במספר רב של מקרים, הוסיף וציין שלאור מידע זה יש להניח בדרגת סבירות וודאית שמשרד הרישוי לא יחזיר לו את תעודת הבוחן, והוסיף וציין שמידע זה שנמסר לו בבית המשפט גם מביא אותו באופן אישי למסקנה שהוא לא יהיה נכון להעסיק את הנאשם עקב הרשעתו בעבירות אלה. שמעתי את עדותה של אשתו של הנאשם שפרטה אודות המצוקה הכלכלית הקשה, הפינוי של המשפחה מדירת מגוריה עקב פיגור בתשלומי החזר משכנתא, האילוץ שנכפה עליה לעבוד בשעות אחר-הצהריים על מנת שתוכל לטפל בארבעת ילדיה בשעות היום, הכנסתם הצנועה של בני הזוג והכבדת הנטל עליה מאז הפסקת עבודתו של הנאשם כבוחן. ב"כ המאשימה בפתח טיעונו ביקש להדגיש את העובדה שאמנם לנאשם אין הרשעות קודמות, אך בניגוד לשני הנאשמים שדינם נגזר על ידי מותב זה, הרי הנאשם הינו עובד ציבור שהורשע בארבעה אישומים בכעשרים הזדמנויות של לקיחת שוחד, שנעברו על ידו משך כ14 חודשים ויש בהם ללמד על דפוס התנהגות קבוע מצד הנאשם, שהיה נכון להסתפק בסכומי כסף קטנים תמורת התעלמות מליקויים ברכבים, עובדה שמלמדת על הקלות שהמעשים האלה חזרו ונישנו. עו"ד כהן הסיף וטען שהעובדה ששירות המבחן נמנע מכל המלצה טיפולית אודות הנאשם עקב נטילת האחריות החלקית וחוסר התובנה לחומרה שבמעשים, מהווים נדבך נוסף המצדיק קבלת עתירת המאשימה להטלת עונש מאסר משום הצורך ליתן בכורה לשיקול ההרתעה באופן שיבטא ענישה מאחורי סורג ובריח וגם גמול על אותם מעשים נקלים שבוצעו על ידי הנאשם. ב"כ הנאשם עו"ד ארבל, ביקש להדגיש את העובדה שעל אף ריבוי מקרי לקיחת השוחד על ידי הנאשם, הרי בסך הכל מדובר בכאלף ₪ שנמסרו לנאשם במהלך תקופה ארוכה, בחלק מהמקרים מדובר בשוחד שניתן בדמות משקה או סנדויץ שאמנם הם פסולים מעיקרם אך יחד עם זאת על בית המשפט לבחון ביחס הנכון וההולם את התמורה הלכאורית שקיבל הנאשם. עוד הדגיש הסניגור שאין לנו ענין באישום של סיכון חיי אדם, ואין לנו ענין ברכב שאושר על אף שהיה בו ליקוי חמור שסיכן את המשתמשים בדרך. הסניגור הדגיש את עובדת העדר כל עבר פלילי לנאשם, תפקודו הנורמטיבי בתחום התעסוקה משך כל שנות חייו, היותו בעל ואב לארבעה ילדים קטינים, המסייע בפרנסת משפחתו, המצוקה הכלכלית שהיתה מנת חלקו בעקבותיה ובעטיה נמכרה דירת בני הזוג והתמורה הועברה לבנק המשכנתא. הסניגור הדגיש את העובדה שהנאשם היה נתון במעצר מספר ימים, שוחרר בתנאים מגבילים, נותר ללא עבודה ופרנסה, קיבל את עונשו, וראוי לאפשר לו להמשיך במסלול חייו התקין על מנת שיוכל לפרנס את בני משפחתו. עוד ביקש הסניגור ללמוד גזירה שווה מפסק הדין שניתן בעניינם של שני מעורבים אחרים בפרשה זו, שבית משפט זה גזר את דינם לאחר הרשעתם בשתי עבירות של נסיון לסכן חיי אדם, סיכון חיי אדם, ושלש עבירות של תיווך בשוחד, כמו גם הפרת הוראה חוקית, והם נדונו ל-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, וכך ראוי לנהוג גם עם הנאשם הנוכחי בשים לב לעובדה שהעבירות שם היו חמורות יותר מהעבירות דכאן. 4. עבירת השוחד היא חלק משורת עבירות הפוגעות קשות בעובדי הציבור, והאיסור נועד למנוע גילויי שחיתות מצידם של אלה, כאשר בפסיקה חוזרת ונישנית הוכרו שלושה ערכים עיקריים שעליהם נועדו האיסורים הפליליים להגן: א. טוהר המידות של פקידי הציבור, שנועד להבטיח כי אנשים שבידם מופקדים כוחות וסמכויות לפעול בשם הרשות ושחבים חובת נאמנות לציבור, יפעלו ביושר ובאמינות. ב. פעילותו התקינה של המינהל שעלולה להשתבש אם עובדי הציבור שהוענק להם שיקול דעת ישקלו שיקולים זרים בשל שוחד שניתן להם. ג. אמון הציבור במערכת השלטונית, פקטור חיוני לקיום חיים דמוקרטיים תקינים, שעלול להפגע אם השירות הציבורי יתפס בעיני הציבור כמושחת וכמי שעובדיו נוהגים לקבל שוחד . (ראה דנ"פ 24/08, ברק כהן נ' מ"י (טרם פורסם, 2.3.09 ), עמ' 2978). עוד נקבע שמעשה השוחד הינו מעשה חמור מאין כמוהו, נוגס בתשתית המבנה החברתי, פוגע באמון הציבור במינהל, ומכאן כוונת המחוקק למגר את הנגע ולעקור אותו מן השורש כאשר תכלית החוק היא להרתיע עובדי ציבור לבל יקחו חלק במעשים שריח של שוחד נודף מהם, ונועד גם להרתיע את האזרחים לבל ידיחו את עובדי הציבור, וראוי על כן להחמיר בענישתם של אותם עובדי ציבור שמועלים באמון שניתן בהם ועושים לכיסם תוך גילוי זלזול בוטה באינטרס הציבורי של השמירה על טוהר המידות ותוך פגיעה ממשית בדמותם של עובדי הציבור בעיני האזרחים. (ראה רע"פ 5905/98, אליהו רונן נ' מ"י, פ"ד נ"ג (1) 728). "מתן שוחד הוא עבירה חמורה מאוד שיש בה משום השחתת המידות. העובר עבירה זו הרי הוא חוטא ומחטיא אחרים, ואחרים אלה הם משרתי הציבור. העונש הראוי וההולם על עבירה זו הוא מאסר בפועל, פרט למקרים נדירים ונסיבות מיוחדות שיש בהם כדי להצדיק חריגה מכלל זה..." (ע"פ 4416/90, זינו נ' מ"י (לא פורסם, 30.12.90), עמ' 315). "על פי מדיניותו של בית משפט זה משכבר הימים, העונש ההולם עברייני שוחד הוא מאסר בפועל, כעונש מרתיע, שכן הסכנה לדמותו של השירות הציבורי ולאופיה של החברה בישראל היא כה גדולה, עד שאין להרתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים היטב כלפי כל מי שעולה על דרך השוחד - אם כנותן, אם כלוקח או כמבקש ואם כמתווך". (ע"פ 341/73, מ"י נ' ויטה, כפי שצוטט בע"פ מחוזי י-ם, 9121/05, יונה הכהן נ' מ"י, (לא פורסם, 16.06.05), עמ' 6410). כן ראה באשר למדיניות הענישה הראויה כלפי עובדי ציבור שחטאו בשחיתות את ע"פ 5083/08, הרב שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 24.06.09): "עובדי הציבור מצווים לפעול בניקיון כפיים, בשוויון וללא הפלייה, כאשר לנגד עיניהם ניצב עניינו של הציבור בלבד, שהפקיד בידיהם סמכויות רבות ותקציבים נכבדים מתוך הקופה הכללית. ציווי פשוט ויסודי זה נהיר וידוע לכל, וחרף זאת אנו נתקלים פעם אחר פעם במי שמתקשים לכבוש את יצרם, כאשר בסמכויות שניתנו להם הם עושים לביתם או כדי להיטיב עם אלה שביקרם הם חפצים. זאת ועוד, לא רק שאין הם כובשים את יצרם, אלא רואים בתפקידם קרדום לחפור בו למען רווחתם האישית וקידום עניינים שבינם לבין תפקידם הציבורי אין ולא כלום". עוד ראה את הדברים שנאמרו בע"פ 6916/06 אטיאס נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 29.10.07), מפי כב' השופט ג'ובראן והובאו בפרשת בניזרי: "עובדי ציבור כשמם כן הם. הם משרתיו של הציבור. הם מראית פני הצדק. אמון הציבור נתון להם ואינטרס הציבור אמור לשמש נר לרגליהם. ברי, שעובדי הציבור הקובעים עבור הציבור נורמות התנהגות, כך למשל באכיפת החוק או בקבלת החלטות אופרטיביות, צריכים לנהוג הם עצמם בלא דופי ורבב. כשעובדי הציבור נגועים בניגוד עניינים, הרי שאמון הציבור בהם הולך ומתערער". 5. בבואי לגזור את דינו של הנאשם נתתי את דעתי בין היתר גם לעונש שהטלתי על שני הנאשמים בת"פ 40111/08 מיום 30.4.09, שם פרטתי על פני עמודים רבים את הנסיבות המחמירות של העבירות בהן הורשעו הנאשמים למול נסיבותיהם האישיות החריגות ויוצאות הדופן של הנאשמים שנתנו את הדין. שם דובר אמנם בשתי עבירות של נסיון לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ועבירה נוספת של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כל זאת בנוסף לשלש עבירות של תיווך בשוחד - על פניו ברור שהעבירה של סיכון חיי אדם שהמחוקק קבע לצידה עונש מקסימאלי של 20 שנות מאסר, מצויה במדרג חמור יותר מאשר עבירת לקיחת השוחד, ככל שהדבר רלוונטי מבחינת העונש המקסימאלי לצד העבירות, ואף על פי כן, בחינת מעשיהם של אותם נאשמים שם למול מעשיו של הנאשם בפני הביאה אותי למסקנה שמעשיו של הנאשם חמורים לא פחות ואולי אף יותר ממעשי הנאשמים שם. הנאשם הינו עובד ציבור, שהוסמך על ידי הרשות המוסמכת לבחון ליקויים ברכבים אחת לשנה כדי לקבוע את שורת הליקויים הקיימים באותו רכב והאם הוא ראוי להסיע נוסעים ולעשות שימוש בדרך - הכל כדי להבטיח תקינותם של רכבים העושים שימוש בדרך, ומכאן האינטרס הציבורי החשוב מאד שאותם עובדי ציבור שהוסמכו לצורך הבטחת אינטרס זה יקיימו את המוטל עליהם בצורה המיטבית, ולא יעברו לסדר היום על ליקויים קטנים כגדולים המצריכים תיקון בטרם מתן אישור רישוי לאותו רכב. עוד ראיתי לציין שמעשי הנאשם נפרשו על פני חודשים רבים, כ-14-15 חודשים, מה שמעיד ומלמד שהנאשם הפך דפוס התנהגות זו של לקיחת שוחד לענין שגרתי, תוך התעלמות מוחלטת מהאמון שניתן בו על ידי הרשות המוסמכת למלא את תפקידו ללא משוא פנים וללא שיקול זר - כאשר בפועל הוא התפתה לקבל סכומי כסף זעומים לכיסו, בהזדמנויות רבות, לאורך תקופה ארוכה שרק חשיפת הפרשה הביאה להפסקת מעשים שכאלה. ההלכה שקבע בית המשפט העליון בעבירות כגון אלה בהן הורשע הנאשם, קובעת שיש להטיל על עובדי ציבור עונש של מאסר בפועל כאשר הם מורשעים בלקיחת שוחד, מאותם טעמים שפורטו בפסיקה, ומשום הצורך להגן על טוהר המידות בשורות עובדי הציבור, ועל מנת למזער את הפגיעה באמון השירות הציבורי, ועל מנת להרתיע את הרבים שלא יתפתו ללכת בדרכים נלוזות כפי שעשה הנאשם. מעשיו של הנאשם כאמור שונים בתכלית ממעשיהם של השניים האחרים שדינם נגזר ל 6 חודשי מאסר בעבודות שירות בגין תיווך בשוחד, ועבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שבוצעו על אותו רקע של מעשי הנאשם, אך לגבי הנאשמים שם הם נעדרו כל ידיעה באשר לטיב הליקויים באותם רכבים, והרשעתם היתה ייחודית ותקדימית, אך לא היה מקום להחיל עליהם בגין הרשעה בעבירה זו את ההלכה שקבע בית המשפט העליון בפרשת אבולקיעאן (ע"פ 2410/04 - מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיעאן (לא פורסם 11.11.04 )). אין דין מתווך בשוחד שאינו עובד ציבור כדין עובד ציבור שהורשע על פי הודאתו בעשרות מקרים של לקיחת שוחד, אפילו כאשר מדובר בסכומים של עשרות שקלים ואולי תמורת מנת אוכל ושתיה. מעשיו של הנאשם פוגעים גם בתדמיתם של כל בוחני הרכב הן במכון הדרום והן במכונים אחרים, שהרי במעשיו אלה הכתים הנאשם את אותם עובדים מסורים שעושים עבודתם נאמנה, על הצד הטוב ביותר, ומוצאים עצמם תחת ביקורת עצומה וכאילו כל עובדי מכון הדרום ומכונים אחרים נגועים בשחיתות ובשוחד, וגם לפן זה של הפגיעה בתדמית עובדי הציבור יש משקל בשיקולי הענישה. מבלי להתעלם מהודאת הנאשם ומנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות, הרי כל ענש שיוטל שלא יהיה בו רכיב של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח עלול להחטיא את המטרה הראשית והעיקרית של מלחמה בנגע השחיתות שעה שהוא מתבצע על ידי עובד ציבור במספר רב של מקרים לאורך תקופה לא קצרה. 6. סופו של דבר ולאחר שנתתי דעתי לכלל השיקולים הרלוונטיים והראויים, אני מוצא להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: א. מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, בניכוי ימי מעצרו. ב. 12 חודשי מאסר, אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה בה הורשע. ג. שקלתי את עתירת המאשימה להטלת קנס כספי, אך בשים לב למצבה הקשה של משפחת הנאשם כשלכך אני מצרף את העונש שהטלתי על הנאשם, נמנעתי מלהטיל קנס כספי שיכביד על מצוקתה הכלכלית של משפחת הנאשם. זכות ערעור תוך 45 יום. משפט תעבורהשוחד