על פסק דין מרשיע לפי סעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי - יחולו הוראות סעיפים 130(ח) ו- (ט) לחוק, שעניינם ביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. בית המשפט רשאי לבטל פסק דין כאמור "אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין..." להלן פסק דין בנושא ביטול הרשעה בהעדר התייצבות: פסק דין המערער הואשם בנהיגת רכב בדרך עירונית, במהירות של 107 קמ"ש, העולה ב- 20 קמ"ש מעל המהירות שהותרה על פי תמרור, בניגוד להוראות תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. עבירה זו תועדה בצילום מיום 20.3.05. ביום 9.3.05 תועדה עבירת מהירות בתמונה שבה מופיע הרכב ומהירות נסיעתו - 123 קמ"ש. בבית המשפט קמא הוצג אישור מסירה של הזמנה לדין, ובית המשפט הרשיע את המערער בהעדרו, ודן אותו בגין שתי העבירות לקנס - 500 ₪, לפסילה בפועל של רישיון הנהיגה לתקופה של חודש ולפסילה על תנאי של חודשיים. המערער ביקש ממשטרת ישראל לבטל את הדו"חות האמורים, מחמת פגמים שונים, והוא סבר, לטענתו, כי הם בוטלו יחד עם דו"חות אחרים. משהתברר לו כי הדו"חות בגין עבירת המהירות לא בוטלו, הוא פנה לבית המשפט קמא וביקש את ביטולם. בית המשפט קבע את הדיון ליום 31.10.06 ולבקשת המערער נקבע מועד דחוי ליום 10.11.06, שבו המשיב לא התייצב כאמור. בגדר ההחלטה בבקשת המערער בעניין ביטול הדו"חות, קבע בית המשפט (כבוד השופט א' טננבוים), כדלהלן: א. על המערער להתייצב לדיון שנקבע, ואם לא יתייצב, הוא ייראה כמודה באשמה. ב. בית המשפט אינו מוסמך לבקר את התנהגות המשטרה, כנטען על ידי המערער, ועליו לנקוט הליכים אחרים לשם כך. ג. לפני בית המשפט קיים כתב אישום על פי הדין ובו יש לדון, ועל המערער להתייצב ולהביא את ראיותיו. 4. משנודע למערער על גזר הדין, הוא ביקש לעכב את ביצועו, לצורך הגשת ערעור, ובקשתו נדחתה מנימוקים מפורטים שציין בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 27.12.06. הערעור 5. בהודעת הערעור ציין המערער שני נימוקים אלה: א. כתב האישום אינו חתום. ב. המערער לא הוזמן לדיון שבו ניתן פסק הדין. שני נימוקים אלה - דינם להידחות. אף לו הייתי רואה בהיעדר חתימה פגם מהותי ולא פורמאלי, הרי שכתב האישום המצוי בתיק בית המשפט - חתום, ובכתב האישום השני צוינו פרטים מדויקים של התובע. המערער הוזמן כדין למועד הנדחה אך לא התייצב. כעולה מתיק בית המשפט קמא מועד זה נמסר למערער. מכאן, שאין כל ממש בטענות אלה. 6. המערער הוסיף להודעת הערעור נימוקים למכביר, ובין השאר: התיישנות, גיליון הרשעות מופרך, וכי הוטעה לחשוב שהדו"חות האלה בוטלו כקודמיהם. אף טענת ההתיישנות - דינה להידחות. עיון בכתבי האישום מעלה בבירור, כי הוגשו במועד שעל פי הדין, ואין בסיס לטענת ההתיישנות. לעניין ההרשעות הקודמות, הרי שאפילו היה המערער "צח כשלג" מבחינת התנהגותו התעבורתית, העונש שהושת עליו, שהתייחס לשתי עבירות מהירות - קל שבקלים. גם לסברה שהדו"חות בוטלו אין בסיס. המערער ידע היטב כי הוזמן לדיון ליום 31.10.06 בעניין הדו"חות האלה, והוא זה שביקש, מטעמים שלו, לדחות מועד זה. המועד נדחה, אפוא, לבקשתו, והזמנתו על פי החלטת בית המשפט למועד נדחה, נמסרה לו, כעולה מאישור המסירה שבתיק בית המשפט קמא. 7. סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, קובע סדרי דין מיוחדים בעבירות שלפי פקודת התעבורה שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש ו"בעבירות קנס". נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט, בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סנגור מטעמו, ובית המשפט רשאי לדונו שלא בפניו - אם לא יהיה בשפיטתו כאמור עיוות דין לנאשם. במקרה זה, לא יטיל בית המשפט על הנאשם שנשפט שלא בפניו - עונש מאסר. 8. על פסק דין מרשיע לפי סעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי - יחולו הוראות סעיפים 130(ח) ו- (ט) לחוק, שעניינם ביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. בית המשפט רשאי לבטל פסק דין כאמור "אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין..." משהוזמן נאשם, כדין, קיימת בידיו אפשרות להתייצב ולנסות להוכיח את חפותו ולהביא את טענותיו - הן לעניין העבירה ונסיבותיה והן לעניין העונש ונסיבותיו שלו. משלא התייצב - אין לו להלין אלא על עצמו, ויומו בבית המשפט מוצה ( ראה רע"פ 1773/03 אלעוברה נ' מדינת ישראל (תקדין 2004); רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (תקדין 2003); ר"ע 418/85 רוקשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3), 279). וכך נאמר ברע"פ 4549/02 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, תקדין (2003): "הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק הדין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו" (סעיף 8 לפסק הדין). 9. משקבעתי כי ההזמנה נמסרה כדין למערער, נותרה אך השאלה אם יש בפסק הדין שניתן שלא בנוכחותו, משום עיוות דין למערער. תשובתי על כך - בשלילה. בענייננו, מדובר בשתי עבירות של מהירות, וכל טענותיו לעניין הדו"חות, מקום ביצוע העבירה כאשר לא צוין מספר של בית ברחוב (בדרך בגין), או סברה שהדו"ח בוטל עם עוד כמוהו - כל אלה אין בהם כדי להוות נסיבות מיוחדות שהביאו לעיוות דין. גם הטענה שמעלה ספק אם הרכב המצולם הוא רכבו של המערער - מופרכת, שהרי ניתן על נקלה לבדוק בתמונות את מספר הזיהוי של הרכב. בטענותיו של המערער בערעור, לא נשמעה טענה זו. המערער גם לא העלה סיבה של ממש שתצדיק את אי-התייצבותו. 10. המערער ירה חיצים מכל סוג ולכל כיוון בתקווה שאחד מהם יפגע פגיעה מסוימת. אולם, לא מצאתי בכל טענותיו טענה שתצדיק ביטול פסק הדין. 11. לפיכך, אני דוחה את הערעור - התוצאה היא שפסק דינו של בית המשפט קמא נשאר בעינו.משפט פליליהרשעה