משהגיע למחסום משטרתי בצומת הכפר הירוק, סימנו השוטרים לנאשם לעצור את הרכב בצד הדרך לצורך בדיקה, הנאשם לא ציית להוראות השוטרים, המשיך בנסיעה מסכנת לעבר השוטרים עד אשר אלה נאלצו לזוז הצידה כדי שלא יפגעו. להלן גזר דין בנושא שנה מאסר על בריחה משוטרים: גזר דין 1. הנאשם הורשע על סמך הודאתו בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, פריצה לרכב, גניבת רכב, שהייה בלתי חוקית, נהיגה ללא רשיון נהיגה ובקלות ראש ונהיגה ללא ביטוח, הכל בקשר לאירועים מיום 16.10.07 כאשר הנאשם ביחד עם אחר, קטין שנדון בפני מותב זה בגין פרשה זו (כפי שיפורט בהמשך), נכנסו לישראל שלא כדין, הגיעו לעיר תל אביב ושם פרצו לרכב המתלוננת, גנבו את הרכב, נסעו לכיוון כביש 5 כאשר הנאשם נוהג ברכב והקטין יושב לצידו, ומשהגיעו למחסום משטרתי בצומת הכפר הירוק, סימנו השוטרים לנאשם לעצור את הרכב בצד הדרך לצורך בדיקה, הנאשם לא ציית להוראות השוטרים, המשיך בנסיעה מסכנת לעבר השוטרים עד אשר אלה נאלצו לזוז הצידה כדי שלא יפגעו. השוטרים החלו במרדף אחר הנאשם בשתי ניידות כאשר הנאשם נוהג במהירות מופרזת, סוטה מנתיב לנתיב, 'חותך' כלי רכב אחרים ומאלצם לסטות מנתיב נסיעתם או לעצור את רכבם כדי לא להפגע, בשלב מסוים הסתובב הרכב לכיוון ניידת המשטרה שדלקה אחריו, בצורה חדה, והשוטר שנהג בניידת נאלץ להסיטה שמאלה כדי למנוע תאונה, ובכל זאת הרכב בו נהג הנאשם פגע בניידת המשטרתית. בהמשך, ירדו הנאשם והקטין מהרכב ונמלטו על אף שהשוטרים הורו להם לעצור. 2. מדובר בנאשם יליד 1988 שהוסכם על הגשת תסקיר של שירות המבחן על אף שמדובר בתושב הרשות הפלשתינית. מהתסקיר עולה שמדובר בנאשם בן כ-19 שנים, בן בכור ל-8 אחים, שאביו אינו עובד משום בעיות קרדיולוגיות, הוא נאלץ לפרנס את בני משפחתו במקום האב, כאשר שירות המבחן התרשם שקשיי פרנסה אלה היו רקע להסתבכותו של הנאשם. הנאשם הודה בעבירות, נטל אחריות על מעשיו בפני שירות המבחן, הסביר הסתבכותו על רקע מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, הביע חשש מחיכוך עם דמויות עברייניות בכלא והדגיש את השפעתו המרתיעה של המעצר עליו. שירות המבחן ציין שהיה מקום להמליץ על התערבות טיפולית אך הואיל ומדובר בתושב הרשות הפלשתינית הוא אינו בא בהמלצה טיפולית בעניינו. 3. ב"כ המאשימה עתרה לבית המשפט להטיל על הנאשם את אותה רמת ענישה שקבע בית המשפט העליון, עד 4 שנות מאסר, כל זאת מאותם טעמים שהדגיש בית המשפט העליון בדבר הצורך להרתיע את אותם עבריינים המבקשים להמלט משוטרים שמורים להם לעצור ואגב המלטות זו הם מסכנים את חייהם של המשתמשים בדרך, מסכנים את חיי השוטרים ומסכנים עוברי אורח, התנהגות בריונית בלתי נסבלת שמחייבת את בתי- המשפט להטיל על עבריינים שכאלה ענישה מרתיעה ומכבידה שמא יהיה בכך כדי להקטין את מימדיה המדאיגים של תופעה מסוכנת זו. זאת ועוד, ב"כ המאשימה ציינה שעל אף גילו הצעיר, לנאשם זה הרשעה קודמת בבית- משפט שלום בפתח תקוה, בגין עבירות של שב"ח ופריצה לרכב, עבירות שבגינן נדון ל-3 וחצי חודשי מאסר, 6 חודשים מאסר מותנה על כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל ו-8 חודשים מאסר מותנה שלא יעבור כל עבירת רכוש מסוג פשע, ועל כן הוסיפה וציינה שיש להטיל בנסיבות המקרה עונש מאסר במצטבר לעונשי המאסר המותנים. באשר לעונש שהוטל על שותפו של הנאשם, ביקשה עו"ד מור לאבחן בין הנאשם לבין השותף במובן זה שהאחר הוא קטין שמערכת השיקולים שמפעיל בית המשפט בבואו לגזור את דינו של קטין שונה בתכלית מזו של בגיר, מה עוד שהקטין הורשע בעבירות של סיוע, בעוד הנאשם הורשע בעבירות מוגמרות, עובדה שמצביעה על כך שהנאשם היה הדמות הדומיננטית מבין השניים ועל כן אין ללמוד גזירה שווה מרמת הענישה שהוטלה על השותף. 4. ב"כ הנאשם הגיש שורה ארוכה של פסקי דין התומכים בעתירתו להטלת עונש מתון בנסיבות הענין הואיל ומדובר בנאשם שהודה בשלב ראשון, נטל אחריות, מביע חרטה, נאשם אשר נסיבותיו המשפחתיות והכלכליות הן קשות, נאשם אשר נאלץ לשאת בעול פרנסת משפחתו מרובת הילדים בגיל צעיר מאד עקב מחלת אביו, והואיל והוא הבכור מבין אחיו, נטל אשר לא יכול היה לשאת בו ועל כן הסתבך בעבירות נשוא כתב האישום. עו"ד אלפסה הפנה את בית המשפט לאמור בתסקיר לגבי נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, לגבי הקשיים בהם נתקל הנאשם בבית המעצר, הגיש לבית- המשפט תעודה רפואית על בדיקה נפשית שנערכה לנאשם לאחר ששותפו לתא התאבד למול עיניו, הטיפול התרופתי שניתן לנאשם מאז האירוע הטראומתי בבית המעצר, ועל כן עתר בסופו של דבר לאמץ את אותו רף פסיקה מתון כפי שגם מצא את ביטויו בשורת פסקי דין שהוגשו על ידי הסניגור. 5. אין ספק שמעשיו של הנאשם הם מעשים חמורים שאין בית המשפט יכול להקל בהם ראש, הן באספקט של עבירת הרכוש של גניבת רכב שבצידה נזק כספי גדול, בין לבעלת הרכב ובין לחברת הביטוח ולציבור בכלל, והרי עבירות של גניבת רכב הוגדרו על ידי בתי- המשפט בשנים עברו כמכת מדינה שאין כל דרך להלחם בה ולהקטין את מימדיה אלא באמצעות העלאת רף הענישה באופן משמעותי, והן באספקט של הנהיגה המסכנת חיי אדם אגב נסיון להמלט מאנשי משטרה. עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה היא מסוג אותן עבירות שלא בכדי קבע המחוקק לצידן רף ענישה חמור ביותר, שהרי קיים אינטרס ציבורי ממעלה ראשונה שלא לסכן את חייהם של אנשי משטרה שמבצעים מלאכתם בנסיבות לא קלות, ונאלצים, למרבה הצער, לעיתים רבות מדי בעת האחרונה, לרדוף אחרי עבריינים שאינם סרים למרות רשויות החוק, ובוחרים דווקא לנסות להמלט מפני שוטרים אגב נסיעה פרועה ומסוכנת שיש בה כדי לסכן את חייהם של כלל המשתמשים בדרך. נכון שבמקרה זה מדובר בשעת לילה מאוחרת, 03.00, בכביש בינעירוני, אך גם שעה מאוחרת זו וגם נהיגה בכביש מהיר אינה מפחיתה מהמסוכנות שבנהיגת הנאשם והרי כתב האישום מפרט את התוצאות של נהיגתו המסוכנת של הנאשם, נהיגה שחייבה נהגים רבים לסטות מנתיב נסיעתם, חייבה נהגים אחרים לעצור את רכבם בשולי הדרך על מנת למזער את המסוכנות שנשקפה להם. כתב האישום גם מפרט כיצד הרכב בו נהג הנאשם התנגש בניידת משטרתית שרדפה אחריו אגב כך שהוא הסיט את הרכב בו נהג באופן חד ופתאומי ונסע לכיוון הניידת, וכתב האישום גם מפרט בתחילת האירועים את דהירתו של הנאשם ברכב שעה שהחל להמלט מאנשי המשטרה ואלה נאלצו לזוז הצידה כדי שלא להפגע. 6. לא בכדי קבע בית המשפט העליון רף ענישה מחמיר בעבירות כאלה, אך כלל יסודי שמנחה את בית המשפט הוא שאת העונש יש להטיל על נאשם לא רק בשים לב לחומרת מעשיו אלא גם תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות ובגורמים נוספים שיכול ויהיו רלוונטיים בכל מקרה ומקרה. במקרה שבפני מדובר כאמור בנאשם צעיר, שנסיבות חייו לא היטיבו עמו, הוטל עליו עול כבד של הצורך לפרנס את בני משפחתו מרובת הילדים, נאשם אשר הודה בשלב ראשון, הביע חרטה ונטל אחריות על מעשיו. מדובר בנאשם, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, שתנאי המעצר לגביו הינם קשים במובן זה שמשפחתו אינה מבקרת אותו בבית המעצר גם משום היותה מתגוררת בשטחי הרשות וגם משום חיסרון כיס וחוסר יכולת לממן נסיעה שכזו, שלא לדבר על העדר כל סיוע מצד המשפחה, מה שמקשה מאד על תנאי המעצר של הנאשם. עיינתי באותו מסמך שהוגש לי על ידי הסניגור בדבר השפעת האירוע הטראומתי של התאבדות עציר אחר, חברו של הנאשם, בתוך תא המעצר, והשפעתו של אירוע זה על הנאשם, מה שמגביר עוד יותר את חששו של הנאשם מפני השפעת אסירים אחרים עליו. 7. נתתי את דעתי גם לעונש שהטלתי על שותפו של הנאשם, עונש של 10 חודשי מאסר בפועל אף שמדובר שם בקטין ואף שמדובר במי שהורשע בעבירות של סיוע לסיכון חיי אדם ולא בעבירות המוגמרות, ואינני יכול להתעלם מרף הענישה שנקבע בעניינו של השותף הקטין כנקודת מוצא לעונש שראוי להטילו על הנאשם שבפני הגם שלחובת נאשם זה גם הרשעה קודמת ומאסר על תנאי תלוי ועומד. נסיבותיו האישיות של הנאשם וגילו הצעיר, מאזנים במידה מסויימת את הפער בינו לבין השותף הקטין. 8. על כן, לאחר ששקלתי את השיקולים הרלוונטיים ונתתי דעתי לפסיקה שהוגשה לי על ידי ב"כ הצדדים, לטיעוני ב"כ הצדדים, לנסיבותיו של הנאשם, מצאתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: א. 24 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 22.10.07. ב. אני מורה על הפעלת 6 חודשי מאסר מותנים שהוטלו על הנאשם בת"פ 3538/06 (בימ"ש שלום פתח תקוה). כמו כן אני מורה על הפעלת 8 חודשי מאסר מותנים שהוטלו על הנאשם באותו תיק. שני עונשי המאסר המותנים ירוצו בחופף זה לזה אך במצטבר לעונש המאסר שהוטל, כך שבסך הכל ירצה הנאשם 32 חודשי מאסר בפועל. ג. אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של 5 שנים שמניינה לאחר סיום ריצוי עונש המאסר. ד. 12 חודשי מאסר, אך הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה או עבירת רכוש מסוג פשע. ה. 4 חודשי מאסר, אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה כנגד חוק הכניסה לישראל. זכות ערעור תוך 45 יום. משטרהמאסרשוטר