המערער נסע במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך. בהגיעו למחסום כיסופים, לא הצליח לבלום את רכבו לפני המחסום עקב תקלה במערכת הבלמים. חזית הרכב פגעה בגדר המחסום אשר הועף ופגע בראשו של חייל שעמד במחסום. כתוצאה מהתאונה נפטר החייל עוד באותו היום. להלן פסק דין בנושא תקלה במערכת הבלמים - תאונה קטלנית: פסק דין ס. הנשיא נ. הנדל: 1. לאחר שמיעת ראיות הורשע המערער בעבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך נהיגה ברכב ונידון לעונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה של 9 חודשים לבל יעבור תוך 3 שנים עבירה של נהיגה בזמן פסילה, קנס בסך 5,000 ש"ח, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 7שנים - כאשר ניתן היתר לנהוג במלגזה לאחר חלוף שלוש שנים. סיפור המקרה חריג במידת מה. על פי הנטען בכתב האישום ועל פי הנקבע בהכרעת הדין, המערער נהג ברכב משא אחוד מכיוון גוש קטיף לכיוון מחסום כיסופים. במהלך הנסיעה הבחין המערער שרכבו אינו נוסע כראוי. חרף האמור, המערער נסע במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך. בהגיעו למחסום כיסופים, לא הצליח לבלום את רכבו לפני המחסום עקב תקלה במערכת הבלמים. חזית הרכב פגעה בגדר המחסום אשר הועף ופגע בראשו של חייל שעמד במחסום. כתוצאה מהתאונה נפטר החייל עוד באותו היום. רשלנותו של המערער התבטאה בכך שנסע במהירות שאינה סבירה בנסיבות העניין וכי לא נקט אמצעים סבירים למניעת התאונה. המערער המשיך לנהוג במהירות של 80 קמ"ש חרף מודעותו לתקלה במערכת הבלמים. המערער מסר בחקירה כי חש בקיומה של התקלה האמורה במרחק של 1.1 קילומטר מהמחסום. כן מסר שבהבחינו במרחק של 300 עד 500 מטר מהמחסום כי הבלמים אינם פועלים, הרים את בלם היד והמשיך לנסוע ישר לכיוון המחסום, בין היתר, משום שהשער נראה לו "מאסיבי". לשאלה "למה לא צפצפת לחיילים, הבהבת עם אורות גבוהים..." השיב "הייתי בלחץ גדול וזה קרה בשניות". הוא לא צפר. בחקירתו מסר המערער תאורים שונים לגבי השלב בו ידע על התקלה במערכת הבלמים. נערך ניסוי ע"י הבוחן המשטרתי ובעקבותיו הגיע למסקנה כי לו המערער היה מוריד את רגלו מדוושת הגז בשלב שידע על הבעיה במערכת הבלמים - אליבא כל אחת מגירסותיו השונות - כי אז ניתן היה למנוע את התאונה. 2. בקליפת אגוז, קו ההגנה של הסניגור בערעור בנוי על כך שאין לקבל את גירסת מרשו. נטען כי אף אם המערער מסר שהבחין בתקלת הבלמים במרחק רב מהמחסום, הרי אותר כתם של נוזל בלמים רק 70 מטר לפני המחסום. לדברי הסניגור "ברגע שלוחצים על דוושת הבלם - המשאבה דוחפת את הנוזל למערכת, אם יש תקלה באחד הצינורות, שם הנוזל נשפך. הצינור נקרע". מכאן סבורה הסניגוריה, כי התאונה הינה בלתי נמנעת. אין לשלול מניה וביה את הגישה של הסניגור לפיה, אין לקבוע מימצאים על סמך דברי נאשם שהינו מעורב בתאונת דרכים. נהג יכול לטעות בהערכה. יש והבדיקות המדעיות בשטח שוללות קבלת גירסת עדי ראייה שהערכתם לגבי העובדות פחות מדוייקת מן הסימנים בשטח. ברם, אין זה המקרה כאן. יצויין שבסיכומיו בבית משפט קמא לא טען הסניגור לגבי כוחו המכריע של כתם נוזל הבלמים שנותר על הכביש. אך אין זה העיקר. המעיין בעדותו של המערער במשטרה - והדברים אף עולים מחקירתו הנגדית בביהמ"ש - יגלה שהמערער מספר סיפור רציף וקוהרנטי, לפיו היה מודע למצב מערכת הבלמים לפחות 300 עד 500 מטר לפני המחסום. הבוחן הסביר בחקירתו הנגדית שייתכן והמערער בלם במרחקים שטען להם בעדותו במשטרה "אבל עדיין לא נקרע הצינור ולכן לא היתה שפיכה של שמן". הווה אומר, אי הימצאות כתם נוזל בלמים אינו עומד בסתירה לגירסת המערער. אי לכך, נותר הכלל, הפועל כנגד קבלת הערעור לפיו אין להתערב במימצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה המבררת. זאת במיוחד כאשר מימצאים אלה מבוססים על דברי הנאשם, הוא המערער, אשר הכיר היטב את מקום התאונה מנסיעותיו הקודמות. אינני מתעלם מכך שעסקינן במשפט פלילי ולכן די בקיומו של ספק סביר כדי להביא לזיכויו של נאשם. ברם טיב ההערכה של הנאשם אף אינו מותיר ספק סביר. אבהיר דברי תוך הצגת דוגמא. היה ונהג מעריך את מהירות נסיעתו בין 80 ל 100 קמ"ש עובר לתאונה יהיה מקום לקבוע קיומו של ספק סביר באם התאונה במקרה הינה בלתי נמנעת במהירות של 75 קמ"ש. אך שונים פני הדברים לו התאונה היתה נמנעת במהירות של 30 קמ"ש למשל. לענייננו הערכות המערער מתייחסות למרחקים רחוקים מהמחסום ואין לומר שהמערער שהינו נהג מנוסה אינו יכול להבחין בין מרחק של מאות מטרים לבין מרחק של 70 מטר. מסקנתי הינה איפוא, שהסניגור לא הצביע על עילה לביטול הרשעת המערער בעבירה המיוחסת לו. 3. העונש שנגזר על המערער אינו נוטה לחומרה. התוצאה משתלבת עם העקרונות המנחים בתורת הענישה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב שהינם: דרגת הרשלנות; קדושת החיים; והנסיבות האישיות של הנהג מתגמדות לנוכח התוצאה הקטלנית. לצערי תיק זה מדגים פעם נוספת הכיצד מדינתנו מאבדת את אזרחיה, לרבות אלה שעודם באיבם, בשל נהיגה שחסרה בה התחשבות בזולת ובכוחו הקטלני של רכב מנועי. כפי שבימ"ש קמא ציין שעל אף הסכנה המוחשית שהיתה ידועה גם למערער שבמחסום עומדים חיילים "הנאשם כמי 'שקרוב אצל עצמו' סבר כי בהתנגשותו במחסום יכול לחלץ את עצמו ללא פגע, אך מה יהיה על החיילים אשר עמדו במחסום? - נדמה כי לכך לא נתן הנאשם דעתו". כמובן האיזון דורש כי ראוי להדגיש שאין טענה לפיה המערער היה צריך לדעת לפני שנכנס לרכבו באותו יום שמערכת הבלמים פגומה. המערער נקלע, איפוא, למצב לא פשוט שאף הוא לא בחר או חפץ בו. עם זאת, אחריותו של נהג להתאים את עצמו לנסיבות הנסיעה. בית משפט קמא כאמור איזן כראוי בין השיקולים, הטיל עונש מידתי שיש בו לשקלל את הטיעונים לקולא שעומדים לטובת המערער, לרבות העדר הרשעות בפלילים ועבר תעבורתי שאינו מכביד ביחס לוותקו בנהיגה. לא מצאתי שזהו המקרה בו יש להעתר לטענת המערער שהעונש דורש התערבות על פי דין. הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור. נ. הנדל - ס. נשיא הנשיא י. פלפל: אני מסכים. י. פלפל - נשיא אב"ד השופטת ש. דברת: אני מסכימה. ש. דברת - שופטת לכן הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' ס. הנשיא נ. הנדל לפיו הערעור נדחה על שני חלקיו. תאונת דרכיםתאונה קטלנית