באיזון הכולל, חופש העיסוק גובר כאשר מנגד עומד רק האינטרס של המעביד לאי תחרות, ואילו חופש החוזים גובר כאשר לצידו עומד אינטרס לגיטימי של המעביד כגון אינטרס "קנייני" או "מעין קנייני של המעביד". נמצא כי הגבלת תחרות "ערומה" שאינה מגינה על אינטרס המעביד מעבר לאינטרס אי התחרות - אינה מגינה ככלל על "אינטרס לגיטימי" של המעביד. היא נוגדת את טובת הציבור והיא תיפסל בגדריה של "תקנת הציבור". לעומת זאת, הגבלת תחרות הבאה להגן על אינטרסים של המעביד בסודות מסחריים, רשימת לקוחות, מוניטין וכיוצא בהם על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד, וככלל היא אינה נוגדת את תקנת הציבור. איזון כולל זה נעשה כולו בגדריה של "תקנת הציבור" והוא מעוצב על ידי שיקולים של "תקנת הציבור". על כן עשוי במקרה מיוחד להיות אינטרס ציבורי שיצדיק סטייה מאיזון כולל זה. מכאן ש"לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, כשלעצמה, משקל רב. יש לייחס לתנייה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעביד הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. להלן פסק דין בנושא הגבלת תחרות בחוזה עבודה: פסק דין 1. פתח דבר 1.1 התובע, בעלים של מספרת טורקיז בקרית ראשון, הגיש ביום 3.7.2002 נגד הנתבעת, שהועסקה אצלו כספרית במשך כארבע שנים, תביעה כספית בסכום של 250,000 ₪ שעניינה פגיעה בהכנסות ובמוניטין של מספרתו, תחרות לא הוגנת בניגוד להסכם הגבלת תחרות, גזל הכנסות מלקוחותיו, אותם שירתה הנתבעת שלא כדין, והוצאת לשון הרע. 1.2 הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה את טענות התובע, וכן הגישה כתב תביעה שכנגד בו נטען, בין השאר, כי פוטרה מעבודתה, שלא כדין, בהיותה בהריון, ועל כן היא זכאית, לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988. עוד תבעה התובעת בכתב התביעה שכנגד תשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, קצובת הבראה, ופיצוי בגין עוגמת נפש וגזילת מקור פרנסתה. 1.3 המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בנסיבות סיום העסקתה של הנתבעת ותחילת עבודתה כספרית מהדירה המצויה באותו רחוב בה ממוקמת מספרתו של התובע. 1.4 הצדדים הופנו להליך גישור אצל המגשר יער איתמר ולאחר שגישור זה לא צלח הופנו הצדדים למגשר נוסף, עו"ד חמי שלום, אשר בסיועו הגיעו לכדי הסכמה כי בית הדין יכריע במחלוקת שביניהם על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 (להלן-חוק בתי המשפט). בהודעת הצדדים שקבלה תוקף של החלטה נאמר כדלקמן:- "הצדדים מתכבדים להודיע לבית הדין הנכבד כי במהלך הגישור אשר התקיים ביניהם בפני כב' המגשר עו"ד שלום חמי, הגם שלא הצליחו להגיע לסיכום סופי לסילוק התביעות, הצליחו להגיע להסדר דיוני אשר בסופו יפסוק כבוד ביה"ד על פי ס' 79 א' לחוק בתי המשפט כדלקמן: כב' ביה"ד מתבקש לפסוק בבקשה לפסילת ראיות אשר הוגשה ע"י הנתבעת ביום 1.11.05 ולאחר שתינתן לתובע זכות להגיב לבקשה תוך 7 ימים. התובע יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו בתביעה שכנגד תוך 30 יום ממועד אישור הסדר זה ע"י כב' ביה"ד, והנתבעת תהיה רשאית להגיש תצהירי תשובה מטעמה בתוך 30 יום ממועד קבלת תצהירי התובע. לאחר השלמת האמור לעיל, יגיש כל צד סיכומים קצרים מטעמו המתייחסים לתביעה ולתביעה שכנגד כאחד, שניהם במקביל, בתוך 30 יום ממועד הגשת התצהירים האחרונים. לכל צד הזכות להגיב לסיכומי הצד שכנגד בסיכומי תגובה בתוך 20 יום. לאחר השלמת האמור לעיל, יתבקש ביה"ד לפסוק, בתביעה ובתביעה שכנגד ללא חקירת המצהירים על תצהיריהם, על סמך כתבי בית הדין, המסמכים והתצהירים שבתיק, זאת על פי ס' 79א' לחוק בתי המשפט". 1.5 ביום 30.6.2006 נתנה החלטה בבקשת הנתבעת שעניינה, כאמור, פסילת שלוש קלטות וידאו ותמליליהן שהוגשו כראיה מטעם התובע (להלן-הבקשה לפסילת ראיות). בהחלטתו קבע בית הדין, בין השאר, כדלקמן:- "6.1 לאחר שעמדנו בהרבה לעיל על קיומם של הערכים המתנגשים, ועל הצורך לאזן ביניהם, אנו קובעים כי האיזון בין השיקולים נוטה באופן ברור לפסילת שלוש הקלטות מלשמש כראיה בתיק זה. 6.2 אשר לתמלולי הקלטות - במסגרת האיזון שביצענו בין זכות התובע להליך הוגן ובין זכות הנתבעת לפרטיות, ובמועד בו טרם קראנו את התמלולים ועמדנו על חיוניותם להוכחת האמת, אנו סבורים כי אין מקום לפסול בשלב זה את תמלילי הקלטות שצורפו לתצהיר. 6.3 תמלילי הקלטות הוגשו כדין, נאמנותם למקור אומתה בידי הגורם המוסמך באמצעות תצהיר, והנתבעת לא העלתה כל התנגדות טכנית בנוגע לאופן עיבודם. 6.4 משקלם הראייתי של תמלילי הקלטות יוכרע על ידנו במועד פסק הדין, לאחר שנעיין בהם ונעמוד על טיבם, ורק במידה ונשוכנע כי אין בהם, בכולם או בקצתם, כדי להוות האזנת סתר האסורה לפי החוק. 6.5 בעת בחינת המשקל הראייתי כאמור, תעמוד לנגד עינינו המסגרת הנורמטיבית שקבענו בהחלטה זו באופן שהשימוש בתמלילים כראייה ייעשה - אם בכלל - תוך צמצום הפגיעה בפרטיות הנתבעת אך למידה החיונית שתידרש לנו לצורך הכרעה סופית..." 2. טענות הצדדים 2.1 תמצית טענות התובע בכתב התביעה היא כדלקמן:- א. הנתבעת הועסקה אצל התובע כספרית החל מחודש פברואר 1998 ועד ליום 14.3.2002 - מועד בו התפטרה מעבודתה. ב. ביום 14.3.2002 הובא למספרה מכתב מהנתבעת, הנושא תאריך של אותו יום, והעולה כדי מכתב התפטרות, לפיו בחרה הנתבעת להביא לאלתר לסיומם של יחסי עובד ומעביד בינה לבין התובע, וזאת לאחר כארבע שנות עבודה. ג. מועד ההתפטרות שנבחר על ידי הנתבעת היה כשבועיים לפני חג הפסח - תקופה של עבודה מאומצת ואינטנסיבית במספרה. ד. כמו כן המציאה הנתבעת לתובע תעודת מחלה לפיה אינה כשירה לעבודה בדיוק מפתיע בין מועד ההתפטרות ועד לערב חג הפסח שהיה ביום 7.3.2002. ה. הנתבעת הוציאה את תעודות המחלה במרמה ובפועל עבדה בכל תקופת "אי הכושר" בביתה, תוך שהיא נותנת שירותי ספרות ללקוחותיו של התובע. כך מנעה הנתבעת מן התובע פרנסה פעמיים - פעם אחת באי זמינותה לעבודה דווקא בתקופת עבודה מאומצת, ופעם שנייה בכך ששירתה את לקוחות התובע, על חשבון לקוחותיו, בנסיבות העולות כדי עשיית עושר ולא במשפט. ו. בתגובה למכתב ההתפטרות שלח התובע לנתבעת ביום 7.4.2002 מכתב, באמצעות באת כוחו, המדבר בעד עצמו. לאחר שליחת המכתב, בשיחה שהתנהלה בין באי כוח הצדדים לאחר שהנתבעת סירבה לקחת את משכורתה האחרונה, לרבות תשלום דמי חופשה וכל המגיע לה מאת התובע, הסכימו הצדדים כי הנתבעת תשוב ותיקח את הנ"ל אולם היא לא עשתה זאת עד למועד הגשת התביעה. ז. עוד בטרם התפטרותה עלה חשש בלב התובע כי הנתבעת מפעילה בביתה, הממוקם מעל מספרתו, עסק בו היא מספרת את לקוחותיו בשעות הערב ובשעות בהן ביקשה להשתחרר מעבודתה - חשש זה של התובע התאמת, מעבר לכל ספק, והיום הוא יודע לבטח כי עוד בתקופת עבודתה במספרה הפעילה הנתבעת בביתה עסק שהתבסס על לקוחותיו, ובכך גזלה את פרנסתו באופן שוטף החל משנת 1999, דהיינו במשך תקופה של 3 שנים בטרם התפטרותה. ח. הנתבעת אף הגדילה לעשות והמליצה ללקוחות התובע שלא לקבל שירותים ממנו אלא להגיע לביתה ולקבל את אותם שירותים, מסיבות שונות, תוך שהיא מטילה רפש ביכולותיו של התובע ובמקצועיותו, מכפישה את שמו, מלבינה את פניו בפני הלקוחות, מוציאה דיבתו רעה ופוגעת במוניטין שלו ושל המספרה. ט. לאחר התפטרותה המשיכה הנתבעת לעבוד מביתה יום מלא, תוך שהיא ממשיכה לשרת את לקוחותיו של התובע. י. על פי אומדן שערך התובע, החל ממועד התפטרותה נטלה הנתבעת, שלא כדין, מהכנסותיו סך של כ- 1,500 ₪ ליום עבודה - דבר שהיא ממשיכה לעשות במועד הגשת התביעה. יא. הנתבעת התחייבה ביום 1.6.1998 מפורשות בכתב לא לעבוד באזור שכונת קרית ראשון במשך 12 חודשים ממועד סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, וכן לא לגזול את לקוחות המספרה והתובע (להלן-הסכם הגבלת התחרות). יב. משהפרה הנתבעת את הסכם הגבלת התחרות היא חייבת לפצות את התובע בשל הפגיעה בהכנסותיו ובמוניטין של מספרתו. יג. לאור האמור נתבעים הסכומים כדלקמן:- (1) (1) בגין מתן שירותי ספרות ללקוחות התובע במהלך שלוש שנות עבודתה לפי אומדן הכנסות של 100 ₪ בממוצע לטיפול X 5 לקוחות בממוצע ליום X 3 שנות עבודה - סה"כ 100,000 ₪. (2) (2) בגין הפגיעה במוניטין של המספרה ושל התובע אישית כבעל מקצוע - סך של 50,000 ₪. (3) (3) בגין הוצאת לשון הרע כנגד התובע וכנגד המספרה, במסגרת פיצוי ללא הוכחת נזק - סך של 50,000 ₪ (4) (4) בגין הפרת הסכם הגבלת התחרות וגזל הכנסותיו של התובע מלקוחותיו אותם שירתה הנתבעת שלא כדין - סך של 50,000 ₪. לכתב התביעה צורפו המסמכים כדלקמן:- א. מסמך בכתב יד לא חתום נושא תאריך 14.3.2002 בו נכתב כדלקמן: "אני סימה X מתפטרת מהעבודה לאחר שעבדתי במספרת טורקיז אצל אמיר בן דוד במשך תקופה של 4 שנים. הסיבות לעזיבתי הן שמאז שהתחתנתי הוא לא מתייחס אלי בצורה נאותה, מטיל עלי כל מיני משימות בעבודה שעד עכשיו לא ביצעתי ונכנס לחיי הפרטיים לאחר שניסה לברר אצל הגניקולוג שלי האם אני בהריון. דיברתי עם אמיר לגבי זמן המתנה הקבוע בחוק מיום ההודעה ועד לעזיבתי בפועל. אמיר מצידו מעדיף שאני אעזוב כבר עכשיו. לפיכך, סוכם בינינו כי אני אעבוד עד 14.3.02 כולל וזאת בתנאי שזה מוסכם על אמיר ולא יתבע אותי על אי מתן הודעה מוקדמת בשום שלב. סוכם עם אמיר כי אני מצידי מוותרת על הפיצויים שלי וכי כל הסכם, התניה, חוזה שנכתבו עד עכשיו מבוטלים לחלוטין החל מרגע זה, לרבות הגבלתו על מקום העסקה/עבודה עתידי שלי. חתימת 2 הצדדים על מכתב זה מאשרת הסכמתם לאמור במכתב. חתימה חתימה ת.ז ת. (נספח א') ב. אישורי מחלה חתומים על ידי ד"ר עדי פוקס מומחית לרפואת המשפחה כדלקמן: (1) מיום 27.2.2002 ועד ליום 27.2.2002 סה"כ יום אחד בשל מיגרנה. (2) מיום 15.3.2002 ועד ליום 20.3.2002 סה"כ 6 ימים (3) מיום 21.3.2002 ועד ליום 27.3.2002 סה"כ 7 ימים בשל כאבי גב תחתון. (נספח ב) ג. מכתב מיום 7.4.2002 חתום על ידי עוה"ד כרמית בן מרדכי וענת וסרמן-צים, באות כוח התובע, מופנה לנתבעת, בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "1. מרשנו מאשר בזאת, באמצעותנו, קבלת מכתבך מיום 14.3.02 אשר הובא למקום עסקו במועד הנ"ל והעולה כדי מכתב התפטרות (להלן: "מכתב ההתפטרות"). 2. במכתב ההתפטרות בחרת להביא לסיומם של יחסי עובד-מעביד בינך לבין מרשנו לאלתר, לאחר כארבע שנים, בהן עבדת כשכירה אצל מרשנו. 3. מרשנו דוחה מכל וכל את טענותיך, כפי שהוצגו במכתב ההתפטרות, וטוען כי התנהגותך בחודשים האחרונים, עובר למסירת מכתב ההתפטרות, לא נשאה אופי רגיל ושיגרתי של יחסי עבודה, בלשון המעטה, ההיפך הוא הנכון - חרגת מכל התנהגות הולמת ונאמנה התואמת את עסקו של מרשי, וזאת אף לאחר שהוזהרת מפורשות שלא להמשיך בדרך זו. 4. מרשנו שב ומיצר, גם באמצעותנו, על שינוי קיצוני זה ביחסך אל מקום עבודתך בכלל ואליו כמעביד בפרט, ומודיע לך בזאת ומזהירך לקיים את מלוא התחייבויותיך עפ"י "מכתב התחייבות לספרית" עליו חתמת במועד התחלת העסקתך אצלו, מיום 1.6.98. 5. למען הסר ספק, התחייבויותיך כמפורט שם, בין היתר בכל הנוגע לאי תחרות בשכונה בה מצויה המספרה, עומדות בעינן, תקפות ומחייבות אותך, הן ביחס לתקופה שעד ליום התפטרותך, והן במשך שנה מתום יחסי העבודה, והכל בהתאם למוסכם במסמך הנ"ל, המצ"ב ומדבר בעד עצמו. 6. מרשנו מביע את תמיהתו לגבי תזמון התפטרותך - דווקא שבועיים לפני חג הפסח, אשר כידוע לכל, ולך בפרט, מדובר בתקופה הדורשת תפוקה ועבודה מלאות דווקא בתחום עיסוקו של מרשי, כך שהיה עליך לדעת שחוסר בידיים עובדות ללא ספק יקשה את התנהלות המספרה ויפגע בעבודתה. 7. זאת ועוד, תזמון התפטרותך תמוה גם נוכח תעודות המחלה שמסרת לידי מרשנו, לפיהן הינך מצויה באי כושר מלא לעבודה בדיוק מפתיע בין יום ההתפטרות לערב חג הפסח. 8. מרשי מודיעך באמצעותנו בזאת, כי התנהגותך בחודשים האחרונים עובר למועד התפטרותך ואף העובדה שמיום התפטרותך לא הגעת עוד לעבודה כלל - תוך התעלמות מחובתך ליתן למעסיקך הודעה מוקדמת על ההתפטרות לאחר כ- 4 שנות עבודה כאמור - כל אלה גרמו לו ולמספרה שבבעלותו נזקים כבדים, הן בהכנסות, הן במוניטין של המספרה והן במישור היחסים עם הלקוחות. 9. הינך מתבקשת ליצור עימנו קשר ללא דיחוי... לצורך תיאום מועד לפגישה, בה יוסדר עניין משכורתך האחרונה בהתאם לרישומים השמורים אצל רוה"ח של מרשי. ...." (נספח ג) ד. מסמך בכתב יד מיום 1.6.1998 הנחזה להיות חתום על ידי התובע ועל ידי הנתבעת, שכותרתו "מכתב התחייבות לספרית" בו נאמר כדלקמן:- "אני סימה X מספר תעודת זהות X העובדת אצל אמיר בן דוד ברח' החלומנית 12 קרית ראשון מתחייבת מיום עזיבתי לא לעבוד ולא לפתוח במשך 12 חודשים מלאים באזור קרית ראשון וגם לא לקחת לקוחות מהמספרה". (נספח ד). 2.2 תמצית טענות הנתבעת בכתב ההגנה היא כדלקמן:- א. הנתבעת היא ספרית מקצועית ומוסמכת.=. ב. הנתבעת לא התפטרה מעבודתה אצל התובע. המסמך, נספח א לכתב התביעה, המכונה על ידי התובע "מכתב התפטרות" מהווה לא יותר מאשר טיוטה שנערכה במהלך משא ומתן בין הצדדים ואשר מעולם לא נחתמה על ידי מי מהצדדים, ומשלא השתכללה לכלל הסכמה - אין לה כל משמעות משפטית או נפקות כלשהי. ג. כעולה מהאמור בטיוטה, נוהל משא ומתן בין הצדדים לפיו הציע התובע לנתבעת שתחתום על ויתור על פיצויי פיטורים ועל מלוא זכויותיה כלפיו ובתמורה ישחרר אותה מהתחייבות אשר הנתבעת סברה, בטעות, כי יש בה כדי לחייב אותה. כן עולה מהאמור בטיוטה כי הנתבעת הייתה תחת לחץ ואיומים של התובע כי יגרום לכך שלא תוכל להמשיך ולהתפרנס ממקצועה. תחת לחץ זה נוהל בין הצדדים משא ומתן לפיו על מנת שהתובע "ישחרר" את הנתבעת ויאפשר לה להמשיך לעבוד, תיאלץ הנתבעת לוותר על כל זכויותיה, וזאת על אף שהנתבעת הייתה באותה עת בהריון. גם לו הייתה הנתבעת חותמת על המסמך לא היה בכך כדי לחייבה ולא היה בכך כדי לשחרר את התובע מחובותיו כלפיה. ד. הנתבעת המשיכה לעבוד אצל התובע במשרה מלאה עד לפיטוריה על ידי התובע ביום 5.4.2002, שנעשו, ללא מתן הודעה מוקדמת, וללא תשלום פיצויי הפיטורים, המשכורת האחרונה ושאר זכויותיה הסוציאליות, וזאת, בניגוד לכל דין, בעת שהתובע ידע כי הנתבעת בהריון. כל מהלכיו של התובע לא נועדו אלא לחמוק מחובתו לשלם לנתבעת את פיצויי הפיטורים ואת יתר הזכויות המגיעות לה. ה. התובע התחיל להתעמר בנתבעת מאז שנישאה, חרג מכל התנהגות הולמת של מעביד והתנהג באופן מכפיר כלפי הנתבעת, ובמיוחד לאחר שנודעה לו עובדת הריונה. ו. בתקופת עבודתה האחרונה שינה התובע את אופי עבודתה של הנתבעת בצורה שמהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתה והורה לו לבצע עבודות אשר לא נהגה לבצען ואשר תואמות משרת מתלמדת במספרה ולא משרת ספרית מקצועית. ז. הנתבעת מעולם לא הפעילה כל עסק בביתה, ובוודאי שלא הפעילה עסק שהתבסס על לקוחות התובע. ח. אין כל הגיון בטענת התובע כי ניהלה עסק בדירתה שכן דירתה מגוריה של הנתבעת ממוקמת מעל למספרה, והתובע יכול היה לראות את הבאים והשבים לבית. ט. לתובע אין כל זכות קנויה על הנתבעת, ובמיוחד לאחר שפיטר אותה אין לו כל זכות למנוע ממנה להתפרנס מעמל כפיה וממקצועה. י. מכתב ההתחייבות, נספח ד לכתב התביעה, הוא חסר כל תוקף משפטי מחייב. המסמך נחתם תחת לחץ של התובע ללא כל אפשרות מצידה של הנתבעת להתנגד לו. יא. הנתבעת לא "גזלה" את לקוחות התובע, ובהיות הלקוחות אנשים ברי דעת, אף לא ניתן ל"גזול" אותם. יב. גם לפני עבודתה אצל התובע עבדה הנתבעת באזור קריית ראשון שזה אזור מגוריה. יג. הנתבעת לא גרמה לתובע כל נזק שהוא. הסכומים המפורטים בכתב התביעה חסרי כל יסוד ובסיס ללא כל שמץ אחיזה במציאות, ואינם אלא מספרים ריקים מתוכן. לכתב ההגנה צורפו, בין השאר, המסמכים כדלקמן:- א. אסופת תעודות ודיפלומות מקצועיות (נספח א) ב. אישור רפואי מיום 14.6.2002 המאשר כי הנתבעת נבדקה על ידי ד"ר גרינברג, מומחית לרפואה פנימית, ביום 14.6.2002 ונמצאה הרה, וכי גיל ההריון הינו 18.3 שבועות ותאריך הלידה המשוער 12.11.2002. (נספח ב) ג. מכתב מיום 2.5.2002 חתום על ידי עו"ד אורית פרץ, באת כוח הנתבעת, מופנה לבאות כוח התובע, בו נאמר, בין השאר, בהתייחס למסמך מיום 14.3.2002 כדלקמן:- "9. לעניין טיוטת ההסכם אשר אותו מכנה מרשכן "מכתב התפטרות" - דבר המוכחש; א. המסמך האמור מהווה אך טיוטה, הינו חסר כל תוקף משפטי אם מאחר ואינו חתום ע"י מי מהצדדים ואם מפני שהסכם בין עובד למעביד ליצירת הפסקת עבודה משפטית כך שלא תזכה את העובד בפיצויי פיטורים בעת עזיבתו, חסר תוקף ומנוגד לחוק זאת, כיוון שהוא גורם לוויתור זכות עתידית ובכך נוגד את תקנת הציבור. ב. ויובהר הטיוטה אשר נכתבה ע"י מרשתי נכתבה מתוך לחץ בלתי הוגן ובלתי חוקי אשר הפעיל עליה מרשכן לוותר על פיצויי הפיטורים ובתמרה לכך שמרשכן ישחרר אותה "מתקופת צינון" אשר לטענתו התחייבה עליו במסמך - דבר המוכחש! ועד ניסה במרמה ובניגוד מוחלט לחוק להוציא ממנה התחייבות שלא לעבוד במשך שנה במקצוע. ג. הטיוטה נכתבה ע"י מרשתי מאחר ומרשכן הרע את תנאי עבודתה ואת יחסו כלפיה באופן מוחשי וביודעו שהיא בשלבי הריון מוקדמים עד שלא הותיר בידה כל ברירה וברגע של רוגז וכעס בו הגיעו מים עד נפש כתוצאה מהתנהגותו של מרשכן כלפי מרשתי. ... ד. ד. יחסי עבודה הנמשכים לאורך זמן אינם ניתנים לניתוק ע"י דברים שנאמרו בשעת רוגז ובלי כוונה או מחשבה, מהעובדות עולה כי לאחר שמסרה מרשתי את הטיוטה ולאחר שמרשכן בעצמו סירב לקבלו, סירב לחתום עליו וסירב לראות בו מעשה התפטרות המשיכה מרשתי כבר ביום שלמחרת לעבוד אצל מרשכן עד למועד בו מרשכן פיטר אותה ביום 5.4.02 ה. ה. משחזרה מרשתי לעבודה ומרשך לא הביע כל התנגדות להמשך העסקתה הרי שאין לו להלין על עצמו". (ההדגשות במקור). (נספח ד) ד. אסופת תלושי שכר (נספח ה) ה. אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה על איומים. 2.3 תמצית טענות הנתבעת בתביעה שכנגד היא כדלקמן:- א. הנתבעת, התובעת שכנגד, (להלן-הנתבעת) הועסקה על ידי התובע, הנתבע שכנגד, (להלן-התובע) החל מיום 1.3.1998 ועד ליום 5.4.2002 - מועד בו פוטרה מעבודתה לאלתר ושלא כדין. ב. שכרה האחרון של הנתבעת עמד על סך של 5,500 ₪ ברוטו לחודש. ג. הנתבעת פוטרה מעבודתה בעת ולמרות שהתובע ידע שהיא בהריון, ועל כן, אין תוקף לפיטוריה והיא זכאית לתשלומים כדלקמן:- (1) שכר עבודה בגין כל התקופה החל מיום 5.4.2002 ועד לסיום הריונה בסך של 40,917 ₪. (2) שכר מלא לתקופה מיום הלידה ובמהלך תקופה של שלושה חודשים לאחר הלידה בסך של 16,500 ₪. (3) שכר מלא לתקופה מתום חופשת הלידה ולמשך 45 יום בסך של 8,250 ₪ נוספים, וכן להודעה מוקדמת בסך של 5,500 ₪. פיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור של 50,000 ₪ בשל הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. (4) פיצוי בשיעור של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לה בשל התנהגותו של התובע. ד. בנוסף זכאית הנתבעת להפרשות לקופת גמל בגובה של 5% חלק מעביד, בסך של 16,755 ₪, וכן לפדיון 70 ימי חופשה בסך של 12,810 ₪, תשלום בגין 37 ימי הבראה בסך של 11,137 ₪ וכן תשלום בסך של 180 ₪ בגין יום עבודה במהלך חג הפסח. 2.4 תמצית טענות התובע בכתב התשובה לתביעה שכנגד א. הנתבעת התפטרה, תוך שהיא נמנעת מלעבוד בימי ההודעה המוקדמת באמתלה שהיא חולה, ואילו בפועל עבדה בימים אלה בביתה כשהיא נותנת, שלא דין, שירותים ללקוחות התובע. ב. לחילופין, ולמען הזהירות, במידה שבית הדין יראה בנסיבות כפיטוריה של הנתבעת, הרי שהיו אלה פיטורין שאינם מזכים בפיצויי פיטורים ובנלווים, נוכח הפרת חובות האמון של הנתבעת ותחרות אסורה עם מעסיקה. ג. בתקופה הרלוונטית לא ידע התובע על הריונה של הנתבעת אלא רק לאחר התפטרותה. משהנתבעת התפטרה מעבודתה - אין כל רלוונטיות לעובדת היותה בהריון, על אף שיש להניח כי לא ידעה על כך בעצמה במועד הודעתה על התפטרות, ועל כן כל תביעותיה המבוססות על הטענה כי פוטרה במהלך הריונה - דינן להידחות. ד. הנתבעת היא שערכה את מכתב ההתפטרות, היא שיזמה אותו ומסרה אותו לתובע מיוזמתה, מרצונה ובלא תיאום עמו, ללא ידיעתו וודאי שלא מרצונו ובלחצו. התובע קיבל את התפטרותה של הנתבעת ואף הודיע לה כי הוא מקבל זאת בכאב, אולם סירב לחתום כי הוא מסכים לתנאים שהציבה בהתפטרותה. התובע לא קיבל את הנתבעת לעבודה מחדש, אלא אפשר לה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת להתפטרותה. ה. הנתבעת קיבלה את כל המגיע לה כמתחייב מהחוק, ואף אישרה בחתימת ידה קבלת דמי הבראה. הפרשות לקופת גמל לא היו חלק מתנאי עבודתה של הנתבעת, ואת כל החופשה שנצברה לזכותה - ניצלה הנתבעת במהלך עבודתה. 3. הראיות 3.1 התובע הגיש תצהיר. לתצהיר צורפו, בין השאר, שלוש קלטות אשר הוקלטו על ידי חוקר פרטי וכן תמלול שלושת ההקלטות. כאמור, בהחלטת בית הדין מיום 30.7.2006 נפסלו שלוש הקלטות מלשמש כראיה בתיק. תמלילי ההקלטות שצורפו לתצהיר לא נפסלו. יצוין כי לאחר שעיינתי בתמלילים הגעתי למסקנה שהם חיוניים לחקר והוכחת האמת ואין מקום לפסול אותם. לא שוכנעתי כי יש בהם כדי להוות האזנת סתר האסורה לפי החוק. כן הוגשו מטעם התובע התצהירים כדלקמן:- א. א. תצהירו של מר מאור כהן, סוכן מכירות של ציוד למספרות. בתצהירו הצהיר העד כי היה ביום ה- 14.3.2002 במספרה, ראה את התובע והנתבעת מחוץ למספרה, ועם שובו של התובע למספרה אמר לו האחרון: "אל תשאל, סימה עזבה" והראה לו את המסמך מיום 14.3.2002. ב. ב. תצהיריהן של הגב' מירי אברהמוב, צפריר מלי, סיגל קצב, לבנת בן דוד - לקוחות התובע, שהצהירו, בין השאר, כי קבלו שירותי ספרות מהנתבעת לרבות במהלך התקופה בה שהתה התובעת בחופשת מחלה ולאחריה, וכי הנתבעת הציעה להם לקבל שירותים אלה. הגב' ליבנת בן דוד הצהירה כי ביום 14.3.2002 הייתה במספרה ובמהלך הטיפול שקבלה מהתובע: "נכנסה סימה...יחד עם בעלה דרור, כשהיא נסערת, והודיעה לאמיר שהיא מתפטרת, נתנה לו מכתב וביקשה ממנו לחתום עליו". 3.2 התובע הגיש תצהיר נוסף המתייחס לטענות הנתבעת שהועלו בכתב התביעה שכנגד. לתצהיר צורפו, בין השאר, ריכוזי שכר של שנת 2001, ואישור על קבלת דמי הבראה. 3.2 הנתבעת הגישה תצהיר אליו צורף, בין השאר, תמליל שיחה בינה לבין התובע שהוקלטה על ידה ביום 7.4.2002, ללא ידיעתו של התובע. יצוין כי 4. הצדדים סכמו טענותיהם בכתב. 5. המסגרת המשפטית - סעיף 79 א לחוק בתי המשפט 5.1 עם חקיקתו של סעיף 79 א לחוק בתי המשפט, הוסמך בית המשפט הדן בעניין אזרחי לפסוק בעניין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה, ובלבד שקיבל את הסכמתם של בעלי הדין. על פי ההלכה הפסוקה, "סעיף 79 א' אינו מונע את בית הדין מלהחליט, בגדר סמכותו, לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, אם כי יש להניח שנסיבות אלו תהיינה מטבע העניין נדירות". (ע"א 3958/95 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ואח', תקדין עליון, כרך 1, 96, 487). אולם "יש ופסיקה על דרך הפשרה מבוססת כל כולה על 'כללי צדק טבעי' (הנשקלים במאזני המשפט), כגון פשרה המביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו גם עקרונות של חירות, צדק, יושר ושלום...ויש ופשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג. פשרה מכאנית המבוססת תמיד על חלוקת נשוא התביעה בין בעלי הדין באופן של "מחצה ומחצה" - פסולה, משום שהיא שרירותית ובלתי סבירה, ומשום שאינה מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך שבין בעלי הדין. זאת ועוד, פסיקה בדרך של פשרה אינה מתייחסת אך לפן המהותי והיא יכולה להתייחס כל כולה למישור הפרוצדוראלי ולדיני הראיות...גם התדיינות שאינה מצריכה ניהול מסכת שלמה של הוכחות והבאת ראיות ואפילו כל כולה על פי הדין המהותי, הינה בגדר של פסיקה בדרך של פשרה...במקום שהדרך של "יקוב הדין את ההר" נראית נוקשה מדי בנסיבותיו של המקרה הנדון יש לפסוק על דרך הפשרה, אולם בשום אופן אין לפסול פתרון צודק רק משום שהוא חופף את הדין המהותי...פירושו של דבר הוא כי בית משפט אשר בעלי הדין מסרו לו את ההכרעה בסכסוך "על דרך הפשרה", אינו חייב לפסול את הפסיקה הנראית לו צודקת בנסיבות העניין רק משום שהיא "נגועה" בחסרון שהיא חופפת את הדין המהותי...יחד עם זאת, גם אם הפירוש הנכון הוא רחב מספיק כדי לכלול פסיקה החופפת לדין, ברור כי בעלי הדין יכולים למקד את העניינים בהם מבקשים הם את הכרעתו של בית המשפט על דרך הפשרה, על ידי אמירה מפורשת בהסכם הפשרה וכך למנוע פסיקה שעל פי הדין המהותי. אולם משלא עשו כן ומסרו את כל העניין להכרעתו של בית המשפט יכול בית המשפט לדעתי לפסוק על פי שיקול דעתו בין לדין ובין לפשרה." (דברי כבוד השופט אילן בע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציולנה, תק-על 99(1), 723, בעמ' 7-9 לפסק הדין). עוד אצטט בעניין זה את גם את דבריו של כבוד השופט טירקל: "את המלים 'צדק צדק' תרדף'...'אחד לדין ואחד לפשרה' כביכול, שני 'מיני צדק' הם, צדק הדין וצדק הפשרה. כביכול שניהם עומדים זה בצד זה, אינם דוחקים זה את זה; ואולי אף מותר להם שיבואו, ברב או במעט, זה בגבולו של זה. אבהיר את דברי. בית המשפט שדן שלא על דרך הפשרה, חזקה עליו שהוא פוסק בראש וראשונה על פי הדין שהוא מיישם על העניין שלפניו. עם זאת, אין הוא מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו - במידה שהדין אינו מציב גבולות לכך - גם שיקולים ראויים אחרים; שהם בעיקר, שיקולים אנושיים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של הענין של המתדיינים. במלים אחרות, שיקול הדעת מבוסס הן על הדין והן על אותם שיקולים, כאשר הבכורה היא, כמובן, לשיקולי הדין. גם שיקול דעתו של בית משפט הפוסק על דרך הפשרה מבוסס הן על הדין והן על השיקולים הנוספים שהזכרתי, אולם כאן לא ניתנה הבכורה לאלה או לאלה. ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - אותם שיקולים נוספים. בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה, במידה היפה בעיניו. 5.2 דברים אלה יפים גם לעניין שבפני, ובתהליך ההכרעה שהביא לתוצאה, כפי שתפורט להלן, אחזתי "באלה כמו באלה" והתבססתי הן על הדין (בהתייחס לסמכותו של בית הדין לדון בתביעות שעילתן חוק איסור לשון הרע ופגיעה במוניטין, ובכל הנוגע לסוגיית הגבלת העיסוק ופנייה ללקוחות המעביד), כמו גם על התשתית העובדתית שהובאה על ידי הצדדים, תוך התייחסות להגינות ותום הלב המתחייבים מיחסי עובד ומעביד, ותוך שקילת הנסיבות המיוחדות של תחום העיסוק הנוגע ליחסי ספר - לקוח. בהתייחס לתביעה שכנגד התבססתי על העובדות כפי שהן עולות מהחומר שהוגש לתיק בית הדין לרבות התמלילים. 5.3 על פי ההלכה הפסוקה, וגישתה מימים ימימה של בית המשפט העליון ובתי הדין לעבודה, תוקפן של תניות המגבילות את חופש העיסוק צריך להיקבע על ידי האינטרסים הלגיטימיים עליהם הן מגינות. הלגיטימיות של האינטרס נקבעת על ידי שיקולים כלליים של שיטת המשפט, עקרונותיה ותפישותיה, תוך התחשבות באינטרס של הציבור ובאינטרס הלגיטימי של הצדדים, ותוך איזון בין חופש העיסוק לבין חירויות אחרות של הפרט, כגון חופש הקניין וחופש ההתקשרות. במיוחד יזהר בית הדין בהגבילו את חופש העיסוק של העובד כאשר המדובר במימוש מיומנותו המקצועית. "באיזון הכולל, חופש העיסוק גובר כאשר מנגד עומד רק האינטרס של המעביד לאי תחרות, ואילו חופש החוזים גובר כאשר לצידו עומד אינטרס לגיטימי של המעביד כגון אינטרס "קנייני" או "מעין קנייני של המעביד". נמצא כי הגבלת תחרות "ערומה" שאינה מגינה על אינטרס המעביד מעבר לאינטרס אי התחרות - אינה מגינה ככלל על "אינטרס לגיטימי" של המעביד. היא נוגדת את טובת הציבור והיא תיפסל בגדריה של "תקנת הציבור". לעומת זאת, הגבלת תחרות הבאה להגן על אינטרסים של המעביד בסודות מסחריים, רשימת לקוחות, מוניטין וכיוצא בהם על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד, וככלל היא אינה נוגדת את תקנת הציבור. איזון כולל זה נעשה כולו בגדריה של "תקנת הציבור" והוא מעוצב על ידי שיקולים של "תקנת הציבור". על כן עשוי במקרה מיוחד להיות אינטרס ציבורי שיצדיק סטייה מאיזון כולל זה...( ע"א 6601/96 וערעור נגד Aes System Inc ואח' נ' משה סער ואח', פ"ד (3) 849 (להלן-הלכת סער). 5.4 מכאן ש"לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, כשלעצמה, משקל רב. יש לייחס לתנייה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעביד הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים". (ע"ע 164/00 דן פרומר ואח' - רדגארד בע"מ, (להלן-הלכת צ'ק פוינט) 5.5 על פי העקרונות שהותוו בהלכת צ'ק פוינט, בית הדין יתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בהתקיים הנסיבות כדלקמן:- קיומו של סוד מסחרי השייך למעביד הקודם והעובד עושה שימוש בו, המעביד הקודם השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסויימת וכתמורה, עבור ההשקעה של המעביד בהכשרתו, ניתן להגביל את העובד באשר לשימוש שיעשה בהכשרה זו, העובד קיבל תמורה מיוחדת מהמעביד עבור התחייבותו שלא להתחרות בו לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, לא הופרה חובת תום הלב וחובת האמון שחב העובד למעבידו, כאשר חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר. "ארבעת הנסיבות הנ"ל אינן מהוות רשימה סגורה ועל בית הדין לשקול כל מקרה לגופו, לפי מכלול נסיבותיו; כאשר הכלל המנחה הוא, שאין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימת אחת מהנסיבות כמפורט להלן. יצויין כי אין בקיומה של אחת הנסיבות הנ"ל כדי לחייב את בית הדין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק וההכרעה תעשה על פי מכלול העקרונות והאינטרסים הנוגעים לעניין ועל פי מכלול הנסיבות הפרטיות של המקרה". אולם בהעדרן של נסיבות אלה ובעיקר בהעדר "סודות מסחריים", גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון חופש ההתקשרות (הלכת צ'ק פוינט עמ' 314-313 לפסק הדין). אולם כאשר בלקוחות עסקינן - המדובר באינטרסים ליגיטימיים ברי הגנה - המאפשרים הגבלה מצומצמת וסבירה, כמו לדוגמא, הגבלת פנייה לקוחות המעביד וקשר מסחרי איתם במהלך תקופה מסוימת לאחר סיים יחסי עובד ומעביד. 5.6 כאשר מדובר על "חופש העיסוק" בעת קיומם של יחסי עובד ומעביד, הרי שחובת הנאמנות של העובד מגבילה את חירותו, במיוחד כאשר המדובר בעיסוק זהה ובקשר מסחרי עם לקוחות המעביד. בהקשר זה על בית הדין לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. (ראה לעניין זה: ד"ר יצחק לובוצקי, "חוזה עבודה וזכויות העובד", פרק 11). 5.7 על בסיס האמור לעיל, לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות, התצהירים וכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, בהתחשב בנסיבות העניין, כפי שתוארו בהרחבה, הסעדים הכספיים שהתבקשו הן בתביעה והן בתביעה שכנגד אל מול הראיות שהובאו, לרבות הראיות באשר לנסיבות סיום עבודתה של הנתבעת, ולאחר שערכתי איזון בין שתי התביעות - הפיצוי לו זכאי התובע אל מול הזכויות הסוציאליות להן זכאית התובעת הגעתי למסקנה כי דחייה הדדית של התביעה והתביעה שכנגד היא, בנסיבות העניין, הדרך הנכונה והראויה לפסוק לפשרה. 6. סוף דבר 6.1 התביעה והתביעה שנגד נדחות. 6.2 כל צד ישא בהוצאותיו. 29371 חוזה עבודהחוזהסעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות