התביעה להלן עניינה יישום הוראותיה של תקנה 25 לתקנות קרן הפנסיה מבטחים שכותרתה מועדי פרישה לפנסיית זקנה. להלן פסק דין בנושא מועדי פרישה לפנסיית זקנה במבטחים: פסק דין השופטת נילי ארד 1. בחודש דצמבר 2000, בהגיעו לגיל ששים, פרש המערער בעע 407/05; להלן: מר לם) לפנסיה מוקדמת. לאחר פרישתו הגיש מר לם שתי תביעות נגד קרן הפנסיה מבטחים (להלן: מבטחים), שהדיון בהן אוחד. בית הדין האזורי (השופטת אביטל רימון-קפלן ונציגי ציבור מר דוד לוקוב וגב' שושנה הורן; עב 959/02; עב 1282/03) דחה את תביעתו של מר לם בנוגע לאופן חישוב שיעור הפנסיה על בסיס "תקנות קרן פנסיה מקיפה לעמיתים ותיקים של מבטחים". כנגד דחיית תביעתו זו מכוון ערעורו של מר לם בפנינו. תביעתו האחרת של מר לם כנגד מבטחים לפיצוי על נזק שנגרם לו בגין מצג מוטעה שהציגה מבטחים התקבלה, וכנגד פסיקתו של בית הדין האזורי בנדון זה מכוון ערעורה של מבטחים. נפתח בערעורו של מר לם וממנו נפנה לדיון בערעור מבטחים, הכל כמפורט להלן. ערעורו של מר לם העובדות 2. במהלך שנות עבודתו היה מר לם מבוטח וחבר בקרנות פנסיה אלה: א. מנובמבר 1967 ועד דצמבר 1968 היה מבוטח בקרן פנסיית יסוד של מבטחים. ב. מינואר 1969 ועד ספטמבר 1974 היה מבוטח בקרן הפנסיה "נתיב", אליה הועברו במאי 1969 זכויות פנסיית היסוד שנצברו לו במבטחים. ג. בינואר 1975 משך מר לם את הכספים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה "נתיב", לרבות כספים שהועברו לזכותו מפנסיית היסוד במבטחים. ד. מיום 1.10.1974 ועד ליום 31.5.1976 לא היה מר לם חבר בקרן פנסיה כלשהי. ה. משך כל תקופת עבודתו בחברת "כרמל כימיקלים" (להלן: החברה) מיוני 1976 ועד פרישתו לפנסיה מוקדמת בדצמבר 2000, היה מר לם מבוטח בפנסיה מקיפה של מבטחים. הליכי התביעה 3. החל ממועד פרישתו לפנסיה מוקדמת, בדצמבר 2000 ואילך, שילמה מבטחים למר לם פנסיה חודשית בשיעור 39.93% משכרו הקובע במועד הפרישה. על שיעור הפנסיה ששולם לו הגיש מר לם ערעור לוועדת הערעורים של ההסתדרות הכללית החדשה. כנגד דחיית ערעורו עתר לבית הדין האזורי בחיפה, תוך שהגיש בקשה להכיר בתביעתו כתביעה ייצוגית (עב 959/02). בקשתו זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי, ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי נשיא בית דין זה (בר"ע 1267/02). עתירה שהגיש מר לם לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק כנגד החלטת הנשיא נדחתה אף היא (בג"ץ 5611/02); בקשה שהגיש לעיון חוזר בהחלטה שלא להכיר בתביעתו כתביעה יצוגית נדחתה על ידי בית הדין האזורי. על רקע זה נדונה תביעתו של מר לם גופה ובנסיבותיה. תקנה 25 לתקנות קרן הפנסיה מבטחים 4. תביעתו של מר לם וערעורו לפנינו סבים על יישום הוראותיה של תקנה 25 לתקנות קרן הפנסיה מבטחים (להלן: התקנות), שכותרתה מועדי פרישה לפנסיית זקנה. נקדים אפוא ונעמוד על הוראותיה של תקנה 25(א) לתקנות, בה נקבעו ההגדרות למונחים אלה: "לוח הפנסיה" מפרט את חישוב שיעורי הפנסיה למבוטח מ"תאריך הצטרפות לראשונה לקרן" ובשנים הסמוּכוֹת לאחר מכן, על פי מניינן, עד לשיעור הכולל של 70% פנסיה. מועד ה"הצטרפות לראשונה לקרן" מחושב למן "התאריך המוקדם ביותר כנזכר בלוח הפנסיה שבו רשום לזכותו של החבר במועד הפרישה ותק פנסיוני מזכה בקרן ו/או בקרן פנסיה יסוד של מבטחים ו/או בתכנית פנסיה אחרת עליה חלות תקנות רציפות זכויות או הסדר להבטחת רציפות זכויות". "ותק פנסיוני מזכה" הוא מספר החודשים "...שעבורם שולמו דמי גמולים לקרן בהתאם לתקנות; חודש/ים שהוכרו על ידי מבטחים כוותק פנסיוני; חודש/ים שהחבר קיבל דמי מחלה ממבטחים; חודש/ים שהחבר קיבל פנסיית נכות". "תקופה כוללת" כהגדרתה בתקנה 25(א)(4) היא "מספר החודשים הכולל מאז הצטרפות החבר לראשונה לקרן ועד הגיעו למועד הפרישה, לרבות התקופות המפורטות להלן: א. תקופה שבעדה קיבל החבר פנסיה או תשלומים אחרים תוך ויתור על זכות לפנסיה בגין פיצויי פיטורים מתכנית פנסיה עליה חלות תקנות רציפות זכויות או הסדר להבטחת רציפות זכויות. ב. תקופת חברות שלגביה הוציא החבר, לאחר ה-1.1.72, את הכספים שהצטברו לזכותו בקרן או בקרן פנסיית יסוד או תכנית פנסיה אחרת עמה יש לקרן הסדר להבטחת זכויות הפנסיה". "אחוז הפנסיה החודשי המשתלם לחבר" הינו, לפי תקנה 25(א)(5) "אחוז הפנסיה לפי לוח הפנסיה בתקנת משנה (א)(1) לעיל בתקופה הכוללת, מחולק למספר החודשים בתקופה הכוללת, אולם בכל מקרה לא יפחת אחוז הפנסיה החודשי מ-2/12% לכל חודש חברות מלא". 5. בהתאם להוראותיה של תקנה 25 חישבה מבטחים את שיעור הפנסיה לו זכאי מר לם עם פרישתו. בחישוב אחוזי הפנסיה נלקחה בחשבון "התקופה הכוללת" החל מנובמבר 1967 ועד ליום 1.12.2000, ובסך הכל 397 חודשים. במסגרת זו, ועל פי נתוניו האחרים של מר לם, הועמד שיעור הפנסיה החודשי המשולם לו על 39.93%. התביעה ופסק הדין של בית הדין האזורי 6. בתביעתו לבית הדין האזורי ובערעורו לפנינו טען מר לם כי טעתה מבטחים בכך שבמניין תקופת הביטוח הכוללת הביאה בחשבון את התקופה בה היה מבוטח בקרן הפנסיה "נתיב" לפני יום 1.1.1972 ואת התקופה שמיום 1.10.1974 ועד 31.5.1976, בה לא היה מבוטח בקרן פנסיה כלשהי. לשיטתו של מר לם, ועל פי הנטען בכתב התביעה המתוקן שהגיש, אלמלא נכללו תקופות אלה ב"תקופת הביטוח הכוללת" היה זכאי לתשלום פנסיה חודשית בשיעור גבוה יותר, של 44.33% משכרו הקובע. 7. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של מר לם בעניין שיעור הפנסיה וקיבל את עמדת מבטחים, לפיה יש לראות את "התקופה הכוללת" לצורך חישוב הפנסיה כתקופה שמיום הצטרפותו של המבוטח לראשונה לקרן ועד למועד פרישתו, לרבות תקופות בגינן משך את דמי הגמולים וכולל תקופות בהן לא היה מבוטח כלל. בין היתר קבע בית הדין: "פרשנותה של מבטחים את הוראות תקנה 25(א)(4) מעוגנת בהלכה הפסוקה, לא מצאנו טעות באופן ישומה במקרה של התובע בפנינו, ואף לא מצאנו כל הצדקה לאבחן את נסיבות המקרה שבפנינו בכל הנוגע לשאלה המשפטית שבמחלוקת...". 8. כנגד דחיית תביעתו בנוגע לשיעור הגמלה מכוון ערעורו של מר לם, במסגרתו חזר על לוז טענתו בבית הדין האזורי בדבר חישוב מוטעה של "התקופה הכוללת", שכתוצאה ממנו משולמת לו פנסיה חודשית בשיעור נמוך מזה המגיע לו בפועל. מבטחים מצידה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי בנדון זה. 9. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו ולטענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין ערעורו של מר לם להדחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב מבחינה עובדתית, מסתמך על ההלכה הפסוקה בשאלות המשפטיות שביסוד המחלוקת ומיישם הלכה זו כראוי. משכך, ראוי פסק הדין בנוגע לשיעור גמלתו של מר לם להתאשר מטעמיו, על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. עם זאת, נעמוד להלן על עיקרי הדברים הצריכים לעניין, בסוגיה המשפטית עליה סב ערעורו של מר לם, כפי שהוכרעה בפסיקתו של בית דין זה. 10. ההוראה המחייבת בדבר קביעת שיעור הפנסיה היא זו הקבועה בתקנה 25 לתקנות מבטחים, וכפי שפסק בית דין זה "אין כל עילה לפסול את התקנה, בשל חוסר סבירות או מסיבה אחרת" (עע (ארצי) 1295/04 רזי - מבטחים, ניתן ביום 20.2.2005). בפסק הדין בעניין פוזמנטיר נדחתה תביעתה של מורה, אשר בדומה למר לם בערעורו לפנינו טענה כי בחישוב שיעור הפנסיה אין להביא בחשבון את התקופה בגינה לא שולמו עבורה דמי ביטוח. באותה פרשה פסק בית דין זה כי "נקודת המוצא בתקנות היא חישוב מן היום הראשון שבו הצטרף החבר לקרן ונרשמה לזכותו פנסיה מזכה", וכי "שיטת החישוב בה נוקטת מבטחים מתיישבת אף עם מטרת מתקיני התקנות (דב"ע (ארצי) מד/4-6 פוזמניטר - מבטחים מוסד לבטחון סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע טז 249 (1985)). על הלכה זו חזר בית דין זה לאחרונה, בפסק הדין בעניין מלכה ניצן, ומפי חברתי השופטת ורדה וירט-ליבנה נקבע בו כי "הוותק הפנסיוני כולל גם את התקופות בהן המשיבה לא היתה חברה בקרן פנסיה כלשהיא. לפיכך, נמנות במניין הוותק כל השנים מיום ההצטרפות לקרן פנסיה של ההסתדרות לראשונה ועד ליום הפרישה" (עע (ארצי) 1390/04 קרן מקפת מרכז לפנסיה ולתגמולים א.ש. בע"מ - ניצן, ניתן ביום 3.4.2006; עתירה לבג"ץ תלויה ועומדת: בג"ץ 4328/06). 11. לטענתו האחרת של מר לם, לפיה אין להביא בחשבון בקביעת שיעור הפנסיה את התקופה בגינה משך את דמי הגמולים, ניתן מענה משפטי בפסק הדין בעניין ינטיס. באותה פרשה משך המבוטח את הכספים שהצטברו לזכותו במבטחים בתום התקופה הראשונה לעבודתו. בעת פרישתו לגמלאות הביאה מבטחים בחשבון "התקופה הכוללת" גם את התקופה הראשונה. ערעור שהגישה מבטחים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט הראשי עמירם רבינוביץ; תב"ע נד/1048-6) התקבל, ובית דין זה פסק, כי בחישוב שיעור הפנסיה של העובד לפי תקנה 25 לתקנות מבטחים יש לקחת בחשבון גם את התקופה בגינה מַשָך העובד את דמי הגמולים (ראו: דב"ע (ארצי) נז/6-6 מבטחים - ינטיס, ניתן ביום 9.4.1997). 12. במאמר מוסגר יוער, כי לאחר שמיעת הערעור מושא דיוננו הגיש מר לם לבית דין זה בקשה להפנות לשופט רבינוביץ "שאלת הבהרה, שעליה ינתן מענה בכתב, בעניין הממצא העובדתי שקבע [בפסק הדין בעניין ינטיס]... לגבי תאריך ה'הצטרפות לראשונה לקרן' של מר ינטיס". זאת, משום שגרס כי הלכת ינטיס ניתנה על בסיס ממצא עובדתי שגוי. בקשתו של מר לם נדחתה ביום 24.1.2006 וביום 26.3.2006 נדחתה עתירתו לבג"ץ כנגד החלטתנו (בג"ץ 1154/06 לם נ' בית הדין הארצי לעבודה). בקשה לקיום דיון נוסף נדחתה אף היא (דנג"ץ 3023/06 לם נ' בית הדין הארצי לעבודה, החלטה מיום 20.6.2006). עתירות אלה גררו עיכוב במתן פסק דיננו בערעורים. 13. כללם של דברים בפרק זה: ערעורו של מר לם באשר לשיעור הפנסיה המשתלם לו על ידי מבטחים נדחה מטעמיו של בית הדין האזורי ונוכח ההלכה הפסוקה בסוגיה זו, החלה בנסיבות המקרה. ערעור מבטחים והערעור שכנגד תביעתו של מר לם לפיצוי על נזקיו עקב מצג שווא 14. מלכתחילה, הגיש מר לם תביעה לבית משפט השלום בחיפה (ת"א 6754/02) כנגד מר חגי אפרת, מנהל מחוז חיפה במבטחים (להלן: מר אפרת) ומר שלמה אטיאס, מנכ"ל מבטחים (להלן: מר אטיאס), בטענה שהחלטתו לפרוש פרישה מוקדמת לגמלאות נבעה ממצג שווא שהוצג לו על ידי מבטחים וגורמים מטעמה. ביום 25.2.2003 החליט סגן נשיא בית המשפט השלום בחיפה, השופט אהוד רקם, על העברת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה, מן הטעם ש"הסמכות העניינית בתיק זה נתונה לבית הדין לעבודה". משהועברה התביעה לבית הדין האזורי תיקן אותה מר לם, באופן שבנעליהם של הנתבעים מר אפרת ומר אטיאס הביא את מבטחים כנתבעת. 15. העובדות שאינן שנויות במחלוקות בפרשת התביעה הן אלה: ביום 13.8.2000 נפגש מר לם עם גב' דורה שכטמן, מנהלת מחלקת הפנסיה במחוז חיפה של מבטחים (להלן: גב' שכטמן), אשר לבקשתו ערכה חישובים שונים בנוגע לשיעור הפנסיה לו יהיה זכאי אם יפרוש לפנסיה מוקדמת מעבודתו בחברה. סיכום אותה פגישה הועלה על הכתב במכתבו של מנהל מחוז חיפה במבטחים, מר אפרת, מיום 29.8.2000, שכותרתו "בירור חישוב פנסיה" וזו לשונו: "בהמשך למכתבך מיום 9.8.00 ופגישתך עם מנהלת מח' הפנסיה במשרדי מיום 13.8.00 הרינו להודיעך: צברת זכויות במבטחים לתקופה מ-6/76 עד היום. תאריך פרישה לפנסיית זקנה לפי נתונים שנמצאים אצלנו 1.2.2005. אחוז פנסיה בגיל 65 כולל צבירת ותק עד גיל 65 כ-63.4%. אחוז פנסיה לפרישה מוקדמת לפי תקנה 27 מ-1.11.2000 כ-46.6%" ביום 1.11.2000 יצא מר לם לחופשה בטרם פרישה מעבודתו בחברה, כאשר תאריך יציאתו לפנסיה מוקדמת נקבע ליום 1.12.2000. במהלך חופשת הפרישה, ביום 6.11.2000, הגיע מר לם לסניף מבטחים בחיפה, הודיע על החלטתו לצאת לפנסיה מוקדמת ומילא טופס שכותרתו "בקשה לתשלום פנסיה מוקדמת" (להלן: הטופס). בין הפרטים שמילא בטופס, בסעיף שכותרתו "פירוט מקומות עבודה", כתב מר לם כי עבד בחברת כרמל כימיקלים בין השנים 1976-2000 בלבד, לא הוסיף מקומות עבודה אחרים בהם הועסק, אף לא ציין שהיה מבוטח גם בקרן הפנסיה "נתיב". בדיקה שערכה מבטחים בתיקו של מר לם לצורך חישוב שיעור הפנסיה, העלתה, כי זכויות שנצברו לו במבטחים בין השנים 1967-1968 הועברו במאי 1969 ל"נתיב". במענה לפנייתה של מבטחים, השיבה "נתיב" כי מר לם היה מבוטח ב"נתיב" עד ספטמבר 1974, ובינואר 1975 שולם לו סכום השווה ל-10,031.19 ש"ח בגין דמי הגמולים שנצברו עבורו. על פי מידע זה ערכה מבטחים את תחשיב הפנסיה של מר לם, ובמכתב מיום 18.12.2000 הודיעה גב' אילנה גולדמן, מנהלת מחלקה באגף הפנסיה בסניף תל-אביב של מבטחים, למר לם על זכאותו לתשלום פנסיה חודשית בשיעור 39.93% החל מיום 1.12.2000. התביעה 16. על רקע זה היו אלה טענותיו של מר לם בתביעתו: החלטתו לפרוש לפנסיה מוקדמת נבעה מנתונים שהוצגו לו על ידי גב' שכטמן ומר אפרת, מהם הבין כי יהיה זכאי לפנסיה בשיעור 46.6% משכרו הקובע; לא נאמר לו שבקביעת שיעור הפנסיה תילקח בחשבון עובדת היותו מבוטח גם בקרן הפנסיה "נתיב"; מבטחים הפרה את חובת תום הלב המוטלת עליה, שהינה חובה מוגברת, הכוללת בחובה חובת גילוי נאות ומסירת מידע אמין, בדוק ומדויק; הוא כלכל את צעדיו על סמך המידע שמסרה לו מבטחים ושינה את מצבו בהתאם, מעובד לגמלאי; משהפרה מבטחים את חובת הגילוי הנאות כלפיו, כמו גם את חובת הזהירות שהיא חבה כלפיו על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), עליה לשאת בתוצאות מחדליה, ולפצותו בגין הנזק הממוני שנגרם לו. את תביעתו המכומתת העמיד מר לם בכתב התביעה על סך של 112,000 ש"ח, הוא הסכום המהוון המתקבל ממכפלת מספר החודשים עד גיל 76 (תוחלת החיים הממוצעת בזמן הגשת התביעה) בהפרש שבין פנסיה בשיעור 46.6% לפנסיה בשיעור 39.93%. במסגרת תצהיר העדות הראשית שהגיש ביקש מר לם לתקן את סכום התביעה ולהעמידו על סך של 118,812 ש"ח, בהתבסס על תוחלת חיים של 77.3 שנה. 17. בתשובה לתביעתו של מר לם טענה מבטחים, כי המידע שניתן למר לם עובר לפרישתו היה מידע משוער בלבד וכי החישוב המדויק, הסופי והמחייב של גובה הפנסיה נעשה רק לאחר שהגיש בקשה רשמית לקבלת הגמלה ולאחר בירור מכלול זכויותיו, לרבות בקרנות פנסיה אחרות. בתצהיר עדות ראשית של גב' שכטמן, בהתייחס לפגישתה עם מר לם ביום 13.8.2000, ציינה גב' שכטמן שלפי נהלי העבודה במבטחים היא נוהגת לשאול במקרים בהם מבוטח מבקש לברר את זכויותיו הפנסיוניות האם עבד במקומות עבודה שונים, והאם צבר זכויות פנסיוניות במבטחים או בקרן פנסיה אחרת; אין היא זוכרת את תשובתו של מר לם לשאלות אלה, אולם אילו אמר לה שאכן עבד במקומות עבודה שונים, היה חישוב זכויותיו משתנה בהתאם (סעיף 8 לתצהירה). בחקירתה הנגדית עמדה גב' שכטמן על כך ששאלה את מר לם אודות עבודתו במקומות נוספים, לאחר שנוכחה לדעת כי החל לעבוד בחברה בגיל מבוגר יחסית. מנגד, טען מר לם, בתצהיר עדות ראשית, שלא נשאל שאלה כלשהי בנוגע לזכויות שצבר במקומות עבודה קודמים בהם עבד או בקרנות פנסיה אחרות בהן היה מבוטח. פסק דינו של בית הדין האזורי 18. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי בין היתר כך: המידע שנמסר למר לם בפגישתו עם גב' שכטמן ובמכתבו של מר אפרת "היה למעשה "מידע חלקי" ולא "מידע משוער" כטענת מבטחים. זאת, כיוון שאותו מידע ניתן למר לם "...בהסתמך על הנתונים שהיו במחשב הנתבעת והמידע בעל פה שהוחלף בשיחה בין התובע לבין הגב' שכטמן בלבד"; בהתבסס על עדותה של גב' מזל רוזנהק, חשבת פנסיה במרחב חיפה של מבטחים, שהעידה בבית הדין מטעם מבטחים, קבע בית הדין כי "מבחינת לוחות זמנים ניתן היה לקבל את החומר" ובו מידע בנוגע למכלול זכויותיו הפנסיוניות של מר לם "לפני משלוח המכתב [החתום על ידי מר אפרתי - נ.א.]". עם זאת, קבע בית הדין כי מר לם "תרם תרומה לא מבוטלת לתוצאה הסופית עליה הוא מלין"; מר לם היה מודע לכך שתאריך תחילת ביטוחו במבטחים, עליו התבסס מר אפרת במכתבו, אינו נכון, אך לא מצא לנכון לעדכן את מבטחים בכך. בית הדין התרשם מעדותו של מר לם לפניו, שמדובר ב"אדם שיודע לעמוד על זכויותיו, ואף זהיר ביותר בשמירה עליהן". על כן, גם אם אין לייחס לו ידיעה ממשית בדבר הנפקות המדויקת של חברותו הקודמת במבטחים ומשיכת הכספים בעבר "ברי כי לפחות היתה לו ידיעה שעשויה להיות נפקות כלשהי למועד תחילת החברות ולמשיכת כספים קודמת מקרן פנסיה אחרת". לפיכך דחה בית הדין את טענתו של מר לם ש"לא היה לו כל מושג באשר להשפעה האפשרית של החברות הקודמת במבטחים ובנתיב ושל משיכת כספים קודמת על זכויותיו". בית הדין הוסיף וציין, כי מר לם "אשר נקט משנה זהירות במהלכיו... אינו מחיל על עצמו את אותם כללי זהירות שהוא מצפה להם מהצד השני, בוחר להתעלם ממידע שגוי המופיע במכתב התשובה אליו, ומחליט על דעת עצמו כי ממילא המידע אינו רלוונטי, וזאת תוך הפעלת שיקול דעת, אשר למזער על פי עדותו שלו, התבסס על אי ידיעה". על כל אלה הוסיף בית הדין וקבע, כי "גם בפגישתו עם הגב' שכטמן נשאל התובע [מר לם] לגבי מקומות עבודה נוספים וביטוחים קודמים אך לא ייחס לכך חשיבות, ולא מסר את מלוא הנתונים, בין אם נבע הדבר מחוסר תשומת לב מצידו, ובין אם אף באותו מועד סבר שהנתונים אינם רלוונטיים לקביעת זכויותיו". 19. על רקע זה קבע בית הדין, כי מבטחים צריכה הייתה לנהוג באחת משתי דרכים: למסור למבוטח שאין בידה המידע המבוקש עד להגשת הבקשה לפרישה לגמלאות בפועל; או להבהיר למבוטח שהמידע שהוצג לו הוא מידע "חלקי" להבדיל ממידע "משוער". מבטחים, על פי פסק הדין, לא נהגה באחת משתי הדרכים הללו. אולם, בנסיבות העניין, ומשהפרו שני הצדדים את חובת הגילוי החלה עליהם, נפסק כך: "אין בידינו לקבוע כי התקיים יסוד ההטעיה שבסעיף 15 לחוק החוזים, אשר יש בו כדי לזכות את התובע [מר לם] באותן זכויות כפי שהוצגו במצג מיום 29.8.2000 [מכתבו של מר אפרתי - נ.א.]". 20. עם זאת, קיבל בית הדין את תביעתו של מר לם לפיצוי, בהתבסס על עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, תוך שקבע כי "מבטחים הפרה את חובתה לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע נזק מאדם שצריך לצפות כי ייגרם לו נזק, מקל וחומר הפרה את חובת הגילוי המוגברת החלה עליה כקרן פנסיה לאור הלכת רפפורט". בית הדין מצא בהתנהגותו של מר לם אשם תורם, אותו אמד ב-50% מגובה הנזק, ועל כן חייב את מבטחים לשלם למר לם פיצוי בסך 56,000 ש"ח, שהוא מחצית גובה הנזק על פי כתב התביעה. התביעה לפיצוי כולל בסך 118,812 ש"ח נדחתה, מחמת שהועלתה לראשונה בסיכומיו של מר לם, מבלי שכתב התביעה תוקן, ומן הטעם שאת הנזק יש לחשב "על פי נתוני תוחלת החיים הנכונים למועד התגבשותו של הנזק, קרי 1.1.01 ולא על פי נתוני תוחלת החיים כפי שהשתנו לאחר מועד זה". ערעור מבטחים והערעור שכנגד 21. כנגד תשלום הפיצוי למר לם מכוון ערעורה של מבטחים, בשתי טענות עיקריות אלה: בית הדין אינו מוסמך להשית עליה חיוב בפיצוי על פי פקודת הנזיקין; ומכל מקום לא היה מקום לחייבה בפיצוי כלשהו למר לם, מחמת שהעלים ממנה נתונים חיוניים לצורך חישוב מדויק של זכויותיו הפנסיוניות. מר לם מצידו הגיש ערעור שכנגד, במסגרתו ביקש כי יוצהר שאין הוא נושא באשם תורם כלשהו לנזק שנגרם לו עקב מצג השווא שהציגה בפניו מבטחים בדבר שיעור הפנסיה. כפועל יוצא מכך ביקש לחייב את מבטחים בתשלום פיצוי בגין מלוא הנזק האמור. סמכות הדיון 22. נקדים ונפנה לטענת מבטחים, בנוגע לסמכות בית הדין בפסיקת פיצוי נזיקי בהסתמך על עוולת הרשלנות. לבית הדין לעבודה סמכות דיון ייחודית "בתובענות שעילתן ביחסי עובד ומעביד" (סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969; להלן: חוק בית הדין לעבודה) ובתוך כך אף ב"תובענות של חברים... נגד קופות גמל... אם התובענות נובעות מהחברות בקופות..." (סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה). עם זאת, אין בית הדין לעבודה מוסמך לדון ב"תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין" (סעיף 24(א)(1) לחוק). זו דרך המלך, כפי שקבעה החוק. אולם, בענייננו אין מנוס מסטייה מדרך המלך. שכן, מדובר בתביעה שהועברה לבית הדין לעבודה על ידי בית המשפט השלום, בעשותו שימוש בסמכות ההעברה הקבועה בסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). לפי שנקבע בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, "בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר עניין כאמור, לא יעבירנו עוד". הוראה זו אומצה בסעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה. נוכח הוראות חוק אלה, ומשהועברה, כאמור, תביעתו של מר לם לבית הדין לעבודה, קנה בית הדין סמכות לדון בתביעה על כלל עילותיה, לרבות עילת התביעה שמפקודת הנזיקין. על כן, נדחית טענתה של מבטחים באשר לחוסר סמכות הדיון בעילת הנזיקין עליה מושתתת תביעתו של מר לם לפיצוי. פיצוי על הנזק הנתבע 23. לגופם של דברים ובנסיבות המקרה שלפנינו, מסקנתנו היא כי אין להטיל על מבטחים אחריות למסירת "מידע חלקי" למר לם או לנזק שנגרם לו כתוצאה מכך, ככל שנגרם. ונבאר. 24. בסעיף 8 לטופס ה"בקשה לתשלום פנסיה מוקדמת" נדרש מר לם לפרט את מקומות העבודה בהם עבד. לכך השיב בכתב, כי עבד בחברת "כרמל כימיקלים" בין השנים 1976-2000. הא ותו לא. חיזוק לנכונות המידע שמסר נמצא ב"הצהרת החבר" שבסעיף 9 לטופס, בה אישר מר לם ש"כל הפרטים שמסרתי הינם נכונים, מלאים ומדויקים וזכותי לקבל פנסיה תיקבע עפ"י התקנות והצהרה זו". בחתימתו בתחתית הטופס חזר מר לם ואישר את אמיתות הפרטים שמסר. בהתייחס לחתימתו זו השיב מר לם בחקירתו הנגדית: "אני מוכן לקחת על עצמי את כל מה שכתוב שם ולשאת בתוצאות" (פרוטוקול הדיון מיום 6.1.2004, עמ' 6). ואכן, על מר לם לשאת בתוצאות המידע החלקי שמסר למבטחים בעת חתימתו על הטופס. מלכתחילה, נעשה חישוב שיעור הפנסיה על סמך המידע החלקי שמסר מר לם. כעולה ממכתבו של מר אפרת, חישוב אחוז הפנסיה והעמדתו על " כ-46.6%" נעשה בהסתמך על כך ש"צברת זכויות במבטחים לתקופה מ-6/76 ועד היום". לפנינו, אפוא, הערכה משוערת בלבד של אחוזי הפנסיה, שהושתתה על מידע מוטעה ומטעה, שכן כפי שהוברר בדיעבד צבירת זכויותיו של מר לם לפנסיה ראשיתה בנובמבר 1967 (סעיף 2 לעיל). ודוק. מכתבו של מר אפרת, אשר לטענת מר לם הוא "מצג השווא" שהציגה בפניו מבטחים, נשלח למר לם ביום 29.8.2000, טרם פרישתו לפנסיה מוקדמת בדצמבר 2000. איש לא מנע ממר לם לחזור ולפרט בפני מר אפרת את המידע המלא והמפורט שהיה ברשותו ובידיעתו, לפיו יש למנות את צבירת זכויותיו הפנסיוניות מנובמבר 1967 ולא מיוני 1976. אילו עשה כן, היה חישוב זכויותיו הפנסיוניות משתנה בהתאם, ויש להניח כי היה מקבל מידע אמין ומדויק טרם פרישתו לפנסיה מוקדמת. כפי שציינה גב' שכטמן בחקירתה הנגדית בבית הדין האזורי: "אם התובע [מר לם] היה נותן לי את האינפורמציה על כך שהיה מבוטח קודם במבטחים ואח"כ בנתיב הייתי יכולה לבדוק את המסמכים ולתת לו תשובה מדויקת" (פרוטוקול הדיון מיום 3.3.2004, עמ' 14). אולם, מר לם בחר לנצור את המידע שברשותו ולא להעמיד את מבטחים על המצב לאשורו, לפיו זכויותיו הפנסיוניות נצברו לפני שנת 1976, וכי פדה בעבר כספים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה "נתיב". לטענתו, לא תיקן את הטעון תיקון כיוון שלא ייחס לטעויות אלה חשיבות ולא סבר כי למידע זה השלכות על שיעור הפנסיה. גם אם נקבל גרסתו זו, אין בה כדי להטיל על מבטחים את האחריות להעמדת "מצג שווא" בפני מר לם, אף לא לחייבה בתוצאות הנזק שנגרם כתוצאה מרשלנותו של מר לם. 25. בפרשת רפפורט, בה נדונה שאלת היקף חובת הגילוי המוטלת על קרן פנסיה כלפי מבוטחיה, עמדה חברתי סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין על כך שביחסים שבין מבטח ומבוטח, לא כל שכן בין קרן פנסיה ומבוטח, קיימת חובת גילוי מוגברת החלה על שני הצדדים. חובת הגילוי חלה לא רק על הגוף המבטח אלא גם על המבוטח "שחייב לגלות למבטח כל פרט רלוונטי לסיכון ביטוחי" (עע 1341/01 רפפורט - מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לח 630, 641). זאת, בין היתר, כיוון שהמבוטח "נתפס כבעל המידע הרב ביותר באשר לרקע העובדתי ולנסיבות מושא הביטוח" (דברי הנשיא שמגר, ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 765 (1995)). בנוגע לחובת הגילוי היזום החלה על מבוטח קבעה לאחרונה השופטת עדנה ארבל בפסק הדין בעניין פיאמנטה כי חובת גילוי המידע יכול ותהא נובעת "... מאופיו וטיבו של המידע, הנתפש ככזה שכללי הגינות ומוסר מחייבים את גילויו, ויכולה היא לנבוע מאופי היחסים שבין הצדדים המצויים ביחסי קירבה כלשהם... בשני סוגי המקרים ההנחה היא כי קיים מידע המצוי בידי הצד האחד ואינו נגיש לצד האחר או אינו מצוי בידיעתו, אף שהוא נחוץ לו ומשמעותי עבורו" (ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון פיאמנטה, ניתן ביום 8.2.2006, סעיף 11 לפסק דינה של השופטת ארבל; והשוו בעניין חובתו של מבוטח למסור מידע מלא ואמין למוסד לביטוח לאומי: עב"ל (ארצי) 1381/01 אלחובוק - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 9.2.2004; עב"ל (ארצי) 280/05 ברנס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.2.2006). בהקשר הרחב של הדברים, עמד השופט זמיר בפרשת קונטרם על כך ש"אם אדם אינו רשאי להטעות אדם אחר, ובכלל זה אינו יכול להעלים עובדות מהותיות, קל וחומר שאינו רשאי להטעות רשות מינהלית, שכן הרשות היא התגלמות של הציבור" (בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1) 289 (1998)). הנשיא ברק הוסיף באותה פרשה, כי "הנטל מוטל על הרשות השלטונית לאסוף את הנתונים ולהעריכם. עם זאת, על הפרט לסייע לרשות השלטונית בגיבוש התשתית העובדתית...". כזאת לא ראה מר לם לעשות. 26. כללם של דברים: על בסיס המידע שקיבלה מבטחים מן המבוטח, מר לם, הוּדָע לו אחוז הפנסיה "המשוער" שישולם לו בעת פרישתו. בפועל, נמצא כי המבוטח, מר לם, נמנע מלמסור למבטחים את כל המידע שברשותו, ותחת זאת הציג בפני מבטחים מידע לוקה בחסר. מר לם הפר את חובתו למסור למבטחים מידע מלא, אמין ומדויק אודות עבודתו במקומות עבודה שונים, על כך שהיה מבוטח בעבר בקרן פנסיה ועל כך שמשך כספים מקופת קרן הפנסיה "נתיב". במידע "נעלם" זה היה כדי להשליך על שיעור הפנסיה לו היה זכאי עם פרישתו פרישה מוקדמת לגמלאות, כפי שאכן הוברר בדיעבד. בנסיבות אלה, על מר לם לשאת בתוצאות מעשיו, ואם ניזוק מהם אין לו להלין אלא על עצמו. אשר על כן, דין ערעורה של מבטחים להתקבל. תביעתו של מר לם בגין מצג שווא שהוצג לו על ידי מבטחים הינה חסרת בסיס ואין בה כדי להקנות לו סעד חוזי, אף לא נזיקי, כלפי מבטחים. על כן, מבטלים אנו את פסיקת הפיצוי הנזיקי שהושת על מבטחים כלפי מר לם. משהגענו למסקנה זו, נדחה מאליו הערעור שכנגד שהגיש מר לם בנוגע לשיעור הפיצוי שפסק לזכותו בית הדין האזורי. הנשיא סטיב אדלר פסק דינה של חברתי, השופטת נילי ארד, מקובל עלי והריני מצטרף לתוצאה אליה הגיעה כמו גם להנמקה שהובילה אליה. עם זאת, אבקש להוסיף מספר מילים באשר לחובתה של קרן פנסיה לנהל רישומים מדויקים באשר לזכויות הנצברות על ידי עמיתיה במסגרתה. במקרה דנא התבקש מר לם למסור מידע לקרן הפנסיה, אך המידע שמסר לא היה מלא ואף לקה בחוסר דיוק. משכך, אין מנוס מדחיית ערעורו. אולם יובהר, כי מקום בו מוסר עמית לקרן הפנסיה מידע מלא, מוטלת על הקרן החובה לנהל רישומים מלאים ומדויקים לגבי זכויות העמית ואף להעביר לעמית, מפעם לפעם, הודעות לגבי מצב צבירת הזכויות. בעבר, טרום עידן המחשבים, היתה מטלה זו קשה לביצוע. אולם כיום, בעידן המידע, וכאשר הפיקוח שמפעילה המדינה על התנהלות קרנות הפנסיה התהדק, יש לדרוש מקרנות הפנסיה ומקופות הגמל לנהל את רישום הנתונים לגבי צבירת זכויות עמיתיהן ברמה גבוהה - רמה שתתאם את אחריותן כגופים המבטיחים את הכנסתם של אנשים עם הגיעם לגיל הפרישה. כמו כן, נותנת הדעת, כי קרנות הפנסיה הקשורות בהסכם הרציפות ידאגו לתיאום הנתונים ביניהן על מנת שגם במקרים של מעבר בין קרנות יוכלו העמיתים לקבל מידע מלא ומדויק באשר לזכויותיהם. השופט שמואל צור אני מסכים לפסק דינה של חברתי השופטת נילי ארד, כמו גם להערותיו של חברי הנשיא סטיב אדלר. נציג עובדים, מר יצחק ברק אני מסכים למסקנותיה של השופטת נילי ארד בדבר דחיית ערעורו של מר שמואל לם (להלן: המערער) בעניין שיעור הפנסיה המשתלמת לו על ידי מבטחים ובעניין תביעתו ממבטחים לפיצוי בעד הנזק שנגרם לו עקב המידע המוקדם שניתן לו על ידי מבטחים, אך אינני יכול להסכים למסקנותיה לגבי ערעורה של מבטחים בגין הפיצוי החלקי שבו חויבה עקב המידע המוקדם הנ"ל, כפי שיפורט להלן. נימוקי הם באלה: אין מחלוקת על כך שחלה על שני הצדדים חובת גילוי מוגברת של כל פרט או מידע העשוי להשפיע על זכויותיהם וחובותיהם זה כלפי זה. חובת גילוי מוגברת זו חלה בהיקפה או בחומרתה על שני הצדדים (המבטח והמבוטח), אך לא תמיד במידה שווה ביניהם. שיעור היקפה או חומרתה של חובה זו תלוי בנסיבות המקרה הנדון, ואחזור לעניין זה בהמשך. מבחינת הקביעות העובדתיות המצויות בפסק דינו של בית הדין קמא לגבי המניע של הצדדים למחדלים שנעשו על-ידם בפרשה זו (המערער - בכך שלא מסר את כל הפרטים הדרושים לצורך מתן ההערכה המוקדמת שביקש לגבי גובה הפנסיה העתידית שלו, ומבטחים - בכך שלא עשתה את כל הבדיקות הדרושות לשם קביעת שיעור ההערכה המוקדמת הנ"ל ולא הזהירה את המערער על כך שאכן לא נעשו כל הבדיקות כאמור), אין קביעה בפסק הדין קמא שהמערער הסתיר בזדון או בכוונת מרמה את עובדת היותו מבוטח ב"נתיב" במשך תקופה מסוימת וכי שולמו לו דמי הגמולים בגין תקופה זו. אין גם כל רמז בפסק הדין קמא לכך שמבטחים פעלה מתוך מניעים פסולים בכך שלא ביצעה את הבדיקות הדרושות כדי לגלות לאשורן את זכויות המערער לצורך מתן חוות הדעת המוקדמת שנתבקשה ליתן, אותן בדיקות שעשתה במועד מאוחר יותר כאשר נדרשה לחשב את הפנסיה שהגיעה בפועל למערער. התוצאה היא שיש בפנינו מקרה - אמנם לא פשוט - של נזק שנגרם על-ידי רשלנותם של שני הצדדים והשאלה העומדת לפנינו היא: האם האחריות לנזק מוטלת על שני הצדדים במידה שווה, כפי שקבע בית הדין קמא, או שמא מן הראוי להטיל את האחריות לנזק על שני הצדדים בשיעורים שונים או לפטור את מבטחים כליל מהאחריות לנזק בהתאם לחוות דעתה של השופטת ארד. אני מוכן להסכים שהאחריות של המערער לפגם שנפל במידע שנמסר לו על-ידי מבטחים גדולה מאחריותה של מבטחים, וזאת מחמת העקרון הבסיסי שמבוטח המבקש מהמבטח הערכה מוקדמת של הפנסיה שיקבל כשיפרוש חייב למסור למבטח את כל המידע הרלבנטי לעניין ולא להחסיר שום פרט שיש בו כדי להשפיע על ההערכה המוקדמת המבוקשת מהמבטח. בסופו של דבר היה זה מחדלו של המערער שגרם להיווצרותו של "כדור השלג" שהביא למסירת המידע השגוי, בכך שלא מסר מלכתחילה את כל הפרטים הרלבנטיים על ה"היסטוריה" הביטוחית שלו. לפיכך, כאשר מעריכים את חלקו של כל אחד מהצדדים באחריות לגרימת הנזק, גם אני סבור שחלקו של המערער גדול מחלקה של מבטחים. מאידך, גם מבטחים התרשלה במקרה הנוכחי באופן משמעותי. אין ספק שמבטחים ידעה או אמורה היתה לדעת שכדי לקבוע בבטחון את השיעור הנכון של הפנסיה העתידית יש צורך לשלוף את המידע השמור במערכת "המיזעור" ורק בדרך זו יש בטחון בנכונות הערכת שיעור הפנסיה העתידית, שהרי כך עשתה מבטחים כאשר נדרשה לחשב את הפנסיה המגיעה למערער כאשר הגיש בסופו של דבר את הבקשה לקבלת פנסיה עקב פרישתו מהעבודה, בקשה שגם בה לא נכללו הפרטים שהיו חסרים מלכתחילה. יוצא אפוא, שמבטחים לא נקטה, בבואה למסור למערער את ההערכה המוקדמת שהיתה דרושה למערער לצרכיו הוא, באותם הצעדים שאכן נקטה בהם כאשר נדרשה, לצרכיה היא, לחשב את הפנסיה שהיא עתידה לשלם בפועל למערער, ואף לא הזהירה את המערער שבהעדר נקיטת הצעדים האמורים אין בטחון מלא בנכונות ההערכה המוקדמת הנ"ל, ובכך פעלה ברשלנות כלפי המערער. ניתן לטעון שהיה זה לגיטימי מצד מבטחים להסתמך על המידע שניתן לה ע"י המערער ואם הסתבר לאחר מכן שהמידע לא היה שלם, חלה האחריות לכך על המערער. אולם, נסיבותיו המיוחדות של המקרה מצביעות על כך שלא היה זה נכון להסתמך אך ורק על המידע שנמסר על-ידי המערער, שהרי כאמור כאשר נדרשה מבטחים לחשב את שיעור הפנסיה שהיתה צריכה לשלם בפועל למערער היא בכל זאת עשתה את הבדיקה הנוספת שלא נעשתה על-ידה בשלב ההערכה המוקדמת ולא הסתפקה במידע שנמסר על-ידי המערער. לפיכך, העקרון שצריך לדעתי להנחות אותנו הוא: על המבטח להתנהג בטיפולו באינטרסים של המבוטח לפחות באותה מידה של זהירות שבה הוא נוהג לעניין האינטרסים שלו, ואם לא עשה כן - אין הוא יכול להשתחרר מאחריותו לנזקים שנגרמו עקב הפרת חובה זו, גם אם חלק ניכר מהאחריות רובץ גם לפתחו של המבוטח, כמפורט לעיל. לאור הנ"ל, השאלה היחידה שנשארה להכרעה - לטעמי - היא מה שיעור חלוקת האחריות לנזק בין המערער למבטחים, ולאחר ששקלתי את כל הנסיבות הגעתי למסקנה שחלוקת האחריות לנזק, לאור נסיבותיו של המקרה שלפנינו, צריכה להיות: שני שלישים על המערער ושליש על מבטחים, ולאור זאת הייתי מחייב את מבטחים לשלם למערער שליש מסכום הנזק כפי שחושב על ידי בית הדין קמא, בלי צו להוצאות בתיק זה. נציג מעבידים, מר יצחק קאול אני מסכים לפסק דינה של השופטת ארד, כמו גם להערותיו של הנשיא אדלר. סוף דבר: ערעורו של מר לם (עע 407/05) נדחה. הערעור שהגישה מבטחים (עע 419/05) מתקבל ברוב דעות, כאמור בפסק דינה של השופטת ארד, כנגד דעתו החולקת של נציג הציבור מר יצחק ברק. נדחה הערעור שכנגד שהגיש מר לם. מר לם ישיב את הסכום הפסוק בסך 56,000 ש"ח ששילמה לו מבטחים על פי פסק דינו של בית הדין האזורי. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום בו שולם על ידי מבטחים למר לם ועד להשבתו במלואו בפועל. הוצאות משפט: דרך המלך בתביעות גמלאי כנגד קרן הפנסיה היא שלא להטיל הוצאות על הגמלאי-המבוטח בדחיית התביעה או הערעור שהגיש. במקרה שלפנינו רואים אנו להיענות למבוקשה של מבטחים להשתת הוצאות משפט מר לם. משך ההתדיינות כולה, בבית הדין האזורי ובערעור לפנינו, הרבה מר לם להגיש בקשות מבקשות שונות, אשר חלקן בלבד מצא ביטויו בפסק דין זה. כתוצאה מהגשת הבקשות התמשכו ההליכים שלא לצורך, ומבטחים נאלצה להשקיע משאבים בהכנת תגובות לבקשות אלה. על כן, ונוכח תוצאת פסק הדין, הרינו מחייבים את מר לם בתשלום שכר טרחת עורך דין למבטחים בסך 5,000 ש"ח. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פנסיהמבטחים (פנסיה)פרישה