בית הדין קבע כי החלטת הנהלה לפיה עובד ספציפי לא יבצע שעות נוספות מהטעם שהוא מאחר ו/או נעדר - מהווה מבחינה מהותית התייחסות לעבירת משמעת, וענישה המתבטאת בשלילת זכותו כי ינהגו עמו בהתאם לכלל העובדים במעמדו. להלן פסק דין בנושא עונש ביטול שעות נוספות לעובד: פסק דין פתיח 1. עניינו של תיק זה במחלוקת על דרך הפעלתן של סנקציות משמעתיות כנגד עובדי מחלקת הדפוס של "ידיעות אחרונות", ללא שיתוף נציגות העובדים ובניגוד להוראות תקנון העבודה. לטענת המשיבות, תקנון העבודה כלל אינו חל עליהן באשר אינן חברות עוד בהתאחדות התעשיינים. עוד הן טוענות כי אין מדובר בסנקציות עונשיות אלא בקבלת החלטות ענייניות שהן חלק מפררוגטיבת המעסיק. 2. במהלך הדיון בפנינו העידו - מטעם המבקשת - מר דורון קרני, מזכיר חטיבה ארצי באיגוד הארצי של עובדי הדפוס, מר מנחם אהרוני, יו"ר ועד עובדי הדפוס ב"ידיעות אחרונות", ומר משה ביטון, עובד העיתון. מטעם המשיבות העיד מר אלון בוברמן, סמנכ"ל התפעול. 3. להלן העובדות הרלוונטיות, כפי שעלו מכתבי הטענות ומהעדויות שנשמעו בפנינו: א. המבקשת הנה ארגון העובדים היציג של עובדי "ידיעות אחרונות". ב. המשיבות הן חברות בע"מ המוציאות לאור את "ידיעות אחרונות" (להלן גם "העיתון"). ג. עניינה של הבקשה שבפנינו בעובד מר משה ביטון. מר ביטון איחר לעבודתו משך תקופה ארוכה - לדבריו בשל שנדרש לטפל באמו החולה ובהמשך לקיים מנהגי אבלות עקב פטירתה. ביום 20.1.05 נקרא לשיחה עם מנהלו הישיר מר חיים סבן, ונאמר לו כי עליו לחדול מאיחורים. ביום 26.1.05 נקרא פעם נוספת למר סבן, לאחר שנעדר מעבודתו משך יומיים מבלי לעדכן את מנהלו הישיר. מר סבן שלח את מר ביטון לשיחה עם מנהל מחלקת ההפצה מר בועז צור; החלטת מר צור היתה להביא את נושא האיחורים וההעדרות לדיון מיידי בפני סמנכ"ל התפעול, מר אלון בוברמן. ד. הדיון בנושא איחוריו והעדרותו של מר ביטון נערך לפיכך ביום 26.1.05, בנוכחות מר בוברמן, מר צור ומר סבן מטעם העיתון, מול מר ביטון לבדו. אין מחלוקת כי לא הוזמן, ולא נכח, כל נציג של ועד העובדים. בסופו של דיון זה הוזהר מר ביטון לבל יאחר, ונמסר לו כי במשך שלושה חודשים חל עליו איסור מלבצע שעות נוספות. לטענת המבקשת, מדובר בסנקציה שמשמעותה פגיעה משמעותית בשכר העובד (עד חצי משכרו). מר ביטון הדגיש (ולא נחקר בנקודה זו) כי נאמר לו במפורש על ידי מר צור כי הוא "בעונש" (סעיף 14 לתצהיר התגובה). ה. ביום 27.1.05 דרש יו"ר ועד עובדי הדפוס, מר מנחם אהרוני, מהמשיבות, את ביטול הסנקציה שהוטלה על מר ביטון וקיום בירור מחודש בו יטלו חלק גם נציגי ועד העובדים וההסתדרות (מסמך עובדים/4). תשובת מר בוברמן היתה כי לא דובר ב"בירור" אלא ב"שיחה" בלבד, לכן לא היתה חובה לשתף את נציגות העובדים. עוד השיב כי האיסור לעבוד שעות נוספות אינו סנקציה עונשית אלא חלק מהפררוגטיבה הניהולית של המשיבות (מסמך עובדים/5). תכתובת נוספת בין יו"ר איגוד עובדי הדפוס לבין המשנה למנכ"ל "ידיעות אחרונות" לא סייעה ליישוב המחלוקת (עובדים/6 ועובדים/7). ראוי להדגיש כי בתשובות העיתון למכתבי ההסתדרות, האחרונה בהן מיום 3.2.05, לא נכתב דבר בדבר אי תחולתו של תקנון העבודה. ו. המבקשת ציינה בבקשתה שני אירועים נוספים, שאירעו במחלקת הרוטציה בעיתון, ובהם הוטלו - לגישתה - סנקציות עונשיות על עובדים ללא שיתופו של ועד העובדים. מר בוברמן בחקירתו (עמ' 13) אישר כי שני העובדים הנוספים שצויינו על ידי המבקשת התנהגו בצורה לא ראויה (איחורים במקרה אחד, עבודה רשלנית במקרה השני) וכי הוחלט לנקוט נגדם בצעדים שלגישתו הם חלק מהפררוגטיבה הניהולית של המעסיק (במקרה הראשון אי העסקה בשעות נוספות, במקרה השני הוצאה לחופשה בשל צבירה גדולה של ימי חופשה). ז. נוכח האמור לעיל, הוגשה ביום 24.2.05 הבקשה שבפנינו, בה נתבקשנו להצהיר כי ה"בירור" שנערך למר ביטון נעשה שלא כדין ותוך הפרת תקנון העבודה, וכי האיסור שהוטל עליו מלבצע שעות נוספות בטל מיום הטלתו. בנוסף התבקשנו ליתן צו מניעה קבוע, האוסר על המשיבות להטיל סנקציות עונשיות על עובדים בלא קיום בירור דו צדדי עם נציגות העובדים, על פי הקבוע בתקנון העבודה. עוד התבקשנו ליתן צווים זמניים בהתייחס לעניינו של מר ביטון. ח. במעמד הדיון ביום 3.3.05 הגיעו הצדדים להסדר בתיק הזמני, לפיו "כפוף לשמירת כל הזכויות והטענות, תוקפא עד סיום ההליכים בתיק זה החלטת ההנהלה בעניינו של העובד מר משה ביטון וזאת כנגד התחייבותו שלא לאחר ושלא להעדר בלא רשות וכל עוד התחייבותו מקוימת". במקביל ביקשו הצדדים להמשיך ולדון בתיק העיקרי. הראיות שהובאו בנוגע להסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים 4. מכתבי הטענות עולה כי העיתון היה חבר, כפי הנראה משך שנים רבות, בהתאחדות התעשיינים (להלן גם "ההתאחדות"). בשל כך הסתמכה המבקשת, בבקשתה וכן במכתבים שכתבה בעניינו של מר ביטון ופורטו לעיל, על "הסכם קיבוצי כללי - תקנון עבודה" מיום 19.9.62 (כפי שעודכן ביום 18.6.78 וביום 1.6.79), אשר נחתם בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן - "תקנון העבודה"). כפי שפורט לעיל, בתשובות העיתון שקדמו להגשת הליך זה לא כפר הוא בתחולת תקנון העבודה על מערכת היחסים שבינו לבין עובדיו, אלא אך כפר בכך שההחלטה בעניינו של מר ביטון היתה הטלה של סנקציה משמעתית הכפופה לתקנון זה. 5. רק במצורף לתגובתו הראשונית בתיק זה צירף העיתון הודעה מיום 30.1.05, שנשלחה על ידו להתאחדות התעשיינים, בה הודיעו המשיבות "על הפסקת החברות בהתאחדות התעשיינים", ללא פירוט סיבה או מועד (נספח א' לתגובת המשיבות לבקשה הזמנית). לכתב התשובה צורף גם אישור בכתב יד של עו"ד עופר יוחננוף, מנהל המחלקה למשפט עבודה בהתאחדות התעשיינים, מיום 3.3.05, שהופנה לב"כ המשיבות, ולפיו "ידיעות אחרונות בע"מ חדלה מלהיות חברה בהתאחדות התעשיינים וזאת בהתאם להודעתה בכתב מיום 30.1.05" (נספח "עיתון/1" לתגובת המשיבות). 6. תקנון התאחדות התעשיינים בישראל (נספח לתצהיר התגובה של מר קרני), קובע כי חבר המבקש לעזוב את ההתאחדות אמור להודיע על כך במכתב לפחות ששה חודשים מראש, וחברותו תפקע בתום ששה חודשים ממועד קבלת הבקשה אך לא לפני סוף השנה הקלנדרית השוטפת (סעיפים 2 ו' ו - ז' לתקנות משנה בעניין השתייכות להתאחדות). מר אלון בוברמן, סמנכ"ל התפעול של העיתון, ציין בחקירתו הנגדית כי לא היה מעורב בהחלטה להפסיק את החברות בהתאחדות התעשיינים וכי אינו זוכר מתי קיבל הודעה על כך מהמשנה למנכ"ל העיתון (עמ' 7, 8 לפרוטוקול). בנוסף לא ידע לומר אם העיתון העביר הודעה להסתדרות בנוגע להפסקת חברותו בהתאחדות (עמ' 10, 11). 7. לטענת המבקשת, חל על מערכת יחסי העבודה שבין הצדדים גם ההסכם הקיבוצי הכללי לתעשיית הדפוס, מיום 25.3.74, הקובע את שעות העבודה בענפי הדפוס והכריכה ומסדיר את נושא השעות הנוספות והתשלום בגינן. המשיבות כפרו מכול וכול בתחולתו של הסכם זה עליהן. טענות הצדדים - בתמצית 8. המבקשת טענה כי הוכחו במסגרת תיק זה מספר מקרים, לרבות עניינו של מר ביטון, בהם המשיבות זימנו עובדים ל"שיחות" עם "שורת מנהלים", הטיחו בהם האשמות שעניינן - מבחינה מהותית - עבירת משמעת, ולבסוף הטילו על אותם עובדים סנקציות (אי ביצוע שעות נוספות בשניים מהמקרים, הוצאה לחופשה במקרה נוסף) שאינן מידתיות, אינן תואמות את תקנון העבודה, וניתנו ללא שיתוף נציגות העובדים. 9. המבקשת הפנתה לסעיף 12 לתקנון העבודה, הקובע: "על כל עובד לדייק ולבוא בזמן לעבודה. איחר עובד לעבודה יותר מפעמיים תוך תקופה של שלושה חודשים - יתקיים, לפי דרישת ההנהלה, בירור בין ההנהלה ונציגות העובדים וידונו באמצעים משמעתיים נגד העובד המאחר. עובד אינו זכאי לתשלום עבור זמן האיחור לעבודה". סעיף 51 לתקנון העבודה קובע: "עשה עובד אחת מאלו: א. א. עזב מקום עבודתו בזמן העבודה בלי רשות או בלי סיבה סבירה; ב. ב. נעדר מעבודתו בלי רשות ובלי סיבה סבירה; ג. ג. עישן במפעל שלא במקום המיועד לכך (סעיף 45); ד. ד. אחר לעבודה (ראה סעיף 12); יהיה צפוי: א. א. להתראה בכתב עם או בלי הודעה בלוח המודעות; ב. ב. לקנס כספי עד לשיעור שכר יום עבודה; ג. ג. להפסקת עבודה ללא תשלום עד לשלושה ימים". סעיף 55 ג' לתקנון העבודה קובע: "הטלת האחריות על העובדים שעברו על הוראות התקנון תיעשה ע"י ההנהלה ביחד עם נציגות העובדים. פרט למתן התראה היכולה להינתן לעובד על ידי ההנהלה, בהודעה לנציגות העובדים". 10. לטענת המבקשת, תקנון העבודה הוא הסכם קיבוצי כללי החל על העיתון ומחייב אותו. משכך, העיתון מחויב לקיים כל בירור משמעתי על פי האמור בתקנון זה בלבד, ואינו יכול לסטות מהוראותיו - הן לגבי דרך הבירור והן לגבי הסנקציות העונשיות. עוד נטען כי הפררוגטיבה הניהולית לה טוען העיתון כפופה למגבלות המסייגות אותה מכוח חוק, הסכם קיבוצי או חוזה אינדיבידואלי, וכי תקנון העבודה מסייג את פררוגטיבת העיתון בכל הנוגע לעבירות משמעת. 11. באשר להודעת העיתון על הפסקת החברות בהתאחדות התעשיינים, טוענת המבקשת כדלקמן: א. ההודעה נשלחה רק ביום 30.1.05, לאחר שהתקבל מכתב נציגות העובדים בעניינו של מר ביטון, וכדרך להתחמק מביצוע המחויבויות בקשר לכך. ב. תקנון העבודה הוא למעשה הסכם קיבוצי כללי לתקופה קצובה, שכן התקופה מתחדשת בכל שנה עם חידוש החברות בהתאחדות התעשיינים. לפיכך, כלל לא ניתן להביאו לידי סיום במהלך השנה. לחלופין, גם אם מדובר בהסכם קיבוצי לתקופה שאינה מוגדרת, יש לתת הודעה מוקדמת בת חודשיים על ביטולו וזו לא ניתנה (סעיף 14 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957; להלן - "חוק הסכמים קיבוציים"). ג. גם אם ניתנה הודעה תקפה מצד העיתון על הפסקת חברותו בהתאחדות התעשיינים - הרי שהודעה זו נכנסת לתוקף, לפי תקנון ההתאחדות, רק בחלוף ששה חודשים או בתום השנה הקלנדרית, לפי המאוחר. לפיכך, תקנון העבודה עדיין חל על העיתון במהלך כל שנת 2005 שהיא השנה הרלוונטית לענייננו, כאשר ה"אישור" בכתב יד שניתן ע"י עו"ד יוחננוף אינו יכול לשנות מהוראות התקנון. ד. ההוראות בתקנון העבודה העוסקות בדרך הבירור המשמעתי הן הוראות אובליגטוריות ונורמטיביות מעורבות. לפיכך, ולפי סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים - הוראות אלו ממשיכות לחול כחלק מהסכם העבודה האישי של כל עובד גם לאחר פקיעת תוקפו של ההסכם הקיבוצי. 12. המשיבות טוענות כי מעסיק רשאי, מכוח פררוגטיבת הניהול שלו ואחריותו לתפעול התקין של מקום העבודה, לפנות לעובד שלו, להעיר לו על אופן התנהגותו ו/או אופן ביצוע העבודה, ולקבוע בהתאם להתנהלותו של העובד כי העובד לא יבצע שעות נוספות בתקופה מסוימת. לגישת המשיבות, סנקציה משמעתית על פי טבעה הינה צעד שיש בו פגיעה בזכויות העובד. לעומת זאת, כאשר המעסיק פועל במהלך העבודה הרגיל, ואינו פוגע בזכות מוקנית של העובד (כאשר עבודה בשעות נוספות אינה זכות מוקנית) - אין כלל "הליך משמעתי". 13. לגישת המשיבות, בעניינו של מר ביטון ניתן היה לפתוח בהליך משמעתי, אך הן בחרו שלא למצות את הדין עם העובד, ובמקום זאת "קיימו המנהלים שיחה עם מר ביטון, שבסיומה הוחלט כי לא יעבוד שעות נוספות במשך תקופה מוגבלת" (סעיף 21 לסיכומי המשיבות). הסיבה לכך היא כי לא ניתן לבצע שעות נוספות בלא לבצע תחילה באופן סדיר את שעות העבודה הרגילות, ואף אין הצדקה לאפשר לעובד להתנהל בדרך שגרה, ולקבל תגמול גבוה על שעות נוספות, כאשר אינו מבצע את העבודה הרגילה. 14. המשיבות טוענות עוד כי העיתון פרש כדין מחברותו בהתאחדות התעשיינים, כאשר מדובר בארגון מעסיקים וולונטרי שלא ניתן לכפות עליו להישאר חבר בו. גם אם תקנון ההתאחדות מחייב תקופת הודעה מראש, הרי שמטרתה של תקופה זו הסדרת החובות הכספיים כלפי ההתאחדות ואין זה עניינה של ההסתדרות. ממילא, אישורו של מנהל המחלקה למשפט העבודה די בו כדי לקבוע באופן סופי את הפסקת החברות והעדר כל תחולה להוראות האובליגטוריות שבהסכם. 15. עוד נטען כי אין כל תחולה לסעיף 14 לחוק ההסכמים הקיבוציים, באשר המשיבות לא ביטלו הסכם קיבוצי כלשהו אלא פרשו מחברותן בארגון המעסיקים, כאשר כתוצאה ישירה מכך חדלו גם ההסכמים הקיבוציים הכלליים לחול עליהן. גם אם ההוראות ממשיכות לחול כהוראות אישיות - הרי שאין נציגות העובדים רשאית לדרוש סעדים בגינן. 16. המשיבות טוענות בנוסף כי ההסכם הקיבוצי הכללי לתעשיית הדפוס אינו חל על העיתון באשר אינו רלוונטי לבתי הדפוס של העיתונים היומיים. 17. לסיום הדגישו המשיבות כי עניינו של מר ביטון כבר נפתר במהלך הדיון הראשון בתיק זה, כך שהמחלוקת הפכה לתיאורטית גרידא. עוד טענו כי אין להקנות שום סעד מעבר לסעדים המקוריים שהתבקשו במסגרת בקשת הצד, וכי הסעדים ה"משופצים" שדורשת המבקשת בסיכומיה (למשל - לגבי תחולת תקנון העבודה על העיתון) מהווים הרחבת חזית שאין להתירה. הכרעה 18. התלבטנו אם ההסכמה בין הצדדים בעניינו של מר ביטון לא הפכה את ההליך שבפנינו לסכסוך תיאורטי גרידא, שאין טעם כי נדון בו. גם המשיבה רמזה לכך בסיכומיה. עם זאת, הצדדים הסכימו ביניהם, כחלק מההסדר בעניינו של מר ביטון, כי המחלוקת העקרונית ביניהם עודנה קיימת ותתברר במסגרת ההליך העיקרי (פרוטוקול מיום 3.3.05), ובהתאם נשמעו חקירות והוגשו סיכומים מפורטים. בהתחשב בכך, ובהתחשב בכך שהמשיבות לא ויתרו לחלוטין על הסנקציה שהופעלה בעניינו של מר ביטון אלא רק הסכימו "להקפיאה" עד תום ההליך העיקרי - אנו סבורים כי יש הצדקה למתן פסק דין לגופה של מחלוקת. 19. תחילה יש להכריע בשאלה מהם ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים ורלוונטיים למחלוקת שבפנינו. לאחר שקילת טענות הצדדים בקשר לכך והראיות שהובאו על ידם, להלן יובאו מסקנותינו. 20. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי נכון למועד ה"בירור" / "שיחה" בעניינו של מר ביטון (26.1.05) - המשיבות היו חברות בהתאחדות התעשיינים וככאלו כפופות להוראותיו של תקנון העבודה. המחלוקת לגבי תחולתו של תקנון העבודה אינה רלוונטית לפיכך, נוכח לוחות הזמנים, לנסיבותיו של תיק זה. 21. בעס"ק 52/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - עיריית קרית גת, עבודה ארצי כרך לג(59)52, נדונה הסוגיה המשפטית של תוקף הסכם קיבוצי כללי לאחר פרישת מעסיק מארגון מעסיקים, ונקבעו העקרונות הבאים: א. מעסיק רשאי - ככלל - לפרוש מארגון מעסיקים, אך יש לברר מבחינה עובדתית אם אכן עשה כן ואם אין זו פרישה למראית עין בלבד. בנוסף, לא תותר פרישה מחוסרת תום לב מארגון מעסיקים, שנועדה לחמוק ממילוי התחייבויות עתידיות מוסכמות. ב. אגב אורחא - פרישה מארגון מעסיקים אינה מובילה אוטומטית להעדר תחולה של ההסכמים הקיבוציים הכלליים, וכדוגמא - הסכם לתקופה קצובה ימשיך לחול על אותו מעסיק עד תום תקופת ההסכם. בנוסף, המעסיק מחוייב - מכח חובת תום הלב - להודיע לרשם ההסכמים הקיבוציים וכן לארגון העובדים על פרישתו, תוך מתן הודעה מוקדמת בת חודשיים/ שלושה חודשים טרם הפסקת חלותם של ההסכמים הקיבוציים עליו. ג. ההוראות האישיות-נורמטיביות ממשיכות, ככלל, לחול על העובדים גם לאחר פקיעת תוקפו של ההסכם הקיבוצי, אך לא ככל שהן קובעות חובת השתתתפות של נציגות העובדים בהליכים שונים דוגמת הליכי פיטורים או משמעת. עם זאת, זכות ההיוועצות נותרת על כנה גם לאחר פקיעת ההסכם הקיבוצי. 22. במקרה שלפנינו, אין באפשרותנו לקבוע מסמרות בעניין פרישתה של "ידיעות אחרונות" מהתאחדות התעשיינים, באשר נושא זה לא הוברר די צרכו מבחינה עובדתית, ובאשר כמפורט לעיל כלל אינו נדרש לצורך קבלת הכרעה במחלוקת נשוא תיק זה. כמפורט לעיל, מר בוברמן מטעם העיתון לא ידע למסור מתי התקבלה ההחלטה בקשר לכך, מאילו טעמים, והאם נמסרה הודעה על כך לנציגות העובדים (כאשר מר קרני מצידו הדגיש כי לא נמסרה לו כל הודעה, קל וחומר שלא ניתנה הודעה מוקדמת מסודרת). המשיבות הסתפקו בצירוף מכתב הודעה לאקוני מטעמם שנשלח להתאחדות התעשיינים מספר ימים לאחר האירועים בגינם הוגש הליך זה, יחד עם אישור בכתב יד של עו"ד יוחננוף אשר ניתן לב"כ המשיבות בבוקר הדיון. אישור זה עומד לכאורה בסתירה להוראות תקנון ההתאחדות (הקובע כי הודעת פרישה תיכנס לתוקף לכל המוקדם בסיום השנה הקלנדרית במהלכה ניתנה ההודעה), אך כל הסבר לסתירה זו לא ניתן במהלך ההליך שבפנינו. בנוסף לא הוברר אם נשלחה הודעה לרשם ההסכמים הקיבוציים. 23. בנוסף, בסיכומי התשובה מטעמה העלתה המבקשת טענה נוספת - שלמשיבה לא התאפשר להשיב עליה - והיא כי העדרו של הליך היוועצות עם המבקשת טרם ההודעה על פרישה מהתאחדות התעשיינים מביא כשלעצמו לבטלות הודעתה. עוד נטען כי על פי דיני השליחות, גם לאחר פרישת העיתון מהתאחדות התעשיינים ממשיך ההסכם הקיבוצי הכללי (בענייננו - תקנון העבודה) לעמוד בתוקפו. כל הטענות הללו, שעשויה להיות להן השלכה רחבה על יחסי העבודה בעיתון, לא התבררו די צרכן. מטעם זה, וכן מהטעם שההכרעה בסוגיה זו כלל אינה נדרשת במסגרת תיק זה - איננו סבורים כי זהו המקום המתאים לדון בכך. 24. בנוסף אין בכוונתנו במסגרת הליך זה לדון בשאלת חלותו של ההסכם הקיבוצי לתעשיית הדפוס על הצדדים, באשר נושא זה אינו נדרש לצורך קבלת הכרעה במחלוקת נשוא תיק זה, וממילא תלוי ועומד בין הצדדים במסגרת הליך אחר (ס"ק 210/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - ידיעות אחרונות בע"מ ואח', בו ניתנה החלטה זמנית מיום 16.5.05 שקבעה שההסכם בתעשיית הדפוס אינו חל על המשיבות; וראו גם עס"ק 72/05 הסתדרות העובדים הכללית - ידיעות אחרונות, מיום 3.8.05; בג"צ 9102/05 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', מיום 20.10.05). 25. נותרה המחלוקת בגינה הוגש הליך זה, כפי שהוגדרה על ידי הצדדים והנה - "האם השיחה שהתקיימה עם מר ביטון וההודעה שניתנה לו בסיומה מהווים הליך משמעתי ו/או הטלת סנקציה משמעתית, שאותם מן הדין היה לקיים בנוכחות נציג ועד העובדים" (סעיף 11 לסיכומי המשיבות). מחלוקת זו, והמחלוקת העקרונית העולה ממנה בדבר הגבול שבין פעולה לגיטימית במסגרת הפררוגטיבה הניהולית לבין הפעלת סנקציה משמעתית - היא למעשה המחלוקת שעלינו להכריע בה במסגרת תיק זה. ראוי להדגיש כי דרך ניסוח המחלוקת על ידי המשיבות מלמדת כי אינן חולקות על כך שאם מדובר בסנקציה משמעתית - יש להפעילה בשיתוף עם נציגות העובדים, אלא הדגש מבחינתן הוא על כך שאין מדובר - בעניינו של מר ביטון או בכל מקרה אחר בו לא נשללת זכות מוקנית של העובד - בסנקציה שכזו כלל. 26. המבקשת לא חלקה על סמכותו הכללית של מעסיק לנהל את עסקו כרצונו, בכפוף לזכויות העובדים מכוח כל חוק, הסכם קיבוצי, או הסכם אישי (על הפררוגטיבה הניהולית וגבולותיה ראו בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' התעשיה האוירית לישראל בע"מ ואח', עבודה עליון כרך ס"ח 31; עס"ק 400005/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' - מדינת ישראל, פד"ע לה 103). כפי שנקבע על ידי כב' בית הדין הארצי: "למעביד הפררוגטיבה לנהל את מפעלו על הצד הטוב והמועיל ביותר לפי הבנתו ושיפוטו; פררוגטיבה זו מקנה למעביד סמכויות שונות כגון הסמכות להטיל משמעת במפעל ולנקוט בצעדים הראויים לכך... הכל, כמובן, בכפוף למגבלות המסייגות סמכויות אלה, מכח חוק, הסכם קיבוצי או חוזה אינדיבידואלי" (דב"ע לה/1-3 עיריית רמת גן - לייבו מרצ'ל, פד"ע ו' 337). 27. המבקשת לא חלקה גם על ההלכה לפיה עבודה בשעות נוספות - ככלל - אינה בגדר זכות המגיעה לעובד, ואינה חלק מתנאי עבודתו, אלא פרי החלטת המעסיק בהתאם לצרכיו. כפי שנקבע על ידי כב' בית הדין הארצי: "הלכה פסוקה היא כי עבודה בשעות נוספות אינה בגדר זכות המגיעה לעובד וההופכת במשך הזמן חלק מתנאי העבודה שהעובד יכול לכפות על מעבידו גם כשהוא אינו רוצה בעבודת שעות נוספות (תב"ע י-ם לה/16-9 אפרים זיזי - מ"י (לא פורסם); דב"ע מז מז/ 4-4 מ"י - ההסתדרות הכללית, פד"ע יח, 303; דב"ע מו /113-3 עיריית תל אביב יפו - ניסן גפני, פד"ע כ1; דב"ע מט/ 138-3 חיים שוורץ - עירית תל אביב יפו, פד"ע כא 174; סק (בש) 1047/02 מועצת פועלי אשקלון - עריית שדרות (לא פורסם). היוזמה והסמכות להעסקה בשעות נוספות נתונות בידי המעביד. קרי, השעות הנוספות מוקצות לעובדים בהתאם לצרכי המעביד המשתנים מעת לעת במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלו" (ע"ע 367/03 רונית סעדיה - שירות התעסוקה, עבודה ארצי כרך לג(18) 46). 28. משמעות העקרונות לעיל לענין שבפנינו, היא כי לעיתון פררוגטיבה ניהולית להחליט כיצד לנהל את עסקו, ובמסגרת זו לקבוע - בין היתר - האם יש צורך בביצוע שעות נוספות, כמה ועל ידי מי. עם זאת, החלטותיו בקשר לכך כפופות לזכויות העובדים מכוח כל דין או הסכם, וחייבות להתקבל בתום לב ובאופן ענייני. 29. לאחר שקילת טענות הצדדים, אנו מקבלים את טענת המבקשת, כי החלטת הנהלה דוגמת זו שנתקבלה בעניינו של מר ביטון - לפיה עובד ספציפי לא יבצע שעות נוספות מהטעם שהוא מאחר ו/או נעדר - מהווה מבחינה מהותית התייחסות לעבירת משמעת, וענישה המתבטאת בשלילת זכותו כי ינהגו עמו בהתאם לכלל העובדים במעמדו. היינו, אין מדובר בהחלטה ניהולית הנובעת מצרכיו של המעסיק, אלא בסנקציה עונשית ברורה, שכוונה לעובד המסוים מהטעם היחיד של עבירות המשמעת שעבר (לפי הנטען). החלטה זו אינה נופלת לפיכך לגדרה של הפררוגטיבה הניהולית, אלא כפופה להסדרים החוקיים וההסכמיים אצל אותו מעסיק בכל הנוגע לעבירות משמעת וענישה בגינן. 30. איננו מקבלים את טענת המשיבות, כי הן רשאיות למנוע מעובד שאינו מבצע את שעות העבודה הרגילות (היינו - מאחר או נעדר) לבצע שעות נוספות. ככל שכוונתן של המשיבות בטענה זו היא לכך שמי שאינו מבצע את מכסת השעות הרגילות אינו זכאי לגמול כספי בגין שעות נוספות לפי חוק או הסכם - הרי שנושא זה אינו בפנינו והוא נפרד לחלוטין מהמחלוקת נשוא תיק זה. מאידך ככל שכוונת המשיבות בטיעון זה היא כי אין זה סביר לאפשר לעובד נעדר ו/או מאחר ליהנות מכלל תנאי העבודה הרגילים ככל עובד אחר - הרי שמשמעות דבריהן היא כי יש לנקוט בסנקציה עונשית כנגד עובד שמבצע עבירת משמעת - כאשר הליך מסוג זה צריך להתנהל לפי ההסדרים החוקיים וההסכמיים המתייחסים לכך. 31. אנו מקבלים לפיכך את עמדת המבקשת במחלוקת כפי שפורטה לעיל, כי כאשר עובד מסוים, דוגמת מר ביטון בעניין שלפנינו, מפר את כללי ההתנהגות במקום העבודה ו/או את הוראות המעסיק באופן שמצדיק לגישת המעסיק סנקציה כלשהי (בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות אם אין מדובר בשלילת זכות "מוקנית" שלו אלא רק בשינוי היחס אליו לעומת שאר העובדים במעמדו) - אין מדובר בהפעלת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק אלא בצעד עונשי משמעתי, שחלים עליו כל הכללים החוקיים וההסכמיים החלים על הליך משמעתי. הדבר נובע הן מ"אופיה" האמיתי של החלטת ההנהלה (שעילתה עבירת משמעת ומטרתה ענישה והרתעה, וכך מבין זאת גם העובד), והן מכך שגם במקרה כזה - מתקיימת התכלית המצדיקה את שיתוף נציגות העובדים בהליך (כדי ליצור אוירה שוויונית יותר בין העובד למעביד, הגנה על העובד על ידי מי שמתמצאים בכך, וידוא מצד ארגון העובדים בדבר שוויוניות הענישה ואי ניצולה לצרכים אחרים, וכיוצ"ב). 32. בהתחשב בכל האמור לעיל, אנו קובעים כי התנהלות העיתון בעניינו של מר ביטון, כפי שפורטה לעיל, מהווה הפרה של תקנון העבודה (שאין חולק בדבר תחולתו על העיתון באותה עת) ופעולה בניגוד אליו, וכי ככל שהמשיבות היו מעוניינות להטיל סנקציה כלשהי - ישירה או עקיפה - על מר ביטון בגין עבירת משמעת שביצע (איחורים/ היעדרויות), מחויבות היו לבצע בירור משמעתי, בשיתוף נציגות העובדים, על סמך הוראותיו של תקנון העבודה. ככל שיש עדיין רלוונטיות לעניינו של מר ביטון (שכן ההסדר המתייחס אליו אמור לפקוע בתום הליך זה) - אנו מצהירים לפיכך כי אין תוקף להחלטת המשיבות בעניינו מיום 26.1.05, וכי יש לבצע בירור משותף כדרישת נציגות העובדים. 33. מכאן מתקבלת גם דרישת המבקשת לגבי דרך הפעולה הנכונה באופן כללי, תוך מתן צו הצהרתי כי העיתון אינו מוסמך להטיל סנקציות עונשיות על עובדים בלא בירור דו צדדי עם נציגות העובדים על פי הקבוע בתקנון העבודה. אין באמור לעיל כדי לפגוע בזכות המשיבות לטעון בעתיד כי תקנון העבודה אינו מחייב אותן עוד שכן פרשו מהתאחדות התעשיינים, וככל שיוכיחו זאת - לפי הקבוע בעניין עיריית קרית גת - לא תהא עוד כפיפות להוראות האובליגטוריות שבתקנון זה, אלא להוראותיו הנורמטיביות יחד עם כל הסדר קיבוצי חלופי שייקבע, ויחד עם הוראות הדין הכללי בנוגע לעבירות משמעת ובנוגע לשיתוף נציגות העובדים. על מנת שלא להשאיר נושא זה פתוח, מומלץ כי הצדדים יידברו ביניהם בקשר לכך לצורך השגת הסדר ברור וודאי. 34. סוף דבר - הבקשה מתקבלת כמפורט לעיל. כמקובל בסכסוכים קיבוציים, אין צו להוצאות.שעות נוספות