פיטורים בהריון אחרי 4 חודשים






להלן פסק דין בנושא פיטורים בהריון אחרי 4 חודשים:

פסק דין

1.     התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך כארבעה חודשים וטוענת כי פוטרה מעבודתה בשל היותה בהריון. התובעת תובעת סעדים שונים בגין פיטוריה שלא כדין וביניהם פיצוי על הפסד שכר, פיצוי בגין הפסד פיצויי פיטורים, פיצוי בגין נזק בלתי ממוני, עמלות, דמי חופשה דמי הבראה בסך כולל של 181,868 ₪.
     הנתבעת טענה כי פיטורי התובעת לא נבעו מההיריון אלא נעשו בשל כך שהתובעת לא התאימה לתפקידה ובשל תפוקתה הדלה כסוכנת מכירות בנתבעת וכל תביעתה הינה בבחינת עשיית עושר ולא במשפט.

עובדות המקרה:

2.     הנתבעת הינה חברה בע"מ המנהלת תחנת רדיו אזורית.

3.     התובעת הועסקה אצל הנתבעת בתפקיד יועצת פרסום ומכירות החל מיום 13/8/06 ועד לפיטוריה ביום 18/12/06.

4.     התובעת התקבלה לעבודתה ביום 13/8/06 באמצעות מר אביעד בוגנים, מנהל מכירות בנתבעת והממונה הישיר על התובעת ולאחר שרואיינה גם על ידי מר יגאל חיים, סמנכ"ל הנתבעת.
5.     על פי הסיכום שנערך בין הצדדים, תפקידה של התובעת היה למכור "זמן פרסום" ברדיו לחברות מסחריות ולבתי עסק פרטיים.

6.     עוד סוכם בין הצדדים כי התובעת תקבל שכר יסוד בסך של 3,585.18 ₪ וכן פרמיות חודשיות בגין מכירת "זמן אוויר" באחוזים בהתאם לתקבולים ששולמו לנתבעת, כמפורט בסעיף 4 לכתב ההגנה ובתנאי שאלה עלו על סך של 25,000 ₪.

     כן זכאית היתה התובעת בחצי השנה הראשונה להעסקתה לפרמיה חודשית בסך 1,000 ₪ בגין ניצול "זמן אוויר" ובתנאי ששוויו היה לפחות 18,000 ₪ (ס' 6 לתצהיר התובעת)

7.     במהלך החודש הראשון לעבודתה, עברה התובעת הכשרה על ידי מר אביעד בוגנים וחפיפה אל מול שני סוכני מכירות אחרים. לקראת סוף החודש השני להעסקתה, קיבלה התובעת ממר בוגנים "תיק לקוחות", אשר הכיל את פרטיהם של הלקוחות עימם היתה צריכה ליצור קשר.

8.     בתחילת חודש 11/06 נודע לתובעת באופן ודאי כי היא מצויה בתחילתו של הריון ראשון (נספח ב' לתצהיר התובעת)

9.     בתחילת חודש 12/06 הודיעה התובעת לממונה עליה , אביעד בוגנים כי הינה בהריון.

10.     בסמוך לכך הודיע מר אביעד בוגנים למר יגאל חיים, סמנכ"ל הנתבעת כי התובעת בהריון.

11.     ביום 14/12/06 זימן מר בוגנים את התובעת לשיחה בסוף יום העבודה והודיע לה כי לצערו הרב ובניגוד לדעתו, בישיבה שהתקיימה בין בעלי החברה, מר יוסי סבן ובין סמנכ"ל החברה, מר יגאל חיים הוחלט לפטר אותה מעבודתה על רקע היותה בהריון.
     עוד נמסר לה במהלך השיחה, כי עבודתה בחברה תסתיים ביום 18/12/06 , מיד לאחר חופשת סוף השבוע.

12.     ביום 17/12/06 ביקשה התובעת להיפגש עם מר בוגנים בשנית וללבן עימו את עניין פיטוריה. התובעת הגיעה אל משרדו של מר בוגנים כשהיא מצוידת במכשיר הקלטה.

13.     במהלך הפגישה , ביקשה התובעת ממר בוגנים שיבהיר לה מהי העילה לפיטוריה. לטענת התובעת, מר בוגנים הודה בפניה כי הסיבה הבלעדית לפיטוריה נעוצה בעובדה כי הינה בהריון וכי אין לה כל סיכוי להצליח בתפקידה.

14.     ביום 18/12/06 קיבלה התובעת מכתב פיטורים ( נספח ג' לתצהיר התובעת)

15.     התובעת צרפה תמליל השיחה לכתב תביעתה ואת הקלטת צרפה בשלב מאוחר יותר
(החלטת בית הדין מיום 31/3/09 )

עיקר טענות התובעת

16.     התובעת טענה כי פיטוריה על רקע היותה בהריון בלבד נגועים בחוסר תום לב ומהווים הפרה בוטה וגסה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"). התובעת טענה כי סמיכות הזמנים בין הודעתה על ההיריון לבין הפיטורים מוכיחה אף היא כי פוטרה מעבודתה בשל הריונה.

17.     עוד נטען כי פיטורי התובעת מהווים פגיעה בחופש העיסוק מכוח חוק יסוד חופש העיסוק וכן פגיעה בכבודה של התובעת כאדם מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

18.     כן נטען כי לא ניתנה לתובעת זכות טיעון ולא נערך לה שימוע טרם קבלת ההחלטה על פיטוריה.

19.     בעקבות זאת תובעת התובעת בתביעתה פיצוי בגין הפסד השתכרות בתקופת ההריון וחופשת הלידה וכן אובדן הכנסה מתשלום עמלות, פיצוי בגין הפסד פיצויי פיטורין, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה, פיצויי בגין עגמת נפש וכן פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפגיעה על פי חוק שוויון הזדמנויות.
עיקר טענות הנתבעת:

20.     הנתבעת טענה כי התובעת פוטרה מעבודתה בנתבעת על רקע מקצועי ובשל חוסר שביעות רצונה של הנתבעת מעבודת התובעת. הנתבעת טענה כי התובעת התקבלה לעבודתה לתקופת ניסיון ובמהלכה התגלתה כעובדת בעל תפוקה דלה ושדרך התנהלותה כושלת . בנסיבות אלה הוחלט כי היא אינה מתאימה לעבודה והוחלט לפטרה , ללא כל קשר לעובדת היותה בהריון. עוד נטען כי התובעת היתה מודעת לכך שהיא נמצאת בתקופת ניסיון ורק אם תענה על דרישות התפקיד ותעמוד ביעד המכירות שהוצב לה, היא תמשיך בעבודתה.

21.     באשר לסעדים הנתבעים נטען כי אין כל בסיס לתחשיבי התובעת כפי שתבעה בתביעתה. כן נטען כי גם אם יקבע בית דין כי פוטרה מחמת הריונה אין לפסוק במקרה הנדון פיצויים עונשיים בשים לב לתקופת עבודה ומעמדה בנתבעת ובכל מקרה יש לקזז את דמי האבטלה שקיבלה בגין פיטוריה.

דיון והכרעה

22.     הצדדים הגישו עדויות ראשיו בתצהיר.
מטעם התובעת הצהירה התובעת עצמה וכן מר אמיר אברמזון, עורך תמליל הקלטת.
מטעם הנתבעת הצהירו מר אביעד בוגנים, מנהל מכירות בנתבעת וממונה הישיר על התובעת; מר יגאל חיים, סמנכ"ל הנתבעת ומר יוסי סבן הבעלים של הנתבעת.

המסגרת הנורמטיבית:

23.     סע' 9(א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") קובע:

"לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות."
     תקופת ההעסקה של התובעת בנתבעת נמשכה כארבעה חודשים בלבד ולפיכך הוראות סע' 9 הנ"ל לחוק עבודת נשים אינן חלות בענייננו.

24.     סע' 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"), קובע:

"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
     .....
     (5)     פיטורים או פיצויי פיטורים;
     ..... ".

25.     המסגרת החוקית הרלוונטית לענייננו הנה לפיכך חוק שוויון ההזדמנויות, הקובע כאיסור כללי כי אין להפלות עובד או עובדת על רקע - לענייננו - מין, הריון, מעמד אישי או הורות (סעיף 2(א)). כבר נקבע כי חוק זה חל במקביל לאיסור הספציפי על פיטורי עובדת בהריון בחוק עבודת נשים, ומבלי שחוק עבודת נשים יוצר הסדר שלילי בקשר לכך (ע"ע 1353/02 מרגלית אפלבוים - ניצה הולצמן, מיום 22.9.03). ההבדל המהותי הנו כי האיסור על פיטורי עובדת בהריון טרם שחלפו ששה חודשים להעסקתה - יחול רק ככל שייקבע עובדתית כי פוטרה מחמת הריונה (או בין היתר מחמת הריונה).

26.     סעיף 9 לחוק השיוויון הדן בנטל ההוכחה קובע, כי בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2 לאותו חוק בגין פיטוריו, תהא חובת ההוכחה על המעביד, כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2, אם יוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. הפסיקה קבעה כי לאחר שהעובד מבסס עילה לכאורה לטענת ההפליה, עובר הנטל אל המעביד לסתור את הטענות, כי התנהגותו היתה פסולה (דב"ע נו/129-3 שרון פלוטקין נ' אחים אייזנברג בע"מ פד"ע לג' 481, ע"ע 404/05 בנימין בנוז נ' חיפה כימיקלים בע"מ, פס"ד מיום 21/12/06).

האם פיטורי התובעת נעשו כדין?

27.     נשוב ונזכיר, כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים שבפנינו היא בשאלת העילה שהביאה לפיטורי התובעת. בעוד שהתובעת גורסת שפיטוריה נעשו בשל ההריון, הרי שהנתבעת טוענת שלהריון לא היה כל קשר לפיטורים והפיטורים נעשו בשל אי התאמת התובעת לעבודתה, שהתבטאה בחוסר מקצועיות.

28.     נקדים ונציין כי לאחר בחינת הראיות שהוצגו בפנינו ושקילת העדויות, שוכנענו כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי פיטוריה נעשו מחמת הריונה או בין היתר מחמת הריונה וכי לא הוכח כי היה במעשיה או בהתנהגותה עילה לפיטוריה במועד בו פוטרה.

29.     הנתבעת כאמור, טענה כי הסיבה הבלעדית לפיטורי התובעת נעוצה בחוסר התאמתה לתפקיד ובשל היקף המכירות הדל ואי העמידה ביעדי המכירות שהפגינה התובעת במהלך תקופת עבודתה.

30.     כל עדי הנתבעת הצהירו כי התובעת התגלתה כעובדת אדישה ואפתטית, אשר תפוקתה היתה אפסית. מר יגאל חיים ומר אביעד בוגנים אף הצהירו כי למיטב ידיעתם המדובר "בסוכנת הגרועה ביותר הזכורה לי, שעבדה ברדיו דרום" (סעיף 8 לתצהיר יגאל חיים וסעיפים 6 ו-7 לתצהיר אביעד בוגנים).
31.     מעיון בדו"חות ריכוז המכירות והעתקי ההזמנות שצורפו לתיק עולה כי היקף המכירות של התובעת היה אמנם מועט. התובעת עצמה העידה כי רק בחודשים נובמבר ודצמבר ביצעה עסקאות מכירה , בעוד שבחודשים ספטמבר ואוקטובר לא מכרה כלל והודתה כי לא הגיעה ליעדי המכירות שהוצבו בפניה, בהתאם לטבלת הפרמיות.( עמ' 10 לפרוטוקול )

32.     אולם מכאן ועד הקביעה כי התובעת הינה עובדת גרועה אשר תפוקתה דלה, המרחק רב והנתבעת לא השכילה להוכיח כי תיפקודה של התובעת היה כה גרוע, כפי שטענה.

33.     מר יגאל חיים העיד בפנינו כי תהליך בניית תיק לקוחות ועמידה ביעדי המכירות שהציבה הנתבעת בפני עובדיה הוא תהליך ארוך שנע בין שנה לשנתיים וכי רק בשלב זה, לאחר בחינת צורת ההתנהלות של העובד כסוכן מכירות, מתקבלת ההחלטה אם ישנה כדאיות בהעסקת הסוכן אם לאו. זאת כלשונו:
     "ש. האם קיימים יעדי מכירות לאנשי שיווק
     ת. קודם כל השאיפה הראשונית למקסם את המכירות. היעד הבסיסי הראשוני נגזר מתנאי העסקה, אם העסק היה להגיע לרמות של 25,000 ₪ מסכום זה, היא מתחילה לקבל פרמיה. זה הסף התחתון. בעצם מכך נגזר שעובד חייב להגיע לפחות לרמת פרעונות כאלה של 25,000 ₪. יש כאלה שיעשו זאת תוך שנה או שנתיים ויש כאלה שלא יעשו זאת כלל. זמן ממוצע בין שנה לשנתיים, בוא נגיד שנה.
     וכך השיב לשאלת בית הדין: "כאשר סוכן מכירות מוכר ללקוח, למעשה אין לו כלום, ברגע שהוא מתחיל לפרוע שיקים , 25,000 ₪ זה פירעונות חודשיים של שיקים מכלל כל המכירות לחודש. לזה צריך להגיע תוך זה. מי שלא מגיע לכך תוך שנה אנו רואים את צורת ההתנהלות ואופן העיסוק ומקבלים החלטה כמנהל, אם העסק הולך לכיוון חיובי ויש פוטנציאל או לא ואז ברגע שרואים שאין פוטנציאל אני מביא את יחסי עובד מעביד לסיום" ( ההדגשה שלי - י.ה) (עמ' 36-37 לפרוטוקול).

34.     אף מר בוגנים אישר בעדותו כי תהליך יצירת תיק לקוחות הוא תהליך ארוך הדורש זמן הכנה ואף פרעונות השיקים , שעל פיהם נגזר שכרם של הסוכנים אורך זמן רב
(עמ' 27 לפרוטוקול).

35.     בנסיבות אלה, בהן הודו נציגי הנתבעת כי תהליך בניית תיק הלקוחות וביסוס מעמדו של עובד כסוכן מכירות "מצליח" או "גרוע" הוא תהליך הנמשך לאורך זמן, לא ניתן לקבוע, בשלב בו פוטרה התובעת, האם אכן התאימה לתפקידה, אם לאו. אין חולק כי תקופת עבודה של ארבעה חודשים, כשמתוכם החודש הראשון שימש להכשרת העובדת ובו התובעת אף לא התבקשה למכור עסקאות - אינו יכול להוות אינדיקציה מספקת לבחינת יעילותה של התובעת והכדאיות הכלכלית להעסקתה, גם לגרסת הנתבעת.

36.     זאת ועוד. מר בוגנים הודה בעדותו כי לא התרה בפני התובעת כי היא תפוטר במידה ולא תשפר את "ביצועיה" בתחום המכירות או שהיא נמצאת בתקופת ניסיון, כפי שטענה הנתבעת בכתבי טענותיה , זאת כלשונו: "אני לא נוהג לאיים ולא אמרתי שהיא תפוטר אם אחרי חודש לא יעלו המכירות" וכן "לא איימתי בפיטורים. זה לא סגנון עבודה שלי ואני לא בעד זה. אמרתי לה שמצבה לא טוב במכירות וזה היה ברור לה וכל המערכת. "(עמ' 30 לפרוטוקול)

37.     אף מר יגאל חיים אשר העיד כי התובעת ידעה מהי רמת הציפיות ממנה וכי גם בהסכם העבודה צוינה טבלת הפרמיות, הודה כי "בהסכם ההעסקה לא צוין כי התובעת צריכה להגיע באיקס זמן לרמת פירעונות מסוימת". (עמ' 37 לפרוטוקול)

38.     התובעת העידה בעניין זה כי מר בוגנים לא העיר לה על תפוקתה, הגם שידעה כי היא אינה עומדת ברמת הציפיות של הנתבעת וכך העידה: "תמיד הוא אמר שבתפקיד הזה צריך להיות סבלניים כי כסף מגיע מאוחר יותר, עם סגירת העסקאות"( עמ' 16 לפרוטוקול).

עדותה של התובעת, אשר היתה אמינה, משתלבת אף עם עדותם הנ"ל של עדי הנתבעת והרושם שהתקבל בפנינו הוא כי הנתבעת לא ציינה בפני התובעת, מפורשות, כי אינה מרוצה מתפקודה וכי התובעת מועמדת לפיטורים, אם לא תשפר ביצועיה ואופן תיפקודה.

39.     עוד יצוין כי הנתבעת הביאה כתמיכה לטענתה בדבר רמת מקצועיותה של התובעת , את נתוני המכירות של עובדת נוספת אחת שהתקבלה לעבודתה בסמוך למועד קבלתה של התובעת לעבודתה. סבורים אנו כי אין בנתונים שצרפה הנתבעת ביחס לעובדת הנוספת בכדי להשליך על רמת מקצועיותה של התובעת, שכן צודקת התובעת בטענתה כי ההשוואה בין השתיים צריכה להיעשות ביחס לפרמטרים זהים. כך למשל לכל אחת מן השתיים תיק לקוחות שונה ולא ניתן לדעת האם תוצאות המכירות נובעות מכישוריה של התובעת או שמא מטיב לקוחותיה. כמו כן, לא ניתן ללמוד מדו"ח המכירות של העובדת האחרת, האם היא אכן ביצעה את העסקה, שכן לא צורפו לדו"ח, העתקי ההזמנות, עליהם חתומים סוכני המכירות. זאת אף בשים לב לעדותו של מר בוגנים באשר לאופן תהליך המכירה ואישורו ( עמ' 29 לפרוטוקול).

40.     שוכנענו כי בשלב בו פוטרה התובעת מעבודתה, אופן תיפקודה לא היווה השיקול המכריע בפיטוריה, אלא דווקא הריונה. נראה כי עדותו של מר בוגנים בעניין זה מסבירה היטב את ה"רציונל" שעמד בפני הנתבעת בעת פיטורי התובעת מעבודתה, כמו גם בעת קבלתה לעבודה וכך העיד:
     "ש. האם שאלת אותה בראיון ( בעת קבלתה לעבודה- י.ה) אם היא בהריון ואם היא מתכוונת ללדת?
     ת. שאלתי כפי שאני שואל סוכני מכירות אם יש כוונה להיכנס להריון בתקופה הקרובה. אנו עוסקים עם לקוחות וכדי ליצור תיק לקוחות זה הליך ארוך שלוקח זמן הכנה ופרעונות השיקים זה לוקח זמן, הסוכנים מרווחים את שכרם בהתאם לפרעון השיקים. הרלוונטיות היא שבשנה הראשונה בזמן הקמת התיק, אם היא תצא להפסקה ארוכה של שלושה חודשים, התיק שלה יחזור לאפס ותצטרך להתחיל מהתחלה. אני דאגתי לה כששאלתי אותה רציתי שתבין מה המשמעויות של בניית תיק לקוחות." (עמ' 27 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי- י.ה)

41.     ובהמשך העיד כי בעת בה הודיע לתובעת על פיטוריה, "הוסבר לה שהמצב הוא גרוע וגם בנוסף לזה שהיא בהריון, יהיה יותר קשה כי היא תעשה הפסקה ותצטרך להתחיל הכל מאפס. אחרי 4 חודשים" (עמ' 31 לפרוטוקול)

42.     כלומר, עובדת הריונה של התובעת נלקחה בחשבון בהחלטה בדבר המשך העסקתה. ובל נשכח כי במועד קבלת ההחלטה, מנהלי הנתבעת היו מודעים לעובדת הריונה ובכל מקרה לא נטען אחרת על ידם.
42.     אף מעדותו של מר יגאל חיים, עולה כי במקום בו סוכנת מכירות המתחילה בבניית תיק לקוחות , יוצאת לחופשת לידה בחצי השנה הראשונה לעבודתה קיימת בעייתיות. אם כי לגרסתו, האף שלא היה לו ניסיון כזה, הוא מניח שהיה מוצא פתרון לבעייתיות זו. (עמ' 38 לפרוטוקול)

43.     כמו כן, לא ניתן להתעלם מאמירותיו של מר בוגנים בתמליל השיחה שנערכה בינו לבין התובעת, במהלך פגישתם השנייה.

44.     מן התשתית העובדתית שהוצגה בפנינו ומעדויות הצדדים, מר בוגנים הודיע לתובעת על פיטוריה ביום 14/12/06 - יום חמישי בשבוע. לגרסת התובעת, כבר במועד זה מר בוגנים הודיע לתובעת כי הריונה היווה שיקול מכריע ואף בלעדי בפיטוריה. לפיכך יזמה התובעת קיומה של פגישה נוספת ביום 17/12/06 ובה ביקשה ממר בוגנים שיבהיר לה מהי הסיבה לפיטוריה. התובעת הגיעה לפגישה זו כשהיא מצוידת בקלטת והקליטה את השיחה. תמליל השיחה צורף לתצהירו של מר אברמזון, מתמלל הקלטת והקלטת עצמה צורפה לסיכומי התובעת (לאחר שהעותק המקורי הועבר לידי הנתבעת), באישור בית הדין ( החלטה מיום 31/3/09).

45.     מתמליל השיחה עולה בבירור כי הריונה של התובעת עמד לה לרועץ בשלב בו פוטרה, היינו בעת תהליך בניית הלקוחות, אשר מטיבו ואופיו דורש רציפות והמשכיות, כפי שהסבירו והעידו נציגי הנתבעת וכי הוא היווה למעשה השיקול המכריע בפיטוריה.
     ואלו הם כמה מדברי מר בוגנים, בשיחה שנערכה בין השניים:
     "זה העיתוי של ההריון שלא ניתן לך שום סיכוי להצליח. זה העניין נטו"
     "אחד הסיבות ששאלתי בראיון העבודה אם את מתכוונת בעתיד הקרוב ללדת , להיכנס להריון מהסיבות האלה. לא משנה כמה עכשיו, חן, את מוכשרת, בא נגיד חן ואת לא מוכשרת, פה במצב הקיים בלתי אפשרי לך להצליח בשנתיים הקרובות. למה ? כי בעוד 7 חודשים את ... בתקופה הזאת את אמורה לצבור ניסיון... ואת 3 חודשים לפחות תשבי בבית לפחות. יש גם שמירת הריון, יש גם מקרים שמגבילים את האישה בבית. לך אולי זה יותר הגיוני כי גם ההורים שלך לא פה..."
     ...
     "עכשיו מה קורה ברגע שאת הולכת הביתה ל-3 חודשים? מתישהו בשלב כלשהו כשאת חוזרת אחרי 3 חודשים, אחרי חצי שנה ,לא משנה את מתחילה הכל מהתחלה , אז בקיצור יש לנו פה שנתיים... ולצערי אני אמרתי לך... אין לי שום בעיה איתך."
     ...
"...לא בודק את האפשרות שלך, אין את האפשרות, אבל אפילו גם אם את הכי מוכשרת בעולם והכי רוצה, אין מה לעשות ממי, את הולכת ללדת."

וכן:
     
חן: זה באמת ההריון?
     אביעד: רק ההריון, נטו ההריון. עד לאותו... עד לאותו הרגע שבאת והודעת לי
חן: בסדר, רק רציתי לדעת שזה ככה ולא מסביב וזה לא תירוץ למשהו אחר
אביעד: יצא לי לפטר אנשים בעבר וגם אמרתי. זה יאמר במקום ואם יש טענו ת אישיות , מקצועיות בלי שום ניגוד.
חן: לא, תיארתי לעצמי שם היתה סיבה מקצועית היית אומר לי בפנים
אביעד: הייתי אומר לך . לא, זה לא היה העניין. אני פשוט חושב שאין לך סיכוי כרגע"

46.     מכל האמור לעיל, שוכנענו כי עובדת הריונה של התובעת , היתה שיקול מכריע במועד שבו היא פוטרה ומכאן שהתובעת הוכיחה שלא רמתה המקצועית גרמה לפיטוריה. לפיכך, בהתאם לסעיף 9(א)(2) לחוק השוויון הזדמנויות - הנטל עובר אל הנתבעת להוכיח שלא פיטרה את התובעת בשל ההריון.

47.     הנתבעת ,לטעמנו, לא עמדה בנטל זה והוכח כי פיטוריה של התובעת נעשו שלא כדין.

48.     אין בידינו לקבל טענת הנתבעת, לפיה מר בוגנים אמר לתובעת את הדברים על דעתו בלבד ובוודאי שלא היה מוסמך לאמרם בשם הנתבעת.
     אין חולק כי מר בוגנים היה ממונה הישיר של התובעת ובמהלך כל תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת , הוא היה הגורם אליו פנתה התובעת.
     אמנם, למר בוגנים לא היתה הסמכות לקבל את התובעת לעבודה או לפטרה ומי שקיבל את ההחלטות בעניין זה היה מר יגאל חיים. אולם אף מר יגאל חיים העיד כי מר בוגנים היה מנהלה הישיר של התובעת ואת כל הערותיו והודעותיו לתובעת, לרבות הודעת הפיטורים, העביר באמצעות מר בוגנים. מר יגאל חיים העיד כי מעולם לא קיים עם התובעת שיחה רשמית במשרדו וכי לא שוחח עם התובעת על אופן תפקודה, אלא עם מר בוגנים והוא זה שהיה אמור לשוחח עימה. ( עמ' 39 לפרוטוקול).

49.     מר יגאל חיים העיד כי בסמוך לקבלת ההחלטה על פיטורי התובעת, הוא ביקש ממר בוגנים להודיע לתובעת על פיטוריה ( עמ' 40 לפרוטוקול). סבורים אנו כי בנסיבות אלה, בהן הסמיך מר יגאל חיים את מר בוגנים להודיע לתובעת על פיטוריה , אין הוא יכול לבוא היום ולטעון בדיעבד כי לא ניתן לייחס לנתבעת את הדברים שאמר. סביר להניח כי מר בוגנים, בעת בה התבקש להודיע לתובעת על פיטוריה, הונחה כיצד לומר את הדברים והוסברו לו מהם השיקולים שהיוו הבסיס לקבלת ההחלטה על פיטורי התובעת, זאת לאחר שהתקיימה ישיבה בעניין זה . הנתבעת לא השכילה להוכיח כי מר בוגנים פעל בניגוד להוראותיה ובדה מליבו כי העילה לפיטורי התובעת נעוצה בהריונה.

50.     לא ניתן להתעלם מסמיכות הזמנים בין ההודעה של התובעת על הריונה ובין המועד בו התקבלה ההחלטה על פיטוריה.

51.     כמו כן, יש ליתן משקל לעובדה כי ההחלטה על פיטורי התובעת נדחתה מבלי ליידע אותה או לשמוע אותה טרם קבלת ההחלטה ואף במכתב הפיטורים לא נאמרה הסיבה לפיטוריה (נספח ג' לתצהיר התובעת).

52.     יצוין כי אף אם היתה מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי התובעת אכן פוטרה מטעמים מקצועיים, הרי שלא ניתן להתעלם מעדותם של עדי הנתבעת, לרבות מר יגאל חיים כי בשלב בו התובעת החלה את דרכה המקצועית בבניית תיק לקוחות, הריונה עומד לה לרועץ וכדברי מר בוגנים" לא נותן לה כל סיכוי להצליח כרגע". בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע כי ההיריון היווה שיקול מכריע בקבלת ההחלטה על פיטורי התובעת, אף אם לא היה הבלעדי.

53.     אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יש לקבוע כי פיטורי התובעת נעשו בניגוד לסעיף 2(א)(5) לחוק שוויון הזדמנויות.
54.     בהתחשב במסקנה אליה הגענו, נותר להכריע מהו הסעד הראוי. התובעת טענה כי היא זכאית לפיצוי מלא בגין הנזק שנגרם לה, היינו שכרה עד הלידה וזכויות סוציאליות נוספות. בנוסף דרשה פיצוי סטטוטורי על פי חוק שיוויון הזדמנויות וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך כולל של 100,000 ₪. התובעת הדגישה בתצהירה את תחושות ההשפלה, העלבון והתסכול שחשה בעקבות פיטוריה.

הסעדים הנתבעים

55.     בדרך כלל, הפיצוי הממוני המגיע לעובדת אשר פוטרה מחמת הריונה הינו הסכום אותו יכולה היתה להשתכר אילו המשיכה בעבודתה, ועד לתום חופשת הלידה (עב (ת"א) 303630/98 ד"ר עלמה לוי - רד רמות חממה לטכנולוגיות מתקדמות בע"מ ואח' מיום 24/10/02 ).

56.     במקרה שלפנינו, תובעת התובעת הסעדים שלהלן:

אובדן הכנסה :

57.     הסעדים הכספיים להם זכאית התובעת הם נגזרת משכר עבודתה. אין חולק כי בהתאם להסכם העבודה שנערך בין הצדדים, שכר היסוד ששולם לתובעת עמד על סך של
3585 ₪ , בתוספת פרמיות מכירה בהתאם לטבלת הפרמיות שקבעה הנתבעת ובהתאם לקריטריונים שהציבה (תקבולים מעל 25,000 ₪ וכן ששוי זמן אוויר מעל 18,000 ₪ ).
      התובעת טענה בתביעתה כי שכרה הקובע לצורך תביעה זו, עומד על סך של 3718 ₪, אולם לא פירטה כיצד הגיעה לסכום זה. מן הנתונים שהוצגו בפנינו, אין חולק כי התובעת לא עמדה ביעדי המכירה ולכן לא היתה זכאית לקבלת הפרמיות בתקופה בה עבדה אצל הנתבעת. לפיכך סבורים אנו כי שכרה הקובע של התובעת יעמוד על השכר היסוד ששולם לה, היינו סך של 3585 ₪.

58.     משקבענו כי פיטורי התובעת נעשו בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות, זכאית התובעת לפיצוי בגובה שכר העבודה שנמנע ממנה לתקופה שעד הלידה, ושכר עבודה לתקופת העסקה הסטטוטורית של 45 יום שלאחר חופשת הלידה(כפי שתבעה בכתב תביעתה).

59.     התובעת ילדה בחודש יוני 2007 ולפיכך זכאית לפיצוי בגין אובדן השתכרות לתקופה שמיום הפסקת העבודה היינו מחודש 12/06 ועד למועד הלידה ב- 19/6/07 היינו, לסך של 21,510 ₪ (3,585 ₪ X 6 חודשים).

60.     כמו כן זכאית לפיצוי בגין אבדן שכר לתקופה של 45 יום לאחר תקופת הלידה + 30 ימי הודעה מוקדמת ובסך של 8,962 ₪ (3,585 ₪ X 2.5 חודשים).

61.     התובעת קיבלה לאחר פיטוריה דמי אבטלה בסך 11,940 ₪ (נספח א' לסיכומי התובעת). סכום זה יש לקזז מן הסכום לו זכאי ת התובעת בגין רכיב זה.

62.     לפיכך זכאית התובעת לפיצוי בגין אובדן הכנסה והודעה מוקדמת בסך של 18,532 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד (תום 45 הימים) ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לפיצוי בגין אובדן הכנסה מעמלות ותשלום עמלות בגין חודש 12/06 -

63.     התובעת טענה כי היא זכאית לפיצוי בגין אובדן הכנסה מעמלות. התובעת העריכה תביעתה ברכיב זה בעמלה ממוצעת בסך 2,500 ₪ לחודש ובסה"כ העמידה תביעתה בגין רכיב זה על סך של 30,000 ₪.

64.     אין חולק כי תשלום הפרמיות, כפי שסוכם בין הצדדים, היה מותנה בתנאי. אין אף חולק כי המדובר ברכיב שכר משתנה , התלוי בהיקף המכירות וזמן האוויר ששיווקה התובעת ללקוחות הנתבעת ולא ניתן לכמתו. תביעתה של התובעת בגין רכיב זה מתבססת על גובה עמלה חודשית אשר נקבע באופן שרירותי, ללא כל הסבר או פירוט כיצד חושב סכום זה. די בכך לטעמנו בכדי לדחות תביעה בגין רכיב זה.
65.     אשר על כן, דין התביעה לפיצוי בגין אובדן הכנסות מעמלות - להידחות .

66.     התובעת אף תבעה פיצוי בגין אי תשלום עמלות עבור מכירות שביצעה במהלך חודש 12/06 ובסך של 1,000 ₪.

67.     הנתבעת טענה כי התובעת לא היתה זכאית לתשלום עמלה בגין מכירותיה בחודש זה שכן חישובי התובעת מתבססים על הסכומים שפורטו בדו"חות המכירה שהציגה התובעת ולא על "זמן האוויר" שנמכר ללקוחות וזאת בניגוד להסכם שנערך בין הצדדים.      

68.     כאמור, בהתאם להסכם שנערך בין הצדדים , התובעת היתה זכאית לתשלום פרמיה חודשית בסך 1,000 ₪ בחצי השנה הראשונה לעבודתה ובתנאי ששווי "זמן האוויר" שנמכר עלה על סך של 18,000 ₪.

     אין חולק כי התובעת לא עמדה בתנאי זה בחודש 12/06 ולפיכך אינה זכאית לתשלום הפרמיה.
     אף התובעת עצמה הודתה כי לא עמדה ביעד זה, אך לגרסתה משום שפוטרה מעבודתה היא זכאית לקבלת פרמיה בשווי העסקה הכוללת, זאת כלשונה:
     "הפרמיות מתבססות על תשלומים ולא על כל העסקה, אבל מאחר וסיימתי את העבודה, אז מגיע לי פרמיה על כל העסקה" (עמ' 11 לפרוטוקול).

69.     התובעת לא ציינה כל מקור הסכמי או אחר לתביעתה זו ולא הוכיחה כי היא זכאית לתשלום הפרמיה על שוויה הכולל של כל העסקה. לפיכך, דין תביעתה בגין רכיב זה- להידחות.

התביעה לפיצוי בגין אבדן דמי לידה-

70.     התובעת זנחה תביעתה בגין רכיב זה, לאחר שדמי הלידה שולמו לה על ידי המוסד לביטוח לאומי.
הסעדים הנוספים

71.     בנוסף, זכאית התובעת לפדיון דמי הבראה (לחלופין לפיצוי בגובה הפדיון) שיחושבו בגין כל התקופה שבה היתה רשאית לעבוד. כלומר, עד ליום 4/12/07 ובסך של 1,590 ₪.

72.     כמו כן, זכאית התובעת לפדיון חופשה שנתית בגין תקופה זו ובסך של 1,716 ₪ , כאמור בחישובי התובעת ולאחר קיזוז של 2 ימי חופשה.

73.     התובעת תבעה פיצוי בגין הפסד פיצויי פיטורים לתקופת עבודתה עד ליום ה-4/12/07 - מועד הפיטורים המותר על פי חוק. משקבענו כי התובעת פוטרה שלא כדין מעבודתה, ובשים לב כי במועד המותר לפיטורים על פי חוק השלימה שנת עבודה אחת, זכאית היא להפסד בגין פיצויי פיטורים ובסך של 4,630 ₪. הנתבעת לא התייחסה לזכאותה של התובעת באשר לרכיב זה בכתבי טענותיה ו/או בסיכום טענותיה.

פיצויים עונשיים ו/או פיצויים סטטוטורים ללא הוכחת נזק מכוח חוק שוויון הזדמנויות:

74.     סעיף 10(א)(1) לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה מעניק לבית הדין סמכות לפסוק סעד של פיצוי גם עבור נזק שאינו ממוני לעובדת שפוטרה פיטורים מפלים (ובענייננו בגין הריונה), בשיעור שיראה לו בנסיבות העניין וזאת תוך השארת מלוא שיקול הדעת בידי ביה"ד באשר לסכום הפיצויי שיפסק.
על מטרת הפיצוי העונשי עמד בית הדין הארצי בדב"ע נו/129-3 שרון פלוטקין נ' אחים אייזנברג, פד"ע לג 481 (להלן - פרשת פלוטקין), כדלקמן:
"החוק בענייננו קבע במפורש שניתן לפצות גם על נזק שאינו נזק ממון.
יש הרואים בו התרת פסיקת פיצויים עונשיים. פרופ' פרנסיס רדאי...רואה בכך קנס אזרחי. היא מציינת, כי נדירים המקרים בהם ניתנת לעובדים זכות לפיצויים ללא נזק ממון, ובכל המקרים הכוונה היא להרתיע את המעביד באמצעות קנס אזרחי מפעילות בלתי רצויה. לדעתה המטרה של סעיף 10(1) היא מתן פיצויים עונשיים על עצם העבירה על החוק. והיא מוסיפה:
"לעניין ההרתעה, יש חשיבות מוגברת לפסיקת פיצויים משמעותיים לאור הסייגים לתרופת האכיפה בסעיף 10(2). לעניין הפיצוי לקורבן האפלייה, מעבר לנזק הממון נובע הנזק מעצם האפלייה נגדו, הפוגעת בכבודו כאדם עובד. אם בתי הדין לעבודה לא יפעילו את שיקול דעתם בעניין הפיצויים כדי ליצור הרתעה נגד האפלייה, החוק יהפוך לאות מתה, כי ללא הרתעה כלכלית ולאור הסייגים בעניין תרופת האכיפה, לא יהיה סיכוי למנוע מעשי אפלייה בשוק העבודה באמצעות ההבטחות של החוק...
כדי שיושגו מטרות החוק, צריך לחזק את סעד האכיפה ולהפוך אותו לסעד עיקרי... עם זאת, מתן פיצויים משמעותיים כלכליים ועונשיים גם הוא יכול להפוך את האפליה בניגוד לחוק לבלתי כדאית".

בענייננו מדובר בפיצויים עונשיים על הפרת זכות ראשונה במעלה ועל הפלייתה של התובעת בשל היותה בהריון.

75.     אשר על כן, לאור האמור לעיל ולתכליתו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הגענו לכלל מסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בגין נזק שאינו ממוני בגובה 25,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הגשת התביעה לתשלום.
     בפוסקנו פיצויי זה , לקחנו אף בחשבון את העובדה כי התובעת פוטרה מעבודתה מבלי שנערך לה הליך שימוע ומבלי שניתנה לה זכות הטיעון.
     
פיצויי בגין עגמת נפש, כאב וסבל , אבדן הזדמנויות הסתמכות וצפייה:

76.     התובעת טוענת כי בנסיבות פיטוריה, זכאית היא לפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לה בנוסף לפסיקת פיצויים עונשיים.

77.     בפרשת פלוטקין הנ"ל פסק ביה"ד כי בנוסף לפיצוי על נזק ממוני שנגרם לתובעת באותו המקרה, תהא היא זכאית גם לפיצוי בגין כאב וסבל, הפגיעה בכבודה וההשפלה שנגרמו לה ואף לפיצוי עונשי.

מאוחר יותר, בפרשת "אהרון כהן", נפסק, ע"י כב' ס. הנשיא השופטת א. ברק, כי :
"עגמת נפש, כאב וסבל, אי נוחות, פגיעה ברגשות, אשר נגרמו עקב קיומו הלקוי של חוזה, כולם מהווים נזק לא ממוני, אשר, כבדיני הנזיקין, מוכרים גם בדיני החוזים. דיני החוזים מכירים בהם כנזק בר פיצוי. (ראה: ע"א 348/79 חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי, תמר מיכאלי וחברת ביניש בע"מ, פ"ד ל"ה (4), 31; דוד קציר, "תרופות בשל הפרת חוזה", חיפה 1991 חלק ב', עמוד 1087.
אין הבדל מבחינה זו בין בית הדין לעבודה לבית המשפט האזרחי. בשניהם הדיון הוא בביצוע לקוי של חוזה הגורם לנזק לא ממוני. בשניהם יש לאמוד את הנזק. עמד על כך השופט א' ברק (ע"א 348/79 הנ"ל):
"...בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו ואין מטרתו הענשת המפר.
בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשים... " (ר' ע"ע 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל ואח', פס"ד מיום 24.6.02 (טרם פורסם))

78.     מן האמור לעיל עולה כי עוגמת הנפש, הכאב והסבל ואובדן ההזדמנויות להם טוענת התובעת מהווים כולם "נזק שאינו ממוני" ולשם "ריפויו" נועדו הפיצויים העונשיים/הסטטוטוריים הקבועים בסעיף 10(א)(1) לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, ולפיכך, סבורים אנו כי אין לפצות התובעת גם בפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש כאב וסבל, הסתמכות וציפייה בנוסף לפיצוי העונשי שנפסק לתובעת לעיל.

79.     לפיכך, דין התביעה בגין רכיב זה - להידחות.

סוף דבר:

80.     הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום את הסכומים הבאים:

א.     פיצוי בגין אובדן הכנסה בסך של 18,532.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4.12.07 ועד התשלום המלא בפועל.
ב.     פיצוי בגין הפסד פיצוי פיטורים בסך 4,630 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4.12.07 ועד התשלום המלא בפועל.
ג.     דמי חופשה בסך 1,716 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4.12.07 ועד התשלום המלא בפועל.
ד.     דמי הבראה בסך 1,590 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4.12.07 ועד התשלום המלא בפועל.
ה.     פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל.

81.     כל יתר תביעות התובעת- להידחות.

82.     הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 5,000 ₪ + מע"מ.

83.     ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.



רשימת 100 נושאים רלוונטיים נוספים

1. זכויות מוכר מול זכויות בנק
2. תמלוגים על מוזיקה ברדיו גלגל''צ
3. עיכוב פירוק חברה
4. סעיף 119(א) לחוק יישום תכנית ההתנתקות
5. היטל ביוב - סמכות בית המשפט שלום
6. הסכם תיווך ללא כתובת הדירה
7. פגיעה בעמוד שדרה צווארי עקב עבודה מול מחשב
8. אכיפת צו מניעה זכויות יוצרים
9. ביטוח חיים - ניתוח מעקפים
10. פטור מאגרה בשל סכום גבוה
11. תביעה לחייב השתתפות בחובות חברה
12. גזר דין בעבירת סמים
13. אובייקטיביות שופט
14. חשבונית על עבודה שלא בוצעה
15. בקשת רשות ערעור - צו למינוי כונס נכסים
16. שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה
17. הסעת שוהים בלתי חוקיים
18. פוליסות ביטוח חופפות
19. הוצאות בגין אי התייצבות לדיון
20. פיצויים בגין פינוי שוכרים
21. ביטול מכרז עקב הטעייה
22. צירוף חברת ביטוח אמריקאית לתביעה
23. תאונת עבודה אשם תורם
24. ניהול עסק אחסנה ללא רישיון
25. הפרת חוזה רכישת גז
26. גניבת תיק ברחוב
27. תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש לרכב
28. סעיף 26 לחוק הערבות
29. זכויות יוצרים על תמונה - פיצוי בסך 10,000 ש''ח
30. ביטוח צלילה ספורטיבית
31. צריכת מים משותפת במשרדים
32. פסוריאזיס בצבא
33. התנגדות לביצוע שטר חוב
34. מבחן הפיקוח והשליטה
35. הסבת קנס
36. עיכוב ביצוע פסק דין אשם תורם
37. ניכוי מס מגורים של עובדים זרים
38. עתירה נגד הסכם בריכת גורדון
39. פגיעה בתנאי שכר מנהלת בית ספר
40. פינוי דירה שכורה בכינוס נכסים
41. הפרת התחייבות של חברת ביטוח
42. מחיקת המילים למוטב בלבד
43. זכאות לתגמולי ביטוח בריאות עקב ניתוח
44. פיטורים משיקולים פוליטיים
45. הסכם שכירות להצבת מתקן סלולרי
46. סמכות מקומית בתביעות עוולות באינטרנט
47. זכויות יוצרים על מאמרים
48. שלילת פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
49. דמי חכירה חודשיים בתחנת דלק
50. נהיגה בחוסר זהירות
51. בקשה לביטול מימוש משכנתא
52. תנאים לצו עיכוב יציאה מהארץ
53. פרשנות פוליסת ביטוח
54. פטור מחובת מכרז פומבי
55. דו''ח לא נכון ללא הצדק סביר
56. ניכוי מס בעסק לא אמיתי
57. שיפוי בגין תאונת דרכים
58. שיפוי ביטוח לאומי על גמלת נכות כללית
59. דמי עגינה של כלי שיט בנמל
60. בקשה להטלת עיקול זמני
61. כניסה לשלב הלאומי בקשת פטנט
62. שימוש בכלי רכב אזרחיים כמחסום
63. הפחתת פיצויי הלנת שכר
64. התיישנות תביעת ביטוח 3 שנים
65. אחריות בעל מקרקעין בנזיקין
66. קשר בין שחפת ריאתית לבין ניתוח מעקפים
67. ערעור ביטוח גניבת מכונית
68. התיישנות ביטוח תאונות אישיות בתאונת דרכים
69. דיירות מוגנת מכוח חזקת השיתוף בין בני זוג
70. רשלנות בנק - אי עריכת ביטוח חיים
71. צבע מתקלף באוטו
72. פיצוי על נזק מעקלים
73. הבטחה מנהלית
74. סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל
75. אי הכרה בדירת מגורים מזכה
76. בחירה בין ביטוח לאומי לבין משרד הביטחון
77. חיוב ביתר על סחורה
78. תעודת ביטוח חובה ללא חותמת
79. סמכות לדון בענייני רכוש של בני הזוג
80. תביעת פיצויים על ליקויי בניה
81. הפרת זכויות יוצרים טלויזיה בכבלים
82. הסכם עם העירייה בנושא ארנונה
83. סתירות בגרסת מבוטח
84. שדידת נהג מונית
85. מהו מס ערך מוסף
86. בריחה מהמשטרה
87. רשיון טוען רבני
88. נהיגה בשלילה - אי ידיעה
89. האם מותר לשלם קנס של אדם אחר
90. מהו מדגם - הגדרת מדגם
91. שחרור אסיר מטעמים רפואיים
92. ערעור על העברת עובד מתפקידו
93. צו הקפאת הליכים לרשות מקומית
94. מינוי עו''ד לכונס נכסים של דירה
95. חוזה הלוואה בכתב בשוק האפור
96. פטור מתשלום מס שבח
97. סעיף 380 לחוק העונשין
98. התליית צו הריסה
99. זכות אישית שאינה ניתנת להעברה
100. דחיית בקשה לדחות תביעה על הסף - מיסוי מקרקעין
ביטוח

בנקאות

משפחה

מיסים

הגנת הצרכן

קניין רוחני

מנהלי

נזיקין

נדל"ן

סדר דין

פלילי

תעבורה

עבודה

מסחרי

דף הבית

פשיטת רגל