חוק שוויון ההזדמנויות קובע כאיסור כללי כי אין להפלות עובד או עובדת על רקע - לענייננו - מין, הריון, מעמד אישי או הורות (סעיף 2(א)). כבר נקבע כי חוק זה חל במקביל לאיסור הספציפי על פיטורי עובדת בהריון בחוק עבודת נשים, ומבלי שחוק עבודת נשים יוצר הסדר שלילי בקשר לכך (ע"ע 1353/02 מרגלית אפלבוים - ניצה הולצמן, מיום 22.9.03). ההבדל המהותי הנו כי האיסור על פיטורי עובדת בהריון טרם שחלפו 6 חודשים להעסקתה - יחול רק ככל שייקבע עובדתית כי פוטרה מחמת הריונה (או בין היתר מחמת הריונה). בית הדין לעבודה ציין בעניין הוכחת פיטורים בגלל הריון, כי קשה מאד להציג ראיות ישירות בדבר הפליה, לכן קבע המחוקק, בסעיף 9(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות, כי ככל שעובד שפוטר יוכיח שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו - יועבר הנטל למעביד להוכיח שלא פוטר מחמת אחת העילות האסורות לפי החוק. להלן פסק דין בנושא פיטורים של אישה בהריון לפני 6 חודשים: פסק דין פתיח 1. עניינו של תיק זה בטענת התובעת כי פוטרה מחמת הריונה. 2. מטעם התובעת העידו היא עצמה וגב' גניה פנחסוב. מטעם הנתבעת העידו מר אריה דקר וגב' ריקי כהן. 3. להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו: א. הנתבעת עוסקת בהשכרת רכב ובמתן שירותי ליסינג, וידועה בשמה המסחרי "באדג'ט השכרת רכב" (להלן גם "החברה"). ב. התובעת, גב' מירב רייכר, עבדה בנתבעת החל מיום 23.8.04, כמנהלת חשבונות במחלקת לקוחות וגבייה. ג. בחודש 10/04 נודע לתובעת כי היא בהריון (לא מתוכנן), עם תאומים. ד. ביום 3.1.05 נישאה התובעת, כאשר היא בשבוע ה - 17 להריון. התובעת חזרה לעבודה, לאחר חופשת החתונה, ביום 9.1.05. ה. ביום 10.1.05 זומנה התובעת לממונה הישיר עליה, מר אריה דקר, והתבקשה ללמוד מפקידה אחרת כיצד להוציא חשבוניות של החברה. התובעת ראתה זאת, לטענתה, כביטוי לשביעות רצון מעבודתה. ו. ביום 11.1.05 פוטרה התובעת על ידי מר דקר. לטענתה, היה זה בסמוך לאחר שסיפרה לחשבת השכר של החברה כי היא בהריון. להלן לשון מכתב הפיטורים (נספח ת/2 לתצהיר התובעת): "בהמשך לשיחתינו, הריני להודיעך על סיום עבודתך ב - 11.1.05. גמר חשבון יערך במשכורת ינואר 2005. ברצוני לאחל לך הצלחה בהמשך דרכך". העתקים מהמכתב, עליו חתום מר דקר, נשלחו על ידו לסמנכ"ל הכספים של החברה ולחשבת השכר. ז. עוד באותו יום מסרה התובעת לידי מר דקר מכתב המכחיש את "אי שביעות הרצון" הנטענת, ודורש את ביטול הפיטורים מחמת שנעשו "לאחר שנודע לך כי הנני בהריון" ובניגוד לחוק (ת/3). תשובת מר דקר, מיום 12.1.05 (לטענתה נמסרה לה רק יומיים לאחר מכן), היתה כדלקמן (ת/4): "... לא מסרת לי או למי ממנהליך כל הודעה בדבר הריונך הנטען, ואיש לא ידע על כך עובר לפיטורייך. גם לו היה המצב אחרת אין לכך משמעות, מאחר ועבדת בחברה פחות מששה חודשים ולפיכך הגבלת הפיטורים אינה חלה. הפיטורים הינם עקב חוסר שביעות רצון מתמשך מתפקודך, כפי שפורט והוסבר לך בשיחתך עימי עוד ביום 8.12.04, שיחה אשר תרשומת ממנה מצויה בתיקך האישי. רק עקב התחשבות בנסיבותיך האישיות והיותך ערב חתונה דחיתי, כמחווה אנושית, את מתן הודעת הפיטורים במספר שבועות. לגופו של עניין ומאחר ותפקודך לא השתפר גם לאחר שיחתנו האמורה, החלטתי לממש את זכותי לפטרך. הודעתי הינה סופית ועומדת בכל דרישות החוק". ח. ביום 23.1.05 פנתה באת כוחה של התובעת במכתב לחברה וטענה כי התובעת פוטרה בשל ההריון. במכתב התשובה מטעם ב"כ החברה, מיום 25.1.05, נכתב כדלקמן: "העילה היחידה לפיטורי מרשתך היתה חוסר שביעות רצון מתמשך מתפקודה, כפי שפורט בפני מרשתך בשיחתה עם מנהלה עוד ביום 8.12.04, שיחה אשר תרשומת ממנה מצויה, כאמור, בתיקה האישי של מרשתך. הסיבה היחידה להזדמנות הנוספת שניתנה למרשתך, לפנים משורת הדין, לשפר את תפקודה, היתה מחווה אנושית לרגל נישואיה הקרבים... מרשתך לא הודיעה למרשתי דבר באשר להריונה הנטען ומנהליה לא ידעו על כך עובר לפיטורים. בכל מקרה, לאור תקופת עבודתה של מרשתך אצל מרשתי... הגבלת הפיטורים אינה חלה. פיטורי מרשתך נעשו כדין וללא כל קשר להריונה הנטען". ט. התובעת לא מצאה מקום עבודה חלופי עד הלידה (שהתרחשה ביום 22.5.05). י. התובעת פנתה לממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת, אשר החליטה ביום 26.1.05 "לסגור את תיק התלונה" מחמת שהתובעת עבדה בחברה פחות מששה חודשים. תלונה נוספת, שהגישה התובעת על הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - "חוק שוויון ההזדמנויות") - נסגרה "מחוסר ראיות" ביום 6.11.05, על ידי מינהל האכיפה במשרד התמ"ת. העדויות שנשמעו בפנינו בנוגע לעילת הפיטורים וידיעת הנתבעת על ההריון 4. התובעת העידה כי ביצעה את עבודתה על הצד הטוב ביותר וזכתה להערכה מהממונים עליה. כן הכחישה קבלת הערות או טענות כלשהן בנוגע לעבודתה. עוד הכחישה את טענות הנתבעת כנגד תפקודה, ואף הכחישה קיומה של פגישה אישית כלשהי בינה לבין מר דקר בקשר לכך. לדבריה, במהלך הפגישה מיום 10.1.05 הבינה ממר דקר כי הוא מרוצה מעבודתה, ולכן החליט להוסיף לה אחריות נוספת (הוצאת חשבוניות). התובעת אף הכחישה כי החסירה שעות ו/או הגיעה מאוחר. לדבריה, אם איחרה ביום מסוים היה זה באישור בלבד (עמ' 11). 5. התובעת העידה כי במועד החתונה עלתה למעלה מ - 20 ק"ג (תמונה מאותו מועד הוגשה כת/6) כך שלא ניתן היה שלא להבחין שהיא בהריון. כעשרה מעובדי הנתבעת אף זומנו לחתונתה, במהלכה לא היה זה סוד כי היא הרה. עם זאת, עדיין לא מסרה על כך הודעה לממונים עליה. התובעת מסרה כי יומיים לאחר שובה מחופשת החתונה, ביום 11.1.05 בסמוך לשעה 10.00, ניגשה אליה הגב' ריקי כהן, חשבת השכר של החברה, אחזה בבטנה (התובעת השתמשה בביטוי "לפתה") ושאלה אם היא בהריון. לדבריה, היתה נבוכה מהסיטואציה ומהאחיזה הגסה ואמרה בציניות "לא, אני סתם שמנה, זה לא ברור?" (סעיף 14 לתצהירה; כך גם בעמ' 10 לפרוטוקול). מייד לאחר מכן הבחינה בגב' כהן נכנסת לחדרו של מר דקר וסוגרת את הדלת (בתצהירה טענה כי ראתה אותם מסתודדים, אך בחקירתה הסתבר כי הדלת נסגרה ולא יכולה היתה לראות מה נעשה בתוך החדר). 6. התובעת הוסיפה כי עוד באותו יום, בסביבות השעה 15.00, נקראה לחדרו של מר דקר והלה הודיע לה, ללא כל הסבר, כי היא מפוטרת. כאשר שאלה מדוע, "השיב כי הוא הכין עבורי מכתב ויותר מזה אין לו מה להוסיף" (סעיף 18 לתצהירה). כאשר טענה בפניו כי פיטוריה נובעים מההריון וכי היא דורשת שיציין את סיבת הפיטורים במכתב, השיב כי יבדוק זאת עם המחלקה המתאימה. לאחר שמסרה לו את המכתב הדורש את החזרתה לעבודה (ת/3), הודיע לה כי התייעץ ואין באפשרותו לציין את סיבת הפיטורים במכתב; כן ביקש שלא תגיע החל מיום המחרת למקום העבודה. 7. גב' גניה פנחסוב, אשר העידה מטעם התובעת, עבדה בתקופה הרלוונטית בחברה כמנהלת חשבונות במחלקת ספקים (וקיבלה הודעת פיטורים ביום 9.1.05 היינו יומיים טרם התובעת, בתוקף ליום 20.1.05). כמו כן הגדירה עצמה כחברה של התובעת. לדבריה, התובעת היתה עובדת מסורה אשר הגיעה מדי יום לעבודה בזמן (ככל שיכולה היתה לדעת בהתחשב בכך שלא עבדו באותה מחלקה). עוד ציינה כי בהתחשב בנישואים הספונטאניים ובעלייה המשמעותית במשקלה של התובעת, היה ברור כי היא בהריון, ו"מרבית האנשים בעבודה" כבר ידעו זאת (סעיף 4 לתצהירה) - גם אם טרם נמסרה הודעה רשמית על כך. 8. גב' פנחסוב טענה כי היתה עדה לשיחה בין התובעת לגב' כהן בבוקרו של יום 11.1.05. לדבריה שהתה עם התובעת בחדר הצילום, ואזי: "מכונת הצילום לא עבדה, עזרתי למירב לסדר אותה. היו עוד אנשים בחדר וריקי נכנסה אח"כ. אחרי כל הדיבורים בבוקר בקפיטריה על הריון של מירב, ישבו אנשים ודיברו שברור שבחתונה היא היתה בהריון, אז ריקי באה ושאלה אותה וליטפה אותה בבטן ושאלה מה את בהריון... (התובעת) אמרה כן. היא צחקה ואמרה "כן, לא ברור?!". לא זוכרת את המילים המדויקות בטרם שלוש שנים... יצאנו ביחד מחר הצילום, המשכתי לדרכי ושמתי לב שריקי נכנסה לאריק" (עמ' 8). כאשר נשאלה אם התובעת אמרה גם "לא, אני סתם שמנה" - השיבה "זאת היא אמרה לכולם, בצחוק" (שם). 9. גב' ריקי כהן הכחישה בתצהירה, מכול וכול, את המיוחס לה. לדבריה, לא הבחינה כי התובעת העלתה במשקלה, לא נגעה כלל בבטנה של התובעת וכלל לא ידעה כי היא בהריון. עוד ציינה כי כלל לא נכנסה לחדרו של מר דקר לאחר מכן, ובוודאי לא יכולה היתה לומר לו כי התובעת בהריון. בנוסף הדגישה כי לא היתה לה כל סיבה לגרום לפיטורי התובעת. רק בחקירתה הנגדית אישרה כי אכן פגשה את התובעת בבוקר היום בו פוטרה, בחדר הצילום. לדבריה: "אני זוכרת שנכנסתי לשמה, רק אני והיא היינו שם. שתינו צילמנו. היא היתה עם צעיף ואז אמרתי לה מה את בהריון והיא השיבה "לא, אני סתם שמנה"... היא כתבה שרצתי לאריק. לא הלכתי אליו בכלל, אין לי קשר איתו... אין לי אינטרס בכלל. זה דברים שהמציאו" (עמ' 14). על אף האמור לעיל, גב' כהן עמדה על כך שלא חשדה כלל שהתובעת בהריון, אלא "סתם אמרתי לה... לכולן אני אומרת" (שם). 10. גב' כהן הוסיפה כי מעיון בתלושי השכר של התובעת ניכר כי נעדרה שעות רבות מדי חודש (נספחי נ/2 לתצהירה), ולא עבדה את כל מכסת השעות שהיה עליה לעבוד בהתאם למשרתה. עם זאת לא צירפה לתצהירה את דו"חות הנוכחות של התובעת. למיטב זיכרונה, התובעת נימקה את ההיעדרויות במחלה, אך לא הביאה אישורים. גב' כהן הכחישה כל קשר לפיטוריה של התובעת ואף טענה כי "אין לה מושג" מדוע פוטרה. 11. מר אריה (אריק) דקר, הממונה הישיר על התובעת, החל עבודתו בחברה ביום 15.11.04 לערך (וסיים את עבודתו בחודש ינואר 2007 לערך). כאשר נשאל מדוע פיטר את התובעת, השיב: "היא היתה עובדת מאוד מאוד לא טובה. היא לא ביצעה את העבודה בצורה טובה. זה התבטא בכל מיני דברים. כבר מהתחלה שנכנסתי לתפקיד... הבחנתי שמדובר בעובדת מאוד לא מקצועית בתפקידה... ביקשתי ממנה להציג דו"ח גיול חובות וזה לקח לה 4 - 5 ימים או יותר להציג דו"ח מודפס מהמחשב שניתן להוציא דבר כזה אחרי 5 דק'. שדברתי איתה על כך היא לא ידעה מה המשמעויות של הדו"ח ולא ידעה מה אומר כל טור בדו"ח... היא לא השתמשה כלל במושגים מקצועיים. כאשר שאלתי אותה מה תנאי התשלום של הלקוח לא ידעה להשיב... שאלתי אותה איפה רואים במערכת את תנאי התשלום של הלקוחות השיבה שאינה יודעת" (עמ' 15 - 16). 12. מר דקר הגיש במהלך חקירתו הראשית מסמך בכתב ידו (נ/6), אשר כתב לעצמו - לדבריו יום קודם הפיטורים, "כדי להסביר לה ביום שאני מפטר אותה מה הסיבות" (עמ' 17). להלן לשון המסמך: "1. כוס קפה למטה בכניסה ב - 9.30 בשמש. 2. לא יכלה לדבר אנגלית עם סוכנים מחו"ל. ביאנקה - למצוא שם. 3. קופה ב - 30.12 אינה מאופסת, לא הגיעה לעבודה, לא הודיעה וגם לא ענתה לטלפון. סוף שנה. 4. סירבה לנסוע לבנק לבצע הפקדות למרות שזה חלק מהתפקיד שלה. 5. בשיחה ב - 8.12 התרעתי בפניה על העבודה הלקויה שלה ואמרתי, אולי הקצב והדרישות לא מתאימים לה, היא ענתה אולי. 6. טענה שגובה לפי כמות השורות בדף דו"ח גיול. 7. לא ידעה כיצד בודקים תנאי תשלום של לקוח. 8. תלונות של לקוחות שלא חוזרת אליהם להודעות ולא מטפלת בבקשותיהם (ארטרא, דיזנהויז, ועוד מס' סוכנים). 9. בקשות זיכוי לא מטופלות. 10.ישיבת צוות ראשונה בדצמבר התפרצה שאנו, החברה דורשים יותר מדי דרישות אבל לא מוכנים לתת כלום כאשר נמסר לעובדים שיתבקשו להשתתף בתשלום סמלי בעד ארוחת צהריים". בחקירתו הנגדית אישר כי שני הסעיפים האחרונים במסמך נרשמו בעט שונה; לדבריו החל לכתוב את המסמך יום קודם הפיטורים, והמשיך סמוך טרם הפיטורים. עם זאת לא זכר אם נתן לתובעת עותק מהמסמך. 13. מר דקר אישר כי הודיע לתובעת על פיטוריה ביום 11.1.05 בסביבות השעה 15.00 או 16.00, יחד עם מסירת המכתב. עם זאת טען כי הבהיר לה שסיבת הפיטורים היא אי שביעות רצון מתפקודה. כאשר ביקשה לדעת למה, "אמרתי שוב שאני לא מרוצה מתפקודה וזה בהמשך לשיחות קודמות שהיו ואז פורטו בפניה אחת לאחת התפקוד הלקוי שלה. אמרתי שאני לא רואה טעם למנות מחדש אחד לאחד את כל אותם כשלים שהועלו קודם ושאינם השתפרו" (עמ' 16). 14. מר דקר ציין כי סמוך לשעה 17.30 חזרה התובעת למשרדו, נתנה לו את המכתב ת/3, וטענה בפניו כי פוטרה מחמת הריונה. לדבריו, "הופתעתי מאוד ואמרתי לה אני לא יודע על מה את מדברת. שאלתי "את בהריון?" משהו כזה" (עמ' 16). לאחר מכן התייעץ עם היועצת המשפטית של החברה, אשר סייעה לו לנסח את מכתב התשובה. מר דקר הכחיש כי פיטר את התובעת בשל ששמע מגב' כהן כי היא בהריון. לדבריו, עד כמה שזכור לו כלל לא ראה את גב' כהן באותו יום (ולכך הוסיף מספר רב של נימוקים נוספים מדוע לא סביר שפגש בה - עמ' 18; צודקת ב"כ התובעת כי מגוון הסיבות הרב עליהן הצביע העד במענה לשאלה פשוטה מצביע על חוסר ביטחון מצידו בתשובתו). 15. מר דקר טען עוד כי כבר ביום 8.12.04 ניהל עם התובעת שיחה בה התריע בפניה על תפקודה הלקוי. עוד טען כי ערך פרוטוקול של שיחה זו בזמן אמת, והכניסו לתיקה האישי של התובעת. הפרוטוקול הנטען, בכתב יד, על גבי נייר שאינו נייר מכתבים של החברה וללא חתימת התובעת (נ/7), כולל שש נקודות שהעלה מר דקר, לטענתו, בפני התובעת (דוגמת "הזנחת נושא קופה וקבלות... מסרבת לרדת לסניף בקומה מתחתינו להביא את השוברים החסרים... לטענתה לא מספיקה את העבודה כי יש לה יותר מדי עבודה"). בסיום המסמך נרשם: "7. הבעתי חוסר שביעות רצון כללי מהתפקוד ולכן קיבלה הזהרה. 8. טענה שאני מלחיץ אותה והיא לפני חתונה. הצעתי לה לקחת חופשה לצורך התארגנות לחתונה אם היא צריכה, אבל אם היא כאן היא חייבת לתת מלוא תפוקה. 9. הזהרה לתיק האישי". כאשר נשאל מדוע ערך פרוטוקול, השיב כי זה "חלק מתהליך מסודר ונוהל תקין... וזה בהמשך לגליון הערכות שעושים אחת לשנה" (עמ' 17). עם זאת לא זכר אם נתן לתובעת עותק מהפרוטוקול. בנוסף הכחיש כי הכין את הפרוטוקול, ו/או את מסמך טענותיו כנגד התובעת, רק לאחר הפיטורים ובהתאם לייעוץ המשפטי שקיבל. לדבריו, מסר את הפרוטוקול מיום 8.12.04 לגב' כהן בסמוך לאחר כתיבתו, על מנת שתתייקו בתיקה האישי של התובעת. 16. מר דקר הדגיש כי החליט על הפיטורים כשבועיים או שלושה טרם שנעשו בפועל, היינו כשבועיים או שלושה לאחר שנכנס לתפקידו, כאשר המתין עם הודעת הפיטורים רק בהתחשב בחתונתה של התובעת ועל מנת שלא להעיב על שמחתה. לדבריו, עדכן בהתרשמותו גם את הממונה הקודם על התובעת ושמע ממנו דברים דומים (יצוין, עם זאת, כי אותו ממונה קודם לא העיד בפנינו, וממילא לא ניתן לתת לכך משקל). 17. מר דקר לא התייחס בחקירתו הראשית לפגישה מיום 10.1.05 (הגם שהנתבעת אישרה, בכתב הגנתה, כי אכן התקיימה פגישה כזו ודובר בה על הוצאת חשבוניות). כל שניתן היה להבין מדבריו הוא כי התובעת טענה שנושא החשבוניות אינו בסמכותה או באחריותה, ולכן היה צורך להפנותה לפקידה אחרת על מנת ללמוד זאת (עמ' 22). מר דקר לא הסביר, עם זאת, מדוע היה צורך להפנותה ביום 10.1.05 ללמוד את נושא הוצאת החשבוניות, אם כבר גמר בדעתו לפטרה מספר שבועות קודם לכן וכבר באותו יום הכין את רשימת הסיבות לכך (נ/6). 18. עוד ראוי לציין כי מר דקר לא הגיש תצהיר מטעמו (לטענת הנתבעת - סירב לכך וכבר אינו מועסק בחברה), ולכן חקירתו הראשית נשמעה לראשונה בבית הדין. מטעם זה, לא יכולה היתה התובעת להתייחס, בחקירתה, לדברים שנאמרו על ידו. הכרעה 19. אין צורך להכביר מילים על חשיבותו של עקרון השוויון בכלל, ועקרון השוויון בין המינים בפרט (בג"צ 6845/00 איתנה ניב נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נו (6) 663). במסגרת זו הוסבה כבר תשומת הלב להפלייתן ההסטורית - מבנית של נשים והשלכותיה (דב"ע נו/ 129-3 שרון פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481), המובילה לעתים לדעות קדומות בנוגע ליכולתן להמשיך בביצוע עבודתן כרגיל תוך כדי ההריון וכאמהות צעירות. מטעם זה, וכן נוכח ההכרה בקושי - הנובע מהדעות הקדומות כאמור - למצוא עבודה חלופית תוך כדי ההריון, בחר המחוקק להקנות הגנה מיוחדת כנגד פיטורי נשים בהריון, וזאת במסגרת חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן - "חוק עבודת נשים"). עם זאת, הגנה זו חלה על נשים המועסקות ששה חודשים לפחות במקום העבודה (סעיף 9(א)), כאשר התובעת בענייננו פוטרה לאחר כארבעה חודשים וחצי בלבד. 20. המסגרת החוקית הרלוונטית לענייננו הנה לפיכך חוק שוויון ההזדמנויות, הקובע כאיסור כללי כי אין להפלות עובד או עובדת על רקע - לענייננו - מין, הריון, מעמד אישי או הורות (סעיף 2(א)). כבר נקבע כי חוק זה חל במקביל לאיסור הספציפי על פיטורי עובדת בהריון בחוק עבודת נשים, ומבלי שחוק עבודת נשים יוצר הסדר שלילי בקשר לכך (ע"ע 1353/02 מרגלית אפלבוים - ניצה הולצמן, מיום 22.9.03). ההבדל המהותי הנו כי האיסור על פיטורי עובדת בהריון טרם שחלפו ששה חודשים להעסקתה - יחול רק ככל שייקבע עובדתית כי פוטרה מחמת הריונה (או בין היתר מחמת הריונה). 21. עוד יש לקחת בחשבון בהקשר זה כי קשה מאד להציג ראיות ישירות בדבר הפליה (ש' רבין - מרגליות, המקרה החמקמק של הפליה בעבודה - כיצד מוכיחים את קיומה, הפרקליט מד 529; ר' שמיר ומ' שטראי, שוויון הזדמנויות בבית הדין לעבודה: לקראת סוציולוגיה של ההליך השיפוטי, שנתון משפט העבודה ו' 287). לכן קבע המחוקק, בסעיף 9(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות, כי ככל שעובד שפוטר יוכיח "שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו" - יועבר הנטל למעביד להוכיח שלא פוטר מחמת אחת העילות האסורות לפי החוק. 22. לאחר שקילת העדויות, שוכנענו כי התובעת עמדה בנטל, להוכיח כי פוטרה מחמת הריונה או בין היתר מחמת הריונה. להלן הנימוקים לכך: א. האמון שנתנו בעדות התובעת, ובעלבון הכבד שחשה בעת פיטוריה. אנו סבורים כי לו היתה "מוזהרת", כטענת מר דקר, חודש טרם לכן, ומודעת לטענות כנגדה - לא היתה מגיבה באופן כה נסער (כפי שאישר גם מר דקר בעדותו) בעת קבלת הודעת הפיטורים. ב. הנתבעת שמה דגש מרכזי על הטענה כי כלל לא ידעה, טרם הפיטורים, כי התובעת בהריון. גם תצהירה של גב' כהן נוסח ברוח זו, וכולל אמירות חריפות כי טענותיה של התובעת על המפגש ביניהן "לא אירעו מעולם והם מומצאים ומופרכים, וכלל לא ברור כיצד מירב יכולה להצהיר על "אירועים" אלו ועל "עובדות" שלא קרו מעולם!!" (סעיף 8 לתצהירה). רק בחקירתה הנגדית של גב' כהן - לאחר ששמעה את חקירותיהן הנגדיות של התובעת ושל גב' פנחסוב - התברר כי הדברים היחידים המוכחשים על ידה הם עצם הנגיעה בבטנה של התובעת ושיחתה עם מר דקר לאחר מכן, בעוד שכל שאר העובדות שיוחסו לה על ידי התובעת אכן אירעו במציאות. היינו, גב' כהן אישרה כי ביום 11.1.05 פגשה בתובעת, שאלה אותה אם היא בהריון, וקיבלה תשובה "לא, אני סתם שמנה" (שלטענת התובעת נאמרה בציניות ובהומור, תוך הוספת המילים "זה לא ברור?"). עצם ההכחשה הגורפת של הדברים מלכתחילה פוגמת לפיכך בעינינו במהימנותה של גב' כהן. כך גם עמידתה בתוקף על האמירה כי כלל לא חשדה כי התובעת בהריון, על אף ששאלה אותה על כך באופן מפורש. ג. כיוון שאיננו נותנים אמון בעדות גב' כהן כי לא ידעה ו/או הבינה כי התובעת בהריון (כאשר מעבר לשאלה המפורשת ששאלה - היו ברקע גם עלייה משמעותית במשקל ונישואים ספונטאניים), קשה לנו לתת אמון בעדותה כי לא סיפרה על הדברים למר דקר (שאחרת - מדוע הסתירה את השיחה ביניהן באותה בוקר?). אנו נותנים לפיכך אמון בעדויות התובעת וגב' פנחסוב, כי ראו את גב' כהן מסתגרת בחדרו של מר דקר לאחר המפגש בחדר הצילום. ניתן להניח, הגם שלא היה עד כלשהו לאותה שיחה, כי סיפרה לו בין היתר כי התובעת בהריון. ד. במצטבר לאמור לעיל, ידוע לנו - ואין על כך מחלוקת - כי שעות ספורות לאחר המפגש בחדר הצילום (ובמהלכו הודעת התובעת על ההריון לחשבת השכר, כפי שקבענו לעיל) - פוטרה התובעת, לאלתר, והתבקשה שלא לחזור עוד למקום העבודה. אנו סבורים כי עצם סמיכות הזמנים בין הידיעה על ההריון לבין הודעת הפיטורים מעלה חשד כבד בדבר כשרות הפיטורים. גם העובדה כי התובעת פוטרה לאלתר, והתבקשה לא לחזור עוד למקום העבודה (הגם שגב' פנחסוב, שפוטרה בסמוך לכך, קיבלה הודעה מוקדמת בפועל כמקובל) - מעלה סימן שאלה מה היה כה דחוף בפיטוריה המידיים, שבוע לאחר נישואיה ויומיים לאחר שחזרה מירח הדבש. ה. הנתבעת ניסתה להשיב על סימני השאלה באמצעות טענה בדבר אי התאמה ותפקוד לקוי. עם זאת טענה זו התבססה אך ורק על עדותו של מר דקר, הממונה הישיר, אשר החליט (לטענתו) על הפיטורים לבדו וללא כל התייעצות. לא הובא כל עד נוסף אשר יכול היה לתמוך בטענה זו (דוגמת הממונה הקודם, ו/או הממונה על מר דקר, ו/או עובדים נוספים במחלקה), ולא הוגש מסמך אובייקטיבי כלשהו המעיד על כך (דוגמת תלונה בזמן אמת מגורם חיצוני כלשהו, דו"ח שהתובעת אמורה היתה להכין ולא הוכן כיאות, וכיו"ב). גם גב' כהן, חשבת השכר של החברה, סירבה לומר ולו מילה אחת על סיבת הפיטורים, וטענה כי "אין לה מושג" בקשר לכך. ו. ההסתמכות על מר דקר לבדו הינה בעייתית בהתחשב בכך שהכיר את התובעת פחות מחודשיים במועד הפיטורים. קל וחומר, כאשר לדבריו החליט על פיטוריה כבר מספר שבועות קודם לכן, וכשבועיים - שלושה בלבד לאחר שהחל לעבוד בחברה (!). בהתחשב בכך שהטענות שיוחסו לתובעת אינן לחוסר מקצועיות קיצוני ו/או גרימת נזק לחברה - קשה להבין מדוע היה מר דקר כה החלטי לגביה זמן כה קצר לאחר היכרותם הראשונית. הרושם שנותר הוא כי ייחוס החלטת הפיטורים לתקופה מוקדמת יותר נובע מרצון להרחיק את החלטת הפיטורים מההודעה על ההריון, אך זאת בחוסר סבירות. ז. קושי נוסף בטענת אי ההתאמה נובע מכך שנותרה בגדר טענה בעלמא, ללא פירוט כלשהו, גם בשיחת הפיטורים מיום 11.1.05 (לפי גרסת התובעת, וכאשר גם לגרסת מר דקר סירב לחזור בפניה על הטענות באותה פגישה), גם במכתב התשובה מיום 12.1.05, וגם במכתב התשובה של ב"כ החברה מיום 25.1.05. הטענות המפורטות נמסרו לתובעת לראשונה (לפחות בכתב) רק במצורף לתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת, ויש בכך כדי לפגוע במהימנותן. התובעת גם לא נשאלה על כך דבר בחקירתה הנגדית. זאת ועוד, הטענות המפורטות אף חורגות במידה מסוימת מכתב ההגנה. בכתב ההגנה הוסבר כי הפיטורים נבעו מתפקוד לקוי ואי עמידה בדרישות התפקיד, תוך מתן שתי דוגמאות בלבד - אי עמידה ביעדי הגבייה (מבלי שמר דקר טען ליעדים כלשהם שהוצבו בפני התובעת ו/או אי עמידה בהם), והיעדרות ללא הודעה מראש (מבלי שהוכחה היעדרות כזו באמצעות דו"ח הנוכחות). ח. באשר למסמכים בכתב ידו של מר דקר - הגם שקשה לקבוע מסמרות בקשר לכך, אנו נוטים שלא לתת בהם אמון כמסמכים אותנטיים. מר דקר טען כי הכין את הפרוטוקול מיום 8.12.04 בזמן אמת והכניסו מיידית לתיק האישי של התובעת בחברה באמצעות גב' כהן - אך גב' כהן, על אף שהעידה בפנינו, לא התייחסה לכך כלל. אף אין כל רישום ו/או סימון על המסמך המלמד כי הוכנס לתיק אישי כלשהו. בנוסף, טען כי הכין את הפרוטוקול כחלק מנוהל תקין - אך לא טרח להחתים את התובעת על המסמך או אף למסור לה עותק ממנו. גם הדגש שהושם במכתב התשובה מטעמו, כבר יום למחרת הפיטורים אך לאחר שכבר קיבל ייעוץ משפטי, על כך שקיימת בתיק האישי תרשומת - מעלה בעינינו ספק בדבר האותנטיות שלה. באשר לנ/6: לא ברור מדוע מר דקר מצא לנכון - לגרסתו - להכינו יום קודם הודעת הפיטורים, ולמרות קיומו סירב לפרט בפני התובעת בפגישה עצמה את עילות פיטוריה אלא הפנה אותה (לדבריו) לשיחה הקודמת מ - 8.12.04 (למעלה מחודש טרם לכן). אם לא רצה לפרט באוזניה את הסיבות המדויקות לפיטוריה - מדוע הכין את המסמך מלכתחילה? ואם טרח והכינו - מדוע לא הקריאו לתובעת או הראה לה אותו, לאחר ששבה וביקשה להבין מדוע פוטרה? לאור כל זאת סביר יותר כי נ/6 הוכן לאחר הודעת הפיטורים ולאחר שהתובעת העלתה את טענותיה. ודוקו: לא מצאנו פגם בעצם הכנת הרשימה בדיעבד (שכן רשאי היה מר דקר, לאחר שהתובעת העלתה טענות, לרשום לעצמו אירועים רלוונטיים מזיכרונו שעדיין היה טרי); הפגם שמצאנו הוא בחוסר המהימנות. ט. באשר לטענות בתצהירה של גב' כהן על היעדרויות התובעת - אין כל אפשרות להסתמך עליהן כאשר העדה לא טרחה לצרף את דו"ח הנוכחות שאמור היה להעיד על היעדרויות אלו (הגם שקיים דו"ח כאמור בחברה). ממילא, לא נטען - במסגרת נ/6 - כי זו היתה סיבת הפיטורים (למעט היעדרות ספציפית ביום מסוים בסוף השנה - עליה התובעת לא נשאלה כלל). י. סימן שאלה נוסף עולה מהפגישה מיום 10.1.05. לא היה חולק כי במהלכה התבקשה התובעת, על ידי מר דקר, ללמוד את נושא הוצאת החשבוניות מאחת הפקידות האחרות. גם אם נקבל את גרסתו של מר דקר כי היה זה ביטוי לחוסר תפקודה - לא ברור מדוע מצא לנכון, לאחר שכבר קיבל את ההחלטה הסופית על פיטוריה וכבר הכין את רשימת הסיבות לכך (נ/6) - לבקש ממנה בקשה מעין זו דווקא באותו יום, כאשר לכאורה כבר אין צורך בכך שכן ידע כי תפוטר למחרת. השיחה מיום 10.1.05 מחזקת לפיכך את טענת התובעת, כי ההחלטה על פיטוריה התקבלה לראשונה ביום 11.1.05, רק לאחר שנודע לנתבעת על כך שהיא בהריון. איננו מקבלים בהקשר זה את עמדת הנתבעת בסיכומיה, לפיה השיחה מיום 10.1.05 היוותה "שיחת הבהרה שנייה" בה הותרתה התובעת לשיפור תפקודה שאם לא כן תפוטר. ראשית, מר דקר כלל לא העיד על כך; שנית, אין תכלית כלשהי בשיחת הבהרה, שנועדה לאפשר לתובעת לשפר את דרכיה, אם פוטרה כבר למחרת מבלי לתת לה הזדמנות ממשית לעשות כן (ומבלי שנטען כי דבר מה משמעותי הקשור לחוסר תפקודה התגלה דווקא במועד זה). 23. כסיכום נקודה זו ונוכח כל האמור לעיל - הגם שאין ראיה חד משמעית, אנו סבורים כי הראיות הנסיבתיות שפורטו לעיל מטות את המאזניים לקביעה כי מר דקר לא היה מפטר את התובעת ביום 11.1.05, או בסמוך לכך, אלמלא נודע לו באותו בוקר כי היא בהריון. בהחלט ייתכן, כי לא היה שבע רצון מתפקודה המקצועי (כפי שמלמדות הדוגמאות שציין, גם אם בדיעבד, בנ/6 ונ/7) ולכן העדיף לפטרה טרם שתיכנס לתקופה המוגנת לפי חוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954. עם זאת, עצם כך ששקל את ההריון כאחד השיקולים בהחלטת הפיטורים, לרבות כזרז למועד הודעתם, הנו בניגוד מוחלט לחוק שוויון ההזדמנויות ומהווה הפליה אסורה. 24. במאמר מוסגר, ונוכח הדגש שהנתבעת שמה בסיכומיה על החלטות משרד התמ"ת, נבהיר כי החלטה אחת דחתה את תלונת התובעת מחמת שחוק עבודת נשים אינו חל על המקרה (ועל כך אין חולק); ואילו בהחלטה השנייה נקבע שאין די ראיות להעמדה לדין פלילי מחמת הפליה אסורה. מעבר לכך ששיקול דעתנו אינו כפוף, כמובן, לשיקול דעתם של גורמי האכיפה, יש גם הבדל משמעותי ברמת ההוכחה הדרושה לצורך הליך אזרחי. 25. בהתחשב במסקנה אליה הגענו, נותר להכריע מהו הסעד הראוי. התובעת טענה כי היא זכאית לפיצוי מלא בגין הנזק שנגרם לה, היינו שכרה עד הלידה ואובדן הזכות לדמי לידה. בנוסף דרשה פיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן קידום מקצועי בסך של 50,000 ₪, ופיצוי נוסף ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ₪ נוספים. התובעת הדגישה בתצהירה את תחושות ההשפלה, העלבון והתסכול שחשה בעקבות פיטוריה, שדרדרו את מצבה הנפשי והשפיעו אף על מערכת היחסים בינה לבין בעלה (ממנו התגרשה בינתיים). 26. דרך כלל, הפיצוי הממוני המגיע לעובדת אשר פוטרה מחמת הריונה הינו הסכום אותו יכולה היתה להשתכר אילו המשיכה בעבודתה, ועד לתום חופשת הלידה (עב' (ת"א) 303630/98 ד"ר עלמה לוי - רד רמות חממה לטכנולוגיות מתקדמות בע"מ ואח', מיום 24.10.02). התובעת זכאית לפיכך לפיצוי זה כפי שחושב על ידה ולא נסתר, בסך של 20,030 ₪ (השכר עד הלידה) ו - 16,054 ₪ (שלילת הזכאות לדמי לידה - שהנתבעת לא כפרה בה מבחינה עובדתית). בנוסף, ייפסק לזכות הנתבעת פיצוי בגין נזק לא ממוני, בסך של 15,000 ₪. פיצוי זה הנו בשיעור נמוך יחסית בהתחשב בכלל הנסיבות ובהסתמכותנו על ראיות נסיבתיות בלבד. 27. סוף דבר - התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. פיצוי בגין אובדן השכר בתקופת ההריון - סך של 20,030 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 11.1.05 ועד התשלום בפועל; ב. פיצוי בגין שלילת הזכאות לדמי לידה - סך של 16,054 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 22.5.05 ועד התשלום בפועל; ג. פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 15,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישא ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל; ד. הוצאות המשפט בסך של 500 ₪, ושכ"ט עו"ד בגין ההליך בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ, לתשלום בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. הריוןפיטורים בהריוןפיטורים