פיצויים על הפרת הבטחה לעובד נמל לשיבוץ בעבודה

להלן פסק דין בנושא פיצויים על הפרת הבטחה לעובד: פסק דין 1. בפנינו תביעתו של מר דוד אטיאס להצבתו כעובד בנתבעת - חברת נמל חיפה בע"מ, וזאת מכוח הבטחה שניתנה לו לטענתו. לחילופין דורש התובע פיצוי בסך של -.500,000 ₪ בגין אי קיום ההבטחה האמורה. רקע עובדתי 2. התובע עובד בנמל אילת מאז שנת 1979. תחילה שימש כאיש תפעול ומאז ועד היום כהגאי במחלקת העגינה. 3. בתחילה עבד ברשות הנמלים, ועם הקמת חברות הנמל הממשלתיות מכוח חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004 (להלן - "החוק"), הועסק התובע ע"י חברת נמל אילת בע"מ (להלן - "נמל אילת"). 4. בחודש יולי 2004 נחקק החוק, אשר שינה את מבנה נמלי ישראל כפי שהיה קיים, ויצר את רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה, את חברת נמלי ישראל - פיתוח נכסים בע"מ (להלן - "חנ"י"), וכן 3 חברות ממשלתיות המפעילות את נמלי אילת, אשדוד וחיפה. הנתבעת היא כאמור החברה הממשלתית המפעילה את נמל חיפה. 5. לאור השינויים המבניים שנקבעו בחוק, נחתם ביום 24.2.05 הסכם קיבוצי מיוחד (להלן - "ההסכם הקיבוצי" או "ההסכם") בין נמל אילת לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, שבו הוסכם על מעבר עובדים מרשות הנמלים לחברות הנמל השונות, וכן הוסכם על שמירת מלוא זכויותיהם ותנאי עבודתם (נספח א' לתצהיר התובע). 6. בסעיף 20 להסכם, שכותרתו "מעבר בין החברות של עובדי חברת נמל אילת בע"מ", הוסכם על מעברם של עובדי נמל אילת לחברות הנמל האחרות בתנאים מסוימים, וכך מורה הסעיף האמור:- "עובדים מייסדים מסקטור תפעול או מסקטור מחלקת ים בחברת נמל אילת בע"מ אשר אינם עומדים בתנאי תוכנית הפרישה מרצון, לרבות במסגרת ועדת חריגים, ואשר יהיו מעוניינים לעבור לעבוד בחברת נמל חיפה בע"מ, יוכלו לעשות כן, בכפוף לקבלת הסכמת חברת נמל חיפה בע"מ ולהימצאות תפקיד פנוי, וזאת עד ליום 31.12.2005." 7. ביום 3.5.05 פנה התובע בכתב למחלקת משאבי אנוש בנמל אילת בבקשה להעבירו לעבודה בנתבעת, באותה מחלקה שבה עבד בנמל אילת. 8. ביום 15.5.05 נערכו במשרדי חנ"י בתל-אביב ראיונות לעובדים שביקשו לנצל את זכותם לעבור לנמלים אחרים מכוח ההסכם, ובהם התובע. הראיונות התקיימו בפני ועדה שבה היו חברים האישים הבאים (להלן - "הוועדה"): מר צדוק, נציג משרד האוצר; מר עמוס עוזאני, מנהל הנתבעת (להלן - "מר עוזאני"); מר יעקב לטבינסקי, מנהל מחלקת משאבי אנוש בנתבעת (להלן - "מר לטבינסקי"); מר יחזקאל דסקל, סמנכ"ל למינהל ולמשאבי אנוש בחנ"י; גב' אידה שפירא, מ"מ ראש אגף משאבי אנוש; וצחי טבקמן, מנכ"ל האגף לאיחוד מקצועי בהסתדרות (להלן - "מר טבקמן"). 9. גם התובע התייצב בפני הוועדה, ובמסגרת הראיון עמו נבדקו תיקו וכשירותו לעבור לעבודה בנתבעת. בתום הראיון נאמרו לתובע דברים מסוימים שביחס אליהם חלוקים הצדדים והם בלִבה של המחלוקת (להלן - "הישיבה"). 10. עוד יש לציין כי שבועיים לאחר הישיבה, כבר ביום 29.5.05, רכש התובע בית ביישוב עץ-אפרים, והוא ובני משפחתו עברו להתגורר שם, וביום 20.6.05 נמכר בית התובע באילת. 11. על אף בקשתו ורצונו לעבוד אצל הנתבעת, מוסיף התובע לעבוד בנמל אילת עד היום, שכן לא התאפשרה קליטתו בנמל חיפה. טענות התובע 12. התובע לדבריו הגיע לישיבה עם תיקו האישי ומסר אותו למנהל מחלקת משאבי אנוש בנתבעת, מר לטבינסקי, שעיין בו והעבירו למנהל הנתבעת, מר עוזאני. התובע נשאל מספר שאלות - מדוע הוא מעוניין לעבור לנתבעת, מה תפקידו, לאיזו מחלקה הוא מבקש לעבור וכיו"ב. התובע השיב כי הוא הגאי ומבקש לעבור לאותו תפקיד אצל הנתבעת. מר לטבינסקי אמר לו כי "בעגינה יש מספיק הגאים ועוד מספר עובדים עם רשיונות של הגאים" ועל כן לא יוכל לעבוד בנתבעת בתפקידו כהגאי, והוסיף כי אם ברצונו לעבוד במחלקת עגינה, עליו להתחיל "מלמטה" (סעיף 10 לתצהיר התובע). לטענת התובע, על אף ניסיונו הרב, הוא הסכים לכך. 13. התובע טוען כי בשלב זה, פנה אליו מר עוזאני ואמר לו "שמענו אותך עיינו בתיקך האישי ואנו מסכימים לקבל אותך, אך כרגע אין לנו מקום היות וכל התקנים מלאים, אבל ברגע שיתפנה מקום ואחד העובדים יפרוש אתה הראשון שתתקבל לעבודה במחלקת עגינה." (סעיף 12 לתצהיר התובע). התובע מוסיף כי לשמע "הבטחה זו" קם, לחץ את ידו של מר עוזאני, הודה לכולם וחזר לעבודתו בנמל אילת. 14. התובע ממשיך וטוען כי על סמך דברים אלה, ועל רקע הצפי לפרישת עובדים בנתבעת, "היה ברור כי מעברו של התובע לעבודה בנתבעת הוא עניין של זמן קצר ביותר" (סעיף 9 לכתב התביעה), ועל כן החל להיערך למעבר צפונה. 15. במסגרת היערכות זו, ובסמוך לאחר הישיבה, מכר התובע את ביתו באילת, רכש את הבית בעץ-אפרים ובמהלך הקיץ עבר להתגורר בו עם בני משפחתו, לדבריו, על מנת שלא להעביר את ילדיו באמצע שנת הלימודים. התובע מוסיף כי אשתו התפטרה מעבודתה בעיריית אילת והחלה לחפש מקום עבודה אחר בצפון, והכל בהסתמך על התחייבות הנתבעת לקולטו בשורותיה. 16. התובע טוען כי לימים הבין שהנתבעת אינה מקיימת את התחייבותה כלפיו, על אף שהתפנו לא מעט מקומות עבודה במחלקת העגינה של הנתבעת, וכי פניותיו אליה נתקלו בהכחשת התחייבותה כלפיו. 17. לדברי התובע, היה בקשר עם מר אילן דנן, יו"ר ועד עובדי מחלקת העגינה בנתבעת (להלן - "מר דנן") והלה עדכן אותו כי ב-31.12.05 עומדים לפרוש שני עובדים ושבעקבות פרישתם יתפנו תקנים במחלקת העגינה. כן עודכן התובע כי במחלקת העגינה של הנתבעת יש חוסר של עובד בתקן. על אף זאת, הופתע התובע לגלות כי בחודש ינואר 2006 התקבל למחלקת העגינה עובד חדש. לדבריו, עם היוודע הדבר נסע לחיפה להיפגש עם מר דנן, שהסביר כי נאלץ לפעול כפי שפעל בעניין העובד החדש והתחייב כי התובע הוא "הבא בתור למחלקת העגינה" (סעיף 23 לתצהיר התובע). 18. התובע טוען כי מאז שניתנה לו ההתחייבות בישיבה, הצטרפו למחלקת העגינה בנתבעת ארבעה עובדים לפחות, על מנת למלא תקנים שהתפנו. התובע ניסה לפעול למילוי התחייבות הנתבעת כלפיו באמצעות פניות ישירות למר עוזאני, באמצעות מר טבקמן, שהיה נציג ההסתדרות בוועדה, ואף באמצעות מזכ"ל ההסתדרות, מר עופר עיני. לדברי התובע, באחת השיחות עם מר עוזאני, אישר עוזאני כי התובע אמור לעבור לנתבעת והוסיף כי מר לטבינסקי יחזור אליו עם הפרטים, אך דבר זה מעולם לא קרה. בצר לו פנה התובע למנהל נמל אילת, מר גדעון גולבר, ולמ"מ ראש מחלקת משאבי אנוש בנמל אילת, מר יצחק כוחיי, על מנת שהללו יפעלו לטובתו אצל מקביליהם בנתבעת. 19. התובע טוען, כי ניסיונותיו לקבל את פרוטוקול הישיבה, לאחר שהבין כי הנתבעת מתכחשת להתחייבותה כלפיו, לא צלחו. הוא מוסיף כי עובדים אחרים שביקשו העברה לנמל אחר קיבלו תשובות, הן חיוביות והן שליליות ואילו הוא לא קיבל כל תשובה. 20. התובע נאלץ להמשיך לעבוד בנמל אילת, על אף שעבר עם משפחתו צפונה. בשל המרחק מביתו למקום עבודתו רואה התובע את בני משפחתו רק פעם בשבוע; יכולתו לעבוד שעות נוספות ומשמרות מיוחדות נפגעה; הנסיעות עצמן גורעות ממנו 8 ימי עבודה בחודש ועלות הנסיעות עצמן גבוהה; בשל הירידה בהיקף הכנסתו, פחתו גם ההפרשות של התובע לקרן "חריש"; למשפחת התובע נגרמה פגיעה כלכלית בשל התפטרות אשתו מעבודתה וכן עוגמת נפש מרובה. 21. התובע מוסיף וטוען כי דבריו של מר עוזאני בישיבה מהווים הבטחה מחייבת וכי הוא פעל בהסתמך עליה, ועל כן על הנתבעת לפצות אותו בגין כל הנזקים שנגרמו לו, המוערכים על ידיו ב -.623,000 ₪, ואשר לצרכי אגרה מועמדים על סך של -.500,000 ₪ בלבד. עוד מבקש התובע כי בית הדין יורה לנתבעת לקיים את ההתחייבות כלפיו ולהציבו לעבודה בנתבעת (סעיף 27(א) לכתב התביעה). טענות הנתבעת 22. הנתבעת טוענת, כי התביעה היא תביעת סרק המהווה ניסיון פסול להוצאת כספים ממנה שלא כדין ובחוסר תום לב. 23. הנתבעת לדבריה "מעולם לא התחייבה, הבטיחה או סיכמה עם התובע דבר ואף לא חצי דבר, בנוגע לקבלתו לעבודה אצלה" (סעיף 2 לכתב ההגנה), ולא נאמר לו או הובטח לו מאומה מהנטען על ידיו בכתב התביעה. הנתבעת טוענת כי התובע פעל על דעת עצמו, משיקוליו שלו, ואין לו להלין אלא על עצמו. הנתבעת מדגישה כי בסעיף 20 להסכם הקיבוצי נאמר במפורש כי עובדים יוכלו לעבור לנתבעת "בכפוף לקבלת הסכמת חברת נמל חיפה בע"מ ולהימצאות תפקיד פנוי" בלבד, והדבר אף מוגבל בזמן - "עד ליום 31.12.2005". לדבריה, נראה שהתובע היה מעוניין להעתיק את מקום מגוריו צפונה בכל מקרה וללא כל קשר להסכם הקיבוצי, ועל כן ביקש לעבור לעבוד בנתבעת מכוח סעיף 20 להסכם. 24. הנתבעת טוענת כי במהלך הישיבה הובהר לתובע שאין צורך בהגאי נוסף במחלקת העגינה. כן נאמר לו "כי במידה ויתפנה מקום אצלה בתפקידו, היא תשקול העסקתו ותפנה אליו במידת הצורך" (סעיף 16 לכתב ההגנה; סעיף 7 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת מדגישה כי לכל היותר ציינה כי תפנה אל התובע אם יתפנה מקום, וכי מעולם לא הבטיחה לו, סיכמה עמו או התחייבה כלפיו להעסיקו אצלה. 25. לדברי הנתבעת, הנהלת הנתבעת לא הביעה הסכמתה ולא אישרה את מעבר התובע לעבוד אצלה, ולא נמצא אצלה מקום פנוי, ומאז הישיבה לא פנתה הנתבעת אל התובע ולא שיבצה אותו לעבודה אצלה, ועל כן לא ברור על מה הסתמך התובע במעברו צפונה, וכן לא ברור ממה הסיק כי עתיד הוא לעבור לעבוד בנתבעת תוך זמן קצר. לדברי הנתבעת, פעל התובע על דעת עצמו, משיקוליו שלו, ואין לו אלא להלין על עצמו. 26. הנתבעת מכחישה כי נערך פרוטוקול של הישיבה ומוסיפה, כי אילו היה נערך פרוטוקול שכזה, היתה ממציאה עותק ממנו לתובע. 27. הנתבעת מוסיפה טענות מטענות שונות הנוגעות לרכיבי התביעה השונים, לדרך חישובם ולשאלת הקטנת הנזק על ידי התובע. ההליכים בבית הדין 28. מטעם התובע הוגשו תצהירים של התובע עצמו, של רעייתו, גב' אריאלה אטיאס, וכן של מר צחי טבקמן, מנכ"ל האגף לאיחוד מקצועי בהסתדרות, שכאמור נכח בראיון שנערך לתובע ביום 15.5.05. כן העידו מטעמו מר דוד פרץ ממחלקת ציוד מכני בנתבעת, מר יצחק כוחיי, מ"מ ראש מחלקת משאבי אנוש בנמל אילת ומר גדעון גולבר, מנהל נמל אילת בזמנים הרלוונטיים. 29. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר לטבינסקי, והוא היחיד שהעיד מטעמה. 30. ביום 19.1.09 נתקבלה בבית הדין הודעת הנתבעת, ולפיה פנתה לגב' נאוה קרמר, הממונה על שכר וכ"א ברשות החברות הממשלתיות, על מנת לבחון אפשרות שיבוצו של התובע בנתבעת לפי ההסכם הקיבוצי. בסיכומיה טענה הנתבעת כי ביום 19.2.09 הודיעה גב' קרמר כי :- "כיום לא ניתן לאשר את קליטתו של התובע הנתבעת כ'עובד עובר' על פי הזכויות הקבועות בהסכמי המעבר וזאת לאור המועד המפורש שנקצב לכך בהסכם הקיבוצי, היינו 31.12.05". דיון ומסקנות 31. למעשה עומדות להכרעתנו שתי שאלות. האחת עובדתית ונוגעת לתוכן הדברים שנאמרו לתובע בישיבה, והשניה משפטית ועניינה נפקות הדברים שנאמרו לתובע. 32. הן התובע והן מר טבקמן מסרו בתצהיריהם פרטים על מהלך הישיבה ועל שנאמר בה. לדברי השניים, בתום הישיבה אמר מר עוזאני לתובע כי מסכימים לקבל אותו לעבודה במחלקת העגינה בנתבעת, וכיוון שכרגע כל התקנים מלאים, הרי שמרגע שיתפנה תקן, יהיה התובע הראשון למלאו (סעיף 12 לתצהיר התובע; סעיף 6 לתצהירו של מר טבקמן). 33. בבית הדין חזר התובע על הדברים: "[מר לטבינסקי] עבר על התיק שלי ואז עמוס עוזאני שאל אותי שאלות, אמרתי לו שיש לי אפשרות כרגע לעבור ואני רוצה לעבור. לטבינסקי אמר שבעגינה כל התקנים מלאים ושאני יכול לעבוד כספן ואני הסכמתי... כשסיימתי בוועדה אמר לי עמוס עוזאני - 'שמענו אותך ראינו את התיק האישי, אנו מוכנים לקבל אותך, מרגע שיתפנה מקום אתה הראשון שתעבור לנמל חיפה', קמתי לחצתי לו יד. ידעתי מתי יתפנה מקום כי כשדיברתי עם דנן הוא אמר לי שב-31/12/05 פורשים שני עובדים... הייתי בטוח שזה יקרה בינואר 2006." (עמוד 6 לפרוטוקול). 34. מר לטבניסקי טוען, מנגד, כי נערכו מספר שיחות בינו לבין התובע, שבהן הבהיר לו כי לא היתה כל התחייבות מצד הנתבעת לשבצו בעבודה אצלה וכי הנתבעת ציינה בפניו כי אם יתפנה מקום במחלקת העגינה בתפקיד הגאי, תיבחן מועמדותו בין יתר המועמדים (סעיף 11 לתצהירו של מר לטבינסקי). בפנינו העיד לטבינסקי כי :- "אני זוכר את ישיבת הוועדה מיום 15/5/05... אני לא חושב שמישהו קיבל תשובה מיידית מהוועדה. ראיינו את האנשים והסברנו מה כוונות הנמל, לאיזה תפקידים... התובע הביע את רצונו לעבור לנמל חיפה... נאמר באותה פגישה שאם ובעתיד יהיה צורך בתפקיד שכזה (הגאי - מ.ש.), וכאשר אנו מגייסים אנשים אנו מפרסמים מכרזים פומביים, ואם התובע יגיש מועמדות, אנו נדון בו כפי שנדון ביתר המועמדים... באותו רגע לא היה תקן פנוי... התובע רצה לדעת אם הוא יכול לעבור לנמל חיפה, נאמר לו שאין תקן כרגע, ואם יהיה תקן הוא יהיה מועמד... לא הובטח לתובע מאומה, נאמר לו שאם יתפנה תפקיד שכזה יוכל להתמודד לאותו תפקיד... נאמר חד משמעית שאין מקום ולא הובטח כלום... אין מקום להיתפס למילים או משפטים מסוימים, מבחינת המהות חד משמעית הובהר לתובע שאין מקום ולא הובטח לו דבר." (עמ' 9-12 לפרוטוקול). עדותו של מר לטבינסקי הותירה בנו מספר ספקות. בראש ובראשונה, הגרסה בעניין קיומו של מכרז פומבי כתנאי לקבלת התובע לעבודה בנתבעת עלתה לראשונה בחקירתו של מר לטבינסקי בבית הדין ואין לה כל זכר בתצהיר מטעם הנתבעת ו/או בכתב הגנתה (למעט עניין מועמדים שהוזכר בסעיף 11 לתצהיר). גרסה זו אינה מתיישבת עם דברי מר לטבינסקי עצמו כי הוא משער ש-3-4 עובדים עברו לנתבעת לפי בקשתם (עמ' 10 לפרוטוקול). מר לטבינסקי לא ציין כי העובדים הללו עברו הליכי מכרז כלשהם. גם לגופו של עניין גרסה זו אינה סבירה נוכח האמור בסעיף 20 להסכם הקיבוצי, המאפשר מעבר עובדים מנמל לנמל. לשונו של הסעיף אינה כוללת דרישה לקיומו של מכרז כלשהו כתנאי למעבר עובד מנמל זה לנמל אחר, והדבר אף עומד בניגוד לתכליתו של הסעיף בהסכם הקיבוצי. גם מהמשך הסבריו של מר לטיבנסקי עולה כי התובע לא הועבר לנתבעת משום שלא היה תקן ולא בשל צורך בקיום מכרז. כך גם יש מקום לשאול מה היה טעם בקיום הישיבה ביום 15.5.05 אם לא מתן הזדמנות לעובדים לעבור מנמל לנמל מבלי לקיים הליך של מכרז? 35. עם זאת, היה מר לטבינסקי עקבי בגרסתו כי במועד הרלוונטי לא היו תקנים פנויים בנתבעת וכי לתובע לא הובטח מאומה. 36. גם היינו מקבלים את גרסתו העובדתית של התובע באשר לתוכן הדברים שנאמרו לו בישיבה על ידי מר עוזאני, הרי שאין לקבל את טענתו כי הדברים שנאמרו לו הם בעלי נפקות משפטית מחייבת. לא מצאנו כי היה בדברים אלו משום הבטחה ממשית ומפורשת לתובע כי יעבור לעבוד בנתבעת. כל עוד לא קיבל התובע כל מסמך פורמלי על העברתו לנתבעת ו/או על אישור בקשתו לעבור אליה, וקל וחומר שעה שלא נקבע מועד כלשהו למעבר כזה - לא ניתן לומר כי מדובר בהבטחה שניתן לאכוף. לכל היותר ניתן לראות בדברים אמירה כללית שנועדה לרצות את התובע, ושאדם סביר לא היה מסתמך עליה לביצוע מהלכים כה דרמטיים כמכירת ביתו, רכישת בית במקום אחר והתפטרות אישתו ממקום עבודתה, כל זאת בטווח ימים לאחר אותה שיחה. מהראיות שהובאו בפנינו נראה כי התובע הגיע למסקנה ש"יהיה בסדר" וכי הדברים יבואו על פתרונם והוא אכן ישתלב בנמל חיפה. 37. ואולם, מחומר הראיות של שני הצדדים עולה בבירור שלתובע לא ניתנה תשובה מוגדרת וסופית על קליטתו בעבודה נמל חיפה. 38. מר לטבינסקי העיד כי "אני לא חושב שמישהו קיבל תשובה מיידית מהוועדה. ראיינו את האנשים והסברנו מה כוונות הנמל, לאיזה תפקידים..." (עמ' 10 לפרוטוקול). התובע עצמו מודה כי לא קיבל כל תשובה מהנתבעת או מגורם אחר, על אף שעובדים אחרים קיבלו תשובות, חיוביות או שליליות (סעיף 19 לתצהירו). גם בסיכומיו טוען התובע כי נותר "תלוי באוויר" (סעיף 29 לסיכומיו) וכי הנתבעת הותירה אותו באשליה (סעיף 34 לסיכומיו). 39. בתצהירה מעידה אשת התובע כי בעלה סיפר לה על האפשרות לעבור לנמל חיפה ואף תומכת היא בגירסתו שבתום הישיבה סיפר לה כי עבר אותה בהצלחה ושהובטח לו לעבור לעבוד במחלקת ההגינה של הנתבעת "מיד כשיתפנה שם מקום, וכי הדבר צפוי בתוך מספר חודשים ". (ראו סעיפים 3 - 4 לתצהירה). סמיכות הזמנים בין הישיבה לבין מועד רכישת הבית כשבועיים לאחר מכן, מעידים על כך כי המחשבה לעבור צפונה קיננה בלבם של התובע ורעייתו עוד קודם לישיבה, והמהירות בה ביצעו התובע ורעייתו את המהלך המקיף של עזיבת העיר אילת והמעבר למרכז הארץ מצביעים בעינינו על כך שהשיקול המרכזי לא היה מעבר לעבודה בנמל חיפה, שגם לגירסת התובע לא היתה צפויה באופן מידיי, אלא שיקולים אחרים ובהם מגורים בקירבת אחות התובע ומשפחתה המתגוררת באותו ישוב והרצון להעביר את בתם לבית ספר אחר. 40. תימוכין למסקנה שהתובע רצה לעבור עם משפחתו לאותו יישוב שבו גרה אחותה של אשת התובע, וזאת תוך נטילת הימור ביחס לסיכויי קבלתו לעבודה בנמל חיפה :- "לקחנו חופש מהעבודה כדי לחפש דירה באזור הצפון. בדקנו אפשרויות רבות בחיפה ובסמוך לה, ולבסוף מצאנו דירה בישוב עץ אפרים, לשם הופנינו על ידי אחותי הגרה במקום." (סעיף 6 לתצהיר אשת התובע). בהקשר זה יצוין כי הישוב עץ-אפרים ממוקם במרכז הארץ בין ראש העין לבין אריאל, ומשויך למועצה האזורית שומרון. על רקע זה תמוהה עוד יותר טענת התובע בדבר הזיקה שבין מעבר הדירה לבין עבודה שהובטחה לו לדבריו בנמל חיפה . 41. גם דבריו של מר לטבינסקי עשויים ללמד כי עוד קודם לישיבה או לקבלת תשובה מסודרת ופורמלית בעקבותיה, כבר גמלה ההחלטה בליבו של התובע לעבור צפונה: "כל מה שעניין אותו זה המצב המיידי, והובהר לו חד משמעית שכרגע אין מקום עבורו בנמל חיפה." (עמ' 11 לפרוטוקול; ההדגשה שלי - מ.ש.). 42. לתובע היה ברור כי בכל מקרה אין אפשרות לקלוט אותו לעבודה בנמל חיפה לפני חודש 1/06, ובנסיבות אלו התנהלותו בלתי סבירה, ולכל הפחות נמהרת ופזיזה, ואין לתובע להלין אלא על עצמו. תביעתו זו של התובע עולה כדי ניסיון לכפות על הנתבעת את קבלתו לעבודה, ולכך אין בידינו להעתר. 43. התובע אמנם העיד כי היה צפי לפרישה של עובדים בנתבעת לקראת סוף שנת 2005 ועל כן היה בטוח שהצבתו לעבודה בנתבעת תהיה בינואר 2006 (עמ' 6 לפרוטוקול), והסביר כי המעבר לצפון נעשה במועד שנעשה על רקע צפי זה ועל מנת שלא להעביר את בִתו למסגרת חינוכית אחרת באמצע שנת לימודים (עמ' 7 לפרוטוקול. ור' גם עדות אשת התובע בעמ' 8 לפרוטוקול). גם על דברים אלו ניתן לומר כי יותר משהם בבחינת הישענות על דברים קונקרטיים, מחייבים ו"סגורים", הרי שהם בגדר השערה של התובע כי כך אכן צפוי לקרות, מתוך תקווה שהדברים יתנהלו כפי שהוא מקווה שיתנהלו. בהחלטתו לעזוב את מקום מגוריו באילת ובקביעת משכנו החדש שלו ושל משפחתו בעץ-אפרים - נטל התובע סיכון מסוים שמא הדברים לא יסתדרו לפי רצונו. 44. על אף הדברים הללו, מצאנו כי גם התנהלותה של הנתבעת לא היתה נקייה מרבב. התקווה שניטעה בליבו של התובע והסיכון שלקח בגינה נבעו בין היתר מ"אוירה" מסוימת שלנתבעת היה חלק משמעותי ביצירתה. "אוירה" זו נוצרה הן מרוח הדברים שנאמרו לתובע בתום הישיבה על ידי מר עוזאני - "אם יתפנה מקום, אתה תהיה הראשון" (כאמור לעיל, מבחינה עובדתית נדחתה גרסתו זו של התובע, אולם גם אילו היתה מתקבלת, הרי שלטעמנו ניתן להבין את הדברים כאילו נאמרו ב"רוח טובה" ששרתה על חברי הוועדה); הן משיחות שונות שהתקיימו בעניינו של התובע, שנראה שבאף אחת מהן לא נאמר לתובע באופן כי אינו עובר לנתבעת; והן מכך שהתובע לא קיבל כל מכתב פורמאלי בעקבות הישיבה והוא נותר תלוי באויר. 45. על ה"אוירה" האמורה ניתן ללמוד למשל מעדותו של מר דוד פרץ, עובד הנתבעת, שהעיד מטעם התובע:- "עברו אלינו עובדים מרשות הנמלים... והמקרה היחידי שלי אישית ידוע היה שהתובע באותם ימים ביקש לעבור לנמל חיפה, והיו דיונים, ידעתי מהמנכ"ל עמוס עוזאני שזה עניין של טאץ (כך במקור - מ.ש.) - לא היתה התנגדות בעיקרון, זה היה עניין של זמן נכון להעבירו." (עמ' 2 לפרוטוקול; ההדגשה שלי - מ.ש.). ובהמשך - "למיטב ידיעתי, כל אחד אמר שזה סגור, בהתחלה דיברו על אין תקן, או יש תקן, נכון להיום מה שאני יודע אישית יש שני תקנים פנויים." (עמ' 3 לפרוטוקול; ההדגשה שלי - מ.ש.). 46. עוד עולה מחקירתו של מר פרץ, כי הסיבה שבעטייה לא הועבר התובע לעבוד בנתבעת היא, כי מר דנן, יו"ר ועד עובדי מחלקת העגינה, התנגד לכך, והנהלת הנתבעת לא רצתה להתעמת עם הוועד (סעיף 3 לפרוטוקול). דברים אלה עולים גם מחקירתו של מר יצחק כוחיי (בעמ' 4 לפרוטוקול). התובע העיד גם הוא כי - "... נודע לי שאילן דנן מוועד עובדי חיפה מונע את העברתי. אני כבר הבנתי את זה לפני כן, מתחושות שלי, אבל דודו פרץ הבהיר לי את הדברים. גם מוריס אזולאי אמר לי שאילן דנן מונע את העברתי." (עמ' 5 לפרוטוקול). דברים אלה אמנם הוכחשו על ידי מר לטבינסקי, שדבק בגרסה שלפיה הסיבה לכך שהתובע לא עבר לנתבעת היא מחסור בתקנים (עמ' 12 לפרוטוקול), אולם הם מותירים תחושה שדרכו של התובע לנמל חיפה נחסמה משיקולים זרים, וגם כאשר התפנו תקנים לא איפשרו לו למצות את הזכות הקבועה בהסכם הקיבוצי. 47. גם מעדותו של מר גדעון גולבר, שהיה מנהל נמל אילת בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ניתן ללמוד על ה"אוירה" שבה פעל התובע. מר גולבר אישר בבית הדין כי פנה בכתב למנהל הנתבעת בבקשה לפעול להעברת התובע לנתבעת "כפי שהובטח" (המכתב מיום 2/3/06 צורף לתצהיר התובע כנספח י"ב), העד בדבריו אמר כי :- "ברקע לכתיבת מכתבי זה הובא לידיעתי כי אושרה העברתו של התובע לנמל חיפה, ולכן שלחתי מכתב למנכ"ל חברת נמל חיפה כדי שיממשו את הסיכום. לא קיבלתי תשובה בכתב למכתב זה, שוחחתי עם מר עוזאני המנכ"ל והוא הבטיח שיעשה ככל יכולתו על מנת לממש את ההעברה של דוד, זה מה שהוא אמר." (עמ' 4 לפרוטוקול; ההדגשה שלי - מ.ש.). 48. אלא מאי? רוב ההתרחשויות שיצרו את ה"אוירה" הנ"ל, ובמיוחד פניותיו של התובע לגורמים שונים על מנת שיסייעו לו במצוקתו, (גורמים שכלל אינם בדרגים של מקבלי ההחלטות בנתבעת על קבלת אנשים לעבודה, כגון מר טבקמן ומר דנן - ראה עדות התובע בעמ' 5-8 לפרוטוקול), אירעו לאחר שהתובע פעל כבר את פעולותיו המשמעותיות של מכירת ביתו באילת, רכישת הבית בעץ-אפרים ולאחר שאשתו כבר התפטרה מעבודתה. כיוון שכך, לא ניתן לקבל שהתובע הסתמך על "אוירה" זו בבחירתו לעשות מהלכים כה דרמטיים. 49. התנהלותה של הנתבעת ויחסה לתובע עולה כדי חוסר תום לב במשא ומתן שנוהל עמו. הוא הדין באי מסירת תשובה לתובע לכאן או לכאן, כל זאת שעה שמדובר בזכות שעוגנה בהסכם קיבוצי, ושהתובע פעל למימושה ללא שיהוי ודיחוי. 50. כך גם נראה כי דרכו של התובע לנמל חיפה נחסמה בלחץ וועד העובדים, וההנהלה בחרה להותירו שרוי בערפל מבלי שהבהירה לו את הדברים לאשורם. למעשה, הנתבעת, "משכה זמן" בהתנהלותה מול התובע, עד הגיע מועד פקיעת האופציה למעבר - 31/12/05, ובחלוף המועד האמור כבר לא היתה מחוייבת להעסיקו, שכן זכות המעבר הסתיימה במועד זה וביטוי לדברים אלו מוצאים אנו במכתבה של הגב' נאוה קרמר הממונה על שכר בכ"א ברשות החברות הממשלתיות, כפי שצוטט בסעיף 30 לעיל. סוף דבר 51. בנסיבות אלו, נכון יהיה לחייב את הנתבעת בפיצוי לתובע, אותו אנו מעריכים בסכום של של 50,000 ₪. הסכום האמור ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה (2/12/07) ועד התשלום בפועל. 52. תביעת התובע להעברתו לעבודה בנתבעת - נדחית. 53. בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגענו - ישא כל צד בהוצאותיו.אי שיבוץ בעבודהפיצויים