1. הרבנות הראשית לישראל, האחראית הבלעדית בישראל לכשרות בשר בקר הנשחט בחו"ל והמיובא לארץ (בהתאם לחוק בשר ומוצריו, התשנ"ד - 1995) מקיימת, מזה שנים רבות, מנגנון של שיבוץ שוחטים, בודקים, מנקרים ומשגיחים בעבודות שחיטת בשר בחו"ל (להלן: "עובדי שח"ל"/ "שוחטים"). 2. התובעים, עובדי שח"ל, הגישו תביעה לפסק דין הצהרתי, הקובע כי הרבנות היא מעסיקתם ולצו עשה המחייב את הרבנות לפרסם קריטריונים ברורים בדבר התאמת עובדי שח"ל לתפקידי השחיטה בחו"ל ולשיבוצם בצוותים אצל יבואני הבשר. כן נתבקש צו עשה המחייב את המדינה להתנות את המונופול המוקנה לרבנות הראשית בתחום הכשרות של בשר מיובא בהענקת זכות שווה לעבודה לכל השוחטים, לרבות התובעים. לחלופין נתבקש פסק דין הצהרתי הקובע כי הרבנות מקיימת לשכת עבודה פרטית ובהתאם - צו המונע ממנה לעסוק בתיווך כוח אדם בחו"ל. 3. כן נתבעו סעדים כספיים מהמדינה בגין נזקים שונים אשר נגרמו לחלק מהתובעים, בטענה שהרבנות מתנכלת להם ואינה משבצת אותם לעבודה בתדירות מספקת. 4. ביום 16.11.06, לנוכח בקשת הצדדים, ניתנה החלטה בדבר פיצול סעדים, לפיה תוכרע תחילה שאלת זהות המעסיק ויינתן פסק דין בתביעה לצו עשה המחייב את הרבנות לפרסם קריטריונים כאמור ובתביעה לצו עשה המורה למדינה לנקוט באמצעים כדי לסגור את לשכת העבודה הפרטית. לאחר מכן, ככל שייקבע כי מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין התובעים לבין המדינה, יתקיים דיון בסעדים הפרטניים - הכספיים שתבע כל אחד מהתובעים. 5. התמונה העובדתית אשר עולה מחומר הראיות הינה כדלקמן: א. התובעים הינם שוחטים, בודקים, מנקרים ומשגיחים בעבודת שחיטה בחו"ל (רשימת המוסכמות מיום 4.6.06). ב. הנתבעים 3 -14 הינם יבואני בשר. יבואן המעוניין לייבא בשר לישראל וחפץ בתעודת כשרות לבשר המיובא, חייב לבצע את שחיטת הבשר באמצעות שוחטים המופנים אליו על ידי הרבנות, ועל ידה בלבד. לפיכך, פונה היבואן לרבנות, נותן לה מידע על המפעל בו יש לבצע את העבודה ועל כמויות הבשר שצריך לשחוט ובהתאם לנתונים אלו משבצת הרבנות צוות שוחטים לכל יבואן (ראו עדותו של היבואן, דוד עזרא, בעמוד 76). ג. על המעוניין להתקבל לעבודה כעובד שח"ל לפנות לרבנות הראשית, למלא שאלון (ראו למשל סעיף 3 לתצהירו של מר חיים איטח ונספח ת/1) ולקבל את אישורה של הרבנות להיות המועמד מתאים לתפקיד, עפ"י דרישות הרבנות. הרבנות מנהלת תיק אישי עבור כל אחד מעובדי שח"ל (רשימת המוסכמות מיום 4.6.06). ד. מחלקת הכשרות ברבנות מחליטה על מועדי שליחתם של עובדי שח"ל לחו"ל, על שיבוצם אצל היבואנים השונים ועל חלוקת התפקידים בתוך כל צוות (ראו למשל סעיפים 3.4 לתצהיריהם של מר חיים איטח ושל מר מיכאל בן שימול, ת/2). הרב עזרא רפול, מנהל תחום כשרות הבשר ברבנות, טען בעדותו, כי "במרבית המקרים היבואן הוא זה שמבקש את השוחטים המסוימים. במיעוט המקרים, אין בקשה מסוימת ואז אני בוחר בעצמי את האנשים המתאימים." (חקירתו הנגדית של הרב רפול בעמוד 58 וכעולה מת/27.23, ת/ 26.114 - ת/26.119). לעומתו טענו התובעים, כי הרבנות אינה נעתרת תמיד לדרישות היבואנים ומעבר לכך, אוסרת הרבנות על עובדי שח"ל לפנות ישירות ליבואנים ולהציע עצמם לתפקידי שחיטה. לגרסת מר מיכאל בן שימול, כאשר פנה בעבר אל היבואן שמואל לוי, הבהיר לו היבואן, כי שיבוצו אצלו יתאפשר רק לאחר אישורו של הרב עזרא רפול. כאשר פנה לרב רפול בבקשה כי ישבצו לעבודה במפעלו של היבואן שמואל לוי, כך לגרסת מר בן שימול, הודיע לו הרב רפול בצורה נחרצת כי רק הרבנות קובעת את אופן שיבוצו של שוחט זה או אחר (סעיף 3.5 לתצהירו של מר מיכאל בן שימול). גם מר שמעון צוברי סיפר בתצהירו, כי כאשר פנה ליבואנים ישירות, נענה, כי אין אפשרות לקבלו לעבודה ללא אישור הרבנות (סעיף 3.5 לתצהירו). מר מיכאל בן שימול אף צירף לתצהירו תמליל שיחה שהתקיימה בינו לבין הרב רפול, ממנה עולה, כי הרבנות אינה מאפשרת לעובדי שח"ל להתקשר ישירות עם היבואנים (ת/10 לתצהירו של מר מיכאל בן שימול). עולה איפוא מהראיות שבפני, כי גם כאשר דורש עובד שח"ל להשתבץ אצל יבואן מסויים או כאשר ליבואן יש העדפה לעובד מסוים, הרי שבסופו של יום, הרבנות היא שקובעת את הרכב צוות השוחטים אצל כל אחד מהיבואנים. ה. ב"נהלים לשחיטת חו"ל" אשר כתב הרב רפול (נ/1) מפורטים כללים לגבי אופן פניית היבואנים לרבנות, לגבי הגשת מועמדותו של אדם המעוניין להצטרף לצוותי שחיטה בחו"ל וכן הנחיות כלליות לגבי אופן השיבוץ של השוחטים בצוותי חו"ל. עם זאת, ולמרות קיומם של הנהלים כאמור, עולה מהראיות, כי אין הנחיות ברורות המגדירות את התנאים לקבלתם לעבודה של עובדי שח"ל, את התנאים להפסקת עבודתם או את אופן שיבוצם אצל היבואנים, כולל תדירות השיבוץ. מהראיות עולה, כי הרב רפול הוא שקובע, על פי שיקול דעתו, איזה עובד ישובץ לאיזה צוות ולאיזו תקופה: "אני קובע אם הוא מתאים או לא... אני רואה את עצמי מוסמך מקצועית לאשר השגחה לשוחט שיוצא לתפקיד." (חקירתו הנגדית בעמוד 54) וכן: "אני מכיר את האנשים ואני יוצר צוות שהוא מתואם חברתית ומקצועית" (עמוד 56). כן העיד הרב רפול, כי "אין רשימה סגורה ומסודרת של עילות שבגינן אני מורה על הפסקת עבודה. העילות הן לפי החלטת ראשי הצוותים" (עמוד 60) ואף אישר בעדותו: "אנו לא מודיעים על זכות השימוע לאותם אנשים שאנו מחליטים לא לקדם" (עמוד 55 וכן עדותו של רפול בעניינו של מר שמעון צוברי, לגביו אישר כי לא קיים עמו כל בירור לפני שהחליט להפסיק את העסקתו - עמוד 60). יצויין, כי עובדי שח"ל התלוננו בפני נציבות שירות המדינה על כך שהרבנות מעדיפה לשבץ לעבודה בחו"ל את המקורבים לה וכי שיקולי הרבנות בשיבוץ פסולים (כעולה מעדותה של הגב' הניה מרקוביץ, מנהלת אגף בכירה בנציבות שירות המדינה, בעמוד 41). ו. לאחר שהרבנות מחליטה על שיבוצו של שוחט אצל יבואן מסויים, היא מעבירה ליבואן את פרטי העובד והיבואן יוצר עמו קשר (סעיף 3.6 לתצהיריהם של מר חיים איטח ושל מר מיכאל בן שימול). ז. עובד שח"ל משתבץ לעבודה אצל יבואן בחו"ל לתקופה של כמה חודשים בכל פעם ואין כל התחייבות מצד הרבנות לגבי תדירות שליחתם של עובדי שח"ל לחו"ל. מעבר לכך, עולה מחומר הראיות כי הרבנות מקפידה על כך שלא תיווצר תלות בין עובדי שח"ל לבין היבואנים ולשם כך חל איסור לשבץ עובדים ספציפיים ליבואנים ספציפיים לאורך זמן (כעולה מסעיף 5.1 לתצהירו של מר יוסי בן שחר, שהיה בעבר אחראי על שיבוץ עובדי שח"ל מטעם הרבנות). ח. בין עובדי שח"ל לבין הרבנות אין נחתמים חוזי עבודה. ישנם עובדי שח"ל אשר חתמו על חוזי עבודה עם היבואנים (סעיף 3.16 לתצהיריהם של מר בן שימול ושל מר חיים איטח) ובחלק מהמקרים היתה זו הרבנות אשר דרשה מעובדי שח"ל לחתום על אותם חוזים (עדותו של מר חיים איטח בעמוד 16). ט. הרבנות היא הקובעת את נהלי העבודה של השוחטים ואת מסגרת שעות עבודתם. בכל מקרה בו נדרשים עובדי שח"ל לעבוד שעות נוספות - יש צורך לקבל את אישורה של הרבנות לכך (עדותו של מר יוסי בן שחר בעמוד 34, עדותו של מר חיים איטח בעמודים 14- 13, חקירתו הנגדית של הרב רפול בעמודים 58-59 וראו גם את חוברת ההנחיות שכתב הרב רפול "נהלים לשחיטת חו"ל"- נ/1). י. הרבנות עורכת כנסים, תדרוכים וימי עיון לעובדי שח"ל (סעיפים 3.13 ו - 3.14 לתצהיריהם של מר חיים איטח ושל מר בן שימול). יא. על הפיקוח אשר נעשה על עובדי שח"ל מטעם הרבנות ניתן ללמוד גם מתוך הגדרת תפקידו של הרב רפול על ידי המדינה (אשר הוגש לבית הדין בעקבות מתן צו): "... יוזם ומכוון את עבודת צוותי הביקורת בשחיטת חו"ל מטעם הרה"ר ומועצת הרה"ר. מקיים ביקורות אישיות במפעלים המייצרים ומעבדים בשר לסוגיהם, בבתי מטבחיים מקומיים ושחיטת חו"ל. מאתר בעיות הלכתיות בענף מתוך עבודת השטח ונותן את המענה ההלכתי הנדרש בהתאם להנחיות הרבנים הראשיים לישראל. מסייע בעבודת הכשרות הכללית. מתאם ומנהל את כל הצדדים האירגוניים והמינהליים של מערך הכשרות, מנתב את התקציב ליעדיו ומתאם הפעלת המסגרות הנדרשות לכך, הגשת דרישות תקציב ואמצעים, הכל בכפיפות לממונה ועל פי הנחיותיו. מתכנן ומתאם את הפעילויות השונות של מערך הכשרות תוך הקצאת ציוד, אמצעים וכח אדם בהתאם למשימות השונות..." יב. הרבנות מורה לעובדי שח"ל כיצד לנהוג בשעות הפנאי שלהם (עדותו של הרב רפול בעמוד 70, עדותו של מר מיכאל חזוט בעמוד 50). יג. כאשר עובד שח"ל אינו עומד בדרישות ההלכתיות במהלך עבודתו - הרבנות רשאית להחליט על הפסקת עבודתו אצל היבואן (רשימת המוסכמות מיום 4.6.06). כאשר היבואן אינו מרוצה מעבודתו של עובד שח"ל ומעוניין בהפסקת עבודתו, הוא רשאי לפנות בעניין לרבנות והפסקת העסקתו של אותו עובד אפשרית רק לאחר קבלת אישורה של הרבנות לכך (סעיף 10 לתצהירו של הרב רפול). היבואן, מר דוד עזרא מסר בעדותו: "לי אין שום סמכות להורות לשוחט ללכת הביתה או להשאר. הכל בידי הרבנות." (עמוד 77). מר יוסי בן שחר תמך בגרסת היבואן והעיד: "היבואן אינו רשאי לפטר שוחט מכל טעם ללא אישור של הרבנות. הוא יכול להחליט לפטר אותו אבל הצוות לא יוכל להמשיך לעבוד והוא לא יקבל מחליף כל עוד הרבנות לא אישרה את הפיטורים" (עמוד 37) מר חיים איטח העיד בחקירתו הנגדית, כי בעניינו, היבואן היה מעוניין להפסיק את העסקתו אולם הרבנות אילצה את היבואן להמשיך ולהעסיקו (עמוד 14). יד. היבואנים משלמים לעובדי שח"ל את שכרם בהתאם להסכמה ביניהם בנוגע לגובה השכר (עדותו של מר שלום ביבס, עובד שח"ל אשר עובד גם ברבנות בצרפת, בעמוד 19, עדותו של מר יוסי בן שחר בעמוד 36). לחלק מהתובעים שולם שכר במזומן, ללא תלושי שכר (עדותו של מר מיכאל חזוט בעמוד 47) ולחלק - בתלושי שכר מסודרים (למשל עדותו של מר שמעון צוברי בעמוד 23, וראו גם ת/45.3 - תלושי שכר של מר בן שימול מהנתבעת 10, לוי שמואל בע"מ). טו. הרבנות יודעת מהו שיעור השכר המשולם לכל אחד מעובדי שח"ל (כעולה מעדותו של מר שמעון צוברי בעמוד 24). כאשר מתעוררת מחלוקת בין היבואן לבין השוחט באשר לשיעור השכר, לעיתים מתערבת הרבנות במשא ומתן בין השניים ומנסה לעזור לצדדים להגיע להסכמה ביניהם (עדותו של מר יוסי בן שחר בעמוד 36, עדותו של מר שמעון צוברי בעמוד 24, עדותו של מר חיים איטח בעמודים 15,16, עדותו של מר שלום ביבס בעמוד 17). טז. על היבואנים מוטלת האחריות לבטח את השוחטים בביטוח רפואי, (עדותו של מר יוסי בן שחר בעמוד 36, עדותו של מר חיים ביבס בעמוד 19) והם נושאים בעלות כרטיסי הטיסה של עובדי שח"ל (ראו רשימת מוסכמות). יז. המפעלים בחו"ל מספקים לעובדי שח"ל בגדי עבודה (עדותו של מר חיים ביבס בעמוד 19, עדותו של מר חיים איטח בעמוד 14). יח. כל צוות שוחטים בחו"ל כפוף לראש הצוות, אשר מחוייב להיות בקשר רציף עם מנהל מחלקת שחיטת חו"ל של הרבנות, לעדכן אותו במה שקורה בצוות ולקבל ממנו הנחיות שוטפות (סעיף 3.9 לתצהיריהם של מר חיים איטח ושל מר מיכאל בן שימול, סעיף 10 לתצהירו של יוסי בן שחר, תצהירו של רפול). כל בקשה לשינוי בהרכב הצוות, בחלוקת התפקידים בין חברי הצוות ובנהלי העבודה - חייבת לקבל את אישורה של הרבנות (עדותו של היבואן דוד עזרא בעמוד 77). יט. כל ראש צוות מוסר לרבנות דווח על פעולת הצוות ועל נוכחותו או על היעדרותו של כל אחד מחברי הצוות (עדותו של מר חיים איטח בעמוד 14, ת/39, עדותו של מר שמעון צוברי בעמוד 23, עדותו של היבואן מר דוד עזרא בעמוד 77). כאשר אחד מעובדי שח"ל מועמד לקידום בתפקיד, אזי ניתנת הנחיה לראש הצוות לשים לב לתיפקודו המקצועי וליתן בעניינו חוות דעת לרבנות, האם ראוי לקדמו בתפקיד (סעיף 11 לתצהירו של מר יוסי בן שחר). כ. קשרי העבודה בין חלק מהתובעים לבין היבואנים והרבנות נמשכים שנים רבות. מר חיים איטח משובץ לעבודות שחיטה בחו"ל מאז שנת 1985, מר מיכאל בן שימול משובץ מאז שנת 1981 ומר שמעון צוברי - מאז שנת 1998. עבור רוב התובעים - עבודתם כעובדי שח"ל הינה (או היתה) עבודתם ופרנסתם היחידה (ראו למשל עדותו של מר חיים איטח בעמוד 15, עדותו של מר שמעון צוברי בעמוד 23). 6. עיקר טענות התובעים: א. על אף שלעתים דואגת הרבנות לכך שהשוחטים יחתמו על חוזי עבודה עם היבואנים, הרי שבפועל הרבנות היא שמכתיבה את תנאי העבודה של עובדי שח"ל. קרה שעובדי שח"ל חתמו על חוזי עבודה עם היבואנים, מתוך לחץ שהופעל עליהם על ידי הרבנות, למרות שתנאי השכר לא הלמו את מעמדם ואת מומחיותם. ב. הרבנות פועלת ממניעים של העדפת מקרובים והתנכלות אישית לתובעים, שאינם מקורבים אליה. את המקורבים לה משבצת הרבנות לעבודה לעתים קרובות "על חשבון" התובעים, אותם משבצת הרבנות בתדירות נמוכה יותר. מר אשר וקנין ומר מיכאל חזוט טענו, כי בעבר דיווחו על אי סדרים במפעל בו עבדו ומר אשר וקנין אף העיד נגד ראש הצוות אשר עבד באותו מפעל ובשל כך החלה הרבנות במסכת התנכלויות וירדה משמעותית התדירות בה שובצו לעבודה. מר מאיר נגר, אשר אף הוא טען להתנכלות, העלה את הטענה, כי כאשר דרשו עובדי שח"ל שימוע, נעשו בעניינם "משפטי שדה" ולא שימוע אמיתי (עדותו בעמוד 39). מר חיים איטח, מר צוברי ומר בן שימול סיפרו בתצהיריהם, כי לאחר שדיווחו לרבנות על אי סדרים במפעלים שונים - הושעו מעבודתם (סעיף 3.11 לתצהיריהם). מר חיים איטח טען, כי הרבנות החלה להתנכל לו ולשבצו אך ורק כבודק פנים, למרות שהיה כשיר לבצע תפקיד של בודק חוץ (עדותו בעמוד 15). מר צוברי טען, כי הרבנות הפסיקה לשבצו לעבודות חו"ל בטענה כי הוא סובל מרעד בידיים, סירבה לאפשר לו להבדק על ידי רופא מומחה ובסופו של יום אף הופסקה עבודתו (עדותו בעמוד 21). לגרסת בן שימול: "רפול מונע משוחטים שמקפידים על הכשרות להתקבל אצל יבואנים, והוא ממליץ ליבואנים לא לקבל אותם כדי שהרווחים של היבואנים יהיו גדולים יותר" (עמוד 28). ג. היעדר קריטריונים ברורים בדבר אופן הקבלה לתפקידי שחיטה, אופן ותדירות השיבוץ לעבודה בחו"ל, חלוקת התפקידים בתוך צוותי השחיטה, וסיום עבודתו של עובד שח"ל - מאפשר לרבנות לנהוג בשרירות לב, בהפליה, להדיח עובדים מעבודתם ללא שימוע או זכות ערעור על החלטות הרבנות, הכל תוך פגיעה בחופש העיסוק של עובדי שח"ל. התובעים פנו לרבנות בבקשה, כי תשבץ אותם לעבודה באותה תדירות בה היא משבצת את מקורביה ובתגובה לכך הקימה הרבנות מנגנון מעורפל של ועדות בירור וועדות ערר אולם הבסיס המשפטי של ועדות אלו אינו ברור, חברי הוועדות הינם אנשי מועצת הרבנות ואין כל הוראות או הנחיות לשיבוץ שוחטים בחו"ל. פעולותיה אלו של הרבנות הינן בגדר הפליה אסורה, לפי סעיף 2 לחוק שווין הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988. ד. למרות שעבודתם של התובעים כרוכה בסיכונים בריאותיים שונים, הרבנות אינה מבטחת אותם בביטוח תאונות. ה. הרבנות הינה למעשה מעבידתם של עובדי שח"ל ולחילופין, מעבידתם במשותף יחד עם היבואנים. ו. לחלופין, פועלת הרבנות להפרת חוזים בין עובדי שח"ל לבין היבואנים שכן הרבנות מכתיבה ליבואנים, מתוך נימוקים שרירותיים, אלו שוחטים להעסיק ואלו לפטר. כמו כן פועלת הרבנות בחוסר תום לב לקראת כריתת הסכם עבודה. ז. הרבנות מפרה את חובתה לפעול בהגינות ובהתאם לכללי הצדק הטבעי, פוגעת בזכויות התובעים על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק ובנוסף, מונעת מהם את זכותם הבסיסית להתארגנות. ח. לחלופין, יש בפעילותה של הרבנות משום תיווך אסור בכוח אדם, שכן הרבנות מהווה לשכת עבודה פרטית הפועלת ללא רשיון. כמו כן משבצת הרבנות לעבודת שח"ל גם תושבי חו"ל, בניגוד לחוק. 7. הסעדים הנתבעים (בשלב זה ובהתאם להחלטה על פיצול סעדים) א. פסק דין הצהרתי הקובע כי עובדי שח"ל הינם עובדי הרבנות וכי הרבנות מפרה חובות חקוקות. ב. צו עשה המחייב את הרבנות לפרסם קריטריונים ברורים לקביעת התאמתם של עובדי שח"ל לתפקיד ולשיבוצם בצוותי העבודה. ג. פסק דין הצהרתי הקובע כי הרבנות פועלת שלא כדין בהפליית התובעים לרעה מסיבות שרירותיות ומשיקולים זרים וצו מניעה המונע מהרבנות להמשיך לעשות כן. ד. פסק דין הצהרתי הקובע כי הרבנות מקיימת לשכה פרטית בניגוד לחוק וצו המונע ממנה מלהמשיך ולעשות כן. 8. עיקר טענות הרבנות ומדינת ישראל: א. לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן הרבנות אינה מעבידתם של עובדי שח"ל ואף לא מעבידתם במשותף עם היבואנים. עובדי שח"ל אף חתמו על מסמך בו הסכימו כי כל האחריות להעסקתם מוטלת על היבואנים ומכאן, שתביעתם מוגשת בחוסר תום לב. בסיכומיה הוסיפה וטענה הרבנות, כי עובדי שח"ל מבצעים את עבודתם ללא כתב מינוי ולפיכך אינם יכולים להחשב לעובדי מדינה. ב. השיבוץ לצוותי השחיטה בחו"ל מתבצע מתוך שיקול דעת ראוי ונכון ובהתאם לדרישות, לנסיבות, לכח האדם הזמין ולנהלים. ג. כשהיבואנים אינם מעוניינים בעבודתו של שוחט מסוים - עבודתו מופסקת. ד. כאשר מגיעות לאזני הרבנות תלונות נגד עובד שח"ל, היא מקיימת לו שימוע בהתאם להנחיות, בפני שלושה רבנים שבודקים ושוקלים אם ניתן להמשיך ולשבצו בצוותי השחיטה בחו"ל. 9. היבואנים טענו אף הם להיעדר יחסי עובד ומעביד עם עובדי שח"ל, להיעדר עילה ולהיעדר יריבות. 10. הנתבעות 3,6,8,9,11,14 טענו בנוסף כדלהלן: א. הרבנות היא המסמיכה את עובדי שח"ל לעבודה ומציבה אותם מפעם לפעם אצל היבואנים. ליבואנים אין שום מרות ופיקוח על עובדי שח"ל. ב. השירותים אשר ניתנים על ידי עובדי שח"ל ליבואנים הינם קצרי טווח. כל קשר בין מי מהתובעים לבין מי מהיבואנים נמשך לכל היותר שלושה חודשים ואין בו כדי להקים עילת תביעה ישירה נגד היבואנים. ג. הנתבעות 3,9,14 הוציאו תלושי שכר לעובדי שח"ל, כדרך טכנית וכמנגנון תשלום בלבד. הנתבעת 6 לא הוציאה מעולם תלושי שכר למי מעובדי שח"ל והנתבעת 11 לא קיבלה מעולם כל שירותי שחיטה מהרבנות. ד. סכיני השחיטה הן בבעלות השוחטים עצמם, החותמות הן בבעלות הרבנות, הבשר הינו בבעלות היצרן הזר וליבואנים אין כל בעלות על גורמי היצור. בסיכומיהם העלו היבואנים את הטענה, כי יתכן שהשוחטים הינם עובדים עצמאיים או עובדי היצרנים הזרים, אשר במפעליהם ביצעו את עבודתם. ה. לחלופין, יש לבחון את השאלה מיהו המעביד אך ורק לצורך שיבוצם של עובדי שח"ל לצוותים בחו"ל ולצורך כך הרבנות היא המעביד. 11. הנתבעת 4 ("ש.י.ל.ה.") טענה בנוסף, כי היא מקבלת שירותי כשרות מחברה חיצונית בשם "קאזה דה קרנה". 12. הנתבעת 5 ("נחמיה לחוביץ בע"מ") טענה בנוסף, כי התובעים 1,2,4,9 בלבד נתנו לה בעבר שירותי שחיטה וזאת באופן חד פעמי ולתקופה של כ - 3 חודשים בלבד. 13. הנתבעת 10, "שמואל לוי ובניו בע"מ" טענה בנוסף, כי רוב התובעים אינם מוכרים לה ומעולם לא נתנו לה שירותי כשרות. 14. יצויין, כי הנתבעים 3 - 14, צורפו לתביעה לבקשת נתבעות 1 ו -2. 15. מטעם התובעים העידו: התובע 1 - מר שמעון צוברי, התובע 2 - מר חיים איטח, התובע 4 - מר מיכאל בן שימול, התובע 14 - מר מיכאל חזוט, התובע 15 - מר מאיר נגר, מר יוסי בן שחר, שהיה בעבר עובד הרבנות ואחראי על שיבוץ עובדי שח"ל ומר שלום ביבס, עובד שח"ל אשר עובד גם ברבנות בצרפת. מטעם הנתבעים העידו: הגב' הניה מרקוביץ, מנהלת אגף בכירה (תכנון ובקרה) בנציבות שירות המדינה, הרב עזרא רפול, מנהל תחום כשרות ובשר ברבנות והיבואן, מר דוד עזרא. 16. הוגשו סיכומים מטעם התובעים, מטעם הרבנות (והמדינה) ומטעם הנתבעות 3,6,8,9,11,15. 17. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני, החלטתי כי דין התביעה להדחות וזאת מהנימוקים דלהלן: א. שאלת "מיהו המעביד" נדונה, בין השאר,בדב"ע נב/ 3-142 אלהרינאת נ' כפר רות, פד"ע כד 535 (להלן: "עניין כפר רות") שם נאמר: "בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו ולטעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון, להוכיח את טענתו, הוא יוכיחה אם ישכיל להראות כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה: בין הצד השלישי לעובד ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה." ב. בפסק הדין בעניין כפר רות נקבעו מספר קריטריונים לבחינת השאלה אם מתקיימים יחסי עובד-מעביד כאשר מדובר במשולש - עובד, חברת כוח אדם ומשתמש, וצויין כי אין מדובר ברשימה סגורה ואף לא רשימה מחייבת. עוד נקבע בפסק הדין, כי בבוא בית הדין להכריע בסוגיית זהותו של המעביד עליו להדרש לשאלות כגון: מי נהנה מעבודתו של העובד, מי פיקח על עבודתו ואישר את חופשותיו, מי סיפק לו את הציוד והחומרים ונשא בחובה לתשלום שכרו וכן מי קיבל את העובד לעבודה ומי היה מוסמך לפטרו. כמו כן יזקק בית הדין לשאלות: כיצד ראו הצדדים את יחסיהם וכיצד הגדירו אותם, שאלת רציפות הקשר, עקביותו, זהותו של הגורם הנושא בתשלומי המס והאם משתלב העובד בעיסוקו המרכזי של אותו גורם הנטען להיות מעבידו. בנוסף למבחנים אלה קבע בית הדין הארצי לעבודה כי ההכרעה בשאלת זהות המעביד צריכה להיעשות בכפוף לשיקולי מדיניות, ביניהם שיקולים של אכיפה יעילה של זכויות חוקתיות וזכויות מכוח משפט העבודה המגן. לאור שיקולי מדיניות כאמור, ייקבע בית הדין את המשקל היחסי שיש ליתן, בכל מקרה ומקרה, לכל אחד מן המבחנים כפי שעוצבו בפרשת כפר רות (ראו דב"ע נד/3-96 מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ נ' עבד אל רחמן, פד"ע כט 151). ג. על פי הפסיקה קיימים מקרים בהם יעבוד אדם אצל שניים במקביל כשהשניים מהווים מעסיקים במשותף (ראו למשל דב"ע לו/53-3 חברת כלונסאות ביסוס בע"מ נ' יהודה ארגז, פד"ע ח 36). לעניין העסקה במשותף נקבע בפסיקה: "רק עת שניים 'באים כאחד' כמעבידים של פלוני, אפשר לראות יחסי עובד מעביד בין השניים 'ביחד ולחוד' לבין העובד. ומתי יתקיים תנאי זה? התנאי יתקיים עת מדובר בשותפים, בפעילות 'משותפת' של השניים או בהתקשרות חוזית של שניים על מנת לקבל 'עבודה' מפלוני. על כל פנים, ליחסים כאלה יהיה רק חוזה אחד והצדדים לאותו חוזה יהיו, מצד אחד ה'עובד' ומצד שני - שניים כ'אחד' שבשירותם מבוצע חוזה העבודה" (דב"ע מג/22-2 גבע נ' מדינת ישראל, פד"ע טז 318, וראו גם דב"ע נו/308-3 אבשלום נ' כור מתכת בע"מ, פד"ע ל 513). ד. בענייננו, אין חולק, כי עובדי שח"ל מתקבלים לעבודתם ללא מכרז וללא כתב מינוי. לטענת המדינה, די בעובדה זו כדי לבסס את טענתה כי אין מתקיימים יחסי עובד ומעביד בינה לבין עובדי שח"ל. אכן, חוק שירות המדינה (מינויים) תשי"ט - 1959 הוא שקובע את האופן בו יתקבלו עובדים לשירות המדינה. עם זאת, נפסק, כי העסקה שלא כדין ואף קבלה לעבודה שלא בדרכים החוקיות הקבועות לכך אינה שוללת בהכרח קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המדינה לבין אותם עובדים (ראו ע"ע 751/05 מדינת ישראל נ' הרב יוסף בן פורת עמאר, מיום 3.2.08). ה. מחומר הראיות כפי שהובא בהרחבה לעיל, עולה כי מתקיימים סממנים רבים המצביעים על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הרבנות לבין עובדי שח"ל: ההתקשרות ההתחלתית עם עובדי שח"ל נעשית באמצעות הרבנות - המועמדים לתפקיד מציגים מועמדותם בפני הרבנות וזו בודקת את כישוריהם ויוצרת "מאגר" של עובדים. שיבוצם של עובדי שח"ל בחו"ל נעשה על ידי הרבנות, על פי שיקול דעתה, הרבנות קובעת את תקופות עבודתם, מחליטה על קידומם בתפקיד או על פיטוריהם, מפקחת על עבודתם, קובעת הנחיות ונהלי עבודה, מגבילה את שעות עבודתם, עורכת עבורם כנסים וימי עיון וראשי הצוותים במפעלים בחו"ל מדווחים לרבנות על נוכחות השוחטים בעבודה ועל תיפקודם. גם הדרך בה רואים הצדדים את היחסים ביניהם מצביעה על קשר של יחסי עבודה עם הרבנות: כאמור, הפנייה הראשונית נעשית לרבנות, הרבנות מעורבת באופן שוטף בעבודתם של עובדי שח"ל בחו"ל, דורשת מהם לחתום על חוזי עבודה עם היבואנים, ואף מעורבת, במידה זו או אחרת, במשא ומתן בדבר קביעת שיעור השכר המשולם לעובדי שח"ל על ידי היבואנים. כן עולה מהראיות, כי קשרי העבודה בין הרבנות לבין חלק מהתובעים נמשכו שנים רבות וכי עובדי שח"ל תלויים ברבנות לפרנסתם. מעבר לכך, מהווים השוחטים בעבודתם, שעניינה שמירה על כללי שחיטה כשרה, חלק מהמערך הארגוני של הרבנות, הגוף המעוניין בהקפדה על כשרות והאחראי על שירותי הכשרות במדינה. ו. במקביל קיימים סממנים המצביעים על כך כי היבואנים הינם מעסיקי השוחטים: השוחטים חותמים על חוזי עבודה עם היבואנים, היבואנים משלמים לשוחטים את שכרם, מבטחים אותם בביטוח רפואי, אחראים לדווח לרשויות המס על העסקתם, ורשאים לפנות לרבנות בבקשה לפטר עובד מסוים. לטענת היבואנים, אינטרס השוחטים, להקפיד על כללי שחיטה כשרה עומד בניגוד לאינטרס היבואנים, שעניינו להעניק כשרות לכמות גדולה ככל האפשר של בשר. מעבר לכך, טענו היבואנים, כי רצונם עולה בקנה אחד עם רצון השוחטים, שלא ייקבע כי מתקיימים ביניהם יחסי עובד ומעביד ולא יעלה על הדעת, כי בית הדין יגיע למסקנה המנוגדת לרצונם המשותף. באשר ל"רצונם המשותף" של היבואנים ושל השוחטים - הלכה מושרשת היא, כי היות אדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטטוס ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים, או מי מהם, אלא על פי נסיבות העניין (ראו למשל דב"ע נד/77-3 רוטברג נ' תדיראן בע"מ, פד"ע כז 454). באשר לניגוד האינטרסים הנטען - איני מקבלת את טענת היבואנים, כי אינטרס השוחטים עומד בניגוד לאינטרס הכלכלי של היבואנים. על מנת לייבא בשר לארץ ובכך להצליח מבחינה כלכלית, נזקקים היבואנים להכשר הרבנות. מכאן, ליבואנים ולשוחטים אינטרס משותף - להקפיד על כשרות הבשר. מערכת יחסים זו הינה בדומה למערכת היחסים המתקיימת, למשל, בין קצין בטיחות בתעבורה לבין הבעלים של המפעל בו הוא מועסק או בין מבקר איכות לבין הבעלים של המפעל - כאשר מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים הגם שקיים לכאורה ניגוד אינטרסים ביניהם. גם במקרים אלו למעשה לשני הצדדים אינטרס משותף - לשמור על חיי אדם ולהביא להצלחה כלכלית של החברה. עובדי שח"ל מהווים איפוא חלק מהמערך הארגוני של היבואנים ומשתלבים בעבודת היבואנים, כחלק מפעילותם הרגילה. ז. מהראיות כפי שהובאו לעיל, עולה איפוא, כי קיימים סממנים המצביעים על כך כי המדינה והיבואנים הינם מעבידים במשותף. גם יישום שיקולי אכיפה של זכויות חוקתיות וזכויות מכח משפט העבודה המגן תומך במסקנה כי יש לראות את המדינה ואת היבואנים כמעסיקים במשותף. כעולה מחומר הראיות שהובא לעיל, קולטת הרבנות את עובדי שח"ל, משבצת אותם לעבודה ומפסיקה את העסקתם על פי שיקול דעתה הבלעדי, ללא קריטריונים ברורים ומוגדרים, ובהעדר כל מנגנון המאפשר בחינת ההחלטות שנתקבלו בענינו של כל עובד או השגה על אותן החלטות. העדר כללים וקריטריונים כאמור - עלול להוות מקור לשרירות לב, לאפליה ואף לשחיתות (ראו טענת התובעים לענין העדפת מקורבים) וזאת במסגרת גוף המהווה חלק ממוסדות המדינה. ח. על אף כל האמור לעיל, לנוכח ההלכות שיצאו מלפני בית הדין הארצי, אין בסממנים אשר הובאו לעיל, כדי להצביע על יחסי עובד ומעביד בין עובדי שח"ל לבין המדינה. על פי פסיקת בית הדין הארצי, בנסיבות אשר הובאו לעיל, היבואנים בלבד הם מעסיקי השוחטים. בית הדין הארצי דן לא אחת במעמדם של רבני מועצות מקומיות ובשאלה מיהו המעביד של רבנים אלו. בכל אותם מקרים אשר הובאו להכרעת בית הדין הארצי - ולמרות שהתקיימו סממנים רבים אשר הצביעו לכאורה על היותה של המדינה מעסיקה במשותף - קבע בית הדין הארצי, כי המדינה איננה המעסיק, אף לא במשותף. בע"ע 751/05 מדינת ישראל - משרד הדתות נ' הרב יוסף בן פורת עמאר, אשר ניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי (ביום 3.2.08) נדונה השאלה מיהו מעסיקו של רב מועצה מקומית ושם נקבע: "ההתקשרות החוזית - בין בכתב ובין בעל פה - נעשית עם המועצה ובדלת אמותיה ניתן השרות. השכר משולם על ידי המועצה והיא המעסיקה, בוודאי המעסיקה העיקרית. על רקע זה, עצם העובדה שהמדינה מקיימת מנגנון מינהלי למעקב אחר העסקת רבנים על ידי מועצה או שהיא מעורבת בהעברת רבנים ממקום למקום או מקיימת ימי עיון והשתלמויות מלמדת על קיומו של משטר פיקוח אחר העסקת רבני התיישבות, אך אין הדבר הופך את המדינה למעסיק או למעסיק במשותף. לעניין זה נפסק בפרשת קרוואני: 'הפיקוח שהפעיל משרד הדתות על פעילותו של המערער, אינו מצביע דווקא על 'פיקוח' אשר מפעיל מעביד על עובדים. אותו פיקוח מתיישב במידה רבה עם פיקוח שמפעיל משרד החינוך והתרבות על מורה בבית ספר תיכון הנהנה מהקצבה ממשלתית, עם 'פיקוח' שמפעילה קרן ועם דו"ח שדורשת 'קרן' המקציבה סכומים לפעולה מוגדרת ועם פיקוח שמפעיל מי שעניינו בכך והוא מוסמך לעשות כן, על פעולות שוחט ובודק בבית מטבחים עירוני או פרטי". בדב"ע לב/9-44 קרואני נ' מדינת ישראל, פד"ע ה 11 (פסק דין משנת 1973) אשר צוטט לעיל בע"ע 751/05, נדונה שאלת מעמדו של שוחט (אשר החל לבצע עבודתו במעברה ובהמשך במושב). באותו פסק דין נקבע בנוסף, כי העובדה שהמדינה מעוניינת במתן שירותי דת במושבים, כמו גם העובדה שהיא שקובעת את שיעור שכרו של השוחט ואף משלמת אותו - אין בהן כדי ליצור יחסי עובד ומעביד בינה לבין השוחט. גם בפסקי דין נוספים של בית הדין הארצי נקבעה הלכה דומה: בע"ע 20026/98 מ"י נ' הרב חנניה שפירא (מיום 23.9.03) נקבע, כי אין בעובדה שהמדינה מעורבת במינוי רבני מועצות איזוריות ואף בתקצוב המועצות האיזוריות לצורך מימון תשלומי השכר לרבנים - כדי להפוך את המדינה למעבידת הרבנים "במיוחד במקום בו ניתן להצביע על מעביד קיים שהוא ורק הוא משתמש בשירותיו של הרב, ומבקר את פעולותיו, ואשר לו ולו בלבד קשר חוזי עם הרב". בע"ע 20026/98 הנ"ל, נקבע, כי מעורבות המדינה, אינה אלא הבעת דאגה להבטחת תנאי עבודה ראוים לרבני המועצות האיזוריות. בע"ע 701006/98 מדינת ישראל נ' אלעזרא (מיום 24.11.03) נקבע: "אין מחלוקת שהמדינה אישרה את כהונתו של הרב כרב המושב, אך אישור זה הוא אישור מבחינת כשירות ואישור להקצאת כספים עקב אותו אישור, אך אין הוא מעיד על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המדינה לרב" . בפסק דין נוסף, ע"ע 79/99 הרב אברהם חרל"פ נ' מדינת ישראל (מיום 5.3.06) חזר בית הדין על ההלכה כמפורט לעיל. ט. לסיכום - קיימים סממנים רבים בחומר הראיות, המצביעים על כך כי הרבנות והיבואנים הינם מעסיקים במשותף. עם זאת, על פי פסיקת בית הדין הארצי אשר הובאה לעיל בענייני רבני מועצות איזוריות, והיפה גם לענייננו - הרי שאין די בסממנים אלו כדי לקבוע כי המדינה היא המעסיק. על פי הלכת בית הדין הארצי, חרף מעורבותה של הרבנות במינוי הרבנים, הפיקוח על עבודתם, ימי עיון וההשתלמויות שהיא עורכת עבורם והגם שהיא מקציבה כספים לתשלום שכרם - אין לראותה כמעסיקתם. בענין שבפנינו לא התקיימו נסיבות המאפשרות סטייה מן ההלכה אשר נקבעה על ידי בית הדין הארצי, קל וחומר משבענייננו, אין המדינה מעורבת כלל בתקצוב שכר השוחטים. י. לנוכח פסיקת בית הדין הארצי, אין לי אלא לקבוע כי לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין המדינה לבין עובדי שח"ל וכי היבואנים הם מעסיקיהם של עובדי שח"ל. יא. משאין מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין המדינה לבין התובעים, אין לבית הדין סמכות לדון בכל יתר הטענות אשר העלו התובעים או ליתן כל סעד נגד הרבנות. 18. סוף דבר - התביעה נדחית. אין צו להוצאות.בעלי חייםשחיטת בעלי חייםכשרותענף הבקר