ביטול אישור מכירה על ידי ראש ההוצאה לפועל

בעבר לא ניתן היה לבטל אישור מכירה שניתן על ידי ראש ההוצאה לפועל. על פי גישה זו, תקנה 68(ב) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם - 1979 מצביעה על סופיות האישור. הלכה זו השתנתה - השינוי נגזר מהרגישות כלפי החייב, בעל נכס שעומד לאבד את קניינו, אפילו הסיבה לכך הינה שאינו עומד בתשלום חובו לזולת. מכירת נכס לשם גביית חוב של בעליו היא מהלך חמור וקיצוני הפוגע בזכות הקניין שלו לשם מימוש זכות אחרת. לפיכך יש להקפיד במיוחד על כך שכל ההליכים יעשו תוך הקפדה מלאה על הוראות הדין ועל כך שיתנהלו בהגינות וביושר. להלן פסק דין בנושא ביטול עסקת מכר על ידי ראש ההוצאה לפועל: פסק-דין 1. שיקול דעתו של ראש ההוצאה לפועל לבטל, או שלא לבטל, עסקת מכר שאושרה על ידו, עומד לבירור בבקשה זו. המבקשים הינם החייבים בתיק הוצאה לפועל בו משיבה 1 - כלל חברה לביטוח, הינה הזוכה. משיב 2 מונה ככונס נכסים על ידי ראש ההוצאה לפועל. האחרון אישר עסקת מכר עם הקונה, הוא משיב 3 (להלן: "הקונה"), במסגרת הליך למימוש משכנתא שהוטלה על ביתם של המבקשים. בקשת המבקשים להורות על ביטול אישור עסקת המכר נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל, ומכאן עתירתם להרשות להם לערער. הסוגיה באילו נסיבות על ראש ההוצאה לפועל לבטל עסקת מכר שאושרה הינה מורכבת, ולו מהטעם שיש לאזן בין אינטרסים קוטביים של המעורבים בעניין, כפי שיובהר בהמשך. על מנת לגבש עמדה בנדון, נכון יהא להציג את הרקע העובדתי והדיוני הרלוונטי. 2. בתחילת נובמבר 2004 התנהלה התמחרות במשרדו של כונס הנכסים. הקונה הציע הצעה על סך של 805,000 דולר. הוא הובא להליך ביוזמת המבקשים. אלו הציגו עמדה לפיה אין למכור את הנכס בסכום שנופל ממיליון דולר. עוד טענו כי בכוונתם לפרוע את חובם תוך 45 יום. כפי שקרה בעבר, המבקשים לא הצליחו לפרוע את חובם. נקבע הליך התמחרות ליום 02/01/05. בעקבות פניה של כונס הנכסים לראש ההוצאה לפועל, הוזמנה שומה לאמדן הנכס, אשר הוערך בסך של 875,000 דולר. אין מחלוקת שבא כוח המבקשים הודיע לכונס הנכסים שהשמאות שבידיהם מעריכה את שווי הנכס בסך של 1,200,000 דולר. כונס הנכסים ניהל את הליך ההתמחרות מבלי לבחון או להתייחס לפער - כחמישים אחוז - בין שתי חוות הדעת, והכריז על משיב 3 כזוכה, עקב הצעתו לרכישת הנכס בסכום של 827,000 דולר. כונס הנכסים הגיש "בקשה דחופה ביותר" לאישור הסכם המכר במעמד צד אחד, בפני ראש ההוצאה לפועל. בתאריך 04/01/05 אושרה עסקת המכר. עוד נקבע שהאישור יכנס לתוקף בתוך חמישה ימים, במהלכם ניתנה למבקשים אפשרות לשלם את חובם. גם הפעם לא עמדו המבקשים בתשלום החוב. בקשתם להמשך עיכוב המכר, שהוגשה בתאריך 09/01/05, נדחתה. המבקשים עתרו להרשות להם לערער על החלטות אלו. בית משפט זה (בר"ע 510/05) החליט, בתאריך 26/01/05, שדין הבקשה להידחות, אך שהמבקשים יהיו רשאים להגיש בקשה חדשה לראש ההוצאה לפועל. החלטת ראש ההוצאה לפועל להורות על דחיית הבקשה החדשה שהוגשה, הינה נשוא הבקשה המונחת בפני. 3. כב' השופט טירקל השכילנו שבעבר לא ניתן היה לבטל אישור מכירה שניתן על ידי ראש ההוצאה לפועל. על פי גישה זו, תקנה 68(ב) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם - 1979 מצביעה על סופיות האישור, ואולם, וכפי שכתב לפני כעשור, "בשנים האחרונות נשתנו פניה של ההלכה" (ראה: רע"א 2404/01 ועקנין נ' בראון ואח', פ"ד נו(1) 913). השינוי נגזר מהרגישות כלפי החייב, בעל נכס שעומד לאבד את קניינו, אפילו הסיבה לכך הינה שאינו עומד בתשלום חובו לזולת. כדברי כב' השופט טירקל בפסק דין ועקנין: "מכירת נכס לשם גביית חוב של בעליו היא מהלך חמור וקיצוני הפוגע בזכות הקניין שלו לשם מימוש זכות אחרת. לפיכך יש להקפיד במיוחד על כך שכל ההליכים יעשו תוך הקפדה מלאה על הוראות הדין ועל כך שיתנהלו בהגינות וביושר". זה צד אחד של מטבע האיזון. הליכי הגבייה בהוצאה לפועל בנוגע למכירת נכס אמורים להסתיים בתפיסת קניינו וביתו של החייב. תוצאה זו, גם אם היא מוצדקת, הינה פגיעה קשה בחייב. על כן יש לפקח על ההליך, ולוודא שהוא נעשה כראוי. הפסיקה קבעה רשימה של מקרים בהם יהא מוצדק לבטל עסקת מכר שאושרה. לדוגמא: קנוניה בין הקונה לבין הכונס, פעילות של הכונס בניגוד לצו המינוי של ראש ההוצאה לפועל, ואי תיאום הליכים עם המוציא לפועל. בענייננו נדגיש שתי עילות: אישור שניתן על בסיס שומות ישנות ולא מעודכנות, והמנעותו של ראש ההוצאה לפועל מלדון לפני אישור המכירה בטענות מהותיות של החייב (ראה: פסק דין ועקנין האמור, רע"א 5080/97 אברהם כהן נ' עו"ד דוד רום ואח', פ"ד נב(2) 332, רע"א 583/88 פרוקומרץ שטלום נ' שטנדר אריה, פ"ד מב(4) 281 ורע"א 5609/03 אד מרי השקעות בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, תק-על 2004 (1) 322). הכלל המנחה הוא קיומו של הליך הגון וישר. אי עמידה בדרישה זו עלולה לפגוע בזכות הקניין של החייב. זכות זו אינה מוגבלת, כפי שנהוג לחשוב, למניעת לקיחת רכושו של האחר שלא כדין, אלא - לא פחות - מעיניה לקביעת תנאים טרם יועבר הקניין מיד ליד, כגון שתשמע עמדת בעל הנכס, וכדומה. הצד האחר של מטבע האיזון בהקשר זה הינו, כמובן, זכותו של הקונה. הפסיקה התייחסה להיבט הכלכלי של העניין. נקבע שאל לראש ההוצאה לפועל להתערב יתר על המידה בעסקת מכר שאושרה, שכן תוצאה שכזו תשדר מסר לקונים פוטנציאלים בהליכי הוצאה לפועל שאין זה המקום לביצוע עסקאות. כתוצאה מכך ירד מספר המתחרים על הקניה, ומנגנון המכירה לא יצליח לגבות סכום מכובד, מצב שמנוגד גם לאינטרס של החייב (ראה למשל שיקולים כלליים שאוזכרו בע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ ואח', פ"ד כו(1) 793). אך מעבר לדאגה לכלל הקונים, יש להתחשב בפגיעה בקונה המסוים. הוא השקיע מאמצים, שילם את מיטב כספו - ובמקרה דנא מדובר בסכום של ממש - הקניה אושרה וברי כי ביטול הכרעה זו פוגע בזכויותיו, ללא קשר לשאלה האם הדבר ירתיעו מלהשתתף בהתמחרות הבאה. כמובן, גם לזוכה אינטרס בתוצאה, אבל במקרה דנא נראה שיש לשים דגש על המבקשים ועל הקונה, בשל הנימוקים שפורטו לעיל. 4. ומן הכלל בחזרה אל הפרט. כונס הנכסים והקונה מלינים נגד המבקשים בשני מישורים. האחד, שקיבלו הזדמנויות על הזדמנויות לפרוע את החוב ועל כן אין להמשיך ולאפשר להם לפעול, עד כדי ביטול מה שנעשה. האחר, שלא הגישו חוות דעת מטעמם עד לשלב מאוחר. הקונה מוסיף שלא ניתן למצוא כל דופי בהתנהגותו, הוא אינו אמור לפקח על ההליך, הוא אף הובא למגרש על ידי המבקשים, ולא יתכן, כך סבור, שיפגע. באשר לטענה הראשונה, עמדת המשיבים נראית לי. הרי לא יתכן לאפשר לחייב להשלים את החסר, בכל שלב, ללא קשר לזמן שחלף ולהתפתחות ההליך (ראה פסק דין ועקנין, תוך התייחסות לפסק דין אמסטרדמר, שהובא לעיל). באשר לטענה השניה, סבורני שהצדק עם המבקשים. בל נשכח שתוך תקופה קצרה של ימים בודדים, לאחר שקיבלו את חוות דעת השמאי מטעם כונס הנכסים, יגעו ודאגו לעריכת חוות דעת מטעמם. כונס הנכסים היה מודע לכך כאשר ניהל את הליך ההתמחרות והכריז על משיב 3 בתור הקונה. ראש ההוצאה לפועל אף הוא לא התייחס לנקודה זו, הגם והעניין צוין על ידי כונס הנכסים בבקשה שהגיש במעמד צד אחד לאישור המכר. יודגשו דברי המבקשים שחוות הדעת נמסרה לכונס הנכסים טרם הכרעתו, וחרף האמור לא שקל את העניין. ההתייחסות לשני המישורים מובילה למסקנה הבאה. זכויות המבקשים לא נפגעו מכך שלא קיבלו הזדמנות נוספת לשלם את החוב. מדיניות פרגמטית וצודקת דורשת שלא לאפשר ביטול אישור מכר ביחס לקונה, שהינו צד ג', רק מפני שסוף-סוף המבקשים מוכנים לעשות את אשר הוטל עליהם טרם נפתח תיק ההוצאה לפועל. זאת במיוחד כאשר הוענקו להם מספר הזדמנויות לשלם את החוב, כפי שהתרחש כאן. באשר למישור של הגשת השומה מטעם המבקשים, התמונה שונה. ההכרעה בהליך מעין זה אינה רק הקביעה בדבר עצם מכירת הנכס, אלא אף קביעת ערכו. קביעת סכום הולם ודאי הינה מעניינו של החייב, וחלק מזכויותיו הקנייניות. במקרה דנא המבקשים הגישו חוות דעת השונה באופן משמעותי מחוות הדעת הראשונה שהוגשה והעניין לא נשקל כראוי, ולא זכה להתייחסות לגופו. ראש ההוצאה לפועל הניח, הנחה מוטעית, כי חוות הדעת לא הוגשה אלא לאחר ההתמחרות בה הוכרז על הקונה, ובנסיבות אלה הסתפק בקביעה שהסכום שנקבע על ידי השמאי בחוות הדעת האחרת הינו סביר. ואולם, משהוגשה חוות הדעת במועד, ומשניתן וראוי היה לשקול את העניין טרם ההחלטה הסופית, זכאים היו המבקשים שעמדתם באשר למחיר הראוי תשמע. יוצא שבענייננו נפל פגם מהותי בהליכי המכירה והאישור. הדרישה לקיומו של הליך הגון וישר מטבעה אינה ניתנת לתיחום ברשימה סגורה. בעניין אד מרי השקעות שצויין לעיל, התייחס כב' השופט טירקל לחשיבות הצגת שומה מעודכנת. כב' השופט בר-אופיר כתב בהקשר זה: "אמנם בחוק ההוצאה לפועל ותקנותיו אין הוראה מפורשת לפיה הצגתה של שומה מעודכנת מהווה תנאי הכרחי למכירת מקרקעין. אולם עקרון זה הוא כה יסודי ומובן מאליו עד שיש לראות בו מעין "תנאי מכללא" למכירה, ואי קיומו יורד לשורשם של ההליכים ופוגם בהם מעיקרם. מכירת נכס, בלי לקבל הערכת שמאי או מכירתו על פי שומה לא מעודכנת, עלולה לגרום לבעל הנכס נזק חמור אם הנכס ימכר במחיר הנמוך משוויו האמיתי" (הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית, 2005, עמ' 476). לפי קו זה, מתפקידם של כונס הנכסים וראש ההוצאה לפועל להתייחס לחוות דעות שונות בדבר ערכו של הנכס. ודאי הוא המצב כאשר החייב מגיש חוות דעת מטעמו לפיה ערכו של הנכס רב יותר מהערך שקבעה חוות הדעת שנערכה מטעם כונס הנכסים. ברי שחוות דעת החייב אינה בהכרח עדיפה על חוות דעת אחרת, אך החובה לשקול קיימת, והעדר שקילה פוגע באופן מהותי בתקינות ההליך. כללי ההגינות והיושר מחייבים שקולו של החייב ישמע לא רק בדבר הבקשה למכור את הנכס, אלא גם באשר לערכו של הנכס, ובמיוחד כאשר הוא מעגן את עמדתו באמצעות חוות דעת של שמאי (ראה בהקשר זה: תקנה 65(ד) לתקנות הוצאה לפועל וכן ספרו האמור של בר אופיר, עמ' 507). מלאכת איזון האינטרסים של הצדדים דורשת בחינה מחודשת של התוצאה, טרם תקבע ההכרעה הסופית. הבהרתי לעיל מדוע יש להגן על זכויות החייבים בדבר קביעת ערך הנכס, אך באותה מידה יש להגן על אינטרס הקונה, אשר עלול להפגע מעבר לנדרש, חרף השתתפותו בהליך בתום לב. לדעתי היה על כונס הנכסים לבחון לגופו של עניין את שתי חוות הדעת, וכך היה צריך לפעול ראש ההוצאה לפועל, טרם אושרה המכירה. זהו המצב לכתחילה. בדיעבד יש מקום לאזן בין הפגיעה שנותרה בזכויות המבקשים לבין הפגיעה שנוצרה בזכויות הקונה, לנוכח העובדה שהמכירה כבר אושרה. הדרך ליישם את האמור, במקרה זה, הינה בהקפאת הליך המכר והחזרת הדיון לראש ההוצאה לפועל - בכדי שישקול מהו הסכום הראוי לאור חוות הדעת השונות, תוך קיום דיון בנושא. לאור מסקנתו בנושא יהיה עליו לבדוק את הצעת הקונה. היה וראש ההוצאה לפועל יאשר את הכרעתו הקודמת, אזי תהא התוצאה זהה. לעומת זאת, היה וראש ההוצאה לפועל יסבור שיש להגדיל את ערכו של הנכס, ושנתון זה משליך על איכות הצעת הקונה - ואינני מביע כל עמדה בנידון - נכון וראוי יהיה להציע לקונה את ההזדמנות הראשונה לרכישת הנכס. תוצאה עדינה זו בכוחה לשמור הן על זכויות המבקשים והן על זכויות הקונה, באופן מירבי. 5. לאחר עיון בתגובות הצדדים החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל, כאמור לעיל. בהתאם, יוחזר התיק לראש ההוצאה לפועל. מומלץ כי ראש ההוצאה לפועל יעשה מאמץ לקביעת הדיון בהקדם, בכפוף ליומנו. לנוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לנכון, במסגרת בקשה זו לדון בבקשתו של עו"ד מזור, על נימוקיה, להצטרף להליך. עו"ד מזור הינו נושה נוסף. מבלי להביע כל עמדה, רשאי הוא לפנות, אם יחפוץ בכך, אל ראש ההוצאה לפועל בכל בקשה מתאימה. בנסיבות העניין ישא כונס הנכסים בהוצאות המבקשים בערעור זה בסך 1,500 ש"ח, להיום.הוצאה לפועל