השיקולים שיביא בית המשפט בחשבון לעניין בקשת חייב לפשיטת רגל הם רבים ושונים. בין היתר, יבחן ביהמ"ש את אופן יצירת החובות - האם נוצרו בדרך רמייה או אגב הברחת נכסים; האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחיוביו; האם התנהגותו הייתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו ועוד כהנה וכהנה. ביהמ"ש ישווה לנגד עיניו גם את התנהגות החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל - שהרי, ניצול לרעה של ההליך, מלמד מניה וביה על העדר תום לב. הפסיקה שבה והדגישה כי חייב שלא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש, נמנע מלהתייצב לחקירה, לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם ע"י נציגי הכונ"ר, נמנע מלשתף פעולה עם הכונ"ר, צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו, נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה - כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו במהלך הליכי פשיטת הרגל. ##להלן פסק דין בנושא בקשת חייב לפשיטת רגל:## 1. בפניי בקשת חייב להכריזו פושט רגל. החייב יליד 1953, פרוד מאשתו ואב לשני ילדים קטינים. בבקשתו הצהיר על חובות בסך 492,851 ₪ ל-22 נושים. ביום 28.6.06 ניתן צו כינוס לנכסיו, במסגרתו הושת עליו תשלום חודשי בסך 100 ₪. 2. מחוו"ד הכונ"ר לפי סעיף 18ד' לפקודה, עולים הממצאים הבאים: א. נגד החייב הוגשו 11 תביעות חוב בסך 1,029,855 ₪. 117,819 ₪ מתוכם נדרשו בדין קדימה, לפי הפירוט הבא: 115,838 ₪ נתבעו בדין קדימה ע"י פקיד שומה צפת מתוך תביעת חוב ע"ס 743,826 ₪. 1,981 ₪ נתבעו בדין קדימה ע"י המל"ל מתוך תביעות חוב של 10,335 ₪. ב. לגרסת החייב לפני כ-30 שנה היה רשום במע"מ כקבלן זעיר. זמן קצר לאחר שהחל לעבוד בתחום, אחיו נהרג במהלך שירותו הצבאי ולכן הוא נאלץ להפסיק את עבודתו ולעבור לטפל בהוריו הקשישים, שהפכו שבר כלי בעקבות הטרגדיה שפקדה אותם. לאחר שהוריו נפטרו, עבר החייב להתגורר בחורפיש ונישא בגיל 47. את הסיבה להסתבכותו בחובות הוא תולה בגניבת שיקים שלו, לפני כעשור. לטענתו, נגנבו ממנו כ-150 שיקים שחתימתו עליהם זוייפה. החייב טוען כי פנה למומחה כתב יד שאישר כי חתימתו על ההמחאות זוייפה אך מאחר ולא היה יכול לממן ייצוג משפטי, לא הגיש התנגדויות לביצוע השיקים בהוצל"פ. לטענת החייב רק לפני כ-5 שנים נודע לו כי רשום על שמו חוב במס הכנסה ע"ס 729,097 ₪ עקב אי הגשת דוחות וכי במס הכנסה הודיעו לו כי חוב זה יסולק תמורת תשלום 11,700 ₪. ג. עוד לדברי החייב, המצב הכלכלי בבית גרם לפרידתו מאשתו וכיום הוא מתגורר בקומת עמודים בבית אחיו בחורפיש. הוא טוען כי אינו זכאי להבטחת הכנסה, כיוון שאשתו רשומה כשכירה. ד. החייב עובד כנהג ומשתכר כ-1,500 ₪ (נטו) בחודש. בנוסף החייב מקבל קצבת ילדים חודשית בסך 296 ₪. לחייב 50% מניות רגילות בחברת "ענבר סעיד ובוקאי בע"מ". החייב עומד בתשלומים החודשיים כסדרם. 3. ביום 10.9.07 הוגשה תגובת החייב לחוה"ד. ב"כ הכונ"ר לא הגיש תשובה לתגובת החייב. טענות הצדדים 4. הכונ"ר מתנגד להכרזת החייב פושט רגל. אליבא דהכונ"ר, בגרסת החייב נפלו סתירות מהותיות, בעיקר בכל הקשור בטענה בדבר גניבת השיקים. בתחילה, טען החייב כי אינו יודע מי גנב ממנו את ההמחאות וכשנשאל על כך, ענה: "אני לא יודע, אם הייתי יודע הייתי תובע אותו. גיליתי רק אחרי כמה שנים שהשיקים נגנבו... סליחה... זה היה אחרי כמה חודשים, חודש, חודשיים, שנה, לא זוכר". הוא גם לא ידע לספר כמה פנקסי שיקים נגנבו לו וטען כי לא הגיש על כך תלונה במשטרה. דא עקא, מתברר כי בתצהיר מיום 28.5.01, הצהיר החייב שאחותו היא זו שגנבה את השיקים. כשנשאל מדוע טען שאיננו יודע זהותו של האדם שזייף את חתימתו על השיקים, השיב: "עניתי שאני לא יודע, אך עכשיו אני נזכר שחשדתי בה". בתצהיר אחר, מיום 30.11.00, הצהיר כי בחודש 12/97 נגנבו מביתו 149 שיקים. כשנשאל מדוע טען שמדובר בפנקס אחד או שניים, כשלמעשה מדובר בשישה, ענה: "אני לא זוכר, מה שנכון הוא מה שכתוב בתצהיר מיום 30.11.00". בפני החייב גם הוצג שטר חוב משנת 1988 ושני שיקים נוספים שהוצאו לפירעון בשנה זו. החייב טען שחתימתו על שטר החוב והשיקים זוייפה, אף שמדובר בשטרות שנחתמו כ-10 שנים לפני אירוע גניבת השיקים, לטענתו. עוד מציין הכונ"ר, כי לפחות 7 תיקי הוצל"פ בסך כ-315,000 ₪ נפתחו נגד החייב בין השנים 1988-1994. כלומר, לפני השנים בהן טען לגניבת השיקים. 5. בתגובתו טען החייב כי הוא עומד בצו התשלומים, משתף פעולה עם הכונ"ר, התייצב לחקירה והגיש את כל המסמכים שנדרש. החייב טוען כי עד למתן צו הכינוס, נחשב לחייב מוגבל אמצעים בהוצל"פ, הוא שילם במשך שנים 1,000 ₪ לחודש במסגרת תיק האיחוד, עד שמחמת אי יכולת עמידה בתשלום, פוזר התיק והוא הופנה להליכי פשיטת רגל. לא ברור אפוא, איזו תועלת תצמח לנושים אם תדחה בקשתו. אשר לסתירות המסוימות שנגלו בדברי החייב, יש ליטול בחשבון כי "מדובר באירועים שהתרחשו לפני יותר מעשר שנים וכי זכרונו של החייב היה יכול לבגוד בו בתם לב וללא כל כוונת מרמה...". עוד נטען כי יש מקום להתחשב בגילו של החייב, בחוסר כישוריו המקצועיים ובעובדה כי במשך למעלה מ-7 שנים לא יצר חובות חדשים, דבר המעיד על תום לבו. הדין וההלכה 6. סעיף 18ה (א) לפקודת פשיטת הרגל, קובע: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;" 7. בבואו לדון בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, שומה על ביהמ"ש ליתן דעתו להתנהגות החייב ותום ליבו עובר ובמהלך הליכי פשיטת הרגל (לוין וגרוניס, מהד' שנייה, עמ' 169). השיקולים שיביא ביהמ"ש בחשבון לעניין זה הם רבים ושונים. בין היתר, יבחן ביהמ"ש את אופן יצירת החובות - האם נוצרו בדרך רמייה או אגב הברחת נכסים; האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחיוביו; האם התנהגותו הייתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו ועוד כהנה וכהנה. ביהמ"ש ישווה לנגד עיניו גם את התנהגות החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל - שהרי, ניצול לרעה של ההליך, מלמד מניה וביה על העדר תום לב. הפסיקה שבה והדגישה כי חייב שלא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש, נמנע מלהתייצב לחקירה, לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם ע"י נציגי הכונ"ר, נמנע מלשתף פעולה עם הכונ"ר, צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו, נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה - כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו במהלך הליכי פשיטת הרגל. ודוק: ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' הכונס הרשמי, פ"ד מח (1)45; ע"א 5178/92 סמיר ואיטה אליהו נ' הכונס הרשמי, פ"ד מט(1) 435; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכונס הרשמי, פ"ד נז (4)197; פש"ר (מחוזי-חי') 514/03 קרן עמית ואח' נ' הכונס הרשמי (לא פורסם-ניתן ביום 15.8.04); פש"ר (מחוזי-חי') 343/00 איגר נ' הכונס הרשמי (לא פורסם, ניתן ביום 19.1.03); פש"ר (מחוזי-חי') 230/01 אגא עלי נ' הכונס הרשמי (לא פורסם, ניתן ביום 30.1.02). דיון ומסקנות 8. לאחר ששבתי ועיינתי בחוות דעת הכונ"ר, בתגובת החייב ובמסמכים הנוספים המצויים בתיק, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. 9. גרסת החייב מבוססת, רובה ככולה, על הטענה כי שיקים שלו נגנבו מביתו וזוייפו בידי אדם אחר שדרדר אותו לחובות. אלא שהכונ"ר הצביע על סתירות מהותיות בגרסת החייב, בפרט בכל הקשור בזהותו של האדם שגנב ממנו כביכול את השיקים. לאור העובדה כי החייב לא התלונן במשטרה על האירוע, הסכומים שמולאו בשיקים הגנובים כביכול, לא היו גבוהים ובמרבית המקרים, נעשה בהם שימוש לצורכי רכישות בכפרו של החייב, "נראה כי השיקים לא זוייפו ע"י עבריין אלא כי אכן קרוב משפחה של החייב (אולי אחותו כדבריו) הוא אשר עשה שימוש בשיקים". בהחלט ייתכן שהחייב בעצמו איפשר לבן משפחה או למכר לעשות זאת או העלים עין. ראוי לציין, כי החייב חשד באחותו, שהיא זו שגנבה ממנו את השיקים. הוא אף הצהיר על כך בשני תצהירים קודמים, בשנת 2000 ובשנת 2001. לא ברור כיצד החייב יכול היה לשכוח עובדה זו ועל כן טענתו כי פרט זה נשמט מזיכרונו ולכן לא הוזכר בבקשתו, הינה מיתממת. 10. הכונ"ר אף הצביע על כך שלפחות 7 תיקי הוצל"פ מתוך 22 התיקים שנפתחו נגד החייב, המסתכמים ב-315,000 ₪, נפתחו לפני התקופה שלטענתו נגנבו ממנו השיקים. לגבי חובות אלו, ודאי שהחייב לא הוכיח כי נוצרו בתום לב. בין היתר, טען החייב כי חתימתו זוייפה גם על שני שיקים נוספים ושטר משנת 1988 - היינו, כ-10 שנים לפני שלטענתו נגנבו ממנו השיקים, אך אין שום תימוכין לדבריו. גם לגבי סוג השיקים שנגנבו, עולות סתירות מגרסת החייב, כיוון שבתחילה טען כי השיקים שנגנבו הם רק של בנק הפועלים סניף אילת, אולם בחקירתו טען כי גם שני שיקים שהוצגו לו בחקירה, מחשבונו בבנק ערבי כפר ראמה, הם שיקים גנובים. 11. בגרסת החייב נגלו סתירות נוספות, המשליכות על מהימנותו. כך למשל, בבקשתו טען כי הוא פרוד מאשתו והוא ואשתו מצויים על סף גירושין. אולם בחקירתו אצל הכונ"ר טען כי הוא מתגורר ביחד עם אשתו ושני ילדיהם בקומת קרקע בבית אחיו בכפר חורפיש. חייב המוסר דיווחים כוזבים ו/או משנה לא פעם את גרסתו, ודאי איננו עומד בנטל המוטל עליו - הוכחת תום לב ביצירת החובות. 12. כמו כן לחייב חובות בסכומים ניכרים שנתבעו ע"י רשויות המס, לרבות חובות שנדרשו בדין קדימה. גם חובות אלו לרשויות המס לא נוצרו בתום לב ונראה כי בעטיים לא תצמח לנושים הרגילים תועלת בהליך פשיטת רגל. סוף דבר 13. אשר-על-כן, מכל הסיבות שנמנו, הבקשה נדחית. הנני מורה על ביטול צו כינוס הנכסים מיום 28.6.06, ביטול כל הצווים שניתנו מכוחו, לרבות צו עיכוב יציאה מן הארץ. ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ מעוכב למשך 45 יום מהיום. הכונ"ר יודיע ללשכות ההוצל"פ ולנושים שהגישו תביעות חוב, על ההחלטה. הכונ"ר יקזז את שכרו בהתאם לתקנות והיתרה תועבר לטובת הנושים.פשיטת רגל