הארכת מועד להגשת תביעת חוב

המערערת מצביעה על שני טעמים מיוחדים המצדיקים לטענתה את הארכת המועד להגשת תביעת חוב והם: א. אי ידיעה על קיום הליכי פשיטת הרגל של החייב והמשך בהליכים במסגרת תיק ההוצל"פ במטרה לגבות את החוב. ב. התנהלותו של החייב אשר נהג בחוסר תום לב ולא הודיע למערערת על מתן צו הכינוס ואף לא טרח להמציא למערערת העתק מבקשתו לעיכוב הליכים חרף החלטת ראש ההוצל"פ ובכך הוא פעל על מנת שהמערערת לא תדע על קיומו של צו הכינוס. להלן החלטה בנושא הארכת מועד להגשת תביעת חוב: החלטה 2. ביום 24.7.03 הגיש נושה בקשה למתן צו כינוס נכסים ולהכרזת פשיטת רגל כנגד החייב (להלן: "החייב"). 3. ביום 24.9.03 ניתן צו כינוס לנכסי החייב. 4. ביום 6.6.05 ניתן פסק-דין המכריז על החייב כפושט רגל. 5. בהתאם להוראות סעיף 71(ב) לפקודה "נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתקפידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע". המועד האחרון להגשת תביעות חוב במקרה דנן היה עד ליום 23.3.04. 6. המערערת, סופר דרינק בע"מ, הגישה את תביעת החוב שלה ביום 6.10.05, באיחור של כשנה וחצי, בצירוף בקשה להארכת מועד, הנתמכת בתצהירו של עו"ד איהאב סעדי. בהחלטתו מיום 19.12.05 דחה הנאמן את הבקשה להארכת מועד. מכאן הערעור דנן, לפיו, מבקשת המערערת לבטל את החלטת הנאמן ולהורות על הארכת המועד להגשת תביעת החוב שלה. 7. המערערת מצביעה על שני טעמים מיוחדים המצדיקים לטענתה את הארכת המועד והם: א. המערערת לא ידעה על קיום הליכי פשיטת הרגל של החייב והמשיכה בהליכים במסגרת תיק ההוצל"פ (מס' 2-98-02293-05 בלשכת ההוצל"פ בטבריה) במטרה לגבות את החוב. ב. התנהלותו של החייב אשר נהג בחוסר תום לב ולא הודיע למערערת על מתן צו הכינוס ואף לא טרח להמציא למערערת העתק מבקשתו לעיכוב הליכים חרף החלטת ראש ההוצל"פ ובכך הוא פעל על מנת שהמערערת לא תדע על קיומו של צו הכינוס. 8. בנימוקי החלטתו מציין הנאמן, עו"ד חסן עבאדי, כי הודעה על מתן צו הכינוס ועל מועד אסיפת הנושים הראשונה פורסמה כדין ברשומות ונשלחה ע"י הכנ"ר לכל הנושים, לרבות המערערת. הנאמן מדגיש בהחלטתו, כי הפרסום ברשומות ובעיתון מהווה מעין תחליף המצאה לכלל הנושים ודי בכך כדי להצדיק דחיית הוכחת חוב אשר הוגשה באיחור. הנאמן אף עיין בהחלטת ראש ההוצל"פ מיום 3.3.04, בה הוחלט על עיכוב הליכי ההוצל"פ מאחר וניתן צו כינוס במסגרת הליכי פש"ר, ומבהיר, כי חזקה שהמערערת או ב"כ ידעו על מתן צו הכינוס מאותו מועד. 9. בהודעתה מיום 7.2.06 מצטרפת ב"כ הכנ"ר לעמדת הנאמן ומתנגדת להארכת מועד להגשת תביעת חוב מטעם המערערת. 10. בהמשך לדיון מיום 13.3.06 הוגשה ביום 23.3.06 הודעה מטעם הנאמן, אליה צורפו שלושה מסמכים: א. הודעת מזכירות לשכת ההוצל"פ בטבריה, שלפיה נשלחה הודעה לעו"ד סעדי על עיכוב ההליכים ביום 3.3.04. ב. מכתבו של הכנ"ר אל ב"כ המערערת מיום 19.11.04 ובו הודעה על מתן צו הכינוס. ג. ריכוז הודעות דואר רשום מיום 13.4.05 באשר להצעת ההסדר בתיק הפש"ר, ובין היתר, אל ב"כ המערערת. 11. להודעתו מיום 26.3.06 צירף ב"כ החייב אישור הדואר, כי הודעת הכנ"ר מיום 13.4.05 נתקבלה בידי ב"כ המערערת ביום 15.4.05. 12. בתשובתה להודעת הנאמן שהוגשה ביום 30.3.06, טוענת המערערת, כי "לאחר עיון במסמכים לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי הודעות אלה לא נתקבלו ע"י ב"כ המערערת"(?!). ב"כ המערערת מפנה למספר פסקי דין בהם מצדדים בתי המשפט בנקיטת דרך וגישה מקלה עם הנושים שמבקשים להגיש תביעות חוב באיחור. 13. אף בהנחה, שנושה לא ידע בפועל על מתן צו הכינוס, הפרסום ברשומות ובעיתון ע"י הכנ"ר יוצרים חזקה כי הנושה יודע על פשיטת הרגל של החייב, לא כל שכן, כשהגוף לא מיוחסת חזקת הידיעה הוא גוף גדול, חזק ומאורגן המשתמש בעורכי-דין. 14. הנושה הטוען שלא ידע על מתן צו הכינוס ומטעם זה בלבד מבקש הארכת מועד, לא נעתרים לבקשתו. אי הידיעה של הנושה אינה מהווה "טעם מיוחד" כהגדרתו בסעיף 71(ב) לפקודה. ב- רע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' נפסק על ידי כב' השופטת דורנר, כי "אי ידיעה אינה יכולה לשמש טעם מיוחד כשלעצמו מקום שהחובה היחידה שמטיל החוק היא פרסום הודעה על הכרזת פשיטת הרגל בעיתון וברשומות". יתרה מזו, אם נקבל את הגישה, לפיה אי ידיעה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד, הדבר עלול לרוקן מתוכן את הוראת סעיף 71(ב) סיפא לפקודה ולפגוע בתכלית העומדת מאחורי הגבלת הזמן שנקבעה בסעיף 71(א) לפקודה, שנועד כדי לאפשר קבלת מצב אמיתי לגבי היקף חובות החייב ולאפשר לו להתארגן ולהציע הצעות הסדר לנושים וכן לאפשר לו לבקש הפטר בגין חובותיו ולפתוח דף חדש בחיים. 15. המערערת שבפני טוענת לא רק לאי - ידיעה אלא להתנהלות חסרת תום לב מצד החייב אשר פעל על מנת שלא תדע על מתן צו הכינוס. אין בידי לקבל את טענתה של המערערת. לא עלה בידי המערערת להניח תשתית ראייתית להוכחת טענתה. המערערת תקפה את התנהלותו של החייב לאורך כל הדרך, אך לא הצביעה על אירועים ספציפיים לאחר מתן צו הכינוס, המראים כי החייב פעל על מנת להעלים את העובדה אודות מתן צו הכינוס מידיעתה של המערערת. לא למותר לציין, כי הדין אינו מטיל חובה על החייב לדווח לנושים או לתיקי ההוצל"פ התלוים ועומדים נגדו על מתן צו הכינוס, "וממילא גם לא ניתן לראות באי-דיווח החייבים על צו הכינוס בלשכת ההוצאה לפועל, חוסר תום לב כאשר לא מוטלת עליהם חובה לדווח לו" (דברי כב' השופטת דורנר ב - רע"א 6610/97). 16. לא זו אף זו, החייב במקרה דנן טרח והגיש ביום 1.3.04 בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ בתיק ההוצל"פ שנפתח ע"י המערערת בטבריה עקב מתן צו הכינוס וראש ההוצל"פ נעתר לבקשתו והורה לעכב את ההליכים כנגד החייב. טענותיה של המערערת, כי לא קיבלה העתק של הבקשה ולא ידעה סיבת העיכוב, אין בהן ממש. אף אם לא קיבלה העתק של הבקשה, משידעה על החלטת ראש ההוצל"פ, והמערערת לא הצביעה על סיבה הגיונית שלא תדע עליה או לא תקבלה באמצעות ב"כ, פתוחה הדרך בפניה לבדוק בתיק ההוצל"פ ולברר מהי סיבת העיכוב; זוכה שלא נוהג כך, אין לו להלין אלא על עצמו. 17. אף ב"כ הכנ"ר טרח ושלח הודעה למערערת אודות מתן צו הכינוס והצעת ההסדר, כאשר לפחות זו האחרונה, בענין הצעת ההסדר, נתקבלה אצל ב"כ המערערת. 18. לאור האמור, ובאין טעם מיוחד לאיחור המשמעותי בהגשת תביעת החוב של המערערת, דין הערעור להדחות. משכך, אני מורה על דחיית הערעור ומחייב את המערערת לשלם לנאמן הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ + מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.הארכת מועדתביעת חובחוב