בתאריך 23.9.99 הפקיד התובע בחשבונו של הנתבע סך של 53,500 ₪ וזאת ללא כל מסמך בכתב נלווה אשר יתעד את תכלית ההפקדה. הצדדים חלוקים בשאלת מהותו של הסכום הנ"ל, דהיינו לאיזו תכלית הוא הועבר לנתבע. להלן פסק דין בנושא העברה בנקאית ללא מסמך בכתב: פסק דין בפני תביעה כספית לתשלום הסך של 81,488 ₪. רקע עובדתי בין קבלן יציקות ועבודות בטון (להלן: "התובע") ורו"ח במקצועו (להלן: "הנתבע") התקיימו במועדים הרלבנטיים לתביעה זו יחסים חבריים קרובים כאשר עד שנת 1993, אלה כללו גם יחסים מקצועיים. אין חולק כי בתאריך 23.9.99 הפקיד התובע בחשבונו של הנתבע (מס' חשבון 500063 בסניף 754 של בנק הפועלים) סך של 53,500 ₪ המהווים לפי השער היציג באותה עת 12,500 $ וזאת ללא כל מסמך בכתב נלווה אשר יתעד את תכלית ההפקדה. הצדדים חלוקים בשאלת מהותו של הסכום הנ"ל, דהיינו לאיזו תכלית הוא הועבר לנתבע. גרסת התובע לגרסת התובע בכתב התביעה בסביבות חודש ספטמבר 1999 פנה אליו הנתבע ומסר לו כי ישנה חברה אמריקאית אשר מחפשת משקיעים. הנתבע ביקש מהתובע להשתתף עימו בעסקה ולהלוות לו 12,500 $ לצורך ביצוע ההשקעה מאחר ולנתבע חסרים 12,500 $ מתוך 25,000 $ הנחוצים כמינימום בעיסקה. הנתבע מסר כי מדובר בהלוואה לשנתיים ובתמורה תשלם החברה האמריקאית ריבית דולרית בשיעור 10% לשנה. לגרסת התובע הנתבע ציין בתגובה לשאלתו כי הוא בדק את ההשקעה ומדובר בהשקעה בטוחה,חסרת סיכון. לשאלת התובע השיב הנתבע כי בעיסקה לא מעורב אחיו של הנתבע בשם אריה שהוא לטענתו בעל עבר פלילי. לטענת התובע אחרי כל אלה השתכנע והסכים להלוות לנתבע את הסך של 12,500 $ שהופקד כאמור בחשבונו של הנתבע. לטענת התובע בכל פעם שהתעניין בנוגע להתקדמותה של העסקה, זכה לתשובה "אין לך ממה לחשוש". אלא, שכעבור שנתיים, החל הנתבע להתחמק מלשוחח עם התובע ובסופו של יום התברר כי העסקה התמוטטה וכל הכסף שהושקע ירד לטימיון. לטענתו, מעולם לא הוצגו בפניו מסמכים המצביעים על ביצועה של ההשקעה, על הפקדת הכסף בחשבון החברה וכן על התמוטטותה. לימים, התברר כי החברה מעולם לא הייתה קיימת והכסף הועבר לחשבונו של אח הנתבע בארה"ב. על כן, טוען התובע כי מדובר בעסקה שבוצעה בתרמית והוא הודיע על ביטולה במכתב מיום 22.9.03, או לחילופין בעסקה בלתי חוקית שנעשתה לשם קניית מניות שאינן מונפקות לציבור (דבר שאסור עפ"י הדין האמריקאי) שדינה ביטול. לפיכך דורש אחת משנים: אם ימצא שהעיסקה בוצעה והנתבע קיבל ריבית דולרית כפי שדובר אזי סכום הנזק הוא סכום התביעה. אם ימצא כי העיסקה היא בלתי חוקית או על פי העילה הנזיקית ידרוש התובע את מלוא הסכום ששילם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ששילם לנתבע את הסכום. גרסת הנתבע לגרסת הנתבע בכתב ההגנה נודע לו בסמוך לחודש ספטמבר 1999 בדבר אפשרות השקעה בחברה אמריקאית בשם: Encore Network Inc (להלן: "החברה" או "החברה האמריקאית") העוסקת בפיתוח מיזם בתחום הפירסום וכי הוא כמשקיע נתבקש להשקיע סכום מינימלי של 25,000 $ כנגד הקצאת 10,000 מניות בחברה. בנוסף הוא כמשקיע יקבל ריבית דולרית של 10% לשנה. הנתבע התייעץ עם התובע כבעל מוניטין בתחום הנומורולגיה בקשר לעיסקה וזה הביע את רצונו להשתתף בהשקעה ואף השיב "יש ברכה בהשקעה זו". הוסכם באותה פגישה כי כל אחד מהצדדים ישקיע 12,500 $ ובעקבות זאת העביר התובע לנתבע את הסך הנ"ל ביום 23.9.99 . בתאריך 24.9.99 העביר הנתבע את הסך הכולל של 25,000 $ לארה"ב בהתאם להנחיות החברה לטובת Bank 6700220789 C/A Pat Hade of New York 67 Lafayette Av.Suffern NY 10901 USA.. מספר ימים לאחר העברת הסכום המדובר, התקבלה תעודת מניה למוכ"ז מהחברה האמריקאית הנושאת תאריך 24.9.99 המאשרת הקצאת 10,000 מניות רגילות של החברה. עם קבלתה, הועבר בתאריך 29.9.99 עותק שלה לתובע הנושא מילותיו של הנתבע בכתב ידו לפיהן 50% מערכה של תעודה זו שייך לתובע. כיתוב זה מופנה ,על פי כותרתו למירי אשתו של הנתבע. סמוך לשנת 2001, נודע לנתבע כי בעליה של החברה נפטר בפתאומיות ולכן נותק הקשר עם החברה האמריקאית. כשניסה לברר מספר פעמים את גורל ההשקעה נכשל. רק ביום 22.9.03 פנה אליו התובע לראשונה ודרש השבה. דיון גרסת התובע כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה בתצהירו,עדותו ועדות העדה מטעמו בת זוגו הגב' אסיס רבקה מעלה תמיהות וסתירות באשר לעילת התביעה כנגד הנתבע. כפי שגם ציין ב"כ הנתבע בסיכומיו סבור אני שהתובע מסתמך בתביעתו זו על עובדות שאינן מתיישבות זו עם זו בניגוד לתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984. על אף שבסעיף 10 לכתב התביעה ובסעיף 15 לתצהירו מציין התובע כי הסכים להלוות לנתבע את הסכום הרי שבפירוט העילות בסעיף 23 לכתב התביעה אין התובע מציין את העילה הפשוטה של החזר הלוואה שהגיע מועד פרעונה. תחת זאת מפרט התובע עילות של יעוץ רשלני,הפרת חובת נאמנות של הנתבע כרו"ח כלפי התובע, רשלנות מצד הנתבע כאשר המליץ לתובע להשקיע כספו בהשקעה המפוקפקת וכו'. יש לכך חשיבות משנה שעה שב"כ התובע בסיכומיו מעמיד את המחלוקת כך: "האם הכסף נמסר למטרת הלוואה (כטענת התובע) או שמא למטרת השקעה משותפת של הנתבע והתובע (כטענת הנתבע)". זאת ועוד, הגב' אסיס בתצהירה אף מוסיפה גוון אחר ונוסף לטענות התובע בציינה שהתובע נתן את כספו כהלוואה לחברה האמריקאית ואם חברה זו לא תחזיר את כספי ההלוואה אזי הנתבע על פי התחייבותו בפניה יהיה אחראי באופן אישי להחזר כספי ההלוואה (סעיף 4 לתצהירה). אולם גם גרסה זו לא החזיקה מעמד שעה שבחקירתה גרסה למעשה כי התובע נתן לנתבע הלוואה אישית (ע' 8 ש' 9) אותה עליו להחזיר. טענות אלה כשלעצמן לא מתיישבות אם הטענות ליעוץ רשלני ושאר הטענות כפי שהועלו בסעיף 23 לכתב התביעה. בהקשרה של מהותה של הגרסה הנטענת ע"י התובע וכסמן לדרך הפתלתלה הדו משמעית והבלתי אחידה של התובע ראוי לציין ענין שטר המניות והרישום של הנתבע על עותק שלו כפי שצויין לעיל. החקירה הנגדית בענין זה התנהלה כדלקמן: "ש. פתאום אתה מקבל מסמך שעליו נראה שזה שטר מניות שאומר כי מגיע לך 50% מזה, אתה לא אומר לרוני תשמע השתגעת? ת. אם היה מבקש ממני הייתי מלווה לו כסף אפילו במחיר של משכון הבית ככה חברים היינו. אני ראיתי במסמך זה כביטחון שלי כיוון שאין לי שום מסמך אחר. אפילו את המסמך להפקדה מסרתי לו. ש. ממתי הגרסה הזו נולדה שפתאום שטר המניות הופך בטחון הלוואה? ת. כל הזמן זה היה..." (עמ' 16 לפרוטוקול, שו' 9-15) טענה זו עומדת בסתירה חזיתית להצהרתו בסעיף 17 לתצהירו לפיה "שטר זה כלל לא ענין אותי בקשר לעיסקה אלא רק במישור היחסים שבין רוני לבין אשתו". כמו כן עולה התמיהה: מחד, מציג התובע את החברות בינו לבין הנתבע כחברות בלב ובנפש, חברות עמוקה ואמיתית שבה מוכנים לתת ולהקריב הרבה בשביל האחר על בסיס של יחסי אמון ביניהם, כאשר בשל כך אף את טופס ההפקדה הוא לא קיבל, אך מאידך, מספר ימים לאחר אותה מחפש לפתע התובע בטחון . מה נשתנה במהלך אותם ימים ? סתם התובע ולא טרח להבהיר. בחקירתו התובע מעיד כי על פי העתירה בסעיף 29.1 לכתב התביעה הוא מבקש "את הכסף שהשקעתי בריבית של 10% שנתי" (ע' 15 ש' 23). אולם מספר שורות קודם לכן באותו עמוד בפרוטוקול מצוטט הנתבע כמי שאומר "אני לא השקעתי בחברה הלוותי כסף" (ע' 15 ש' 5). שוב יש בכך כדי להצביע על חוסר העקביות והאחידות בגרסת התובע. הנתבע העביר לתובע העתק של תעודת המניות ורשם בכתב ידו על גביה ש-50% מערכה שייך לתובע כשהוא יוצא מנקודת הנחה שהיא כשרה ותקפה. ובמעשה זה יש כדי להצביע כי התנהלו השניים כשותפים שווים לעסקה. התובע מנגד לא טרח לפנות לנתבע בענין זה אשר לכאורה מצביע על שותפות בהשקעה ולהסב את תשומת לבו שזה לא מתיישב עם הסיכום כפי גרסתו של הלוואה לנתבע. במסגרת הראיות שהובאו בפני, הוצגה קלטת המתעדת שיחה ארוכה בין הצדדים המאפשרת לשפוך אור נוסף על רוח הדברים ואופייה של העסקה: רוני: "אני לא הולך להתווכח אתך. תשמע, יכול שאמרתי, למה ככה, אני לא מתווכח. יש עובדה ברורה שאמרתי, תשמע, זה אי... עסקה עם אריה (ע' 3 לתמליל, ש' 24-26)...ואריה היה ברקע של הדברים" (ע' 4 לתמליל ש' 3). בהמשך ממשיך רוני ומדבר על אריה (אחיו, בעל העבר המפוקפק): " לא נשוי, אין לו בית, אין לו כלום, מי יטפל בו, עוד מעט הוא בן שבעים, שנה הבאה הוא בן שבעים, היא (האמא - א.א.) תהיה בת תשעים והוא בן שבעים. שיישרף, הבן אדם עשה כל כך הרבה רע לאנשים, הוא עשה גם רע, בזה שהוא עשה טוב, כי הוא, כי הוא כי הוא מהפנט אותך,אתה מבין? אני מתפלא עליך ועלי, איך שנינו הלכנו לדבר הזה."(ע' 8 לתמליל,ש' 1-6). ועוד בהמשך מוסיף ואומר: "וכתבתי ב... כלפי הבנק שזה העברה לאח שלי, כי אסור לי לכתוב להעביר לבן אדם, מבלי לקנות, אסור לי אני רו"ח, אמרתי, העברה לאח שלי, מה שהוא עשה עם זה לא מעניין אותי, זה אח שלי, לא יכול לשנות את זה..." (ע' 10 לתמליל, ש' 17-21). מהמצוטט לעיל עולה, כי כבר בראשית הדרך היה ידוע לשני הצדדים שאריה נמצא ברקע ומעורב בצורה זו או אחרת בעסקה המדוברת. יש בדברים הנ"ל כדי לסתור את גרסתו של התובע, לפיה אמת זו התבררה לו רק בסמוך להגשתה של התביעה. ובנוגע לשאלה שבלב המחלוקת: האם עסקינן בהלוואה או בהשקעה? נאמר: אשקר: "באמת אנחנו עכשיו, מרוח חברית לא, זה כל הסיפור, אמרתי לי, הכסף הזה הולך להלוואה לשנתיים, אמת? נכון שככה דיברנו? הלוואה לשנתיים, יתנו עשרה אחוז דולרים. וכשהם יצאו יתנו בונוס. שאלתי אותך, זה לא מסוכן? אמרת לא מסוכן. אני אומר מה שהוא לא נכון,עכשיו,למי?"(ע' 2 לתמליל, ש' 22-26) רוני: " אני לא מתכוון להתווכח עם אשקר, על העובדות, מה שאמרת עכשיו, זה נכון אבל זה לא מאה אחוז נכון. בגדול זה נכון, בגדול זה נכון, אבל מה, אני אתך לא, אנחנו לא הולכים להתווכח". (ע' 3 לתמליל ש' 12-15) רוני: "... גם אני חשבתי שזה בסדר והלכתי על זה, בדיוק כמוך. מה שאתה שמת, אני שמתי, וכמו שאתה לא ראית מזה שקל, גם אני לא ראיתי מזה שקל..." (ע' 4 לתמליל, ש' 4-7) הנתבע, בניגוד לתובע, לא מודע לעובדה שהשיחה מוקלטת ובאופן טבעי משתמש בשפה של שותפות ואינו מסכים לדברים שמנסה התובע לשים בפיו. הווה אומר: הנתבע אינו מודה, כפי שהתובע מקווה כי יעשה, שאכן דובר על הלוואה לשנתיים וכו'... (ראה תמליל מצוטט). לא זו אף זו, גם כשמשתמש הנתבע בעצמו במילה 'הלוואה' אין משתמע מהקשר הדברים כי זוהי הלוואה של התובע לנתבע, אלא הלוואה של שניהם לחברה האמריקאית וזוהי ההשקעה המדוברת. אשקר: "אמרתי, אם הכסף הזה הולך... להלוואה, לא לשימוש, אז הכסף צריך שיהיה". רוני: "הוא הלך להלוואה לחברה המחורבנת הזו..." (ע' 9-10 לתמליל, ש' 27-28, ש' 1 בהתאמה). כמו כן, עולה מדבריו של הנתבע שברור היה לשני הצדדים, כבר מבעוד מועד, שעוסקים הם בעסקה בלתי חוקית על פי הדין האמריקאי שהרי הנתבע מצהיר על כך והתובע לא מגלה כל הפתעה או תרעומת לדבריו. רוני: "... אבל אסור לבקש ממני כסף על מניה. רק אם זה הנפקה ציבורית. פעם בדקתי את זה ו... בארצות הברית היה כתוב שזה לא חוקי. הדבר הזה הספציפי הזה, עלו על זה, הדבר הזה, מה שאנחנו שנינו עשינו. למה? למה זה לא הייתה הנפקה לציבור..." (ע' 6 לתמליל, ש' 12-16). מן העדויות אף עלה כי בחודש נובמבר 2001, חודשיים לאחר מועד החזרת הקרן והריבית של ההלוואה, כטענת התובע, הנתבע הלווה לתובע 6,000 ₪ והתובע השיב לו הלוואה זו כעבור שבועיים (סעיף 12 לתצהיר הנתבע שלא נסתר ועדות התובע בע' 16 לפרוטוקול) . אם כך, תמוה מדוע היה צורך בהלוואה זו כאשר לפי גרסת התובע הנתבע חייב לו כסף. הרי יכול היה לומר לו "השב את ההלוואה שנתתי לך או חלקה לו אני זקוק כעת" או לפחות לטעון לקיזוז ולא להשיב הלוואה זו. לטענת ב"כ התובע כי הנתבע הציג רק ראיות משניות בקשר להעברת הכספים אין על מה לסמוך. לתצהיר הנתבע צורף נספח א' הכולל למעשה שני מסמכים. האחד,התחתון, הינו טופס אישור על ביצוע עיסקה בסך 25,000 $ ובו פרטי חשבון המוטב. הודעת החיוב המפורטת ,אשר נרשם במסמך הנ"ל כי תועבר בנפרד,היא למעשה המסמך השני בנספח א' ובו יש פירוט ההעברה והחיובים השונים הנלווים לה. הנה כי כן, הנסיבות והראיות שבתיק הנ"ל אינן מצביעות על כיוון אחד באופן ברור וחד משמעי, אך עם זאת, נוטות הן יותר לגרסתו של הנתבע מאשר התובע. התובע העלה טענות עובדתיות חלופיות שאינן מתיישבות זו עם זו וגם אם טענה בענין זה לא נטענה בכתב ההגנה אינני מוצא לנכון להתעלם מכך שכן פגם זה יורד לשורשה של התביעה ומהותי לשאלת קבלת התביעה. בעל דין צריך להציג גרסה עובדתית אחת ככל שהעובדות אמורות להיות בידיעתו, כמו במקרה דנן, ולא לפעול "בשיטת מצליח" ולהציג מספר גרסאות עובדתיות שמא אחת מהן תתקבל. על התובע מוטל נטל השכנוע וזה במקרה דנן לא הורם. סיכום לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.בנקמסמכים