בקשת שינוי אחריות בעלי המניות מבוססות על הוראת סעיף 344(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 שכותרתו "שינוי אחריות בעלי המניות" הקובע כי "חברת שאחריות בעלי המניות בה אינה מוגבלת רשאית לשנות את תקנונה ולקבוע באישור בית המשפט בבקשה לפי סעיף 350(א) ובתנאים שייקבעו, כי אחריות בעלי המניות בה מוגבלת; השר רשאי לקבוע הוראות לביצוע סעיף זה". להלן פסק דין בנושא שינוי אחריות בעלי המניות: פסק דין ההליכים 1. בחמשת התיקים שבכותרת הוגשו בקשות זהות - בקשות לשינוי תקנון החברות המבקשות באופן שתשתנה אחריות בעלי הזכויות בהן. המבקשות הן חברות שאינן מוגבלות בערבות ואין להן מניות והן מעוניינות לשנות את התקנון, באופן שייקבע בו שאחריות בעלי המניות תהיה מוגבלת. במילים אחרות, המבקשות מעוניינות להפוך מחברות שאינן מוגבלות בערבות לחברות בע"מ. בבקשות צוין רשם החברות כמשיב יחיד. 2. המבקשות מפעילות סניפים של רשת "סופר פארם" ברחבי ירושלים. בבקשות נטען, שאין שעבודים על נכסי המבקשות, למעט שעבוד צף על כל נכסיהן לטובת חברת סופר פארם (ישראל) בע"מ, שהיא החברה שהמבקשות קיבלו ממנה זיכיונות, והמחאת זכויות לחברה הנ"ל על כל הכספים המגיעים למבקשות מחברות כרטיסי האשראי, קופות החולים ומשרד הבטחון. עוד הוצהר, כי לחברות אין חובות לנושים "מלבד התחייבויות הנובעות מפעילותן העסקית השוטפת". בעלי הזכויות במבקשות, האחראים לכל התחיבויותיהן ומשמשים כמנהליהן, מוכנים לערוב לכל חובות המבקשות כפי שיהיו קיימים עד ליום שינוי התקנון. מטעם זה נטען, כי השינוי המבוקש לא יפגע כלל בנושי המבקשות. בבקשות מתבקש בית המשפט לאפשר למבקשות לקבל את עמדת הנושים לבקשה בדרך של כינוס אסיפת נושים, אשר דבר קיומה יתפרסם מבעוד מועד בשני עיתונים יומיים. 3. כאמור, המשיב בבקשות הוא רשם החברות. תחילה הודיע המשיב, כי אין לו כל עמדה בתובענות וביקש לפטור אותו מהתייצבות לדיונים. על אף עמדה זו סברתי שיש מקום לבקש מהמשיב להתייחס לשאלה, האם הבקשות דנן אמורות להיות מוגשות על פי סדרי הדין הקבועים בתקנות חברות (בקשה לפשרה או להסדר), תשס"ב-2002 (להלן - "התקנות"). ואכן, בדיון מיום 21.12.05 ביקש המשיב שיתאפשר לו לפרט בכתב את עמדתו בסוגיה הנ"ל, זאת לאחר שתחילה תנמקנה המבקשות את עמדתן-שלהן בנדון. בהמשך הגישו המבקשות את טענותיהן, המשיב השיב להן והמבקשות הגיבו לטיעוני המשיב. יצוין, כי עמדתו של המשיב השתנתה לעומת העמדה המקורית שגילה, לפיה אין לו ענין בתובענות. הפעם טען המשיב, כי הוא אינו המשיב הנכון לבקשות וכי יש למחוק את הבקשות, שכן היה צריך להגישן באופן שתקוימנה דרישות התקנות, מה שלא נעשה. המבקשות טוענות, שהוראות התקנות לא חלות על בקשות כגון-דא, ולחלופין, כי יש לפטור אותן מקיום הוראות התקנות. עמדת המבקשות היא, שהבקשות הוגשו בדרך דיונית ראויה, וכי, בהתחשב בנסיבות הענין (ובעיקר בכך שלטענת המבקשות ההליכים שהוצעו על ידן מבטיחים את נושי המבקשות מפני כל פגיעה), אין לחייב את המבקשות לנקוט בהליך אחר ויש להיענות לבקשתן לכנס אסיפת נושים בגדרן של התובענות כפי שהן מנוסחות עתה. דיון 4. הבקשות שלפני מבוססות על הוראת סעיף 344(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן - "החוק"), שכותרתו "שינוי אחריות בעלי המניות", וזו לשונו: "חברת שאחריות בעלי המניות בה אינה מוגבלת רשאית לשנות את תקנונה ולקבוע באישור בית המשפט בבקשה לפי סעיף 350(א) ובתנאים שייקבעו, כי אחריות בעלי המניות בה מוגבלת; השר רשאי לקבוע הוראות לביצוע סעיף זה" (ההדגשה אינה במקור). בפועל לא הותקנו תקנות מיוחדות מכוח סעיף 344(א) לחוק. במצב זה יש ליתן ביטוי לאמור בסעיף הנ"ל, לפיו הבקשה לשינוי באחריות בעלי המניות היא "בקשה לפי סעיף 350(א)". בקשה לפי סעיף 350(א) היא בקשה לפשרה או הסדר בין החברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, וסדרי הדין בבקשה זו נקבעו בתקנות שהותקנו מכוח הוראת סעיף 350(יב) לחוק. כלומר, הסמכות לקבוע הוראות לביצוע סעיף 344(א) לחוק הופעלה על-ידי השר במשולב עם הסמכות לקבוע הוראות להפעלת סעיף 350(א) לחוק, דהיינו, במסגרת התקנות. אכן, ההפניה בסעיף 344 לחוק היא אך לסעיף 350(א) ולא לסעיף 350(יב), שבו נקבעה הסמכות להתקין תקנות, ואולם, כמפורט להלן, אין בכך כדי לשלול את המסקנה שהתקנות חלות גם על בקשה לפי סעיף 344(א) לחוק. סעיף 350(א) קובע, כי במקרה של הצעת פשרה או הסדר בין חברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, רשאי בית המשפט, על פי בקשה של גורם מעונין (החברה, נושה, בעל מניה או מפרק), להורות על כינוס אסיפת נושים או אסיפת בעלי מניות. סעיף 350(יב) קובע, כי שר המשפטים רשאי "לקבוע הוראות לענין ביצוע סעיף זה ... וכן לענין סדרי דין ...". כאמור, מכוח הוראת סעיף 350(יב) הותקנו התקנות, אשר קובעות, בין היתר, כי על מי שמעונין להגיש בקשה להסדר נושים מוטלת חובת לפרסם את דבר הגשת הבקשה ולהמציאה לצד מעונין על פי דרישתו (תקנה 2(א)). עוד נקבע בתקנות, כי יש להמציא הודעה על הגשת הבקשה לחברה, לנושים המהותיים (שהם נושים מובטחים וכן "נושים מהותיים" כהגדרת מונח זה בתקנות החברות (מיזוג), תש"ס-2000), לבעלי מניות ולוועד עובדי החברה, אם לחברה 50 עובדים או יותר (תקנה 3 לתקנות). אכן, תקנה 3(ג) לתקנות קובעת, כי ההוראות המחייבות המצאות כאמור לעיל לא תחולנה אם בית המשפט נתן הוראות אחרות, בכללן פטור ממשלוח הודעות לנושים או לבעלי מניות, "אם לא קיים חשש כי ייפגעו מהבקשה, או מטעם מיוחד אחר שיירשם". תקנה 7(א) לתקנות מחייבת לפרט בבקשה לפשרה או להסדר נתונים שונים בנוגע לחברה ולפעילויותיה, ותקנה 7(ב) לתקנות מחייבת לצרף לבקשה כאמור מסמכים שונים. תקנה 8 לתקנות מסמיכה את בית המשפט לפטור את המבקש מחובת פירוט חלק מהפרטים שיש לפרטם או מחובת צירוף חלק מהמסמכים שיש לצרפם, אך לא ניתן לקבל פטור כולל אלא רק ביחס לחלק מהדרישות, כמפורט בתקנות. במקרה דנן לא פעלו המבקשות בדרך הקבועה בתקנות וגם לא ביקשו מבית המשפט פטורים או הקלות. דבר הגשת הבקשות לא פורסם והבקשות לא הומצאו לגורמים שיש חובה להמציאן אליהם. אפילו חברת סופר פארם (ישראל) בע"מ, שהיא בוודאי "נושה מהותי" לא צורפה לבקשות ועמדתה לגביהן לא פורטה (אם כי ניתן להניח כי היא מסכימה להן). המבקשות לא כללו בבקשות את הפרטים המתבקשים על פי תקנה 7(א) ולא צירפו את המסמכים שיש לצרפם על פי תקנה 7(ב) לתקנות. 5. כאמור, עמדת המבקשות היא, שהוראות התקנות כלל לא חלות על בקשות לפי סעיף 344 לחוק, מה גם שהוראות אלה מיותרות, לשיטתן, ככל שמדובר בבקשות מסוג זה. המבקשות מנמקות את עמדתן בכך שבסעיף 344(א) ההפניה היא לסעיף 350(א) בלבד ולא לסעיף 350 כולו, ומכאן שהתקנות, שהותקנו מכוח הוראת סעיף 350(יב), אינן נוגעות לבקשות לשינוי באחריות בעלי המניות. טיעון זה אין לקבל. סעיף 344(א) קובע, שבקשה בענין שינוי אחריות בעלי המניות תוגש כבקשה לפי סעיף 350(א) לחוק. באשר לבקשה אחרונה זו נקבעו סדרי דין, שכן סעיף 350(יב) מתייחס לסמכות להתקין תקנות לענין ביצוע סעיף 350 לחוק כולו, לרבות סעיף משנה (א). נמצא, שכאשר נקבע שבקשה לפי סעיף 344(א) תוגש בדרך שמגישים בקשות לפי סעיף 350(א), בהכרח תחולנה על בקשה זו ההוראות שנקבעו לענין בקשה לפשרה או להסדר, דהיינו - הוראות התקנות. משמעותה של עמדת המבקשת היא, שלבקשה לפי סעיף 344(א) לא נקבעו למעשה סדרי דין. אם נקבל עמדה זו, כי אז אין כל היגיון להפניה לסעיף 350(א) לחוק שנעשתה בסעיף 344(א). בסעיף 350(א) עצמו לא נקבעו סדרי דין כלשהם. על כורחך אתה אומר, שההפניה לסעיף 350(א) לחוק, שנעשתה בסעיף 344(א) לחוק, משמעותה שהמחוקק ביקש להחיל את סדר הדין שנקבע לצורך סעיף 350 לחוק, גם על בקשות לפי סעיף 344 לחוק. סדרי הדין שנקבעו לצורך סעיף 350 מתאימים, בשינויים כאלה ואחרים, גם לבקשה לשינוי אחריות בעלי המניות, שכן לשני ההליכים יש השלכות על נושי החברה, שהרי יש בהם כדי לשנות את היקף או אופי החבות כלפיהם. אגב, כפי שהראה המשיב, ועדת המשנה לחוק החברות, אשר דנה בהוראת סעיף 344 לחוק (סעיף 398 להצעה), הדגישה את הצורך שנוסחו של סעיף זה יבטא את המגמה לפיה הפרוצדורה שנקבעה לסעיף 350 (סעיף 403 להצעה) תוחל במלואה גם על בקשה לשינוי אחריות בעלי המניות. 6. אין ספק שחלק מהדרישות הקבועות בתקנות אינן רלוונטיות או אינן נחוצות לבקשות מהסוג הנדון (כפי שהן אינן רלוונטיות לסוגים אחדים של בקשות להסדר נושים), אך בכך אין כדי לשלול את תחולתן של התקנות גם על בקשות לפי סעיף 344 לחוק. יש לזכור, כי מתקין התקנות היה ער לכך, ולפיכך איפשר לבית המשפט להקל בעניינים שונים ולפטור את המבקש מקיום חלק מהדרישות המפורטות בתקנות. כאמור, המבקשות לא טרחו לבקש פטור, אלא טענו באופן גורף שהתקנות אינן חלות. יש לזכור, כי התכלית, שסדרי הדין שנקבעו לבקשה להסדר נושים אמורים להגשים, צריכה להיות מוגשמת, בעקרון, גם על ידי סדרי הדין בבקשה להגבלת אחריות בעלי מניות, אשר כפועל יוצא ממנה ישתנה מערך הזכויות של נושי החברה, הרצוניים והבלתי רצוניים. בשני המקרים נקבעו סדרי דין שמטרתם, בין היתר, להבטיח הגנה על זכויות הנושים וגורמים אחרים שעלולים להיפגע. לפיכך, אין לומר כי החלת הוראות התקנות גם על בקשה לפי סעיף 344 לחוק אינה סבירה על פניה. 7. המבקשות טוענות, כי החלת התקנות על הבקשות דנן תביא לסרבול ההליך עד כדי סיכולו, במיוחד במקרים כגון המקרה דנן, בו מדובר בחברות פעילות, שלהן קשרי מסחר ענפים עם גורמים רבים. התשובה היא, שהתקנות מאפשרות להקל וליתן פטורים, כמפורט לעיל. אכן, מתקין התקנות היה ער לכך שהפרוצדורה המפורטת בהן אינן מחויבת בכל המקרים. יתכן גם שאין מקום לחייב את המבקשות לעמוד בכל הדרישות שבתקנות, הן לענין המצאת הבקשות, הן לענין הנתונים שיש לפרט בהן והן לענין המסמכים שיש לצרף אליהן. ואולם, על מנת שניתן יהיה לשקול את האפשרות ליתן פטורים למבקשות, עליהן תחילה להעמיד את הבקשות בתנאי הסף של התקנות ולפרט מהם הפטורים המבוקשים, תוך התייחסות להוראות התקנות (שכן הפטורים אפשריים רק לגבי חלק מהדרישות ואין מקום לפטור גורף, כפי שמתבקש במקרה דנן, כטענה חלופית, למקרה שייקבע שהתקנות אכן חלות). כאמור, דבר זה לא נעשה על ידי המבקשות. בהקשר זה, של בקשתן החלופית של המבקשות ליתן להן פטור מקיום החובות המפורטות בתקנות, אוסיף, כי מעבר לכך שמתבקש פטור גורף, הרי שאין לפני בית המשפט די נתונים לבחון כראוי בקשה זו. כך, למשל (ומדובר בדוגמאות בלבד), לא ברור האם למבקשות "נושים מהותיים" (כהגדרתם לעיל), האם למבקשות נכסים, האם יש בעסקן של המבקשות, או במי מהם, ועד עובדים וכו'. אכן, אם יסתבר כי אין נושים מהותיים, אין ועד עובדים וכו', יתכן שניתן יהיה להעניק למבקשות את כל הפטורים האפשריים על פי התקנות. ואולם תחילה יש להניח תשתית ראויה לצורך קבלת הפטורים. ודוק - אין די בכך שבסופו של דבר הכוונה היא לכנס אסיפת נושים, כך שלנושים תהיה הזדמנות להביע את עמדתם. אם היה די בכך, לא היה צורך בקביעת סדרי דין כמפורט בתקנות. נראה, כי מתקין התקנות סבר שיש מקום לחייב את המבקש לעמוד בתנאים מסוימים עוד לפני שיוחלט על כינוס אסיפת הנושים, כדי לאפשר למי מהנושים להביע עמדתו בבית המשפט, ולא רק באסיפת הנושים, עוד בטרם תכונס אסיפה זו. לפיכך, העמידה בדרישות התקנות אינה רק עניין טכני, שניתן לוותר עליו כליל. אינני שולל את האפשרות, אשר נטענה על ידי המבקשות, לפיה, בנסיבות המקרה דנן, אין חשש ממשי של פגיעה אפשרית בנושים. ואולם, טיעון זה נשמע מפי המבקשות בלבד ויש לאפשר לנושים הפוטנציאליים לדעת על דבר הגשת הבקשות ולפנות לבית המשפט, שמא תוצג על ידם תמונה שונה. ללא מתן אפשרות זו, אין לסמוך אך על הצהרת המבקשות, במיוחד כאשר לא הונח לפני בית המשפט המידע המינימאלי שעל פי התקנות יש לכלול בבקשות, גם אם היו ניתנים למבקשות פטורים ביחס לחלק ניכר מדרישות הפירוט והצירוף שבתקנות. 8. טענת המבקשות, כי הפיכת חברה לא מוגבלת לחברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, היא הליך טכני-רישומי בלבד, נוגדת את המגמה הברורה העולה מחקיקת סעיף 344 לחוק, שהביא עימו שינוי לעומת המצב החוקי שהיה קיים קודם לכן. אכן, בעבר, על פי סעיפים 43 ו- 44 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, לא היה צורך באישור בית המשפט לשינוי האמור באחריות בעלי המניות. עיון בפרוטוקול דיוני ועדת המשנה לחוק החברות מגלה כי הועדה עמדה על הקושי במצב המשפטי שהיה קיים על פי הפקודה, כפי שהתבטאה עורכת הדין ד' לחמן-מסר ממשרד המשפטים: "אני רוצה להסביר מדוע הסעיף הזה הוא סעיף חידוש. חברה שאחריות בעלי המניות בה לא מוגבלת ורוצה להפוך למוגבלת, מי נפגע ראשון? הנושים. ולכן אי אפשר לעשות את המעבר הזה באופן אוטומטי ..." (דיון מיום 13.8.98, צורף לטיעוני המשיב). לנוכח שינוי הוראת החוק בנדון, אין עוד להתייחס לבקשה לשינוי באחריות בעלי המניות כאל מהלך טכני גרידא. 9. על יסוד האמור לעיל אני קובע, שהתקנות חלות על בקשות לפי סעיף 344(א) לחוק. הבקשות שלפני לא הוגשו בדרך שנקבעה בתקנות והמבקשות לא קיימו את הוראת התקנות. אין מקום ליתן להן פטור כללי ובלתי מסוים, אף אם יתכן שהיה מקום ליתן להן פטורים משמעותיים מקיום חלק ניכר מהוראות התקנות. לשם כך היה עליהן לנקוט בפרוצדורה המתאימה, שלא ננקטה. יש לזכור, כי הדרישות האמורות נועדו להגן בראש ובראשונה על ציבור הנושים, ולפיכך אין להקל ראש בדרישות התקנות, עד כדי איון מלא שלהן, כפי שמציעות המבקשות. במצב זה אין אלא לקבוע כי הבקשות, כפי שהוגשו, לא הוגשו כראוי. לנוכח המפורט לעיל גם אין מקום לראות בבקשות כבקשות שהוגשו על פי התקנות, תוך מתן הקלות או פטורים. התוצאה היא שאני מוחק את הבקשות. אין צו להוצאות, במיוחד לנוכח עמדתו המקורית של המשיב. דיני חברותבעלי מניותמניות