להלן פסק דין בנושא תביעה בגין אספקת דלקים ושמנים: פסק - דין 1. עניינה של התובענה שלפנינו, חיוב הנתבעים בתשלום בשל אספקת דלקים ושמנים על ידי התובעת בסכום של 150,000 ₪. 2. הנתבעת מס' 1 (להלן - החברה) הינה תחנת דלק, שהנתבעים מס' 2 ו-3, שהם בעל ואישה (להלן - הנתבעים) הם בעלי המניות הבלעדיים בה. 3. ביום 10/9/08 ניתן פסק דין כנגד החברה בהעדר הגנה. 4. ביום 23/9/08 ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני שהושג בין הצדדים לפיו התביעה נגד הנתבעים היא שטרית, על פי המחאה על סך של 150,000 ₪ שמצויה בידי התובעת (להלן - ההמחאה), ופסק הדין ינתן על סמך סיכומים בכתב של הצדדים. טענות התובעת 5. לטענת התובעת, הנתבעים שילמו בהמחאות ללא כיסוי כאשר ידעו בעליל כי לא יהיה כיסוי להמחאות. לטענתה, הנתבעים שילמו במשך זמן רב סכומים קטנים כדי להגיע לסכומי העתק בהמחאות האחרונות, שההמחאה נשוא התביעה היא אחת מהן, דבר המהווה "תרגיל עוקץ" ידוע. 6. התובעת מבקשת להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים באופן אישי, שכן, לטענתה, מדובר בחברה פיקטיבית שהוקמה לשם הונאת לקוחות. התובעת צירפה לסיכומיה הסדר תשלומים שחתם הנתבע אישית ביום 25/6/01 עם התובעת שבו התחייב אישית לשלם את כל החובות (להלן - הסדר התשלומים), והדבר מוכיח, לטענתה, את חבותו האישית של הנתבע וכן את עצם קיום החוב. 7. עוד נטען, כי אין שום זכר וסימן לכך שההמחאות נשוא התביעה ניתנו כבטחון בלבד, כפי שטוענים הנתבעים. לטענת התובעת, כאשר לא נרשם על ההמחאה שמדובר בשטר בטחון - עומדת למחזיק החזקה שמדובר בהמחאה סחירה רגילה, שמסירתה בוצעה כדין, ותנאי המימוש בה התקיימו. טענות הנתבעים 8. הנתבעים טוענים כי מעולם לא ניצלו את החברה ככיסוי. לטענתם, ההמחאות לא ניתנו בתמורה לסחורה כלשהי אלא נשמרו בנאמנות על ידי התובעת כבטחון בלבד. התובעת היא זו שרשמה את הסכומים והתאריכים בהמחאות בדיעבד, ועשתה בהן שימוש שלא כדין. 9. עוד נטען, כי מעולם לא היו יחסים כלשהם בין הנתבעים באופן אישי לבין התובעת, ובכל מקרה החזקת ההמחאות היא מטעם החברה ולא מטעם הנתבעים, והתובעת לא הצביעה על שום עילה להרמת מסך ולחיוב הנתבעים באופן אישי. 10. הנתבעים טוענים כי משהוסכם שיראו את התביעה כשטרית הרי שכל הטענות הקשורות לעילות אחרות כגון הרמת מסך והטלת אחריות על אורגנים בחברה מהווה הרחבת חזית אסורה. לגופה של טענת התובעת להרמת מסך טוענים הנתבעים, כי יש לסלק את התביעה על הסף נגדם הואיל וטענות התובעת מבוססות על טענות סרק והנחות מוטעות ומטעות, שאין להן בסיס של אמת. דיון 11. גם אם מדובר בתביעה שטרית, לגבי ההמחאה על סך 150,000 ₪ שחתומה על ידי החברה, עדיין אין פירושו של דבר שאין עלינו לבדוק את שאלת הרמת המסך לענין ייחוס החבות של החברה לנתבעים או למי מהם, וזאת לאור דיני הרמת המסך. 12. אכן, על פי סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות) וכן על פי הפסיקה, לא בנקל יורם מסך ההתאגדות, והדבר ייעשה במקרים חריגים בלבד. אולם החוק עצמו מצביע על מקרים חריגים אלה, בסעיף6(א)(1) לחוק החברות, אשר קובע: "בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה". 13. במקרה דנן, מדובר בחברה שהינה עסק משפחתי בה הנתבעים הינם בעלי מניות יחידים והנתבע דירקטור יחיד בה. אמנם, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה אי תשלום אגרה על ידי החברה מיום הקמתה ועד היום יש בו כדי להצביע על כך שמדובר בחברה פיקטיבית, שהוקמה לשם הונאת לקוחות - אך עדיין נראה שיש בשימוש באישיות המשפטית הנפרדת על ידי הנתבעים כדי לקפח את הנושה של החברה, קרי: התובעת, ונטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה. 14. כבר עתה יאמר שלהבדיל מהנתבע, הרי שלא שוכנעתי שהנתבעת אשר לא היתה מעורבת כלל בעסקי החברה, ידעה שאין ביכולתה של החברה לפרוע את חובותיה ולכן דין התביעה נגד הנתבעת להידחות. 15. מאידך, כנגד הנתבע - דין התביעה להתקבל, וזאת לאור ההלכה הפסוקה, כפי שצוטטה על ידי התובעת בסעיפים 28-16 לסיכומיה, ובמיוחד בע"א (חיפה) 2782/04 נצר חברה לסחר בע"מ נ' נבואני סאלח וכן ברע"א 6080/05 סאלח נבואני נ' נצר חברה לסחר בע"מ. במוסרו את ההמחאות לתובעת יצר הנתבע מצג כי ביכולת החברה לפרוע אותן. די בכך שהנתבע היה בעל הידע בנוגע למצבה של החברה כדי להטיל עליו חובה להעמיד את התובעת על הסיכונים שהינה נוטלת על עצמה. הסתרת מצבה הכספי האמיתי של החברה מהווה חוסר תום לב מצד הנתבע, ויתכן שאף עולה כדי תרמית. על כן בנסיבות הענין, צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע באופן אישי, כאמור בסעיף 6 לחוק החברות. 16. לא ראיתי גם לקבל את טענת הנתבעים לפיה מדובר בשיק לבטחון בלבד. בהמחאה לא נרשם דבר על כך. לא צויינו המלים "לבטחון" או "לא סחיר" וכיוצא באלה, ועל כן עומדת החזקה שמדובר בהמחאה רגילה בלבד. אם סבר הנתבע שמדובר בשיק לבטחון בלבד, מדוע לא צויין דבר בענין זה בהסדר התשלומים? אין ספק שענין כה חשוב היה מוצא ביטוי בהסדר התשלומים, אילו אכן היה נכון. אמנם טוענים הנתבעים בסיכומיהם, כי הסדר התשלומים שחתום על ידי הנתבע אינו מתייחס כלל וכלל להמחאות נשוא ענייננו או למערכת עסקית בין התובעת לחברה - אך לא הומצאה כל ראיה לתמיכה בטענה זו. סוף דבר 17. לאור האמור, אני קובעת כדלקמן: א. א. התביעה כנגד הנתבעת תידחה ללא צו להוצאות; ב. ב. התביעה כנגד הנתבע תקובל במלואה. הנתבע ישלם לתובעת, תוך 30 ימים, סכום של 150,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (5/10/06) ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת, תוך המועד האמור, הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. אספקהדלק