תיקון בקשה לפי פקודת החברות

להלן פסק דין בנושא תיקון בקשה לפי פקודת החברות: פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיאה ב' גילאור) בה נדחתה בקשה לתיקון בקשה לפי סעיפים 374-373 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן - פקודת החברות), שהגיש המבקש נגד המשיבים. 2. המבקש, כונס הנכסים הרשמי, הינו מפרק חברת נ.א. נס בניה (1992) בע"מ (בפירוק) (להלן - החברה). הצו לפירוקה של החברה ניתן בשנת 2002 וחובותיה נאמדים בכ-197 מיליון ש"ח. המשיבים 2-1 הינם בעלי המניות של החברה. המשיבים 3-1, כולם, שימשו כמנכ"לים של החברה במהלך תקופת פעילותה (בזמנים שונים). ביום 11.1.05 הגיש המבקש בקשה להתיר לו לשכור שירותיו של בא-כוחו דכאן לשם הגשת בקשה מכוח סעיפים 374-373 לפקודת החברות נגד המשיבים. בית המשפט שלפירוק נעתר לבקשה זו. ביום 17.4.05 הגיש המבקש בקשה מכוח סעיפים 374-373 לפקודת החברות (להלן - הבקשה המקורית). בבקשה המקורית התבקש בית המשפט להצהיר על כך שהמשיבים ניהלו את עסקי החברה בדרכי תרמית וכי הם נושאים באחריות אישית, ללא הגבלה, לכל חובות החברה. כן התבקש בית המשפט להורות למשיבים להשיב כספים ונכסים של החברה לידיה. טענותיו העיקריות של המבקש בבקשה המקורית היו כי המשיבים רשמו הוצאות בגין בניית ביתו הפרטי של המשיב 3 כהוצאות של החברה, והוצאות של פרויקט בניה מפסיד כהוצאות פרויקט מרוויח, באופן שהטעה את נושי החברה. כן נטען כי תחת ניהולם של המשיבים שילמה החברה שכר לעובדיה הזרים באיחור של שלושה חודשים, באמצעות מתן המחאות שאינן ניתנות לפירעון. תשובתם של המשיבים לבקשה המקורית טרם הוגשה, אך הליכי גילוי מסמכים שנערכו במסגרתה הסתיימו. ביום 22.1.06 הגיש המבקש בקשה לתיקון הבקשה המקורית (להלן - בקשת התיקון). המבקש טען כי מידע חדש שהגיע לידיו הוביל לחקירה נוספת של דרך ניהול החברה בשנים שקדמו לפירוקה. ממצאי חקירה זו הם העומדים ביסוד בקשת התיקון ועניינם המחאות רבות שהוציאה החברה תחת ניהולם של המשיבים. בהמחאות, כך נטען, הוטלו במכוון פגמים טכניים המונעים את מימושן. כך, לטענת המבקש, נדחה מימוש ההמחאות. המשיבים התנגדו לבקשת התיקון משני טעמים עיקריים. ראשית, טענו המשיבים כי בקשת התיקון הוגשה בשיהוי ניכר. שנית, נטען כי המדובר בהוספת עילה חדשה כנגד המשיבים והרחבת חזית ניכרת שאין להתירה. 3. בית המשפט המחוזי סבר כי יש לבחון את בקשת התיקון לאור המבחנים החלים בהליכים אזרחיים רגילים לעניין תיקון כתבי טענות. נקבע, כי הבקשה לתיקון מוסיפה עילה חדשה שהראיות להוכחתה שונות מהראיות הדרושות להוכחת הבקשה המקורית. במצב דברים זה, כך קבע בית המשפט המחוזי, אין להתיר את התיקון אלא אם כן הוא חיוני להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת. בית המשפט המחוזי סבר, כי הטענות החדשות אינן נדרשות על מנת לאפשר הכרעה יעילה במחלוקת המקורית, שכן עניינן מחלוקת חדשה לחלוטין. בית המשפט ציין כי לא השתכנע שלא ניתן היה להעלות את הטענות מלכתחילה, בעת הגשת הבקשה המקורית. לאור כל אלה, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת התיקון. על החלטה זו מלין המבקש בפניי. 4. המבקש טוען כי לא השתהה בהגשת בקשת התיקון וכי מכל מקום, הואיל וטרם הוגשה תשובתם של המשיבים לבקשה המקורית לא ייגרם להם נזק מתיקון הבקשה. הוא סבור כי יש בתיקון כדי להעמיד את המחלוקת האמיתית והמלאה שבין בעלי הדין לדיון. לטענתו, בתיקון המבוקש אין כדי להקים עילה חדשה וכל מטרתו הינה הוספת עובדות ופרטים לביסוס עילות התביעה כנגד המשיבים. אף אם ייקבע כי יש בתיקון כדי להוסיף עילת תביעה חדשה, אין בכך כדי להצדיק, לדידו של המבקש, את דחיית בקשת התיקון. המשיבים סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתם, לאור אופיים של ההליכים מכוח סעיפים 374-373 לפקודת החברות והואיל וסעיף 373 כולל אף סנקציה פלילית, יש להקפיד עם המבקש ולדקדק בשמירה על זכויותיהם הדיוניות של המשיבים. הם מדגישים כי הצו לפירוק החברה ניתן כבר בחודש דצמבר 2002 ואילו הבקשה המקורית הוגשה רק בחודש אפריל 2005. עיכוב נוסף בבירור הבקשה המקורית עולה, לטענת המשיבים, כדי עינוי דין. הם מציינים כי אם יוּתר התיקון יהא צורך לערוך הליכים חדשים של גילוי ועיון במסמכים. כן טוענים המשיבים כי יש בתיקון כדי להוסיף עילות חדשות שלא הופיעו בבקשה המקורית ולפיכך, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הוא לא יועיל לשם בירור המחלוקת האמיתית שבין הצדדים. 5. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. תקנות 52-51 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 (להלן - תקנות הפירוק) כוללות הוראות דיוניות שונות הנוגעות לבקשה מכוח סעיפים 374-373 לפקודת החברות, אך אין בהן התייחסות לתיקון הבקשה. בעלי הדין אינם חולקים על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה ניתן להחיל על הבקשה לתיקון את ההוראות שבתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), החלות על בקשה לתיקון כתבי טענות. אף אני סבור שיש בסיס לקביעה הנזכרת. תקנה 2 לתקנות הפירוק מורה, כי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על הליכי פירוק, אם אינן סותרות את הוראות תקנות הפירוק. תקנה זו מורה גם כי יש להחיל את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים לפי העניין (ראו, ע"א 125/89 מפרק חברת קופל טורס בע"מ נ' עיזבון המנוחה רוזה רוזנברג, פ"ד מו(4) 441, 454; א' וולובסקי כונס נכסים בדיני החברות (מהדורה שנייה, 2004) 646-641). לפיכך, בבואנו להחיל על בקשת התיקון את הכללים שבהליכים אזרחיים רגילים בנוגע לתיקון כתבי טענות, עלינו להתחשב באופיו המיוחד של ההליך, מכוח סעיפים 374-373 לפקודת החברות. סעיפים אלה יוצרים מסגרת דיונית מיוחדת לתביעה לחיוב אישי של נושאי משרה בחברה שבפירוק. יתרונה של מסגרת דיונית זו הוא שמאפשרת היא דיון יעיל ומהיר יחסית. היא נועדה להקל על מצוקת נושי החברה שבפירוק, תוך העדפת האינטרס הציבורי שבהחשת הליכי הפירוק על פני האינטרס האישי של נושאי המשרה שהתביעה נגדם תתברר לפי כל סדרי הדין הרגילים (ראו, רע"א 294/88 רכטר נ' מפרק חיים שכטר חברה לבנין והשקעות בע"מ, פ"ד מו(1) 362, 369; ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן (טרם פורסם) בפסקאות 10-9 לפסק הדין). יחד עם זאת, נקבע כי על בית המשפט להבטיח כי גם במסגרת דיונית זו יתנהל ההליך באופן הוגן וראוי ביחס לכל בעלי הדין (ראו, רע"א 3578/96 שפירא נ' כהן (לא פורסם)). 6. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי תיקון כתב טענות ייעשה לפי הצורך וכדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. שלא כמו בית המשפט המחוזי, סבורני כי התיקון המבוקש במקרה דנא מסייע בבירור השאלות השנויות במחלוקת. סעיפים 374-373 לפקודת החברות מטילים אחריות מקום שעסק של חברה, הנמצאת כיום בפירוק, התנהל בעבר תוך כוונה לרמות את נושיה, ומקום שנושא משרה בחברה השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה. הכרעה בשאלות אלו ראוי לה שתתקבל על בסיס עיון בכל הטענות העובדתיות המועלות כנגד האופן בו נוהלה החברה. אכן, יש בבקשת התיקון כדי להוסיף עובדות חדשות על אלו שפורטו בבקשה המקורית, אך אין בכך כדי לומר כי בקשת התיקון עוסקת במחלוקת חדשה לחלוטין (ראו והשוו, ע"א 772/79 עזבון המנוח ארוין שמרון נ' וסקוביץ, פ"ד לו(4) 78 (להלן - פרשת שמרון)). למעשה, הטענות העובדתיות אותן מבוקש להוסיף משתלבות היטב בבקשה המקורית ויש בהן קרבה רבה לטענות שנטענו בבקשה המקורית. 7. כאשר עוסקים בנושא של תיקון כתב תביעה מדברים לעיתים על המונח "עילה" ומציגים את השאלה האם התיקון כולל בחובו עילה חדשה. כידוע לדיבור "עילה" יש משמעויות שונות. המשמעות הצרה ניתנת למונח זה שעה שבוחנים את השאלה האם כתב התביעה מגלה עילה. לעומת זאת, כאשר עסקינן בסוגיה של תיקון כתב תביעה ניתנת הגדרה רחבה למונח האמור. אין מדובר אך על העובדות שבגינן יהא התובע זכאי לסעד המבוקש, כהגדרת המונח לצורכי סילוק על הסף (ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה נ' מזרח, פ"ד ה 1585). אלא, מדובר על העסקה או על הזכות של בעל הדין (ראו, פרשת שמרון). ברור, כי בדברנו על עסקה או על הזכות, מכוונים אנו למסגרת רחבה יותר מזו של עילה לעניין סילוק על הסף. בצורה אחרת ניתן לומר, כי רמת ההפשטה של המושג "עילה" בנוגע לתיקון כתבי טענות הינה גבוהה יותר (השוו, ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 802, 809). יש לזכור כי אף כאשר עוסקים בסוגיה של מעשה בית דין נתקלים אנו במונח "עילה". אף בהקשר זה יש ליתן לו משמעות רחבה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 346- 347). נוסיף כי ייתכנו מצבים בהם עצם הוספתה של עילה חדשה כשלעצמה, במשמעות הרחבה של המונח, לא תהווה טעם מספיק לדחיית בקשה לתיקון כתב תביעה (ראו, בר"ע 282/80 המגדר ברזלית חוטי ברזל ורשתות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4) 130, 134). במקרה דנא התייחסה הבקשה המקורית שהגיש המבקש לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, בין היתר, למתן המחאות שאינן ניתנות לפירעון. בתיקון מבוקש להוסיף טענות דומות בכל הנוגע להמחאות נוספות. ברי, כי לאור ההגדרה הרחבה של הדיבור "עילה", ראוי היה, מן ההיבט העקרוני, להתיר את התיקון. אף יש להתחשב בכך שהמשיבים טרם הגישו תשובה לבקשה שהוגשה נגדם לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. דומה הדבר למצב בו מתבקש תיקון כתב תביעה עוד טרם הגשתו של כתב הגנה. ברור שיש להתחשב בכך, במובן זה שהדבר יביא להרחבת אפשרות התיקון. זו אף התשובה לטענת השיהוי. 8. הערעור מתקבל. החלטתו של בית משפט קמא מבוטלת ובקשת התיקון מתקבלת. בקשה מתוקנת לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות תוגש תוך 20 ימים. אף שהערעור התקבל אין מקום לחיוב המשיבים בהוצאות, שכן המבקשים הם שעתרו לתיקון כתב הטענות. דיני חברותפקודת החברות