העתקת עיצוב מוצר

המבקשת רואה בעיצוב הקישוטי של ראש הפמוט והעמוד המרכזי רכיב אומנותי על פיו מזהים הלקוחות הפוטנציאלים את מוצרי הכסף והיודאיקה אותם היא משווקת. לטענתה, העתיקו המשיבים את ראש הפמוט והעמוד המרכזי, בדרך של סריקה ממוחשבת ו/או על ידי יציקת תבנית "נגטיב" ושילבו רכיבים אלה במוצרים אותם שיווקו. בכך נחסך מהמשיבים המאמץ שבפיתוח האומנותי של רכיבים אלה, מאמץ בו השקיעה המבקשת משאבים יצירתיים וכספיים. המשיבים טוענים, כי לא העתיקו את ראש הפמוט והעמוד המרכזי של המבקשת, אלא פיתחו בעצמם את הרכיבים. להלן החלטה בנושא העתקת עיצוב מוצר: החלטה רקע המבקשת עוסקת בעיצוב, פיתוח, ייצור ושיווק של כלי כסף ויודאיקה. מאז 1998 מייצרת המבקשת ראש פמוט שבעיצובו שולבו אלמנטים קישוטיים אותו היא משלבת עם עמוד מרכזי אשר עוצב על ידי חברתMario S0relli , שלטענת המבקשת רכשה ממנה את כל זכויותיה ובהן זכויות הקנין הרוחני בעיצוב של העמוד המרכזי. את ראש הפמוט והעמוד המרכזי משלבת המבקשת במגוון מוצרים ובכללם פמוטים, קנדלברות וחנוכיות. המבקשת טוענת, כי לעיצוב ראש הפמוט ולעיצוב העמוד מוניטין עד כי הציבור מזהה אותם עם המבקשת. בסמוך לחג החנוכה, גילתה המבקשת פמוט חד קני, קנדלברה וחנוכיה מתוצרת המשיבים אשר לטענתה משולבים בהם חיקויים של ראש הפמוט והעמוד המרכזי המיוצרים על ידה. פניית המבקשת למשיבים כי יחדלו מייצור ושיווק מוצרים שבהם יש מרכיבים המחקים את ראש הפמוט והעמוד המרכזי, נדחו על ידי המשיבים. מכאן תביעת המבקשת ליתן צו האוסר על המשיבים לייצר ולשווק מוצרים אשר משלבים בחזותם מוטיבים קישוטיים של ראש פמוט ו/או עמוד מרכזי אשר דומים דמיון מטעה למוטיבים המיוצרים על ידי המבקשת ובכלל זה מוצרים אשר משלבים בחזותם מוטיבים קישוטיים כאמור כפי שמוטיבים אלה מופיעים בעיצוב נשוא מדגם מס' 29031, להורות למשיבים למסור למבקשת דין וחשבון ובו פירוט של כל המוצרים המפרים, רכיבים ואמצעי ייצור אשר שימשו בתהליך ייצורם של המוצרים המפרים והתמורה שהתקבלה אצל המשיבים ממכירת המוצרים המפרים, להורות על איסוף המוצרים המפרים, רכיבים ואמצעי ייצור של מוצרים כאלה ומסמכים הנוגעים לייצור ושיווק המוצרים המפרים, למנות את עו"ד מתי ברזם ככונס נכסים לביצוע האמור, ובקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבים לייצר ולשווק את המוצרים המפרים שלעיל. דיון תביעת המבקשת נסמכת על עילות של הפרת זכות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט, גניבת עין, הפרת מדגם רשום, הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, רשלנות, וגזל מוניטין. המבקשת רואה בעיצוב הקישוטי של ראש הפמוט והעמוד המרכזי רכיב אומנותי על פיו מזהים הלקוחות הפוטנציאלים את מוצרי הכסף והיודאיקה אותם היא משווקת. לטענתה, העתיקו המשיבים את ראש הפמוט והעמוד המרכזי, בדרך של סריקה ממוחשבת ו/או על ידי יציקת תבנית "נגטיב" ושילבו רכיבים אלה במוצרים אותם שיווקו. בכך נחסך מהמשיבים המאמץ שבפיתוח האומנותי של רכיבים אלה, מאמץ בו השקיעה המבקשת משאבים יצירתיים וכספיים. המשיבים טוענים, כי לא העתיקו את ראש הפמוט והעמוד המרכזי של המבקשת, אלא פיתחו בעצמם את הרכיבים, ואת ההשראה לפיתוח הרכיבים שאבו מקטלוג חברת FASSI. לטענתם הדימיון בין המוטיבים הקישוטיים נובע מהעובדה שכל העוסקים בתחום מעתיקים מאותם מקורות המצויים באיטליה. עוד טוענים המשיבים, כי צורת ראש הפמוט מקובלת בחנוכיות שונות של יצרנים נוספים המייצרים את אותם ראשי פמוט וצורה זו אינה ייחודית למוצרי המבקשת. המשיבים צירפו את תצהירו של שלמה דוידוב כדי לתמוך את טענתם בדבר פיתוח עצמי של הרכיבים הנטענים להיות מועתקים. מחלוקות עובדתיות א. א. המחלוקת העובדתית המרכזית בין בעלי הדין סבה על השאלה, האם העתיקו המשיבים את ראש הפמוט ואת העמוד המרכזי ממוצרי המבקשת. ההכרעה במחלוקת זו תעשה בפסק הדין, לאחר הצגת מלוא ראיותיהם של הצדדים. בשלב זה יש לבדוק האם הציגה המבקשת תשתית הראייתית לכאורית משכנעת מספקת לביסוס סיכוי לקבלת גירסתה. המבקשת מסתמכת על השוואת המוצרים הנטענים להיות מפרים לאלמנטים המקבילים במוצרי המבקשת, ומהשוואה זו מסיקה את המסקנה כי מדובר בהעתקה באמצעות סורק ממוחשב או בדרך של יציקת תבנית על גבם של האלמנטים המועתקים והפקת נגטיבה. למבקשת ולמנהלה אין ידיעה באשר לדרך ההעתקה ואיני רואה בתצהירו של מר מרדינגר תשתית ראייתית לכאורית מספקת לממצא בדבר העתקה בשיטה מהשיטות האמורות. עם זאת, גירסת מר אייכבוים ומר דוידוב, שהביאו בפני בית המשפט את גירסת המשיבים, נשמעה מאוד לא משכנעת. מר אייכבוים הציג גירסה באשר לאופן עיצוב המוצרים בעזרת שרטוטים, גרסה העומדת בסתירה ברורה לגירסה שהוצגה על ידו בהליך קודם שם העיד "לא קיים אצלי תיקי פיתוח לשום מוצר. האנשים שלי עובדים ללא שרטוטים". נסיונו של מר אייכבוים ליישב את הסתירה לא היה משכנע כלל ועיקר. עוד פחות משכנעת מעדותו של מר איכבוים היתה עדותו של מר דוידוב, עד כי כאשר הוצג בפניו תצלום מתוך מדגם רשום של המבקשת בו מופיעים האלמנטים נושא הדיון "התבלבל" והשיב שעיצב את המוצר על פי תמונה שנמסרה לו על ידי מר אייכבוים הדומה לתמונה זו. בנסיבות אלו, דעתי היא שלמבקשת סיכוי טוב לשכנע את בית המשפט כי ענין לנו בהעתקת האלמנטים הנדונים מתוך מוצרי המבקשת. ב. ב. מחלוקת חשובה אחרת בין הצדדים עניינה בשאלת זכותה של המבקשת בעיצוב העמוד המרכזי. המבקשת אינה טוענת כי מדובר בעיצוב מקורי שלה. לדבריה העיצוב נעשה על ידי תאגיד איטלקי, אשר מכר למבקשת בשנת 1998 את הזכויות. לבקשתה צירפה המבקשת מכתב שנערך לאחרונה הנחזה להיות ערוך מטעם התאגיד האיטלקי. המשיבים מפקפקים באמיתות הגירסה הן בשלכך שלא הוצג חוזה בין המבקשת לתאגיד האיטלקי, והן בשלכך שבהליך קודם הציגה בבקשתה את העיצוב כפרי פיתוח מקורי שלה. אינני סבור שהמבקשת יצאה ידי חובתה להוכחת רכישת זכויות קנין רוחני בעמוד המרכזי מהחברה האיטלקית. האישור שצורף נערך לצורך המשפט, אינו ערוך כתצהיר, לא ברור מי חתם עליו ומה סמכותו ומה מקור ידיעתו, ולא הוצג הסבר להמנעות המבקשת מהצגת העתק החוזה. מסקנתי היא כי המבקשת לא יצאה ידי חובתה להניח תשתית ראייתית לכאורית להוכחת זכות משפטית או מוסרית בעמוד המרכזי. ג. ג. כאמור, המבקשת טוענת כי הציבור הרלבנטי מזהה את עיצוב ראש הפמוט והעמוד המרכזי עם המבקשת. המשיבים חולקים על כך. טענת המבקשת בענין זה נסמכת על תצהירו של מנהלה. קו המוצרים של המבקשת כולל מגוון עצום של עיצובים ומוצרים. לדברי מר מרדינגר העיצובים הנדונים משולבים בכ-25% ממוצרי המבקשת. איני רואה בתצהירו של מר מרדינגר תשתית ראייתית לכאורית מספקת לביסוס ממצא בדבר זיהוי המוטיבים העיצוביים הנדונים בתודעת הציבור עם המבקשת. ד. ד. מחלוקת עובדתית אחרונה אליה ראוי להתייחס עניינה בשאלה עד כמה עיצוב ראש הפמוט מקורי ויחודי למבקשת. המשיבים טוענים כי מדובר בעיצוב שאינו יחודי למבקשת, ומצוי גם בשימוש יצרנים אחרים, כשהדמיון הרב בין העיצובים השונים נובע מהעובדה שהכל שואבים השראה או ממש מחקים אלמנטים שמקורם באיטליה. במחלוקת זו אני סבור שהכף נוטה לטובת המבקשת, שהניחה תשתית ראייתית לכאורית משכנעת, כשמנגד המשיבים לא השכילו להציג ולו מוצר בודד אחד של מי מהיצרנים האחרים הפועלים בשוק כלי הכסף, בו נעשה שימוש בראש פמוט בעיצוב נושא המחלוקת. הדעת נותנת כי אילו היה ממש בעמדת המשיבים לא היו מסתפקים בהצגת התצלומים מהם לא ניתן לעמוד על מידת הקירבה של המוצרים המצולמים לעיצוב ראש הפמוט של המבקשת. הנחתי היא שטובים סיכויי המבקשת להוכיח כי ראש הפמוט עוצב על ידה והינו עיצוב מקורי שלה. דיון משפטי על בסיס המסקנות בפרק העובדתית ניתן עתה לדון בפרק המשפטי. א. את סיכומיו פתח בא כח המבקשת בהפניה לנימוקי הבקשה בהם בקש לראות חלק מסיכומיו. ספק בעיני אם זו דרך טיעון ראויה. משנקבעה הגבלה לארכם של סיכומים, יש להביא את הטענות במסגרת הסיכומים, ולא ניתן להרחיבם בדרך של הפניית בית המשפט לטיעונים נרחבים שהובאו במקום אחר. איני רואה הבדל עקרוני בין נקיטה בדרך האמורה לבין הגשת סיכומים בשני חלקים, כאשר החלק הראשון עומד במגבלה שנקבעה, והשני משלים מוסיף ומפרט כאורך נעליו של הכותב, כשבחלק הראשון מופנה בית המשפט לחלק השני ומתבקש לראות בו חלק מהסיכומים. אם סבר בא כח המבקשת שמכסת העמודים שנקבעה מצומצמת מדי, ראוי היה שיעתור להרחבתה, דבר שלא נעשה. ב. בסיכומיו מתייחס בא כח המבקשת לעילת עשיית עושר ולא במשפט, ואינו דן דיון של ממש בעילות האחרות הנזכרות בכתב התביעה ובבקשה. הבחירה לא היתה כמובן מקרית, שכן מכל העילות שנזכרו בכתב התביעה עילת עשיית עושר ולא במשפט לבדה הציגה ביסוס לכאורי לתביעה. לפיכך אתייחס בעיקר לעילה זו, ואילו לעילות האחרות אתייחס בלשון תמציתית. ג. עשיית עושר ולא במשפט כדי לבסס את זכותה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, על המבקשת להוכיח כי המשיבים התעשרו על חשבונה וההתעשרות לא הייתה לפי זכות שבדין. המשיבים העתיקו לכאורה את עיצוב ראש הפמוט של המבקשת ובכך חסכו את עלויות הפיתוח והעיצוב אותם השקיעה המבקשת בפיתוח חלק זה של המוצר. בכך התעשרו המשיבים לכאורה על חשבון המבקשת. ברע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א.את י. אליהו בע"מ ואח', פ"ד מד (2),309, 323, נקבע, כי במקרים בהם לא ניתן להצביע על דין השולל או מתיר את ההתעשרות, המבחן לשאלה אם ההתעשרות אינה כדין הוא בבחינה אם ההתעשרות היא בלתי מוצדקת. במבחן זה יש לכלול שיקולים באשר לעוצמת זכותו של התובע, אופי הפגיעה באינטרס שלו, התנהגות הצדדים וטיב הפעולה שמכוחה זכה הנתבע ברווח. עוד נקבע שם, ע' 331: "...פגיעה בציפייתו של מפיץ בלעדי להמשך הקשר עם לקוחותיו, על ידי יצרן מתחרה..., אינה הופכת, כשלעצמה, את התעשרותו של המתחרה לבלתי צודקת. על מנת שהתעשרות זו תיחשב להתעשרות "שלא על פי זכות שבדין" יש צורך ביסוד נוסף..." היסוד הנוסף עשוי להיות משני סוגים עיקריים: התנהגות פסולה ובלתי הוגנת של המתחרה, לרבות התנהגות נטולת תום לב ו/או נסיבות אחרות אשר הופכות את ההתעשרות לבלתי צודקת. לטענת המבקשת, בהעתקת מוטיבים שאינם פונקציונאלים לראש הפמוט נהנו המשיבים מהמוניטין של מוצרי המבקשת ומחסכון בעלויות הפיתוח באופן המאפשר להם להוזיל את מוצריהם ולהתחרות בה בדרך לא הוגנת. אין ספק כי האלמנטים האומנותיים בראש הפמוט אינם פונקציונאלים. העתקתם נעשתה מטעמים עסקיים ותחרותיים. שאלה היא האם די בכך כדי לקבוע כי התקיים אותו דבר מה נוסף הנדרש כדי שהתעשרות המשיבים תהיה שלא על פי זכות שבדין. הדעת נותנת כי ההעתקה נעשתה כדי לקטוף את פרי עמלה של המבקשת, כשמדובר בעיצוב אמנותי של ראש פמוט, שללא ספק מצריך יצירתיות, מיומנות, השקעה כספית והשקעת זמן. עניינו בשוק בו לעיצוב המוצר משקל מאוד חשוב בסיכויי המכירה. העתקה כזו מאפשרת ליצרן המעתיק לייצר מוצרים בעלות נמוכה, וכך להתחרות באופן בלתי הוגן ביצרן אשר עמד בכל ההוצאות הכרוכות בפיתוח ועיצוב המוצר. אכן מדובר בהעתקת עיצוב חלק מהמוצר, ראש הפמוט, אולם מדובר בחלק מהותי וחשוב מהמוצר המשמש כמוטיב חוזר המופיע במגוון רחב של מוצרי המבקשת. לדעתי בנסיבות אלו מתקיים היסוד הנוסף העושה את ההתעשרות בלתי צודקת. לפיכך אני סבור כי המבקשת יצאה ידי חובת הוכחת סיכויי זכיה בתובענתה בעילת עשיית עושר ולא במשפט, בכל הנוגע לראש הפמוט. מדגם רשום זכות יוצרים לגבי מדגם רשום, מגבילה עוסקים שאינם בעלי המדגם או מורשים על ידי בעל המדגם מלעסוק בתחום המוגן על ידי המדגם. מגבלה זו, נוגדת את העקרון החוקתי בדבר חופש העיסוק ואין להרחיבה מעבר למתחייב על פי הרישום הכולל של המדגם. המבקשת הודתה כי מדגם רשום מס' 29031 נועד להגן על עיצוב מוצר ספציפי של חנוכית נור אל ולא רשמה מדגם אשר יבטיח לה הגנה ביחס לראש הפמוט והעמוד המרכזי. לכן, אני דוחה את טענת המבקשת לעניין זה מבלי לדון בטענות הצדדים לעניין תוקפו של המדגם הרשום. זכות יוצרים לטענת המבקשת, מהיותה היוצרת המקורית של ראש הפמוט ורוכשת זכויות חברת Mario Sorelli בעמוד המרכזי, היא בעלת זכות היוצרים ברכיבים אלה. לטענת המשיבים, מוצרי המבקשת ובכללם הרכיבים נשוא בקשה זו נועדו לייצור תעשייתי וראויים להירשם כמדגם. לכן, לפי הוראות סעיף 22 (1) לחוק זכות יוצרים 1911, נשללת תחולת החוק וההגנה הקבועה בחוק זכות יוצרים מהמבקשת. אין חולק שמוצרי המבקשת נועדו לייצור תעשייתי הראוי להירשם כמדגם. המבקשת עצמה טענה להגנה מכוח מדגם שרשמה על חנוכית "נור אל". לכן, אני מקבל את טענת המשיבים וקובע כי לא עומדת למבקשת עילת תביעה על פי חוק זכות יוצרים על ראש הפמוט. גניבת עין לביסוס עוולת גניבת עין על המבקשת להראות כי רכשה מוניטין בראש הפמוט והעמוד המרכזי לגביהם נטען כי בוצעה העוולה ולהראות כי ניתן לטעות ולחשוב כי המוצרים המפרים יוצרו על ידי המבקשת. המבקשת צירפה לבקשה קטלוגים וריכוזי מכירות השוואתיים כדי להראות שרכשה מוניטין וכי קהל לקוחותיה מזהה את מוצריה על פי המוטיבים הקישוטיים של ראש הפמוט והעמוד המרכזי. נראה לי כי המבקשת לא עמדה בנטל להניח תשתית ראייתית מספקת לביסוס תביעתה בעילת גניבת עין. מאזן הנוחות פגיעתו של צו זמני האוסר על המשיבים לעשות שימוש בעיצוב ראש הפמוט אינה קשה. המשיבים חופשיים להמשיך בעיסוקם ולייצר מוצרים ובהם ראשי פמוט ככל העולה על רוחם, ובלבד שלא ינהגו בחוסר הגינות ולא יקטפו פרי עמלו של זולתם. סוף דבר מסקנתי היא כי לגבי ראש הפמוט המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית שלפיה תוכל לזכות בסעד המבוקש, בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. אני מקבל את הבקשה באופן חלקי ואוסר על המשיבים, לייצר, לפרסם, לשווק ולמכור מוצרים בהם משולב ראש הפמוט המעתיק ראש הפמוט שעוצב על ידי המבקשת דוגמת זה שבמוצג ט. למותר לציין שהעתקה בשינויים קלים בלבד תיחשב אף היא העתקה. הצו מותנה בהתחייבות עצמית של המבקשת וכן בערבות אישית של מר יעקב מרדינגר, ללא הגבלת סכום, ובהפקדת ערבון (או ערבות בנקאית אוטונומית) בסך מאה וחמישים אלף ₪, צמוד לשער הדולר היציג שיקבע היום. המשיבים ישלמו למבקשת הוצאות משפט וכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪. עיצובמוצרזכויות יוצרים (הפרת)