להלן פסק דין בנושא הפצת רשימת טלפונים: פסק דין 1. בתובענה שבפני התבקשתי לחייב את הנתבעות בתשלום סך 200,000 ₪ בקשר עם העתקת רשימות שביצעו הנתבעות ממדריך טלפונים ארצי ללימודים על - תיכוניים מחודש 11/00 בהוצאת התובעים (להלן: "הלימודפון"), ופרסומן במדריך אקדמי ללימודים על -תיכוניים מטעם הנתבעות (להלן: "המדריך"). כן התבקשתי להוציא צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעות להמשיך בהפצת המדריך. 2. עובדות המקרה מאז שנת 1996, מפרסמים התובעים את הלימודפון המכיל רשימות של מוסדות חינוך ומוסדות אקדמיים בהתאם לסיווג למקצועות השונים לפי סדר אלפביתי. בחודש 11/00 פרסמה הנתבעת 1 את המדריך המכיל אף הוא, בין היתר, רשימות של מוסדות חינוך ומוסדות אקדמיים בהתאם לסיווג ללימודי תואר ראשון, לימודי תואר שני, לימודי תואר שלישי ולימודי תעודה, תוך מיון לפי סדר אלפביתי בתוך כל אחד מהסיווגים האמורים. ביום 20.8.01 הגישו התובעים תביעה כנגד הנתבעות לבית משפט השלום בתל אביב - יפו (ת.א. 89306/01), אשר הועברה לבית משפט השלום לראשון לציון והיא נשוא התיק שבפני. 3. טענות הצדדים 3.1 טענות התובעים 3.1.1 הלימודפון מהווה יצירת לקט המוגנת מכוח דיני זכויות יוצרים, בדומה למדריך "דפי זהב" ואף מכונה "דפי זהב של הסטודנטים". הרשימות הנפרדות של המוסדות החינוך והמוסדות האקדמיים אותן מכיל המדריך מוגנות מכוח דיני זכויות יוצרים כיצירת לקט או כיצירת אוסף. 3.1.2 הנתבעות מצביעים על העתקה של שלוש רשימות מהלימודפון המהוות חלקים וקטעים מהותיים ממנו, ובכלל זה אף על העתקת טעויות הגהה וטעויות דפוס שנפלו בלימודפון. 3.1.3 התובעים הגנו על הלימודפון בכיתוב "כל הזכויות שמורות", כמקובל בהגנה על זכויות יוצרים בארץ, בהעדר מרשם על פי הדין. 3.1.4 הנתבעים הפרו את הזכות המוסרית שלהם ביצירה, התעשרו שלא במשפט ופגעו במוניטין התובעים. 3.2 טענות הנתבעות 3.2.1 הגנת זכויות יוצרים ניתנת לעריכת ולאיסוף החומר בלבד, אם יש בהן יצירתיות, ואינה חלה על תוכן הלימודפון כיצירת לקט. 3.2.2 השוואת התובעים את הלימודפון למדריך "דפי זהב" מהווה שימוש שלא כדין והפרת זכויות מדריך "דפי זהב". 3.2.3 לא היתה העתקה שכן ניכר שוני במידות המדריך והלימודפון, בעיצוב, בפורמט ובאזורי החיוג. זאת ועוד, המדריך מציין ברובו רק מספרי טלפון ומורכב מכתבות ומתוכן עניינים לפי סוג הלימודים, בעוד הלימודפון מציין גם מספרי פקסימיליה ומורכב מתוכן עניינים בסידור אלפביתי. 3.2.4 הנתבעים לא ידעו ולא היה להם יסוד נאמן לחשוד כי קיימת זכות יוצרים בלימודפון. יתרה מזאת, הכיתוב "כל הזכויות שמורות" אינו מקנה לתובעים מעמד או זכויות שלא היו בידם עובר לציון הכיתוב האמור, ואינו מהווה תחליף לרישום המצאה במרשם כדין. 3.2.5 תוכן הלימודפון אינו מוגן בזכויות יוצרים ולא היתה כל פגיעה בזכות מוסרית מהטעם שאין בלימודפון כל ייחוד, מקוריות או יצירתיות, תוכנו ידוע לכל וקיימים בשוק מדריכים מסווגים רבים הבאים ליתן מידע בנושא לימודים אקדמיים. 3.2.6 מוניטין התובעים לא נפגע, שכן הנתבעים מכחישים קיומו של מוניטין ללימודפון. 3.2.7 לא היה עושר ולא במשפט מהטעם שהמדריך חולק חינם לקוראי עיתון "הארץ" בהוצאת הנתבעת 1 כמוסף מיוחד שלא למטרות רווח. 4. בכתב התביעה נטען כי התובענה נסובה סביב שש רשימות אשר הועתקו, כטענת התובעים מהלימודפון על ידי הנתבעות. הסתבר כי למעשה המדובר בשלוש רשימות בלבד מתוך פרק אחד של הלימודפון, הוא הפרק העוסק במכללות, ולפיכך הדיון לגוף הלימודפון והמדריך וכן הדיון בסעדים יתמקד בעיקר ברשימות אלו, נשוא המחלוקת כאל "פרק המכללות". 5. לאחר קדם משפט בו נשמעו דברי הצדדים, הושג הסדר דיוני לפיו לא יוגשו ראיות בתיק, כל אחד מהצדדים יגיש סיכום טענות ובית המשפט ייתן פסק דין. 6. העדר יריבות 6.1 הנתבעות העלו טענה מקדמית לפיה לתובע 2 (להלן: "התובע") אין כל יריבות כלפי הנתבעות על פי חוק זכויות יוצרים, 1911 (להלן: "החוק") משום שלא נטל חלק בעריכתו או ביצירתו של הלימודפון. היריבות עומדת, אם בכלל, רק לתובעת 1 (להלן: "התובעת"). התובעים טוענים בתגובה כי התובע הינו בעל העסק והתובעת שהינה עוסק מורשה נושאת את תעודת הזהות של התובע. בספרה דיני זכויות יוצרים" כרך ב' (הוצאת כרמל ספרות משפטית בע"מ, 2000) בעמ' 538 מביאה ש. פריזנטי את ההלכה לעניין זכויות יוצרים ביצירות לקט כדלקמן: "ביצירות לקט (compilation) כגון, במדריכים למיניהם היוצר הוא האדם, שאסף וערך את היצירה למרות שלכאורה צריכה להיות זכות יוצרים לאלה שהכינו את הנתונים או כתבו אותם לראשונה". נטען כי התובע הינו בעליה ומנהלה בפועל של התובעת (סעיף 11 לכתב התביעה), אך טענה זו לא הוכחה ואף לא נטען כי התובע הוא זה שאסף וערך את היצירה. זאת ועוד, התובע אף העיד כי מלאכת האיסוף והעריכה נעשתה על ידי התובעת ועובדיה "האנשים שלנו עושים את כל העבודה מתוך עבודת שטח" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 3-5). לאור ממצאים אלה אכן לתובע אין מעמד בתביעה והבקשה המקדמית לגביו מתקבלת. 6.2 טענה מיקדמית נוספת הינה כי אין לתובעים עילה כלפי הנתבעת 2. עיון במדריך מראה כי בעמ' 6 נקוב שמה של הנתבעת 2 כעורכת המדריך לצד תוכן העניינים ולצד המבוא, כאשר הנתבעת 2 לא הביעה כל הסתייגות באשר לפרסום. לכן לא נסתרה החזקה לפיה הדברים אשר פורסמו במדריך ולרבות ההעתקה הנטענת מהלימודפון, כפי שתתואר להלן, הינם על דעתה של העורכת, הנתבעת 2. יפים לעניין זה דברי המחבר ט. גרינמן בספרו "זכויות יוצרים, אמנים ומפיקים" (סדן, 1998) 26 כדלקמן: "...כאשר הופעה יצירתיות בבחירה ובסיווג של החומר, חלה זכויות יוצרים גם באלה. על כן, למרות שגם במאספים שכאלה, החומר עצמו אינו מוגן, נראה שתחול כאן גרסה מצומצמת של ההלכה המסורתית, לפיה לא ירשו בתי המשפט, במרבית המקרים, לעורך מאוחר לעשות שימוש בחומר שנאסף וסווג בידי קודמו, ליצירת מאסף מאותו סוג מבלי שיבצע עבודת סיווג עצמאית" (ההדגשה אינה במקור - א' א') זאת ועוד, בע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון, פ"ד נד (3) 817 נדונה, בין היתר, אחריות מפרסם ואחריות המערער, עורך אשר העתיק את הטקסט המפוענח של המגילות הגנוזות לספר מבלי לציין את שם המפענח, המשיב, שלו נתונות זכויות היוצרים. באותו המקרה היה שמו של המערער נקוב בשער הספר וכן מהמבוא עלה כי העורכים היו מודעים לכך שהפרסום נעשה תוך הפרת זכויות היוצרים של המשיב. בית המשפט העליון קבע כי משהסכימו העורכים כי שמם יקרא על הספר כעורכיו, ללא הסתייגות מתוכנו, ניתן לראות בכך הסכמה מכללא של הפרת זכות היוצרים וכי ציון שם עורך על שער הספר מקים חזקה, הניתנת לסתירה בראיות, כי שכל הדברים שפורסמו בספר הם על דעת העורך. לפיכך הטענה המקדמית באשר העדר עילה כלפי הנתבעת 2 נדחית. 7. זכות יוצרים בלימודפון בבוא בית המשפט לבחון האם לתובעת זכויות בלימודפון החוסות תחת כנפי החוק, שומה עליו לבדוק ראשונה האם הלימודפון הינו יצירה אם לאו. לטענת התובעים, הלימודפון מהווה יצירת לקט, ומכאן, לטענתם, צומחת לדידו הגנת זכויות היוצרים. ההלכה קובעת כי ביצירת לקט הגנת זכויות היוצרים תחול על אופן הבחירה, הסידור וההצגה של החומר אך לא על החומר עצמו ובלבד שניכרים השקעת מאמץ ויצירתיות בבחירה ובסיווג החומר. יפים לענייננו דברי ד"ר שרה פריזנטי,בספרה דיני זכויות יוצרים (כרך א', הוצאת כרמל ספרות משפטית בע"מ, 2000) כדלקמן: "ההלכה העקרונית שהתגבשה בעולם, הן בספרות והן בפסיקה היא שיצירה היא הגשמה בכל דרך שהיא של פרי מאמץ, כשרון והשקעה של מחבר, שיקנו לה אופי שונה משל מרכיביה... השאלה שנשאלת היא מה מידת המאמץ, הכשרון וההשקעה הדרושים, כדי שעבודה תהיה יצירה מוגנת. הדרישה הבסיסית מיצירה היא מקוריות להבדיל מחדשנות..." בפסיקה הישראלית, כמו גם בפסיקה האמריקאית, הולכת וגוברת מגמת הדגשת היצירתיות גם באשר ליצירות מאסף ובית המשפט העליון אף פסק כי חוברת נתונים אשר במסגרתה בוצעו איסוף, ליקוט, מיון וסיווג חוסה בצל הגנת זכויות יוצרים. בהקשר זה ראה: בע"א 3616/92 דקל שירותי מחשב להנדסה בע"מ נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית לשרותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פ"ד נא (5) 337 (להלן: "פס"ד דקל"). דא עקא, שהיצירתיות הנדרשת בתחום זכויות היוצרים אינה רבה ומדריך מסווג עדיין עשוי לעמוד בדרישת היצירתיות האמורה וראה: ת"א (ת"א) 635/97, המ' 6898/97 חברת אינדקס פרסומים בע"מ נ' בידור ואירוע חברה לפרסום (1996) בע"מ, דינים - מחוזי כו (7) 391. עם זאת, נפסק לא אחת כי מידת המאמץ, הכשרון וההשקעה של המחבר הדרושים לשם ההכרה בזכויות יוצרים הינה מידה צנועה ביותר וראה: ע"א 23/81 הרשקו נ' אורבוך, פ"ד מב (3) 757 ; ע"א 513/89 אינטרלגו בע"מ, 164. לטענת התובעים, הנתונים נאספו מתוך עבודת שטח, כאשר הפרסום הוא של מספרי טלפון של מחלקות במוסדות הלימוד (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 4-8). מעיון בלימודפון עולה כי אכן הוא מכיל גם רשימת מספרי טלפון פנימיים של מחלקות בתוך מוסדות הלימוד וזאת בשעה שמדריך "דפי זהב", לדוגמא, כולל במקרים רבים מספר טלפון של מרכזיה בלבד. לפיכך, יקשה לראות במידע כנחלת הכלל, ומכל מקום, אין ספק כי אנשי הלימודפון נאלצו לאתר בכוחות עצמם את הפרטים האמורים. לפיכך, גם אם תתקבל טענת הנתבעים כי מספרי טלפון ושמות מוסדות הם נחלת הכלל, עדיין נדרשים כשרון, עמל ומיומנות לשם השגת מספרי הטלפון הפנימיים במחלקות ובפקולטות השונות, כנטען על ידי התובעים, וכן לעריכתם, לסיווגם ולמיקומם על פי חלוקה למחלקות בתוך המוסדות האקדמיים. בהקשר זה קבע כב' השופט לנדוי (כתוארו דאז) בע"א 136/71 מ"י נ' אחימן, פ"ד כו (2) 259, 261 כדלקמן: "אין נפקא מינה ש'החומר הגלמי' להרכבת הלוחות הוא נחלת הכלל... השאלה אם יש בלוחות המשיב יצירה מקורית מפאת המחשבה, העמל או המיומנות שהושקעו בהם, צריכה להיחתך על-פי עיון בעבודת המחבר בשלמותה". קביעה זו אושרה לאחרונה על ידי כב' השופט טירקל בע"א 2790/93 האמור. אין בידי לקבל טענה את טענת הנתבעים לפיה הלימודפון נעדר מקוריות בשל היותו דומה למדריכים רבים מסוגו וכי תוכן העניינים של הלימודפון, כמו גם הערכים המסודרים בו, מופיעים לפי סדר אלפביתי נעדר מקוריות. הנתבעים לא הרימו את הנטל הנדרש להוכחת טענתם זו, לא הציגו בפני כל מדריך דומה למדריכים האמורים ואף לא נקבו בשמות מדריכים דומים הקיימים בשוק. זאת ועוד, בבחינת מקוריות לא נדרש בית המשפט להשוואה בין הלימודפון כיצירה מוגמרת לבין יצירות אחרות, אלא על ההתמקדות להיעשות בשלב גיבוש היצירה. קרי, התרומה המקורית נבחנת לאור המקור של הלימודפון וניכר כי המקור הינו היוצר עצמו ולא יצירות אחרות או יוצרים אחרים, כי היוצר השקיע משאבים הן ביצירה והן בתהליך היצירה ולרבות היצירתיות הניכרת בליקוט החומר ובמיונו לפי תחומים ותת - תחומים בלימודים האקדמיים, כי ניתן להבחין בתרומתו העצמאית של היוצר וכי קיימת הבחנה בין הלימודפון כיצירה מאבני הבניין שלו וראה: ע"א 513/89 האמור בעמ' 170. יפים לעניינו דברי כב' השופט שמגר (כתארו אז) בע"א 513/89 S/A INTERLEGO נ' .A.S .BROS LINES-EXIN, פ"ד מח (4) 133, 171 כדלקמן: מכאן כי בבחינת מקוריות אין כל מקום לעשות השוואה בין היצירה המוגמרת לבין יצירות אחרות, וההתמקדות צריכה להיות בשלב הגיבוש של היצירה... המבחן הראוי יתמקד בבדיקת השיקולים בשלב הגיבוש של היצירה ויבדוק אם אלו לקוחים ממרכיבים קיימים או מיצירות קיימות, או שיש בהם גם מעבר לזה, מתרומתו המקורית של היוצר. במילים אחרות, התרומה המקורית נבחנת לא לאור התוצאה הסופית אלא לאור המקור שלה: האם המקור הוא היוצר או לחלופין מישהו קיים וידוע. בכך באה לידי ביטוי מטרתן של זכויות היוצרים". סבורני כי חלה יצירתיות בבחירה ובסיווג החומר וכי חלה הגנת זכויות יוצרים על הלימודפון כיצירת לקט. לפיכך, שומה על בית המשפט לבדוק האם הפרו הנתבעות את זכות היוצרים של הלימודפון. 8. הלימודפון לעומת המדריך הלימודפון הינה חוברת שגודלה 23X16 ס"מ המכילה כ - 100 עמודים, ובה פירוט של מקצועות לימודים רבים ביותר הממוינים לפי סדר אלפביתי של שם המקצוע כאשר בצידו מצוינות רשימות המוסדות בהם ניתן ללמוד את המקצוע. המדריך הינה חוברת שגודלה 30X20 ס"מ וחזותה שונה לחלוטין מהלימודפון. המדריך מכיל כ - 116 עמודים, בתחילתו מספר כתבות ומאמרים ובהמשך המידע בדבר מקצועות הלימוד המחולק אך ורק לפי סוג הלימוד, היינו, לימודי תואר ראשון, לימודי תואר שני, לימודי תואר שלישי ולימודי תעודה. ניכרים הבדלים רבים נוספים בין שתי החוברות: 8.1 הלימודפון כולל פרקים נרחבים וכן פירוט מקצועות לימוד רבים, כמו גם תתי - תחומי לימוד שאינם מופיעים כלל וכלל במדריך האקדמי כגון: צורפות, שמאות, אדריכלות נוף ורוקחות וזאת לפי סדר אלפביתי. 8.2 במדריך האקדמי החלוקה אינה לפי מקצועות לימוד אלא לפי סוג ההכשרה: לימודי תואר ראשון, לימודי תואר שני, לימודי תואר שלישי ולימודי תעודה. 8.3 בגוף הלימודפון נמסרים פרטי המוסד הרלוונטי באופן רחב יותר, כדוגמת כתובתו המלאה ומספרי הטלפון והפקסימיליה, בעוד במדריך האקדמי נכתב לעיתים רק שם המוסד, העיר בה הוא שוכן ומספר הטלפון. 8.4 הלימודפון אף כולל סיווג משנה שאינו מופיע במדריך. כך למשל, בלימודי מקצוע ההנדסה קיימת בלימודפון חלוקה של הנדסת מכונות, הנדסת בניין והנדסת תעשיה וניהול, בעוד שבמדריך האקדמי אין חלוקה ומיון כגון דא והוא מציין את הערך "הנדסה" ותו לאו. 8.5 הלימודפון אינו מציין כלל האם מקצוע ספציפי נלמד בלימודי תואר ראשון, שני, שלישי או בלימודי תעודה - חלוקה שהיא עיקרו של המדריך. מממצאים אלה עולה המסקנה כי המדובר בשני מסמכים השונים במהותם זה מזה, דבר המשפיע בעליל גם על העתקה הנטענת של עורכי המדריך מהלימודפון. זאת ועוד, אין בלימודפון כל פירוט אם המקצוע הספציפי נלמד במסגרת תואר ראשון או אחר - פירוט המופיע במדריך האקדמי - ומכאן, המסקנה היא שעורכי המדריך השיגו מידע זה שלא דרך הלימודפון. לפיכך, יש לכאורה בסיס לטענת הנתבעים כי הפרטים לגבי המוסד הרלוונטי בו נלמד המקצוע לא הועתקו מהלימודפון. סופו של דבר, מסקנתי הינה כי ניכר שנתבעות ביצעו עבודת סיווג עצמאית והשקיעו מחשבה ויצירתיות עצמאית במדריך, כאשר חלקו הראשון של המדריך מכיל כתבות בנושא אקדמיה וחברה וחלקו השני, בו הועתק פרק המכללות, ערוך כאינדקס מסלולי לימוד בחלוקה פנימית ללימודי תואר ראשון, תואר שני, תואר שלישי ולימודי תעודה. המדריך אינו מפרט את כל המוסדות בהם ניתן ללמוד, מציע מגוון תחומים מצומצם יותר מאשר הלימודפון ולהבדיל מהלימודפון, אינו מרחיב אודות התחומים ותתי - התחומים. הלימודפון הינו אינדקס מסלולי לימוד ללא כל חלוקה פנימית ללימודי תואר ראשון, תואר שני, תואר שלישי ולימודי תעודה. בהקשר זה ראה האמור בספרו של גרינמן בעמ' 26: "על כן למרות שגם במאספים שכאלה, החומר עצמו אינו מוגן, נראה שתחול כאן גרסה מצומצמת של ההלכה המסורתית, לפיה לא ירשו בתי המשפט, במרבית המקרים, לעורך מאוחר לעשות שימוש בחומר שנאסף וסווג בידי קודמו, ליצירת מאסף מאותו סוג מבלי שיבצע עבודת סיווג עצמאית. הוא יכול אמנם להשתמש במאסף הקודם כדי לקבל הפניה למקורות, אך עליו לעבור עליהם בעצמו, ולהשקיע מחשבה ויצירתיות עצמאיות במיון החומר וסיווגו. לאחר שיעשה זאת, יוכל גם להשוות את התוצאות שלו עם התוצאות של קודמו, כדי למצוא טעויות והשמטות בחומר שלו". 9. הפרת זכויות היוצרים בלימודפון בחנתי את טענות הצדדים באשר לביצוע ההעתקה הנטענת וסבורני כי אכן ההעתקה בוצעה, אך היא מוגבלת אך ורק לשלוש רשימות מתוך פרק המכללות אשר מופיעות בעמ' 59-64 ללימודפון ובעמודים 109-113 למדריך (להלן "שלוש הרשימות"). רשימה ראשונה הינה רשימת מכינות במכללות אקדמיות, רשימה שניה הינה רשימת מכללות אקדמיות ורשימה שלישית הינה מכללות טכנולוגיות. מסקנתי זו נתמכת, בין היתר, בממצאים הבאים: 9.1 בעמ' 109 במדריך האקדמי הועתקו הערכים כסדרם בלימודפון, ולרבות סדר עריכה אלפביתי שגוי בלימודפון לפי שהערך "המסלול האקדמי של המכללה למינהל" הופיע לפני הערך "המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין". 9.2 בדומה, בעמ' 111 למדריך האקדמי מופיעה המילה "אזורית" פעם עם האות י' ופעם בלעדיה, באותו סדר וסיווג בו הופיעה בלימודפון. יתרה מזאת, אם האיות לא היה דומה לאיות בלימודפון, הרי שלפי סדר אלפביתי, היה על "המכללה האיזורית מעלה אדומים" להופיע במדריך לאחר "המכללה האזורית עמק הירדן" אך לא בסדר זה מופיעות מיכללות אלה במדריך. 9.3 כך גם בעמ' 112 שם הופיעו הערכים בסדר זהה לאלה שבלימודפון כולל הטעות האלפביתית שבשימת הערך "עלמא - מכללה עברית" לאחר הערך "מכללת רעננה" וכך גם באשר לערך "מכללת רעננה" אשר הושם לפני הערך "מכללת הגלילי המערבי". מהשגיאות הזהות האמורות באופן הסיווג והעריכה של הלימודפון והמדריך עולה כי שלוש הרשימות בפרק העוסק במכללות בלימודפון הועתקו אל המדריך. לכן העתקת הרשימות האמורות בפרק המכללות, כעולה מבחינת הלימודפון אל מול המדריך מהווה הפרת זכויות יוצרים. 10. האם ההעתקה חוסה תחת כנפי ההגנה 10.1 ההלכה בישראל קובעת כי יצירת לקט ראויה להגנה למרות שהעובדות, קרי, השמות, הם נחלת הכלל וראה: המ' (ת"א) 695/74 ל.מ. ברי ושות' נ' מידע ושירותי פרסום "דפי כל", פ"מ תשל"ד (3) 192. מהאמור דלעיל בדבר מציאת השגיאות הזהות בין הלימודפון והמדריך הוכח כי סיווג הלימודפון כיצירת לקט הועתק, אך לצורך הפרת זכויות יוצרים לא די בהעתקת הנתונים בלבד בעריכה חדשה אלא בעריכה כמעט זהה ובהעתקת הנתונים גם יחד. 10.2 יתר על הדרוש אוסיף כי הנתונים העדכניים בכל אחד ממדריכי הלימודפון לאורך השנים, אפילו משקלם מבחינה כמותית אינו גדול, הם הסיבה להוצאתה של חוברת חדשה ומעודכנת מעת לעת ולביקוש לחוברות אלה. מידת ההשקעה הכרוכה בהשגת המידע העדכני ובפרסומו במסגרת הלימודפון וכן משקלו הסגולי של מידע זה מלמדים, כי כל חוברת מהווה יצירה נפרדת, ומכאן גם לימודפון 2000 בו עסקינן מהווה יצירה נפרדת. 10.3 שלוש הרשימות בפרק המכללות מהלימודפון הועתקו למדריך באופן זהה דבר מהווה הפרה נפרדת של זכות יוצרים. 10.4 שיקולים של מדיניות משפטית ראויה תומכים בגישה כי כל לימודפון מהווה עבודה הראויה להגנה משפטית נפרדת וזאת בכדי למנוע מצב בו תמשך ההעתקה מהלימודפון ללא עלויות נוספות למעתיק וללא חשש מפני תביעה. מצב משפטי כזה עלול לפגוע במוטיבציה של יוצרי הלימודפון ושל יוצרים אחרים לטרוח בעדכון החוברת או לעשות כן בתדירות ראויה, שכן הדבר לא ישתלם להם. באופן זה ידוכא כוח היצירה בתחום זה, והנפגע יהיה הציבור ולא רק לימודפון וראה: ע"א 3616/92 האמור בעמ' 349. 10.5 לפי התרשמותי מהיצירות בכללותן, ניכר כי הנתבעים העתיקו מהלימודפון חלק ממשי ומהותי בפרק המכללות. 11. הנזקים והסעדים 11.1 פיצוי ללא הוכחת נזק לטענת התובעים, הנתבעות חבות בפיצוי נומינלי בגין הפרת זכויות היוצרים בהעתקת שש רשימות מהלימודפון בסך 120,000 ₪ לפי 20,000 ₪ לכל רשימה ללא הוכחת נזק. בסיכומיהם נטען כי ההפרה אירעה בשלוש רשימות, וכאמור, קבעתי לעיל כי אכן בוצעה העתקה בשלוש רשימות בלבד בפרק המכללות. התובעים עותרים בסיכומים לחייב הנתבעות בסך כולל של 60,000 ₪ לפי 20,000 ₪ לרשימה ללא הוכחת נזק. 11.2 סעיף 3א לפקודת זכויות יוצרים, 1924 הדן בפיצויים ללא הוכחת נזק קובע כדלקמן: "לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ - 10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים; שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי בצו לשנות את השיעורים האמורים". התובעת הרימה את הנטל לעניין פגיעה בזכויותיה, אך לא הוכח בפני שיעור הנזק שנגרם לה ולא הובאו לפני כל נתונים אובייקטיביים המאפשרים לחשב את הנזק על פי מידת הסתברות כלשהי, ומכאן שזכאית התובעת לפיצוי ללא הוכחת נזק כקבוע בסעיף 3א. בהקשר זה קבעה כב' השופטת שטרסברג-כהן בפס"ד דקל בעמ' 350: "כאמור, טוענת חשב שלא ניתן לבחור בפיצוי סטטוטורי במקרה שבו התובע ניסה להוכיח את נזקו הממשי (או את רווחיו של המפר), אך לא עלה בידו לעשות כן. בדין דחה בית-המשפט המחוזי טענה זו. הפיצוי הסטטוטורי בא כדי לסייע ליוצרים, אשר במקרים רבים אינם יכולים להוכיח את הנזק הממשי שנגרם להם עקב ההפרה... מטרתו זו של החוק תסוכל אם נקבל את עמדת חשב, שלפיה קושי בהוכחת הנזק הממשי במידה הדרושה להוכחה במשפט האזרחי, מונע את האפשרות לקבל פיצוי סטטוטורי. אין מקום 'להעניש' תובע שניסה להוכיח את נזקו הממשי ולמנוע ממנו את האפשרות לקבל פיצוי סטטוטורי, לאחר שהוכיח כי הופרה זכותו" . כב' השופט טירקל בע"א 3616/92 האמור, קבע בעמ' 353 כדלקמן: "...בתוך הגבולות הצרים למדי שקבע לו המחוקק, סבורני שיש להחמיר עם המפרים ובהיעדר שיקולים כבדי משקל לכאן או לכאן ראוי לפסוק את הסכום המרבי, או סכום קרוב לזה. זאת, בעיקר, משיקולים של הרתעה, שמשקלם גדל והולך ככל שהאפשרויות לפגוע בקניינו הרוחני של הזולת גדלות והולכות עם השתכללותם של אמצעי ההעתקה והשכפול". 11.3 אין מקום לפסוק פיצוי נפרד בגין כל אחת משלושת הקטעים בפרק המכללות, מהטעם שמדובר בפרק אחד ומידת ההטרוגניות שבין שלושת הקטעים לגביהם הם טוענים להפרות אינה כה רבה ומהותית עד שאין הצדקה לראות בכל פעולה מפירה משום הפרה עצמאית לעניין סעיף 3א לפקודה. לאור האמור דלעיל זכאית התובעת לפיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק בסך 12,500 ₪ כערכם להיום. 12. הפרת הזכות המוסרית, פגיעה במוניטין ועוגמת נפש סוגיית הזכות המוסרית (droit moral) אומצה בישראל בשנת 1981 לאור אמנת ברן בסעיף 4א לפקודת זכויות יוצרים, 1924 על שני היבטיה: "זכות ההורות", לפיה מחבר זכאי ששמו יקרא על יצירתו ו"הזכות לשלמות" לפיה מחבר זכאי שלא יפגעו ביצירתו ולא יבצעו בה שינויים וסילופים. סעיף 4א האמור קובע כדלקמן: "(1) מחבר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים. ... (4) זכותו של מחבר לפי סעיף זה לא תהיה תלויה בזכותו החומרית באותה יצירה, והיא תעמוד לו אף לאחר שזכות זו, כולה או מקצתה, הועברה לאחר" לעניין זה קבעה כב' השופטת ברון בת"א (ת"א) 2014/99 זרודי נ' שנקמן (טרם פורסם) כדלקמן: "שני ראשים לזכויות היוצרים. האחד - ראש חומרי רציונלי. תפקידו של זה לעודד את היוצר ליצור באמצעות תגמול כספי אשר יחויב לשלם לו כל אשר רוצה לעשות שימוש ביצירתו. השני, ולא פחות חשוב הימנו - ראש רוחני-אמוציונלי. בסיסה של זכות זו - הזכות המוסרית - היא בראש ובראשונה ייחוס היצירה ליוצרה...הזכות המוסרית היא זכות העומדת לצד הזכות לניצול כלכלי של היצירה. ראוי לציין כי על אף שזכות זו מכונה זכות מוסרית, הרי שהיא מעוגנת בחוק כזכות חוקית לכל דבר". לטענת התובעת, הנתבעים פגעו בזכותה המוסרית וזאת מהטעם שלתובעת עומדת זכות מוסרית ביצירתה, הלימודפון, בגדר זכות רוחנית - להבדיל מזכות חומרית או גשמית, ובהקשר זה ראה: כב' השופט חיים כהן בע"א 528/73 אטינגר נ' אלמגור,פ"ד כט, עמ' 118, ועומדת לה זכות פוזיטיבית כי בכל עותק יוטבע שמה כיוצרת בהיקף ובמידה המקובלים. כן לא אזכרו הנתבעות את הלימודפון ממנו הועתקו הקטעים לתוך המדריך . בבוא בית המשפט לדון בפיצויים בגין הפרת הזכות המוסרית שומה עליו לבחון האם פסיקתו פיצויים בעבור נזקים ממוניים אינה מונעת מתן פיצוי כזה. בע"א 2790/93 האמור, בעמ' 845-846 ניתן הסבר להלכה האמורה: "פסיקת פיצויים בעבור נזקים ממוניים שנגרמו בשל הפרת זכות יוצרים, לפי סעיף 3א לפקודה, אינה מונעת פסיקת פיצויים בעבור פגיעה בזכות המוסרית, ובלבד שלא ייווצר מצב של כפל פיצוי בגין נזק זהה". כאמור, נפסקו פיצויים לפי סעיף 3א בעבור נזקם הממוני של התובעים אשר שיעורו לא הוכח, אך אין בכך חפיפה לפיצויים בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם להם בגין הפגיעה בזכות המוסרית. פירושו של מוניטין הינו שהציבור מקשר את המוצר - הלימודפון - עם מקור מסוים, אף אם אינו מזהה אותו בשמו וראה: ע"א 395/88 עמ' 38 ; ת"א 1788/94 (חי') נ.ב. שיווק אלבומים בע"מ נ' דפוס אומן נהריה, דינים - מחוזי, לב (1) 457. לכאורה, נראה שהציבור מזהה את המוצר הקרוי "לימודפון" עם התובעת. יתכן ששם התובעת אינו ידוע ביותר, אך סוגיית המוניטין חשובה לעילת גניבת עין יותר מאשר לעניין זכויות היוצרים. לעניין עוגמת הנפש, יש להתחשב הן בשיקול הפיצוי והן בהתנהגות המפרסם וראה: ע"א 2790/93 האמור. לפיכך, סבורני כי התובעת זכאית בגין ראש נזק זה לסך 5,000 ₪ כערכם להיום. 13. עשיית עושר ולא במשפט לטענת התובעת, חבות הנתבעות בהשבת כל הרווחים וההכנסות שהפיקו הנתבעות מהלימודפון בסך 20,000 ₪ וזאת כאמור בחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979. המדריך צורף, ללא תשלום, לעיתון "הארץ" שהוא עיתון יומי. מכאן, טוענים הנתבעים כי היה זה שימוש שלא למטרת רווח. סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979 הדן בחובת ההשבה קובע כדלקמן: "(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה. (ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת". ההלכה הפסוקה קובעת כי מטרת ההשבה היא למנוע התעשרות שלא כדין וראה: ד"נ 20/82 אדרס חומרי בניין בע"מ נ' הרלו את ג'ונס, פ"ד מב (1) 221. ההלכה באשר ליסוד הנוסף, ההופך את התעשרות הנתבעים לבלתי צודקת, קובעת כי יסוד זה עשוי להיות משני סוגים עיקריים: הראשון, התנהגות פסולה ובלתי הוגנת של המתחרה, לרבות התנהגות נטולת תום לב. השני, נסיבות אחרות אשר הופכות את ההתעשרות לבלתי צודקת וראה: כב' הנשיא שמגר רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד (2). בכתב התביעה ביקשו התובעים כי יוצא צו למתן חשבונות נאותים כנגד הנתבעות על מנת לאמוד את היקף הרווחים שהפיקו הנתבעות, כנטען על ידי התובעים, שלא על פי זכות מוכרת בדין. התובעים טענו בסיכומיהם כי עיתון הארץ נמכר בעיקר למנויים, בהסתמכם על הפרסום של העיתון באינטרנט (אסמכתא 25 לסיכומי התובעים) במחיר העומד על כ - 5 ₪ לגיליון יומי. לפיכך, לטענתם, המדריך חולק כהטבה למנויי הנתבעת 1 במטרה להעלות את קרנו של העיתון בפני ציבור מנוייו, ולפיכך ביקשו להעמיד את ערך ההטבה על 1 ש"ח לכל מנוי, לכל הפחות. אין בפני כל ממצאים התומכים בטענה זו ואי כל ראיות לפיהן היה בהפרת הזכות משום רווח לנתבעים וכי נמכרו יותר גיליונות של עיתון "הארץ" ביום פרסום המדריך. עם זאת, ניתן להניח כי חלק מקוראי "הארץ" לא רכשו את הלימודפון, מאחר שהמדריך שסופק להם היווה מוצר חלופי. בנוסף, הנתעבת הפיקה גם רווח מהפרסומות הרבות הכלולות במדריך, שיתכן ונמנעו מהתובעת. מוצא אני לנכון לחייב את הנתבעות לשלם לתובעת בעניין זה סך גלובלי של 5,000 ₪ כערכם להיום. 14. צו מניעה קבוע התובעים עתרו למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעות להמשיך להפר את זכויותיהן בכל דרך, במישרין או בעקיפין. כאמור לעיל, שוכנעתי כי הנתבעות הפרו את זכות התובעת בכך שהעתיקו את שלוש הרשימות כאמור בסעיף 9 לעיל תוך פגיעה בתובעת, כאשר השתכנעתי כי לתובעת זכויות יוצרים בהן. לפיכך זכאית התובעת למנוע מהנתבעות את ההעתקה והפרסום האמורים. ניתן בזאת צו מניעה האוסר על הנתבעות לפרסם במישרין ו/או בעקיפין את שלוש הרשימות במלואן ו/או בחלקן במתכונת בה הן מופיעות בלימודפון. למותר לציין כי אין להעתיק ולפרסם אף כל חלק אחר של הלימודפון במתכונת בו הוא מופיע לפי שכאמור קבעתי כי לתובעת זכויות יוצרים בו. 15. סוף דבר 15.1 הנתבעים ישלמו לתובעת סך 17,500 ₪ כאשר סכום זה צמוד מהיום ועד יום התשלום בפועל. 15.2 נאסר על הנתבעים לפרסם את שלוש הרשימות בפרק המכללות במדריך כמוגדר לעיל במתכונת בה הן מופיעות בלימודפון. 15.3 הנתבעות ישאו באגרת בית משפט של התובעת באופן יחסי לסכום שנפסק כשסכום זה צמוד מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מיום זה ועד יום התשלום בפועל.טלפון (קווי)טלפון