הפרת זכויות הפצה

להלן פסק דין בנושא הפרת זכויות הפצה: פסק דין רקע ביום 22.5.03 נכרת הסכם בין התובע (תחת שמו המסחרי - סרטי שובל) לבין נתבעת 2, חברה איטלקית העוסקת בהפצת סרטים (להלן: "סרפ"), לפיו רכש התובע מסרפ את זכויות ההפצה של 27 סרטים בטלביזיה, לווין וכבלים בתחום מדינת ישראל (להלן: "ההסכם"). בין היתר, רכש התובע במסגרת ההסכם את זכויות ההפצה של הסרט "Boccaccio 70" (להלן: "הסרט"). בסמוך לתחילת אפריל גילה התובע כי הסרט בדיבוב לרוסית שודר ע"י נתבעת 1 (להלן: "טלקנל") שלוש פעמים בערוץ "ישראל פלוס". התובע פנה אל טלקנל ואל סרפ בדרישה שיחדלו מהקרנת הסרט ברם פנייותיו נדחו. מכאן התביעה שבפני לצו מניעה שיאסור על טלקנל וכל הבאים מטעמה לשדר ו/או להקרין ו/או להפיץ בטלבזיה ו/או בלווין ו/או בכבלים את הסרט או סרט אחר שהתובע רכש את זכויות ההפצה לגביו במסגרת ההסכם, וכן צו מניעה שיאסור על סרפ וכל הבאים מטעמה למכור לטלקנל או לגורם אחר בישראל את זכויות השידור של הסרטים נשוא ההסכם, זאת עד ליום 1.6.05 מועד תפוגת ההסכם. תמצית טענות התובע סעיף 4 להסכם מקנה לתובע זכויות בגרסה המקורית של הסרטים נושא ההסכם וקובע כי העלות והאחריות להוספת כתוביות תרגום ודיבוב תחול על התובע. מכאן, שזכותו של התובע משתרעת גם על סרטים בדיבוב לכל שפה כל עוד מדובר בשידור בתחומי מדינת ישראל. תמצית טענות הנתבעים סעיף 10 לחלק התנאים הכלליים בהסכם (צורף לתשובת סרפ) קובע כי ביצוע ההסכם ופרשנותו יהיו על פי הדין האיטלקי והסמכות לדון במחלוקת בין הצדדים בקשר עם פרשנות ההסכם וביצועו נתונה באופן בלעדי לבית המשפט ברומא או לבורר אמריקאי או איטלקי מתחום הפצת הסרטים. מכאן, שאין לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה נגד סרפ. גם אם הסמכות אשר הוקנתה לבית המשפט המוסמך ברומא או לבורר בסעיף 10 להסכם אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט ישראלי, ההסכמה בדבר החלת הדין האיטלקי מחייבת את המסקנה שהפורום הנאות לבירור הסכסוך הוא בית המשפט המוסמך ברומא. סעיף 1 לתנאים הכלליים של ההסכם קובע כי לתובע מוקנות רק הזכויות שהוקנו לו במפורש בהסכם, וכל זכות שלא הוקנתה לתובע במפורש נותרה בידי סרפ לשימושה כפי שתראה לנכון. סעיף 4 להסכם מגביל את זכויות התובע לגרסה המקורית של הסרטים נושא ההסכם, ואינו כולל זכות שידור בשפות אחרות. לפיכך אין לתובע זכות בסרטים המדובבים ברוסית. בהסכמים מסוג ההסכם נושא תביעה זו, נהוג לפרט את השפות הכלולות ברשיון. העובדה שהרשיון ניתן לגרסה המקורית אין משמעותו כי הוקנו לרוכש זכויות השידור בכל השפות. לחילופין, האמור בסעיף 4 להסכם בדבר עלויות כתוביות התרגום והדיבוב נאמר בקשר עם מתן רשיון לשידור הסרטים נושא ההסכם בדיבוב לעברית. דיון סמכות בינלאומית ביום 19.5.03 ניתן היתר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט לסרפ, ולא נטען כי הוגשה בקשה לביטול או למתן רשות לערער על החלטה למתן ההיתר. עם מתן הצו להיתר ההמצאה והמצאת כתבי בי דין לסרפ קנה בית המשפט סמכות לדון בתביעה נגד סרפ. ועוד. עניינה של התביעה אכיפת זכויות הבלעדיות הנטענות של התובע בישראל על טלקנל וכל גורם אחר העוסק בשידור סרטים בישראל. אין טוען כי לבית המשפט בישראל אין סמכות לדון בתביעה נגד טלקנל. כצד להסכם הבלעדיות הנטען סרפ היא בעל דין דרוש לבירור היקף זכויות התובע. בנסיבות אלה, אני סבור שאין לקבל את טענות סרפ כנגד סמכותו של בית המשפט בישראל, וכנגד היותו פורום נאות. זכות היוצרים סעיף 5 לחוק זכות יוצרים, 1911, קובע: " 2) יכול בעליו של זכות יוצרים ביצירה להעביר את זכותו, כולה או מקצתה, אם בדרך כלל או בהגבלות, לממלכה המאוחדת או לכל מושבה בעלת שלטון עצמי או לכל חלק אחר של מושבות הוד מלכותו שחל עליו חוק זה, ואם למשך כל תקופת זכות היוצרים או לכל חלק ממנה, ויכול הוא ליתן כל טובת הנאה בזכות עפ"י רשיון ואולם כל העברה או נתינה כאלה לא יהא כוחן יפה אלא אם כן נעשו בכתב ונחתמו ע"י בעל הזכות שחלו בה ההעברה או הנתינה או ע"י בא כחו המורשה כהלכה (דרישת הכתב בוטלה - י.ז). (3) מקום שעפ"י העברה חלקית של זכות יוצרים נעשה מקבל ההעברה זכאי לכל זכות הכלולה בזכות יוצרים, הרי לצורך חוק זה יהא דינו של מקבל ההעברה, לגבי הזכות המועברת, ודינו של המעביר לגבי הזכויות שלא הועברו, כדין בעלי זכות היוצרים והוראות חוק זה יהא להן תוקף בהתאם לכך." מכאן, שרשאי בעל זכות יוצרים, בענייננו סרפ, להעביר את זכות היוצרים או חלקה לאחר ויכול ליתן לאחר טובת הנאה בדרך של רשיון שימוש. בענייננו, מתעוררת השאלה האם במתן רשיון שימוש בזכות היוצרים מעביר בעל זכות היוצרים אל הנעבר גם את זכות התביעה מכוח זכות היוצרים. בע"א 2173/94 Tele Event Ltd נ' ערוצי זהב ושות' ואח', פ"ד נה (5), 529, דן בית המשפט בשאלה זו. בערכאה הראשונה, נסמך השופט גורן (כתוארו אז) על ההלכה שנקבעה ברע"א 371/89 ליבוביץ נ' א.את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד (2) 309, לפיה זכות ההפצה הבלעדית היא זכות חוזית שאין בכוחה לכבול צדדים שלישיים מעבר לצדדים לחוזה ההפצה ודחה את תביעת בעל הרשיון. בע"א 2173/94 שלעיל, הבחין השופט מצא בין מעמדו של בעל רשיון לשימוש בלעדי בזכות יוצרים לבין מפיץ בלעדי של מוצרים או שירותים אחרים (שם, ע' 555). המסקנה העולה מסקירתו של השופט מצא היא שיש מחלוקת בין משפטנים לגבי זכות תביעה לאכיפת רשיון לשימוש בלעדי בזכות יוצרים במקום שבעל זכות היוצרים לא צורף לתביעה. מחלוקת זו טרם הוכרעה בפסיקה. יצויין, כי אין מחלוקת שבעל רשיון אשר צירף לתביעתו את בעל זכות היוצרים זכאי לתבוע בעילה של הפרת זכות יוצרים. בע"א 2173/94, נקבע, כי בעל זכות היוצרים צורף כמשיב פורמלי לתביעה ואף דרש ממפר הזכות לחדול מהפרת הזכות. בכך, גילה בעל זכות היוצרים את דעתו כי יש לו עניין בתובענה של בעל הרשיון. עוד נקבע שם, כי בצירוף בעל זכות היוצרים כמשיב פורמלי מחוסנים הנתבעים מפני תביעה נוספת מצד בעל זכות היוצרים. גם בע"א 23/81 משה הרשקו ואח' נ' חיים אברבוך ואח', פ"ד מב (3), 749, 755, נסמך בית המשפט על הצהרת בעל זכות היוצרים בדבר זכות בעל הרשיון להגיש תביעתו. בענייננו אומנם סרפ בעלת דין, אולם אינה מצטרפת לתביעת התובע, אלא מתנגדת לתביעה, ואין חולק כי טלקנל פועלת על פי רשיון שניתן לה על ידי סרפ. המחוקק הבחין היטב בין העברת זכות היוצרים ובין מתן רשיון שימוש. על העברת זכות היוצרים חל סעיף 5(3), המורה כי הנעבר זוכה בכל זכות הכלולה בזכות היוצרים, כלומר הופך להיות בעל הזכות. לא כך בעל הרשיון, שאינו הופך להיות בעל הזכות, אלא בעל זכות שימוש בלבד, כשהזכות עצמה לא עברה לבעלותו. הרשיון מעניק לבעליו הגנה כנגד תביעת בעל זכות היוצרים. הרשיון אינו מעניק לבעליו את הזכות לעמוד על משמר זכויותיו של בעל זכות היוצרים ולתבוע את עלבונו מידי מפירי זכותו. אכן, למקבלי רשיון שימוש עשוי להיות אינטרס מסחרי בדחיקת רגלי מתחרים הפועלים תוך הפרת זכות היוצרים, אולם אינטרס זה כשלעצמו לא די בו כדי להעמיד להם עילת תביעה כנגד מפירי זכות היוצרים. כך הדבר מקום שבעל זכות היוצרים אדיש להפרת זכותו, קל וחומר מקום שבעל זכות היוצרים מאשר פוזיטיבית את השימוש בזכותו על ידי מי שבעל הרישיון מבקש למנוע את שימושו בזכות. הנה כי כן, הרשיון אותו רכש התובע לא הקנה לו את זכות היוצרים בסרטים נושא הרשיון. הזכות נותרה בבעלות סרפ. כל שהקנה הרשיון לתובע הוא הגנה מפני תביעת סרפ על הפרת זכות היוצרים שלה, וזכות תביעה אישית נגד סרפ על הפרת הבלעדיות שהובטחה לתובע בהסכם לגבי השימוש בזכות בישראל. בין התובע וטלקנל אין יחסים חוזיים. טלקנל אינה מפירה זכות קניינית של התובע, ולא נטענה כלפי טלקנל עילה נזיקית. אני סבור שהתובע לא הוכיח עילת תביעה העומדת לו כלפי טלקנל, ועל כן דין תביעתו נגד טלקנל להדחות. התביעה נגד סרפ התביעה כללה גם עתירה לצו נגד סרפ האוסר עליה למכור לטלקנל או לגורם אחר כלשהו מישראל את הסרטים שפורטו בסעיף 4 ובנספח א' לכתב התביעה עד 1.6.05. בסעיף 13 לסיכומיו צמצם התובע את עתירתו ל-7 סרטים שהזכויות לשדרם כבר נמכרו לטלקנל על ידי סרפ. לגבי סרטים אלה תרופתו של התובע הינה סעד כספי בלבד, שכן לא ניתן למנוע את שכבר נעשה. לאור האמור לעיל אין מנוס מדחיית התביעה נגד סרפ. נקטתי בלשון "אין מנוס" מפני שלגופם של דברים במחלוקת בין הצדדים באשר לפרשנות ההסכם מקובלת עלי עמדת התובע. ההסכם אינו מגביל את זכויות התובע לשפה העברית, ומתיר לו לבצע דיבוב על חשבונו. אילו הכוונה היתה להגביל את הרשיון שנמכר לתובע לשפת המקור, המשמעות היתה שהתובע רכש רשיון לשדר את הסרט בישראל בשפה האיטלקית. פרשנות זו לא מתקבלת על הדעת, גם לא על דעת סרפ, בהיותה מנוגדת לתכלית המסחרית של העיסקה, ואף מנוגדת ללשון ההסכם, המתיר לתובע לערוך על חשבונו דיבוב. אני סבור שסרפ נהגה שלא כהוגן כשמכרה לטלקנל רשיון שימוש בניגוד לבלעדיות שהובטחה לתובע בהסכם, אולם מאחר והמכירה הינה עובדה מוגמרת, הסעד הראוי כנגד סרפ הוא תביעה כספית. התביעה נדחית. התובע ישלם לטלקנל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך -.10,000 ₪. אין צו להוצאות ביחסים בין התובע לסרפ.הפצה