סעיף 5 לחוק זכות יוצרים 1911 עוסק בזכות בעלות על זכות יוצרים. סעיף 5 (1) לחוק קובע כי : 5. זכות בעלות על זכות יוצרים וכד' (1) בהתחשב עם הוראות חוק זה, יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות היוצרים בה, בתנאי - (א) שאם היה זה פיתוח, צלום או תמונה והקלישאה או העתק מקורית אחרת הוזמנו ע"י אדם אחר והוכנו תמורת דבר ערך בהתאם לאותה הזמנה הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות היוצרים; וכן סעיף 35 לחוק שעניינו פירוש קובע בס"ק (1) כי : "בחוק זה יהיו למונחים הבאים הפרושים כדלקמן, מלבד אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר - "קלישאה" - כוללת כל סטריאוטיפה או כל לוח אחר, אבן, תבנית, אימום, אם דפוס מעביר או דפוס או מכשיר אחר שעושים בהם או מתכונים לעשות בהם תקליטים, לוחות מנוקבים או מכשירים אחרים להצגת יצירה על דרך השמעה; המסקנה העולה מסעיפים החוק המצוטטים לעיל היא, כי המדובר בקלישאה, אשר אם הוכח תשלום בעדה, המזמין המשלם הוא הבעלים הראשון, אלא אם יוכח כי היה הסכם הקובע את ההיפך. להלן פסק דין בנושא זכויות יוצרים קלישאה: פ ס ק - ד י ן התובעת הינה חברה העוסקת בעיצוב תקשורת חזותית. נתבעת 1 שינתה את שמה ביום 14.11.1996 וביום 1.2.1999 לשמה של נתבעת 1. נתבעת 2 שינתה את שמה ביום 1.2.1999 לשמה של נתבעת 1. על-פי הנטען בכתב התביעה בחודש מרס 1993 הזמינה נתבעת 1 מהתובעת 200 תיקי קונגרס לרבות עיצוב והדפסה של התיקים. התובע הגיש חשבון על סך 2,457 ש"ח וחשבון זה שולם על ידי נתבעת 1. התובע מוסיף בתביעתו כי תיק הקונגרס כלל איור של דמות עם הכתוב Ef rat , אשר נעשה על ידי התובע למטרות תיק הקונגרס. לאחר תקופה פנתה עובדת מטעם נתבעת 1 בשם נאוה קזז לתובע וביקשה רשותו לעשות שימוש באיור כסמל-סימן מסחרי של נתבעת 1. התובע הסכים ולא התנה את השימוש בתשלום כלשהו. בחודש אפריל 97' פנה ג'ון שרון מנתבעת 2 לתובע וביקש הצעת מחיר לעבודות גרפיות. התובע העביר הצעה והערכת מחיר. במסגרת זו הוצע גם לעצב סמל מסחרי. התובע לא נענה להצעתו. התובע טוען עוד בתביעתו, כי מר ולדימיר לדר מנהלו ראה מודעה בעיתון בה מופיעה הדמות שעיצב לנתבעת 1, כאשר בתוך המלבן שבתוך הדמות שונה הכתוב משמה של נתבעת 1 לשמה את נתבעת 2 והוסף ריבוע בצד המסביר את השינוי. התובע טוען, כי הוא הבעלים של זכויות היוצרים של האיור, וכל שנתן הוא רישיון שימוש לנתבעת 1 לתיקי הקונגרס ולהם בלבד. מר לדר פנה לנתבעת 1 ובתגובה ניסה מר גולדשטיין מנתבעת 2 לרכוש את זכויות התובע כסימן המסחר הזה וניסח לשם כך הסכם, ממנו עולה, כי התובע הינו הבעלים של כל הזכויות בסימן המסחרי הנ"ל. התובע לא חתם על הסכם זה. התובע טוען, כי בשימוש באיור עם שינוי הכתוב הפרו הנתבעות את זכות היוצרים שלו ופגעו בזכותו הכלכלית ובזכותו המוסרית על פי דיני זכויות היוצרים. התובע העמיד את תביעתו על סך 20,000 ש"י בגין הפרה לפי סעיף 3 א' לפק' זכות יוצרים וסכום נוסף בסך 20,000 ש"ח בגין פגיעה בזכותו המוסרית לפי סעיף 4 א' לפקודה עקב שינוי היצירה שלו בלא ידיעתו ובלא רשותו. כמו-כן, עתר התובע לצו מניעה קבוע לעשות שימוש באיור בלי היתר מטעם התובע. הנתבעות השיבו בכתב הגנה מפורט. הנתבעות טוענות, כי ענינו של התובע עם נתבעת 1 בלבד. תמורת האיור, שהוזמנה על ידי הנתבעת שולמה במלואה לתובע. נתבעת 1 עשתה במשך שנים רבות שימוש מגוון בדמות בידיעת ובהסכמת התובע. עקב שינוי ארגוני הוחלף שמה של נתבעת 1 לשמה של נתבעת 2. התובע דרש בגין השינוי סך של 500$ למרות שלא היה זכאי לכך, ולא את הסכום שתובע בתביעתו. עוד טוענות הנתבעות בכתב הגנתן, כי הן בעלות זכויות היוצרים המלאות והשלימות על הדמות מאז שנת 1993 הן על פי הזמנת העבודה והן על סמך שימוש שעשו בו מספר שנים, הן שילמו לתובע בעד הדמות את מלוא התמורה ולכן כל הזכויות שייכות להן. הנתבעות אף טוענות, כי לקחו חלק פעיל בעיצוב הדמות. הן עשו שימוש בדמות לפי שיקול דעתן ללא התנגדות של התובע וללא צורך לבקש רשותו. התובע מסר לנתבעות את הקובץ המגנטי הכולל את הדמות, ללא צורך להיזקק לשירותיו. הנתבע לא דרש, כי שמו יצויין לצד הדמות או כיוצר הדמות או כבעל זכות כלשהי בדמות. יתירה מכך, הנתבעות טוענות, כי הן הבעלים של הדמות מכוח סעיף 5 (ח) לחוק זכות יוצרים 1911. עוד טוענות הנתבעות כי אם הדמות כוללת את השם אפרת הרי כל הזכויות שייכות להן כבעלות על השם אפרת הרי. התובע לא יכול לעשות בו שימוש ואם הדמות המוגנת אינה נושאת את השם אפרת, הרי שהנתבעות יכולות לעשות שימוש בדמות ולהחליף את השם. התובע ביצע לנתבעות עבודות נוספות. התובע לא צירף לתביעתו את הזמנת העבודה ממנה ניתן היה להסיק על טיב היחסים בין הצדדים. ה ר א י ו ת מר ולדימיר לדר מנהל התובעת בתצהיר עדותו הראשית חזר על האמור בכתב התביעה. הוא מוסיף, כי לאחר שעו"ד גולדשטיין ניסה לרכוש ממנו, את כל הזכויות וניסח הסכם, הוא לא הסכים לו ופנה לקבל ייעוץ משפטי. העד מדגיש, כי מעולם לא הסכים כי האיור ישמש עבור חברת קומברס. סביב הלוגו של אפרת הוא בנה את הדמות. היא אינה מתאימה לקומברס. מספר חודשים לפני שראה את השימוש באיור עם קומברס פנתה אליו רותי אייל והזמינה 600 תיקי קונגרס עבור חברת קומברס, ולפיכך היה ברור, כי העיצוב ייעשה עם הלוגו של קומברס. התרומה היחידה של אפרת לאיור היתה שגב' טלי חצור מאפרת בחברה אחת משתי הסקיצות שהציע לה. (כמובן מלבד הלוגו שקיבלו מאפרת). העד מוסיף, כי נתן את הקובץ המגנטי לאפרת להבטיח שהאיור לא ישונה. בחקירתו הנגדית העיד, כי בתחילה עבד רק עם טלי חצור, היו דברים שהוזמנו מאפרת ודברים שהוזמנו מקומברס. היתה הצעת מחיר רק אין הסכם בכתב. ההזמנה כללה תיק קונגרס מאויר, כולל עיצוב והפקה. לעד אין מחירון. את האיור בנה העד על לוגו של אפרת. לאחר שהכניסו לוגו אחר כל העבודה היתה מכוערת. השם של העד לא הופיע בדמות והוא לא דרש ששמו יופיע. העד גם הסכים לבקשת טלי כי ייעשה שימוש בדמות במודעות דרושים בעיתונות. העד עשה שימוש נוסף בדמות בהזמנות של הנתבעים ואף היתה פניה של טלי בבקשה לעשות שימוש גם במודעות דרושים בעיתונות והעד הסכים. הוא אף מסר לה את הדיסקים, כדי שהדמות לא תשונה. העד הסכים כי המסמך יהא מזוהה עם אפרת. העד אף ראה את הסימן מפורסם בעיתונות ולא דרש תשלום. העד יודע שניתן לרשום סימן מסחרי אך הוא לא רשם את האיור. אין הוא טוען שיש לו זכות למנוע מאפרת לשנות את שמה או את הלוגו שלה, אך לא בתוך האיור. העד אינו זוכר אם היה איור עם ברקים ועל-פי בקשת טלי הוא שינה אותו. הלקוחות לא נוהגים לומר לו איך לעצב. כל מה שהיתה צריכה לעשות זה לבחור בין שתי סקיצות. העד מוסיף, כי ביקש 500$ כי זה מה שמבקשים לסימן מסחרי. מטעם הנתבעת העידה הגב' טלי חצור ששמשה כמנהלת גיוס עובדים במחלקת כ"א וניהלה מבצעים לגיוס עובדים. בעקבות האישור של הנתבעת היא נפגשה עם מר לדר ובעקבות תיק העבודות שהציג והצעתו הכספית הנוחה היא הזמינה עבודת עיצוב עבור הפרוספקטים והתיקים אותם ביקשה להכין. הדמות שהוצעה לא היתה לטעמה של העדה ולאחר מספר אינטראקציות בין העדה לבין לדר, בהן הוא תיקן והציע וריאציות של הדמות בהתאם להערות העדה, עוצבה הדמות כפי שהיא קיימת. הכיתוב של השם אפרת לא עוצב על ידי התובעת והיה סימן מסחרי של אפרת במשך שנים. בכל המו"מ מר לדר לא אמר או נתן להבין שקיימת הגבלה בשימוש בדמות או באופי השימוש. מיד לאחר מסירת התיקים שהוזמנו עשתה הנתבעת שימוש במודעות דרושים בידיעת ובהסכמת התובע. מר לדר מסר לעדה סמוך לאותו מועד גם את הנגטיב המכיל את הדמות המקורית על מנת שהנתבעת תוכל לעשות בה שימוש בעצמה או מול משרדי פרסום, ושימוש כאמור אמנם נעשה. השימוש נעשה במשך זמן רב והתובעת לא פנתה בתלונה או במחאה או בהתנגדות לפרסום. מר לדר הביע שמחה על כך שהנתבעת מרוצה ועושה שימוש בדמות. העדה לא נתקלה במקרה דומה בו מעצב דמות עבור תשלום מלא טוען לזכויות. העדה טוענת, כי הנתבעת רכשה את הבעלות בדמות. בחקירתה הנגדית השיבה העדה, כי אינה יודעת מהו המחיר המקובל לאיור. היה ברור לה לחלוטין שמאחר ושילמו בעד עיצוב הדמות שעל התיק וקיבלו את הדיסקט והפילם הם יכולים לעשות שימוש גם לא לאותה מטרה. העסקה נחשבה כגמורה ברגע שקיבלה את הדיסקט והפילם. ההזמנה היתה לתיק ועליו איור. העדה אינה מכירה את המחירון של אגודת הגרפיקאים. עד נוסף היה עו"ד אריאל גולדשטיין. בעדותו הראשית בתצהיר הוא מצהיר, כי סמוך להגעתו לקומברס הובא לטיפולו מסמך שצורף כנספח ז' לכתב התביעה והוא ניסח הסכם בין התובע לקומברס, לפיו התובע הינו בעלים של הזכויות בדמות הגרפית והוא דורש 500$ עבור שימוש בלתי מורשה. לאחר שהחל לבדוק את הנושא והגיע למסקנה, כי כדי לשכנע את התובע לוותר על טענותיו ולחסוך זמן בטיפול משפטי יקר מוטב לשלם לתובע את הסכום שביקש "כערך מטרד". התובע לא סיים את המו"מ ולאחר מכן קיבלה הנתבעת את מכתבו של ב"כ התובע. כל שניסו לעשות הוא להסיר מכשול והטרדות. עקב שינוי ארגוני שונה שמה של אפרת לקומברס. מחקירתו הנגדית עולה, כי העד עו"ד מעל 20 שנה ועסק גם בפיתוח עסקי. בהסכם לא היה כתוב "מבלי לפגוע בזכויות" בנוסח אנגלי או בכל דרך אחרת. העד נשאל מדוע בהסכם הפשרה לא הכניס כל משפט על זכויות הנתבעים, והשיב, כי התייחס לטענות התובע. העד הוסיף, כי ערך בדיקה בחברה ושולמה לתובע כל התמורה שהוא דרש. עד נוספת היתה נאוה קזז, אשר שימשה כמנהלת גיוס עובדים לאחר הגב' טלי חצור. בתצהיר עדותה הראשית העידה, כי בעת קבלת התפקיד קיבלה את הכתובת הגרפית שנושאת שם החברה ולא נמסר לה ולא היה ידוע לה על מגבלות החלות על המשיבה לגבי שימוש בדמות. מעולם לא פנתה אל מר לדר לבקש רשות לעשות שימוש מסוג כלשהו בדמות. באחת השיחות הבודדות עם מר לדר היא סיפרה לו, כי היא עומדת לעשות שימוש נרחב בדמות והוא שמח על-כך. בכל תקופת עבודתה עד שנת 1999 נעשה שימוש נרחב במודעות בעיתונים ולא היתה כל תלונה או התנגדות. בכל עבודתה עם מעצבים גרפיים ומשרדי פרסום לא נתקלה בתופעה בה הם טוענים לזכויות כאשר עיצבו דמות או לוגו וקיבלו עבורו תמורה מליאה. כל מה ששונה זה שם החברה וזאת בגלל שינוי שם החברה. בחקירתה הנגדית השיבה, כי לכל משרד יש מחירון משלו. במשך מספר שנים פרסמה מודעות דרושים עם הדמות. פרסמו ביום שישי 4 פעמים בחודש בעיקר בעיתון "מעריב" ומעט ב- " ידיעות אחרונות" וב- "גלובס" גם בארה"ב הפרסומים היו גם כששונה השם לקומברס. העד אינה יודעת להשיב מדוע ת4/ - תיק של קומברס הופק בלי הדמות. מתוך חומר הראיות עולה, כי אין מחלוקת שהדמות עם השם אפרת פורסמה פעמים רבות בלי שהתובע דרש בעבר או דורש עתה סכום כלשהו בעד פרסומים אלה. גם אין מחלוקת שהתובע קיבל את התמורה שדרש בעד התיקים עם האיור שבתוכו השם אפרת ואף מסר לנתבעות את הדיסקט עם האיור. אין גם מחלוקת, כי הנתבעות פרסמו מודעות ובהם האיור כאשר בתוכו השם קומברס (במקום - אפרת) וכן ריבוע בצד הדמות שבו נכתב, כי לא קוראים עוד לחברה בשם אפרת אלא קומברס, כשהריבוע הזה מפנה בחץ לכיוון הדמות. התובע טוען בסעיף 19 לכתב התביעה, כי בשינוי הכיתוב באיור יש משום הפרה של זכות היוצרים ופגיעה כלכלית ומוסרית. השאלה הראשונה היא : האם אמנם היתה פגיעה בזכות היוצרים ? לשם כך יש לבדוק שאלות מוקדמות. ראשית, אני מקבל את הטענה, כי התובעת הגישה את כתב התביעה כנגד 2 הנתבעות מאחר והם שינו שמן מאפרת לקומברס ושוב לאפרת וזאת על פי נ1/ ו- ת3/. לפיכך המדובר באותה נתבעת, אשר במהלך התקופה היו לה שמות שונים. הן מעדות של מר לדר והן מעדותה של טלי חצור עולה, כי הוזמנו תיקי קומברס עם עיצוב האיור ולא בנפרד תיקי קונגרס ובנפרד עיצוב האיור. סעיף 5 לחוק זכות יוצרים 1911 עוסק בזכות בעלות על זכות יוצרים. סעיף 5 (1) לחוק קובע כי : "5. זכות בעלות על זכות יוצרים וכד' [תיקון: תשי"ג] (1) בהתחשב עם הוראות חוק זה, יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות היוצרים בה, בתנאי - (א) שאם היה זה פיתוח, צלום או תמונה והקלישאה או העתק מקורית אחרת הוזמנו ע"י אדם אחר והוכנו תמורת דבר ערך בהתאם לאותה הזמנה הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות היוצרים; וכן סעיף 35 לחוק שעניינו פירוש קובע בס"ק (1) כי : "בחוק זה יהיו למונחים הבאים הפרושים כדלקמן, מלבד אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר - "קלישאה" - כוללת כל סטריאוטיפה או כל לוח אחר, אבן, תבנית, אימום, אם דפוס מעביר או דפוס או מכשיר אחר שעושים בהם או מתכונים לעשות בהם תקליטים, לוחות מנוקבים או מכשירים אחרים להצגת יצירה על דרך השמעה; המסקנה העולה מסעיפים החוק המצוטטים לעיל היא, כי המדובר בקלישאה, אשר אם הוכח תשלום בעדה, המזמין המשלם הוא הבעלים הראשון, אלא אם יוכח כי היה הסכם הקובע את ההיפך. אין חשיבות לשאלה אם האיור הוזמן על התיק או תיק בנפרד, שכן אם האיור הוזמן עם התיק, האיור מקבל את משמעות הקלישאה. אל ענין זה מצטרפת התנהגותו של התובע, אשר איפשר לנתבעות להשתמש באיור ללא הגבלת כיתוב השימוש ואף מסר בידיהם את הדיסקט שבו נמצא האיור, ואשר ניתן ללא כל הגבלה בעת נתינתו. לא הובאה כל ראיה לפיה מר לדר או מישהו אחר בתובע, בעת מסירת הדיסקט הודיע מפורשות וסיכם על כך עם מישהו מהנתבעות, כי ייעשה שימוש מוגבל באיור. אמנם בעת המו"מ בין מר לדר לבין עו"ד גולדשטיין, המסמך לצורך מו"מ איזכר את בעלות של התובע על האיור, אך כאמור מסמך זה לא הגיע לכלל גיבוש. מחשבותיו או כוונותיו של התובע בדבר השימוש באיור לא הוצאו אל הפועל בצורת הסכם שנוצר בין הצדדים, ולפיכך משהחוק דורש הסכם להוכחת הבעלות של התובע כדי לשנות מהמצב בו הוזמן איור ושולם בעדו על ידי המזמין, כל אלה מביאים אותו למסקנה כי הבעלות באיור היא של הנתבעות. לנוכח קביעה זו אין אני נדרש לשאלה האם אמנם הנתבעות לקחו חלק בעיצוב הדמות. אך יאמר, כי כאן הגרסאות חלוקות ועומדת עדות כנגד עדות ונטל הראיה על הנתבעות. באשר לזכות המוסרית אין אני סבור, כי הוכחה פגיעה בזכות זו. ראשית, אין מחלוקת כי התובע לא דרש ולא סימן את שמו ליד האיור, כך שלא ניתן היה לדעת מיהו המאייר. השינוי שנעשה הוא החלפת שם החברה בתוך המלבן שבאמצע הדמות. הצבת ריבוע נוסף אינה שייכת כלל לאיור אלא רק מצביעה, כי חל שינוי בשם. הפגיעה לענין הזכות המוסרית צריכה להיות פגיעה אובייקטיבית בכבודו או בשמו של מחברה ושיש בה כדי להפחית מערכה של היצירה. עדותו של מר לדר יוצר האיור בלבד אין בה כדי להוכיח ענין זה. יש צורך בעדויות מומחה או עדים נוספים מאותו תחום שיתמכו בטענה זו. לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעות הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכויות יוצרים (הפרת)