זכות הפצה בלעדית של משווק מוצר מסוים נידונה בהרחבה ברע"א 371/89 בענין אילן ליבוביץ נ' א.את. אליהו בע"מ, בו נקבע מפורשות כי זכות ההפצה הבלעדית איננה זכות קניינית, ולפיכך אין המפיץ הבלעדי יכול למנוע מכוחה מצדדים שלישיים להפיץ את המוצר בתחום בו הוענקה לו הבלעדיות; כוחה של זכות ההפצה הבלעדית הוא ביחסים שבין היצרן לבין המפיץ ולא ביחסים שבין המפיץ למתחרים בו. על בית המשפט לקחת בחשבון את האינטרס הציבורי הקיים בתחרות חופשית, אשר עוגנה בחוק יסוד חופש העיסוק והוכרה ברע"א 371/89 הנ"ל. בית המשפט פסק כי האינטרסים הרלוונטיים הם האינטרס הציבורי שבתחרות החופשית והאינטרס של הציבור ושל הפרט בחופש העיסוק אשר עוגן עתה בחוק יסוד חופש העיסוק. בהתמודדות בין האינטרסים האחרונים לבין צפייתו של המפיץ הבלעדי, יד הראשונים על העליונה, לפיכך עצם הפגיעה בציפייה אין בה כדי להפוך את התעסקותו של המתחרה לבלתי צודקת, בהתאם אין גם לומר, כי זו התעשרות שאינה כדין. להלן פסק דין בנושא זכות הפצה בלעדית: פסק - דין 1. התובעת מנהלת עסק ליבוא, שיווק ומכירת מערכות תצוגה, וביניהם מתלים [סטנדים] של החברה איטלקית ARTHEMA-GROUP [להלן: "החברה האיטלקית"]. 2. הנתבעת מס' 1 מנהלת עסק של אביזרי דיקורציה ומערכות תצוגה לחנויות ובמסגרת עסקיה, מוכרת מתלים הדומים למתלים אותם מוכרת התובעת. 3. נתבע מס' 2 הינו המנהל ובעל המניות העיקרי של נתבעת מס' 1. 4. מדי שנה, מפרסמת התובעת את המוצרים אשר מוכרת במדריך בשם "אופנה וטקסטיל" [ת2/], המיועד לפרסום בעלי עסקים וביניהם הנתבעת מס' 1. 5. בשנת 1995, פירסמה התובעת את מוצריה במדריך הנ"ל בשני עמודים [6-7], וביניהם "מתלים" של החברה האיטלקית. הנתבעת מס' 1 אף היא פרסמה את המתלה הנ"ל באותו מדריך, בין יתר מוצריה. 6. אין מחלוקת, כי הנתבעת מוכרת מיתלים של חברות אחרות הדומים למתלים של החברה האיטלקית, אותם מוכרת התובעת וכמו כן, אין מחלוקת כי בפרסומים בחוברת [ת2/] לא צויין כי המתלים המופיעים בעמודים, של התובעת, הינם מתוצרת החברה האיטלקית ולא ניתן להבחין בין מתלים של יצרנים שונים על פי מראיהם בלבד וכי לא ניתן לקשר בין מתלה מסויים לבין שם היצרן. המתלים [ הסטנדים] 7. במהלך הבאת הראיות, הוצגו לבית המשפט דוגמת שני המתלים נשוא התביעה. המדובר הוא במוצר פשוט, בתכליתו, אשר אין בו "ייחוד" או אומנות או סגולות מסויימות העשויות להאיר את עיני הלקוח. אין המדובר במוצר מתקדם, אלא במוצר צריכה פשוט, המשמש לתליית בגדים, הנמכר בסביבות 250 ש"ח ונרכש ע"י הצרכן, מבלי להקדיש מחשבה בזמן הרכישה. 8. הוצגו בפני שני המתלים המדוברים, וממבט ראשון לא יכולתי להבחין בהבדל ביניהם; אולם במבט מעמיק ולאחר הסבר שקיבלתי ממנהל התובעת - מצאתי כי אכן ישנם הבדלים בין המתלה של החברה האיטלקית המשווק ע"י התובעת לבין המתלה אשר נמכר ע"י הנתבעים בהבדלים, המייחדים את המתלה האיטלקי, כדלקמן: א. ידיות נשיאה בצדדים; ב. בולמים לגלגלים; ג. התרוממות טלסקופית של המתלה העליון. 9. בהבדלים אלה לא ניתן להבחין בקלות בפרסומים של החוברת "אופנה וטקסטיל" [ת2/]. טענות התובעת 10. עיקר טענות התובעת, הם כדלקמן: א. הנתבעים, מתוך ידע ברור, כללו את הצילומים של מוצרי החברה האיטלקיים [המתלים] במדריך האופנה וטקסטיל, מתוך כוונה להטעות לקוחות פוטנציאליים לחשוב כי הנתבעים מוכרים את אותם מתלים במחירים נמוכים יותר מהמחיר בו מוכרת התובעת, כאשר לתובעת זכות בלעדית לשיווק המתלים בארץ. ב. הנתבעים הפרו זכויות היוצרים של החברה, בניגוד לקבוע בסעיף 4א' לפקודת זכויות יוצרים. ג. הנתבעים פגעו במוניטין התובעת. טענות הנתבעים 11. עיקר טענות ב"כ הנתבעים, הן כדלקמן: א. לתובעת אין כל עילת תביעה נגדם, שכן לא הוכיחה בלעדיות לשיווק מוצרי החברה האיטלקית בארץ. ב. הנתבעים רשאים לפרסם מוצרי החברה האיטלקית, לאור הקשר המסחרי והעסקי שיש לה עם החברה האיטלקית. ג. התובעת לא הוכיחה מוניטין או נזק כלשהו. 12. מטעם התובעת העידו בפני שני עדים והוגשו 12 מוצגים. 13. מטעם הנתבעים העידו שני עדים והוגשו שני מוצגים. בלעדיות התובעת למכירת המתלים בארץ 14. השאלה המרכזית העומדת בתיק זה הינה, האם הוכיחה התובעת, כטענתה, את קיום הבלעדיות בשיווק המתלים מטעם החברה האיטלקית. 15. מנהל התובעת, מר אילוז אהרון, בתצהירו [ת1/], טען שהחברה האיטלקית העניקה לתובעת בלעדיות לשיווק מוצריה בארץ, ובכללם "המתלים", ואף צירף לתצהירו מכתב מאת החברה האיטלקית. 16. ב"כ הנתבעים התנגד לקבלת המכתבים כראיה וביקש לחקור את עורכם, שכן לטענתו רשאית גם הנתבעת מטעם החברה האיטלקית למכור את מוצריה בארץ. 17. מנהל הנתבעת, מר אליהו באבאני, אף צירף לתצהירו חשבוניות בגין רכישת מוצרים מאת החברה האיטלקית ועפ"י תצהירו ועדותו היה הוא בקשר עסקי עם החברה האיטלקית, אשר הציעה לו למכור את מוצריה בארץ בהנחה גדולה. 18. נטל הראיה להוכחת קיומה של בלעדיות במוצר מסויים מוטל על התובעת, כפי שנקבע בע"א 901/90, נחמיאס נ' קולומביה, פד"י כרך מ"ז(1) עמ' 252. 19. בכל מקרה, על הצד הטוען בלעדיות, להוכיח בהסכם בכתב את קיומה של בלעדיות נטענת כזו, בו יש לציין את מועד תחילת הבלעדיות, תיאור סוג המוצר, התחייבות לרכישת כמויות מסויימות של המוצר, מחיר, שעור העמלה ובעיקר פירוט התחייבויותיו של הסוכן, וזאת כפי שנקבע בע"א 3592/98 מוניב נסר אלדין נ' מרבק בע"מ, תק-עליון 99(3), עמ' 487, וכן בע"א 127/86 רייכר נ'' פולתיתם בע"מ, פ"ד כרך מ"ב(3) עמ' 114. 20. התובעת לא הציגה בפני הסכם בכתב אודות היותה סוכנת בלעדית של החברה האיטלקית, ואף לא מצאה לנכון להעיד אדם מוסמך מטעם החברה האיטלקית אשר יאשר קיום בלעדיות כזו או יסתור עדות מנהל הנתבעת, כי החברה האיטלקית נמצאת בקשרים עסקיים עם הנתבעת. ביייחוד, היה על התובעת להזים את תצהירו של מנהל הנתבעת [סעיף 7.1 ל - נ1/], עפי"ו החברה האיטלקית נמנעת בענין שבמדיניות מלהעניק בלעדיות למי מלקוחותיה. 21. מתוכן האמור לעיל, אני דוחה את טענת ב"כ התובעת אודות קיומה של בלעדיות לתובעת מאת החברה האיטלקית, למכירת המתלים. הפרת זכויות היוצרים של התובעת 22. לטענת ב"כ התובעים, הפרו הנתבעים את זכויות היוצרים של החברה האיטלקית או של התובעת, בניגוד להוראות סעיף 4א' לפקודת זכויות יוצרים. 23. לא ברורה טענתו זו של ב"כ התובעת, שכן סעיף 4א' הנ"ל, חל על פגיעה ב"יצירה" של מחבר היצירה, ולא ברור לי הכיצד יש להחיל סעיף זה על המקרה שלפנינו, שכן אין המדובר כלל ביצירה. 24. חוק זכויות יוצרים 1911, מדבר על יצירות ספרותיות, דרמטיות, מוסיקליות ואומנותיות, ובכל מקרה, מדבר הוא על פגיעה במחבר היצירה והחברה האיטלקית מחברת היצירה אינה צד לתביעה. 25. ב"כ התובעת בסיכומיו, טוען כי הנתבעים הפרו את סעיף 1(ו) לחוק זכויות יוצרים, 1911. 26. טענה זו לא נטענה בכתב התביעה, אך, שוב, נראה לי שיש לדחותה, שכן הפרת זכות יוצרים עפ"י סעיף 2(1) לחוק הנ"ל, מתייחסת להפרה שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים והתובעת איננה בעלים ואילו החברה איטלקית אינה צד לתביעה; זאת, מבלי להיכנס לשאלה באם צילומי המתלים שפורסמו ע"י הנתבעים במדריך "אופנת טקסטיל" מהווים יצירה, כמשמעותה בפקודת זכות יוצרים ובחוק זכות יוצרים, ועל כן יש לדחות טענותיו של ב"כ התובעת. פגיעה במוניטין של התובעת 27. לאחר שקבעתי שהתובעת לא הוכיחה בלעדיות לשיווק המתלים בארץ, בכך למעשה לא הוכיחה התובעת עילת תביעה כנגד הנתבעים ודין תביעתה להידחות; אולם, אדון בקצרה בטענת התובעת הקשורה בפגיעה במוניטין. 28. הלכה פסוקה היא, כי המוניטין של המוצר שייך ליצרן ולא למפיץ המוצר, גם אם הוא מפיץ בלעדי, זאת כפי שנקבע בע"א 901/90 נחמיאס נ' קולומביה, פ"ד כרך מ"ז(1), עמ' 252. 29. בעמ' 261, קובע כב' הנשיא שמגר, כדלקמן: "המוניטין של המוצר שייך ליצרן, המפיץ אמנם פועל לבניית המוניטין ולטיפוחו, אך אין בכך כדי להקנות לו זכות קנין במוניטין של המוצר, להבדיל, כמובן, מן המוניטין שלו כסוכן, דא עקא, שבמוניטין זה אין המתחרה פוגע שכן אין הוא מייחס לעצמו אלא את המוניטין שלו כמפיץ ולא את המוניטין של המפיץ הבלעדי, יתרה מזו, אין לומר גם כי הוא פוגע במוניטין של היצרן, שהרי המוצר ממשיך להיות משתייך לאותו יצרן". 30. אני דוחה אפוא את טענתו של ב"כ התובעת, לפיה פגעו הנתבעים במוניטין של התובעת. 31. אני דוחה את יתר טענות ב"כ התובעת בסיכומיו בקשר לעוולה של גניבת עין, בניגוד לאמור בסעיף 59 לפקודת הנזיקין ועשיית עושר ולא במשפט, מהנימוק שלא הוכיחה התובעת בלעדיות על המתלה ועילת התביעה עומדת ליצרן, דהיינו לחברה האיטלקית. זכות ההפצה הבלעדית 32. זכות ההפצה הבלעדית של משווק מוצר מסויים נידונה בהרחבה ברע"א 371/89 בענין אילן ליבוביץ נ' א.את. אליהו בע"מ, בו נקבע מפורשות כי זכות ההפצה הבלעדית איננה זכות קניינית, ולפיכך אין המפיץ הבלעדי יכול למנוע מכוחה מצדדים שלישיים להפיץ את המוצר בתחום בו הוענקה לו הבלעדיות; כוחה של זכות ההפצה הבלעדית הוא ביחסים שבין היצרן לבין המפיץ ולא ביחסים שבין המפיץ למתחרים בו. 33. על בית המשפט לקחת בחשבון את האינטרס הציבורי הקיים בתחרות חופשית, אשר עוגנה בחוק יסוד חופש העיסוק והוכרה ברע"א 371/89 הנ"ל. 34. ב-ע.א. 901/90 בענין נחמיאס שאוזכר לעיל, קובע כב' השופט שמגר, בעמ' 262 לפסק הדין, כדלקמן: "האינטרסים הרלוונטיים בענייננו הם האינטרס הציבורי שבתחרות החופשית והאינטרס של הציבור ושל הפרט בחופש העיסוק אשר עוגן עתה בחוק יסוד חופש העיסוק כפי שהכרענו ב - רע"א 371/89(5) הנ"ל. בהתמודדות בין האינטרסים האחרונים לבין צפייתו של המפיץ הבלעדי, יד הראשונים על העליונה, לפיכך עצם הפגיעה בציפייה אין בה כדי להפוך את התעסקותו של המתחרה לבלתי צודקת, בהתאם אין גם לומר, כי זו התעשרות שאינה כדין". 35. מהאמור בפסק הדין בענין נחמיאס [901/90] ופסק הדין בענין אילן ליבוביץ [371/89], המסקנה המתבקשת, היא שהתובעת לא הוכיחה עילת תביעה כנגד הנתבעים, גם אם נניח לטובתה [דבר שלא כך] ששיווקה את המתלים בארץ באופן בלעדי. 36. לאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום לדון בנזקי התובעת. 37. אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות כוללות בסך של 5,000 ש"ח.הפצה