להלן החלטה בנושא מעצר עד לום ההליכים על הפרת זכויות יוצרים: החלטה בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה, כב' סגן הנשיא השופט ר. חרסונסקי (להלן: "בית משפט קמא") אשר דחה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים בת"פ 3019/04 והורה על שחרורו לחלופת מעצר של "מעצר בית". העורר מואשם בבית משפט קמא בעבירות של קשר לפשע לפי סעיף 499 וזיוף לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, שורה של עבירות על פקודת סימני מסחר (נוסח חדש) ופקודת זכויות יוצרים. על פי המיוחס לו בכתב האישום זייף והפיץ הנאשם אלפי תקליטורים של סרטים, מוסיקה ותוכנות מחשב, הכל תוך פגיעה בזכויותיהם של יוצרים ומפיצים. כאמור, דחה בית משפט קמא את בקשת המעצר לאחר שקבע כי גם אם קיימת עילת מעצר בעבירות רכוש מסוג אלו שבהם מואשם המשיב, גם אז ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של שחרור המשיב למעצר בית, תוך הפקדת בטוחות כספיות, הכל כמפורט בהחלטתו המנומקת של בית משפט קמא. על החלטה זו הוגש הערר שבפני. יצוין כי ב"כ העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה אלא שלטענתו, שבדין נדחתה ע"י בית משפט קמא, אין עבירות רכוש מקימות עילת מעצר אלא במקרים חריגים של ביצוע העבירות בתחכום ובשיטתיות. אין צורך להרחיב במקרה זה את הדיון בטיעוני הסניגור מאחר וגם אם נלך לשיטתו קיימת עילת מעצר, זאת מהטעם שהעבירות המיוחסות למשיב נעברו בתחכום ובשיטתיות, כפי שעוד יובהר. בכל מקרה ראוי להזכיר את הכלל כי עילת מעצר ועילת מסוכנות עשויה להתקיים גם כאשר מיוחסות לנאשם עבירות רכוש בלבד, וזאת כאשר המסוכנות נלמדת מנסיבות ביצוע העבירות הללו, כך כאשר העבירות מבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים. ראה: בש"פ 5431/98, פרנקל נגד מדינת ישראל, פ"ד נב' (4), 268, 272; בש"פ 7803/01, ניידיץ נגד מדינת ישראל, תק-על 2001(3), 1756; בש"פ 3822/01 מדינת ישראל נגד סניור, תק-על 2001(2), 1490; בש"פ 8629/02, יעקב נגד מדינת ישראל, תק-על 2002 (3) 2455; בש"פ 9407/03, מואפק נגד מדינת ישראל, תק-על 2003(3) 135; בש"פ 9095/03 אבו חצירא נגד מדינת ישראל, תק-על 2003(3) 2504; בש"פ 1136/03, מדינת ישראל נגד עופר איטח ואח', תק-על 2003 (4) 1068; מכאן שהטענה כי אין לעצור את העורר משום שאין דרכם של בתי משפט לעצור על עבירות רכוש אינה מעוגנת בדין ובפסיקה. הכלל הוא שגם בעבירות רכוש נעצרים הנאשמים, הכל לפי העבירות ולפי העבריין, כל מקרה לגופו. ראה: בש"פ 7909/99, יוספאשוילי נגד מדינת ישראל, תק-על 99 (3), 15. מכאן, ולאחר שנקבע והוסכם כי יש ראיות לכאורה, על בית המשפט לשקול את מעצרו של המשיב לפי העבירות ולפי העבריין עצמו. עבירות אלו המיוחסות למשיב אינן נחזות כעבירות שיש בהן מסוכנות, בין אם כתוצאה מתופעה חברתית נרחבת של העתקת תכנות ותקליטורים באמצעי מיחשוב ביתיים ובין אם מסיבות חברתיות אחרות. ואולם דימוי זה אינו משקף נכונה את הנזק שגורמים מבצעי עבירות אלו לציבור. מזייפי התקליטורים ומפיצי הזיופים פוגעים בראש ובראשונה ביוצרים שהשקיעו מרצם וכשרונם ביצירה ובמבצעים, וכן במפיצים, שאינם נהנים מפרי עמלם. אינני רואה כל הבדל בין גניבה של יצירה והפצתה ובין גניבה של כל קניין אחר מבעליו. כשם שנראה בחומרה גניבת כסף מקופת הבנק או גניבת מכונית מסוכנות לממכר מכוניות כך יש לראות בחומרה זהה את גניבת הקניין הרוחני ומכירתו. הפגיעה הכלכלית בבעלי הקניין הרוחני שנגנב זהה בחומרתה. כבר נאמר כי: "תופעת העבירות כנגד הקניין הרוחני הגיעו למימדים רחבי היקף, המביאים לפגיעה חמורה בסחר המקומי, כמו גם בסחר הבינלאומי, והמחייבים את רשויות אכיפת החוק, כמו-גם את מערכת בתי-המשפט, להקפיד כי תהיה הרתעה יעילה כנגד עבירות אלה." רע"פ 1519/03, שמעון סויסה נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 795. ראה גם: ע"פ (חיפה) 3669/03, מדינת ישראל נ' אביסדריס אריק, תק-מח 2004(1), 6457; ע"פ (ת"א) 71320/01, מדינת ישראל נ' עבדלקאדר, תק-מח 2002(2), 35426. עבריינות מסוג זה שבמקרה שלפני, אינה נחזת בתפיסת העולם הציבורית כעבריינות רכוש במובנו המקובל של המונח. ואולם יש לראותה ככזו. הפריצה לתוך מאגר המידע הדיגיטלי, שכפולו והפצתו, אינה שונה במהותה הכלכלית מכל פריצה לרשות הפרט וגניבה של רכושו. הנזק הכלכלי הנגרם כתוצאה מעבריינות זו רב ומפעל חייהם של רבים נגנב ונמכר בציבור הרחב. לא תמיד מתיחסת החברה בחומרה הראויה לעבירות אלה ואולם סבור אני כי הגיע העת לשינוי המדיניות והתפיסה המשפטית בכל הנוגע לסוג זה של עבריינות. ראה לענין זה: Goodman. M. D. Why The Police Don't Care About Computer Crime, 10 Harv.J.L. & Tech. 465; על הבעיתיות והנזק הכלכלי הנגרם לחברה כתוצאה מעבריינות שעניינה חדירה למידע דיגיטלי, שכפולו והפצתו, ובמיוחד הנזק הכלכלי שנגרם לשוק המוצרים והחברות בענין זה, על כל הבעיתיות הכלכלית והמשפטית של עבריינות חוצה גבולות, ראה: Prentice R.A., THE INTERNET AND ITS CHALLENGES FOR THE FUTURE OF INSIDE TRADING REGULATION, 12 Harv.J.L. & Tech, 265. הפשיעה המודרנית שעניינה שכפול והפצת מידע/יצירות אומנות/קנין רוחני המוחזק במאגר דיגיטאלי, היא עבריינות רכוש אשר במהותה מסכנת את חיי המסחר ופוגעת פגיעה אנושה בכלכלה המודרנית ובקניין הפרטי. מכאן סבור אני כי יש לראות בעבירות אלו, על אף חזותן התמימה, עבירות רכוש שפגיעתן קשה וכפועל יוצא מכך גם מסוכנות העבריינים לבטחון רכושו וקנינו של הציבור. מכאן, ולאחר שבחנו את העבירות, לבחינת העבריין עצמו. המשיב מעיד על עצמו כי הספיק לזייף כאלף (1,000) תקליטורים (עדותו מיום 1/7/04 עמ' 1 ש' 14). לדבריו הוא זה ששכר את הדירה בה נוהל "מפעל" השכפול/זיוף, אם כי לטענתו עבד כשכיר עבור אדם שאינו יודע את פרטיו (עדויותיו מיום 24/6/04, מיום 27/6/04 ומיום 29/6/04). מהעדויות עולה כי מדובר בחבורה הפועלת במשותף אם כי תוך חלוקת תפקידים ומידור בין חבריה. מכאן שכבר על פי עדותו של המשיב (וכן עדויות נוספות שבחומר החקירה), מדובר במקרה זה בעבירות רכוש המבוצעות בהיקף ניכר, שיטתיות, תוך שיתוף פעולה עם אחרים ובתחכום. גם אם המשיב אינו בראש הפרמידה (כפי שעולה מהעדויות, לכאורה, הרי שאין הוא רק "בורג קטן" במנגנון הזיוף וההפצה אלא ממלא תפקיד מרכזי. על זאת יש להוסיף כי לנאשם זה, על אף גילו הצעיר, עבר הכולל 4 הרשעות קודמו ועוד 16 תיקים שהסתיימו ללא הרשעה בשים לב לגילו. תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים ברי הפעלה שעניינם עבירות על פקודת זכויות יוצרים (ת"פ 4472/02 ות"פ 5151/03 של בית משפט השלום בחיפה, בכל אחד מהם 6 חודשי מאסר מותנה). מאסרים מותנים אלו לא מרתיעים את המשיב מלחזור ולבצע עבירות דומות. בהעדר הרתעה אפקטיבית המסוכנות הנשקפת ממנו להישנות העבירות רבה. מכל האמור לעיל עולה כי קיימת עילת מעצר מבוססת. כאמור אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל של ממש להרשעת המשיב. העבירות, בנסיבות ביצוען, והמשיב, בנסיבותיו האישיות, מצביעים על מסוכנות לקניין הציבור. מכאן שקיימת עילת מעצר כמשמעה בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התש"ו - 1996. גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר. כבר נפסק כי: "האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות. ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר." בש"פ 4414/97, מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59. וכן ראה: בש"פ 3442/98, מדינת ישראל נ' אייל מלכא, תק-על 98(2), 1161 ,עמ' 1162, שם נאמר: "כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה." בית משפט קמא קבע כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר בדרך של שהיית המשיב ב"מעצר בית" בפיקוח אימו ואדם נוסף, ולאחר שיפקיד 50,000 ₪ במזומן להבטחת התיצבותו למשפט והבטחת קיום תנאי השחרור. בטרם אתייחס להחלטותי בעניין חלופת המעצר מוצא אני לנכון לציין כי נפל פגם באופן קבלת החלטתו של בית משפט קמא. בהחלטה לא נקבעה הכתובת בה ישהה המשיב ועל פי הפרוטוקול לא ניתנה הזדמנות למפקחים המוצעים להיחקר על תצהיריהם. מכאן כי גם אם חשבתי שניתן להסתפק בחלופה הנ"ל היה מקום להחזיר את הדיון לבית משפט קמא לשמיעת המצהירים. לגופו של עניין סבור אני כי לא ניתן להסתפק במקרה זה בחלופה של מעצר בית. כאמור מדובר במשיב שהפעיל, בין אם בעצמו או בעבור אחר, "מפעל" לשכפול והפצת טקליטורים. כל זאת עשה, לכאורה, כאשר תלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים מותנים ברי הפעלה. כל אלו לא הרתיעו אותו מביצוע העבירה. בהתחשב בנסיבות אלו, בהיקף עיסוקיו של המשיב בתעשיית השכפול וההפצה, ובהתחשב בתעוזתו כאשר ביצע עבירות אלו חרף שני מאסרים מותנים התלויים וממתינים לו, סבור אני כי לא ניתן יהיה להסתפק במקרה זה בחלופת המעצר שנקבעה בבית משפט קמא. מכלול הנסיבות מצביע כי הנאשם מבצע עבירות אלו מתוך דירה בה הוא חי. ממילא שחרורו לחלופת מעצר בדירה כל שהיא לא תמנע ממנו המשך ביצוע עבירות זהות ובהעדר כל גורם מרתיע. אשר על כן אני מורה כדלקמן: החלטת בית משפט קמא מבוטלת. אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בת"פ (שלום חיפה) 3019/04. מעצרזכויות יוצרים (הפרת)