עריכת מוזיקה זכויות יוצרים

מלאכת העריכה והשכפול בה עסקו הנתבעים, עיקרה התאמת הקלטות קיימות של שירים, שהזכויות בהן שייכות לתובעות ולגורמים אחרים, לצורכי לימוד ריקודי עם ולצורכי הרקדות של ריקודי עם. התאמת מוסיקה לצרכים אלו מחייבת שינויים קלים במהירותה, הורדת חלקים איטיים של השירים, הכפלת בתים ופזמונים והתאמות נוספות. התובעות טענו ששכפול רשומות הקול שבבעלותן ע"י הנתבעים ומכירתן, פוגעת בקניינם הרוחני. נדגיש שהתובעות עצמן אינן משווקות את מוצריהן בפורמט המתאים לריקודי עם, מכאן הצורך במלאכתם של הנתבעים. להלן פסק דין בנושא עריכת מוזיקה זכויות יוצרים: פסק דין א. מהות התובענה התובענה הוגשה במהותה כעתירה למתן חשבונות ולסעד כספי. בד בבד הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן: שני הצדדים עותרים לביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך פשרה במסגרת תביעה בשל פגיעה בקניין רוחני; כמו-כן התבקש ביהמ"ש להסדיר את היחסים ביניהם בצורה של רשיון שיינתן מהתובעים לנתבעים. ב. עובדות רלוונטיות הנתבע 1 הוא מרקיד ריקודי עם ובעליו של עסק לעריכה' הפקה ומכירה של דיסקים וקלטות (להלן: "רשומות קול") לצורכי ריקודי עם בשם "רוקדים". את רשומות הקול הנ"ל מכר הנתבע 1 במסגרת הרקדות שהוא עורך ובחנות שבבעלותו. חנותו של הנתבע 1 נסגרה עקב הליכי כינוס נכסים שערכו התובעות כנגדו. הנתבע 2 הוא מרקיד ריקודי עם המשכפל בעצמו רשומות קול אותן הוא מוכר במסגרת הרקדות שהוא עורך. התובעות הן חברות תקליטים המפיקות הקלטות מקוריות של מוסיקה ישראלית ומייצגות בישראל חברות תקליטים מחו"ל, הן נמנות על חברות התקליטים הגדולות בישראל. התובעות פעלו במשותף כגוף אחד במסגרת תביעה זו וכנראה שהן נוהגות לפעול יחדיו גם בתחומים אחרים בשוק הישראלי תחת גג משותף המכונה 'הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ' (להלן: "הפדרציה"). מלאכת העריכה והשכפול בה עסקו הנתבעים, עיקרה התאמת הקלטות קיימות של שירים, שהזכויות בהן שייכות לתובעות ולגורמים אחרים, לצורכי לימוד ריקודי עם ולצורכי הרקדות של ריקודי עם. התאמת מוסיקה לצרכים אלו מחייבת שינויים קלים במהירותה, הורדת חלקים איטיים של השירים, הכפלת בתים ופזמונים והתאמות נוספות. התובעות טענו ששכפול רשומות הקול שבבעלותן ע"י הנתבעים ומכירתן, פוגעת בקניינם הרוחני. נדגיש שהתובעות עצמן אינן משווקות את מוצריהן בפורמט המתאים לריקודי עם, מכאן הצורך במלאכתם של הנתבעים. הנתבעים מוכרים את רשומות הקול, המותאמים על ידם לצרכיו של שוק ריקודי העם, בעיקר לציבור המרקידים ולרוקדים עצמם והשימוש ברשומות הקול הוא בעיקרו לריקוד ולא להאזנה כרשומות קול רגילות. בעבר פעולותיו של הנתבע 1 הוסדרו בהסכמים בינו לבין חלק מהתובעות. הסכמים אלה הובאו לסיום על ידי התובעות לפני למעלה מעשור. התובעות פתחו בהליך משפטי כנגד הנתבעים עקב הפרת זכויותיהן לכאורה ברשומות הקול. במסגרת התביעה פנו הצדדים לגישור על מנת ליישב את המחלוקות שביניהם בתביעות דנן. בתום הליך זה הגיעו הצדדים, כאמור, להסכמה חלקית באשר למחלוקות שביניהם וביקשו מבית המשפט לתת תוקף של פסק דין להסכמותיהם וליישב את יתר המחלוקות שבניהם בפסק דין על דרך הפשרה עפ"י סעיף 79א לבחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הם הפנו את תשומת הלב לכך, שפנו בנדון לממונה על ההגבלים העסקיים ביום 17/12/01 וביום 24/2/02 התקבלה תשובתו לפיה, אין מקום להתיר הסכם משותף בין התובעות ומרקידי ריקודי העם וכי אפילו ניהול מו"מ במשותף עשוי לעלות לכדי הסדר כובל (נספח 2 להודעה שנמסרה לביהמ"ש בתאריך 25/02/2002). ג. תוקף פס"ד להסכמות ההסכמות היו (ס' 2 לסיכומי התובעת), שנזנחה העתירה לצו למתן חשבונות, וכי מוסכם בין הצדדים כי כל אחד מהנתבעים ישלם לכל התובעות ביחד סכום של 50,000 ₪ + מע"מ, ב- 10 תשלומים חודשיים שווים מיום פסה"ד בצ'קים מעותדים שיימסרו לב"כ התובעות. אני נותנת תוקף של פס"ד להסכמות אלה. הסכום נכון ליום פסה"ד וישא ריבית והצמדה כדין. ד. האם יש להתיר לתובעות להתקשר כגוף מאוחד בהסכם לרשיון עם הנתבעים? הצדדים ביקשו מבית המשפט לאפשר להם להתקשר בהסכם על בסיס רשיון אחיד ויחיד בין כל אחד מהנתבעים לבין התובעות, שתאוגדנה לצורך העניין בגוף אחד, הוא הפדרציה. כאמור, הצדדים גם הביאו לידיעת בית המשפט קושי אפשרי בהיענות לבקשתם והוא שיהיה במתן רשיון אחד ואחיד שינתן במשותף על ידי כל התובעות משום הסדר כובל האסור עפ"י דיני ההגבלים העסקיים. הפדרציה מהווה גוף המאגד בתוכו את מירב חברות התקליטים הגדולות בישראל ומכאן החשש שהסכם פרי שיתוף פעולה ביניהן יהווה הסדר כובל . למרות קושי זה סבורים הצדדים שמן הראוי להיענות לבקשתם וזאת בשל העובדה שכספי התמלוגים המעטים שהתובעות צפויות לזכות מהנתבעים במסגרת הרשיון ובשל הכנסותיהם והיקף עסקיהם המצומצם של הנתבעים ועלויות העסקה לשני הצדדים, במקרה בו הם ידרשו ליתן הסכמי רשיון נפרדים, על מנגנוני האכיפה והפיקוח שיתלוו לכל אחד מהם, יהיו גדולים מהערך הכלכלי הטמון באותן עסקאות. הצדדים מבקשים שהפדרציה תשמש גוף שיסדיר וירכז את תחום ריקודי העם בעבור התובעות כולן ותבצע מטלות כגון פיקוח על ביצוע הרשיון וחלוקת התמלוגים באופן מתואם בין התובעות. ריכוז מלאכה זו תחת גג אחד על ידי גוף אחד, תחסוך הוצאות רבות לצדדים, הוצאות שהיו הופכות את העיסקה הטמונה ברשיון ללא כדאית. התובעות פנו ביום 17.12.01, בידיעת ב"כ הנתבעים, לממונה על ההגבלים העסקיים למען קבלת עמדתו ואישורו להתקשרות ולמו"מ להתקשרות בהסכם למתן רשיון בין חברות התקליטים, כגוף מאוחד, לבין המרקידים. (נספח 1 להודעה המשותפת לבית המשפט). ביום 24.2.02 ניתנה תשובת רשות ההגבלים לפיה, כאמור לעיל, אין מקום להתיר הסכם משותף בין התובעות כגוף יחיד לבין מרקידי ריקודי העם וכי אפילו ניהול מו"מ במשותף עשוי לעלות לכדי הסדר כובל שלא יקבל פטור מאת הממונה על ההגבלים העסקים או אישור מבית הדין להגבלים עסקיים. במכתב רשות ההגבלים נאמר: "נראה כי המרקידים המשעתקים קלטות לריקודי עם יכולים לפנות לחברות התקליטים בבקשה למתן רשיון שימוש ספציפי באותן יצירות, וכי חברות התליטים יכולות לפעול, כל אחת בנפרד, במתכונת דומה להסדר שהזכרתם בסעיף 10 למכתבכם (הוא ההסדר עם חברת 'התקליט': הערה שלי ד.פ.). חבירת חברות התקליטים והפדרציה להסכם משותף עשויה לסכל כל אפשרות לתחרות מחירים בין חברות התקליטים בתחום מתן הרשאות לשימוש בזכויות היוצרים על ידי המרקידים." (נספח 2 להודעה המשותפת לבית המשפט). מטרתם המרכזית של דיני ההגבלים העסקיים היא הבטחת תחרות חופשית ושוק חופשי. מטרה זו, שהיא נר לרגליה של הרשות להגבלים עסקיים, נועדה להבטיח אינטרסים ציבוריים כגון יעילות כלכלית, שיפור מוצרים ושירות, הבטחת מחירים הוגנים, ביזור כוח ועוצמה, הגנת ציבור הצרכנים, חופש עיסוק, תחרות הוגנת ואף את עקרון החירות כשלעצמו. ביטוי לפרשנות זו לחוק ההגבלים העסקיים נתן השופט שמגר (כתוארו אז) ברע"א 371/89 - אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ ואח' (פ"ד מד(2), 309) שם קבע: "ביטוי להיותה של התחרות החופשית ערך בשיטתנו ניתן למצוא בחוק ההגבלים העיסקיים, התשי"ט-1959. מטרתו של חוק זה היא לאסור על הסדרים כובלים אשר נוגדים את טובת הציבור. אחד השיקולים המרכזיים בבחינת טובתו של הציבור הוא הבטחת קיומה של פעילות כלכלית חופשית. כדברי השופט ד. לוין בבג"צ 588/84, ק.ש.ר. סחר אזבסט בע"מ נ. יו"ר המועצה לפיקוח על הגבלים עסקיים ואח', פד"י מ'(38-37 ,29 ,(1): "תחרות בריאה וחופשית בין יצרנים מבטיחה לצרכנים את המוצר בעל האיכות הטובה ביותר במחיר הסביר ביותר, המשקף בצורה המדוייקת יותר את הביקוש שלו. כמו כן, תחרות מהווה תמריץ לייעול, לפיתוח ולחדשנות, דבר שיביא לירידה בהוצאות היצור ולעליה באיכות המוצר". (שם, עמ' 327-328) דיני ההגבלים העסקיים מבקשים לקדם אינטרסים ציבוריים על פני האינטרסים הכלכליים של גופים פרטיים ספציפיים שאינם מקדמים את התועלת הכללית. בשל כך, בהפעלת דינים אלו יש לתת את הדעת לכך שהם אומנם מממשים בפועל את אינטרס הציבור ואת המטרות שמנינו לעיל. דיני ההגבלים העסקיים עצמם מתירים הסדר כובל מקום בו אותו הסדר הנו לטובת הציבור, כך למשל בסעיף 9 ו- 10 לחוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח-1988. לפיכך במידה ונמצא שהרשיון נשוא דיון זה ראוי לפטור, למרות היותו הסדר כובל, מן הראוי להיענות לבקשת הצדדים. כמובן שקביעה כזו לא תייתר את חובת הצדדים לזכות בפטור מהגורמים המוסמכים להעניקו לפי דין, הם הרשות להגבלים עסקיים ו/או בית הדין להגבלים עסקיים. בשל גודלו המצומצם של שוק רשומות הקול לריקודי עם, נראה לי שהצדדים ראויים לפטור מקבלת אישור להסדר כובל לאור סעיף 14 לחוק ההגבלים העסקיים. את האינטרס הציבורי במקרה דנן ניתן לפרוט לשני אינטרסים עיקריים: האינטרס הראשון, אותו ניתן לכנות כאינטרס "חיצוני" למטרתם העיקרית של דיני ההגבלים העסקיים, הוא שימור מוסד ריקודי העם בישראל. ניתן לומר שריקודי העם היוו ומהווים סממן תרבותי ישראלי שצמח במקביל ומתוך היישוב היהודי ומהמדינה שנולדה ממנו. מימיהם של החלוצים עובר דרך המעפילים, העליות השונות ועד ימינו, ריקודי העם ליוו את גיבושו של העם והיו לחלק מהתרבות הישראלית. ריקודי העם הנם יצירה תרבותית ישראלית אותנטית, זוהי תרבות שצמחה כאן. מההורה שנרקדה ברחובות ערי ישראל ביום הכרזת האומות המאוחדות והכרתן בקום המדינה ועד לריקודי חג השבועות בבתי הספר ובקיבוצים, מסורת ריקודי העם חיה ונושמת אוויר ארץ ישראלי ומגבשת בה זרמים שונים מהעליות השונות והמבורכות שעלו ארצה. נדמה שגדיעת תרבות הריקוד בישראל או לחילופין יצירת מציאות כלכלית שתדחוף את העוסקים בתחום זה להפרת זכויות יוצרים וחלילה לעבריינות, תהיה בגדר אסון לתרבות הישראלית. על אומה להישמר מפני העלאת תרבותה כקורבן על מזבח עקרון היעילות הכלכלית. נדגיש שגם הצדדים עצמם הכירו בחשיבות שימור תרבות ריקודי העם בישראל כתרבות חיה ותוססת. הפן השני של האינטרס הציבורי בעניינו נעוץ בעקרונות הנ"ל שאת מימושן מבקשים דיני ההגבלים העסקיים לממש, מטרות שעל פי רוב אכן מובטחות ע"י שמירה על תחרות חופשית בשוק חופשי. מקום בו חברות התקליטים מתאגדות לגוף יחיד המבצר בידו כוח שיש בו להכתיב לשוק את איכות המוצר שהן מייצרות, איכות השירותים, גובה המחירים, תנאי ההתקשרות ההפצה והמכירה, מתעורר חשש להגבלת התחרות בשוק החופשי, ולהצבת תנאים תת-אופטימלים להתנהלות השוק מנקודת המבט של קידום טובת הכלל. נדמה שחשש זה הוא המצוי ביסוד התנגדותה העקרונית של הרשות להגבלים עסקיים לרצונם של הצדדים שהרשיון ינוהל על ידי גורם יחיד, הוא הפדרציה. את הבטחת שני פניו של האינטרס הציבורי שלפנינו ואת האיזון ביניהם יש לבחון לאור המציאות הכלכלית של תחום רשמות הקול לצורכי ריקודי עם, המהווה כאמור שוק ייחודי ומצומצם. ראיה לכך היא עצם העובדה שחברות התקליטים עצמן אינן רואות בו שוק כדאי דיו בכדי לייצר בעצמן רשומות קול מתאימות לצרכיו. נדמה שעובדה כלכלית היא שככל שעלויות ניהול והסדרת הרשיון תגדל עבור חברות התקליטים כך הכדאיות הכלכלית של חברות התקליטים להעניק רשיונות תקטן או לחילופין תניע אותם להגדיל את מחיר הרשיון 'שיגולגל' לפתחם של מקבלי הרשיון, שיחויבו לממן את אותה עלות. לאור מציאות כלכלית זו יש לבחור את החלופות השונות העומדות לפנינו בעניין זה, תוך התחשבות באינטרסים הציבוריים הנ"ל ובאיזונם. אם תישאר על כנה חוות הדעת הלא סופית של רשות ההגבלים העסקיים, לפיה יש לאסור על התובעות מלנהל ולהעניק את הרשיון יחדיו דרך הפדרציה, נדמה שהחלטה כזו צפויה להביא למציאות כדלקמן: חיוב התובעות, לתת לנתבעים רשיון, באופן פרטני ולא במשותף ייאלץ אותן לשאת בעלות ניהול והסדרת הרשיון לבדן. מהלך זה 'יגלגל' את העלויות הכרוכות במתן רשיונות רבים לפתחן של התובעות ובעצם יכפה עליהן עסקה, שבעבורן היא הגדר הפסד ופגיעה בזכות קניינן, יהיה בכך בעצם הטלת עלות שמירת החוקיות של שוק ריקודי העם על גבן של חברות התקליטים. יהיה זה מעין 'מס ריקודי עם' על חברות התקליטים, שכן עלות מימוש האינטרס של כלל הציבור תוטל על גורמים פרטיים. כפייה כזו עשויה להיות מוצדקת, ברם יש לבחון האם קיים נתיב אחר, פוגע פחות, למימוש האינטרס הציבורי. לכאורה, נדמה שאין צורך להידרש לשאלה הנ"ל שכן בטווח הארוך אין ספק בעיני שבתום תקופת הרשיון תמאנה חברות התקליטים להמשיך ולשאת בנטל "מימון" עסקי הנתבעים ושוק ריקודי העם והן תחדלנה מלהעניק רשיונות נוספים, שכן העלויות שינבעו מהיעדר ריכוזיות בניהול הרשיון יהפכו את העסקה ללא כדאית. בעצם הצדדים ישובו לנקודת ההתחלה בה הם נמצאים כעת. ביום שיפוג הרשיון חברות התקליטים תדרושנה מחיר גבוה יותר בעבור הרשיונות, מחיר שככל הנראה שוק ריקודי העם אינו יכול לשלם. לפיכך בעוד שקבלת עמדתה הנוכחית של הרשות להגבלים עסקיים תבטיח שוק חופשי בתחום הקלטות לריקודי העם, היא תיצור בתום תקופת הרשיון דנן, מציאות כלכלית שתביא את שוק ריקודי העם לפשיטת רגל ו/או תהפוך אותו לשוק עברייני. המרקידים כגון הנתבעים לא יוכלו לעמוד בעלויות הרשיון יתכן שחלקם יפשוט רגל, יתכן שחלקם "יפנה" להפרת זכויות יוצרים, כפי שעשה עד כה בכדי לשרוד; ואחרים יגלגלו את עלות הרשיון על גבם של הרוקדים. נדמה שרוב ציבור הרוקדים ריקודי עם יתקשה לממן עלות מוגברת זו, תופעה שתעודד כאמור את הפרת זכויות היוצרים ובמקביל תהפוך את ריקודי העם 'ברשות החוק' לתחביב הפתוח לאלו שהפרוטה מצויה בכיסם. נדמה שאין חולק שהאינטרס הציבורי איננו מסתכם רק בשימור תרבות ריקודי העם בישראל אלא כולל אף את ההבטחה שריקודי העם יוותרו כשמם - ריקודיו של העם כולו. יש עניין ציבורי ער בשוק ריקודי העם אצל חובבי הריקוד והמרקידים שחפצים לשלם לחברות התקליטים בעבור השימוש בזכויותיהן וחברות התקליטים עצמן חפצות למכור את השימוש בזכויות אלו, אולם בשל ביזורן עלות העסקה תהיה גבוהה מדי מכדי שתהיה כדאית. נדמה שקידום היעילות הכלכלית במקרה זה תצדיק את הפרשנות שיש ליתן מקום לשיקולים לטובת הציבור מעבר למנויים במפורש בסעיף 10 לחוק ההגבלים העסקיים; באשר הסעיף הינו בעל רקמה פתוחה ומציין כי בית הדין ישקול "בין השאר" את השיקולים הפרטניים. לפיכך נדמה שהן מנקודות המבט של זכויות התובעות, הן מנקודת המבט של רצון הצדדים, הן מנקודת המבט של האינטרס הציבורי והן מטעם שיקולי יעילות מן הראוי שרשות ההגבלים העסקיים, תבחן סוגיה זו באהדה. אין עקרון השוק החופשי מהווה אינטרס יחיד. מקום בו יהיה בתחרות החופשית כדי לפגוע באינטרסים ציבוריים אחרים חובה לאזן בין אותם אינטרסים ולתת להן ביטוי. חשוב לציין שבמקרה שלפנינו התובעות לא השתמשו לרעה בכוחן כגוף ריכוזי ואף הצהירו שהן מכירות בחשיבות שמירה על תרבות ריקודי העם בישראל. חששות רשות ההגבלים העסקיים מפני הסדר כובל בו בעל הכוח מכתיב תנאים תת-אופטימלים לשוק ומפני הפגיעה הכרוכה מהיעדרה של התחרות, שתזיק יותר מאשר תקדם אינטרסים ציבוריים כלכליים לא קיימות במקרה זה. היענות לבקשת הצדדים תבטיח את אינטרס הציבור בשימור שוק ריקודי העם ותיתן ביטוי לרצון הצדדים. כמו כן היא תממש את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בשוק ריקודי העם וכך תקדם את עיקרון היעילות הכלכלית. החלטה כזו לכאורה "תחתור" תחת האינטרס הציבורי, המבוטא בדיני ההגבלים העסקיים, בהבטחת שוק ותחרות חופשיים, אולם בפועל, במקרה ספציפי זה, למדנו שכוחות השוק במקרה של כפיית ביזור כוח המיקוח של חברות התקליטים ייצרו מצב תת-אופטימלי גם מנקודת המבט של עקרון מקסום התועלת הכלכלית. נדגיש שגם דיני ההגבלים העסקיים מתירים קיומו של הסדר כובל מכורח נסיבות בהן הוא חיוני למניעת פגיעה בענף החשוב למשק המדינה. (ר' לעניין זה סעיף 10 (5) לחוק ההגבלים העסקיים). אומנם סעיף זה עניינו בשמירה על ענפים חשובים למשק המדינה עם זאת ניתן להחיל לוגיקה דומה גם על ענפי תרבות חשובים למדינה, שהרי סעיף 10 אינו מונה רשמה סגורה לתוכנו של המושג 'טובת הציבור'. לפיכך גם אם הרשיון מהווה הסדר כובל בכך שהוא מונע תחרות בין חברות התקליטים, התובעות כאן, בשוק ריקודי העם, הרי נדמה שבמקרה זה הבטחת התחרות החופשית לא תבטיח את העקרונות אותן חוק ההגבלים העסקיים על פי רוב שואף לממש. עם זאת יתכן והעובדה שלא כל חברות התקליטים בישראל הן צדדים בתביעה זו הרי שיתכן והרשיון יפגע בכושר התחרות של חברות תקליטים אחרות עם התובעות בשוק ריקודי העם. בכך אפשר שיש להפוך את הרשיון דנן להסדר כובל. העולה מהמקובץ הוא שבנושא הנתון לסמכות בימ"ש זה הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף פס"ד. בנושא מתן פטור ו/או רשיון עפ"י חוק הסדרים כובלים, הבעתי עמדתי, באימרת אגב, בתקווה שהצדדים יוכלו לעשות בה שימוש בדיון אצל הרשות המוסמכת, הממונה על ההגבלים העסקיים. אין צו להוצאות. זכויות יוצרים (הפרת)