להלן החלטה בנושא החלטה 1. עניינה של החלטה זו הוא שאלה כפולה שהועמדה לדיון על פי סעיף 7 להסדר פשרה חלקי בתיק הנ"ל, שניתן לו תוקף של החלטה ביום 5.4.01 (להלן: ההסדר), והיא:- א. האם זכויות היוצרים בדברי ההסבר של הרב מ' ברויאר ל"מהודרת חורב", משנת תשנ"ח (להלן: מהדורת חורב) של התנ"ך המוגהה על ידו על פי נוסח המסורה של כתב יד כתב ארם צובא (להלן: "הנוסח" ו"המבוא") שייכות לתובע, בעת שזה חתם עם הנתבעת על הסכם מיום 7.4.98 שנוסחו - אשר אינו שנוי במחלוקת - מצורף לכתב התביעה (להלן: ההסכם). ב. האם הופרו זכויות היוצרים של התובע ב"מהדורת חורב" עד כמה שאלה שייכות לו. לפי סעיף 7.3 להסדר הוסכם בין הצדדים כי התצהירים שהוגשו במסגרת בש"א 5809/01, אליהן התווסף תצהיר משלים של התובע - עם החקירות הנלוות להם - ישמשו כבסיס ראייתי להכרעה במחלוקת הנ"ל. 2. להבנת המחלוקת בין הצדדים, להלן הוראות ההסכם:- "הואיל: ומ. זאב מצהיר כי הינו בעל מלוא הזכויות בתנ"ך על פי נוסח ובעריכת הרב מרדכי ברויאר מהדורת חורב - תשנ"ח (להלן - "מהדורת ברויאר");" "והואיל: ומ. זאב מסכים לאפשר לבן-צבי לעשות שימוש בנוסח מהדורת ברויאר עבור התנ"ך שבן-צבי מתעתדת להוציא אור בתנאים המפורטים להלן בהסכם זה ולמטרה זו בלבד;" "1. המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד מהסכם זה. 2. מ. זאב מעניק בזה לבן-צבי רשות בלתי חוזרת לעשות שימוש בנוסח של מהדורת ברויאר ובן-צבי מקבלת בזה רשות בלתי חוזרת לעשות שימוש בנוסח מהדורת ברויאר, והכל בתנאים המפורטים להלן בהסכם זה". "3. ... בן-צבי אינה מוגבלת בשום צורה שהיא בעיצוב התנ"ך המוצא לאור על ידה, בגופן האותיות, או בכל עניין אחר, למעט התחייבותה כי הנוסח של התנ"ך שתוציא לאור, ככל שיעשה שימוש בנוסח של מהדורת ברויאר יהיה זהה לזה שבמהדורת ברויאר, ובכפוף לאמור בסעיף 8 להלן". "5. מ. זאב מצהיר כי אין כל מגבלה חוזית ו/או אחרת המונעת ממנו מתן רשות לשמוש בנוסח מהדורת ברויאר על כל חלקיו, וכי אם נדרשת הסכמה של צד ג' כלשהו הוא קיבל את ההסכמות הנדרשות קודם לחתימת הסכם זה". "8. בן-צבי מתחייבת כי בכל מהדורה של התנ"ך שיוצא לאור על ידה בנוסח של מהדורת ברויאר יצויין בתוך הספר שנעשה שימוש בנוסח של הרב ברויאר במהדורת חורב-תשנ"ח וכי הגהת הנוסח נעשתה ע"י המוציא לאור (או מי מטעמו) ולא ע"י הרב ברויאר עצמו. ציון זה יופיע בעמודי הפתיחה של הספר או בצורה ברורה בסוף דברי המבוא, אם יהיו". 3. ההסדר אליו הגיעו הצדדים נוצר בעקבות תביעת התובע בתיק הנ"ל, לפיה הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים של התובע במהדורת חורב ואת הוראות ה"הסכם", בכך שבמסגרת מבוא מהדורתה לתנ"ך כתר-ירושלים, המבוססת אף היא על כתב ידו כתר ארם צובא (להלן: הכתר), עשתה שימוש בנוסח הכלול ב"מהדורת חורב", בלי להזכיר עובדה זו בניגוד לסעיף 8 להסכם, הנוסח לא הוגה כאמור בהסכם והמבוא הועתק כמעט מילה במילה, ללא רשות התובע ובניגוד להוראות ההסכם. 4. לאור הראיות שהובאו בפני, אין לכאורה מחלוקת בין הצדדים בקשר לעובדות דלהלן:- א. התובע הינו הבעלים של הוצאת חורב שהוציאה לאור את "מהדורת חורב". ב. 3 מהדורות הנוסח שהוצאו בעבר, קרי: על-ידי מוסד הרב קוק בשנת 1989. הוצאת חורב ב- 1998 והנתבעת ב- 2000 מבוססות בין היתר על עבודתו המדעית של הרב מ ברויאר, אשר גם צירף להן דברי הסבר משלו, כמפורט בנ1/ - נ3/, כאשר:- (1) במהדורת מוסד הרב קוק - דברי ההסבר הינם תחת כותרות "מבוא" הכולל 3 עמודים ו"הנוסח ומקורותיו - נוסח כתב היד" - 29 עמודים וצילומי 7 עמודים מכתב יד כתר (ראה נ1/). (2) ב"מהדורת חורב" - דברי ההסבר שהם "המבוא" כלולים ב- 15 עמודים בסוף התנ"ך תחת הכותרת "על המהדורה", "נוסח התורה" ו"נוסח הנביאים וכתובים", כשלאחריהם: 31 עמודי נוסח כתב היד של הכתר; 3 עמודי ברכות ההפטרה; 12 עמודי סדר ההפטרות וצילומי 4 עמודי כתב יד הכתר. ג. הנתבעת עשתה שימוש במבוא בכך שבין היתר בדברי ההסבר למהדורת כתר ירושלים, תחת כותרת: "על עקרונות הנוסח במהדורה זו", נכללו קטעים שלמים שהועתקו מה"מבוא". 5. המחלוקת וההכרעה בהן:- א. זכות התובע ב"מבוא": העובדות: התובע רכש את זכויות השימוש בזכות היוצרים של הרב מ' ברויאר על "המבוא" בין 1989 ל- 1993. בין השניים גם נתגלעו חילוקי דעות בקשר לתמלוגים להוצאת התנ"ך השלם במהדורתו של הרב בדבר הדפסת ספר "האפארט" של התורה שהסתיימו בפסק הבורר מ' חובב, הוא ת1/א' - בנוסח המאושר על-ידי הבורר באישורו מיום 5.4.2001. (1) המחלוקת: (א) התובע טוען כי על יסוד תצהירו ועדותו שלא נסתרו ובתמיכת ת1/א', שהוא פסק בורר מיום 8.6.93, בסכסוך שנתגלע בינו לבין הרב מ' ברויאר בקשר לתמלוגים המגיעים לרב מ' ברויאר בגין הוצאת התנ"ך השלם במהדורתו, ובגין הדפסת "האפרט" של התורה (להלן: הפסק), הוכיח את זכותו לשימוש בזכויות היוצרים ב"מבוא" (להלן: זכות השימוש), מה גם שהנתבעת מנועה מלחלוק על זכות השימוש שלו, לאור חתימתה על ההסכם, לפיו רכשה ממנו זכויות אלו, שכן היא טוענת כי זכויות השימוש שלה, כוללות את השימוש ב"מבוא". (ב) הנתבעת טוענת כי לא הוכח כל הסכם בדבר העברת זכויות השימוש ב"מבוא" לתובע ובאשר לפסק ת1/, אינו מלמד על הסכם להעברת זכויות כנטען, מה גם שהוא מלפני הוצאת "מהדורת חורב" ולחלופין, התייחסותו ל"תנ"ך", כוללת גם את כל דברי ההסבר והתוספות לנוסח. (2) המסקנה: התובע אכן רכש את זכויות השימוש בזכות היוצרים של הרב מ' ברויאר ב"מבוא" בין 1989 ל- 1993 ובעת חתימת ההסכם, זכויות אלו היו בידיו. מקובלים עלי נימוקי התובע בסעיף (1)(א) לעיל, כאשר הם נתמכים על-ידי:- (א) צירוף מאמרו של הרב מ' ברויאר כנספח ב' לתצהירו של מנהל הנתבעת נ' בן צבי (להלן: בן צבי), לפיו הרב המחבר מספר כי בעצת ראשי האוניברסיטה העברית, בן צבי פנה להוצאת חורב שבבעלות התובע כדי לקבל את רשותה להעתיק את הנוסח של מהדורת "חורב". (ב) היעדר כל ראייה בדבר פנייה של הנתבעת לרב מ' ברויאר כדי לבקש את רשותו לעשות שימוש ב"מבוא" והיעדר כל מחאה מצד הרב מ' ברויאר על שימוש הנתבעת במבוא, לעומת שיתוף פעולה והסכמה מלאה לשימוש זה, כמוכח מהמאמר הנ"ל. ב. האם הנתבעת הפרה את זכות השימוש: (1) המחלוקת: (א) התובע טוען כי זכות השימוש הכלולה בהסכם מתייחסת אך ורק לכ"ד ספרי התנ"ך ולא לדברי ההסבר, רשימות שינויי המסורה והנוסח וכיו"ב, שכן ההסכם מזכיר אך ורק את נוסח "מהדורת חורב", כאשר הדגש הוא על פירוש המילה "נוסח", שעניינו אך ורק טקסט ומילים מדוייקות, להבדיל מ"מהדורה" הכוללת הרבה יותר, היינו גם את ה"מבוא" (ר' סעיף 5 לתוספת הסיכומים). ההסכם במכוון אינו מזכיר שימוש ב"מבוא", שכן התובע דרש "להפריד בין עדר לעדר, כלשונו, בין "מהדורת חורב" למהדורת הנתבעת, היא "כתר ירושלים". התובע גם טוען כי אין להסיק דבר מהזכרת כל החלקים בנוסח "מהדורת חורב" בקשר לרשות השימוש בו, שכן הכוונה לחלוקת ספרי התנ"ך לתורה, נביאים וכתובים, לאחר שבתולדות הדפסת הנוסח המבוסס על עבודת הרב מ' ברויאר, תחילה הוצאה לאור "התורה" שהיא החלק הראשון ולאחר מכן התווספו לה הנביאים והכתובים ומכל מקום, יש לפרש את ההסכם כפשוטו וכנגד "המנסח" שהיה עורך דין מטעם הנתבעת. (ב) הנתבעת טוענת כי לאור הגדרת המהדורה ב"הואיל" הראשון כנ"ל בסע' 2, ככוללת גם את המבוא, אין לצמצם את זכות השימוש שניתנה לנתבעת בסע' 2 ו- 5 להסכם רק לשלושת חלקי התנ"ך כנטען על-ידי התובע כנ"ל, אלא הכוונה לכל חלק שהוא ב"מהדורת חורב", לבין שתי הכריכות של ספר התנ"ך. ה"מבוא" אינו מופיע ב"מהדורת חורב" בנפרד, אלא כל עמודי המהדורה מופיעים ברצף, ועל כן יש לראות בנוסח המהדורה כמכלול אחד וממילא המילה "נוסח" נועדה לעשיית שימוש בנוסח של כל המהדורה, ולא רק בניקוד, בטעם, באות, בעיצוב וכדומה. לפיכך, אם התובע רצה או חשב כי הנתבעת לא תעשה שימוש ב"מבוא", עליו היה לפרש זאת בהסכם. (2) המסקנה: הנתבעת אכן רכשה מהתובע גם את זכות השימוש ב"מבוא". מקובלים עלי בעניין זה, בעיקרם, נימוקי הנתבעת כנ"ל בס"ק (1)(ב) וסע' א'(1)(ב) סיפא. קראתי את "המבוא" הכלול ב"מהדורת חורב" וברי לי כי הוא אכן חלק בלתי נפרד ממהדורה זו. הן דברי ההסבר "על המהדורה", הן הנוסח והן רשימות הגהות המסורה בנוסח שלושת חלקי התנ"ך - הינם בגדר חטיבה אחת והתובע נתן לנתבעת בתמורה מלאה את זכות השימוש בו "על כל חלקיו", כמובנם הרחב, כפי שיפורט להלן, קרי: הנוסח ודברי ההסבר - תהא כותרת איזו שתהא - רשימות שינויי המסורה וכיו"ב. דוחה אני את הטענה כי לפי פשט לשונו של ההסכם, העברת זכות השימוש בכל הנוגע למהדורה, אינה כוללת את זכות השימוש ב"מבוא". דווקא לפי פשט לשון ההסכם, העברת זכות השימוש כוללת את כל הכלול ב"מהדורת חורב". כך גם מלמדת לשון המבוא להסכם שלפי סעיף 1 בו הינו חלק בלתי נפרד הימנו, ולפיו זכות השימוש ב"נוסח המהדורה" כוללת את הנוסח ו"עריכתו", וממילא גם את דברי ההסבר לאלו, כאשר לפי פשט לשון סעיף 5 להסכם "כל חלקיו" של נוסח המהדורה שהשימוש בהם ניתן לנתבעת, כוללים את החלקים השונים של מהדורת תנ"ך חורב, ובין היתר את: "על המהדורה", "נסח התורה" ו"נוסח נביאים וכתובים", שכן אילו הכוונה היתה רק לשלושת חלקי התנ"ך - תורה, נביאים וכתובים - פירוט זה מיותר לחלוטין, שכן אין כל חשיבות מבחינת זכות השימוש לחלוקה זו, אלא פשט הכוונה הוא לכלול בזכות השימוש גם חלקים שאינם בגדר חלקי התנ"ך: תורה, נביאים ראשונים ואחרונים וכתובים. אשר על כן, לא דרושה ראייה חיצונית לפרשנות ההסכם וכלל הפרשנות נגד עניינו של המנסח, אינו חל במקרה דנן. אכן, גם הרב מ' ברויאר בדברי "המבוא", ככלל אינו מבחין בין "הנוסח" ל"מהדורה" (ראה לדוגמא עמוד 4 ו- 6 לנ2/). לאור כל האמור, בעשיית שימוש ב"מבוא" במהדורת כתר ירושלים של הנתבעת לא הופרה זכות השימוש של התובע בזכות היוצרים של הרב מ' ברויאר ב"מבוא" "מהדורת חורב". 6. לאור התוצאות הנ"ל והוראת סעיף 7.4 להסדר - בכפוף לאמור בסעיף 1 עד 4 לו, שניתן להם תוקף של החלטה כנ"ל - התביעה נדחית והואיל ולא היתה כל הצדקה להכחשת בעלות התובע בזכות השימוש בזכויות היוצרים ב"מבוא" - כל צד ישא בהוצאותיו.זכויות יוצרים (הפרת)