ביטוח הצפה באתר עבודה

ביום 20/09/2001 לאחר הגעתם של עובדי המבוטחת לאתר העבודה, התגלה כי זורמים בו מים המגיעים עד לגובה של כמטר וחצי. הסתבר שבמהלך ימי השבתון של ראש השנה אשר חל ביום 17/09/2001 או בסמוך לכך, הגיע זרם גדול של מים אשר הציף את אתר העבודה תוך שהוא פורץ שלוש סוללות עפר אשר הוקמו על ידי המבוטחת במקטעים שונים של אפיק הוואדי. להלן פסק דין בנושא ביטוח הצפה באתר עבודה: פסק דין מבוא 1. עסקינן בתביעת שיבוב על סך 535,544 ₪ בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחתה, אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ (להלן: "המבוטחת") עקב נזקי הצפה שהתרחשה באתר עבודה בו פעלה המבוטחת. 2. התובעת טוענת כי הנתבעים אחראים ביחד ולחוד לנזק אשר אירע למבוטחת. 3. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. ואלה העובדות הצריכות לעניין 4. המבוטחת הינה חברה העוסקת בביצוע עבודות קבלניות אשר התקשרה בהסכם עם מחלקת עבודות ציבוריות של משרד התשתיות הלאומיות (מע"צ) לצורך ביצוע עבודות דיפון וניקוז באפיק וואדי הנמצא באזור נחל איילון הסמוך לכביש מספר 1. 5. הנתבע 1 (להלן: איגוד אילון) הינו תאגיד סטטוטורי אשר הוקם מכוח צו איגוד ערים אזור אילון (ביוב, ביעור יתושים וסילוק אשפה), תשל"ג - 1973 (להלן: "צו ההקמה"), והינו מפעילו של מתקן לטיהור מי שפכים הידוע כמתקן נשר ו/או מתקן גזר ו/או מט"ש אילון (להלן: "מתקן אילון"). 6. הנתבעות 2-8 הינן רשויות המקומיות המאוגדות בתאגיד האמור לעיל, ונטען כי הן מזרימות את מי השופכין שברשותן אל מתקן אילון. 7. הנתבעת 9 הינה מדינת ישראל הנתבעת מכוח אחריותה על ניהול משק המים במדינה. 8. ביום 20/09/2001 לאחר הגעתם של עובדי המבוטחת לאתר העבודה, התגלה כי זורמים בו מים המגיעים עד לגובה של כמטר וחצי. הסתבר שבמהלך ימי השבתון של ראש השנה אשר חל ביום 17/09/2001 או בסמוך לכך, הגיע זרם גדול של מים אשר הציף את אתר העבודה תוך שהוא פורץ שלוש סוללות עפר אשר הוקמו על ידי המבוטחת במקטעים שונים של אפיק הוואדי. 9. בשל ההצפה כוסה אזור העבודה במים ונגרמו למבוטחת נזקים אשר יפורטו בהמשך. 10. לאחר בירורים וחקירות לאיתור מקור ההצפה ובהתאם לחוות דעת שמאי, שילמה התובעת למבוטחת סך כולל של 479,541 ₪. כמו כן שילמה התובעת סך כולל של 23,863 ₪ עבור שכרם של בעלי המקצוע אשר חקרו את האירוע. 11. מטעם התובעת העידו מר מאיר נבעה המהנדס האחראי על הפרויקט מטעם המבוטחת, השמאי בועז פת אשר חקר את מקור ההצפה, מר צבי נור סגן נציב המים, מר אבי שניצקי מקיבוץ נצר סירני הצורך מי קולחין ממתקן אילון, מר גדעון מזור מן המשרד לאיכות הסביבה, השמאי מר נחמן ברנפלד ששם את הנזק, הגב' מלכה גוילי המשמשת כמסלקת תביעות אצל התובעת, החוקר מר פיליפ גצל, מר יצחק פרידמן אשר ביצע בדיקה מעבדתית של המים והמהנדס מ. יוגר. מטעם איגוד אילון העידו המהנדס אמנון נטיף ומר יואל לביא המכהן כיו"ר האיגוד, מטעם הנתבעות 2 ו-7 העידו מר גנדי סרניצקי ומר דוד וייס המכהנים בהן כמנהלי מחלקות התשתית ברשויות אלו. מטעם הנתבעת 3 העיד מר שגיב נתנאל המכהן בה כממלא מקום מהנדס המועצה, מטעם הנתבעת 8 העיד מר משה יהודה המכהן בה כמנהל אגף פיתוח ותשתית, ומטעם הנתבעת 9 העיד ד"ר בני רופא מנציבות המים. טענות התובעת מקור ההצפה 12. לטענת התובעת, מכל הבדיקות שערכה עולה כי מקור ההצפה במתקן אילון, אשר ביצע הזרמה אסורה של מי קולחין ממאגר מים השייך למתקן (ובלשון מקצועית "הגלשה") מבלי שניתן בידו צו הרשאה אותו היה מחויב לקבל בטרם מעשה. חוות דעת השמאים נחמן ברנפלד ובועז פת 13. עם היוודע דבר ההצפה שכרה התובעת שירותיו של משרד שמאים מטעמה "ברנפלד שמאים בינלאומיים בע"מ" לבחינת האירוע. המהנדס והשמאי מר נחמן ברנפלד וכן שמאי ממשרדו מר בועז פת, ערכו עוד באותו היום סיור לאורך נתיב המים וכן ביצעו תצפית על האזור באמצעות מסוק אשר הושכר מחברת "שפירית שירותי תעופה בע"מ". השמאי ברנפלד קבע במסגרת חוות דעתו ובתצהיר עדות ראשית שמסר כי מי ביוב ממתקן אילון זרמו אל ואדי נטוף, פרצו את הסכרים והציפו את האתר, (ראה לסעיף 7.1 לחוות דעתו). 14. במהלך חקירתו הנגדית תיאר מר ברנפלד כיצד ביסס את חוות דעתו, ראה בעמ' 47 לפרוטוקול: "אתה שואל אותי חוץ מהביקורים שלי במקום באזור ההצפה, האם היו לי ביקורים אחרים, אני משיב לך שביקרתי בתוואי עד למקור של המאגר, ראיתי מאיפה פרצו המים ואז למעשה החלטתי כדי לוודא שמקור המים הוא מאותו מקום, ביקשנו מחברת הביטוח להעלות מסוק ולצלם את כל התוואי ובמקביל להפעיל מעבדה לזהות את סוג המים... אתה שואל האם הלכתי רגלית לאורך נתיב הנחל או נסעתי קטעים, אני משיב לך שרוב הדרך ברכב לאורך הכביש עד לתוך מאגר נשר ויש צילומים של כל דברים ומשם ברור שהלכנו ברגל" 15. גם השמאי בועז פת מסר תצהיר עדות ראשית בו קבע כי לאחר סיור לאורך נתיב המים הכולל טיסה מוסרטת מעל האזור ובדיקות שונות, אין בו ספק כי המים הגיעו ממתקן אילון. 16. כך העיד מר פת בעמ' 20-21 לפרוטוקול: "אתה שואל מה שם הנחל שבו הייתה ההצפה, אני משיב לך שבצילום מהאוויר אין שמות של נחלים. צילמתי את הזרימה מהמאגר ועד לאתר הבנייה של אלניק... אתה אומר לי שלמעשה כשהגענו לאתר בו ארע הנזק ראינו מים והבדיקה שלי הייתה ללכת אחרי המים שראיתי באותו רגע, אני משיב לך שנכון." עדות החוקר פיליפ גצל 17. לצורך איתור מקור המים התובעת שכרה גם את שירותי משרד החקירות "יאיר דורון". החוקר פיליפ גצל הופקד על החקירה ובסופה הגיע למסקנה כי מקור המים הינו במתקן אילון, אשר הזרים כמויות גדולות של מים לנחל גזר המתחבר לנחל איילון וממנו לאתר העבודה. לדבריו, בירור שנעשה העלה כי ההזרמה נעשתה בלא צו הרשאה וללא תיאום עם רשות הניקוז. 18. מר גצל מסר תצהיר עדות ראשית בו ציין כי עקב וצילם את נתיב המים עד אשר הגיע למתקן אילון. כמו כן ביצע שיחות (אשר הוקלטו ותומללו) עם מר אבי שניצקי מקיבוץ נצר סירני המשתמש במים מהמאגר, ומר גידי מזור מהמשרד לאיכות הסביבה. לדבריו, מר שניצקי טען באוזניו כי במשך שנים משוחררים מים ממתקן אילון כאשר המפלס עולה. הוא סיפר כי בחודש 09/2001 המאגר לא היה אמור לגלוש אולם בשל שנת השמיטה כמות צריכת המים קטנה, מפלס המים במאגר עלה ומים הוזרמו לוואדי. מר גצל הוסיף והעיד כי משיחתו עם מר מזור עלה שלמתקן אילון לא הייתה הרשאה להגלשה. במסגרת פעילות ניטור יתושים נודע למשרד לאיכות הסביבה על ההגלשה והם פנו לנציב המים בבקשה כי יפעיל את סמכויותיו. 19. מר גצל נחקר על תצהירו וכך אמר בעמ' 54 לפרוטוקול: "אתה אומר לי שלא רשום התאריך שבו ביצעתי את המעקב אחר מקור המים, אני משיב לך שבאותו יום שנפגשתי עם ברנפלד, אני חושב שזה היה ביום גילוי הנזק. אתה שואל אם עקבתי לאורך נחל איילון, אני משיב לך שאני לא יודע את שם הנחל, עקבתי לאורך נתיב הזרימה." עדות מר שניצקי 20. מר שניצקי הוזמן לעדות על ידי התובעת. כך העיד בעמ' 28, 30, 31 לפרוטוקול: "אתה שואל אם חלק מהשטחים של קיבוץ נצר סירני מושקים מהמאגר, אני משיב לך שכן... אתה שואל האם ב - 10 - 15 שנים האחרונות יש כל שנה עודפי קולחין שאין להם ניצול במאגר, אני משיב לך שכן." 21. בהתבסס על עדותו טוענת התובעת כי הוכח שמזה שנים מתקן אילון נוקט בשיטת הגלשת מי קולחין מהמאגר לנחל איילון, ללא בקרה וללא התראה, בניגוד לחוק. עדות מר מזור 22. מר מזור העיד כי מים ממתקן אילון זורמים בדרך קבע לנחל אילון. ראה דבריו בעמ' 34 לפרוטוקול: "אתה מבקש שאסכים איתך שבכל שנה מאז שאני בתפקיד משנת 96 זרמו עודפי מי קולחין ממתקני האיגוד לערוץ הנחל, אני משיב לך לא באופן קבוע, אבל כן בכל שנה הייתה זרימה כזו." עדות מר צבי נור 23. מר נור משמש כסגן נציב המים במשרד התשתיות הלאומיות וזומן לעדות על ידי ב"כ התובעת. במהלך חקירתו הוא נשאל באשר לצו ההרשאה להזרמת מים ממתקן אילון. כך העיד בעמ' 24 לפרוטוקול: "את המכתב הקודם שזה צו ההרשאה, אותו אני מכיר. אני מתכוון למסמך מ - 15.2.00. זה צו הרשאה שנתן נציב המים לאיגוד ערים להזרמת מי קולחין. אתה מפנה אותי לסעיף 2.1 למכתב הזה ושואל אותי מה הוא אומר, אני משיב לך שההרשאה להגלשה הייתה מוגבלת בכמות ובזמן ואני מפנה גם ל -2.2." 24. טוענת התובעת כי הנתבעים עשו דין לעצמם והזרימו מי קולחין ללא הודעה מוקדמת לרשויות המוסמכות וללא קבלת צו הרשאה כדין, דבר המהווה עבירה. לטענתה לא ניתן היה לצפות שכך ייעשה ולהיערך בהתאם. עדות מר צחי פרידמן 25. ביום 28.09.2001 בוצעה בדיקה מעבדתית להשוואת תכולת המים אשר נמצאו למרגלות אתר העבודה אל מול תכולת מי השופכין במוצא השפכים של מפעל הטיהור. מר צחי פרידמן אשר ערך את הבדיקות מסר עדותו הראשית בתצהיר, בו קבע כי ישנה קורלציה בין המים שהציפו את האתר לבין המים שהוזרמו ממתקן אילון. 26. מר פרידמן נחקר בבית המשפט אודות הבדיקה שביצע, כך העיד בעמ' 55-57 לפרוטוקול: "אתה שואל מה עשיתי כאשר הגעתי למקום, אני משיב לך שהגעתי למקום ומבחינתי הוא מתחלק לשני מקומות. האחד, ליד הגשר והשני, באזור הנחל ליד מכון השפכים. לקחתי דגימות מים עם בקבוקים סטריליים משני המקומות ומסרתי את זה למעבדה לצורך בדיקה מיקרוביולוגית... אתה שואל האם ההתאמה שאני מדבר עליה היא שבשני המקומות נמצאו חיידקי קולי צואתי, אני משיב לך שנכון וקיימים הפרשי ריכוזים שניתן להבין אותם ממרחק הזרימה, כלומר באזור המוצא הריכוז גבוה יותר ובאזור ליד הגשר הריכוז היה נמוך בסדרי גודל של 30% מהערך שנמדד במוצא ומפה הגעתי לזה שיש קורלציה. אנחנו יודעים שהמוצא עצמו היה מזוהם ויש לקחת בחשבון את המרחק." עדות המהנדס מר מאיר נבעה 27. המהנדס מר נבעה היה אחראי על הפרויקט בו עסקה המבוטחת באתר אשר הוצף. 28. בבית המשפט העיד מר נבעה אודות בניית שלושת הסכרים שנועדו להגן על אתר העבודה אך התמוטטו כתוצאה מן ההצפה. ראה דברי מר נבעה בעמ' 9 לפרוטוקול: "אתה שואל אותי אם המים שפרצו עברו את שלושת הסכרים, אני משיב לך שכן, מדרום לצפון... אתה שואל מדוע קיבלתי את ההחלטה שלושה סכרים האחד אחרי השני ולא להסתפק בסכר אחד, אני משיב לך שאם במידה והסכר הקיים לא יתפקד או שהוא יגלוש והוא מתוכנן לגלישה, אז אני יכול לאגום את המים בעוד שני סכרים." חוות דעת המהנדס מ.יוגר 29. במהלך ניהול השלב המקדמי של התיק הגישה התובעת חוות דעת הנדסית מטעם מר יוגר. המהנדס התייחס לאפשרות ביצוע מעקף של אתר העבודה באמצעות תעלה וקבע כי זו לא הייתה אפשרית (במקום בניית הסכרים אשר התמוטטו מן המים). מר יוגר קבע כי המבוטחת נקטה באמצעי זהירות סבירים כאשר בנתה את שלושת הסכרים שיועדו לתת מענה לזרימות מים אקראיות ובספיקה נמוכה, כפי המצופה בנסיבות העניין. 30. כך העיד מר יוגר במהלך חקירתו הנגדית בעמ' 61 לפרוטוקול: "מאחר והעבודה וההצפה קרו בספטמבר, החברה הייתה צפויה רק להצפה של קולחין ולא של גשמים ולכן מספיק סכר לא גדול ולא היה צריך להיכנס לעבודות מסובכות של חציית כביש הכי סואן במדינה וזה גם הסיבה שהם כנראה עשו זאת בחודש ספטמבר ולא באמצע החורף." 31. בהתבסס על עדותו שוללת התובעת אפשרות של רשלנות תורמת מצד המבוטחת. לדבריה לא ניתן היה לבצע מעקף של אתר העבודה באמצעות תעלה שכן מסלולה עובר בכביש מספר 1, אשר אינו ניתן לחצייה בשל היותו עמוס וסואן. כמו כן חציבת תעלה אינה מתאפשרת עקב העובדה שקיים במקום גשר מבטון מזוין שלא ניתן לחצוב בו מבלי לערער את מבנהו. 32. התובעת מבקשת להדגיש כי לא קיים נוהל המחייב פניה לרשות הניקוז ולנציבות המים לקבלת נתונים על זרימה צפויה וממילא פניה שכזו לא הייתה מעלה או מורידה שכן כאמור ההזרמה בוצעה ללא בקשת אישור ודיווח מראש. מכאן היא טוענת כי הוכח שבנסיבות העניין לא יכלה למנוע את הנזק והתנהגותה הייתה סבירה. הכיסוי הביטוחי 33. לטענת התובעת הוכח שלמבוטחת הייתה פוליסה בתוקף, והתקיימו כל התנאים הדרושים לתשלום תגמולי הביטוח. עדות הגב' מלכה גוילי 34. הגב גוילי משמשת כמסלקת תביעות אצל התובעת. בתצהיר עדות ראשית פירטה הגב' גוילי אודות פוליסת הביטוח מכוחה שילמה התובעת למבוטחת. לדבריה היות שמועד תחילת העבודה נדחה לשנת 2001, הוארך מועד הביטוח עד ליום 01.07.2001 ובהמשך עד ליום 31.12.2001. 35. הגב' גוילי נחקרה בחקירה נגדית אודות הארכת מועד הפוליסה ואישור תביעת המבוטחת. ראה עדותה בעמ' 51, 52 לפרוטוקול: "אתה שואל מתי אנחנו הוצאנו את התוספת לפוליסה שמאריכה את המועד, אני משיבה לך שהמקרה ארע ב - 18.9.01 וב - 4.9.01 כבר הופקה התוספת הזאת וזאת לפני המקרה... הפוליסה של המבוטח שלי חייבה שהוא צריך בזמן העבודות לעשות איזה שהוא מחסום שלא יזרמו מים לאתר העבודה, שהוא צריך לעשות דיפון באתר העבודה ושהוא צריך לעשות אפיק אלטרנטיבי. לאור הממצאים של השמאי אני רואה שהוא הקים סוללות עפר כדי למנוע זרימה של מים לאתר. כשהוא צריך לעשות דיפון, כל עבודות הניקוז מיסודן הן עבודות דיפון ולקבוע אפיק אלטרנטיבי ממילא לא זרמו שם מים, אז איזה אפיק אלטרנטיבי צריך." 36. התובעת מפנה לעדות הגב' גוילי וטוענת כי לאור התקופה בה בוצעו העבודות לא היה סביר להכין אפיק אלטרנטיבי למים ואף מעשית הדבר לא ניתן היה לביצוע. לאור עדות הגב' גוילי טוענת התובעת כי הוכח שלמבוטחת היה כיסוי ביטוחי לאירוע ונשללה טענת הנתבעים כי לא התקיימו תנאי הביטוח וכי התובעת שילמה כמתנדבת. 37. עוד היא טוענת כי הלכה פסוקה היא שבתביעת תחלוף די כי המבטחת שילמה למבוטח את הפיצוי בתום לב ובמהלך הרגיל של העסקים ואין מדקדקים עמה. הדבר אף מתיישב עם מדיניות שיפוטית ראויה שתכליתה להגן על אינטרס המבוטח ולא להביא לכדי הכבדת תנאי התשלום מצד חברות הביטוח. 38. לסיכום, בהתבסס על הראיות אשר הובאו מטעמה טוענת התובעת כי הוכח מעל לכל ספק שמקור ההצפה נשוא התביעה הינו בהזרמת מי קולחין ממתקן איילון, אשר נעשתה ללא הרשאה ובניגוד לחוק. 39. בתשובה לטענת העדר אחריות מצד הנתבעים, לאור עדות כי זרימת המים ממתקן אילון הגיעה לאתר העבודה דרך נחל נטוף, ב"כ התובעת מבקש להדגיש כי הוכח שאתר העבודה נפגע ממי קולחין אשר הגיעו ממתקן אילון ואין משמעות לשמו המדויק של ערוץ הנחל ולטעות הסופר שנפלה בכינויו. הוא מפנה לעדותו של מר יוגר אשר העיד כי הסכרים הוקמו בנחל איילון ומכאן נלמד כי האתר הוקם בתוואי נחל איילון. 40. לטענת התובעת, בהתאם לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 הנתבעות 2-8 החברות באיגוד אחראיות ביחד ולחוד למעשיו ולמחדליו של הנתבע 1 אשר הפעיל את מתקן אילון. הנתבעת 9 חבה באמצעות רשויותיה השונות מכוח אחריותה על ביצוע ופיקוח על הסדרי הניקוז וניהול משק המים במדינה ומכוח אחריותה לפקח על פעולות הנתבעים 1-8 בהיותם המחזיק והבעלים של המקרקעין מהם נמלטו המים ומכוח חובת האכיפה המוטלת עליה. 41. התובעת מוסיפה כי הנתבעים לא הביאו ראיות של ממש שיש בהן כדי להצביע על מקור אחר ממנו יכלו להגיע המים. היא טוענת כי הנתונים שהובאו באשר להזרמת מי קולחין ממקורות אחרים אינם מבוססים ונטענו בעלמא מבלי שנבדקו לעומקם. כן יוצאת התובעת כנגד טענה שהובאה לפיה מכשירי מדידת גובה מים שהוצבו באזור לא הצביעו על אירוע חריג בתקופה הרלוונטית, וטוענת כי הצילומים מוכיחים אחרת וכי הנתונים אינם מדויקים ועומדים בסתירה לעובדות שבשטח. 42. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי בענייננו חל הכלל של "הדבר מדבר בעדו" שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). עוד נטען כי על הנתבעים מוטל הנטל להוכיח שלא התרשלו שכן ההצפה היא מעשה הימלטות של מים מחצרים שבבעלותם (סעיף 38 לפקודה). 43. כן נטען כי בין אם מדובר בהגלשה מבוקרת ובין אם מדובר בכורח לאור גלישה בלתי נשלטת של מפלס המים, אי ההיערכות מבעוד מועד ודיווח למע"צ האחראית על הפרויקט ו/או הודעה למבוטחת הינם בבחינת הפרת חובה חקוקה בחוק המים תשי"ט-1959, חוק תאגידי מים וביוב התשס"א-2001 וחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. 44. בשאלת הנזק, התובעת טוענת כי מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, היא זכאית למלוא נזקי המבוטח עד לסכום התגמולים ששולם בפועל. היא מציינת כי הנתבעים זנחו טענה הנוגעת להיקף הכספים משלא חקרו את השמאי אודות היקף הנזק. טענות הנתבעים הנתבע 1 (איגוד אילון) מקור ההצפה 45. בפתח סיכומי איגוד אילון נטען כי מכתב התביעה ומן הראיות אשר הוצגו עולה כי המים אשר הסבו את הנזק זרמו בערוץ נחל נטוף, ולפיכך לא ייתכן כי מקורם במתקן אילון שכן מים מן המאגר השייך למתקן אינם יכולים מבחינה גיאוגרפית לזרום לכיוון נחל נטוף. חוות דעת המומחה אמנון נטיף 46. מטעם איגוד אילון הוגשה חוות דעת מהנדס המים מר נטיף. המומחה ציין בהשלמה לחוות דעתו כי מים ממתקן אילון אינם זורמים בנחל נטוף, זרימה כזו איננה סבירה מבחינה גיאוגרפית ומנוגדת לחוקי הגרוויטציה שכן לשם כך המים צריכים לסטות מערוץ נחל אילון ולטפס במעלה ערוץ נחל נטוף. 47. ב"כ איגוד אילון מצביע על עדות עד התביעה מר מזור אשר ציין בעמ' 34 לפרוטוקול כי מים ממתקן אילון אינם זורמים בנחל נטוף: "אתה שואל אם מים ממתקני האיגוד בנשר זורמים בנחל שפירים, אני משיב לך שלא. אתה שואל האם הם זורמים בנחל נטוף, אני משיב לך שלא." 48. נטען כי מראיות שהביאה התובעת עצמה עולה כי המים, אשר גרמו להצפה, הגיעו דרך נחל נטוף, הרסו את הסכרים אשר הוקמו בו והציפו את האתר. ב"כ האיגוד מפנה לעדותו של עד התביעה מר נבעה. ראה דבריו בעמ' 8 לפרוטוקול: "אתה שואל באיזה ערוץ הוקמו שלושת הסכרים, אני משיב לך שבאותו ערוך (צריך להיות: ערוץ, ח.ו.ו) שאנחנו קוראים לו וואדי נטוף... אתה אומר לי שאם כך שלושת הסכרים הוקמו בערוץ נחל נטוף, אני משיב לך שאמת." הוא גם מבקש להסתמך על השרטוט (סומן נ/2) אותו ערך מר נבעה שם צויר כיוון זרימת המים וטוען כי ברור ממנו שכיוון הזרימה הינו מערוץ וואדי אל עבר נחל איילון. 49. עוד נטען כי אף בחוות דעתו של השמאי ברנפלד נכתב שהעבודות בוצעו בערוץ נחל נטוף וכך גם במכתב סמנכ"ל המבוטחת (סומן נ/8), שם נכתב כי אתר העבודה ממוקם בוואדי נטוף. 50. בחוות דעתו של ד"ר בני רופא מנציבות המים (הוגשה על ידי הנתבעת 9) צוין כי מיום 10/09/2001 ועד סוף החודש לא נרשמה כל זרימת מים במכשיר המדידה המוצב בנחל נטוף ואילו במכשיר המוצב בתחנת נחל איילון-נתב"ג נרשמה מיד עם התקנתו זרימה הולכת וגוברת. בהסתמך על חוות דעת זו נטען כי הוכח שעסקינן בנחל נטוף, שכן בנחל איילון קיימת זרימה תמידית ואילו עד התובעת מר נבעה העיד כי לאחר אירוע ההצפה לא הייתה זרימה משמעותית שעשתה נזקים בשנית (כפי המצופה באם היה מדובר בנחל איילון), והדבר גם לא מוזכר בכתב התביעה. 51. מכאן שנסיבות המקרה מלמדות שמים זרמו בערוץ נחל נטוף ופרצו את הסכרים, גרמו לנזק וזרמו לכיוון נחל איילון. היות ומאגר אילון אינו מזרים מים לנחל נטוף אין האיגוד קשור לאירוע הנזק. 52. ב"כ האיגוד מצביע על העובדה שב"כ התובעת לא ביקש לתקן את כתב התביעה, בו נכתב כי המבוטחת ביצעה עבודות דיפון וניקוז באפיק הידוע כוואדי נטוף ומובא תיאור לפיו הגיע באפיק הוואדי זרם ביוב אשר הציף את אתר העבודה. לדבריו, הטענה בסיכומי התובעת כי הסכרים הוקמו בנחל אילון והאתר הוקם בתוואי נחל אילון מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן לאורך המשפט נטען כי האתר והסכרים הוקמו בנחל נטוף. 53. עוד נטען כי מחוות דעתו של מר נטיף עולה שלנחל איילון קיימים מקורות זרימה אחרים מלבד מי הקולחין ממתקן אילון, כגון עודפי קולחין מבריכות חמצון של העיר יהוד, ביוב של בית דגן וכפר חב"ד, עודפי קולחין מבריכות הטיהור של נתב"ג, עודפי קולחין ממתקן "מהדרין" בצריפין וכן שפכים עקב תקלות בתחנות שאיבה או בקווי שפכים של אור יהודה ו/או לוד. מכאן נובע כי אין משמעות לבדיקה המעבדתית אותה ביצעה התובעת, שכן בכל מים שהמקור שלהם הוא מי ביוב יימצאו חיידקי קולי צואתי ואין בכך כדי להוכיח כי מים ממאגר אילון הם אלה שגרמו להצפה, משצוינו מקורות אחרים המזרימים מי שפכים לנחל אילון. 54. בהקשר זה נטען גם כי המים אשר גרמו לנזק מתוארים על ידי התובעת כמי ביוב המפיצים ריח רע, ואילו המים במתקן אילון הם מי קולחין (מי ביוב אשר עברו טיהור) וריחם אינו רב, דבר המחזק את המסקנה כי לא מים ממתקן אילון הם שהציפו את אתר העבודה. הכיסוי הביטוחי 55. בהקשר זה נטען כי לא קיימת לתובעת זכות תחלוף, שכן שילמה את תגמולי הביטוח בחזקת מתנדבת לאור העובדה שהמבוטחת לא קיימה את התנאי בפוליסה המחייב הקמת אפיק אלטרנטיבי למים ולפיכך לא חל הכיסוי הביטוחי. אשם תורם 56. לחילופין נטען, כי יש לייחס למבוטחת רשלנות תורמת בשיעור מכריע, שכן לא פנתה לנציב המים לקבלת אישורים לעבודה בערוץ הנחל, בניגוד לסעיף 5 לחוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות, התשי"ח -1957 (להלן: "חוק הניקוז"). 57. לדברי ב"כ האיגוד, עד התביעה, המהנדס יגר, הודה כי המבוטחת לא עמדה בסטנדרט המקובל המחייב בדיקת כמויות המים הצפויות בנציבות המים בטרם התחלת העבודה, ולא הקימה ערוץ זרימה חלופי באמצעות הנחת צינור בתחתית הסכר. הוא מפנה גם לעדות מר נבעה במהלכה אישר כי לא ביצע בדיקות של כמויות המים אשר צפויות לזרום באפיק. 58. מומחה האיגוד מר נטיף קבע בחוות דעתו כי התופעה של זרימת קולחין בערוצים של נחלי החוף במרכז הארץ הינה אופיינית ומוכרת לכל גורם מקצועי העוסק בענייני מים. לדבריו ידוע שמתקן אילון אינו מסוגל מזה שנים להכיל את מי הקולחין הנצברים בו. מגלש חירום הקיים בו מגליש מים מן המתקן על מנת שגובה המים לא יפרוץ את סוללות המאגר. המבוטחת הקימה סכרים על ערוץ הנחל מבלי לתת פתרון הנדסי אשר יסדיר ערוץ זרימה אלטרנטיבי, מה שהוביל להתמוטטות הסכרים ולגל מים ששטף את האזור הסמוך וגרם לנזק. לדעתו, יצירת תעלת הטיה שהייתה עוקפת את אתר העבודה הייתה מבטיחה אי חדירת מים ומונעת את ההצפה. 59. בהתבסס על האמור נטען כי יש לייחס למבוטחת אשם תורם באשר היא נמנעה מלבדוק את נתוני זרימת קולחין שהייתה צפויה להתרחש והקימה סכרים ללא נתיב לזרימת עודפי מים, בניגוד להתחייבותה מכוח פוליסת הביטוח, כך שהסכרים התמוטטו ונגרם הנזק. עדות מר יואל לביא 60. מר לביא הינו ראש העיר רמלה ויו"ר איגוד אילון. במסגרת תצהיר עדותו הראשית ציין כי היות ונציב המים לא מסר לאיגוד אילון רישיון לספק מים לגורם כלשהוא (כפי הנדרש מסעיף 23 לחוק המים תשמ"ט - 1959), בכל שנה גולשים מי הקולחין העודפים לערוץ נחל אילון. על אף התראות רבות ומודעות המדינה למצב אין היא נוקטת בפעולה למניעתו. לדברי מר לביא בכל שנה מבקש איגוד אילון צו הרשאה להזרמת מי קולחין לנחל אילון, אולם אי מתן הצו אינו יכול למנוע את הזרימה כיוון שהמאגר עולה על גדותיו וגולש מעצמו. הוא ציין כי לאחר מתן צו הרשאה מיום 15/02/2000 סירב נציב המים להגלשות נוספות והמאגר גלש באופן עצמאי. 61. בהתבסס על עדותו נטען כי הנתבעת 9 (מדינת ישראל) אחראית להצפה שכן מכוח סעיף 1 לחוק המים כל מקורות המים שבמדינה נתונים לשליטתה. המדינה לא פעלה למניעת גלישת המים, על אף מודעותה לעובדה כי המאגר במתקן אילון עולה על גדותיו. עוד נטען כי היות והמדינה בחרה למשוך את תצהיר סגן נציב המים (מר ירוסלביץ) אשר הוגש מטעמה, הימנעותה מהבאת ראיה יוצרת חזקה לרעתה. 62. לחילופין נטען כי הנתבעות 2-8 (הרשויות המקומיות) אחראיות מכוח סעיף 10 לחוק איגודי ערים, אשר קובע כי הקמת איגוד אינה שולל מן הרשויות המקומיות סמכויות ותפקידים שבידן ואינה פוטרת אותן מחובות המוטלות עליהן. הנתבעות 2 ו-7 (עיריית אור יהודה והמועצה האזורית עמק לוד) 63. הנתבעות מצטרפות לאמור בסיכומי האיגוד בכל הנוגע לטענה כי הוכח שהמים שגרמו לנזק לא הגיעו ממתקן אילון. כמו כן, הן מצטרפות לאמור בדבר העדר זכות התחלוף של התובעת אשר שילמה כמתנדבת מבלי שהתקיימו תנאיי הכיסוי הביטוחי. גם הן טוענות כי למבוטחת אשם תורם מכריע שכן על אף סיכון זרימת המים בחרה להקים שלושה סכרים קטנים ולא עמידים, ללא בדיקה של נתוני הזרימה הצפויים, ללא פנייה לנציב המים לקבלת אישורים בהתאם לחוק הניקוז וללא הקמת נתיב חלופי. אף הן מטילות את האחריות על הנתבעת 9 (המדינה) בהיות המים קניינה הבלעדי ובשל הימנעותה מלמצוא פיתרון לעודפי השפכים. הן מוסיפות כי אוזלת ידיהן של הרשויות מול ריבונותה של המדינה מקנה להן "הגנה מן הצדק". עדות מר גנדי סרניצקי - עיריית אור יהודה 64. מר סרניצקי משמש כמנהל תשתיות וביצוע בעיריית אור יהודה. בתצהיר עדות ראשית אשר מסר צוין כי מאז שנות ה-90 הנתבעת 2 מזרימה את כל שפכיה למערכת המאספים של איגוד ערים דן ואין לה כל חלק באיגוד ערים אילון, מכאן ששפכיה כלל אינם מוזרמים למתקן אילון. 65. מר סרניצקי נחקר על תצהירו וכך העיד בעמ' 91, 93 לפרוטוקול: "אתה שואל האם נכון שעיריית אור יהודה חברה באיגוד ערים איילון ואני משיב לך שאם מדובר על סילוק שפכי ביוב אז לא... אתה שואל איפה טוהרו המים שלנו עד סוף שנת 2001 ואני משיב לך כי השפכים שלנו נשפכו למערכת ביוב של איגוד ערים דן." עדות מר דוד וייס - מועצה אזורית עמק לוד 66. מר וייס משמש כמנהל אגף תשתיות במועצה האזורית עמק לוד. בתצהיר עדותו הראשית ציין כי המועצה לא השתמשה בשירותיו של מתקן אילון בכל הקשור לפינוי מי קולחין. עם זאת, במהלך חקירתו הנגדית מסר מר וייס כי מים משטח המועצה מגיעים לבסוף למתקן. ראה בעמ' 94 לפרוטוקול: "אתה מפנה אותי לסעיף 6 לתצהירי ומבקש אסכים איתך שהמים שמוזרמים מכוחו של ההסכם הנטען בסעיף הזה מגיעים לבסוף למתקני הטיהור של האיגוד ומטוהרים שם ואני משיב לך שסביר להניח שכן. אתה שואל אותי האם המועצה משלמת עבור הטיהור הזה ואני משיב לך שכן, אבל מבקש שלא תהיה אי הבנה, לא כל הישובים אלא רק 4 מתוכם כי רק ארבעתם מוזרמים לאותו כיוון." 67. נטען כי אין במעשי המועצה דבר העולה כדי רשלנות. תפקידה היה לטפל בשפכים שבתחומה וכך אכן נעשה, כיתר הרשויות הפקידה הנתבעת את האחריות לטיפול בשפכים בידי איגוד אילון, תמורת תשלום מוסכם. 68. ב"כ הנתבעות 12 - 7 שולל את טענת איגוד אילון כי יש לכל רשות מקומית אחריות חופפת לזו של האיגוד ומפנה ללשון הסעיף הקובעת כי הסמכויות והחובות שעל הרשויות המקומיות הן אלה אשר בידן ועליהן, ולא אלה של האיגוד. הדבר אף מתיישב עם תכליתו של החוק להעניק לאיגוד אישיות משפטית עצמאית ויכולת לנקוט בפעולות לצורך הגשמת תכלית שלשמה הוקם. 69. הוא מוסיף וטוען כי הנתבעות כלל לא היו מודעות לאי יכולת מתקן אילון להכיל את המים הנאגרים בו. הוא מפנה לעדות מר לביא אשר העיד כי מעולם לא פנה לרשויות המקומיות ודיווח כי המאגר אינו יכול להכיל את כל השפכים. 70. עוד נטען כי לאור העובדה שלא ניתן לזהות את מקור השפכים המסוימים אשר גרמו לנזק, דין התביעה כנגד הרשויות המקומיות להידחות באשר האחריות בנזיקין היא אישית ולא קיבוצית. 71. לשם הזהירות, נטען כי אם תקבע אחריות על הרשויות המקומיות יש לחלק את האחריות לפי חלקה היחסי של כל רשות במי השופכין, וזאת על פי מפתח הנציגים של הרשויות באיגוד שנעשה ביחס ישר למספר התושבים בכל רשות. הנתבעת 3 (המועצה המקומית באר יעקב) 72. ב"כ הנתבעת מצטרף לטענות איגוד אילון בדבר דחיית התביעה והעדר זכות תחלוף לתובעת, אחריותה התורמת של המבוטחת ואחריות המדינה באמצעות רשויותיה. 73. נטען כי התובעת כשלה מלהוכיח חבותה, באשר לא נעשתה הבחנה בין הרשויות המקומיות אף כי אין להן דין זהה. לטענתה, החזקת התובעת את הרשויות המקומיות כ"מחזיקות ומפעילות" של מאגר אילון מהווה טענה עובדתית אשר לא הוכחה ואיננה מבוססת. היא טוענת כי האחריות חלה על איגוד אילון, בהיותו המחזיק והמפעיל של מתקן אילון. 74. יתרה מכך, מי הביוב משטח המועצה כלל אינם מועברים למתקן אילון אלא למתקן הטיהור הפרטי "מהדרין". תצהיר מר נתנאל שגוב 75. מר שגוב משמש כממלא מקום ראש המועצה. בתצהיר עדותו הראשית (סומן נ/12) העיד כי הנתבעת מעבירה את כל מי הביוב שבשטחה למתקן הטיהור הפרטי "מהדרין". אין לה כל נגיעה לנעשה בשפכים לאחר הגעתם למתקן. לדבריו הנתבעת מעולם לא הזרימה את שפכיה לצנרת של מתקן אילון. מר שגוב לא נחקר על תצהירו. 76. ב"כ הנתבעת דוחה את טענת התובעת כי הנתבעים אחראים ביחד ולחוד למעשי האיגוד בהתאם לפקודת השותפויות ומציינת כי האיגוד אינו שותפות אלא תאגיד סטטוטורי בעל ישות משפטית עצמאית ונפרדת מן הרשויות המקומיות. 77. עוד נטען כי אין בסעיף 10 לחוק איגוד ערים כדי להטיל אחריות על רשות מקומית בגין מעשי ו/או מחדלי האיגוד אלא אך לקבוע כי אין הקמת האיגוד פוטרת רשות מקומית מחובתה לטפל בענייני הביוב בתחומה וכך אכן נעשה. לא הובאה כל טענה לרשלנות ספציפית מצדה ולא נשלחה בגינה הודעת צד ג'. 78. ב"כ הנתבעת מוסיף כי האמור בתצהירו של מר לביא באשר להזרמת עודפי מי קולחין ממהדרין לערוץ נחל איילון הינה עדות שמועה הטעונה הוכחה. למען הזהירות נטען כי אין לה שליטה על הנעשה במתקן מהדרין המצוי בבעלות פרטית. 79. הנתבעת מוסיפה כי חיובן של הרשויות המקומיות בצד חיובו של האיגוד יביא לחיוב כפול של הרשויות, אשר משלמות לקופת האיגוד בהתאם לסעיף 12 לחוק איגודי ערים. נטען כי באם תקבע אחריות על הרשויות המקומיות יש להתחשב במספר התושבים בכל רשות, בתשלום שהיא משלמת, וכיוצא בזה. מצוין גם כי התובעת בחרה שלא לתבוע רשויות מקומיות נוספות אף כי הן מזרימות שפכים משטחן למתקן אילון. 80. ב"כ הנתבעת מוסיף כי אין מקום להיפוך נטל הראיה שכן אף אם ייקבע כי המים נמלטו מחצרי המתקן עדיין המתקן איננו מצוי בשליטת הנתבעת אלא בידי איגוד אילון. אף לא מתקיים "הדבר מדבר בעדו" שכן ממילא לא עלה בידי התובעת להוכיח רשלנות. כך גם דין הטענה בדבר "הפרת חובה חקוקה" אשר נטענה באופן כללי ללא הפנייה להוראה ספציפית בחיקוק. הנתבעת 4 (המועצה המקומית בית דגן) 81. המועצה המקומית בית דגן לא התגוננה והתובעת הגישה כנגדה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. אולם כב' השופט אליגון אשר דן בתיק זה בראשיתו החליט כי הואיל ואחריות המועצה זהה לאחריות שתוטל על שאר הרשויות המקומיות, פסק דין כנגדה ינתן בתום ההליכים. הנתבעת 5 (עיריית יהוד) 82. עיריית יהוד מצטרפת לסיכומי הנתבעים האחרים ככל הנוגע לדחיית התביעה לגופה, אחריותה התורמת של המבוטחת, אחריות מדינת ישראל, אי הוכחת רשלנות של רשות מקומית כלשהיא, אי היפוך נטל הראיה ו/או הפרת חובה חקוקה. עוד נטען כי התובעת כשלה בהוכחת הטענה כי הנתבעת הייתה שותפה להזרמת שפכים במקום בו אירע הנזק. לחילופין, נטען להעדר אחריות קיבוצית וחלוקת אחריות באופן יחסי. תצהיר מר שמואל חובוט 83. מר חובוט משמש כמנהל מחלקת מים וביוב בנתבעת. בתצהיר עדותו הראשית צוין כי הנתבעת אינה חברה באיגוד ערים אילון. הוא הוסיף כי מבחינה טופוגראפית והנדסית בלתי אפשרי להזרים משטח הרשות מי קולחין למתקן אילון ואכן הדבר לא נעשה מעולם. מר חובוט לא נקרא להיחקר על תצהירו. הנתבעת מציינת כי התצהיר מעולם לא נסתר ויש לקבלו כלשונו. 84. בהתבסס על עדות מר חובוט נטען כי הוכח מעל לכל ספק שהנתבעת כלל לא הזרימה שפכים למתקן אילון. היא מדגישה כי איגוד אילון הינו ישות משפטית עצמאית ואין ממש בטענתו כי יש לייחס לנתבעת אחריות מקבילה. הנתבעת 6 (עיריית לוד) 85. לטענת הנתבעת 6 (עיריית לוד) אין אפשרות להזרמת מים ממתקן אילון לוואדי נטוף. התובעת לא הוכיחה חיבור בין מתקן כלשהו השייך לאיגוד אילון לבין וואדי נטוף. נטען כי מתקן אילון לא נמצא בהחזקתה ו/או בשליטתה. עוד נטען כי מקור ההצפה הוא באירוע טבעי בלתי רגיל שאין בגינו אחריות. 86. הנתבעת מצטרפת לטענות איגוד אילון בכל הקשור לעניין רשלנותה התורמת של המבוטחת, וגורסת כי אירוע של תקלה במערכת הביוב הוא אירוע צפוי אשר המבוטחת לא נערכה לקראתו כראוי. אף היא טוענת כי המדינה נושאת באחריות והתרשלה באי פעולתה לניצול מי הקולחין במתקן אילון. 87. מוסיף ב"כ הנתבעת כי אין בסעיף 10 לחוק איגוד ערים כדי להסב אחריות לנתבעת. התובעת לא הביאה טעם מדוע יש לחייב את הרשויות המקומיות ומהו הבסיס לחיובן ביחד ולחוד. 88. בסעיף 12 לחוק נקבע מנגנון להסדרת יחסים בין האיגוד לרשויות המרכיבות אותו מבחינת מימון האיגוד, הטלת אחריות על הרשות המקומית תהא חיוב כפול בניגוד לתכלית החוק ליצור תאגיד סטטוטורי נפרד. תצהיר מר אריאל בן חמו 89. מר בן חמו משמש כמנכ"ל העירייה. בתצהיר עדות ראשית אשר מסר ציין כי מתקן איילון אינו נמצא בשטח שיפוטה, האחריות על הסדרי הניקוז וניהול משק המים הינה על מדינת ישראל והרשויות שהקימה לשם כך ולחילופין על איגוד אילון. מר בן חמו לא נחקר על תצהירו. הנתבעת 8 (עיריית רמלה) עדות מר יהודה משה 90. מר משה משמש כמנהל אגף פיתוח ותשתית בעיריית רמלה. בתצהיר עדות ראשית אשר מסר צוין כי איגוד אילון קיבל לידיו את כל הסמכויות והתפקידים של הרשויות המאוגדות בו. 91. מר משה נחקר על תצהירו וכך העיד בעמ' 96 לפרוטוקול: "אתה שואל אם זה נכון שעיריית רמלה מזרימה את שפכיה למט"ש איילון ואני משיב לך שכן." 92. לטענת ב"כ העירייה, האירוע הינו בבחינת מקרה טבעי ובלתי רגיל כהגדרתו בפקודה אשר לא ניתן היה לצפות ולמנוע. 93. הנתבעת מצטרפת לטענה כי הוכח שהמים אשר הציפו את אתר העבודה אינם ממתקן אילון. כמו כן היא מצטרפת לטענה כי התובעת נעדרת זכות תחלוף. בדומה לשאר הנתבעים נטען כי יש לייחס למבוטחת רשלנות תורמת מכרעת ולחילופין נטען כי האחריות הבלעדית מוטלת על המדינה. בהקשר זה מובאת פסיקה העוסקת באחריות המדינה על מקורות המים. כמו כן נטען כי האיגוד הינו ישות משפטית נפרדת ועליו חלה האחריות בטיפול בשפכים (ותמורת טיפולו בשפכים קיבל תשלומים מן הרשויות המקומיות), האיגוד פעל באופן עצמאי ללא יידוע הרשויות בבעיית עודפי מי הקולחין. עוד נטען כי אין באמור בסעיף 10 לחוק איגוד ערים כדי להטיל אחריות על הרשות המקומית, נקבע בסעיף כי כל אחת מהרשויות המאוגדות באיגוד תהא משוחררת מחובותיה לגבי העניינים שבסמכותו ומכאן שהנתבעת אינה מוסמכת לטפל בענייני מתקן אילון ואין היא אחראית למתרחש בגדרו. ב"כ הנתבעת מוסיף כי לא הובאה טענה המייחסת לנתבעת רשלנות בטיפול בביוב שבתחומה ויש לדחות את התביעה כנגדה. הנתבעת 9 (מדינת ישראל) 94. מטעם המדינה הוגש תצהיר מר ירוסלביץ המשמש כסגן נציב המים, אך בסופו של יום בחרה הנתבעת למשוך את התצהיר. כמו כן הוגשה חוות דעת ד"ר בני רופא והמומחה נחקר על חוות דעתו. חוות דעת ד"ר בני רופא 95. ד"ר רופא הינו מנהל תחום ההידרומטריה בשירות ההידרולוגי שבנציבות המים. בחוות דעתו קבע כי מיום 10/09/2001 ועד סוף החודש לא נרשמה כל זרימת מים במכשיר מדידה המוצב בנחל נטוף ואילו במכשיר המוצב בתחנת נחל איילון-נתב"ג נרשמה מיד עם התקנת מכשיר המדידה ביום 06/09/2001 ספיקה של 28 ליטר לשנייה אשר עלתה בהדרגה עד אשר הגיעה לכדי 200 ליטר לשנייה בסוף החודש. בהמשך מסר ד"ר רופא חוות דעת משלימה בה ציין בשנית כי השינוי בספיקה שחל במהלך חודש ‏ספטמבר‏ ‏היה הדרגתי ללא כל רישום על זרימה חריגה במועד הרלוונטי לכתב התביעה. 96. בפתח הסיכומים מטעמה טוען בא כוח המדינה כי האירוע נשוא התביעה הינו חד פעמי ואין בו כדי ליצור חבות והשלכות עתידיות כלשהן. קביעה זו מובילה לדעתו למסקנה כי אירוע ההצפה בר ביטוח ואכן התובעת מילאה את חובתה כלפי המבוטחת. 97. מעבר לכך, טוען ב"כ המדינה כי הינה מוטבת בפוליסת הביטוח של התובעת, הוא מפנה לחוזה בין המבוטחת למע"צ (אשר בעת שנחתם טרם הפכה לחברה בע"מ) שם מופיעים תנאים המחייבים את חב' אולניק לבטח את עצמה ולפיכך נטען כי לא ייתכן מצב אבסורדי בו המדינה תחויב בשיפוי התובעת מכוח ביטוח אותו היא עצמה דרשה. 98. בדומה לשאר הנתבעים נטען כי מקור המים אשר פרצו את הסכרים והציפו את אתר העבודה הינו בנחל נטוף. ב"כ המדינה מוסיף וגורס כי התובעת המבקשת להמעיט מערך שם הנחל ולטעון כי די בכך שהוכח כי האתר הוצף במים שמקורם במתקן אילון, אולם אין לקבל את טענתה. 99. נטען כי גם אם ייקבע שמקור ההצפה בנחל אילון עדיין אין לחייב את המדינה בנזק. שכן, מדובר באירוע חד פעמי של זרימת מי קולחין בגובה נמוך (לפיכך לא נרשמה במכשירי מדידת המים) במעלה נחל נטוף עד לאתר העבודות, תוך כדי פריצת הסכרים אשר נבנו ללא פיתרון הנדסי פשוט לניקוז המים ומניעת הנזק. כמו כן, הוכח כי התובעת לא פנתה לפני תחילת העבודות לרשות הניקוז וזאת בניגוד להוראות חוק הניקוז. 100. ב"כ המדינה מפנה לעדות מר מזור וד"ר רופא לפיה נחל נטוף אינו ידוע כנחל בעייתי וטוען כי לא הוכח בענייננו כשל של רשות הניקוז אשר חייב התערבות מצד נציב המים אשר בידיו הסמכויות לניהול משק המים. בענייננו לא מדובר במחדל קשה של הרשות (לגביו נפסק כי חוסר תקציב אינו יכול לרפאו) אלא באירוע מקומי חד פעמי. אמנם, חלה על המדינה אחריות כאשר מוכח כי היה על נציב המים להפעיל את שיקול דעתו ולפעול על פי סמכויותיו כאשר נוכח כי רשות הניקוז כשלה, ואולם בענייננו רשות הניקוז הרלוונטית כלל לא נתבעה ומכאן שלא נטען דבר כנגד תפקודה וממילא לא מתעוררת שאלת הפיקוח של נציב המים. 101. המדינה מצטרפת לטענות איגוד אילון בכל הנוגע לרשלנות תורמת של המבוטחת והעדר זכות התחלוף של התובעת. 102. עוד נטען כי ניתן היה למנוע את הנזק בקיום הוראות החוק, לו היה האיגוד פועל כחוק ולא מפר את צו ההרשאה מיום 15/02/2000 לפיו ההגלשה תעשה אך ורק מאמצע ינואר ועד סוף פברואר ותוך תיאום עם רשות הניקוז. המדינה מפנה לעדותו של מר נור אשר אישר כי צו ההרשאה מוגבל בכמות המים ובזמן. עוד היא מפנה לעדות מר מזור וטוענת כי בניגוד לטענת מר לביא כי המתינו לתקצוב לצורך הקמת סיפונים במשך כמה שנים, האשראי שנתקבל ממנהלת הביוב יכול היה להילקח על ידי האיגוד עוד קודם לו היה מבקש זאת. 103. איגוד אילון קיבל את כל סמכויות הרשויות המקומיות החברות בו אך יחד עם זאת הצו שהקים את האיגוד איננו שולל מן הרשויות סמכויות וחובות שהוקנו להן אלא אם כן נקבע כך במפורש בצו. במידה ובית המשפט יקבע כי מקור מי הקולחין במתקן אילון או אז חלה אחריות מקבילה על איגוד אילון והרשויות המקומיות. 104. בהתייחס לנטען בדבר הימנעות המדינה מהבאת ראיה, נטען כי המדינה משכה את תצהירו של מר ירוסלביץ שכן העדתו התייתרה לאור דברי מר לביא, מר מזור, מר נור וד"ר רופא. ב"כ המדינה מפנה לעדות מר לביא ממנה עלה כי המדינה פועלת בדרכים שונות לניצול עודפי המים כגון באמצעות חברת מקורות, פרויקט ניצול מי קולחין בשם נען-סירני והגדלת מאגר לטרון. יחד עם זאת, תכנון וביצוע מפעלי מים הינו עניין של שנים ותקציב, אשר מטבעו חלוקתי ומוגבל. דיון הכיסוי הביטוחי 105. אקדים ואומר כי בטרם הכרעה לגופו של עניין, יש לבחון את שאלת הכיסוי הביטוחי וזכותה של התובעת להגיש תביעת תחלוף (סוברגציה) כמי שבאה בנעלי המבוטחת שאותה פיצתה. זכות תחלוף זו הינה מכוח הדין והיא מעוגנת בסעיף 62 (א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 אשר לשונו: "היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם." 106. בענייננו, העלו הנתבעים טענה כי לא קמה לתובעת החובה לתשלום דמי הנזק למבוטחת, משלא התקיים התנאי הקבוע בפוליסה אשר חייב את המבוטחת לאפשר "זרימה בטוחה של מים באפיק אלטרנטיבי", כחלק מן ההגנות הנדרשות למניעת שקיעה והצפה. על כן נטען כי התובעת שילמה למבוטחת כמתנדבת ולפיכך לא קמה לה זכות התחלוף. 107. מנגד השיבה התובעת כי לאור התקופה בה בוצעו העבודות אשר איננה מאופיינת בגשמים, לא היה טעם בהקמת אפיק אלטרנטיבי. כמו כן הובאה מטעמה פסיקה הקובעת כי אין לדקדק עם חברות ביטוח אשר שילמו בתום לב ובמהלך הרגיל של העסקים. 108. לאחר שעברתי על טענות הצדדים בסוגיית הכיסוי הביטוחי הגעתי לכלל מסקנה כי הטענה לפיה התובעת שילמה כמתנדבת, דינה להידחות. מעיון בפסיקה המנחה בנושא עולה כי תחולתה של הגנת ההתנדבות היא מצומצמת למדי. בע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח נ' חברת השמירה , פ"ד נ(4) 567 קבעה כב' השופטת שטרסברג-כהן: "אין לדרוש יותר מאשר סבירות לקיום כסוי ביטוחי (גם אם הוא שנוי במחלוקת) וסבירות הסכום ששולם. מן המפורסמות הוא, כי אין זה מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן, ועל כל פנים לא נטען ולא הוכח שכך היה... הייתי מוסיפה ואומרת, כי התנכרות להסדר סביר בין חברת הביטוח לבין המבוטח לצורך העמדת זכות למבוטח מכוח תיחלוף, תרתיע חברות ביטוח מלהגיע להסדרים עם מבוטחים ותאלץ אותן להתדיין אתם עד להכרעה שיפוטית. זאת ועוד, אם כך ייעשה, ייצא חוטא נשכר, שהרי אלמלא היה קיים ביטוח היה המזיק חייב לפצות את הניזוק על מלוא הנזק." ראה גם בע"א (י-ם) 288/94 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' עופר שמיר ונקיון בע"מ , פ"מ תשנ"ו (1) 320, שם נקבע: "בתביעת תחלוף די בכך שהמבטחת שילמה למבוטח את הפיצוי בתום-לב ובמהלך הרגיל של העסקים, כדי להקנות לה זכות לתביעת תחלוף. אין מדקדקים עם המבטחת שמא יכולה הייתה להתחכם ולדקדק בסעיפי החוזה ולהתחמק מחובתה לפצות את המבוטח" 109. בענייננו, לא הועלתה הטענה כי קיימת קנוניה בין התובעת למבוטחת וכי המגעים אשר הובילו לתשלום דמי הנזק נעשו שלא בתום לב. המבוטחת הצביעה על הגנה שנקטה בה בבניית סכרי עפר זמניים שיצרה. לפיכך, ראיתי לקבוע כי קמה לתובעת זכות התחלוף. מקור ההצפה 110. קיימת בין הצדדים מחלוקת עובדתית בשאלה מהיכן הגיעו המים אשר הסבו למבוטחת את הנזקים עבורם פיצתה אותה התובעת. 111. לאחר שעברתי על כל הראיות ועל כל העדויות ושבתי ובחנתי אותן הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את טענת התובעת לפיה מים ממתקן אילון הם שגרמו להצפה נשוא התביעה. להלן יפורטו הסיבות למסקנה זו. 112. ראשית, התובעת ערכה מעקב מוסרט אחר נתיב זרימת המים עד למתקן אילון. אמינה עליי עדותם של השמאים ברנפלד ופת והחוקר גצל אשר ערכו את התצפית ותיעדו אותה בתמונות ובקלטת וידאו. מעדותם ברור כי ראו שמוצא המים במתקן אילון. ראה עדות מר פת בעמ' 20 לפרוטוקול: "אתה שואל מה שם הנחל שבו הייתה ההצפה, אני משיב לך שבצילום מהאוויר אין שמות של נחלים. צילמתי את הזרימה מהמאגר ועד לאתר הבנייה של אולניק. אתה שואל עם מי ביקרתי במקום, אני משיב לך עם נחמן ברנפלד ועם החוקר, פיליפ גצל." וכן ראה עדותו של מר ברנפלד בעמ' 47 לפרוטוקול: "אתה שואל אותי חוץ מהביקורים שלי במקום באזור ההצפה, האם היו לי ביקורים אחרים, אני משיב לך שביקרתי בתוואי עד למקור של המאגר, ראיתי מאיפה פרצו המים ואז למעשה החלטתי כדי לוודא שמקור המים הוא מאותו מקום, ביקשנו מחברת הביטוח להעלות מסוק ולצלם את כל התוואי ובמקביל להפעיל מעבדה ולזהות את סוג המים" כן ברור כי התצפית נערכה בדרך של התחקות חזותית אחר מוצא המים, ללא בירור ואיתור שמות הנחלים המעורבים. ראה עדות מר גצל בעמ' 54 לפרוטוקול: "אתה שואל אם עקבתי לאורך נחל איילון, אני משיב לך שאני לא יודע את שם הנחל, עקבתי לאורך נתיב הזרימה." 113. התרשמתי כי אכן נפלה טעות בציון שמו של הנחל דרכו הגיעו המים אשר הציפו את אתר העבודה. ראיתי לציין כי כבר בתחילת החקירות הנגדיות עלתה התלבטות העדים באשר לשמו הנכון של האפיק ובסופו של יום ולמען הנוחות הוא כונה "ואדי נטוף" לצורך רישום הפרוטוקול. בשל כך לא ראיתי לקבל את הטענה אשר העלה ב"כ איגוד אילון, לפיה לא ייתכן שמקור המים במתקן אילון שכן ראיות מצביעות על כך שהמים אשר הציפו את האתר זרמו בערוץ נחל נטוף (ושם גם הוקמו הסכרים). 114. מעיון בכתב התביעה עולה כי התובעת לא נקבה במסלולו המדויק של נתיב הזרימה אלא התמקדה בתיאור מקור המים עצמו. אמנם, בכתב התביעה נכתב כי התובעת ביצעה "עבודות דיפון וניקוז באפיק הידוע כואדי נאטוף המתנקז לנחל איילון" ואולם בכך אין משום אמירה מהיכן הגיעו המים אשר הציפו את האתר. 115. ב"כ איגוד אילון ניסה להסתמך על עדותו של מר נבעה ולטעון כי מדבריו עלה שמי הביוב הגיעו במעלה נחל נטוף. ואולם, העד לא אמר זאת. במהלך חקירתו של העד ניכר היה כי אין הוא בקיא בשמו המדויק של המקום בו היה אתר העבודה. ראה דבריו בעמ' 7 לפרוטוקול: "אתה שואל מתי שמעתי לראשונה את השם וואדי נטוף, ואני שואל אותך מתי שמעתי את השם הזה. אם בית משפט שואל אותי, איך קראנו לאזור האתר שבו ביצענו את העבודות, אני משיב שאני לא זוכר. אני יכול לבדוק בתיק ולהודיע." לבקשת ב"כ האיגוד מר נבעה שרטט את כיוון זרימת המים (סומן נ/2) וציין בעמ' 9 לפרוטוקול: "תחתית נחל איילון עם המפגש של הנחל שכיננו אותו נחל נטוף הוא יותר גבוה." העד ראה לציין על גבי נ/2 את המשפט הבא: "נחל נטוף" הינו מינוח ולא בטוח שזה שמו". ב"כ התובעת אף העיר בעמ' 8 ובעמ' 36 לפרוטוקול: "אני מבקש לציין שהאזכור של נחל נטוף נעשה על ידי בית המשפט בעת שהעד ניסה למצוא שם נכון לפרוייקט ומכאן נעשה השימוש בשם. העד מר נבעה לא אמר שהמים הגיעו מנחל נטוף, אלא תיאר את האתר ואת האירוע ולצורך הדיון הסכים להשתמש בביטוי נחל נטוף תוך שהוא מדגיש שהוא לא יודע מה השם של אותו ערוץ נחל." 116. יצוין כי גם במהלך חקירת מומחה המדינה ד"ר רופא עלה נושא הבלבול בשמות הנחלים. ראה בעמ' 98 לפרוטוקול: "הסימון של נחל נטוף במפה שאתה מפנה אותי אליה הוא, לדעתי, לא נכון כי מתוך תצלום האוויר, שאני מחזיק בידי, רואים שהתעלה של איילון נמשכה על המעלה אל עבר צומת אל על." 117. באשר לבדיקה המעבדתית אותה הזמינה התובעת, אשר קבעה קורלציה בין המים שהציפו את אתר העבודה למים שהוזרמו ממתקן אילון (בשל הימצאותו של חיידק קולי צואתי בשיעור גבוה), מצאתי כי אין בה כדי להעלות או להוריד מן התוצאה אליה הגעתי, שכן ייתכן כי המים שנבדקו התערבבו גם עם מים ממקורות אחרים ובנוסף לכך חיידקים מתרבים ללא הרף כך שהימצאותם בריחוק ממתקן אילון אינה יכולה לשמש כראיה. ראה עדות מר פרידמן בעמ' 56-57 לפרוטוקול: "לשאלת בית המשפט - יתכן שכמות חיידקי הקולי הצואתי שנמצאה בבדיקה שלקחתי ב - 28.9.01 גדולה יותר מהכמות שנמצא במים ב - 18.9.01, לאור העובדה שחיידקי הקולי בינתיים התרבו... אתה מציע לי חלופה אחרת שהמים הגיעו ממקור אחר התערבבו עם המים שמצאתי מתחת לגשר וכך נוצר ריכוז שונה מהריכוז שבמוצא, אני משיב לך שעניתי לך כבר קודם שאני חושב שהשוני נובע מהמיהול מכל מקור אחר." 118. כך גם לא ראיתי לייחס חשיבות לטענת איגוד אילון כי אין המדובר במים ממתקן אילון שכן לטענת התובעת הציפו את אתר העבודה מים בעלי ריח רע ואילו במתקן אילון מצויים מי קולחין אשר ריחם אינו רב. מדובר בפרט שולי אשר לא ניתן לכמת ואין בו משמעות לענייננו. 119. הנתבעים לא העלו טענה כנגד אותנטיות ואמינות ההקלטה המתעדת את זרימת המים ממתקן אילון ועד לאתר העבודה ולא שללו את הקביעה כי בקלטת מתועד מוצא המים ממתקן אילון. למעשה אף המומחה מטעם האיגוד, מר נטיף, ציין בחוות דעתו: "בקלטת נראית זרימת מים ממאגר נשר ועד למחלף נתב"ג (המים זורמים בתעלת הניקוז המתחברת לערוץ נחל איילון)". 120. כמו כן ראיתי לייחס משקל רב לעדותו של מר גדעון מזור אשר כתב במכתב מיום 14/10/2001 שנשלח למר נור סגן נציב המים (סומן ת/2): "למשרדנו הועבר מידע בתחילת חודש ספטמבר אודות הזרמות קולחים ממט"ש אילון לנחל גזר. בסיורים שערכו פקחי ניטור יתושים של משרדנו בתאריכים 10/9/2001, 13/9/2001, 16/9/2001, ובסיור שערכתי ב- 10/10/2001, נמצא כי אכן ממט"ש אילון מוזרמות כמויות גדולות ביותר של קולחים ממוצא העודפים של מט"ש אילון לנחל גזר." במהלך חקירתו בבית המשפט תיאר מר מזור את מסלול זרימת המים, ראה בעמ' 34 לפרוטוקול: "אתה מבקש לתאר את מסלול הזרימה של מי הקולחין ממתקני האיגוד ואילך, והאם זה נכון שתחילה הם עוברים בתעלת הניקוז שמתחברת לנחל גזר ונחל גזר מתחבר לנחל אילון, ובנחל אילון בלבד הם זורמים עד למקום שנקרא סכר שתולים, אני משיב לך שעד כאן הכל נכון... "נחל איילון הוא נחל בעייתי מבחינת נוכחות של מים בו ולכן הוא נוטר וזרימות כבר היו ב-10 לספטמבר 2001 וזה גם מופיע במכתב שלי לצבי נור." 121. שנית, מן האמור לעיל ומעיון בצילומים ברור כי המים לא זרמו בנתיב ארעי אלא בתעלת ניקוז חצובה אשר מתחברת עד לנחל איילון. זוהי ראייה לכך שאין זו הפעם הראשונה בה זורמים מים מן המתקן באופן חריג, אלא מדובר בנתיב זרימה אשר התווה במיוחד לשם כך. ראה הודעת מר נבעה לחוקר בה ציין: "ראיתי כי ישנה זרימה של מים מהמאגר דרך תעלת עפר שמניסיוני אני רואה שהיא נחפרה ע"י כלי מכאני וזה אינו תוואי טבעי שנוצר מזרימת המים." 122. הן מראיות התובעת והן מראיות הנתבעים עולה כי גלישת מים עצמאית ממתקן אילון הינה תופעה ידועה אשר ארעה לא פעם ולא פעמיים. מטעם התובעת הובאה עדותם של מר מזור ומר שניצקי לפיה בכל שנה זורמים עודפי מי קולחין ממתקני האיגוד ועד לערוץ נחל אילון. כך העיד מר מזור בעמ' 41 לפרוטוקול: "באותה תקופה של הזרמה למיטב ידיעתי לא הייתה לאיגוד יכולת לווסת את כמות הקולחין במקרה של עודף. כלומר המים הגיעו למפלס העליון ויש צינור גלישה ללא יכולת לבקר את המים." כן ראה ציטוט מתוך דבריו של מר שניצקי אשר נאמרו בעמ' 31 לפרוטוקול: "אתה מפנה אותי לעמוד השני לתמליל, שם אני מציין בתשובה לשאלתו של עו"ד קולקר שבחודש ספטמבר עדיין לא הספיקו לגלוש ושואל אותי אם אמרתי זאת מראיה, אני משיב לך שבמאגר הזה יש שני מצבים, או שהוא גולש לבד ו/או שפותחים לו את הסיפונים. אני לא זוכר אם היו אז סיפונים. יש גם משאבות שהיו פותחים לנחל איילון." 123. הנתבעים עצמם ואיגוד אילון בראשם, העלו את הטענה כי מים ממתקן אילון גולשים ממנו בדרך קבע. ראה בתצהיר שמסר יו"ר האיגוד מר לביא וכן עדותו בעמ' 75 לפרוטוקול: "לשאלתך זה נכון שמאגר נשר או גזר, גלשו גם קודם לארוע נשוא התביעה אני עונה שהוא כל הזמן גולש." מעדותו של מר לביא גם נלמד כי הוא איננו שולל את העובדה שאכן הוזרמו מים ממתקן אילון. ראה בעמ' 73 לפרוטוקול: "אתה מבקש שאומר לך מי ביום 16.9.01, יצא למשימה הזו לסרוק את האזור, ולהתריע בפני הנמצאים בנחל מפני הבשורה הריחנית הצפויה , ואני משיב לך שוב הנחה שצריך לעשות את הסיור יום לפני ולא במועדים אחרים היא לא נכונה. זה יכול היה גם יומיים לפני, הזרימה היא שגרתית ושוטפת." (ההדגשות שלי, ח.ו.ו) 124. ב"כ איגוד אילון ניסה להתבסס על עדות ד"ר רופא לפיה לא נרשמה זרימת מים במכשיר המדידה בנחל נטוף ולטעון כי בכך יש משום הוכחה שהמים הגיעו דרך נחל נטוף, שכן בנחל איילון קיימת זרימת מים תמידית ואילו בכתב התביעה לא הוזכרה כל זרימת מים באתר העבודה והסכרים שהוקמו מחדש באותו המקום לא התמוטטו בשנית (כפי המצופה באם היו מוקמים בנחל אילון). ואולם, לא ראיתי לקבל טענה זו, שכן הובאו בפני עדויות סותרות באשר למיקום הסכרים והגעתי לכלל מסקנה כי אותו אי דיוק שחל בנוגע לשם הנחל ממנו הגיעו המים חל בנוגע למיקום הסכרים. אמנם מר נבעה העיד בעמ' 8 לפרוטוקול כך: "אתה שואל איפה הקמנו כל סכר וסכר ומבקש ממני שאסמן אותם על גבי ציור ואני מסמן לך איפה הוקמו שלושת הסכרים. שניים מהם הוקמו בין הקטע של הכניסה ליציאה ואם אני לא טועה אחד היה לפני גשר הבטון. אתה אומר לי שאם כך שלושת הסכרים הוקמו בערוץ נחל נטוף, אני משיב לך שאמת." ואולם דברים אלה נאמרו תחת אותן ההסתייגויות שהובאו לעיל, לפיהן מר נבעה ציין בעל פה ובכתב כי איננו יודע את שם האפיק לאשורו. לעומתו הובאה עדות המהנדס יוגר אשר העיד בעמ' 62 לפרוטוקול: "אתה שואל האם נקודת המוצא שלי בעת שכתבתי את חוות הדעת הייתה שהעבודות בזמן אירוע ההצפה היו בנחל נטוף או בנחל איילון, אני משיב לך שאני מסיק שזה היה בהתחברות בין הנחלים. אתה אומר לי שאותם סכרים שהוקמו ונהרסו בעקבות ההצפה, אני לא יודע אם הם הוקמו בנחל איילון או בנחל נטף, אני משיב לך שהם הוקמו בנחל איילון." 125. שלישית, הנתבעים לא השכילו להצביע על גורם אחר ממנו יכלו להגיע המים אשר גרמו להצפה. אמנם צוינו מקורות אחרים אשר מזרימים מים למתקן אילון, כגון מים עודפים מבריכות חמצון וטיהור של יהוד, בית דגן, כפר חב"ד, נתב"ג וממתקן "מהדרין" בצריפין, וכן מים שמקורם בתקלות במתקני השפכים של אור יהודה ולוד, ואולם לא הובאו בפני נתונים ממשיים באשר לכמות המים המגיעה ממקורות אלה ובפרט לא נטען כי במועד ההצפה אכן ארעה זרימה ממקור אחר כלשהוא. 126. בעובדה כי בתחנת הניטור ההידרומטרית המוצבת בנחל איילון לא נרשמה זרימה חריגה של מים במהלך חודש 09/2001 (לפי חוות דעת ד"ר בני רופא) אין כדי לשנות מקביעתי. הובאה לפני עדות מומחה האיגוד מר נטיף, לפיה זרימת מים אשר מפלסה נמוך מ-50 ס"מ איננה נמדדת על ידי המכשירים. בשקלול עם עדות מר מזור לפיה כבר מיום 10/09/2001 הוזרמו מים ממתקן אילון, ייתכן כי מים ממתקן איילון זרמו בגובה נמוך ולאורך זמן, עד אשר הצטברה כמות אשר הציפה את אתר העבודה ביום 17/09/2001. ראה בעניין זה עדותו של מר לביא בעמ' 73 ו- 80 לפרוטוקול: "אתה שואל אותי אם את נתיב המים שיוצא מהמאגר נשר, האם אני מכיר אותו אני משיב לך שכן. אתה אומר לי שכמויות המים שמוזרמות מהמאגר הם רציניות, ואני משיב לך שזה נכון. בחורף זה אולי יותר מאמבטיה בקיץ פחות... אתה שואל אותי אם ילד נמצא בערוץ הנחל ומתחילה גלישה, כמו שארע בארוע שלנו, מה עלול לקרות לאותו ילד, אני משיב לך שחלוקת הסמכות במדינה היא שרשות הניקוז ומנהל מקרקעי ישראל, הם אחראים על אפיק הנחל. היקף הזרימה בגלישה ממט"ש איילון בחודשי הקיץ כולל ספט' היא הגלשה בגובה של שניים שלושה סנטימטר. כך שלא נשקפת סכנה לילד." 127. בשל כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי מים ממתקן אילון הם שהסבו את הנזק לתובעת. כעת נותר לדון בשאלת האחריות של הנתבעים לאירוע. שאלת האחריות תחולת סעיף 38 לפקודת הנזיקין 128. לטענת התובעת, על הנתבעים מוטל הנטל להוכיח שלא התרשלו שכן ההצפה היא מעשה הימלטות של מים מחצרים שבבעלותם, מכוח סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 129. נראה כי יש לקבל טענה זו ולקבוע כי מתקיים בעניינו סעיף 38 לפקודה אשר לשונו: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה." אכן, מים עלולים להיות דבר מסוכן, ובנסיבות האירוע נשוא התביעה חלה גם החלופה השנייה שבסעיף 38, הדנה בדבר הנמלט מנכס ועלול לגרום נזק בהימלטו. לעניין זה ראה ע"א 1071/96, עזבון המנוח אמין פואד אלעבד נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1)1746 וכן ת"א (פ"ת) 6425/03 הדר חברה לביטוח נגד ליגר השקעות בע"מ ואח' תק-של 2007 (1), 12602. 130. השאלה בבעלות מי מצויים המים אשר גרמו לנזקי המבוטחת או מי הממונה עליהם תוכרע בהמשך הדיון בשאלת האחריות להלן. אחריות איגוד אילון 131. מפי הרשויות המקומיות הועלתה הטענה כי יש להטיל את האחריות לאירוע ההצפה על איגוד אילון המהווה ישות משפטית עצמאית, שכן בידיו הופקדה האחריות על הטיפול בשפכים ואף הועברו לו תשלומים לשם כך., בהתאם לחוק איגוד ערים. בסעיף 4-5 לצו ההקמה פורטו התפקידים אשר לשמם הוקם האיגוד והסמכויות שניתנו בידיו: "תפקידי האיגוד הם לטפל בענייני ביוב, ביעור יתושים וסילוק אשפה." לשם ביצוע תפקידו יהיו לאיגוד כל הסמכויות המקומיות הנתונות לרשות מקומית על פי כל חיקוק" סעיף 42 לצו ההקמה עוסק בתשלומים המוטלים על הרשויות החברות באיגוד לצורך ביצוע תפקידיו. כמו כן ראה עדות יו"ר האיגוד מר לביא בעמ' 75 ו-77 לפרוטוקול: "לשאלתך האם יש תשלום שבוצע עבור הזרמת הביוב, אני עונה לך שאנחנו גובים עבור הביוב ואתה יכול לראות זאת בתקציב 2001. אתה מבקש ממני לפרט לך את מקורות התקציב שלנו אני משיב שבתקציב הרגיל חברי האיגוד נוטלים חלק בתקציב כל אחד בחלק היחסי לפי מדד של תושבים ולפי סוג ההתחברות." 132. סעיף 10 לחוק איגוד ערים, בנוסח אשר היה בתוקף בזמנים הרלוונטיים לתביעה, קבע את היחס שבין האיגוד לרשויות המקומיות המאוגדות בו: "הצו המקים את האיגוד אינו שולל מן הרשויות המקומיות שבתחום האיגוד סמכויות ותפקידים שבידן ואינו פוטר אותן מחובות שעליהן, אלא במידה שנקבע כך במפורש בצו." מכאן נלמד כי לא נשללו סמכויותיהן של הרשויות המקומיות שבתחום האיגוד ונותרה אחריות מקבילה של איגוד הערים ושל הרשויות. 133. יצוין, כי ביום 01/07/2004 נכנס לתוקף תיקון של הסעיף, ונוסחו שונה: "ייחוד סמכויות ותפקידים (תיקון מס' 4) תשס"ד-2004 לאיגוד ערים יהיו כל הסמכויות והתפקידים של כל אחת מהרשויות המקומיות שבתחומו בעניינים הקשורים לסמכויותיו ותפקידיו, וכל אחת מהרשויות המקומיות האמורות תהיה משוחררת מחובותיה לגבי כל אחד מהענינים האמורים ולא יהיו נתונות לה הסמכויות והתפקידים שהיו בידה, על פי כל דין, בענינים אלה, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת בצו המקים." (ההדגשה שלי - ח.ו.ו) ואולם, תיקון סעיף 10 וייחוד הסמכויות הוחלו לאחר הזמנים הרלוונטיים לתביעה ואינם חלים רטרואקטיבית. [במאמר מוסגר יוער, כי בת"פ 1146/04 (חי') מדינת ישראל נגד עיריית חיפה ואח' בחן כב' סגן הנשיא השופט כמאל את מטרות התיקון וקבע: "היעד שבשבילו ייוחדו הסמכויות, לאור סעיף המטרה וגם לאור דברי ההסבר בהצעת החוק (הצעת חוק הממשלה 64, תשס"ד, עמ' 69), הינו יעד תקציבי ולמתן יתרון לגודל וייעול השירותים. ואינו בא להקל על הרשויות המקומיות או לפטור אותם מאחריות על עבירות אשר ביצעו."] 134. בנושא זה ראה בע"פ (ת"א) 71368/03 מדינת ישראל נגד איגוד ערים אזור איילון, תק-מח 2005(1), 3748, דברי סגנית הנשיא כב' השופטת ברלינר: "הקמת המשיב על-ידי מספר רשויות מקומיות, מתבססת על כך שביעור יתושים אינו יכול להעצר בנקודה הגיאוגרפית שבה מסתיים שטח השיפוט שלמועצה א' ומתחיל שטח השיפוט של מועצה ב'. לכן, וכדי להגיע לתוצאה יעילה, חברו הרשויות יחד להקמת המשיב. לא יתכן כי הכוח יוענק לגוף המאגד בתוכו מספר רשויות מקומיות, ואילו לצורך האחריות, יעשה מאמץ למצוא אחראי ספציפי, קרי: הרשות המקומית שבה נמצא השטח שמדובר בו. בניגוד לטענת הסניגורים, העובדה שפרשנות זו תותיר את הציבור למעשה בפני שוקת שבורה שכן לא יהיה למעשה גוף אחרי - היא רכיב רלוונטי לענין הפרשנות התכליתית המכתיבה את זהותו של המחזיק או הבעלים. ועל כל אלה - אפילו הייתי מקבלת כי האחריות מוטלת גם על הרשויות המקומיות שבתחומן נמצא השטח הרלוונטי, אין בכך כדי להפקיע את אחריות המשיב לצדן, וביחד עמן. לא יכולה להיות מחלוקת על כך כי המשיב נכנס בנעליה של הרשות המקומית וזאת מכוח סעיף 5 לצו ההקמה" (ההדגשות שלי - ח.ו.ו) 135. סעיף 20 יא' לחוק המים מקים את החובה לקבל ממנהל הרשות הממשלתית (לו הוקנו סמכויות השמירה על המים) צו הרשאה לסילוק שפכים למקור מים. צו ההרשאה יכול להכיל תנאים, סייגים ומגבלות ותוקפו לשנה אחת (מנהל הרשות הממשלתית רשאי להאריכו מעת לעת). בענייננו ברור כי לא היה בידי איגוד אילון צו הרשאה תקף לשנת 2001 במועד בו גלשו מים מן המתקן. ראה עדותו של מר צבי נור אשר שימש כסגן נציב המים עד חודש 10/2001, בעמ' 26-27 לפרוטוקול: "אתה מפנה אותי לצו ההרשאה לשנת 2000 ושואל אותי האם זה נכון שזה מה שביקשו בצו ההרשאה, אני משיב לך שסביר להניח שזו הכמות שאם היו מזרימים אותה במועדים האלה לא הייתה נוצרת בעיה במועד אחר. אתה שואל למה, אני משיב לך כי מאחר שיש כמות שאמורה להיות מנוצלת במשך שנה, כאשר הכמות הנאגמת היא יותר גבוהה, אז יש צורך בהגלשה וההגלשה ניתנת בחורף כאשר יש זרימה בנחל ומרכיב הזיהום מצומצם יותר. אתה שואל האם זכור לי שהייתה בקשה לצו הרשאה לשנת 2001, אני משיב לך שאני חושב שהייתי כשהייתה הבקשה לשנת 2001 ולמיטב ידיעתי היא לא אושרה, שכן לא עמדו בתנאים של הצו משנת 2000, כך נדמה לי." כן ראה עדות מר מזור בעמ' 37 לפרוטוקול: "אני לא חולק על העובדה שלא היה מאגר זמין שניתן היה להפנות אליו עודף מי קולחין, אבל אז יש הליך חוקי שמסביר את ההזרמה של מי הקולחין אל הנחל וזה באמצעות של קבלת צו הרשאה להזרים לנחל מנציב המים." 136. במהלך חקירתו העיד מר לביא באשר לתנאים הנקובים בצו ההרשאה. ראה בעמ' 71 לפרוטוקול: "אתה שואל אותי אם זה נכון שכאשר האיגוד פונה ומבקש הרשאה להגלשת קולחין, הצו שהוא מקבל מותנה בדרך כלל בתנאים, אני אומר לך שזה נכון. לשאלתך האם בין היתר יש תנאי של תאום עם רשות הניקוז הרלבנטית, תאום של חודשי הגלשה ואני משיב לך שהתנאים כוללים את כמות ההגלשה, משך ההגלשה... לשאלת בית המשפט האם הצו לא כולל גם את החודשים בהם מותר להגליש, אני עונה שהמצב הרצוי הוא הגלשה בימי גשם, כדי שאם יש זיהומים במי הקולחין המינון שלהם יופחת. הבעיה היא שהמאגר מוזן לאורך כל השנה... לשאלת בית המשפט האם זה נכון שכאשר אנו מקבלים צו הרשאה מגבילים אותנו בחודשים אני עונה שצו ההרשאה הוא שנתי, אין הגבלה של תאריכים בהם אסור לנו להגליש." תשובתו מנוגדת ללשון צו ההרשאה אשר ניתן ביום 15/02/2000 ולעדותו של מר נור סגן נציב המים אשר העיד כי ההגלשה מאושרת לחודשי החורף בלבד כאשר מרכיב הזיהום הסביבתי מצומצם יותר ואף כמותה מוגבלת. 137. עם זאת, אי קבלת צו ההרשאה אין בכוחה למנוע את גלישת המים. מעיון בתצהיר עדות ראשית שמסר מר לביא (סומן נ/4) עולה כי המים במאגר גולשים מעצמם וצו הרשאה התבקש לצורך חסינות מפני העמדה לדין בגין זיהום מים. ראה בעמ' 5 ו-12 לתצהיר: "מאחר ובכל מועד רלוונטי יש עודפי קולחין במאגר נשר שהמדינה לא משכילה לנצל, מקפיד האיגוד לבקש מידי שנה צו הרשאה להזרמת קולחין העודפים לערוץ נחל איילון ע"מ למנוע את הסיכון להעמדתו לדין בעבירות של זיהום מים. מובן שאי מתן צו הרשאה אינו יכול למנוע את זרימת עודפי הקולחין לערוץ הנחל. כשמאגר נשר מתמלא על גדותיו והמדינה לא צורכת את המים אחת דינם של העודפים מכוח חוקי הפיסיקה לגלוש אל מחוץ למאגר נשר, ואין לאיגוד כוח או יכולת למנוע תופעה זו... מקום בו לא ניתן צו הרשאה לא נוקט האיגוד בכל יוזמה להגליש מי קולחין. ברגע שהמאגר מגיע לקצה תכולתו גולשים המים מעצמם דרך מגלש חירום שנועד למנוע מצב בו עודף מים במאגר יגרום להתמוטטותן של דפנות המאגר העשויות עפר." מר לביא הוסיף כי על אף פניות קודמות אל נציב המים למתן צו הרשאה רק ביום 3/1/02 הוצא צו הרשאה. 138. ראה גם דברי ב"כ האיגוד אשר נאמרו בעמ' 4 לפרוטוקול: "אנחנו מודים שבאותה תקופה הייתה גלישה של מי קולחין ממאגר נשר שלא הייתה לנו שליטה עליהם." 139. ואולם אני סבורה כי איגוד אילון לא הוכיח כי עשה די על מנת לשלוט במים שבמתקן. מר גדעון מזור העיד כי רק במועד מאוחר להצפה הותקנו במאגר אילון סיפונים המאפשרים לבצע הזרמה מבוקרת. ראה המשך עדותו של מר מזור בעמ' 41 לפרוטוקול: "אתה שואל אם זה נכון שגם אם היו מי קולחין עודפים אם האיגוד היה מתאם עם רשות הניקוז הגלשה של מי קולחין במועדים ובכמויות, כי אז הייתה יכולה להיות לו שליטה על ההלגשה, אני משיב לך שבאותה תקופה של הזרמה למיטב ידיעתי לא הייתה לאיגוד יכולת לווסת את כמות הקולחין במקרה של עודף. כלומר המים הגיעו למפלס העליון ויש צינור גלישה ללא יכולת לבקר את המים. אבל הדרישה לעשות בקרה כזו שתוכל לאפשר הזרמה של כמות מים גדולה להורדת המפלס ניתנה לאיגוד כשהוא ביקש הרשאה בשנת 2002 ואכן בהמשך הוא גם הכניס מערכת סיפונים שמאפשרת לו לעשות פעולה של ריקון מבוקר של המאגר ואני רוצה להוסיף שבצו ההרשאה ישנה גם דרישה לתאם וליידע את רשות הניקוז בכל הזרמה שנעשית לנחל, כאשר המשמעות היא שכל מי שעושה עבודה בנחל חייב לתאם את העבודה שלו עם רשות הניקוז." אף יו"ר האיגוד מר לביא העיד בנושא התקנת הסיפונים אם כי ניסה להפחית מחשיבותם, ראה עדותו בעמ' 71 לפרוטוקול: "אתה שואל באיזה שנה התקנו סיפונים במאגר נשר, אני משיב לך שלפני כשנה וחצי סיימנו את העבודה. המימון של הסיפונים היה מאשראי שקיבלנו ממנהלת הביוב. אתה שואל אותי כמה זמן לקח להקים את הסיפונים האלה אני משיב לך שמספר חודשים. ההמתנה הייתה לתקצוב כמה שנים. לשאלתך האם יש לי אולי איזה שהוא מכתב או פניה מתי פנינו לראשונה לצורך קבלת תקצוב לסיפונים אני משיב לך שהסיפונים היו דרישה ממנהלת הביוב כדי שתהיה לנו טכניקה של הזרמה כמותית נשלטת. לשאלתך האם נכון שאם היו סיפונים בזמן האירוע הזה, באותו קיץ, היינו יכולים לרוקן את המאגר לפני הקיץ והוא לא היה מתמלא עד הסוף אני משיב לך שאין קשר, הסיפון הוא רק כלי עזר." 139. נראה בעיני כי יש לייחס חשיבות רבה להתקנת הסיפונים ואין הם רק בגדר "כלי עזר", שכן נלמד מן העדויות שפורטו לעיל כי הם מאפשרים ביצוע הזרמה מבוקרת של מים מן המאגר, אשר בכוחה למנוע גלישה במועד לא צפוי ובכמות בלתי נשלטת. ראה עדות מר מזור בעמ' 41 ו-37 לפרוטוקול: "אתה שואל האם זה נכון שלמיטב ידיעתי שעניין התקנת הסיפונים ניתן היה לעשות גם בשנת 2000, אני משיב לך שאפשר היה לשים אותם בכל תקופה. אתה מפנה אותי ל - ת/2 לסעיף ד' למכתבי ושואל אותי מבחינה פיזית איך עוצרים עודפי קולחין שלא יזרמו לנחל, אני משיב לך אפשר לעצור עודפי קולחין על ידי הפניה שלהם למקור אלטרנטיבי וזה יכול להיות מאגר, השקיה או כל פתרון אחר שמים מופנים אליו." 140. התרשמתי כי לא עלה בידי יו"ר האיגוד מר לביא לשכנע בטיב המעשים שנקט האיגוד בשל בעיית עודפי המים. כך למשל תשובתו בעמ' 79 לפרוטוקול: "אתה מפנה אותי לנספח 6, לסעיף 2, אתה מבקש ממני שאומר לך מה עשינו עם ההצעה לסילוק קולחין לכיוון נחל סורק, ואני משיב לך שאנחנו התנגדנו לסילוק הקולחין לנחל סורק, התקיים דיון סביב העלות שהייתה מוערכת בשמונה עשרה מיליון ₪, במונחי הכסף לשנת 98. לאחר שורה של דיונים מנהלת המים שינתה את דעתה, והסכימה שלא נקים את הצינור לנחל סורק. לשאלתך לאחר שההצעה להפנות את המים לנחל סורק ירדה מהפרק, מה עשינו ואני משיב לך שזו הדרך הנכונה גם לשדרג את איכות הקולחין לרמה השלישונית כדי שניתן יהא לעשות בהם שימוש מגוון לצורכי חקלאות, תעשיה, השקיה של שטחים ירוקים וכו'. אנחנו נמצאים במדינה שסובלת ממחסור במים..." 141. איגוד אילון התרשל בכך שלא הודיע מראש לרשות הניקוז על גלישת המים הצפויה (לאור העובדה כי מפלס המים עלה באופן הדרגתי בטרם עלה על גדותיו), באופן בו ניתן היה להזהיר את המבוטחת. ראה עדות מר מזור בעמ' 41 ו-42 לפרוטוקול: "אם העבודות שמדובר עליהם תואמו עם רשות הניקוז, רשות הניקוז הייתה יכולה ליידע מראש את החברה שעושה את העבודות בנחל אם היא קיבלה הודעה מראש מהאיגוד. למעשה רשות הניקוז בהקשר הזה הוא הגורם הכי חשוב. ראשית, כי זו שהיא נותנת את האישור לבצע את העבודות. שנית, היא נותנת את ההנחיות איך לעשות את העבודות ואיך לעשות הגנות והיא גם זו שאמורה לקבל בזמן אמת את המידע על הזרמות לתוך הנחל... אתה שואל אותי האם לפני שמזרימים כאלה מים, האם יש נוהל ומישהו יוצא לעשות סיור, אני משיב לך שאני לא יודע שיש נוהל, אבל בכתב ההרשאה של הנציבות ישנה דרישה להודיע מראש לרשות הניקוז על ההזרמות." 142. בהצטרף האמור לעיל לעובדה כי האיגוד לא מילא אחר החובה לקבלת צו הרשאה להגלשה ולא הועבר דיווח לרשות הניקוז, אני קובעת כי האיגוד התרשל בתפקידו. אין חולק שעל האיגוד חלות חובות זהירות ובהתנהגותו שתוארה לעיל - לא עמד בהן ועל כן ראיתי לקבוע כי היה במחדליו משום התרשלות, וכן הפרת חובות חקוקות כפי שפורטו לעיל. אחריות הרשויות המקומיות 143. באשר לאחריות הרשויות, ראשית ראיתי לציין כי התובעת הפנתה תביעתה כלפי הרשויות המקומיות באופן גורף וכוללני, מבלי שנעשתה כל אבחנה בין רשות לרשות. כך למשל, הובאה עדות כי עיריית אור יהודה (הנתבעת 2) כלל איננה מזרימה שפכים למאגר אילון. ראה לעיל ציטוט מעדותו של מר סרניצקי בעמ' 91 ו -93 לפרוטוקול, וכן עדות יו"ר האיגוד מר לביא בעמ' 74 ו-91 לפרוטוקול: "אתה מבקש שאאשר לך שבשנת 2001 עירית אור יהודה לא הזרימה שפכים למאגר נשר ואני עונה לך שנכון. אתה שואל האם נכון שעיריית אור יהודה חברה באיגוד ערים איילון ואני משיב לך שאם מדובר על סילוק שפכי ביוב אז לא." בדומה לכך המועצה המקומית באר יעקב (הנתבעת 3) טענה כי אינה מזרימה שפכים למתקן אילון אלא למתקן הטיהור הפרטי "מהדרין". ראה תצהירו של מר שגוב וכן עדותו של יו"ר האיגוד בעמ' 76 לפרוטוקול: "את מבקשת שאאשר לך שמועצה מקומית באר יעקב לא מזרימה את השפכים שלה למאגר נשר, אלא למהדרין, אני משיב לך שזה נכון. נשר ומהדרין הם שני מתקנים שונים. מהדרין אינו קשור לאיגוד רק בתביעות משפטיות." אף מטעם עיריית יהוד (הנתבעת 5) הובא תצהיר מר חובוט לפיו הנתבעת כלל אינה חברה באיגוד ערים אילון ומבחינה טופוגראפית אין באפשרותה להזרים שפכים למתקן אילון. מר חובוט לא נקרא להיחקר על תצהירו. 144. אמנם חלה על הרשויות אחריות מקבילה לזו של האיגוד, מכוח סעיף 10 לחוק איגוד ערים. יחד עם זאת, לשון הסעיף אך מותירה בידי הרשויות סמכויות ותפקידים שבידן וחובות שעליהן. ואכן, הרשויות מילאו את תפקידן וחובתן לטפל בביוב שבתחומם, לשם כך שילמו לאיגוד אילון והעבירו את מי הביוב למתקן שבבעלותו, ולא מצאתי כי יש משום התרשלות במעשיהן. זאת ועוד, לטענת הרשויות, יו"ר האיגוד כלל לא עדכן אותן אודות בעיית עודפי המים. כך גם עולה מעדות מר לביא בעמ' 77-80 לפרוטוקול: "לשאלתך האם פנינו לחברות באיגוד בדרישה לצמצם את כמויות ההזרמה של ביוב למאגר, אני משיב לך שאין דבר כזה, ואני מבקש להבהיר, אני במשך שנים אנו מנסים לעצור בכל דרך טכנית את ההזרמה של עיריית לוד למט"ש איילון בגלל חוב כספי לאיגוד... לשאלתך האם פנינו לדוגמא לכל המועצות והרשויות כדי שהם ימצאו פתרונות אלטרנטיביים כאשר אנו זועקים במשך שנים שאין די מקום לקיבולת של מי הביוב שמגיעים למאגר, אני משיב לך שמתקן טיהור שופכין הוא בר יכולת לטפל בו זמנית ב - 56,000 קוב ביוב ליום והוא לא מגיע ל - 40,000 קוב ליום... אתה שואל אותי האם פנינו למועצות ולרשויות המרכיבות את איגוד הערים בתקופה הרלבנטית בשנת 96 עד 98, וביקשנו מהם למצוא פתרונות אלטרנטיביים כי אנחנו לא מסוגלים לתת פתרון ולקלוט את כל מי השופכין ואני משיב לך שבשנת 96,98 האיגוד עסק בהגדלת נפח הקיבולת של המאגר... לשאלתך האם ומתי פנינו למועצות ולרשויות המרכיבות את האיגוד באיזה שהוא שלב וביקשנו למצוא פתרונות אלטרנטיביים כי אין לנו קיבולת לכל מי השפכים, אני משיב לך שאין דבר כזה ואני יכול להסביר גם למה." 145. מכאן נובע כי אין מקום להטיל אחריות בגין אירוע ההצפה על הרשויות המקומיות. משהגעתי למסקנתי זו נתייתר הדיון בשאר טענות ההגנה שהועלו על ידן. אחריות המדינה 146. לא ראיתי לקבל את טענת המדינה כי הינה מוטבת בפוליסה ולפיכך אינה נושאת באחריות. בפוליסת הביטוח צוינו יחידי המבוטח בנוסף למבוטחת כדלקמן: "מע"צ ו/או משרד הבטחון ו/או חברת חשמל לישראל ו/או תע"ש ו/או רשות הנמלים והרכבות ו/או עירית נתניה ו/או קבלני משנה ו/או מע"צ - מחוז ת"א ו/או מע"צ - מחוז חיפה ו/או מע"צ - מחוז צפון ו/או מע"צ מחוז דרום ו/או מע"צ - מחוז ירושלים ו/או שב"ס ו/או רפאל ו/או קק"ל ו/או חיילית ו/או משהב"ט ושלוחותיו." צא וראה, כי לשון הפוליסה מפורטת וברורה, והיא אינה מסתפקת בציון כללי של מע"צ אלא נוקבת גם בשמם המלא של מחוזות מע"צ השונים. מדינת ישראל אינה מצוינת כאחת מיחידי המבוטחת, נהיר כי הפוליסה כוללת מספר אורגנים מסוימים של המדינה, זאת ותו לא. כפי שניתן ללמוד מהמשך הרשימה לפוליסה, מכסה הפוליסה פרוייקטים מסוימים נקובים בשם ובמועדים. מכאן שהתוספת ליחידי המבוטח מתייחסת לפרוייקטים המבוטחים. 147. לא ניתן לפטור את המדינה מאחריות אך בשל העובדה שהחוזה בו התקשרה המבוטחת לביצוע העבודה באתר, אשר הוצף, נחתם מול מע"צ במעמדה אז. למדינה כובעים רבים, ואחריותה על מקורות המים בכובעה כרשות הממשלתית למים וביוב (שהוקמה במקום נציבות המים) מתקיימת במקביל לזו בכובעה כמשרד התשתיות הלאומיות (אליו השתייכה מע"צ בטרם הפכה לחברה בע"מ). 148. הפוליסה מכסה גם את מזמיני העבודה (מע"צ, עיריית נתניה, עיריית ת"א וכו') וזאת בכל הנוגע לסיכונים הצפויים מן הפרוייקט עצמו, כל פרוייקט בפני עצמו כפי המוגדר בפוליסה. היא אינה מכסה את המדינה בגין אירועים בלתי צפויים של צד ג' שהוא זר לפרוייקט גם אם הוא חלק מהאורגנים של המדינה. על בסיס זה ניתנה הסכמת המבטחת לבטח ועל פיו היא מחשבת את הפרמיה. 149. המדינה אחראית על כל מקורות המים שבמדינה, כפי המעוגן בסעיפים 1-2 לחוק המים: "מקורות המים שבמדינה הם קנין הציבור, נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצרכי תושביה ולפיתוח הארץ. מקורות המים לענין חוק זה הם המעינות, הנחלים, הנהרות, האגמים ושאר זרמים ומקווים של מים, בין עיליים ובין תחתיים, בין טבעיים ובין מוסדרים או מותקנים, בין שהמים נובעים או זורמים או עומדים בהם תמיד או לפרקים, לרבות מי ניקוז ומי קולחין." 150. כך גם בראי הפסיקה. יפים לעניין זה דברי כב' השופט לוי בע"א 10078/03 אורי שתיל נ' מקורות חב' מים בע"מ ואח', (פורסם באתר המשפטי נבו): "השליטה במקורות המים נמסרה לידיהן של רשויות המדינה. עקרון-יסוד זה שזור כחוט השני בהוראותיו של חוק המים. הוא מוצא את ביטויו המעשי בסמכויות הניהול, הפיקוח, הרישוי וקביעת המדיניות שהוקנו בחוק לאורגנים של המדינה ובהם שר החקלאות, השר לאיכות הסביבה, שר הבריאות, נציב המים ומועצת המים. על אלה מוטל להגשים את תכליתו של חוק המים - קיומם של מקורות מים זמינים ובאיכות הולמת, לשימוש הציבור. לשם כך מעניק החוק לגורמי השלטון סמכויות נרחבות המכוונות, בין השאר, לשמירה על מקורות המים (סעיפים 11, 14, 17, 19 לחוק המים), לקביעת הוראות בדבר איכות המים המסופקים (סעיפים 20יג ו-21 לחוק) ולהבטחת איכות זו באמצעות הגנה על מקורות המים מפני זיהום הגורם, כמו במקרה שבפנינו, לכך "שהמים יהיו עלולים לפגוע בחי או בצומח, או פחות ראויים למטרה אשר לה הם משמשים או נועדו לשמש" (סעיפים 20א, 20ד, 20ו, 20ז, 20ח, 20י, 20כ לחוק." במסגרת ע"ש 103/01 (חי') איגוד ערים איילון (ביוב ביעור יתושים וסילוק אשפה) נגד נציב המים, פ"מ, כרך תש"ס, חלק שני, תש"ס-2000 עמ' 277 וכן 278 נפסק מפי כב' סגן הנשיא השופט ביין: "יצוין תחילה, כי האיגוד בא בנעלי הרשות בכל הקשור בטיפול בענייני הביוב. כפי שצוין בהחלטת אב בית הדין מיום 22.5.2001, לאיגוד סמכות בכל הקשור להתחייבויות ולזכויות על פי דין של הרשויות המקומיות המרכיבות אותו בנושא הטיפול במי הביוב. כך עולה מחוק איגודי ערים, תשט"ו-1955 ומסעיף 4 לצו שהוצא מכוחו, צו איגוד ערים אזור אילון (ביוב), תש"ל-1970 (להלן - הצו). לא יכול להיות חולק על כך שמי הביוב, גם אם הם נוצרו מהשימוש במים בתחום רשות מקומית, שייכים מהבחינה הקניינית לציבור ולא לרשות המקומית (ראה סעיף 1 לחוק המים, שיש לקוראו עם סעיף 2 לחוק המים, הכולל בין מקורות המים גם מי ניקוז ומי קולחין). עם זאת יש לרשות זיקה מיוחדת למי הביוב, שכן היא זו שעשתה את ההשקעות לטיפול במים אלה, להולכתם ולטיהורם. בהתנגשות בין שני האינטרסים הללו נותן חוק הביוב עדיפות לזכות הקניינית של הציבור המיוצג על-ידי המדינה על-פי חוק המים בכך שמוכפפת זכות הרשות למכירת הביוב להוראות חוק המים." (ההדגשות שלי, ח.ו.ו) ראה גם ע"א 2906/01 עירית חיפה ואח' נגד מנורה ואח' תק-על 2006 (2), 2504, שם נידונה שאלת האחריות לנזקי רכוש שנגרמו כתוצאה משיטפונות באזור עמק זבולון ומפרץ חיפה אשר גרמו להצפות האזור. בפסק הדין נקבע כי רשות הניקוז אחראית לנזקים, שכן על אף שיכלה וצריכה הייתה לצפות את ההצפות שאירעו באזור, נקטה בחוסר מעש כמעט מוחלט ולא עשתה שימוש כלי הביצוע הרבים שהפקיד בידיה המחוקק. כן הושתה אחריות על המדינה, שכן הוקנתה לה בחוק הניקוז סמכות פיקוח הכרוכה בהפעלת שיקול דעת ואילו התנהלותה בעניין העידה על חוסר מעש המהווה מחדל מתמשך לאורך שנים. כן נקבע כי הטענה של "אילוצי תקציב" אין בה משום מענה מניח את הדעת. וראה דברי כב' הש' חיות בסעיפים 46 - 36 לפסק הדין. אף בעניינו, ניסתה המדינה לטעון כי מדובר באירוע חד פעמי שלא הצדיק התערבות ואולם הובאו בענייננו עדויות רבות אחרות ולפיהן במשך שנים גלשו מים ממאגר אילון, מבלי שנעשה די ולו על מנת להקטין את התופעה. כך גם שיקולי תקציב אינם מילת קסם. המדינה נדרשת להחליט על אופן חלוקת משאביה. ככל שמדובר במחדלים חוזרים ונשנים כך מאבד טיעון זה מזוהרו. 151. למדינה הסמכות להחליט על אופן ניצול מי הקולחין, ואין חולק כי בשל היקף מועט מדי של שימוש במים נותרים עודפים אשר גולשים לאחר שהמאגר מתמלא. ראה עדות מר לביא בעמ' 69 לפרוטוקול: "אתה שואל אותי אם זה נכון שמקורות עובדת באוזר, והיא גם כן דואגת לניצול כמות של כ- 4,000,000 קוב של מי קולחין לצרכנים באזור ואני משיב לך שאני חושב שהמבחן הוא לא בכמות ניצול מי הקולחין אלא בכמות השיעורית זאת שנותרת ללא ניצול וכתוצאה מכך היא גולשת." 152. ב"כ המדינה הצביע על מספר פרויקטים שהקימה המדינה לצורך ניצול מי קולחין ואין ספק כי הקמת מפעלי השבת קולחין נוספים דורשת תקציב גדול ואורכת זמן רב. ואולם בכך כאמור אין כדי לפטור את המדינה מאחריות, שכן יכולה וצריכה הייתה לצפות את ההתרחשות החוזרת ונשנית של גלישת מים מן המתקן, אשר בסופו של דבר גרמה לנזק נשוא התביעה. מכאן שראיתי לקבוע אחריות המדינה בשל מחדליה אלו. אשם תורם 153. נטען כי למבוטחת תרומת רשלנות לקרות הנזק, שכן פעלה בניגוד להוראות סעיפים 4-5 לחוק הניקוז והפרה את האיסור של בניה בקרבת עורק מים ללא היתר מנציב המים. ראה לשון החוק: "4. איסור על הטית מים שלא בהיתר (א) לא יטה אדם מים מעורק, ממיתקן ניקוז או מצינור ניקוז, לא יטה מים אליהם, לא ישנה את זרימת המים בהם ולא יניח לאחר לעשות פעולה כאמור, אלא בהיתר מאת מנהל הרשות הממשלתית ובהתאם לתנאי ההיתר. ... 5. איסור על עיבוד, בניה ומרעה בקרבת עורק לא יקים אדם מבנה, ולא יתקין מיתקן, בעורק, מעליו או ברצועות המגן, לא יעבד שם קרקע בכל צורה שהיא, לא ירעה ולא יעביר בהם עדרי צאן, בקר או בעלי חיים אחרים, אלא בהיתר מאת מנהל הרשות הממשלתית ובהתאם לתנאי ההיתר." 154. לא ראיתי לקבל טענה זו, שכן בעת שהמבוטחת עבדה באתר העבודה לא היה קיים במקום נתיב שבו זורמים מים, אלא המים הגיעו לשם באירוע ההצפה. ראה עדות מר נבעה בעמ' 8 ו-15 לפרוטוקול: "אתה מציג לי הודעה שלי שצורפה תצהיר התובעת (חלק מדו"ח החקירה) ושואל אותי האם כאשר הגענו לאתר העבודה היו מים, ואני משיב לך שלא היו מים. אני אמרתי כזה דבר? אני זוכר שהיה יבש. אולי היו שלוליות מקומיות... אתה אומר לי שבהודעה שלי לחוקר אמרתי שכאשר הגענו לאתר בתחילת העבודות היו עדיין מים בוואדי ואתה מפנה אותי לטופס ההודעה, עמוד ראשון בשורה 17 ואילך, כולל עד שורה 3 בעמ' 2, ושואל אותי איזה משאבות היו המשאבות שהשתמשנו בהם לצורך שאיבת המים עובר לתחילת העבודה, אני משיב לך שהיו שלוליות מקומיות ששאבנו אותם עם משאבה טבולה (משאבה קטנה)." 155. יחד עם זאת, לאור העובדה כי הובאו בפני עדויות רבות לפיהן הגלשת מים ממתקן אילון הינה תופעה ידועה ומוכרת ולאור העובדה שנותרו במקום שלוליות שצריכות היו להוות מעין "נורה אדומה", ומאחר שמדובר במחצית חודש ספטמבר שבו כבר ייתכן שיירד גשם, ובעיקר נוכח העובדה שהמבוטחת חברה מנוסה שהייתה ערה לכך שהיא עובדת באפיק נחל - ראיתי לקבוע כי היה על המבוטחת להביא זאת בחשבון. סביר להניח כי באם לא היו מסתפקים בבניית שלושת סוללות העפר שבדיעבד כשלו מלהגן על אתר העבודה, היה קל יותר למנוע את הנזק. ראה עדות מר נבעה בעמ' 10-11 לפרוטוקול: "אתה מבקש שאתאר לך איך בוצעה על ידי אולניק העבודה לקמת סכר, אני משיב לך לוקחים חומר אדמה מקומית מהאזור עושים סוללת עפר. שופל נושא בתוך הכף שלו כמות מסוימת של אדמה וממלא אותה בערוץ הנחל, נוסע עם הצמיגים של הכלי הלוך ושוב כדי להדק את הקרקע הזו כשהיא מפוזרת בשכבות של 30 ס"מ, וכך אט אט נבנית סוללת העפר שאנו קוראים לה סכר העפר. שכבות שכבות מהודקות... אתה שואל מה היה הרוחב של הסכר בתחתית, אני משיב לך 6-7 מ'. הסכרים שבנינו הגיעו לגובה של כ-3 מ', משהו כזה. כל המטרה של הסכרים הייתה לקחת "שלייקס"" 156. מסקנתי זו אף מתחדדת לאור דברי מומחה התובעת מר יוגר אשר אישר כי היה בודק נתונים אלה. ראה בעמ' 61 לפרוטוקול: "אתה שואל אם באותו נחל דמיוני שאני אמור לבצע בו סכר, היו מתוכננות העבודות לחודש ספטמבר אז הייתי בודק רק את כמויות מי הקולחין, אני משיב לך שכן. אתה שואל היכן בודקים את הנתונים האלה, אני משיב לך בנציבות המים. שם יש להם את נקודות המדידה ויש להם נתונים רב שנתיים או מדידות נקודתיות." 157. היה על המבוטחת לצפות כי עבודה המבוצעת בסמוך לנחלים ולתעלת ניקוז שהוקמה לשם הובלת שפכים, עלולה להינזק כתוצאה מזרימת מים בכמות רבה יותר מזו של ביוב ביתי. ראה דברי מר נבעה בעמ' 8, 9-10 לפרוטוקול: "אתה שואל לפני שקיבלתי את ההחלטה להקים את הסכרים, האם ביצעתי בדיקות לגבי כמויות המים שצפויות לזרום באפיק, אני משיב לך שלא ציפיתי שיהיו שם מים מהסיבה שהאפיק היה יבש ועבדנו בתקופה יבשה, והיינו אמורים לסיים את העבודות לפני החורף... מהבנתי המים שהיו צריכים לזרום שם, זה מים שמקורם מגשמים ואני עובד בתקופה יבשה ובכל אופן ביצענו סכירה ממים שמזרימים או התפרצות של ביוב של בית והכוונה היא לכמויות מינוריות." 158. יחד עם זאת לא מצאתי התרשלות בעובדה שהמבוטחת לא הודיעה לאיגוד אילון על תחילת העבודות, שכן לא הוכח כי חלה עליה חובה בעניין. ראה עדות מר נבעה בעמ' 14-15 לפרוטוקול: "את שואלת האם הודענו למשרד של איגוד ערים איילון על תחילת העבודות שלנו, אני משיב לך שלא. את אומרת לי שאם כך, גם לא קיבלתי מהם אישור להתחיל את העבודות, אני משיב לך שנכון, לא פניתי אליהם. את שואלת איזה תיאומים דאגנו לעשות באתר כאשר התחלנו לעבוד וממי קיבלנו אישורים, אני משיב לך שבדרך כלל עבודות מהסוג הזה, בשלב התכנון ניתנים אישורים למתכנן. המתכננים היו צריכים לדאוג לכל האישורים לגורמים הרלוונטיים." 159. לסיכום נושא זה, ראיתי לייחס למבוטחת (ובהתאמה לתובעת הבאה בנעליה) אשם תורם בשיעור 25% לקרות האירועים. סיכום שאלת האחריות 160. בשוקלי את התנהלותה של המדינה בנושא עודפי מי הקולחין אל מול התנהלותו של איגוד אילון ופערי מרחבי הפעולה המצויים בידי שני הצדדים, ראיתי לקבוע כי אחריות המדינה לאירוע הינה בשיעור 40% ואחריות האיגוד לאירוע הינה בשיעור 60%, זאת לאחר ניכוי אשמה התורם של המבוטחת. גובה הנזק 161. בחוות דעת השמאי ברנפלד שהוגשה מטעם התובעת הוערך גובה הנזק בסך של 537,177 ₪. בהמשך הגיש השמאי חוות דעת מעודכנת לפיה גובה הנזק עומד על 486,426 ₪. בהתאם לחוות הדעת, שילמה התובעת למבוטחת סך כולל של 479,541 ₪ (לאחר ניכוי דמי השתתפות עצמית וכינון). כמו כן שילמה התובעת סך של 14,753 ₪ בגין שכ"ט השמאי, סך של 2,260 ₪ עבור המסוק אשר הושכר מחברת "שפירית שירותי תעופה בע"מ" וסך של 6,850 ₪ למשרד החקירות "יאיר דורון" שחקר את נסיבות האירוע. 162. מטעם הנתבעים לא הוגשה חוות דעת לעניין גובה הנזק. גם בסיכומים אשר הגישו לא העלו טענה כנגד הסכומים להם טוענת התובעת בהתבסס על חוות דעת השמאי ברנפלד. 163. במהלך שמיעת ההוכחות עלתה הטענה מצד ב"כ המדינה כי מע"צ שילמה לתובעת פיצוי בסך 165,737 ₪ בגין נזקי האירוע, אולם טענה זו נזנחה בסיכומים. סוף דבר 164. ראיתי לחייב את הנתבע 1 ואת הנתבעת 9 בפיצוי התובעת בגין נזקיה, בניכוי אשם תורם מצד המבוטחת של התובעת. 165. ראיתי להעמיד את שיעור האשם התורם של המבוטחת על 25%. התובעת זכאית ל - 75% מסך כל הסכומים ששילמה למבוטחת ומסך הוצאותיה שפורטו בסעיף 161 לעיל. 166. ראיתי לחלק האחריות בין הנתבע 1 לנתבעת 9 באופן שהנתבע 1 ישא ב - 60% מסכום הפיצוי והנתבעת 9 ב - 40% מסכום הפיצוי. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתם ועד התשלום המלא בפועל. 167. כמו-כן ישאו הנתבעים 1 ו - 9 בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כדין. 168. התביעה כנגד הנתבעות 8 - 2 נדחית בזאת. התובעת תשא בהוצאות הנתבעות (למעט נתבעת 4 שלא התגוננה) בסך של 12,000 ₪ בצרוף מע"מ לכל אחת מהנתבעות. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נזקי מיםהצפהביטוח הצפה