ביטוח סחורה בהעברה




להלן פסק דין בנושא ביטוח סחורה בהעברה:

פסק דין

1.     מבוא וטיעוני הצדדים
כאמור בכתב התביעה, במהלך מרס 1998 ביקשה התובעת, שהינה חברה העוסקת בייצור מוצרי רפואה ומעבדה מפלסטיק, להעביר מפעלה על מכונותיו למבנה חדש בישוב כרמיאל. לשם כך, שכרה את שרותיה של הנתבעת 1, אשר הנתבע 2 הינו בעליה.
במהלך ההעברה, נפל ממשאית הנתבעת 1, ראש אקסטרודר (להלן: "ראש המכונה"), המהווה חלק ממכונה לייצור יריעות פלסטיק וניזוק.
הנתבעת 1 התחייבה לפצות התובעת בגין נזק זה, וזאת עשתה במסמך בכתב שנערך ביום 07.04.98 ונחתם על ידה כמתחייבת, ועל ידי הנתבע 2 כערב אישית לתשלום שווי הנזק כפי שיוערך, על ידי השמאים אבי זגול ומשרד מרכוס.
חווה"ד מטעם משרד מרכוס שמאים (ת/2) נמסרה בתאריך 20.02.00, ולפיה שיעור הנזק עומד על 281,934 ₪. סכום זה לא שולם, לפיכך הוגשה התובענה כלפי הנתבעים 1 ו-2 פי חבותם החוזית והנזיקית, וכלפי הנתבעת 3, בהיותה מבטחת הנתבעת 1, בסכום של 389,321 ₪, שהינו סכום הנזק כאמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ליום הגשת התובענה.
הנתבעים 1 ו-2 ציינו בכתב הגנתם, כי הנתבע 2 לא ערב לחיובי הנתבעת 1.
אשר להתחייבות הנתבעת 1 לשאת בתשלום הנזק, ציינו, כי התחייבות זו נעשתה תוך אילוץ, באשר התובעת הודיעה, כי לא תשלם המגיע ממנה בגין ההעברה - ללא חתימה זו.
הנתבעים 1 ו-2 הוסיפו עוד, כי מסמך ההתחייבות נחתם רק מאחר וידעו כי האירוע מכוסה על ידי פוליסת סחורות בהעברה שהוצאה על ידי הנתבעת 3, או לשם הזהירות, כך הובטח להם על ידי סוכן הביטוח. מכל מקום, לאחר המקרה, כך נטען, אישר להם סוכן הביטוח כי המקרה מכוסה בפוליסת הביטוח וכי לא קיימת בעיה בעניין זה.
הנתבעים 1 ו-2 הוסיפו, כי גם שמאי הנתבעת 3, מר אבי זגול, הסביר להם שאין בעיה עם הכיסוי הביטוחי וביצע את הערכת הנזק. מכאן, ככל שיחויבו, יהא על הנתבעת 3 לשאת בתשלומי הנזק, שהוכחשו אף הם.
מכל מקום, התאונה לטעמם התרחשה עת נהג המשאית יצא עימה מהחנייה, החל לפנות ונאלץ לבלום כתוצאה מהתנגשות במדרכה. כתוצאה מכך, נקרע כבל הקשירה וראש המכונה נפל.

במקביל, הגישו כתב תביעה שכנגד שהופנה כלפי התובעת, לפיו נותרה זו חבה בגין עבודות שינוע והובלה סך של 23,219 ₪, וכפי ערכם ביום הגשת התביעה שכנגד הינו סך של 31,346 ₪.
הנתבעת 3 טענה בכתב הגנתה להתיישנות, לחלופין טענה להחרגת האירוע מהכיסוי הביטוחי, לאור פרק 8 לפוליסה, שעניינו ביטוח סחורות בהעברה, ממנו עולה, כי אין כיסוי ביטוחי על נפילת מטען בזמן הובלתו שלא כתוצאה מאש, ברק, התפוצצות, התהפכות או התנגשות של כלי הרכב המוביל. לחילופי חילופין, טענה לביטוח כפל. אשר לשיעור הנזק, טענה הנתבעת 3, כי על פי חוו"ד השמאי אבי זגול מטעמה, שיעורו הינו כדי 95,000 ₪.
בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, ציינה התובעת שכנגד, כי שולם מלוא שכר התובעים שכנגד, בגין כלל עבודות ההובלה, ולחילופין, ככל שיקבע כי יש חוב כלשהו, יש לקזזו מהתביעה העיקרית.
2.     המחלוקות שבין הצדדים:
     ניתן אם כן להגדיר המחלוקות שבין הצדדים כדלקמן:
א.     עובדתית, כיצד מתרחש האירוע בו נפגע ראש המכונה.
ב.     מהי חבות הנתבעים 1 ו-2 כלפי התובעת לפיצוי בגין הנזקים לראש המכונה, הן בפן החוזי, לרבות ההתחייבות שבכתב, והן בפן הנזיקי.
ג.     מהי חבות הנתבעת 3 לפי פוליסת הביטוח.
ד.     מהו שיעור הנזק, ככל שתקבע החבות.
ה.     האם נותרו חובות כספיים בין התובעים שכנגד לנתבעת שכנגד, הקשורים לנושאי ההובלה, וככל שישנם - מה שיעורם.
3.     אופן התרחשות התאונה:
חשיבות התשובה לשאלה זו, הינה בין היתר בהיותה מובילה לחבות או העדר חבות מצד חברת הביטוח, לפי פרק 8 לפוליסת הביטוח - "סחורות בהעברה".
     מטעם התובעת, מסר מר בר דוד דני תצהיר (ת/1) ולפיו:
          "6.     ביום 16.3.98 העמיס מוביל מטעם אביר מנופים, אקסטרודר לניפוח יריעות פוליאתילן תוצרת MACCHI דגם E565/ 25 מס. יצרן 91021 שנת יצור 1992.
          7.     במהלך תנועת המשאית שהעמיסה את ראש האקסטרודר, עקב התנגשות עם מדרכה, נפל ראש האקסטרודר, התנגש בקרקע ונגרר עד שהנהג הבחין בו".
     מר בר דוד לא נכח במקום האירוע ופרטים אלה, כך הצהיר, נמסרו לו על ידי נהג המשאית.
     למסגרת התצהיר, צורפה אף חוו"ד של משרד השמאים רוברט מרכוס שמאים בע"מ, עליה חתום השמאי ליאור בן נון (ת/2), המתאר את ההתרחשות כך:
          "במועד האירוע 16.3.98 הועמס אקסטרודר לניפוח יריעות פוליאתילן תוצרת "MCAHI" דגם E565/ 25 מס. יצרן 91021 שנת יצור 1992, על גבי מוביל של חב' אביר מנופים. במהלך תנועה של המשאית נפל האקסטרודר פגע בקרקע ונגרר עד שנהג המשאית הבחין בכך. עדות מפורטת נרשמה מפיו של מר אבי מזרחי מנהל חברת אביר מנופים".
שני אלה נחקרו אודות התצהיר וחוו"ד בביהמ"ש.
מנהל התובעת במועד הרלבנטי, לא יכול היה להוסיף פרטים נוספים ואילו מר בן נון - השמאי - לא יכול היה להציג כל נספח לחווה"ד, לרבות עדותו של מר אבי מזרחי, הנתבע 2, כאשר הוא עצמו כאמור לא נכח בעת קרות האירוע. לפיכך, התובעת למצער אינה מוכיחה בדיוק כיצד מתרחשת התאונה, אם כי, אין חולק כי ראש המכונה נפגע עת נפל ממשאית השייכת לנתבעת 1, במהלך ביצוע ההעברה, השאלה הינה האם נפל מחמת התנגשות המשאית במדרכה, כשאז קיימת אפשרות להפעלת פרק 8 לפוליסת הביטוח בדבר "סחורות בהעברה" או במהלך נסיעה רגילה, כשאז אותו פרק 8 אינו חל, כפי הנראה.
מטעם הנתבעים 1 ו-2 מסר הנתבע 2 תצהיר (נ/1), ולפיו (סעיפים 5 ו-6 לתצהיר):
          "5.     הריני להצהיר כי ביום 16.3.98 כחלק מעבודות העתקה, הגיעה משאית מס. 00-518-56 למפעל הישן בכרמיאל כשבציודה עגלת לובי והעמיסה על העגלה ציוד לרבות ראש אקסטרודר אשר היה מוגש על גלגלים, מאחר ולא ניתן היה להניח חלק זה ישירות על גבי משטח העגלה הקשיח. המטען נקשר בכבלים על העגלה והמשאית החלה בנסיעה למפעל החדש בכרמיאל.
     6.     הריני להצהיר, כי מיד עם תחילת הנסיעה כאשר המשאית היתה עדיין בתוך הכביש הפנימי של המפעל והחלה בסיבוב לכיוון יציאה מהחנייה של המפעל, התנגש הנהג במדרכה והתנגשות זו גרמה לגזירת הכבל ונפילת האקסטרודר מן העגלה. יצויין כי מעוצמת ההתנגשות נפלו פריטים נוספים לרבות לוח חשמל ומדרגות מברזל, ואולם פרטים אלה לא ניזוקו כתוצאה מן הנפילה.
     ......
     8.     הריני להצהיר כי אני נכחתי באירוע, עזרתי בהעמסת המטען וקשירתו על העגלה".
     לתצהירו צורף כחלק בלתי נפרד, חוו"ד השמאי מר אבי זגול מטעם חברת הביטוח (נ/4), ולפיה, מסר הנתבע 2 למר זגול כי התאונה התרחשה כדלקמן:
          "בתאריך 16.3.98 בעת העברת מפעל, העמסנו על משאית וולוו (אוטוקר) מספר 00-518-56 מכונות ממפעל צפון מרם כרמיאל מהמפעל הישן למפעל החדש.
          במהלך העברה מס. 9, נפלה מהעגלה לובי קל ונגררה כ-8 מטר אחרי המשאית. הנהג הבחין במכונה, עצר את המשאית, הרים את המכונה והוביל אותה למפעל".
עוד צויין בחווה"ד של מר זגול, כי שם נהג המשאית הינו מוכתר סמי שאף הוא מסר גירסתו למר זגול, וביצע עימו שיחזור של האירוע בתאריך 24.3.98 ולפיו:
          "האירוע אירע סמוך לשעה 15:00.
          הציוד הועמס על עגלת נגרר מס. 244 ו-731 (תוצרת עצמי), 2 סרנים, 15 מ"א כושר נשיאה 20 טון.
          על העגלה הועמס האקסטרודר, לוח חשמל וציוד עזר.
          הציוד נקשר והרכב החל לנוע לכיוון המפעל החדש. לאחר כ-3 מ' של נסיעה, נפל האקסטרודר, כנראה עקב קריעת כבל אחד ונשאר תפוס בכבל השני אשר גרר אותו כ-3-4 מ'. מאחר והרכב היה בזווית של 90 מעלות, לא היה באפשרותו להבחין בנפילה והוא הבחין בנפילה רק לאחר שהתיישר.
          בעזרת מנוף ושרשרת הורם הראש חזרה לעגלה והובל למפעל".
השמאי זגול הוסיף, כי המקרה אינו מכוסה בפוליסה, שכן הפוליסה מכסה נזק לסחורות בהעברה שמקורו בהתנגשות ו/או התהפכות ו/או פריקה וטעינה בסמוך לרכב המוביל. מאחר ובנסיבות, האירוע אירע בעקבות קריעת כבל בשל עומס בהמשך לפניה שביצעה המשאית, כי אז אין כיסוי ביטוחי, שכן הפוליסה אינה מכסה רכוש הנופל מהמוביל במהלך נסיעה שלא בנסיבות דלעיל.
הנתבע 2 נחקר אודות תצהירו ומסתבר, כי לא היה עד ראיה לאירוע (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 13.12.07). מכל מקום, למשאית לא נגרם נזק שהנתבע 2 מודע לו, שכן לגירסתו כזכור, המשאית פגעה במדרכה ולכן אירע האירוע (עמ' 9 לאותו פרוטוקול).
הנתבע 2 היה מודע לכך שב"כ ויתרה על זימון הנהג לדיון (מר מוכתר), אך לא ידע מדוע.
בהמשך, משנה העד את גירסתו ביחס לשאלה אם נכח במקום בזמן אירוע התאונה, ואומר כי:
          "ת.     אני הייתי איתו (עם נהג המשאית. א.ב.)
     ש.     אתה לא היית איתו במשאית.
               ת.          אני הייתי איתו. לא ישבתי איתו במשאית.
     ש.     גם לא היית עד ישיר לתאונה?
     ת.      לא נכון... אני הייתי איתם וראיתי אותם מטעינים את המטען, אני הטענתי עם מלגזה, שמנו על עצים, זה עגול כמו שואב אבק (האקסטרודר. א.ב.). אותו קשרנו עם כבל ושמנו עד למטה... בנסיעה השנייה הגלגלים הקדמיים של הסוס עלו חזק על המדרכה, ואז נוצר מפולת של העגלה. הוא קרע את הכבל, הוא הפיל... עצרנו קראנו לדני, קראנו לשמעון...
ש.      אתה חוזר בך מהעדות שלך לפיה לא היית עד ישיר לאירוע הנזק?
ת.      מה את עושה צחוק? אני עד ישיר לנזק...".
          (עמ' 10 לפרוטוקול).
     בחקירה חוזרת ציין הנתבע 2, כי היה מחוץ למשאית בעת האירוע וכיוון אותה.
גם השמאי מר זגול, נחקר כעד מטעם הנתבעת 3. העד חוזר על טענתו ולפיה במקרה הזה, הנזק לראש האקסטרודר לא נגרם בשל התנגשות המשאית במדרכה. מר זגול סיפר אודות השחזור שערך עם הנהג ומסתבר, כי הנתבע 2 לא נכח במקום עת אירע האירוע, נהג המשאית ציין באוזניו, כי היה לבד בשטח, והנתבע 2 לא סיפר לו שנכח במקום.
עם זאת, אינו יכול לאשר או לשלול שהנתבע 2 היה עד לאירוע. העד הוסיף, כי פנה לנתבע 2 כמנהל הנתבעת 1, ולו אמר לו הנתבע 2 כי נכח במקום האירוע בזמן המקרה, היה מציין זאת (עמ' 24 לפרוטוקול מיום 13.12.07). עוד הוסיף, כי לו הנתבע 2 היה במקום, לא היה נקשר הציוד כפי שנקשר. אשר לאפשרות התנגשות המשאית השיב, כי לא נמסר לו שהמשאית התנגשה ולו נאמר לו כך, היה רושם זאת.
אין חולק, כי נהג המשאית לא זומן לעדות. הנתבע 2 ניסה לתרץ בעדותו כי הנהג, מר סמי מוכתר, כבר אינו עובד עימו מזה שנים. עם זאת, לא נאמר כלל איזה מאמצים נעשו על מנת לאתרו.
התובעת בסיכומיה אינה מתייחסת לאופן התרחשות התאונה בפרוטרוט, באשר הינה רואה חבות לכלל הנתבעות בכל דרך בה מתרחשת התאונה. אשר לחבות הנתבע 3 - היא קיימת לטעמה הן בביטוח סחורות בהעברה והן בביטוח נזקי צד ג', ומכאן שלא חשוב לה אופן התרחשות התאונה.
הנתבעת 1 ו-2 לא התכחשו לנזק שאירע,     אלא טענו כי הינם מבוטחים אצל הנתבעת 3 בביטוח סחורות בהעברה וכן בביטוח צד שלישי מורחב כולל תנאי "ביט 98" ולכן הנתבעת 3 היא שצריכה לשאת בתשלום הנזק.
ביחס לאופן הספציפי בו התרחשה התאונה חוזרים אלה על גרסת "ההתנגשות במדרכה" שהביאה לנפילת המטען ולנזק, כאחת האפשרויות להפעלת פוליסת הביטוח בפרק "סחורות בהעברה" בהיות פרק זה מכסה נזק כתוצאה "מהתנגשות". לעניין גרסת הנתבע 3 כי לא אירעה התנגשות שכזו, טענו הנתבעים 1 ו-2 בסיכומיהם, כי זוהי טענת מרמה המחייבת רמת הוכחה רבה מהרגילה, מה גם שלטעמה אין הוכחה כי הנתבע 2 שינה גרסתו.
הנתבעת 3 מצידה, תוקפת בסיכומיה העובדה ולפיה לא הוצגו ראיות על ידי התובעת והנתבעים 1 ו-2, לאופן קשירת המטען ולהובלתו, מסלול נסיעת נהג המשאית והנגרר, מי נסע לפניו ומי אחריו, האם היו נהגים אחרים נוספים עדים לאירוע, מהירות הנסיעה, כיצד נפל המטען, באיזו מדרכה לכאורה פגעה המשאית והאם נגרם נזק כלשהו למשאית. החשיבות נובעת מהצורך בהוכחת מעשה רשלנות/מחדל מצד המבוטחת שהוביל לנזקים, בלעדיהם אין לבסס אחריות הנתבעת 3, כאשר התובעת למעשה מתמקדת בטענה החוזית כלפי הנתבעים 1 ו-2. עוד הוסיפה, כי עדות הנתבע 2 כבושה, וסותרת עצמה, מה גם שהמשאית לא התנגשה במדרכה. לכך הוסיפה, כי המבוטחת מסרה גרסה כוזבת ביחס למקרה הביטוח, ולפי סעיף 25 יש לשלול תגמולי הביטוח.
לאחר שהעליתי טיעוני הצדדים, כל אחד כפי מיטב הבנתו את הראיות, ולאחר שבחנתי חומר הראיות וסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה, כי התאונה מתרחשת בדיוק באופן שציינו שמאי הצדדים בחוות דעתם.
גרסת הנתבע 2 לצורך העניין, לא הייתה גרסה עקבית והיא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית לעניין עצם נוכחותו במקום האירוע. הנתבע 2 אף לא טרח לאשש גרסת ההתנגשות במדרכה על דרך זימון הנהג, ויש בכך כדי לפגום בגרסתו. (ר' לעניין אי זימונו של עד, לדוגמא, ע"א 548/78 שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, וכן, ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה (4) 651).
לכן, משהתקבלה כראייה חווה"ד של שמאי התובעת, מר ליאור בן נון (ת/2) ללא כל טענה לעניין זה בלבד, ביחס לעדויות מפי השמועה, וכאשר גרסת הנתבעים 1 ו-2 אינה יכולה לעמוד בהיותה סתורה, בעוד גרסת הנתבעת 3 מוצאת ביטויה בחווה"ד של מר זגול - כי אז, בסיוע עדותו ותצהירו של מנהל התובעת שהגיע בסמוך לקרות התאונה למקום התרחשותה, ניתן לקבוע כי זו התרחשה כדלקמן:
בתאריך 16.03.98, לאחר שראש האקסטרודר הועמס על גבי עגלת נגרר של הנתבעת 1, ובמהלך תנועה של המשאית, נפל ראש האקסטרודר ונגרר עד שנהג המשאית הבחין בכך. האקסטרודר נפל מאחר והכבל שקשר אותו למשאית נקרע, והוא נותר קשור לכבל אחר שגרר אותו אחרי המשאית, עד שנעצרה. המשאית לא התנגשה במדרכה.
4.     חבות הנתבעים 1 ו-2 לנזק:
א.     חבות חוזית
     הנתבעים 1 ו-2 חתמו על התחייבות שמפאת חשיבותה אביאה כלשונה (ת/3):
"תאריך 7.4.98
לכבוד
צפון מ.ר.מ. מוצרי רפואה ומעבדה בע"מ
          הנדון: התחייבות אישית לתשלום בגין נזק בהעברה
חברת אביר המנופים - פיתוח ותעשיות בע"מ, העבירה בחודש מרץ את מפעלכם למבנה החדש בכרמיאל. במהלך העברה נפל מאחת המשאיות ראש אקסטרודר (חלק של מכונה לייצור יריעות פלסטיק). מאחר ולחברה יש פוליסת ביטוח המכסה נזק זה, הוגשה תביעה לחברת הביטוח. חברת אביר המנופים - פיתוח ותעשיות בע"מ, ערבה לתשלום כל הנזקים שיגרמו לכם כתוצאה מהנפילה, וזאת ללא כל קשר להחלטת חברת הביטוח.
שיעור הנזק יקבע על ידי השמאים - אבו זגול ומשרד מרכוס שמאים.
בכבוד רב
אביר מנופים - פיתוח ותעשיות בע"מ
אבי מזרחי - מנהל
     ערבות אישית
אני אבי מזרחי ת.ז. 5391446, מנהל בחברת אביר המנופים - פיתוח ותעשיות בע"מ, מתחייב אישית לקיים את ההתחייבות הנ"ל של החברה. ידוע לי כי במקרה שהחברה תסרב לשלם אני מתחייב לשלם במקומה בגין הנזק.
               ( - )
אבי מזרחי".
במילים אחרות, הנתבעים 1 ו-2 התחייבו בחבות ראשונית ובערבות מנהל הנתבעת 1 לשאת בנזקי התובעת חוזית.
ניסיונות הנתבעים 1 ו-2 לטעון כי חבותם החוזית נכפתה עליהם אינה ראויה, בלשון המעטה. הנתבעים 1 ו-2 לא הוכיחו, ובכל מקרה לא ראיתי כל ראיה לאילוץ ו/או כפיה לביצוע התחייבות זו. מובן מאליו, כי כנגד התחייבות זו שולם לנתבעת 1 סכום כסף בגין ביצוע העברה בסך 59,260 ₪ (ת/4), ולא ראיתי בשום שלב הודעה כלשהי הגורמת לחזרת הנתבעים 1 ו-2 מהתחייבותם, לאחר שהוסר לכאורה האיום/כפיה - היינו, לאחר ביצוע התשלום.
לפיכך, אין לי אלא לקבוע, כי התחייבותם של הנתבעים 1 ו-2 הינה התחייבות כדין, בהיבט החוזי, ואינם יכולים לחזור בהם ממנה.
     ב.          חבות נזיקית:
משקבעתי, כי הנתבעת 1 נטלה על עצמה כמוסכם בינה ובין התובעת, לבצע העברת הציוד ממקום אחד למקום אחר לשם הקמת המפעל החדש, ובמשך ההובלה נפגע הציוד, כי אז ולמעשה על הנתבעת 1 מוטל הנטל להוכיח כי לא התרשלה ביחס לאופן העברתו, אלא שטענה לעניין זה, לא עלתה במסגרת כתב התביעה.
השאלה הינה מה כן הוברר. כאמור לעיל קבעתי, כי אופן קשירה לא נאות של ראש האקסטרודר גרם לקריעת הכבל, נפילת המטען וגרירתו ותוך כדי כך, אף ניזוק ראש האקסטרודר.
     על מנת לקבוע כי הנתבעת באמצעות הנהג מטעמה, מר סמי מוכתר, התרשלה כאשר לא פעלה כפי שמובילת מטען סבירה אמורה הייתה לפעול בהעברת מטען, ולפיכך נגרם הנזק, אין לי אלא להפנות לקביעתי העובדתית דלעיל. מוביל סביר היה דואג לכך שהציוד יהיה קשור כדבעי למשאית בזמן העברתו, ולא יפול ממנה רק מחמת זאת. משהקשירה נעשתה על ידי המוביל או מי מטעמו באופן לקוי, יש לראות בכך חריגה מסטנדרד הזהירות הסביר, מקום בו מוטלת על חברת ההובלה החובה להוביל הסחורה באופן בטוח כחלק מחובת הזהירות המושגית והקונקרטית. משנקרע הכבל שאמור לעגן את המטען למשאית, וזה נופל מהמשאית וניזוק, כי אז כאמור, מופרת חובת הזהירות המוטלת על המוביל ואין לי אלא לקבוע כי התרשל.
     אמנם עילת הרשלנות אינה מופיעה באופן מפורש בכתב התביעה, עם זאת העובדות יחד עם ציון מפורש בתובענה, כי זו מוגשת גם בעילה נזיקית, יכול ללמד על קיומה של עילת תביעה מתחום זה. משרשלנות הינה אחת האפשרויות, והעובדות מעידות כי כך הם פני הדברים, כי אז מוכחת למעשה גם עילת התביעה הנזיקית.

5.     חבות הנתבעת 3 לפי פוליסת הביטוח
הנתבעת 3 העלתה בפועל כל טענת הגנה אפשרית לשלילת חבותה בנסיבות. חלקן העלתה בכתב הגנתה, וחלקן העלתה בסיכומיה. אתייחס לכל טענות הנתבעת 3 לפי הסדר שנראה לי לנכון:
א.     טענת התיישנות:
בסעיף 1 לטענות המקדמיות, כעולה מכתב ההגנה טענה הנתבעת 3 טענת התיישנות בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. הנתבעת 3 לא טרחה לפרט את הטענה אלא בסיכומיה, תוך התייחסות לפרק 8 לפוליסת הביטוח - פרק סחורות בהעברה - ותוך ציון תקופת מעבר של 4 שנים, 5 חודשים ועשרים ימים.
טענה זו למעשה, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן הינה מתייחסת אך ורק לפרק 8 לפוליסה. כאמור, התאונה אינה מתרחשת באופן המפעיל פרק זה לפוליסה שכן זה חל רק כאשר עסקינן ב:
"אבדן או נזק שנגרמו כתוצאה מאש, ברק, התפוצצות, התהפכות או התנגשות של כלי הרכב המוביל וכן אובדן או נזק שנגרמו בעת הטענת כלי הרכב או בעת פריקתו, בתנאי שהאובדן או הנזק אירעו על כלי הרכב או לידו".
מאחר ואופן התרחשות התאונה אינו נכנס לפרק זה, אין כל משמעות לטענת ההתיישנות בגין סחורות בהעברה. בל נשכח, כי עסקינן בנזק שנגרם לצד ג', וזה זכאי לתבוע נזקיו בביטוח אחריות, כאמור בסעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, עד 7 שנים מיום קרות האירוע.
     ב.          המבוטח אינו זכאי לתגמולי ביטוח מקום בו מסר גרסה כוזבת ביחס למקרה הביטוח:
טענה זו לא מצאה ביטויה בכתב ההגנה ולא נתבקש לתקן כתב ההגנה על מנת לצרפה. לפיכך מציאתה בסיכומי הנתבעת 3 - אינו במקומו. למרות זאת, ביקשתי לבחון גם טענה זו לגופה ולדחותה מטעמיה שלה.
סע' 25 לחוק חוזה הביטוח קובע:
          "מרמה בתביעת תגמולים
הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב) או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחבותו".
לטענת הנתבעת 3, לאור האמור בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, יש לדחות גרסת המבוטח אם נתגלו שקרים ואי דיוקים בגרסתו, אפילו מגיעים תגמולי ביטוח לולא הכזבים ואפילו עסקינן בשקר לא מהותי.
כידוע, הנטל להוכיח מרמה בתביעת תגמולים מוטל על הטוען לה - חברת הביטוח.
לצורך הוכחת המרמה, על חברת הביטוח להוכיח שלושת אלה:
א.     מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות.
ב.     מודעות של המבוטח לאי הנכונות או הכזב של העובדות שנמסרו.
ג.     כוונה להוציא כספים שלא כדין, על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות.
נטיית הפסיקה הינה ליתן פירוש מצמצם לאמור בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח (ר' רע"א 230/98 הפניקס נ' נסרה (19.5.98)).
לכאורה, יש בקביעותיי העובדתיות דלעיל, כדי להיכנס לגדר סעיף 25, על שני תנאיו הראשונים. התנאי השלישי, היינו הכוונה להוציא כספים שלא כדין מחברת הביטוח על יסוד אותן עובדות לא נכונות, הינו בעייתי, שכן אין תחולה לסעיף 25 מקום בו לא ניסה המבטח לקבל כספים שאינו זכאי להם (ר' ש' ולר בספרו ביטוח (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, הפקולטה למשפטים, האונ' העברית בי-ם, תשס"ה-2005)551). הדוגמא בספרו של ולר מתייחסת לתמיכת המבוטח תביעתו בראיות מזוייפות, עדיין לא יחשב כמי שפעל בכוונת מרמה שכן היה זכאי לקבל מהמבוטחת תגמולים להם כן היה זכאי.
כך גם בענייננו. לכאורה, מנסה הנתבע 2 לתקן מסכת הראיות כך שתתאים לכניסה לפרק 8 של הפוליסה, אך עדיין הינו זכאי לתגמולי ביטוח לכאורה, על סמך פרק 9 לפוליסה, ומכיוון שכך, אינו פועל בכוונת מרמה כפי דרישות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.
אפילו לא תאמר כן, ותאמר כי שלושת תנאי הסעיף התמלאו, עדיין מגמת הצמצום בפרשנות הסעיף מחייבת לראות את המקרה מראשיתו, היינו, ממתי החל הנתבע 2 מוסר עובדות לא נכונות. הנתבע 2 מסר העובדות שאמורות להכניסו לגדר הכיסוי הביטוחי, בגין "סחורות בהעברה" רק לאחר שנדחה למעשה על ידי חברת הביטוח. קודם לכן, מסר את מה שאירע בפועל. לפי אינפורמציה זו, פעלה חברת הביטוח, בחנה חבותה ודחתה את תביעת התובעת. האם יכולה חברת הביטוח כיום, לטעון כי במקור נמסרו עובדות לא נכונות בכוונה להוציא ממנה כספים שלא כדין? נדמה שהתשובה שלילית.
גם ניסיונו של הנתבע 2 לשנות מהגרסה, לא הועיל לו בנסיבות, שכן העובדות התבררו כפי קביעתי. למרות זאת, לא נראה לי סביר, כי מבוטח המשנה מהגרסה האמיתי והנכונה, לאחר שנמסרה, יוכנס אוטומטית לגדר סעיף 25 ביחס לכלל הפוליסה, לאחר שחבות חברת הביטוח בחנה כאמור גרסתו המקורית, כפי העובדות האמיתיות, עוד קודם לכן.
היינו, נדמה לי, כי בנסיבות שכאלה, כאשר המבוטח משתף פעולה באופן אמין עם המבטחת, זו מגיעה לתוצאה קשה עבורו והוא מנסה לשנות העובדות לטובתו, אינו המקרה הקלאסי לתחולת סעיף 25. התמונה העובדתית, המקורית והאמיתית, כפי שנמסרה לחברת הביטוח, לא השתנתה במהותה, והיא אף סמכה ידה על תמונה זו לכל אורך הדרך. משנקבע עובדתית שכך הם פני הדברים, האם יכולה להבנות על כך חברת הביטוח גם ביחס לחלקי פוליסה אחרים? נדמה שיש להשיב על כך בשלילה.
משהעובדות ידועות לחברת הביטוח מלכתחילה, ואלו הן העובדות הנכונות גם כפי קביעת ביהמ"ש, תתקשה חברת הביטוח לטעון כלפי מבוטחה, כי ניסיונו לשנות העובדות לאחר מכן, תמנע ממנו סעד ביחס לפרקים אחרים בפוליסה. אחרת, המבוטח ששילם פרמיה גם לפרקים אחרים בפוליסה, עלול למצוא עצמו בלא כיסוי ביטוחי, במיוחד כשאין מדובר בכיסוי ביטוחי עבור המבוטח, אלא עבור צד ג'.
אמנם סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, קובע כי: "טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי". עם זאת, יכול וקיים כיסוי ביטוחי לפי פרק אחר בפוליסה, שאותן עובדות שמסר המבוטח במקור - יובילו אליו, כשאז בכל מקרה זכאי המבוטח לתגמולי הביטוח, ומדוע שאלה ישללו ממנו?
חברת הביטוח אינה רשאית בנסיבות שכאלה לשלול תגמולי ביטוח ממבוטחה, כאשר אותן עובדות שעליה התבססה היא עצמה ודחתה לפיהן התביעה, לא יעמדו לו למבוטח כאשר פרק אחר של הפוליסה כן חל. אחרת יישאל, היכן האיזון הנכון והראוי?
כאן המקום לציין, כי כוונת המחוקק למנוע תביעות שקריות מחברת הביטוח, הינה כוונה טובה וראויה, אלא שלטעמי ראוי שיעשה כך עם מי שמלכתחילה, בכוונת מכוון, מוסר אינפורמציה לא נכונה לחברת הביטוח, כדי להוציא כספים שלא כדין, להבדיל, ממי שמסר פרטים נכונים, נדחה, התפתה לשנותם,אך בפועל היה זכאי לתגמולי ביטוח, גם ללא השינוי שביקש לבצע.
גם המלומד ש' ולר בספרו,שם 599, מציין כך:
"ניתן לטעון כי אין הצדקה לכלל קשוח השולל מהמבוטח את הזכות לקבלת תגמולי ביטוח בכל מקרה של מירמת ביטוח, ללא תלות בנסיבות. כלל גמיש יאפשר לבית המשפט לבחון את המכלול תוך הקלה בדינו של מי שחטא במירמת ביטוח מינורית".
לפיכך, נדמה לי, כי טענת המרמה אינה יכולה לקום לה לנתבעת 3 בנסיבות, לאחר שפעלה ודחתה את תביעת התובע על פי העובדות המדויקות שנמסרו מלכתחילה.
     ג.     פרק 9 לפוליסה אינו חל (ביטוח חבות כלפי צד שלישי)
לטענת הנתבעת 3, עסקינן בהרחבת חזית אסורה, באשר הטענה אינה מופיעה בכתב התביעה ולא בכתב ההגנה.
אמנם הטענה אינה מופיעה בכתבי הטענות, עם זאת, הנתבעת 3 בעצמה דואגת לצרף את חוות דעתו של השמאי אברהם זגול (נ/4) כראיה מטעמה, ובה, למרבה ההפתעה, התייחסות הן לפרק 8 (בטוח סחורות בהעברה) והן לפרק 9 (ביטוח החבות החוקית של בעל העסק כלפי צד שלישי).
במסגרת חוו"ד זו נבחנו העובדות לפי פרק 8, אך פרק 9 אוזכר מפורשות ואף צויינו גבולות האחריות לפיו. לפיכך, אין לאמר כי פרק 9 נפל לדיון כרעם ביום בהיר.
מעבר לכך, נחקרה הגב' ליאורה יסני (חתמת בחברת הביטוח כלל), ונשאלה לא מעט על פרק 9 לפוליסה, ללא כל התנגדות מצד ב"כ הנתבעת 3, ולפיכך אפילו נטען כי הייתה כאן הרחבת חזית, כי אז זו נעשתה בהסכמה שבשתיקה, מטעם הנתבעת 3.
הנתבעת 3 המשיכה וטענה בסיכומיה, כי יש תחילה להוכיח מעשה רשלנות או מחדל מצד המבוטחת ואלה לא הוכחו. למצער לאור קביעותי כאמור לעיל, הוכחה רשלנות הנתבעת 1 ו/או עובדיה בקשירת האקסטרודר.
עוד הוסיפה הנתבעת 3 כי פרק 9 למעשה מוכפף לתנאי פוליסה ביט-98 שנועד להרחיבו, אך במקביל גם מסייגו כדלקמן:

  1.      "חבות הנובעת משימוש בכלי רכב מנועי, בגין נזק לרכוש צד שלישי" - לפי תנאי ביט-98.
  2.      "נזק שנגרם לרכוש הנמצא בבעלותו ו/או בחזקתו ו/או בפיקוחו וגם או בשליטתו וגם או בהשגחתו של המבוטח".

מכאן, שהנזק מתרחש בזמן שהמטען של צד ג' (התובעת) היה בחזקת ו/או שליטת ו/או פיקוח/השגחת המבוטחת, בהיותה מוביל המטען - מוחרגת.
3.      עוד מוחרגת אחריות המבטחת להתחייבות/אחריות שנוטל על עצמו המבטח לפי הסכם, אלא אכן ההתחייבות הייתה ללא ההסכם. וכלשון תנאי ביט-98:
     "התחייבות או אחריות שהמבוטח מקבל על עצמו לפי הסכם, אלא אם כן התחייבות או אחריות כזו הייתה מוטלת על המבוטח גם בהעדר הסכם כזה".
אדון בטענות לפי סדרן:
1.     פוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' - תנאי "ביט-98" קובעת כי מקרה הביטוח הינו:
"היזק ו/או אבדן לרכוש צד שלישי"
     המקום המתואר ברשימה לצורך העניין, הורחב גם לעבודות חוץ כלשון התוספת:
פוליסה מורחבת לכסות את אחריותו החוקית של המבוטח כלפי צד שלישי בגין עבודות חוץ".
ישאל השואל מהן אותן עבודות חוץ, ויובן מאליו כי הכוונה בנסיבות, הינה לנזק שיגרם לרכושו של צד שלישי בעת ביצוע עבודות העברה של ציוד במשאית השייכת למבוטח, שלא בבית עסקו (ראה גם עדותה של הגב' ליאורה יסני, עמ' 15 לפרוטוקול, שם אומרת כי עבודות החוץ של המבוטחים, מבוטחות כלפי צד ג' בביצוע הובלות).
עם זאת, קיימת החרגה בתנאי ביט-98 ביחס לנזק רכוש שנגרם בעקבות שימוש ברכב מנועי. כיצד יש להתייחס לכך?
מובן כי הוכחת תחולת החריג מוטלת על חברת הביטוח. בנסיבות מציינת חברת הביטוח, כי מאחר ולטענת התובעת עצמה, פגעה המשאית במדרכה, כי אז עסקינן בשימוש לקוי במשאית שאינו מכוסה.
כבר עתה אומר, כי משהגעתי למסקנה, שהנזק מתרחש בשל קשירה לקויה של ראש המכונה, כי אז מסקנת הנתבעת 3 בסיכומיה, דינה להידחות, באשר לא ההתנגשות במדרכה, ולכן גם לא השימוש הלקוי בכלי הרכב המנועי - הביאו לנזק.
2.     באשר להיות החריג השני לעיל תקף בנסיבות, שכן ראש המכונה היה בחזקתה ו/או בפיקוחה או בשליטתה או בהשגחתה של הנתבעת 1. התובעת אמנם מציינת עובדה זו בזה האופן בסיכומיה (סעיף 13), אלא שלסעיף ההחרגות בפוליסת ביט-98 קיימת גם סיפא הקובעת כך:
     "נזק שנגרם לרכוש הנמצא בבעלותו, ו/או בחזקתו ו/או בפיקוחו וגם או בשליטתו וגם או בהשגחתו של המבוטח והניתן לכיסוי תחת פוליסה לביטוח רכוש של המבוטח. סייג זה לא יחול על כל נזק גרר".
     אמנם בסיכומיה מציינת הנתבעת 3, כי הסיפא בוטלה "בהתאם לתיקונים לתנאי ביט-     98, אשר צורפו אף הם על ידי המבטחת" (סעיף 71 לסיכומים), וכך הם פני הדברים, אלא שאין ידוע מתי בוטלה. האם קודם לאירוע או לאחריו?
ואפילו בוטלה הסיפא, עדיין בגדר הרשימה מכוסה אחריות הנתבעת 1 כלפי התובעת בגין עבודות חוץ. עבודות החוץ הן כאמור העברת ציוד. האין לאמר, כי תנאי זה גובר על האמור ב"ז'קט" תנאי ביט-98, בבחינת התייחסות ספציפית ברשימה עצמה?
ואף מעבר לכך, נשאלה נציגת הנתבעת 3 בביהמ"ש, הגב' ליאורה יסני, האם בנסיבות אין חל אותו חלק של הפוליסה המכסה חבות כלפי צד ג' והשיבה:
     "ש:     היות ומדובר ברכוש של צד ג', והיות וכבר הסכמנו שהיה ביטוח צד ג' מורחב, האם נכון שהרכוש שניזוק היה מבוטח במסגרת צד ג'?
ת.     יכול להיות.
ש.     אני אומר לך שהתשובה היא כן ולא יכול להיות.
ת.      אני לא שקטה לגבי זה, ולכן זה יכול להיות.
ש.      מה זה נזק לצד שלישי?
ת.      לרכוש ולגוף.
     ש.      זה נזק שנגרם כתוצאה מרשלנות המבוטח לגבי רכוש או גוף של צד זר?
ת.      נכון.
ש.      ועל זה הוא משלם?
ח.     נכון".
(עמ' 14 לפרוטוקול מיום 13.12.07).
במילים אחרות, ולמרות טיעוני ב"כ צד ג' בסיכומיה, מוסרת נציגתה בדיון, כי פוליסת הביטוח בתנאי ביט-98, מבטחת פעולות רשלניות של המבוטח, ביחס לציוד צד ג', המבוצע תוך כדי הובלת הציוד במסגרת הפרק הדן בביטוח אחריות כלפי צד שלישי. מכאן גם, שטענת הנתבעת 3 ביחס להעדר חבות כאמור, מפאת חריג זה, אינה יכולה לעמוד.
3.     הנתבעת 3 הוסיפה וטענה כי במסגרת פוליסת הביטוח קיימת החרגה, מקום בו נטל על עצמו המובטח התחייבות בהסכם, כפי לשון ההתחייבות ב-ת/3, ולפיכך מטעם זה כאמור, אין חלה פוליסת הביטוח. מבחינת הנתבעת 3 מדובר ב"קומבינה" בין התובעת לנתבעים 1 ו-2 שנועדה לגרום לכך שבסיכומו של יום, ולמעשה, תחויב הנתבעת 3 בסכום.
דעתי אינה כדעת הנתבעת 3. העובדה כי נגרם נזק לראש המכונה, הינה עובדה מוכחת ואף ניתן לאמר מוסכמת. שמאי התובעת והנתבעת 3, ציינו זאת במסגרת חוות דעתם וניתן ללמוד מחוות דעת אלו, כי אין מדובר בכל "קומבינה" שהיא, בין התובעת לנתבעים 1 ו-2, אלא ברצון כן של התובעת להבטיח תשלום הנזק על ידי המזיק.
משהנתבעת 3 הייתה למעשה מעורבת בשלב בירור החבות והנזק, כיצד תוכל לטעון, לאחר כתיבת חוות דעת המומחה מטעמה, כי נעשה ניסיון להונות אותה באמצעות ההתחייבות עליה חתמו הנתבעים 1 ו-2?
מאחר וסברתי כי ההתחייבות שנטלו על עצמם הנתבעים 1 ו-2, הייתה במקומה והייתה מחויבת המציאות לנוכח עובדות המקרה, כפי שהוכחו סמוך להתרחשותו ובביהמ"ש, כי אז לא יכולה הנתבעת 3 לסמוך ידה על חריג זה, שכן האחריות הייתה מוטלת על הנתבעת 1, גם ללא ההסכם.

5.     נזקי התובעת:
בכתב תביעתה טוענת התובעת לנזקים בשיעור של 389,321 ₪, המהווים את שיעור הנזק כאמור בחוות דעתו של השמאי מר ליאור בן נון (ת/2) ממשרד השמאים רוברט מרכוס, שמאות בע"מ, בסך של 281,934 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.
בסיכומיה עותרת התובעת לפיצוייה בסכום נזק בסך של 269,546 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום האירוע (16.3.98) ועד למועד התשלום בפועל.
חזרתי וקראתי את חוות דעת השמאים ואת סיכומי התובעת, ולא השכלתי להבין מנין הגיעה התובעת לתוצאה של 269,546 ₪. נדמה כי הטעות נובעת מחיבור שגוי של הנזק הישיר בסך 114,000 ₪ עם הנזק העקיף בסך 55,546 ₪, כפי ששני אלה מופיעים בחוות הדעת של מר זגול, ובסך הכול עומד שיעור הנזק על 169,546 ₪.
משזהו הסכום שלמעשה עותרת לו התובעת, אתייחס אך לסכום זה בפרק נזקי התובעת, לאחר שבפועל ובלשון רפה אמנם, הייתה מוכנה התובעת להכיר בסיכומיה בליקוי שנפל בחוות דעתו של מר בן נון, שלא צירף לחוות דעתו כל אסמכתא שהיא. מובן מאליו כי, חוות דעת הינה סוג של עדות מפי השמועה, המוכשרת ככזו לאור יכולותיו ומומחיותו של נותן חוות הדעת, לקחת נתונים עובדתיים ולהסיק מהם מסקנות, כפי שאלו עולות במסגרת חוות הדעת.
בנסיבות דנן, מומחה התובעת מציין אך ורק את התוצאה הסופית של מסקנותיו, היינו, את אותם מספרים המהווים למיטב הבנתו, את נזקי התובעת בנסיבות המקרה דנן.
מאחר, ולא נמסר לביהמ"ש ואף לא לצדדים עצמם מסמך כלשהו, שיש בו כדי להצביע על הנתונים המופיעים במסגרת חוות דעת מר בן נון, כי אז המשקל שיש לייחס לחוות דעת כזו בהיבט הנזק המוערך, הינו נמוך, עד כדי אפס.
לפיכך, מובנת התפנית שביצע ב"כ התובעת בסיכומיו מחוות דעתו של מר בן נון לחוות דעתו של מר זגול.
הנתבעים 1 ו-2 בסיכומיהם, טוענים כי הנזק לא הוכח כלל, ומסתמכים על עדות מר בן נון, ולפיו כל הדו"חות שהיו בידיו, בבסיס חוות הדעת, נגרסו וכלשונו:
"לא יכול לעמוד מאחורי שום מספר. בחוות דעת חלק מהמספרים או התיאור של ההערכה שלי, אין לי את המסמכים להציג בפני ביהמ"ש. הדו"חות שקיבלנו מהחברה, גם הם אינם בפניי...".
הנתבעים 1 ו-2 מציינים כי בהתאם לתקנה 134 א', לתקסד"א, תשמ"ד-1984, משלא צורפו האסמכתאות לחוות הדעת, ואלה כזכור הושמדו, חוות הדעת אינה קבילה. משחוות הדעת של מר זגול נשענת על חוות הדעת של מר בן נון, ממילא נופלת עימה גם חוות הדעת של מר זגול, ולפיכך הנזק לא הוכח.
הנתבעת 3 אף היא מציינת בסיכומיה, כי התובעת לא הוכיחה נזקיה, חוזרת על עדותו של השמאי בן נון בביהמ"ש, המציין כי אינו יכול לעמוד מאחורי שום מספר בחוות דעתו, כי מר בן נון הודה כי למעט סעיפים 9-10 לרשימת ראשי הנזק לחוות דעתו, אף ראש נזק לא התבסס על קבלה בפועל, ואין אסמכתא להוצאות, כך גם חשבון פרפורמה אינו מהווה הוכחה לתשלום, כי אם רק הצעת מחיר, מר בן נון אף הודה כי אינו יודע על איזה מסמך מתבסס ראש הנזק בסעיף 6 לחוות דעתו (תשלום יתרת חשבון בסך 82,394 ₪) ובנוסף, מנהל התובעת בעצמו אף חזר בו מהנזק לשכר עבודת העובדים בסך 5,000 ₪ (סעיף 11 ל-ת/2) כשציין כי העובדים נמצאים בכל בעבודה במפעל.
אשר לחוות הדעת של מר זגול, עליה מבקשת התובעת עתה לסמוך ידה, טענה הנתבעת 3 כי, זו תיאורטית בלבד, באשר התבססה על ההנחה שהוזמן ויובא ראש אקסטרודר חדש - דבר שלא הוכח על ידי התובעת בהעדר קבלה (עמ' 9 לפרוטוקול, עדותו של מר דני בר דוד, מנהל התובעת בשעתו).
מר זגול אף הוא העיד כי עת ביקר במפעל לצורך הערכת שווי ציוד התובעת לעניין אחר, לא הבחין כלל בקיומו של ראש אקסטרודר חדש (עמ' 23 לפרוטוקול).
כמו כן העיד מר זגול כי, את הערכת מחיר ראש האקסטרודר בחוות דעתו, ערך לשם הערכת סיכון למבטחת בלבד (עמ' 21 לפרוטוקול) וביחס לנזק העקיף ציין כי, זה לא נמצא על ידו.
לפיכך, סברה נתבעת 3, כי מאחר וחוות דעתו של מר זגול כולה מהווה הערכה ללא אסמכתא בדבר הוצאות בפועל, ובהעדר נזקים עקיפים, אותם יש להעריך באמצעות חוות דעת רואה חשבון, אין יכולה התובעת לסמוך ידה על חוות דעתו של מר זגול. ומכאן, שבהעדר ראיות לקיומו של נזק ולהוצאות שהוציאה התובעת, אין הוכחה לקיומו של זה, ויש לדחות התביעה בעניין זה.
נתבעת 3 הדגישה, כי נזק רכוש אינו נקבע על סמך אומדנא דדיינא, אלא על סמך ראיות בלבד.
מנגד השיבה התובעת בסיכומי תשובתה, כי הנזק אמנם הוכח וכי התחייבות הנתבעים 1 ו-2 כאמור בהתחייבויותם שבכתב, תוך אימוץ חוות דעתו של מר זגול שצורפה לתצהיר הנתבע 2, מהווה אסמכתא לכך כי הנזק כאמור בחוות דעתו של מר זגול, אמנם הוכח ויש לחייב הנתבעים בשיעור נזק זה.
לאחר שקראתי חומר הראיות, העדויות וסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה, כי בנסיבות העניין התובעת מוכיחה חלק מנזקיה.
כבר עתה אומר, שחוות דעתו של מר בן נון ממשרד רוברט מרכוס שמאות בע"מ, שהגיש חוות דעתו מטעם התובעת - אינה יכולה לעמוד. חוות דעת זו, נעדרת כל תימוכין שהם, תימוכין שהינם למעשה חלק מדרישות הדין כאמור בתקנה 134 א' לתקסד"א, תשמ"ד-1984.
אמנם אין עסקינן באסמכתאות מתחום המחקר, אלא מתחום חיי המעשה, המבקשות להצביע על הערכות הנזק, אלא שאלה בחלקם נסמכים על קבלות וחשבונות/חשבוניות ואסמכתאות אחרות שביססו את הערכת השמאי, אך כיום אינן בנמצא.
משאין אפשרות לבחון האסמכתאות עליהם מבקש השמאי לסמוך את הערכתו, במסגרת חוות דעתו, מאבדת חוות הדעת את המשען העיקרי עליה הינה נסמכת, מעבר למומחיותו של השמאי, שאף בנושאי מומחיותו נעזר לא אחת, במקורות חיצוניים, ואשר גם ביחס לאלה, לא נמסרו כל תימוכין שהם.
מכאן, שאין מנוס מלקבוע, שחוות דעתו של מר בן נון הינה בעלת משקל ראייתי נמוך ביותר, עד כדי משקל אפסי, בכל הקשור עם שיעור הנזק שנשום על ידו.
מאידך, ערך גם מר זגול חוות דעת מטעמו, שלא נסמכה רק על חוות הדעת של מר בן נון. שמאי זה ערך ביקור במקום, ביצע חקירות, בדק את ראש האקסטרודר, ראה מוצרים פגומים שהפיק הראש הפגום, ראה את הצורך בהזמנת אקסטרודר חדש כממצא שתאם את חוות דעת היצרן מיום 6.5.98 (עמ' 4 לחוות הדעת), ואישר את הממצא כי ראש האקסטרודר אמנם ניזוק כעובדה, וכי במהלך חודש יוני, סופק ראש חדש והורכב במפעל. ב-24.9.98, ביצע משרד השמאים בדיקה חוזרת ונמצא כי הראש החדש פועל, כאשר טמפרטורת העבודה חזרה ל-95-96 מעלות צלזיוס, כפי הראשים האחרים, בעוד שקודם לכן, הראש הלקוי עבד בטמפרטורה של 115 מעלות צלזיוס.
השמאי זגול נטל אף את חוות הדעת של משרד מרכוס וערך השוואה בין ראשי נזק שונים לרבות התייחסות לנזק הישיר והעקיף. במסגרת הנזק הישיר ערך חשבון ולפיו, עומד זה על הסך של 114,000 ₪, במקום 137,609 ₪, עלות ראשי הנזק אותם קבע בחוות דעתו משרד מרכוס שמאות בע"מ. מסכום זה הפחית סך של 19,000 ₪, שהינו להערכתו עלות ראש האקסטרודר הניזוק במצבו כניזוק, ובסך הכול נזק ישיר לטעמו עומד על 95,000 ₪.
כבר עתה אומר, כי משרד זגול ערך את חוות דעתו לבקשת הנתבעת 3, ולמעשה היווה את ידה הארוכה לבחינת חבותה בשיעור הנזק בפועל. הנתבעת 3, משטרחה וצירפה את חוות דעתו של מר זגול למסגרת ראיותיה, אינה יכולה למשוך ידה ממנו במהלך סיכומיה. הנתבעת 3 נטלה את הסיכון ומבחינתה המחושב והנכון, לפיו יש להעמיד למול חוות דעת התובעת חוות דעת נגדית ועשתה כן, תוך העמדתו של השמאי מטעמה לחקירה נגדית.
לו סברה, כי חוות דעת התובעת אין לה כל בסיס עליו תוכל לתמוך יתדותיה, היה עליה למשוך חוות דעתה קודם לדיון, ובכך למעשה הייתה נותרת התובעת ללא תימוכין כלשהם לשיעור הנזק. משלא עשתה כן, יש לראות בחוות דעת מר זגול סוג של הודאת בעל דין לשיעור הנזק, אם כי לא לכלל הנזק הנתבע.
תחילה, יש להפחית מחוות דעתו של מר זגול את הסך של 2,500 ₪ בגין שכר עבודת אנשי התחזוקה, באשר מנהל התובעת, מר בן דוד דני, העיד מפורשות כי, העובדים "בכל מצב ישנם". לפיכך, לא ניתן לקבוע כי הוקצו משאבים מיוחדים עבור העובדים. גם לא ניתן ללמוד זאת ממסגרת הנה"ח של החברה, משלא הומצאה כל חוות דעת חשבונית.
כל יתר הנזקים הישירים מתייחסים לעלות ראש האקסטרודר, עלות ההובלה, עמלות משלוח, עלות הבדיקה, הוצאות חיבור הראש החדש, לרבות מאריך לתושבות וכן חשבון שירותי החשמל.
אין לי ספק כי, מר זגול לא היה מציין עלות זו בפני הנתבעת 3, לולא סבר כי הוצאות אלו הינן אמיתיות ומחוייבות המציאות, לנוכח מה שעמד לנגד עיניו, עת ערך את חוות דעתו.
אשר לנזק העקיף, מסר מר זגול במסגרת חוות דעתו כי, הינו בדעה שהנזק העקיף המתייחס לשירותים שבוצעו אצל חברות אחרות, לרבות אובדן ייצור וייצור פסול, שייכים לעצם המעבר למפעל חדש ולא להחלטה להזמין ראש חדש.
התובעת לא טרחה לצרף מסמך חשבונאי המפרט את שיעור הייצור בשנים שחלפו קודם להעברת המפעל, ולא ניתן היה לאמוד את שיעור הנזק ואת מקורו, היינו, האם הינו כתוצאה מאי הפעלת האקסטרודר הפגוע, או מעצם העברת המפעל למקומו החדש.
מששמאי הנתבעת 3 שולל נזק עקיף זה, ושמאי התובעת אינו מוכיחו, כי אז, אין לי אלא לקבוע כי נזק זה אינו מוכח.
לפיכך, יש לקבוע, כי שיעור הנזק הישיר שנגרם לתובעת, הינו סך של 95,000 ₪ בניכוי 2,500 ₪ שכר עבודת אנשי תחזוקה, שעבדו כאמור לעיל ממילא אצל התובעת, ולכן סך כל הנזק הישיר יעמוד על 92,500 ₪.

6.     התביעה שכנגד:
התובעים שכנגד - הנתבעים 1 ו-2 - הגישו כזכור תביעתם בגין חוב דמי הובלה בסך 23,219 ₪, וליום הגשת התביעה שכנגד על 31,346 ₪ (18.12.02) הנובע מחשבוניות מס מס' 999 על סך 8,777 ₪; חשבונית מס' 875 ע"ס 6,168 ₪ וכן, חשבונית מס' 30449 ע"ס 3,276 ₪, כשלסכום זה התווסף סכום נוסף של 5,000 ₪ כנטען בכתב התביעה שכנגד, אך טרם הוצאה לגביו חשבונית מס.
הנתבעת שכנגד הכחישה בכתב הגנתה את החבות, והוסיפה כי, התביעה העיקרית עולה לאין שיעור על סכומים אלה, וככל שתיקבע חבות הנתבעת שכנגד, יש לנכות הסכום מתביעת התובעת.
בסיכומי התובעת המקוריים, לא מצאתי למעשה כל התייחסות ראויה לתביעה שכנגד, ולפיכך אין לי אלא לקבוע כי הנתבעת שכנגד זנחה טיעוניה ביחס לתביעה שכנגד.
בסיכומי הנתבעים 1 ו-2 ציין ב"כ התובעים שכנגד כי מר דני בר דוד הכיר בקיום החוב, בעמ' 4 לפרוטוקול, שם נשאל:
                    "ש.     זה נכון יהיה לאמר שמדובר בקרן של 23,000 ₪?
ח.     כן בערך. אבל זה לא קשור להובלה שאנחנו מדברים עליה".
במילים אחרות, מודה מנהל התובעת, בקיום חוב של 23,000 ₪ אותו לא שילמה הנתבעת שכנגד לתובעים שכנגד, וכך יש לקבוע.
8.     סיכום:
לאור כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעים 1 - 3, ביחד ולחוד, לתובעת סך של 92,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום האירוע ועד למועד התשלום המלא בפועל. סכום זה עומד כיום על סך של 178,880 ₪.
החיוב מוטל על כתפי הנתבעים 1 ו-2 מכוח התחייבותם החוזית (ת/3), מכוח חווה"ד השמאיות מטעם משרד זגול ומרכוס, באותו חלק שהוכח בהן, וכן מכוח חבותם הנזיקית. כמו כן, מוטל החיוב על כתפי הנתבעת 3 מכוח חבותה על פי פוליסת הביטוח בה ביטחה את הנתבעת 1, בפני נזקי צד ג'.
מהסכום דלעיל, יקוזז הסך של 23,000 ₪, בגין חובותיה של התובעת לנתבעת 1, כפי הודעת מנהלה כאמור לעיל, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום1.1.01 ועד למועד התשלום המלא בפועל, כממוצע התקופות בחשבוניות המס השונות שצורפו לכתב התביעה שכנגד. סכום זה עומד כיום על הסך של 36,270 ₪.
היתרה בסך 142,610 ₪ תשולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
מאחר וסברתי כי התנהלותם של הנתבעים 1 ו-2 לא הייתה ראויה בנסיבות העניין, כי אז ישאו הם בלבד בהוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד התובעת בסכום כולל של 20,000 ₪ + מע"מ.



רשימת 100 נושאים רלוונטיים נוספים

1. התנגדות לביטול צו עיקול
2. ערר מס שבח - אגרה
3. פסק דין בהעדר הגנה בסדר דין מקוצר
4. תביעה לתשלום שכר בגין עבודות חשמל
5. תניית שיפוי בהסכם קומבינציה
6. חיסיון תסקיר פקיד סעד
7. פשיטת רגל בגלל נסיבות משפחתיות
8. האם דו''ח מבקר המדינה ראיה קבילה
9. ברירת הדין בחוזה עבודה
10. החזר כספי מכשיר להסרת שיער
11. מכירת מידע מסווג לגורמים עוינים
12. הכרה באסירי ציון מאתיופיה
13. העתקת קטעים מאתר אינטרנט
14. מה התנאים למתן צו מניעה זמני
15. זכויות יוצרים על הרצאה
16. ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק הנכים
17. צבירת ימי חופשה
18. סירוב לבטל מנוי
19. חזקת השכרות
20. בקשת מתן צו תצהיר גילוי מסמכים
21. ניכוי דמי ניהול
22. מינוי נציגי עירייה בתאגידים עירוניים
23. אחריות אישית מנהל חברה על הפרת זכויות יוצרים
24. פיצוי על עישון במסעדה
25. גזר דין תאונת פגע וברח
26. בקשת מינוי כונס נכסים זמני בפטנט
27. גניבת שעון קרטייה
28. מזונות לילד מרדן
29. העתקת תוכן באתר אינטרנט ללא רשות
30. פיצויים בגין עבודות כפייה
31. ערעור על החלטה ראש ההוצאה לפועל בענייני משפחה
32. תאונה במהלך השתלבות בנתיב השמאלי
33. הובלת נשק
34. ביטול הסדר נושים
35. תביעת אם למזונות ילדים
36. מטרת צ'ק ביטחון
37. תביעה בנושא תקופת השכירות
38. מעצר על הפרת זכויות יוצרים
39. זיכוי לאחר ערעור תעבורה
40. מינוי כונס נכסים על מקרקעין
41. האם כל תביעה בין בני משפחה חייבת להיות בביהמ''ש לענייני משפחה
42. תאונת דרכים בגלל אי שמירת מרחק
43. ביטול מכתב פיטורים למורים
44. דקירה בבטן עם סכין
45. מעצר על התפרצות בנסיבות מחמירות
46. החזר כספי מחברת פלאפון
47. פיטורים בזמן מלחמה
48. עבירת התפרצות לדירה
49. דמי תיווך על עסקה שהתבטלה אחרי חתימה
50. עונש על הפצת וירוס מחשבים
51. ממתי סופרים מועד הגשת ערעור
52. תביעת מזונות אישה וילד מהאב
53. תביעה להחזר ארנונה
54. היפוך נטל הראיה בערעור מס
55. רשלנות מקצועית של אינסטלטור
56. עקיפה בדרך לא פנויה
57. הקפאת פיטורים של מורה
58. עבירת נסיעה אחורנית
59. שינוי מועד פרעון שטר חוב
60. ערעור מנהל חברה
61. פיצויים על תקיפה עם מקלות
62. אחריות אישית של נושאי משרה בחברה בגין הפרת זכויות יוצרים
63. אכיפת פסק דין לפי פקודת ביזיון בית המשפט
64. עתירה נגד צו סגירה משטרתי
65. ראיות לסתור את קביעת ביטוח לאומי
66. תביעת שיבוב ביטוח מקיף רכוש
67. אי תשלום חובות ארנונה
68. תקלה בחלונות חשמל ברכב
69. סמכות אחות סיעודית לקבל החלטות רפואיות
70. זכאות לרכב רפואי
71. העברת שר מכהונתו סמוך למועד הצבעה
72. אי הכרה בחבר קיבוץ
73. אופציות לעובדים
74. שינוי חד צדדי של חוזה עבודה
75. האם איזון משאבים דוחה את חזקת השיתוף
76. מאסר בפועל על נהיגה בשלילה
77. תביעה נגד מוכר רכב באתר יד 2
78. צירוף נתבעים שנמחקו
79. שיפורים במושכר - מס הכנסה
80. זכות שימוע לנאשם
81. עיכוב יציאה מהארץ מזונות
82. המונח ''החמרת מחלה קיימת'' בפוליסת ביטוח
83. תיקון חלקי בלבד של ליקויי בניה
84. אי הסכמה לבדיקת רקמות
85. ארנונה על פעילות ללא מטרות רווח
86. השאלה בספריה - הפרת זכויות יוצרים
87. אי תשלום על עבודת תיקון
88. מינוי מומחה למשפחת הרוג בתאונת דרכים
89. ביטוח אופנוע ים
90. חיוב רטרואקטיבי של ארנונה
91. צו מניעה במכרז חברת החשמל
92. אספקת דיו
93. תביעה על עבודות נגרות
94. סכסוך בין לקוח לבין ספק
95. פיטורים או התפטרות
96. בקשת ביטול שומת מס בולים
97. עובש בדירה שכורה
98. התנגדות למכירת חלק ממניות החברה
99. אגרת פינוי אשפה
100. התעקשות מעסיק לא לשלם לעובד
ביטוח

בנקאות

משפחה

מיסים

הגנת הצרכן

קניין רוחני

מנהלי

נזיקין

נדל"ן

סדר דין

פלילי

תעבורה

עבודה

מסחרי

דף הבית

פשיטת רגל