ביטוח פריצה לעסק

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלות דלהלן: א. האם מקור הנזק שנגרם לתובעת בעבודה פנימית. ב. האם הוכחה "פריצה" כהגדרתה בפוליסה. ג. האם עמדה התובעת בתנאי המיגון. ד. האם הופרה חובת גילוי על ידי התובעת. ה. האם עומדת לנתבעת זכות תחלוף. להלן פסק דין בנושא ביטוח פריצה לעסק: פסק דין 1. זו תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בסך 1,062,709₪ בגין שתי פריצות שאירעו בבית העסק של התובעת, שהיה מבוטח אצל הנתבעת. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על סמך שלל טענות שנועדו לפטור אותה מחבות או לגלגל אותה לפתחם של הצדדים השלישיים. עובדות שאינן במחלוקת 2. התובעת חברה פרטית שבעלי מניותיה הם אבי אשר (להלן - אבי אשר) ורעייתו. התובעת עוסקת בייבוא ובשיווק של ציוד מתכלה למחשבים, מדפסות וכיו"ב. בית העסק של התובעת מצוי בקומת קרקע וכן בקומת מרתף בבניין מסחרי ברח' דיסנצ'יק 7 בתל אביב. בקומת הקרקע (בשטח של כ-120 מ"ר) אולם תצוגה ומשרד שפתחו פונה לרחוב ופתח עורפי הפונה לכיוון מגרש החניה של הבניין (להלן - המשרד). בקומת המרתף (בשטח של כ-500 מ"ר) מחסן לאחסון המלאי העסקי (להלן - המחסן). הכניסה למחסן היא דרך חדר המדרגות בבניין ומוגנת בדלת מסוג פלדלת (להלן - דלת הכניסה למחסן). למחסן גם פתח חירום הפונה לכוון מגרש החניה (להלן - פתח החירום). פתח החירום מוגן בכנף ברזל הננעלת מתוך המחסן באמצעות בריח פנימי אופקי שנכנס לתוך "אוזנייה" (להלן - "האוזניה") וננעל על ידי מנעול תלי (להלן - מנעול התלי). בין המשרד למחסן אין מעבר ישיר. במשרד ובמחסן היו מותקנים אמצעי מיגון נגד פריצה, ביניהם חיבור למערכות אזעקה של צד ג' 3 (להלן - מוקד השומרים). בית העסק היה מבוטח שנים רבות באמצעות צדדים ג' 1-2 (שייקראו להלן - הסוכן דר), תחילה אצל חברת הביטוח מנורה (להלן - מנורה) והחל מראשית שנת 1999 אצל הנתבעת. בלילה שבין 1.3.00-2.3.00 אירעה פריצה למחסן. במוקד השומרים פעלה מערכת האזעקה, בעקבותיה שוגר סיור ודווח לאבי אשר, שהגיע למקום. אבי אשר דיווח למשטרה (ת/28) ולנתבעת באמצעות הסוכן דר. הממצאים העלו, כי הפריצה למחסן בוצעה דרך פתח החירום (להלן - הפריצה הראשונה). לאזעקה שבפריצה הראשונה קדמו שתי אזעקות שווא במועדים דלהלן: ב- 1.3.00 בשעה 20:49; וב- 1.3.00 בשעה 22:37. השמאי מטעם הנתבעת (להלן - השמאי זלינגר) הגיע למקום ביום 2.3.00, רשם דו"ח (ת/46) ומינה את החוקר יגאל שרף ממשרד "סקיי" (להלן - יגאל שרף) לחקור את העניין. כמו כן, ביקש ממומחה לאזעקות מחברת א' מערכות בטחון ותקשורת (להלן - שוקי חביב) להציע שיפורים להגנות, שבוצעו על ידי התובעת במהלך הימים 2.3.00 - 5.3.00 באמצעות מוקד השומרים. במהלך העבודה הציבה התובעת שמירה והחליפה את מנעול התלי למנעול רתק. ביום 13.3.00 שלחה הנתבעת מכתב דרישה לתובעת לשיפור מערכות האזעקה במשרד ובמחסן בתוך 21 יום (ת/16א). אולם, עוד בטרם חלף המועד, אירעה פריצה נוספת למחסן בלילה שבין 23.3.00 - 24.3.00. גם הפעם פעלה מערכת האזעקה במוקד השומרים, שוגר סיור למקום הפריצה ודווח לאבי אשר, וזה הזעיק משטרה ודיווח לנתבעת באמצעות הסוכן דר (להלן - הפריצה השנייה). הפעם בוצעה הפריצה דרך דלת הכניסה למחסן. במכתב מיום 18.4.00 (ת/19) הודיעה הנתבעת לתובעת, כי לנזקים שנגרמו לה בעקבות שתי הפריצות אין כיסוי ביטוחי וזאת, בין היתר: "עקב אי עמידה בתנאי המיגון שנדרשו בפוליסה כתנאי לכסוי הביטוחי וחשד כבד שהנזק נגרם בשיתוף פעולה עם אדם הנמצא בשירותו של המבוטח". כמו כן, שיגרה הנתבעת הודעת ביטול חד צדדית של הפוליסה (ת/18) והכיסוי הביטוחי בוטל החל מיום 12.5.00. מכאן התביעה. טענות הצדדים בתמצית 3. בכתב התביעה טענה התובעת, כי סירובה של הנתבעת לשלם לה את תגמולי הביטוח נגוע בחוסר תום לב. לאחר הפריצה הראשונה ועוד לפני הפריצה השנייה מילאה התובעת את דרישות הנתבעת לשיפור המיגון ואף הציבה שמירה רצופה במשך כל זמן ביצוע העבודות. אמצעי המיגון שהתקינה אף אושרו על ידי נציגי הנתבעת. את טענת הנתבעת לפיה הפריצות הן, כביכול, תוצאה של "עבודה פנימית" ביקשה התובעת לדחות כחסרת יסוד. 4. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי סירובה לשלם את תגמולי הביטוח לתובעת נובע מכך ששתי הפריצות נגרמו על ידי התובעת, או מי מטעמה, או על ידי עובדיה, או הסכם עמם, או אדם הנמצא בשירות התובעת. בנוסף, התובעת לא קיימה במלואן את דרישות המיגונים שפורטו בפוליסת הביטוח. בעת הפריצה הראשונה, לא מולאו המיגונים הבאים: עובי המנעול בפתח החירום היה 10 מ"מ ולא 13 מ"מ (תנאי מיגון 2); הדלת לא ננעלה על-ידי מנעול תלי פנימי כנדרש (תנאי מיגון 5); מערכות האזעקה לא חוברו למוקד שמירה ברמה א' ולא היו מחוברות למוקד שמירה נוסף, כולל הגנה על כל הפתחים על פי הפירוט בתנאי זה בפוליסה (תנאי מיגון 13); בעת הפריצה השנייה עדיין לא מולא המיגון בעניין מערכות האזעקה במובן זה שלא היה חיבור למוקד שמירה נוסף כלשהו. 5. בכתב התשובה טענה התובעת לניקיון כפיים שלה ושל עובדיה. באשר למיגונים טענה, כי הנתבעת ידעה באמצעות הסוכן דר מטעמה ושלוחה על פי הדין מהם המיגונים הקיימים בבית העסק עובר לתחילת הביטוח ובמהלכו ואלה אושרו על ידה. הדברים אמורים ביתר שאת בעניין שתי מערכות האזעקה. לאחר הפריצה הראשונה הציגה הנתבעת דרישות מיגון כתנאי לחבותה, שבהן לא נדרש חיבור לשני מוקדים שונים ואף לא נדרש מנעול בעובי 13 מ"מ ואף לא נעילת דלת המחסן במנעול תלי פנימי. הדרישה לחיבור לשני מוקדים שונים הועלתה לראשונה בדו"ח סקר מטעם הנתבעת מיום 9.4.00 לאחר הפריצה השנייה. 6. בהסכמת התובעת הותר לנתבעת לתקן את כתב ההגנה ולשלוח הודעה לצד ג' (בש"א 5477/01). על טענותיה בכתב ההגנה המקורי הוסיפה הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן טענה חדשה, לפיה התובעת הפרה כלפיה חובת גילוי. לטענת הנתבעת, לא גילתה לה התובעת כי עוד בהיות בית העסק מבוטח על ידי מנורה, סירבה התובעת לדרישתה לחבר את מערכת האזעקה במחסן למוקד שמירה נוסף ונפרד ברמה א'. 7. בהודעה לסוכן דר - טענה הנתבעת, כי זה לא נקט במידת זהירות ראויה והפר את חובת הנאמנות והשליחות כלפיה. הסוכן ידע, או שהיה עליו לדעת, שהתובעת נדרשה על ידי מנורה כתנאי לביטוח בית העסק למלא אחר תנאי מיגון שונים ובכללם תנאים שאותם לא מילאה והם: חיבור מערכת האזעקה לגיבוי, שתפקידה להגן על המחסן במרתף באמצעות חמישה גלאי נפח א.א. פסיביים שיחוברו לרכזת נפרדת, וכן חיבור מערכת זו למוקד שמירה נוסף ברמה א'. הסוכן דר לא יידע את הנתבעת על כך כאשר פנה אליה בבקשה לבטח את בית העסק של התובעת באותם תנאים. 8. בהודעה למוקד השומרים טענה הנתבעת, כי זה הציג עצמו כמוקד שמירה ברמה א', בעוד שבפועל לא היה כזה, שכן לא מילא אחר דרישות התקן. בכך הטעה מוקד השומרים את התובעת, את מנורה ואת הנתבעת והפר כלפי מי מהן חובות חוזיות, ביצע כלפיהן עוולת תרמית ונהג כלפיהן ברשלנות. כן התרשל מוקד השומרים בכך שלא ביצע במהירות את הפעולות הנדרשות בעקבות שתי הפריצות. 9. הסוכן דר התגונן, בין היתר, בטענה, כי דרישת מנורה משנת 1996 לא זאת בלבד שקוימה, אלא מנורה אף נשאה בהוצאות הכרוכות בהתקנת ההגנות והנחתה בעצמה את מתקין ההגנות. לאור זאת סבר, שהמיגון בוצע לשביעות רצונה של מנורה ולא נדרש מהתובעת לבצע דבר מעבר לכך. על פי אותם תנאים ביטחה הנתבעת את בית העסק החל בשנת 1991, לאחר שקיבלה העתק מהפוליסה של מנורה. הנתבעת פעלה לפי שיקול דעתה, לא בדקה בעצמה את בית העסק בטרם עריכת הפוליסה החדשה ואף לא ביקשה מהתובעת אישור כלשהו המעיד על קיומם של המיגונים בבית העסק או על תקינותם. בכך גילתה הנתבעת את דעתה שאין במיגון כדי להשפיע על התחייבויותיה כלפי התובעת. לפיכך, מנועה הנתבעת מלהעלות טענה כלשהי ביחס להעדר מיגון כלשהו בבית העסק. 10. מוקד השומרים ביקש לדחות את טענות הנתבעת מכל וכל. לטענתו, פעולותיו במועדים הרלבנטיים היו בהתאם להסכם ההתקשרות שנחתם בינו לבין התובעת ולשביעות רצונה. 11. באשר לנזקים שנגרמו לתובעת: כמויות הסחורה שנגנבו בשתי הפריצות ושוויין, נכון לחודש מרס 2000, לא היו שנויות במחלוקת, כעולה משני דו"חות שהכין השמאי זלינגר (פרוטוקול מיום 30.12.01 עמ' 1). הדיון התמקד בשאלת החבות, והתנהל ביחד עם ההודעות לצדדים שלישיים. גדר המחלוקת 12. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלות דלהלן: א. האם מקור הנזק שנגרם לתובעת בעבודה פנימית. ב. האם הוכחה "פריצה" כהגדרתה בפוליסה. ג. האם עמדה התובעת בתנאי המיגון. ד. האם הופרה חובת גילוי על ידי התובעת. ה. האם עומדת לנתבעת זכות תחלוף. האם מקור הנזק שנגרם לתובעת בעבודה פנימית 13. בפרק 3 סעיף 4 לפוליסה (ת/9) נאמר: "א. ביטוח זה אינו מכסה אבדן או נזק שייגרם על ידי או כתוצאה מ: 1. על ידי עובדי המבוטח או בהסכם איתם או על ידי כל אדם הנמצא בשירותו של המבוטח". בהסתמך על סעיף זה טוענת הנתבעת, כי היא פטורה מתשלום תגמולי הביטוח לתובעת הואיל ושתי הפריצות בוצעו באמצעות עבודה פנימית של מי מעובדי התובעת או באמצעותם. 14. ההלכה בהקשר זה מורה, כי: "הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נשוא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג" (ע"א 678/86 חסן חניפם נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ פ"ד מג(4) 177, 184-185; ור' גם ע"א 497/85 אשל נ' ריט, חתם לוידס, פ"ד מב (1) 89). לפיכך יהא על התובעת להוכיח, כי מקרה הביטוח אכן התרחש. ברם, במקרה פריצה, על מנת שייחשב מבוטח כמי שהוכיח את מקרה הביטוח, עליו להוכיח הן את מעשה הפריצה והן כי המעשה לא נעשה בידיו או בהסכמתו: "ביטוח פריצה, גניבה, שוד וכו' הוא בטוח של סיכון הנגרם מטבעו במעשה מכוון בידי אדם. באין הגדרה אחרת בפוליסה, יש לתת למונחים אלה את המובן המקובל שלהם ולפיו אין אדם גונב או שודד מאת עצמו ואינו פורץ אצל עצמו, או את התוכן שלהם בחוק העונשין... גניבה על פי הגדרתה בסעיף 383 לחוק העונשין תשל"ז-1977, מכילה את האלמנט של 'בלי הסכמת הבעל'. כך גם שוד ופריצה, שהגניבה היא אחד מהיסודות שלהם לפי הגדרתם בסעיף 402 ובסעיף 407. הם אינם מתיישבים לכן עם מעשה שנעשה בידי בעל הנכס עצמו. לפיכך על בעל הנכס המבוטח להוכיח לא רק את החיוב - את המעשה הנחזה, אלא גם את השלילה - שהמעשה לא נעשה בידיו הוא או בהסכמתו" (ע"א 391/89 וייסנר אורית נ' אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז(1), 837, 853). כן עולה, כי נטל השכנוע המוטל על המבוטח במקרה זה אינו כבד ביותר: "... הנטל על המבוטח הטוען לגניבה ופריצה אינו כבד מנשוא. מבוטח תמים ונקי כפיים לא יתקשה בדרך כלל להרימו. כשמדובר בפריצה, הקושי כרגיל הוא לאתר את הפורץ או הגנב, לא את העובדות המצביעות על הפריצה והגניבה, שהן ברוב רובם של המקרים בידיעת המבוטח. די לו למבוטח להוכיח את העובדות הנחזות ולשלול בעדותו כי ידו הייתה באירוען, כדי שחובת הבאת הראיות תעבור אל המבטחת. המבטחת היא שתתקשה, בדרך כלל, מטבע הדברים, להוכיח אחרת" (שם, בעמ' 854). 15. בהקשר זה אציין, כי הנתבעת לא טענה בכתב ההגנה שאבי אשר היה מעורב בדרך כלשהי באחת מן הפריצות. אדרבא - בדו"ח השמאי זלינגר לאחר הפריצה הראשונה צוין, כי: "על סמך ניתוח כלל הנתונים וכן בהתייחס לבדיקות ולשחזורים שערכנו, מכוח הוכחות נסיבתיות ומבדיקת אישור המשטרה, הגענו לכלל התרשמות חיובית מעצם כנות הגשת התביעה וכמו כן הוכחו הכמויות הנתבעות. ... בסיכום הדברים וכמפורט בחוות דעת החוקר שהועברה ישירות למבטחים, מציין החוקר את התרשמותו החיובית מהמבוטח [אבי אשר - י.ה.] הן ביחס להיעדר מעורבותו באירוע והן באשר להיקף החוסר הנתבע." דברים זהים ציין זלינגר אף בדו"ח שלאחר הפריצה השנייה (ת/48) ויתרה מכך, במהלך עדותו של אבי אשר הצהיר ב"כ הנתבעת (עמ' 18 לפרוטוקול): "אין טענה שמר אשר מעורב בפריצות האלה או בביומן". ברם הנתבעת טענה, כי היה זה אחד מעובדיו של אבי אשר שהיה מעורב בפריצות וכי הלה סירב להעמידם לבדיקת פוליגרף. אבי אשר הסביר כי עובדיו ותיקים פרט לאחד שעבד אצלו מספר חודשים. את סירובו להעמיד מי מעובדיו לבדיקת פוליגרף הסביר בכך שנדרש לחתום על מסמך ממנו משתמע, שעליו לוותר על תביעתו אם יימצא בין עובדיו דובר שקר. אבי אשר אישר ברוב הגינותו כי הנתבעת הסכימה לוותר על חתימה על המסמך ובלבד שיסכים לבדיקה אך גם לכך סרב מחשש לפרשנויות משפטיות נגדו לאחר מכן (עמ' 38-39). סבורה אני שאין לזקוף לחובת אבי אשר את סירובו הנ"ל. אין בפוליסה תנאי המחייב להתלות תשלום תגמולי ביטוח בתוצאות בדיקת פוליגרף. ספק בעיני אם נכון לכלול בפוליסה תנאי כזה מלכתחילה, ולבטח לא לאחר שהתרחש מקרה ביטוח. כן יצוין, כי הפריצות נחקרו באופן יסודי על ידי השמאי זלינגר והחוקר שרף לא העלו ממצאים כנגד מי מהעובדים ולא הוגשה תלונה למשטרה נגד מי מהם. עתה אעבור לבחון האם מקורן של הפריצות בעבודה פנימית של אחד מעובדי התובעת. פריצה ראשונה - עבודה פנימית? 16. את סברתה בדבר עבודה פנימית בפריצה הראשונה מבססת הנתבעת על שתי טענות עיקריות: האחת - אופן הפריצה מצביע על עבודת הכנה וכניסה מתוך המחסן; והשנייה - בחלק מגלאי האזעקה במחסן בוצעה מניפולציה שהביאה להפסקת כושר הגילוי שלהם. המניפולציה בגלאי האזעקה 17. עובר לפריצה הראשונה או במהלכה, נטרלו הפורצים זוג גלאים שהיו מותקנים האחד בסמוך למדרגות החירום והשני בסמוך למיקום הסחורה שנגנבה, נטרול שבוצע לאחר ליפוף חוטי ההזנה הפנימיים ואשר הביא להפסקת כושר הגילוי שלהם. גלאי נוסף שהיה מותקן על גבי הקיר והיה מוסתר ברובו באמצעות סחורה, לא נוטרל. מספר שעות עובר לפריצה, בין השעות 20:49 - 20:57, התקבלו התרעות במוקד השומרים, שכללו קריאות מהגלאים שנמצאו מנוטרלים. מכך ניתן להסיק, כי נטרול הגלאים בוצע על ידי הפורצים באותו הערב. בעניין זה העידה בתיה לונדון (להלן - בתיה לונדון), ממחלקת התביעות בנתבעת, כי חבלה שכזו בגלאים יכולה הייתה להתבצע רק באמצעות עובד של התובעת, אשר הייתה לו גישה לגלאים עובר לפריצה ואשר ידע את מיקומם. למסקנה דומה הגיע השמאי זלינגר. 18. על המסקנה הנ"ל חלק השמאי יהודה הלפרין (להלן - השמאי הלפרין), מומחה לחיקור בתחום שחזור תהליכי פריצה, שהגיש חוות דעת מטעם התובעת (ת/44). כשנתבקש להתייחס לשאלת הניתוק של גלאי האזעקה, השיב: "במהלך אותן חדירות ניסו הפורצים לבצע מהלך הקרוי פריצת 'דבל', אך מורכבת יותר. הם חדרו למקום קודם לפריצה עצמה ופרקו במהלך אחת החדירות את מכסי הגלאים הללו וביצעו קצר על שניים מחוטי הגלאים מס' 3+6 של מערכת המחסן (גלאי גרם מדרגות אחוריות וגלאי קדמת מחסן)... "בפועל לא 'נותק' גלאי מס' 4 שהפורצים התגלו בו במהלך שתי החדירות, גלאי שנמצא מוסתר, נתון המעיד כאלף עדים כי אין מדובר בעבודה פנימית" (עמ' 12 לחוות הדעת). 19. להערכה זו של השמאי הלפרין נדרשה התייחסותו של שוקי חביב שטען, כי אין לו כל הסבר לכך שרק חלק מהגלאים נוטרלו: "ש. בדו"ח רואים שאתה מדבר על גילוי גלאים שלא נוטרלו, אתה מדבר בלשון רבים, למשל. ת. כן. ש. מה אתה מסיק מזה שלא נטרלו את הגלאים 1 ו- 4. ת. לא יכול להסיק מזה שום מסקנה. ש. לגבי מי שעשה את זה. ת. יש פה פעולה מקצועית, מישהו שמכיר מערכות אזעקה. לגבי היכרות של הפורצים של כל גלאי וגלאי אני מעריך שידעו איפה כל גלאי. אנחנו גם יודעים שלפני כן הייתה פריצה מקדימה. ש. למה לא נטרלו את שני הגלאים אם הם ידעו. ת. אין לי מושג." (עמ' 120). 20. לא שוכנעתי בטענת הנתבעת. אף שנראה כי הפורצים שנטרלו את הגלאים היו בקיאים במערכות אזעקה, אין ראשית ראיה לכך שדווקא אחד מעובדי התובעת הוא שביצע את המניפולציה או השתתף בביצועה. אדרבא - העובדה שנטרול הגלאים בוצע בפריצה מקדימה או במהלך הפריצה והגניבה ויתרה מכך, שהגלאי שהוסתר על ידי סחורה לא נוטרל, מעידה, כי הפורצים לא הכירו את מערכת הגילוי על בוריה. ניתן להניח שפורץ, המבצע עבודת הכנה שכזו, לא יסתפק בנטרול מקצת הגלאים, אלא אם לא ידע על קיומם של שאר הגלאים. כפי שהעיד אבי אשר, כל עובדיו ותיקים, פרט לעובד אחד שעבד אצלו מספר חודשים (עמ' 38-39); מכאן שעובדיו נחשפו למיקומם של גלאי האזעקה, בייחוד אם, כטענת הנתבעת, תכננו לפרוץ למבנה, ובוודאי שלא היו פוסחים על נטרול הגלאי המוסתר. אף סבי עזר, מומחה מחב' א' מערכות ביטחון (להלן - סבי עזר) שהעיד מטעם הנתבעת, הסכים בעדותו, כי: "ש.ת. עובד של בית העסק שנמצא שם באופן קבוע סביר להניח שיודע איפה נמצאים הגלאים" (עמ' 227). נראה לי, כי הכף נוטה יותר לכיוון מסקנתו של השמאי הלפרין אותה אני מעדיפה וקובעת, כי יד עובד בית העסק לא הייתה בפריצה הראשונה. פריצה מתוך המבנה או מחוצה לו? 21. לאחר הפריצה הראשונה דרך פתח החירום נמצא מנעול התלי שלם ואילו האוזנייה המעוגנת למשקוף, בתוכה אמורה הייתה לשונית הבריח להימצא, הייתה מוסטת הצדה. לטענת הנתבעת, הסטה כזו אפשרית רק מתוך המחסן, שכן חבטה מחוץ לפתח החירום הייתה עוקרת את האוזנייה או למצער משאירה סימני אלימות על פתח החירום ואלה לא נמצאו. כתמיכה בטענה מפנה הנתבעת לחוות דעת של השמאי זלינגר (נ/5) שבה ציין, כי: "על סמך הבדיקות המפורטות שערכנו על גבי פתח החירום דרכו בוצעו החדירה למקום והיציאה ממנו, לא הוצאנו מכלל אפשרות כי החבלה באוזנייה (אליה התחבר הבריח הפנימי), בוצעה מתוך בית העסק" (עמ' 8 לחוות הדעת, הדגש במקור - י.ה.). בחקירתו הנגדית לתובעת, כשעומת עם האפשרות שהפריצה בוצעה דווקא מבחוץ באמצעות מהלומה חזקה, השיב: "ש. אפשר בבעיטה חזקה ברגל. ת. בעיטה בכנף לדעתי לא יכולה לגרום לכך. ש. בעיטה באוזנייה. לא בכנף מבחוץ. ת. יכול להיות שבעיטה בזווית מסוימת באוזנייה גורמת. ש. יכול להיות שבעיטה מבחוץ כאשר הבריח נמצא מבפנים מפעילה לחץ. ת. אני לא מומחה לפיזיקה, אבל לדעתי בעיטה מבחוץ לא הייתה יכולה לגרום לאוזנייה לסטות ושיהיה בה רק שבר קטן מלמעלה. ש. על סמך מה אתה אומר את זה. ת. על סמך דעתי האישית לפי תמונת המצב כשביקרתי במצב. ש. מה הניסיון שלך בסוג כזה של בריחים ופריצות. ת. אין לי ניסיון של בריחים והתקנות. אבל מבחינה לוגית. אני נשאל על הלוגיקה שלי." (עמ' 49). למסקנה דומה הגיע יגאל שרף שחקר את העניין (עמ' 286-288 לפרוטוקול). על דעה זו חלק השמאי הלפרין. כאשר נשאל מאיזה כיוון נפרץ פתח החירום, השיב: "ת. ...המנעול נפרץ מבחוץ, הדלת נפרצה מהחלק החיצוני פנימה ועל כך יעיד סגר שסגר את הסדן של הבריח, רואים שהוא התכופף החוצה ופנימה, כלומר דחיפה של הדלת גרמה לאוזן להימשך החוצה ולברוח ימינה, רואים את זה בצילום ת/38ב בבירור. אם הייתי פורץ שמנסה לביים פריצה או עבודה פנימית, אזי לא הייתי פורץ את הדלת בצורה כזאת, אלא הייתי פורץ את המנעול, מנסה לכופף את הסדן, אבל כאן בוצעה דחיפה לעוגן של הלשון של הבריח, שכתוצאה מהדחיפה הלשון ברחה הצידה, ואם הייתי מבצע את המשיכה מבפנים היא הייתה נמשכת ישר ולא הצידה. רואים את זה בבירור בתמונה 38/ג" (עמ' 130). 22. הנחותיהם של המומחים לעניין זה הינן הנחות בעלמא, משלא ציינו כי ביצעו ניסוי שתוצאותיו הובילו למסקנה לה טענו. כן לא הוצגו הנחות פיסיקליות או מחקרים אמפיריים שיטו את הכף לטובת מסקנה כזו או אחרת. משכך, האפשרות שהדלת נפרצה מתוך המבנה קיימת לצד האפשרות שהדלת נפרצה מחוצה לו. ואולם, את השאלה בדבר פריצת הדלת יש לבחון לאור כלל הנסיבות. הוכח שהדלת היחידה שדרכה עברו הפורצים בפריצה הראשונה היא פתח החירום וכי החדר היחיד בו שהו הוא המחסן עצמו (שהגלאים בו היו היחידים שהתריעו). לאור זאת, גרסת הנתבעת אינה סבירה: שהרי אילו נפרץ פתח החירום מתוך המבנה, היה צורך בהימצאותו של אחד העובדים בתוך המחסן לאחר שעות הסגירה וטרם פריצת הדלת. אבי אשר העיד כי המחסנאי, יאיר דגן, היה האחרון שיצא מהמבנה בסביבות השעה 19:00 וכי אז דרך את האזעקה. עדותו של אבי אשר בעניין זה לא נסתרה ומדו"חות מוקד השומרים אכן עולה, כי הייתה דריכה של מערכת האזעקה בשעה 19:37. כן מלמדים הדו"חות, כי בשעה 20:49 נתקבלו קריאות מאזור המחסן, לרבות משני הגלאים שנוטרלו מאוחר יותר עובר לפריצה עצמה. לאחר קריאה זו הגיעו סיירי מוקד השומרים, סרקו היטב את המחסן, אך לא גילו דבר. בשעה 22:37 שוב התריעה מערכת האזעקה, נשלחו סיירים, סרקו ולא מצאו דבר. בשעה 00:12 נשמעה האזעקה בפעם השלישית, אז אירע מעשה הגניבה. לגרסת הנתבעת, אמור היה להימצא אדם בתוך המחסן שנטרל את הגלאים ואשר תנועותיו הן שהפעילו את מערכת האזעקה, וזאת למרות שסיירי מוקד השומרים, שהגיעו למקום, ביצעו סריקה ולא גילו איש או סימני חדירה. לפיכך אני קובעת, כי לא הוכח שהפריצה הראשונה בוצעה על ידי מי מעובדי התובעת וכי אין מדובר בעבודה פנימית. האם התרחש מקרה הביטוח 23. אקדים לדון בטענה אחרת של הנתבעת, לפיה בפריצה הראשונה כלל לא התרחש מקרה ביטוח כהגדרתו בפוליסה. קביעותיי בעניין זה תשמשנה בהמשך. בין שלל הטענות שהעלתה הנתבעת במטרה לפטור אותה מחבות על פי הפוליסה טענה, כי בפריצה הראשונה כלל לא התרחש "מקרה ביטוח", שכן לא הוכחה על ידי התובעת "חדירה למבנה בכוח ובאלימות המלווה בהשארת סימנים גלויים לכך", המהווה תנאי לחבות הנתבעת על פי סעיף 2(א) של פרק 3 לפוליסה. כזכור, הפריצה הראשונה בוצעה דרך פתח החירום. בתכוף לאחר מכן הגיעו למקום הסייר אבנר שווישה שנשלח על ידי מוקד השומרים (להלן - הסייר שווישה) ואבי אשר. בהודעתו לחוקר מטעם הנתבעת בתכוף לאחר האירוע מסר אבי אשר, כי מצא את אוזניית הבריח של פתח החירום כשהיא עקומה ומוסטת באופן שאיפשר את פתיחת הדלת, בעוד לשון הבריח נעולה במנעול התלי שנותר שלם. משום מה איש לא טרח אז לגבות עדות מהסייר שווישה, שהיה אחרון העדים בפרשה שלפנינו. ביום 1.6.03, דהיינו כעבור למעלה משלוש שנים מאז הפריצה הראשונה, העיד הסייר שווישה בבית המשפט, כי כאשר הגיע למקום האירוע מצא את דלת פתח החירום נעולה ואת הלשונית מוברחת בתוך האוזנייה, כשמנעול התלי חתוך ומוטל על המדרגות. כן הוסיף, כי בפתח החירום מבחוץ לא היו סימני אלימות. בעניין זה מעדיפה אני את גרסת אבי אשר. עד לעדותו של הסייר שווישה היו הצדדים חלוקים אך בשאלה אם כיפוף האוזנייה נעשה מתוך המחסן או מחוצה לו ולא עלתה טענה מצד כל מי שביקר במחסן לאחר האירוע, כי הדלת הייתה נעולה וכי נמצא במקום מנעול תלי שבור. חיזוק לגרסת אבי אשר ניתן למצוא בראיות האחרות של מי שפקד את המחסן בתכוף לאחר האירוע: דו"ח השמאי זלינגר, דו"ח המשטרה ודו"ח החוקר, שאין בהם ממצא בדבר "מנעול תלי חתוך" כלשון הסייר שווישה, אלא אוזנייה שנמצאה מוסטת כשהלשונית מחוצה לה. התוצאה המתבקשת היא, שהמנעול נמצא שלם כגרסת אבי אשר. בקשת הנתבעת להעדיף את עדות הסייר שווישה, שלטעמה הוא עד בלתי תלוי, איננה משכנעת, בשים לב לכך שהוא נשלח על ידי מוקד השומרים וניתן לומר עליו, כמו על אבי אשר, שגם הוא צד נוגע בדבר. הטענה כי לא הופעלו כוח ואלימות שגרמו לסטיית האוזנייה שכן לא נמצאו סימני כוח ואלימות מחוץ לפתח החירום, אינה שוללת דחיפת פתח החירום אגב הפעלת כוח ואלימות מבלי להותיר סימנים לכך בדלת. פתיחת הדלת מחוץ למבנה, העובדה שמדובר בדלת ברזל מסיבית ואופן כיפוף האוזנייה, מהווים, כמכלול, סימנים ברורים לכך שהופעלו כוח ואלימות לשם הפריצה למבנה. פריצה שנייה - עבודה פנימית? 24. לטענת הנתבעת, אף הפריצה השנייה הינה תוצר של עבודה פנימית. יגאל שרף, אשר מונה על ידי השמאי זלינגר לחקור את הפריצה, ציין, כי עקב ניתוח הממצאים באירוע הפריצה הראשון עלה חשד כבד לשיתוף פעולה פנימי בבית העסק על ידי עובדי התובעת, נתון שעשויה להיות לו השלכה אף ביחס לאירוע הפריצה השני. בהתייחס לסוג המלאי שנגנב וכן לסמיכות לאירוע הקודם הניח יגאל שרף, כי מדובר באותה כנופיית פורצים, שקיבלה מידע פנימי אודות שיפור ההגנות בסמוך לפתח החירום וביצעה את החדירה מבעד לפתח אחר. כשנדרשה בתיה לונדון להתייחס לטענת העבודה הפנימית בפריצה השנייה, השיבה: "ש. על סמך מה מועלית טענה לפי עבודה פנימית בפריצה השנייה. ת. א - בגלל סמיכות הזמנים בין שתי הפריצות. ב - כשהחוקר שלנו נפגש עם מנהל המבוטחת הוא התריע בפניו שקיים חשש כבד לפריצה נוספת, והמליץ בפניו על שורה של אמצעים שיכולם לסייע להקטין את הנזק הבא. שורה של המלצות, בין היתר הקמת דלת נוספת בכניסה לחדר המדרגות, זאת הדלת שמהווה פתח לחדר המדרגות שממנה נכנסו בסופו של דבר. הפריצה [השנייה - י.ה.] הייתה לפני שהמבוטח הספיק להתקין את הדלת הזו. אנחנו מניחים שאחד מהעובדים ידע על הכוונה ומיהר לבצע את הפריצה השנייה מאותו מקום לפני שהתקינו את הדלת השנייה" (עמ' 73). 25. נראה, כי חשד זה של יגאל שרף ובתיה לונדון מבוסס על הנחות והשערות יותר מאשר על עובדות קונקרטיות. אף השמאי זלינגר, משנשאל בעניין, השיב: "ש. תסכים איתי שלגבי הפריצה השנייה אין שום חשד לעבודה פנימית. נכון. ת. מבחינת הנתונים הספציפיים של הפריצה השנייה לא עולה בי איזשהו חשד לעבודה פנימית." (עמ' 53). לפיכך אני דוחה את הטענה שהפריצה השנייה היא תוצאה של עבודה פנימית. האם התובעת עמדה בתנאי המיגון; ואם התשובה היא שלילית - האם עמידה בתנאי המיגון הייתה מונעת את הנזק 26. כאמור, בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי בעת הפריצה הראשונה לא מולאו המיגונים הבאים: עובי המנעול בפתח החירום היה 10 מ"מ ולא 13 מ"מ (תנאי מיגון 2); הדלת לא ננעלה על-ידי מנעול תלי פנימי כנדרש (תנאי מיגון 5); מערכות האזעקה לא חוברו למוקד שמירה ברמה א' ולא היו מחוברות למוקד שמירה נוסף כולל הגנה על כל הפתחים על פי הפירוט בתנאי זה בפוליסה (תנאי מיגון 13); בעת הפריצה השנייה עדיין לא מולא המיגון בעניין מערכות האזעקה במובן שלא היה חיבור למוקד שמירה נוסף כלשהו. נדון בתנאי המיגון כסדרם: תנאי מיגון 2 27. אין חולק, כי לפי הפוליסה, עובי מנעול התלי אמור היה להיות 13 מ"מ. לטענת הנתבעת, בפועל היה עוביו 10 מ"מ בלבד. טענה זו מבססת הנתבעת על עדותו של יגאל שרף, שאמנם אמר: "בדקתי את המנעול ונדמה לי שזה עובי של 10 או 13 מ"מ" (עמ' 293), אולם לא יכול היה לקבוע ממצא חד משמעי בעניין. השמאי הלפרין טען, כי מדובר במנעול בעובי של 13 מ"מ, שאותו אמד לפי גודל החריר ביחס לתלי של המנעול (עמ' 129). המנעול עצמו לא הובא כראייה ואין בידי להכריע לגבי גודלו בפועל. אך נראה, כי איני נדרשת לשאלת עובי המנעול, שכן הנתבעת הודתה כי נדרש קשר סיבתי בין הפרת התנאי בפוליסה לבין אי מניעת הנזק, כעולה מעדותה של בתיה לונדון: "ש. אם היית באה למסקנה שאיזה מיגון כזה או אחר לא היו לו שום השלכות על הפריצה אז הייתם משלמים. ת. אם לא היה לו שום השלכות על הפריצה אז היינו משלמים" (עמ' 82). כפי שציינתי לעיל (סעיף 27), בעת הפריצה הראשונה נותר המנעול שלם כשהאוזנייה שאחזה בלשונית היא שהוסטה, באפשרה את פתיחת הדלת. לפיכך, עובי של 13 מ"מ לא היה מונע את פריצת פתח החירום. אף השמאי זלינגר הסכים, כי לעובי המנעול לא הייתה נפקות באירוע הראשון: "ש. למשל לעובי המנעול לה הייתה שום השפעה על הסיכון במקרה הראשון. ת. אני מסכים שלא הייתה שום השפעה" (עמ' 54). מכאן שהתובעת לא הפרה את תנאי מיגון 2. אולם, אף בהנחה הנוחה לנתבעת כי עובי המנעול היה 10 מ"מ לא הייתה לכך נפקות כלשהי בפריצה הראשונה. תנאי מיגון 5 28. טוענת הנתבעת, כי העובדה שהדלת לכיוון המעלית לא ננעלה על ידי מנעול תלי פנימי כמתחייב מתנאי מיגון מס' 5 בפוליסה, פוטרת אותה מתשלום תגמולי הביטוח לתובעת. לטענה זו של הנתבעת התייחס אבי אשר בעדותו בבית המשפט: "ש. אומרים גם שדלת הפח לכיוון המעלית מהחניה לא הייתה נעולה על ידי מנעול תלי, איך היא הייתה נעולה? ת. מדובר במבנה שנמצא מעל משטח חניה שבו קיים פתח שנאטם ברמפה שניתנת להפעלה מתוך המחסן לצורך העברת סחורה לתוך המחסן... אבל הפריצה לא הייתה מהדלת הזו" (עמ' 21-22). ואכן, עיון בתמונות ת/25 ות/26 מגלה באופן חד משמעי, כי דלת זו כלל לא נפרצה וכי אף לא נעשה ניסיון לפרוץ אותה. לפיכך, כלל לא ברורה טענת הנתבעת בהיבט זה, ונראה שטוב היה אלמלא הועלתה כלל. תנאי מיגון 13 29. כאמור טוענת הנתבעת, כי התובעת לא עמדה בתנאי מיגון 13 שבו נאמר: 1. מוצהר ומוסכם בזה כי במקום מותקנת מערכת אזעקה הכוללת גלאי נפח החולשים על כל שטחי העסק + 2 גלאי שבר אקוסטיים בחזית קומת הקרקע + צופר פנימי וחיצוני + סוללה נטענת + חיבור מערכת האזעקה קווית ואלחוטית למוקד ברמה א' המכסה את כל הפתחים הקיימים במקום המבוטח כמו כן במקום מותקנת מערכת אזעקה לגיבוי המגנה על המחסן במרתף באמצעות 5 גלאי נפח א.א. פסיביים המחוברים לרכזת נפרדת. מערכת האזעקה הנ"ל מחוברת למוקד שמירה נוסף וברמה א'. תנאי מוקדם לקיום כיסוי פריצה בפוליסה זו כי מתקן האזעקה המוזכר לעיל יוחזק במצב תקין וכשיר לפעולה במשך 24 שעות ביממה ומחובר כדרוש בשעות היות העסק סגור". דהיינו, לטענת הנתבעת, התובעת לא עמדה בתנאי של חיבור בית העסק לשני מוקדי שמירה נפרדים ברמה א'. 30. בדיון בטענה זו אשלב גם דיון בטענת הנתבעת בדבר הפרת חובת הגילוי, וכן אתייחס לשאלות דלהלן: א. האם מוקד השומרים הינה מוקד שמירה ברמה א'? ב. האם מערכת האזעקה שהותקנה במחסן הינה מסוג רמה א'? ג. האם התובעת קיימה את דרישת הפוליסה לחיבור לשני מוקדי שמירה כנדרש ע"י מנורה? ד. בהנחה שהתשובה על אחת מהשאלות הנ"ל שלילית, מה הנפקות לכך על אירועי הפריצה? אדון בשאלות אלו כסדרן. האם מוקד השומרים הינה מוקד שמירה ברמה א' 31. מעדויות הצדדים עולה, שהמונח "רמה א" אינו קיים רשמית משנת 1998 (ר' עדות יעקב סלע, בעמ' 258). עוד טען יעקב סלע, כי מונח זה מזוהה עם פריט 9.4 בחוק רישוי עסקים: "אנו עובדים לפי פריט 9.4 בחוק רישוי עסקים שכולם יודעים בענף שלנו שזה תואם מוקד רמה א'" (עמ' 258). בענין זה העיד רפ"ק מרדכי מרזין (להלן - רפ"ק מרזין), שבמועד הרלוונטי שימש אחראי על אישור מוקדי בקרה במטה הארצי, כי פריט 9.4 החליף את פריט 132א, שהיה בתוקף לפניו (עמ' 176). יוצא מכך, שחברת מוקד שמחזיקה ברישיון לפי פריט 9.4 או לפי פריט 132א, הינה מוקד שמירה ברמה א'. כן העיד רפ"ק מרזין, כי אישר את מוקד השומרים לרישוי. (ראה: רישיון לעסק לפי פריט 132א - מוצג ג/5; מכתב משנת 91' חתום על ידי רמי מור סגן ניצב ראש מדור אבטחה, שמציין כי מוקד השומרים הוא מוקד מורשה רמה א' לפי פריט 132א - מוצג ג/6; רישיון לצמיתות לפי פריט 9.4 שהוצא על ידי עיריית ת"א למוקד השומרים בשנת 1994 - מוצג ג/7; וכן מכתב ממשטרת ישראל מיום 11.12.87, המאשר כי מוקד השומרים אושר על ידי משטרת ישראל כמוקד ברמה א' - מוצג ג/11). לעניין הרישיון שמצוי בידי מוקד השומרים העיד אף השמאי הלפרין, כי מדובר ברישיון ברמה א': "ש.ת. למוקד אגודת השומרים יש רישיון רמה א'. כי ראיתי אותו. מר סלע הראה לי אותו. הוא הראה לי רישיון לצמיתות אם אני לא טועה, הוא ניתן להם לפני כ- 7-8 שנים אם אני לא טועה." (עמ' 144). העולה מן המקובץ הוא, שמוקד השומרים היה מוקד שמירה ברמה א' במועדים הרלוונטיים. האם מערכת האזעקה שהותקנה במחסן הינה מסוג רמה א' 32. כעולה מעדותו של יעקב סלע, בשנת 97' לבקשת מנורה התקינה מוקד השומרים במחסן מערכת אזעקה שאינה מסוג רמה א': "ש. מה סוכם שיותקן אצל מאגר ציוד. האם מישהו דיבר איתך על מערכת מסוג רמה א'. ת. לא זה גם לא מצוין בכתב ההזמנה. ש. האם מהבנתך מה שהותקן נחשב ל- 'מוקד רמה א'. ת. לא. משום שבהזמנה שנמצאת בבית המשפט אין הזמנה להזמנת מוקד דו כיווני רמה א' וזה גם לא הותקן. ולא הוזמן. ש. אני מבין שבשלב מסוים ביקשו ממך לשדרג את המערכת הזו במרתף של מאגר. מתי זה היה. ת. אחרי הפריצה הראשונה של ה- 2.3.00. ש. מה התבקשת להוסיף. ת. משדר אלחוטי וחייגן דו כיווני. ש. האם השדרוג הביא את המערכת להיות מערכת רמה א'. ת. הוספנו חייגן דו כיווני, ברגע שמוסיפים חייגן דו כיווני זה נקרא בשפתנו מוקד רמה א" (עמ' 245-246). דברים אלה של יעקב סלע לא נסתרו ועל פיהם אני קובעת, כי בפריצה הראשונה לא עמדה התובעת בתנאי מיגון 13 אך עמדה בו בפריצה השנייה, וזאת ככל שהדברים נוגעים להתקנת מערכת אזעקה מסוג רמה א'. האם לאי התקנת מערכת אזעקה מסוג רמה א' הייתה השלכה כלשהי על הפריצה הראשונה? 33. כפי שבואר לעיל בעדותו של יעקב סלע, תקשורת דו כיוונית של מערכת האזעקה היא שהופכת אותה למערכת מסוג רמה א', כעולה גם מעדותו של שוקי חביב, מומחה לאזעקות: "בתקשורת דו כיוונית חברת המוקד מחויבת לבדוק אחת ל-24 שעות האם יחידת הקצה שבבית העסק היא היחידה שמוציאה את החיוגים למוקד, האם היא פעילה וחיה" (עמ' 95). ברם, בדו"ח שלאחר הפריצה הראשונה לא ציין שוקי חביב שאין מדובר במוקד רמה א', ולשאלת הנפקות של קיום מוקד כזה במחסן, השיב: "ש. נניח שאגודת השומרים הייתה צריכה להיות מוקד רמה א', באירוע הראשון ובאירוע השני. נניח. האם משהו בהתנהלות שאתה רואה דרך הדו"ח שלך קובע שאם הם היו מוקד רמה א' התוצאה הייתה שונה. ת. לא. פשוט אין הבדל בין המקרה הזה למקרה הזה, סוף השתלשלות האירועים היה נשאר אותו דבר. זה לא היה משנה את סיום האירוע אם המוקד היה רמה א' או לא" (עמ' 115-116). אף רפ"ק מרזין קבע, כי משהגיעה לחברת המוקד התראה של מערכת האזעקה, שוב אין כל נפקות לשאלת התקן: "ש. הגיעה לחברת המוקד קריאת אות אזעקה, המוקדנית שלחה סייר. האם לשאלת תקן כזה או אחר מבחינת הציוד והפריטים יש עניין אם הסייר הגיע בזמן. ת. אם הקריאה הגיעה כלומר הכול תקין." (עמ' 176) אין חולק, כי גלאי האזעקה במחסן גילו את הפורצים ושלחו התראה על כך למוקד השומרים, וזה שיגר סיור למקום. מכאן, שאפילו הותקנה אז מערכת אזעקה מסוג רמה א', לא היה בכך כדי לשנות את תוצאות הפריצה אלא אם הסיירים השתהו בהגעתם, סוגיה שעליה אעמוד בהמשך. לפיכך אני קובעת, כי העובדה שלא הותקנה במחסן מערכת אזעקה מסוג רמה א' במועד הפריצה הראשונה, אין בה כדי לפטור את הנתבעת מלשלם את תגמולי הביטוח לתובעת. האם התובעת קיימה את דרישת הפוליסה לחיבור לשני מוקדי שמירה כדרישת מנורה? 34. בדיון בשאלות אלה אתייחס גם לטענה שהעלתה הנתבעת בדבר הפרת חובת הגילוי. בהקשר זה נשמעו עדויות שתפורטנה להלן: עדות הסוכן דר 35. בחקירתו הראשית טען הסוכן דר, כי בסוף שנת 96' קיבל מסמך מחב' מנורה שבו נאמר: "בעקבות גל הפריצות בענף, תותקן מערכת אזעקה לגיבוי שתגן על המחסן במרתף באמצעות 5 גלאי נפח א.א. פסיביים שיחוברו לרכזת נפרדת. מערכת האזעקה הנ"ל תחובר למוקד שמירה נוסף ברמה א'" (ת/3). על כך הגיב אבי אשר: "אם חב' הביטוח סבורה שכך יש לעשות שתעשה זאת על חשבונה. אני לא מוכן בכל מקרה שהנ"ל יהיה תנאי כלשהוא לקיום הפוליסה" (ת4). לאחר דין ודברים הסכימה מנורה ואף דאגה להתקנת המיגונים תחת פיקוחה. התובעת שילמה עבור ההתקנה וזוכתה בהנחה בפרמיה. הסוכן דר הסיק מכך, שמבחינת מנורה עמדה התובעת בדרישות הפוליסה. פוליסת הביטוח חודשה שנה אחר שנה על ידי מנורה ללא הסתייגות. מאוחר יותר, בשנת 99', לבקשת אבי אשר, מצא הסוכן דר הצעת ביטוח זולה יותר אצל הנתבעת. הסוכן דר מילא הצעת ביטוח מקוצרת על טופס של הנתבעת, לה צירף את הפוליסה שבה בוטחה התובעת במנורה, מבלי שנתבקש לעשות בדיקות כלשהן בבית העסק עם תחילת הביטוח. גם לאחר שנה, כאשר ביקשה התובעת להכפיל את סכום הכיסוי הביטוחי, לא ביקשה הנתבעת לשלוח סוקר לבית העסק או לבדוק את המיגונים באופן כלשהו. עדות אבי אשר 36. אבי אשר מסר גרסה דומה לזו של הסוכן דר. לדבריו, בראשית שנת 1997 הותקנו על ידי מוקד השומרים מיגונים במחסן בהנחייתו של אורי כהן, נציג נושא מיגונים במנורה. זה ערך ביקור ואישר את ביצוע העבודה לשביעות רצונה של מנורה. באותו מועד אבי אשר לא היה מצוי בנושא מערכות אזעקה, ולהבנתו הדרישה להתחבר למוקד שמירה נוסף לא חייבה חיבור למוקד שמירה אחר. מאחר שהפוליסה של מנורה הועתקה על ידי הנתבעת, הבין שאופן הביצוע של הפוליסה על ידי התובעת היה תקין בעיני הנתבעת, ולכן לא הניח שנדרשו שינויים או תוספות. מכל מקום, לא היה לו כל עניין להפר תנאי זה, שכן ממילא שילם בנפרד עבור המנוי הנוסף ובאותה מדה היה יכול לשלם למוקד אחר. יתרה מכך, לאחר הפריצה הראשונה דרשה הנתבעת תוספות מיגון שונות ושוקי חביב, שנשלח מטעמה, בדק ואישר את יישום הדרישות. גם אז, איש מהנתבעת לא העלה בפני התובעת כל טענה בנוגע למוקד שמירה נוסף. עדות יעקב סלע 37. בעדותו אישר יעקב סלע (מנהל מוקד השומרים), את דבריהם של אבי אשר ושל הסוכן דר בנוגע להתקנת מערכות המיגון בתובעת: "ש. בשנת 97 פנו אליכם. ת. פנו אלינו מחברת מנורה, סוקר הגנות ראשי של חברת מנורה, בחור בשם אורי כהן, קבענו פגישה במאגר [במשרד התובעת - י.ה.] ואז הראה לי את הדרישה של חברת הביטוח איך למגן את המחסן הספציפי של התובעת. ש. פנו אליך חזרה ואישרו לך. ת. אישרו לי את ביצוע העבודה" (עמ' 245). עדות השמאי זלינגר 38. כשנשאל השמאי זלינגר האם לאחר הפריצה הראשונה אמר לאבי אשר, כי יש הכרח להתחבר לשני מוקדים של שתי חברות שמירה שונות, השיב: "ש. הוא שילם עבור שני מוקדים אבל לאותה חברה. האם אתה או מישהו אחר אמר לו שאתה צריך להתחבר למוקד אחר. ת. אמרתי לאבי אשר שבפוליסה קיימת התנאה לחיבור לשני מוקדים. ש. האם אמרת לאבי: שני מוקדים, שתי חברות שמירה. ת. במילים האלה לא אמרתי. ש. אז באיזה מילים אמרת לו. ת. ראיתי את ההתנאה בפוליסה שמדברת על חיבור למוקד נוסף, שוחחתי עם אבי ואמרתי לו שבפועל הוא מחובר למוקד אחד. ש. האם מזה הוא צריך להבין שאת המוקד הנוסף הוא צריך לחבר לחברה נוספת. ת. אבי אמר לי שבעצם הוא לא יודע מה כתוב בפוליסה, הוא יודע שבזמנו הוא ביצע את כל המיגונים שהוא נדרש לבצע." (עמ' 54). עדות בתיה לונדון 39. כשנשאלה בתיה לונדון מי הסביר לתובעת מהם המיגונים הנדרשים ממנה, וכן שהיא צריכה להתחבר לשתי חברות מוקד שונות, השיבה: "ת. לא אני הייתי צריכה להסביר לו, הוא בא אליי ואמר לי: יש לי חיבור לשני מוקדים. על סמך תעשי לי פוליסה. הוא יצר לי מצג שיש לו שני מוקדים, אז אני צריכה להסביר לו? על סמך זה עשיתי לו את הביטוח" (עמ' 78). וכשנשאלה האם ומתי ידעה הנתבעת כי התובעת מחוברת בשני מנויים לאותו מוקד שמירה, ענתה: "ש. אחרי הפריצה הראשונה אליהו [הנתבעת י.ה.] יודעת שהוא מחובר לחברת מוקד אחת, באמצעות שליחיה. ת. אליהו לא יודעת שהוא מחובר למוקד שמירה אחד בלבד. ש. מתי קיבלת את הדו"ח של א' מערכות ביטחון. ת. קיבלתי את המידע שהוא מחובר למוקד שמירה אחד עם קבלת הדו"ח הסופי של השמאי שאז הוא מתריע על כך שהוא מחובר למוקד שמירה אחד. ש. הדו"ח של א' מערכות ביטחון הוא מיום 5.3.00. .... ש. כתוב בסעיף 5 [לדו"ח של א' מערכות ביטחון - י.ה.] למשל, רואים שיש שתי מערכות אזעקה, כתוב פעמיים מערכות, וכתוב "בחברת המוקד". קשה להבין שלא מדובר בחברת מוקד אחת. ת. היום אני יודעת שמדובר בחברת מוקד אחת. ש. אם יש אי בהירות לגבי הדו"ח הזה, כך אני מבין ממך, איך את מצפה שהמבוטח ידע מה עליו להתקין אחרי המקרה הראשון. ת. מבוטח שהצהיר שיש לו שני מוקדים אמור לדעת מה זה" (עמ' 78-79) ... ש. אני מפנה לתוספת 2 לפוליסה. ת/16 א' [תוספת המיגונים שדרשה הנתבעת מהתובעת לאחר הפריצה הראשונה - י.ה.]. בעמ' הראשון סעיף ב' כתוב: "בחברת המוקד יבוצע מעקב יומיומי". את לא חושבת שמזה הוא יטעה לחשוב שמדובר בחברת מוקד אחת, כי אם יש שתי חברות אז שתי החברות צריכות לעקוב אחרי סגירה. וזה אחרי הפריצה הראשונה. את מסכימה איתי שיש אפשרות שמבוטח, הפשוט, לא איש ביטוח, וגם אם הוא איש ביטוח יבין שיש שתי מערכות אזעקה ודי בחברת מוקד אחת. ת. אם המבוטח לוקח רק את המכתב, ואתה מנתק את זה מכל הרקע, אז אתה צודק." (עמ' 81) עדות אלי אליהו 40. אלי אליהו היה מנהל המחלקה האלמנטרית בנתבעת במועדים הרלוונטיים (להלן - אלי אליהו) שקיבל אישית את הטיפול בביטוח בית העסק בעקבות פניית הסוכן דר. בחקירתו הראשית העיד, כי כאשר מבקש סוכן להעביר מבוטח מחברה אחרת לנתבעת, רואה זאת הנתבעת כהמשך הביטוח ומעבירה את הפוליסה על כל הכלול בה, לרבות התוספות, באותם התנאים בדיוק ומבלי לשלוח סוקר. כשנשאל מדוע, אפילו לאחר שהתבקש על ידי התובעת להגדיל את סכום הביטוח פי שניים וחצי, לא שלח סוקר, השיב: "ת. ככה החלטתי. שיקול הדעת שלי שאני לא חייב לפרט אותו, כי מה שאני למדתי 30-40 שנה, אתה לא מצפה שאומר לך את זה בשעה... אני יודע שאם רוצים להוציא מהעסק יותר מ-1.5 מיליון צריכים להביא בולדוזרים, זה מסובך וקשה, צריכים לעבוד לילה שלם כדי להוציא פרטים של 3 מיליון... זה מתוך ניסיון העבודה שלי מתוך 30-40 שנה. אני מקצוען. ש. יש קריטריונים מקצועיים. ת. אין. הקריטריון שלי בראש." (עמ' 193) (הדגש שלי - י"ה). והדברים מדברים בעד עצמם - על מדת החשיבות שייחסה הנתבעת למוקד שמירה נוסף. אלי אליהו לא חלק על כך, שבסעיף 5(א)(1) להודעה המוקדמת של השמאי זלינגר (נ/14א) מיום 8.3 נכתב: "התקשורת לחברת המוקד תהיה דו כיוונית" בלשון יחיד ולא בלשון רבים, וכן כי באותה הודעה נכתב בעמ' 2 בסעיף 1: "מותקנת במקום מערכת אזעקה המחוברת למוקד שמירה מורשה ('אגודת השומרים')". אולם כשנשאל מדוע, חרף זאת, לא ציינה הנתבעת בתוספת לדרישות המיגון (ת/16) שהוצאה לתובעת לאחר הפריצה הראשונה, כי היא אינה ממלאה את תנאי המיגון, השיב: "ת. אני לא נכנס לזה אם היה שני מוקדים או מוקד או אזעקה או גלאי, אלא שנכון ליום ההודעה לא ידעתי ולא נאמר מה לא היה בסדר באותו רגע בעסק. לא היה לי שום מידע על שום דבר. לא ספציפית רק על המוקד, לא בחשתי בפוליסה לראות אם הוא עמד או לא עמד כי זה לא מתפקידי, מחלקת התביעות היו צריכים לראות אם הוא עמד בתנאים הבסיסיים. נכון ליום הוצאת התוספת לא ידעתי אם המבוטח עמד בתנאי הפוליסה כן או לא. ש. הבקשה לשני מוקדים די חריגה. ת. כן. ש. אז זה צריך לקפוץ לך לעיניים. באו אליך מיוחד ולא דרך הסוכן. ת. לא זכרתי כמה מוקדים, התנהגתי כאן בצורה מאוד ברורה, בסיסית, קיבלתי, הוצאתי, טיפלתי ועשיתי מה שצריך לעשות בחיי שגרה, לא נכנסתי לתנאים נוספים למה וכמה." (עמ' 200). כן העיד אלי אליהו לגבי אופי המידע שהיה ברשותו עת ערך את הפוליסה של התובעת: "ש. פרט לרשימות שבמנורה ולהצעה המקוצרת האם היה לפניך מסמך אחר שיש לו קשר לנושא הביטוח באותו שלב. ת. למה אתה מכוון את דבריך. ש. סקר סיכונים של מנורה היה לך בתיק. ת. לא היה לי. ש. אישור כלשהו על התקנת דרישות המיגון של מנורה היה לך. ת. לא היה לי. ש. שאלה ששאלת מישהו ותשובה שקיבלת ממנו ביחס לשאלה האם הדרישות התמלאו והתקיימו מונחת לפניך. ת. לא" (עמ' 207) עדות סבי עזר 41. לעניין פרשנות הדרישה "מוקד שמירה נוסף" העיד סבי עזר, מומחה הנתבעת, כלהלן: "ש. אני מבקש שוב שתעיין בפוליסה של הנתבעת ת/9. תעיין ותאמר לי האם אתה מוצא את חיבור המילים 'חברות מוקד'. ת. לא. אבל נוסף. רשום מחוברת למוקד שמירה נוסף. ש. אבל המילה לא כתובה כאן. ת. נכון. כתוב מחוברת למוקד שמירה נוסף. ש. אין שום רמז לחברת מוקד נוספת. ת. המילים שאתה מדבר עליהן כרגע לא מופיעות. ש. המונח מוקד שמירה, מהו. ת. זה טעות, זה לא מנוסח נכון. צריך להיות חברת מוקד או מוקד מורשה על פי חוק. ש. מוקד שמירה זה עמום. ת. אמרתי קודם שזה עמום. זה לא כתוב בשפה שאני הייתי כותב את זה" (עמ' 228) 42. בסוגיה זו של המוקדים אני מקבלת את טענת התובעת כי את הפוליסה על תניותיה יש לפרש בהתאם לשני קווים מנחים בפסיקה: הראשון, כי המבוטח יזכה להגנה יתרה בהיותו הצד החלש לעסקת הביטוח; והשני, כי במקרה של ספק יש לפרש מסמך נגד המנסח, כעולה מע"א 4819/92 כרמי עוזי נ' ישר מנשה פ"ד מט(2) 749, 763-764: "...אחד מן הקווים המנחים בפרשנות של חוזי ביטוח הוא הגנה על הצד החלש בעיסקה... הפסיקה הכירה זה מכבר בפער ביחסי הכוחות שבין הצדדים לחוזה ביטוח וביטאה לא אחת הכרה זו בפרשנות שהחמירה עם החברה המבטחת על מנת להגן על זכויותיו של הלקוח. במובן זה, עקרון ה-CAVEAT EMPTOR פינה מקומו לגישה המקפידה יותר עם הצד החזק לעסקה. ... (ג) עקרון פרשנות נוסף שיש לשוב ולהזכיר בהקשר זה הוא הכלל לפיו יש לפרש מסמך, במקרה של ספק, נגד המנסח" בענייננו, הנתבעת היא שניסחה את הפוליסה ולפיכך, אם ניתנת הפוליסה (או סעיף מסעיפיה) למספר פירושים סבירים, יש לקיים את הפירוש המיטיב עם התובעת. להלן אצטט שוב את החלקים הרלוונטיים מסעיף 13 לפרק 4 בפוליסה, בו מופיעה דרישת החיבור לשני מוקדים: "מערכת אזעקה הכוללת גלאי נפח החולשים על כל שטחי העסק... + חיבור מערכת האזעקה קווית ואלחוטית למוקד ברמה א'... מערכת האזעקה הנ"ל מחוברת למוקד שמירה נוסף וברמה א'". אכן, כעדות סבי עזר, מדובר בניסוח עמום שלא מופיעה בו כל דרישה לחברת מוקד נוספת. לפיכך מקובלת עלי טענתו של אבי אשר, כי בדרישה למוקד נוסף לא מצא חובה להתקשר עם חברת מוקד נוספת למוקד השומרים. מה גם שלטענת אבי אשר, אותה אישר יעקב סלע, כבר בשנת 1997 הותקנו המיגונים בהתאם לדרישת מנורה, בפיקוחה ולשביעות רצונה. וכפי שעולה מעדותם של בתיה לונדון ואלי אליהו, הנתבעת אימצה את הפוליסה שבין התובעת למנורה כלשונה ומבלי לשלוח סוקר עם תחילת הביטוח או בכל שלב אחר. משעשתה כן הנתבעת, הרי שהיא קיבלה מכללא את הפרשנות שנתנו הצדדים לפוליסה, קרי התובעת ומנורה, לדרישות המיגון שבה. עוד מסתבר, שגם לאחר הפריצה הראשונה ועובר לפריצה השנייה, לא העלתה הנתבעת כל טענה בדבר היעדרו של חיבור לחברת שמירה נוספת, זאת חרף המשתמע מכלל הדו"חות שהוצאו עבור הנתבעת על ידי אנשים מטעמה. הנחיותיו של השמאי זלינגר לאבי אשר בעניין זה היו עמומות לא פחות מנוסח התנאי שבפוליסה, ואף מהן לא ניתן היה להבין שנדרש חיבור לשתי חברות שונות. יתרה מכך התברר, כי גם בחיבור של שתי מערכות לאותה חברת מוקד ישנה תועלת בפועל, כעולה מעדותו של המומחה הלפרין: "ש. מרכז הבקרה הזה שהוספתי, האם הוא תורם מבחינת היעילות בגילוי או רק במה שאמרת עד עכשיו. ת. הוא עשוי לתרום ליעילות נוספת בגילוי במקביל לגילוי של המערכת הראשונה. ש. קודם לכן כאשר היה לי מרכז בקרה אחד הייתי מחובר למוקד X והמשכתי גם כשאמרו לי להוסיף מרכז בקרה מס' 2 חיברתי אותו לאותו מוקד. איזה תועלת צמחה לי מזה. ת. ראשית, במוקד יש כמה וכמה פרמטרים, אם זה באותו מוקד, אז המוקד אינו עמדה אחת אלא שתיים, הערנות של המוקדניות במוקד יותר גדולה, יש כפל באירועים, האירועים מתקבלים אצל זאת ואצל זאת ויש מסכת של קיבולת קריאה כאן וקריאה שם, זה חשוב לבירור." (עמ' 148) לפיכך נראה לי, שהתובעת נהגה כמבוטחת סבירה בתפיסתה את המונח "מוקד שמירה נוסף" וכי החיבור לשתי מערכות אצל מוקד השומרים נעשה בתום לב ותוך הבנה שבכך ממלאה היא את התנאי. ראיה נוספת לכך שאין מדובר בניסיון של התובעת להתחמק מקיום הפוליסה מצוי בכך, שהתובעת שילמה תשלום נוסף עבור החיבור למנוי הנוסף, וכי אילו ידעה שבכך מפרה היא את תנאי הפוליסה, הייתה לבטח משלמת את דמי המנוי השני לחברת מוקד אחרת. מעבר לדרוש אציין, כי בנסיבות המקרה דנן, כלל לא הוכחה עליונותה של מערכת המחוברת לשתי חברות שונות, על פני חיבורם של שני מנויים לחברת מוקד אחת. מומחה הנתבעת סבי עזר טען בעדותו בבית המשפט, כי בהתחשב בתנאי הפוליסה, הרי שלא הייתה משמעות רבה לעניין החיבור לשתי חברות מוקד שונות: "ש. האם נכון שאביזרי המיגון, הגילוי של מערכת האזעקה במחסן בלבד היו אמורים להיות מחוברים לרכזת של המערכת המשנית. בלבד. ת. לפי מה שכתוב כאן [בפוליסה - י.ה.], נכון. ש. ולכן זה לא משנה בכלל אם היו שתי חברות מוקד או חברת מוקד בודדת כאשר פרצו למחסן בלי לעבור במשרדים. ת. אם יש רק מערכת מוקד אחת שמגינה על המחסנים רק מוקד אחד יפעל." (עמ' 225) 43. לאור האמור לעיל, אני דוחה את סירובה של הנתבעת לשלם את תגמולי הביטוח לתובעת בעילה שהתובעת לא עמדה בתנאי מיגון 13. בכך אף נענית בשלילה השאלה, האם הפרה התובעת חובת הגילוי כלפי הנתבעת. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לפקפק בעדותו של אבי אשר, כי האמין שהמיגון הנדרש בוצע לשביעות רצונה של מנורה. אין טענה ולא הוכח כי אבי אשר או מי מטעמו היו מעורבים בקביעת מיגון כלשהו או בהכנת המפרט לביצוע העבודה או שהיו להם הכישורים לבדוק אם העבודה בוצעה כהלכה. כאמור, התובעת פעלה בתום לב וכמבוטחת סבירה ואין לנתבעת להלין אלא על עצמה. הנזק 44. נזקיה של התובעת, שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים, נקבעו כלהלן: א. סך 376,972₪ בגין המלאי שנגנב בפריצה הראשונה; ב. סך 552,314₪ בגין המלאי שנגנב בפריצה השנייה; ג. סך 2,055₪ עלות שירותי שמירה למשך חמישה ימים; ד. סך 2,410₪ עלות דלת הפלדלת; ה. סך 1,000₪ עלות תיקון הדלת לאחר הפריצה. 45. לגבי הנזקים בס"'ק 48(א-ב) שלעיל טוענת התובעת, כי בחדשה את המלאי, נאלצה לשלם סכום גבוה מהסכום אותו שילמה במקור, שכן ביום 1.4.00 עלה מחיר הסחורה. בשל כך, על הנתבעת לשפותה בסכום שהוציאה על מנת לרכוש סחורה בכמות שנגנבה ממנה, שכן מטרתו של ביטוח היא להשיב את מצב המבוטח לקדמותו. בתמיכה לטענתה צירפה התובעת חוות דעת של רואה החשבון יעקב שטיינמץ (להלן - שטיינמץ), שבה ציין, כי ביום 1.4.00 חלה העלאת מחירים בחברת HP, המספקת ציוד לתובעת, דבר שחייב את התובעת לחדש את המלאי לפי המחירים המעודכנים והגבוהים יותר. ואולם, באותה חוות דעת ממש כתב שטיינמץ: "5... ג. HP מעניקה לחברה את הזכות לרכוש בחודש שבו ניתנה הודעת ההעלאה מלאי במחיר הישן בהיקף כמותי שלא יעלה על הכמות הממוצעת, מוכפלת ב- 2.2 ובניכוי הכמות שנרכשה בחודש שקדם לחודש ההעלאה... יושם לב כי למעשה מדובר בתוסף של 20% על הכמות החודשית ה'רגילה' המשקפת את קניות החברה מ- HP. ד. במקרה שלנו ניתן מכתב ההעלאה בחודש אפריל 2000, כך שהחברה הייתה זכאית בחודש אפריל לרכוש במחיר הישן מלאי בהיקף המחושב על בסיס כמות הרכישות הממוצעת בחודשים 9.99 עד פברואר 2000 כשהיא מוכפלת ב- 2.2 וממנה מופחתת כמות הרכישות שביצעה החברה במרץ". התובעת לא סיפקה כל הוכחה לכך שאכן רכשה מלאי בתאריך המאוחר לפריצות, כמו גם שהיה זה במחיר גבוה יותר מזה ששילמה כשרכשה את הסחורה במקור. יתרה מכך -מחוות דעתו של שטיינמץ עולה בבירור, כי חרף העלאת המחירים, איפשרה חברת HP לתובעת לרכוש בחודש אפריל 2000 סחורה במחיר "הישן" בהיקף ממוצע של ששת החודשים הקודמים למרץ 2000, בתוספת 20% על כמות ממוצעת זו. בנסיבות אלה אינני רואה מקום לחייב את הנתבעת בתשלום נוסף כלשהו בגין העלאת מחירי הסחורה על ידי חברת HP. 46. עוד טוענת התובעת, כי תגמולי הביטוח שלהם הייתה זכאית לא היו שנויים במחלוקת וכי חרף כך הנתבעת סירבה לשלמם. בשל כך, לטענתה, יש לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, שכך מורה: "28א. ריבית מיוחדת [תיקון: תשמ"ח] מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לענין זה, "ביטוחים אישיים" - ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות". אינני מקבלת טענה זו של התובעת. הגם שדחיתי את טענותיה של הנתבעת, ומכאן את סירובה לשלם את תגמולי הביטוח, איני מוצאת כי הטעם שהעלתה לסירוב היה בלתי סביר, ולא אוכל לומר שהנתבעת נהגה שלא בתום לב או שניהלה את המשפט בצורה בלתי הוגנת או בלתי ראויה. הצדדים השלישיים 1 ו-2 - הסוכן דר 47. הנתבעת טענה, כי הסוכן דר צריך היה לידע אותה, שהתובעת אינה מחוברת למוקד שמירה נוסף ברמה א'. טענה זו של הנתבעת נדחית לאור קביעתי בשאלה של חיבור התובעת לשני מוקדים שונים. כאמור, דחיתי את טענת הנתבעת, שלפיה התובעת לא קיימה דרישה זו ממספר סיבות עיקריות: ראשית, ניסוחו של הסעיף הרלוונטי בפוליסה היה עמום וניתן להבינו כפי שהבינה אותו התובעת; שנית, משבחרה הנתבעת לאמץ את הפוליסה של מנורה ככתבה וכלשונה ומבלי לשלוח סוקר, אינה יכולה כעת להלין כי התובעת כשלה בהבנת הסעיף; שלישית, הנתבעת נמנעה מלציין לאחר הפריצה הראשונה, כי התובעת אינה ממלאה את תנאי הסעיף, חרף שהדבר עלה מדו"חות הנתבעת; ורביעית, משום שבנסיבות העניין לא הוכחה עליונותה של מערכת המחוברת לשתי חברות שונות, על פני המערכת שהייתה קיימת בפועל בתובעת. והיא הנותנת לגבי הסוכן דר, שאף הוא רשאי היה להבין את הדרישה למוקד נוסף כפי שהבינה אותה התובעת. אף הסוכן דר היה רשאי להניח, כי משבחרה הנתבעת לאמץ את הפוליסה של מנורה כמות שהיא, מסכימה היא למיגונים שלהם הסכימה מנורה, גם אם היה זה לאחר דין ודברים בין התובעת למנורה. אף הוא אינו חייב בשל מחדל הנתבעת להתריע לאחר הפריצה הראשונה, כי התובעת אינה מקיימת את תנאי המיגון כפי שפירשה אותו הנתבעת. 48. בנוסף, בהודעת הנתבעת לסוכן דר (שם בסעיף 3.7) נטען כי : "... עליהם [על הסוכן דר - י.ה.] לפצותה [את הנתבעת - י.ה.] בגין הנזקים שגרמו לה ברשלנותם ו/או בהפרת חובותיהם הנ"ל...". טענה זו מחייבת קשר סיבתי בין העוולה לנזק ועל כך אין מחלוקת. ואולם כפי שנקבע לעיל - במקרה דנן חיבור לשתי חברות שונות לא היה עדיף על פני חיבור בשני מנויים לאותה חברה. לפיכך, אפילו הפר הסוכן דר את חובותיו כלפי הנתבעת (וכאמור, קביעתי היא שלא הפר), הרי שמכל מקום, במעשיו ובמחדליו לא גרם לנתבעת נזק. הצד השלישי 3 - מוקד השומרים 49. הוכח כי חב' מוקד השומרים מחזיקה ברישיון מוקד רמה א' וכי היא מספקת שירותי מוקד ברמה א'. כן קבעתי, כי טרם הפריצה הראשונה לא סיפקה לתובעת שירותי מוקד ברמה א' שכן לא נתבקשה לעשות כן. מכאן שבהיבט זה מוקד השומרים לא הטעה את התובעת, לא את מנורה ולא את הנתבעת, וטענה זו של הנתבעת נדחית. 50. באשר למועד ההגעה של סיירי מוקד השומרים: אם הסיירים אכן לא פעלו במהירות הנדרשת או לא ביצעו את הפעולות הנדרשות, תקום לתובעת זכות תביעה נגד מוקד השומרים, ומכאן זכות תחלוף לנתבעת כנגד מוקד השומרים. זכות זו של הנתבעת קמה מכוח סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, המורה: "תחלוף הייתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם". הוראה דומה מצויה גם בסעיף 13 לפוליסה. זכות התחלוף תקום לנתבעת בהתאם למערכת היחסים ולתניות שבין התובעת לצד השלישי (ור' גם ע"א 32/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ישראל קרמר ובנו פ"ד מא(2) 603, 608). 51. ומכאן לבחינת מערכת היחסים שבין התובעת למוקד השומרים (להלן בפרק זה - הצדדים). בסעיף 4 להסכם ההתקשרות שבין הצדדים מיום 1.12.96 (ג/1, להלן - ההסכם) נאמר: "עם קליטת אות האזעקה במוקד, תגרום החברה לכך שניידת שלה תישלח למבנה ותגיע במהירות סבירה, תבדוק את סיבת הפעלת המערכת ותדווח, במידת הצורך, ללקוח. במקרה של פריצה, ניסיון פריצה, גניבה גלויה או פגיעה גלויה אחרת ברכושו של המנוי תינתן, במידת האפשר, הודעה מתאימה גם למשטרה". ובסעיף 15(א) להסכם נאמר: "הלקוח מודע לכך כי התקנת המערכת, אם הותקנה על ידי החברה, ו/או שירותי החברה אינם באים להעניק לו חיובי ביטוח או חיובי שמירה". מכאן, שהגם שמוקד השומרים לא סיפקה לתובעת שירותי ביטוח או שמירה, הרי שהיא התחייבה מיד עם קליטת אות האזעקה לשלוח ניידת סיור לתובעת שתגיע במהירות סבירה. לפיכך, אם מוקד השומרים הפרה חובותיה ועקב כך גרמה נזק לתובעת, תקום לתובעת (ומכוח זאת אף לנתבעת) זכות שיפוי כלפיה. הפריצה הראשונה 52. תחילה יש לבחון את מהירות הגעתם של סיירי מוקד השומרים לתובעת, האם הייתה זו סבירה כמתחייב בהסכם. ולאחר מכן את עדויותיהם של יעקב סלע, אבי אשר והסייר שווישה. שני דוחות של מוקד השומרים מזמן הפריצה הראשונה הוגשו כראיה: הדו"ח הממוחשב (צורף לת/44, להלן - הדו"ח הממוחשב) והדו"ח הידני שערכה המוקדנית בכתב ידה (נ/3, להלן - הדו"ח הידני). הדו"ח הממוחשב מורכב ממספר עמודות, אשר חלקן מוזנות אוטומטית עם קרות האירועים (כגון הפעלת מערכת האזעקה, מועד תחילתה וסיומה) ואילו חלקן מוזנות באופן ידני ועצמאי על ידי המוקדנית (כמו שליחת הסייר, שעת ההודעה לו ושעת הגעתו, הזעקת הבעלים למקום וכד'). מהדו"ח הממוחשב עולים הנתונים הבאים: בשעה 00:12 הופעלה האזעקה במחסן ובו בזמן נשלח סייר למקום האירוע; בשעה 00:22 נתקבלה אות רגיעה ממערכת האזעקה במחסן שמשמעה, כי באותה עת כבר לא שהו הפורצים באזור הגילוי של המערכת; בין לבין הודע לאבי אשר, ובשעה 00:23 הגיעו הסיירים למקום האירוע. ברם, מהדו"ח הידני עולה מערכת נתונים שונה: בשעה 00:12 נתקבלה הקריאה במוקד; ורק בשעה 1:00 הגיע הסייר לתובעת. 53. כשנדרש יעקב סלע לספק הסבר לסתירה זו שבין שני המסמכים, השיב: "הגעת הסייר זו שגיאה. היא [המוקדנית - י.ה.] מתכוונת להגעת הבעלים [אבי אשר - י.ה.] למקום" (עמ' 249). ... "בנ/3 כתוב הגעת סייר ב- 1:00 בלילה, אני אומר שזה שגיאת מוקדנית שהתכוונה בהגעת סייר להגעת בעלים" (עמ' 251). עדותו של יעקב סלע הינה בגדר הערכה בלבד, שכן הוא לא שהה במוקד בזמן האירוע. המוקדנית שהייתה במשמרת לא הוזמנה להעיד בנימוק שלא אותרה על ידי מוקד השומרים חרף ניסיונות שעשה, לטענתו, לאתרה. 54. בהודעתו של אבי אשר לחוקר מחברת "סקיי חקירות" (נ/2), זמן קצר לאחר האירוע, טען אבי אשר את הדברים הבאים: סמוך לשעה 00:50 התקשרה אליו מוקדנית מוקד השומרים, והודיעה לו כי האזעקה בבית העסק מתריעה וכי עליו להגיע לשם. אבי אשר הגיע למקום תוך מספר דקות (בסביבות השעה 1:00) אולם אז גילה, כי הסיירים טרם הגיעו ולכן התקשר למוקד השומרים. המוקדנית הסבירה כי הסיירים נפנו לטפל בקריאת אזעקה אחרת וכי מיד יגיעו אליו, ואכן הסיירים הגיעו תוך זמן קצר לאחר מכן. כשנחקר אבי אשר בבית המשפט בעניין זה, השיב: "ש. כשהגעת למקום, לא היו במקום הסיירים של המוקד, התקשרת למוקד ואמרו לך שהם עוד מעט יגיעו, הם הגיעו לאחר מספר דקות. ת. אני לא זוכר... אם נתתי עדות לפני שנה וחצי אני מאמין שאמרתי מה שאמרתי אז, היום לא עשיתי שיעורי בית, לא התכוננתי, הגעתי למטרה להגיד מה שאני זוכר, כרגע אני לא זוכר" (עמ' 34). "...היום אני לא זוכר, אם זה כתוב ככה אז זה ככה, האירוע אז היה טרי יותר" (עמ' 35). עדותו של אבי אשר הייתה סדורה ועקבית והוא הותיר בי רושם של דובר אמת. הודעתו לחוקר ניתנה בסמוך לאירוע הפריצה ובה הוא מתאר באופן ברור וחד משמעי את השתלשלות האירועים לפיה אני קובעת ללא היסוס כי הסייר הגיע אחריו. 55. בעדותו של הסייר שווישה בבית המשפט טען הלה, כי אסף אותו רכב של מוקד השומרים בשעה 23:45 וכי התחיל את משמרתו בשעה 00:00. סמוך לשעה 00:05 - 00:10 נשלחו הוא והסייר שנהג ברכב למקום האירוע. כשהגיעו, ביצעו השניים סריקה סביב בית העסק ומשלא איתרו דבר, ביקשו מהמוקדנית שתזעיק את הבעלים למקום. כ-20-25 דקות מאוחר יותר הגיע אבי אשר למקום וביחד נכנסו השלושה לבצע בדיקה במחסן. כשנשאל כיצד ייתכן שאבי אשר טען כי הוא זה שהמתין לסיירים, ענה הסייר שווישה: "זה לא יכול להיות, כנראה הוא טועה" (עמ' 320). ואולם, בחקירתו הנגדית של הסייר שווישה שמענו גרסה שונה והיא, שלאחר שנאסף ברכב נסע במשך כ-12 דקות לכיוון קניון רמת גן, שם אמורים היו הוא והנהג להתחיל את משמרתם. לאחר המתנה של מספר דקות בקניון, קיבלו את הקריאה להגיע למקום האירוע. מגרסה אחרת שהשמיע עולה, כי השניים כלל לא המתינו בקניון, אלא: "ת. היינו סמוך לנקודה. סמוך לנקודה יש בית מאפה, שם היינו. הנקודה עצמה יושבת בתוך הקניון. יש נקודה מסומנת בקניון. יש בית מאפה ליד הנקודה, מול הנקודה עצמה, שם היינו. ... ש. מה עשיתם. ת. הזמנו לאכול, פיצה, סמבוסק, כל אחד הזמין מה שהוא רצה. בדרך כלל אני אוהב לאכול אותו קר, אבל השני חימם אותו... קיבלנו קריאה. חיכינו עד שהאוכל יצא אלינו עוד דקה שתיים ונסענו לקריאה" (עמ' 325-326). לטענת הסייר שווישה, הוא והסייר שנהג ברכב הגיעו למקום האירוע לפני אבי אשר, וכי מרגע שעזבו את בית המאפה עד להגעתם למקום האירוע חלפו 7 דקות. 56. בהקשר לשאלה מי הגיע ראשון אני מעדיפה את גרסתו המהימנה של אבי אשר שנחקר זמן מועט ביותר לאחר הפריצה ומסר גרסה סדורה ועקבית, שאף עולה בקנה אחד עם הרשום בדו"ח הידני. לפיכך אני קובעת, כי סיירי מוקד השומרים הגיעו למקום האירוע בסביבות השעה 1:00. מדובר בזמן הגעה של כחמישים דקות. על פניו, ובהתחשב בשעת הלילה המאוחרת שבה התנועה דלילה יחסית, ובאין עדות כי חל עיכוב בלתי צפוי בדרך מסיבה כלשהי, מדובר בזמן הגעה בלתי סביר. לטענת מוקד השומרים, אפילו ייקבע שהסיירים הגיעו תוך זמן בלתי סביר, אין קשר סיבתי בין התרשלותם לבין הנזק שנגרם. כעת אפנה לבחון שאלה זו. האם ישנו קשר סיבתי בין התרשלות מוקד השומרים לבין הנזק שנגרם הפריצה הראשונה 57. מדוחות מוקד השומרים ומעדות הסייר שווישה עולים השעות והנתונים דלהלן: 00:12 - אזעקה במחסן ושליחת הסיירים (לפי הדו"ח הממוחשב); 00:12 - 00:13 או 00:14 - המתנת הסיירים דקה או שתיים בבית המאפה (עדות שווישה); 00:13 או 00:14 - 00:20 או לכל המאוחר 00:23 (הגעת הסיירים לפי הדו"ח הממוחשב) - הגעת הסיירים לאחר כ-7 דקות למקום האירוע (עדות שווישה); 00:22 - יציאת הפורצים מתחום הגילוי במחסן (הדו"ח הממוחשב); משך העמסת הסחורה הגנובה ושעת הימלטות הפורצים אינם ידועים. מוקד השומרים מבקש להיבנות מעדותו של הסייר שווישה בדבר מועדי הגעת הסיירים. מוכנה אני להניח לטובת מוקד השומרים, כי דרכם של הסיירים למקום האירוע ארכה 10 דקות; כי העיכוב במאפיה נמשך דקה אחת בלבד; וכי הפורצים נעלמו מהשטח כליל עם יציאתם מתחום הגילוי במחסן. מנתונים אלה מתקבלים הזמנים דלהלן: 00:12 - אזעקה במחסן ושיגור הסיירים; 00:12 - 00:13 - עיכוב הסיירים במאפייה; 00:13 - 00:23 - הגעת הסיירים; 00:22 - הפורצים כבר נמלטו. 58. לכאורה, מדובר בעיכוב של דקה עד להגעת הסיירים למקום האירוע שבו ניתן היה ללכוד את הפורצים. כל שנדרש מהסיירים היה לעשות ככל יכולתם להגיע במהירות המירבית במסגרת הסמכויות והכלים שעמדו לרשותם, וזאת לא עשו. לפיכך, אין לדחות את טענת הנתבעת בדבר קיום קשר סיבתי בין התרשלות הסיירים לנזקים שנגרמו בפריצה הראשונה. עם זאת, אין גם להתעלם מן האפשרות שאפילו עשו הסיירים ככל יכולתם ואפילו הגיעו בזמן, הנזק לא היה נמנע או שהיה נמנע רק בחלקו. הסיכוי למנוע את הנזק לו הגיעו הסיירים בזמן, והסיכוי שגם הגעתם בזמן לא הייתה מונעת את הנזק - שווים. במצב עניינים זה סבורה אני, כי נכון לחייב את מוקד השומרים ב-50% מהנזק שנגרם לתובעת. הפריצה השנייה 59. מן הדו"ח הממוחשב של מוקד השומרים (צורף לג/2[1]) עולים השעות והנתונים דלהלן: 23:11 - קריאת אזעקה בתובעת, שליחת סייר ודיווח לאבי אשר ולמשטרה; 23:23 - הודעת רגיעה בתובעת (יציאת הפורצים מתחום הגילוי); 23:25 - הגעת סייר; 00:51 - הגעת המשטרה למקום וביצוע סריקה פנימית. 60. אולם, מגרסתו של אבי אשר עולה תמונה אחרת לגמרי (ר' עדותו בבית המשפט בעמ' 37; הודעתו לחוקר הנתבעת נ/3; ודו"ח השמאי הלפרין ת/44): 00:40 - הודעה טלפונית ליעל אשר, אשתו של אבי אשר, על פריצה לתובעת. יעל אשר מעבירה את ההודעה לאבי אשר; 1:00 - הגעת אבי אשר לבית העסק. 61. מעדויות המומחים עולה, כי משזוהתה פריצה, מוזעק הבעלים באופן מיידי. מוקדנית מוקד השומרים שעבדה באותה משמרת והסייר שהגיע למקום האירוע לא העידו בבית המשפט. הסבריו של יעקב סלע לפער הזמנים בין הנתון בדו"ח הממוחשב לגרסתו של אבי אשר נשענים על הערכות והשערות, והיו כשלעצמם דחוקים למדי ("לא הצלחנו לאתר אותו, איתרנו את אשתו", עמ' 252). 62. אף כאן אני מעדיפה את גרסתו של אבי אשר ממנה עולה, כי סיירי מוקד השומרים הגיעו באיחור רב. זמן ההודעה המאוחר לרעייתו של אבי אשר, חרף הידיעה הברורה שאירעה פריצה וחרף הנוהל הברור להזעיק את הבעלים משנתגלתה פריצה, בצירוף אי ההתאמה שבין הכתוב בדו"ח מוקד השומרים לעדויות אבי אשר, מלמדים כי רשומות מוקד השומרים אינן משקפות נכונה את שאירע באותה עת. 63. ולפיכך - העובדה שסיירי מוקד השומרים והמוקדנית לא העידו פועלת לחובת מוקד השומרים, בהיותם היחידים שיכלו לשפוך אור על הסתירה שבין הדו"ח הממוחשב לגרסתו של אבי אשר. אף כאן נראה, כי מוקד השומרים לא עמד בחובתו לעשות ככל יכולתו להגיע במהירות המירבית. גם כאן, אילו הסיירים היו מגיעים בזמן יתכן שהיו מצליחים למנוע את הנזק. מסקנה זו מובילה לתוצאה שקבעתי לגבי הפריצה הראשונה, דהיינו חיוב מוקד השומרים ב-50% מנזק התובעת. תקרת האחריות - האם תנאי מקפח? 64. חב' מוקד השומרים טוענת, כי לפי סעיף 15(ב) להסכם שבינו ובין התובעת: "תקרת הפיצוי לה יהיה זכאי הלקוח לא תעלה בכל מקרה על דמי השירות החודשיים כשהם מוכפלים ב-60 (ששים) כאשר דמי השירות החודשיים לצורך סעיף זה יהיה ממוצע דמי השירות ששולמו אמורים להשתלם בשלושת החודשים האחרונים שקדמו לאירוע שבגינו יהא הלקוח זכאי לתשלום הפיצוי". לפיכך, גם בהנחה שבית המשפט יקבע כי הוא אחראי לנזק, אין לחייב אותה מעבר לתקרה הנ"ל. 65. לטענת הנתבעת, ההסכם שבין הצדדים (התובעת למוקד השומרים) הנו חוזה אחיד וכי תנאי 15(ב) הוא תנאי מקפח שדינו להתבטל, והתוצאה היא שעל מוקד השומרים לשאת במלוא סכום השיפוי שתיאלץ הנתבעת לשלם לתובעת. 66. לא מצאתי ממש בטענה זו של הנתבעת ודינה להידחות. בת"א (י-ם) 7,8/86 גילמור נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' פס"מ תש"ן (חלק שני) 45 ובהחלטה בתיק הנ"ל מיום 20.10.91, דן בית המשפט לחוזים אחידים בהגבלת האחריות הנזיקית (לנזקי רכוש בלבד) של חברת מוקד וקבע אותה לשישים פעמים דמי המנוי החודשיים. לפיכך אין מקום להכביר במילים בסוגיה זו, ורק אסכם ואומר, שאפילו ההסכם שבין הצדדים לא אושר בבית הדין לחוזים אחידים, הרי שניתן להקיש לענייננו מפס"ד גילמור. כן לא ראיתי טעם לסטות מהאמור בפסק דין זה ולפיכך, אין דינו של תנאי 15(ב) להסכם להתבטל. לסיכום 67. ביחסים שבין התובעת לנתבעת אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 376,972₪ בגין הפריצה הראשונה וסך 552,314₪ בגין הפריצה השנייה, לאחר ניכוי סכום ההשתתפות העצמית שעל התובעת לשאת בו בהתאם לפוליסה, בעבור כל אחת מהפריצות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום האירוע. כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: סך 2,055₪ בגין עלות שירותי שמירה למשך חמישה ימים; סך 2,410₪ בגין עלות דלת הפלדלת; סך 1,000₪ בגין עלות תיקון הדלת לאחר הפריצה, הכול בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביצועו של כל תשלום. כל החישובים ייערכו נכון למועד פסק הדין. על הסכום שיתקבל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 18% בצירוף מע"מ כחוק וכן הוצאות המשפט. כל הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל. 68. ביחסים שבין הנתבעת למוקד השומרים אני מחייבת את מוקד השומרים לשלם לנתבעת סכום השווה ל- 60 פעמים של דמי השירות החודשיים אותם שילמה התובעת למוקד השומרים, על פי ממוצע דמי השירות בשלושת החודשים האחרונים טרם קרות הפריצות (להלן - הסכום הקובע). את הסכום הקובע יש להכפיל בשניים, שכן מדובר בשני אירועי פריצה נפרדים, ולהוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל אירוע ועד למועד פסק הדין (להלן - הסכום הכולל). כמו כן אני מחייבת את מוקד השומרים לשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 18% מהסכום הכולל בצירוף מע"מ כחוק וכן הוצאות משפט בסך 750₪. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל. ביטוח פריצה / גניבהפריצה