ביום 29.10.94 ארעה שריפה בבניין בו נמצא מפעל התובעת. לטענת התובעת, כתוצאה מהאש, החום, העשן, הפיח ופעולות הכיבוי, נגרמו נזקים כבדים לרכוש, ובין היתר, לתכולת מפעל התובעת לרבות למלאי ולציוד האלקטרוני. להלן פסק דין בנושא ביטוח שריפה של בניין: פסק דין זוהי תביעה של חברת אלמו הנע מבוקר בע"מ (להלן: "אלמו" או "התובעת"), כנגד המבטחת, הנתבעת 1 (להלן: "הפניקס") וכנגד נתבעת 2 (להלן: "מרכוס"), חברת שמאות אשר מונתה ע"י הפניקס, להערכת נזקי השריפה אשר ארעה בבנין בו נמצא מפעל התובעת. עפ"י הגדרת מהות התביעה, התביעה הינה ביטוחית, חוזית ונזיקית. יחד עם זה, עיון בכתב התביעה מעיד כי התביעה כנגד הפניקס מבוססת אך ורק על פוליסות הביטוח ואילו התביעה כנגד מרכוס מבוססת על עילה של רשלנות (ס' 16 ו- 17 לכתב התביעה) ועל עילה של גרם הפרת חוזה (ס' 19-20 לכתב התביעה). רק במסגרת פרק ה' לכתב התביעה שעניינו בקשה לפיצול סעדים טוענת התובעת כי בגין הפרת החוזה ע"י הפניקס יגיעו לתובעת פיצויים מאחר ואלה טרם התגבשו, ולאור תנאי הכיסוי הביטוחי מוגשת במקביל לכתב התביעה בקשה לפיצול סעדים לגבי הסעדים שטרם נתגבשו. אשר על כן ניתן לקבוע כי עילת התביעה בכתב התביעה כנגד הפניקס היא אך ורק על בסיס פוליסות הביטוח ולא על בסיס עילות תביעה חוזיות ו/או נזיקיות. העובדות בתמצית: 1. התובעת הינה חברה פרטית בע"מ העוסקת בייצור ושיווק של מגברי הספק חשמליים למנועי סרבו חשמליים אלקטרוניים (סעיף 1 לכתב התביעה). מפעל התובעת השתרע על שטח מושכר של כ-1,500 מ"ר בקומה 3 של מבנה בשטח כולל של 6,000 מ"ר, הנמצא ברחוב סגולה 34 בפתח תקווה. מפעל התובעת שכן בקומה העליונה במבנה, כאשר במבנה מרתף ושלוש קומות מעל פני הקרקע. 2. ביום 29.10.94 ארעה שריפה בבניין בו נמצא מפעל התובעת (להלן: "השריפה"). לטענת התובעת, כתוצאה מהאש, החום, העשן, הפיח ופעולות הכיבוי, נגרמו נזקים כבדים לרכוש, ובין היתר, לתכולת מפעל התובעת לרבות למלאי ולציוד האלקטרוני. 3. הנתבעת מס' 1, הפניקס, הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה את התובעת, במועד השריפה, במסגרת פוליסה לביטוח אש ואובדן רווחים (נספח א' לכתב התביעה) ופוליסה לביטוח ציוד אלקטרוני (נספח ב' לכתב התביעה). 4. הפניקס יודעה בדבר השריפה, ומינתה את נתבעת מס' 2, מרכוס (להלן גם: "השמאים") להערכת נזקי השריפה. יונה מרכוס, אחד משני מנהליה של מרכוס באותה עת (להלן: "יונה"), הגיע למקום כבר ביום השריפה. פעולות חברות ההנצלה 5. ביום 30.10.94 ביקרו במפעל התובעת נציגי חברת "אקולין שיקום נזקים (1994) בע"מ (להלן: "אקולין") ונציגי חברת "שריט טכנולוגיות בע"מ" (להלן: "שריט") (ר' סעיפים 97 ו- 144 לתצהיר מר חיים מונהייט, מנכ"ל התובעת - להלן : "מונהייט"). החברות אקולין ושריט (להלן: "חברות ההנצלה") נקראו ע"י מרכוס בעקבות הכרות מוקדמת ועבודה משותפת. לטענת מר יונה מרכוס, הבאתן נעשתה בתיאום עם התובעת ובהסכמתה (ר' עמ' 1110 לפרוטוקול). על חברת אקולין הוטלה משימת הנצלת מלאי הרכיבים של התובעת, בעוד על חברת שריט הוטלה משימת הנצלת מכונות התובעת. לטענת התובעת, התברר בדיעבד כי פעולות ההנצלה של המלאי והמכונות כשלו בעיקרן ונגרמו בעטיין נזקים נוספים שהתבטאו בהשבתה של מכונות, קווי ייצור ופגיעה ברכיבי מלאי (ר' סעיף 7 לכתב התביעה). מכונות 6. ביום 31.10.94 העבירה אלמו לשמאים הצעה בכתב יד לגבי מכונותיה לפיה, בין היתר, תוזמן מכונת MYDATA (להלן: "MD") חדשה, כאשר "עלות המכונה + ההובלה וההתקנה יכוסו ע"י חברת הביטוח, בהשתתפות של 20% ע"י אלמו". (ר' נספח 5 לתצהיר יונה). 7. יונה אישר הבאת MD חדשה כמוצע ע"י אלמו, ובאמצע נובמבר הגיעה מכונה זו והתובעת החלה לעשות בה שימוש (ר' סעיף 105 לתצהיר מונהייט, סעיף 17 לסיכומי הנתבעות). מאחר ואלמו ביקשה את הבאת מכונת המיידטה החדשה כדי לחזור לייצור מהיר, נזקפה עלות המכונה, מעבר לעלות תיקון המיידטה הישנה, לפוליסת אובדן הרווחים כהוצאת תפעול מוגדלת שמטרתה הקטנת הצמצום במחזור (ר' עדות יונה בעמ' 1294 לפרוטוקול). 8. לאחר הנצלתן (או לאחר נסיון הנצלתן הכושל, כך לטענת התובעת), הושבו למפעל התובעת שלוש המכונות אשר היו ברשותה: מכונת ה PETER JORDAN (להלן: "PJ"), מכונת ה MD (הישנה), ומכונת הלחמת הגל (ר' סעיף 17 לסיכומי הנתבעות, סעיף 59 לסיכומי התובעת). אתר חלופי 9. בעקבות השריפה הוחלט על הריסת חלקו הצפוני של הבניין, הכולל, בין היתר, כ- 750 מ"ר בהם שכן אגף הייצור של התובעת. אגף המשרדים של התובעת, אשר שכן באגפו הדרומי של המבנה, נותר על כנו. מחמת הריסת מחצית הבניין בו שכנו אגף הייצור של התובעת, איתרה התובעת אתר חלופי ברחוב גיסין 64 בפתח תקווה, וביום 10.11.94 חתמה על חוזה שכירות לפיו שכרה שם שתי קומות (להלן: "המושכר החדש", בהבדל מ"המושכר הישן", אשר בסגולה). 10. במשך כ- 10 חודשים פעלה אלמו כשהייצור מתנהל במושכר החדש ואגף המשרדים והלוגיסטיקה נותרו במושכר הישן. במהלך אותה תקופה של 10 חודשים החזיקה התובעת בשתי הקומות במושכר החדש, כאשר באחת פעל הייצור ובשניה בוצעה בניה על מנת להתאימה לצרכי התובעת (ר' עמ' 196 לתצהיר מונהייט). 11. ביום 3.11.94 מינתה התובעת את עו"ד משה קפלנסקי לשמש כבא כוחה (ר' עדות מונהייט בעמ' 26 לפרוטוקול, סעיף 14 לסיכומי הנתבעות). מאותו שלב החלה התכתבות ענפה בין הצדדים באשר לנזקים השונים אשר נגרמו לתובעת בגין השריפה, לרבות בגין פעולות ההנצלה, הכיסוי הביטוחי בגינם, ואופן הפעולה הראוי על מנת להקטין את הנזק. 12. ביום 8.11.94 שילמה הפניקס לתובעת, עפ"י המלצת השמאים בדו"ח המוקדם מיום 3.11.94, מקדמה בסך 300,000$. מלאי 13. בפגישה משותפת מיום 11.12.94 סוכם כי ימונה מומחה לאלקטרוניקה לבחינת המלאי. בעקבות הפגישה מונה ד"ר ערן וייס (להלן: "וייס") אשר לטענת הנתבעות גיבש נוהל בדיקה בשיתוף עם אלמו. (סעיף 153 לתצהיר מונהייט, סעיף 18 לסיכומי הנתבעות, ר' גם נספח 20 לתצהיר יונה) בהמשך למינוי ולגיבוש נוהל הבדיקה, נערכו בדיקות למלאי במעבדת רוד (ROOD) אשר באנגליה. 14. עפ"י המוסכם בפגישה מיום 11.12.94, שילמה הפניקס לאלמו סכום נוסף של 200,000$, בהתאם להמלצת השמאים בדוח ביניים מס' 2 (סעיף 33,34 לתצהיר קליינר, סעיף 19 לסיכומי הנתבעות, סעיף 60 לסיכומי התובעת). 15. ביום 17.7.95 הגישה התובעת את התביעה נשוא פסק דין זה כנגד הנתבעות. על פי כתב התביעה, עד למועד הגשתה שילמה הפניקס לתובעת תגמולי ביטוח בשווה-ערך ל- 540,000$. על פי חוות דעת יונה (אשר לא הוכחשה או נסתרה בהקשר זה), שולמו לתובעת מקדמות ע"ס 545,820$. סכום התביעה, בניכוי הסכומים ששולמו עד הגשתה, הועמד על סך של 10,462,132 ₪, שווה ל-3,538,090$. 16. הנתבעות הגישו הודעות צד ג' כנגד צדדים נוספים אשר חלקם הגישו מצידם הודעות צד ד'. ביום 15.3.00 הוחלט כי הדיון בתיק יפוצל באופן שקודם תידון התובענה בין התובע לנתבעות ורק לאחר מכן תידונה הודעות צד ג' וד'. אי לכך, פסק דין זה עניינו התביעה בין התובע לנתבעות בלבד. דיון 17. בכתב התביעה פורסת התובעת את ראשי הנזק אשר, לטענתה, נגרמו לה, תוך הפניה לסעיפי הפוליסות אשר ברשותה. כך מציינת התובעת כי נזקיה מפורטים "בזיקה לתנאי הפוליסה הרלבנטים, לכל פריט בהתאם למוסכם בפוליסה" וכי "פוליסת האש ואובדן הרווחים מעניקה לתובעת כיסוי ביטוחי מקיף למיגוון הנזקים שנגרמו" (סעיף 11 לכתב התביעה). נוסף על כך, מפרטת התובעת בתביעתה עילות נזיקיות וחוזיות כנגד מרכוס. התובעת טוענת כי השמאים התרשלו כלפיה במעשיהם ובמחדליהם, ובין היתר, במינוי ובהפעלת מומחים ובבחינת נזקים והערכתם, כי השמאים דרשו מהתובעת דרישות מלאכותיות להמצאת תיעוד, עיכבו תחתם את חוות הדעת שנערכו על ידם וגרמו להפרת חוזה הביטוח ע"י הפניקס. עוד טוענת התובעת כי השמאים הורו לתובעת לשכור את שירותי חברות ההנצלה שביצעו פעולות בלתי מקצועיות ובלתי מיומנות, ובכך גרמו לתובעת נזקים כבדים באובדן שעות עבודה ובהגדלה של הוצאות ייצור, וכי השמאים נהגו מנהג בעלים ברכוש התובעת, תוך שאינם בוחלים בגרימת נתק בין התובעת לבין הפניקס (סעיפים 16-19 לכתב התביעה). 18. במסגרת הדיון לא הופחתו סכומים אשר שולמו ע"י הנתבעות בכל ראש נזק. סכומי המקדמות אשר שולמו ע"י הנתבעות בסך 545,820$ יופחתו, כמכלול, מסך סכומי זכאותה של התובעת, כפי שייקבעו. נזק למלאי 19. לטענת התובעת נגרם נזק למלאי אשר היה ברשותה ערב השריפה (סעיף 13.1 לכתב התביעה). לטענת הנתבעות לעומת זאת, המלאי, למעט מלאי בערך של 10,824$, הונצל בהצלחה ולא ניזוק (סעיף 58 לסיכומי הנתבעות). 20. המסקנה אליה הגעתי היא כי התובעת לא הוכיחה ראש נזק זה. 21. מונהייט הודה כי התובעת עשתה שימוש במלאי הרכיבים לשם ייצור. כך, העיד מונהייט, כי חלק גדול מרכיבי המלאי היה שמיש וכי בפועל השתמש ברכיבי המלאי שהיו אז, לשם ייצור (ר' עמ' 44-45 לפרוטוקול ור' גם עמ' 46, 55 לפרוטוקול). מלבד שווי רכיבים זניח, העיד מונהייט, נעשה שימוש בכל הרכיבים (ר' עמ' 96-97 לפרוטוקול). מונהייט העיד כי השמאים אילצו אותו להשתמש במלאי בכך שלא נתנו לו פתרון למלאי (עמ' 45 לפרוטוקול). מאידך, העיד מונהייט, כי ההחלטה לצרוך את הרכיבים טרם קבלת תוצאות מעבדת רוד היתה של התובעת, עקב צורך מסחרי (עמ' 94 לפרוטוקול), וכי הברירה האחרת היתה לסגור את החברה (עמ' 55 לפרוטוקול). מונהייט גם הודה כי אמר לשמאים כי אין לתובעת זמן להמתין למלאי חדש (עמ' 69 לפרוטוקול, שורות 6-10). מכל מקום, יהא אשר יהא הטעם לשימוש במלאי, אין חולק כי נעשה שימוש במלאי. התובעת גם לא הוכיחה כי אף שנעשה שימוש במלאי, המלאי היה פסול ופגום, או כי השימוש במלאי הסב או עתיד להסב לה נזק (ועל כך יפורט בהמשך). לפיכך, העובדה לפיה עשתה התובעת שימוש ברכיבים לצרכי ייצור שוללת את טענתה לנזק למלאי. אי לכך לא הוכיחה התובעת נזק במלאי המחייב את הנתבעות, או מי מהן, לפצותה בגין נזק זה. 22. לטענת התובעת תוצאות בדיקת מעבדת רוד הראו כי המלאי היה פסול לשימוש. לטענת התובעת, רמת האיכות הרצויה אשר נקבעה בחוו"ד וייס (1%) ואשר, בהסתמך עליה, נותחו תוצאות מעבדת רוד הינה שגויה ובגדר "היתממות מיקצועית" (סעיף 35 לסיכומי התובעת). על מנת לתמוך את טענתה זו מפנה התובעת אל טבלאות ה MILITARY STANDART (ת/16, להלן: "המיל") לפיהן רמת האיכות של 1% אינה הרמה היחידה האפשרית, וכן מפנה היא לעדותו של מונהייט לפיה רמת האמינות המקובלת אצל המעבדות ואצל יצרני המוליכים למחצה, כדוגמת סימנס ופיליפס, היא 0.1% (ר' סעיף 35 לסיכומי הנתבעות וכן עדות מונהייט בעמ' 135, 231 לפרוטוקול). בהקשר זה העיד וייס, המומחה מטעם הנתבעות, כי ה-1% עליו הסתמך התבסס על שקלול טבלאות המיל אשר שימשו לו כ"רפרנס", כי "אחוז אחד בתחום שלנו זה אחוז מאד מאד פרו תקלתי" (עמ' 899, 905, 962, 981 לפרוטוקול), וכי 5% הם אחוזי כשלון מקובלים בניסוי מהסוג שנערך, מאחר ומאמצים את הרכיבים הרבה מעבר ליכולתם הטכנולוגית (עמ' 917-918 לפרוטוקול). עוד העיד וייס כי לא ניתן להשליך מרמת האיכות של סימנס לענייננו מאחר ומדובר ביצרנית, והאחוז שיוחס לסימנס נכון לייצור סדרתי (עמ' 906-907 לפרוטוקול). בניסויים מהסוג שעשה וייס בעניין התובעת, לעומת זאת, רמת האיכות של סימנס היא 10%-30% (עמ' 906 לפרוטוקול). לא מצאתי להעדיף את עדותו של מונהייט על פני עדותו של וייס, המומחה מטעם הנתבעות, ולא מצאתי כי הסבריו ועדותו של וייס בהקשר זה נסתרו. לפיכך לא הוכיחה התובעת ברמת ההוכחה הנדרשת כי רמת האיכות של 1% הינה שגויה או "מיתממת" כנטען. 23. עוד טוענת התובעת, בהתאם לטבלת המיל, כי מלאי התובעת היה פסול (סעיף 49 לסיכומים). התובעת לא העידה מומחה, או עד אחר, על מנת לתמוך בטענתה זו והיא מסתמכת על הפניה לטבלאות המיל בלבד. התובעת גם לא סתרה את עדותו של וייס לפיה המיל אינו רלוונטי לענייננו, ושימש עבורו כ"רפרנס" בלבד (עמ' 886, 902-903 לפרוטוקול). לפיכך גם דין טענה זו להידחות. 24. בהתייחס לבדיקות עצמן, אשר נעשו במעבדת רוד, מעלה התובעת תמיהות וטענות רבות. כך "תוהה" התובעת, האם אכן בוצעו כל הבדיקות הנדרשות לגבי רכיבים שעברו שריפה (סעיף 37 לסיכומים), ומדוע לא בוצעה בדיקת יישנון דינמי אף שהיא הופיעה בהצעת המחיר מיום 8.2.95 (סעיף 39 לסיכומים). התובעת טוענת גם כי המדגם שנשלח למעבדת רוד אינו מדגם מייצג (סעיפים 24, 48 לסיכומים). לא מצאתי לדון בטענות ותמיהות אלה, אשר פורטו בהרחבה ואף זכו למענה מפורט מטעם הנתבעות. ככל שיש בטענות אלה ממש, אם יש בהן ממש, אין בהן כדי להוכיח את המוטל על התובעת להוכיח היינו, כי המלאי היה פסול או פגום. גם אם הבדיקות במעבדת רוד לא נעשו כראוי, ובהסתמך על מלאי אשר לכאורה, אינו מייצג (טענות אשר נטענו ע"י התובעת), עדיין אין באלה כדי להרים את הנטל המוטל על התובעת ולהוכיח כי המלאי היה פגום. נטל ההוכחה לנזק מוטל על התובעת. 25. על פי תוצאות מעבדת רוד כשלו 5 רכיבים מתוך 637, כשל המהווה פחות מ-1%. שלושה מתוך חמשת הרכיבים שכשלו הם מאותו סוג, בעוד השניים האחרים הם מסוגים אחרים ושונים (ר' סעיף 119 לסיכומי הנתבעות, סעיפים 41-45 לסיכומי התובעת, נספחים 14, 15, 17 לחוו"ד וייס ועמ' 3 לנספח 17 לחוו"ד וייס). לפיכך, על פי חוות דעת וייס, סוג אחד של רכיבים מתוך 19 הסוגים שנבדקו כשל, וניתן להסיק כי מלאי הרכיבים של התובעת היה תקין (ר' עמ' 2 לחוות הדעת). חוות דעת זו לא נסתרה ומכאן שהתובעת לא הצליחה להוכיח ככלל, ובהסתמך על תוצאות מעבדת רוד בפרט, כי מלאי הרכיבים היה פסול או פגום. 26. לאור כל האמור לעיל לא הוכח כי המלאי היה פגום או פסול וחשוב מכך - לא הוכח, כפי שיפורט בהמשך, כי צריכתו של המלאי גרמה להפסדים. לפיכך, לא הוכחה הטענה לראש נזק זה, היינו נזק למלאי. 27. חוסר פיזי של חלק מהמלאי בראש הנזק של המלאי כוללת התובעת גם נזק בגין חוסר פיזי של מלאי, אשר נתגלה בספירת המלאי בסיום שנת הכספים 1994, ונגרם, לטענתה, כתוצאה מפעולות הכיבוי, הפינוי הנקיון והעתקת המפעל. בכתב התביעה הוערך חוסר פיזי זה בשווי כספי של כ-50,000$ (סעיף 13.1 לכתב התביעה, סעיפים 107-108 לסיכומי התובעת). בתצהיר מפרט מונהייט ראש נזק זה וטוען כי מדובר במלאי שניזוק ללא תקנה, נופה במסגרת תהליכי הנצלת המלאי ונזרק (סעיף 12 לתצהיר). במסגרת התצהיר מוערך חוסר פיזי זה בסך של 65,495$, כמפורט בנספח 8 לתצהיר שכותרתו "ריכוז הסטיות מהמלאי בספירת המלאי...". בחקירתו הנגדית נשאל מונהייט האם בכל שנה מתגלה חוסר פיזי בין ספירת המלאי לבין המלאי כפי שצריך להיות במחשב ומונהייט השיב כי "לא בסדרי גודל כאלה". עוד העיד מונהייט, כי, כעקרון, יש הפרשים, הן כלפי מטה והן כלפי מעלה (עמ' 61-62 לפרוטוקול). מהאמור לעיל עולה כי חוסר פיזי, כשלעצמו, אינו ייחודי לשריפה, ומשלא פורט מהו החוסר הנהוג בעתות שיגרה לעומת החוסר הפיזי הנטען בגין השריפה, הרי שלא הוכח כי החוסר פיזי בענייננו נבע מהשריפה, מפעולות הכיבוי, הפינוי הנקיון ומהעתקת המפעל, כפי שנטען (סעיף 136 לסיכומי הנתבעות). 28. מאחר והנתבעות הכירו בנזק למלאי בשווי של 10,824$ בלבד, זכאית התובעת לפיצוי בסכום זה. הציוד האלקטרוני - המכונות 29. לטענת התובעת נגרמו נזקים למכונות ההשמה והייצור אשר היו ברשותה, כדלקמן (סעיף 13.2 לכתב התביעה): א. מכונת ה MD על פי כתב התביעה הנזק בגין מכונה זו הינו 198,590$. בתצהיר מונהייט מצוין כי על פי הכיסוי הביטוחי שרכשה התובעת, היינו פוליסת הציוד האלקטרוני ופוליסת אובדן רווחים, חייבת הפניקס בפיצוי התובעת בגין הוצאות רכישת ה MD החדשה העומדות על 200,942$ (סעיף 17-22 לתצהיר מונהייט). כמתואר בפירוט העובדות, ביום 31.10.94 הפנתה התובעת הצעה לנתבעות שעניינה "החזרת יכולת הרכבה לקו ה SMT" (נספח 5 לתצהיר יונה). על פי הצעה זו, בין היתר, "עלות המכונה (ה-MD החדשה) + ההובלה וההתקנה יכוסו ע"י חברת הביטוח, בהשתתפות של 20% ע"י אלמו". השמאים הסכימו להבאת הMD החדשה, בהתאם להצעה זו של התובעת (ר' עדות יונה בעמ' 798, 800 לפרוטוקול, ר' עדות מונהייט בעמ' 179-180 לפרוטוקול, ור' סעיפים 160, 167 לסיכומי הנתבעות). מסיכומי הנתבעות עולה כי הן ראו את אישור הבאת ה MD החדשה כדבר אשר יסייע לתובעת "להתחיל לעבוד במהירות האפשרית", ואף זקפו חלק מהסכום כהוצאת תפעול מוגדלת תחת פוליסת אובדן רווחים (סעיפים 206, 215). מכאן כי התובעת והנתבעות הסכימו כי הכיסוי הביטוחי הראוי בגין ה MD הוא 80% מהוצאות רכישת ה MD החדשה, היינו 160,753.6$. אשר על כן, בגין ה MD זכאית התובעת לשיפוי ע"ס 160,753.6$, מתוכם נשאה הפניקס ב- 150,000$, לשם הבאת ה MD החדשה (ר' עדות מונהייט בעמ' 171 לפרוטוקול, וסעיף 215 סייפא לסיכומי הנתבעות). 30. הנתבעות טענו לביטוח חסר. מאחר וסכום הכיסוי הביטוחי בגין ה MD הוסכם על דעת הצדדים, לא מצאתי לקבל טענה זו בקשר למכונת ה- MD (סעיף 219 לסיכומים). מאותו הטעם של הסכמת הצדדים לא מצאתי גם להידרש לטענת הנתבעות לפיה, בנוסף לסכום הנ"ל שיקמה הפניקס על חשבונה את מכונת ה MD הישנה, ולכן לא מגיע לתובעת שיפוי נוסף מעבר ל- 150,000 $ (סעיף 215 סייפא לסיכומי הנתבעות). ב. מכונת ה PJ על פי כתב התביעה הנזק בגין מכונה זו הינו 95,000$. מתצהירו של מונהייט עולה כי מכונת ה PJ לא חזרה לפעילות והינה מוטלת כ"אבן שאין לה הופכין". על פי תצהיר מונהייט, מאחר ומדובר על "אובדן מוחלט" כתוצאה מכישלון פעולות ההנצלה שנעשו על פי הוראות חברת הביטוח באמצעות השמאים, הרי שחובת חברת הביטוח הינה לפיצוי בשווי מכונה חדשה בסך 95,000$ (סעיף 31 לתצהיר). לטענתו הושקעו ע"י התובעת, בסיוע אנשי השירות של הסוכן המקומי, מאות שעות בנסיונות לתקן את המכונה, בלא הצלחה, כאשר כל תקלה שתוקנה חשפה תקלות נוספות (סעיף 124 לתצהיר). יחד עם זאת משנחקר על כך בחקירה נגדית, העיד מונהייט כי אין בידו רישום של השעות אשר הושקעו בהשמשת ה PJ (עמ' 209 לפרוטוקול). עיקריה של השתלשות העניינים בקשר למכונת ה PJ הם כדקלמן: בסוף פברואר 1995 החלה התובעת את נסיונותיה להחזיר לפעילות תקינה את מכונת ה PJ (סעיף 124 לתצהיר מונהייט). ביום 27.4.95 הודיע מר משה אורט, מחברת אורטק בע"מ לתובעת כי במרס 1995 טיפלה החברה ב"תקלה הראשונה", אשר נתגלתה ביחידות הבקרה וסנסורי הואקום בשני ראשי ההשמה אשר במכונה. עוד צוין במכתב כי לאחר תיקון תקלה זו נתגלתה תקלה נוספת, אשר על מנת לטפל בה מומלץ להחליף את ראש המכונה בשלמותו. (נספח 68 לתצהיר מונהייט ור' גם סעיפים 125, 129 לתצהיר). 3. ביום 1.5.95 הודיע מונהייט לערן וייס כי התובעת משקיעה זמן יקר על מנת להשמיש את המכונה, תוך שהיא משתמשת בשירותיהם של המומחים לנושא והסוכן המקומי. עוד צוין כי המכונה אינה שמישה וכי מצורפת הצעת המחיר להחלפת ראש המכונה ע"ס 10,000$ (סעיף 130 ונספח 73 לתצהיר מונהייט). 4. ביום 18.5.1995 כתב ב"כ התובעת ליונה כי "חרף שניתנו לכם הודעות ע"י מרשתי ב - 1.5.1995 וב-10.5.1995 באמצעות נציגכם ד"ר ערן וייס, שמכונת ה- PETER JORDAN... אינה שמישה וכי הצעת המחיר לתיקונה הינה ע"ס 20,000$, טרם הואלתם להשיב דבר" (נספח 75 לתצהיר מונהייט). 5. ב 21.5.1995 השיבו השמאים לב"כ התובעת כי ד"ר וייס הינו יועץ מומחה מטעמם לעניין נזקי השריפה וכי בעיות בנושא זה יש להפנות אל השמאים. 6. במכתב ב"כ התובעת ליונה מיום 1.6.1995 הודיעה התובעת כי ניתנת לשמאים ארכה של 24 שעות להודיע את עמדת המבטחים לגבי השמשת ה- PJו/או רכישה של מכונה חדשה (נספח 77 לתצהיר מונהייט). 7. ביום 7.6.1995 השיבו השמאים כי "אחת מהחובות של המבוטח הן להקטין ולצמצם את הנזק, ובמידה ותיקון מכונה זו או אחרת מסתכמת בעלות נמוכה מרכישת מכונה חדשה במקומה, אז אין ספק שזו הדרך הנכונה בה על המבוטח לפעול" (נספח 78 לתצהיר מונהייט). בעדותו ציין מונהייט כי לא תיקן את המכונה על פי הצעת המחיר מאחר ולא היה לו מימון, וכי מסכום המקדמה אשר ניתנה ע"י הפניקס ע"ס 545 אלף דולר, לא נשארה "אגורה שחוקה" (עמ' 185, 187 לפרוטוקול). 8. ביום 11.6.95 הודיע ב"כ התובעת ליונה כי "לאחר כ-3 חודשים בהם הועסקו מהנדסי הייצור... וכן גורמי חוץ בנסיון להשמשת המכונה, העלו מאמציהם חרס והמכונה מושבתת כליל" (נספח 79 לתצהיר מונהייט). 9. בהמשך למכתב זה, ביום 14.6.95, הודיעו השמאים כי הינם מבקשים לתאם לנציגם ביקור במפעל, בו ינכח גם נציג היצרן של מכונת ה PJ ונציגי המבוטחת, אשר יתנו הסבר למאמצים שהושקעו לתיקון המכונה ומה הביא אותם לקבוע כי מכונה זו מושבתת כליל (נספח 80 לתצהיר מונהייט). 10. התובעת נעתרה לבקשה וביום 18.6.95 נערך הביקור. ביום 22.6.95, כמוסכם בין הצדדים, בוצעה הפעלה נוספת של המכונה בה ניתן היה להתרשם כי הצבת הרכיבים מעל גבי הכרטיס מבוצעת בסטיה כלשהי (סעיפים 138,139 לתצהיר מונהייט ונספח 81 לתצהירו). עוד הוסכם בין הצדדים כי הבעיות שאובחנו בהפעלה יוגדרו במכתב שיופנה ליצרן, אשר יזמין טכנאי בכיר מטעמו שיגיע לבדוק המכונה (נספח 81 לתצהיר מונהייט). אלא שלטענת מונהייט בתצהירו "נסיון לא ודאי לתיקון סופי ומלא הצריך השקעה גדולה נוספת במשאבי אנוש וברכישת חלקי חילוף" ורישום הבעיות לא בוצע "משום שלא קיבלנו את המימון הדרוש והגענו למסקנה שכמות שעות העבודה שהשקענו ושעלינו להשקיע יעלו על ערכה של המכונה" (סעיף 141 לתצהיר מונהייט). 11. ביום 2.10.95 הודע לשמאים כי קיימת אפשרות למכירת מכונת ה PJ ללקוח מגרמניה במצבה כפי שהוא, במחיר של כ-30,000 מארק גרמני ונתבקשה התייחסותם לכך (נספח 82 לתצהיר מונהייט). על מכתב זה השיבו הנתבעות ביום 8.10.95 כי מכירת המכונה על כל הנובע הימנה הינה על אחריותה הבלעדית של המבוטחת, כי הנתבעות שומרות על זכותן לטעון כל טענה כתוצאה מהמכירה וכי ב"כ התובעת נדרש להעביר את טיוטת הסכם המכר ונתונים לגבי העסקה (נספח 83 לתצהיר מונהייט). מחומר הראיות עולה כי התובעת לא הוכיחה את טענתה לפיה מכונת ה PJ היתה אובדן מוחלט. כך, לא הובאה חוות דעת מומחה באשר למצב המכונה, לא פורטו השעות אשר הושקעו בתיקונה ולא פורטה גם ההשקעה הנוספת הנדרשת על מנת להשמישה, בין בשעות עבודה ובין בחלפים. אין די בטענה כללית לפיה הושקעו מאות שעות בהשמשת המכונה בלא הצלחה (סעיף 141 לסיכומי התובעת), על מנת להוכיח כי מדובר באובדן מוחלט. מה גם שאין חולק כי התובעת לא ביצעה את התיקון אשר הומלץ לה לבצע ע"י נציג חברת אורטק (החלפת ראש המכונה) ולא פירטה את הבעיות במכונה, כפי שהוסכם בין הצדדים. לפיכך, לא הוכח כי הנזק אשר נגרם למכונת ה PJ עולה על הסכום אשר דרשה התובעת על מנת להחליף את ראש המכונה, כפי שהמליץ משה אורט נציג חברת אורטק, ואושר ע"י מרכוס, היינו, סך של 20,000$. יצויין כי סכום זה שולם לתובעת במסגרת המקדמות (ר' סעיף 216 לסיכומי הנתבעות, ר' עמ' 19 ו- 21 לדוח ביניים מס' 2 מיום 10.10.95 אשר צורף כנספח 65 לתצהיר יונה, ור' גם חוו"ד יונה מ-15.11.00 בעמ' 3). סכום המקדמות יופחת, כמכלול, מסך חיובי הנתבעות. ג. מכונת הלחמת גל על פי כתב התביעה הנזק בגין מכונה זו הינו 2,000$. בתצהיר מונהייט נטען כי המכונה עברה טיפול הנצלה בחברת שריט וכי מעבר לכך שולמו ע"י התובעת בגין טיפול ורכיבים בה 6,940 ₪ כמפורט בחשבוניות אשר צורפו כנספח 13 לתצהיר (סעיף 30 לתצהיר). בסיכומי התובעת לעומת זאת מצוין כי מכונה זו עברה הנצלה בחברת שריט בעלות של 6,940 ₪ והושבה לפעילות אצל התובעת (סעיף 143). מאחר והחשבוניות אשר צורפו ע"י התובעת לא נסתרו, התובעת זכאית לשיפוי בגין חשבוניות אלה, ע"ס 6,940 ₪ (ש"ע, לפי השער היציג מיום 30.6.95, ל - 2,352$). הפניקס נשאה בהוצאות הנצלת מכונת הלחמת הגל (ר' עדות מונהייט בעמ' 171 לפרוטוקול). כמו כן, לטענת הנתבעות, החשבוניות אשר צורפו לתצהיר מונהייט נכללו בדו"חות הביניים ובחוות דעת יונה ולפיכך שופתה אלמו בגינן במסגרת המקדמות (ר' סעיף 217 לסיכומי הנתבעות). כאמור, סכומי המקדמות יופחתו בהמשך וכמכלול מסך זכאותה של התובעת. ד. דגרייזר על פי כתב התביעה נותרה מכונה זו, תוך תיאום עם השמאים, באולמות הייצור אשר במושכר הישן, ושוויה הוא 10,000$ (סעיף 13.2 לכתב התביעה). בתצהיר מונהייט נטען כי מאחר ומכונה זו (בהבדל מה-MD וה-PJ) אינה נכללת בפוליסת הציוד האלקטרוני, הכיסוי הביטוחי המוענק בגינה נכלל במסגרת הפוליסה לביטוח אש (סעיף 23 לתצהיר מונהייט ור' גם סעיפים 147, 218 לסיכומי הנתבעות). עוד נטען בתצהיר מונהייט כי הפיצוי אותו חבה חברת הביטוח הינו בסך שיעור עלותה של מכונה חדשה, המסתכם ב 10,000$ (סעיף 29 לתצהיר). על מנת לתמוך שווי נטען זה צורף לתצהיר מסמך המתייחס לרכישת הדגרייזר המקורי בשנת 1991 (ר' סעיף 29 לתצהיר מונהייט, נספח 12 לתצהיר מונהייט והתאריך המופיע עליו (29.4.91) וכן ר' עדות מונהייט בעמ' 209 לפרוטוקול, שורה 16). הנתבעות אינן חולקות על כך שלמכונת הדיגרייזר נגרם אובדן מוחלט. כמו כן, הנתבעות לא נדרשו ולא השיבו לטענת התובעת לפיה, על פי הוראות הפוליסה לביטוח אש, עליהן לשפותה לפי ערך כינון, היינו ערך מכונה חדשה (ר' סעיפים 28-29 לתצהיר מונהייט). מבלי לנמק מדוע לא זכאית התובעת לשיפוי לפי ערך מכונה חדשה, העריכו הנתבעות את השיפוי בגין מכונה זו לפי שוויה הריאלי של המכונה אשר נותרה במושכר הישן (ר' סעיף 154.4 לתצהיר יונה). הנתבעות לא הביאו כל ראיה או הערכה מטעמן לשוויה של מכונה חדשה. לאור האמור לעיל אני מקבלת את עמדת התובעת וקובעת את ערכה של מכונה חדשה כפי שנרכשה כ-4 שנים עובר לשריפה, כמדד לשוויה של מכונה חדשה. אשר על כן זכאית התובעת לשיפוי בגין מכונת הדגריזר בסכום של 10,000$. לטענת הנתבעות 6000$ כבר נזקפו בגין מכונה זו במסגרת דו"ח ביניים מס' 2 מיום 10.10.95 ונכללו במקדמות שהועברו לתובעת (ר' עמ' 26 לדו"ח, סעיף 154.4 לתצהיר יונה, סעיף 218 לסיכומי הנתבעות). לפיכך, כאמור, סכומי המקדמות יופחתו בהמשך. הוצאות הנצלה 31. בראש נזק זה תובעת אלמו סך של 317,192 ₪, בהסתמך על חוות דעת אשד (סעיף 135 לסיכומים) ותוך הפניה לחשבוניות (נספח ד' לחוות הדעת). מאחר וטענה זו של התובעת, כמו גם החשבוניות שצורפו, לא נסתרו, דין טענה זו להתקבל והתובעת זכאית לשיפוי 317,192 ₪ (ש"ע, לפי השער היציג מיום 30.6.95, ל-107,486$). 32. לטענת הנתבעות, הפניקס נשאה בהוצאות אלה במסגרת המקדמות אשר שולמו על ידה (ר' סעיף 155 לתצהיר יונה ור' סעיף 221-224 לסיכומים ור' גם עדות מונהייט בעמ' 171 לפרוטוקול, שורות 9-16). כאמור, סכומי המקדמות אשר שולמו ינוכו מתוך סכומי זכאותה של התובעת. דמי שכירות והוצאות העתקת המפעל והתאמתו 33. כאמור בפירוט העובדות, בעקבות השריפה ותוצאותיה איתרה התובעת מושכר חלופי ברח' גיסין 64 ואולמות הייצור הועברו לאתר זה. בשלב הראשון משרדי התובעת לא הועברו מאחר והתאמת המושכר טרם בוצעה. בכתב התביעה מבקשת התובעת לשפותה על הוצאות ההעתקה והמעבר למושכר החדש והתאמתו. בנוסף מבקשת התובעת לשפותה על הוצאותיה בגין תשלום דמי שכירות ודמי ארנונה, הואיל ואלה שולמו בו זמנית ב 2 המושכרים (סעיף 13.3 לכתב התביעה). 34. על מנת לבסס את חבות הפניקס לשפות את התובעת בגין הוצאות אלה, הפנתה התובעת בתביעתה אל הפוליסה לביטוח אש ופוליסת אובדן רווחים (נספח א' לכתב התביעה) הכוללת כיסוי ביטוחי ל"עלות הוצאות שכירת מקום חילופי באזור בעל איכות דומה, וכן הוצאות התאמתו זמנית לצרכי המבוטח, לאחר שחצרים מבוטחים המושכרים למבוטח נעשו בלתי ראויים עקב סיכון מבוטח, וזאת למשך התקופה הדרושה לקימום האובדן או הנזק ולא למעלה מ-12 חודשים" (ר' סעיף 22 לנספח הרחבות ותנאים מיוחדים הנכללת בנספח א' לכתב התביעה וכן נ/12). 35. הפוליסה הרלוונטית - פוליסת אובדן רווחים לטענת הנתבעות הכיסוי הביטוחי היחיד שיש להוצאות התובעת בגין דמי שכירות, העתקת הפעילות למושכר החדש והתאמתו לצרכיה, הינו מכוח פוליסת אובדן רווחים (הנכללת בנספח א' לכתב התביעה), מאחר וביטוחיה של התובעת לא כללו ביטוח מבנה, ביטוח השקעות במושכר וביטוח צמודות למבנה (ר' סעיף 235 לסיכומי הנתבעות, סעיף 13.3 לכתב התביעה, סעיף 114 לסיכומי התובעת ועדותו של יונה בעמ' 1087). הנתבעות מפנות בסיכומיהן גם לתצהירה של גב' קלינר לפיו סעיף 22, המצוטט לעיל, מתוך הפוליסה לביטוח אש ואובדן רווחים ואשר אליו הפנתה התובעת, אינו מקנה לתובעת כיסוי ביטוחי בראש הנזק הנטען, מאחר ומצוין בו כי "אחריות המבטח על פי הרחבה זו לא תעלה על סכום המהווה 5% מסכום הבטוח של כל המבנים המבוטחים בפוליסה זו". מאחר והתובעת לא בטחה מבנים הרחבה זו אינה רלוונטית, כך לטענת קליינר בתצהירה (ר' בעניין זה גם סעיף 167 לתצהיר יונה). טענה זו לא נסתרה ע"י התובעת, והיא לא חלקה עליה מפורשות בשום שלב, לרבות בחקירתה של קליינר ובשלב הסיכומים. לפיכך, ומאחר ועל פניו יש ממש בטענה זו, מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעות לפיה הכיסוי הביטוחי לראש הנזק הנדון, הוא במסגרת הפוליסה לאובדן רווחים בלבד. 36. תקופת השיפוי לטענת הנתבעות, הכיסוי הביטוחי על פי פוליסת אובדן רווחים מוגבל לתקופת השיפוי (להלן: "תקופת השיפוי") (סעיפים 225-234 לסיכומי הנתבעות). תקופת השיפוי מוגדרת בעמ' 2 לפוליסת אובדן רווחים כ"תקופה... אשר מתחילה עם אירוע הנזק ומסתיימת לא יאוחר מאשר בתום 'תקופת השיפוי' הנקובה ברשימה". בדף מס' 2 לרשימת הפוליסה לביטוח אש ואובדן רווחים מוגדרת תקופת השיפוי אשר נרכשה ע"י התובעת כבת 12 חודשים (נספח א' לכתב התביעה). טענה זו של הנתבעות, לפיה הכיסוי הביטוחי של התובעת במסגרת פוליסת אובדן רווחים, מוגבל לתקופת שיפוי של שנה מיום אירוע השריפה (הוא 29.10.94), לא נסתרה ודינה להתקבל. פינוי המשרדים והתאמת המושכר 37. הנתבעות אינן חולקות על "הצורך" למעבר למושכר החדש ביחס לאגף הצפוני, הוא אגף הייצור במפעל התובעת, אולם לטענתן, לא היה הכרח לפנות את האגף הדרומי וניתן היה להוסיף ולהפעיל את משרדי התובעת במושכר הישן (ר' סעיף 15 לכתב ההגנה וכן סעיפים 238, 239 לסיכומי הנתבעות). כראיה נסמכות הנתבעות על כך שמשך 10 חודשים לאחר השריפה עשתה התובעת שימוש באגף הדרומי למשרדיה (עד להתאמת המושכר החדש לצרכיה) ומונהייט אף העיד כי "אם היינו חייבים היינו נשארים עוד חודשיים" (ר' סעיף 238 לסיכומים, עמ' 175 לפרוטוקול). לטענת התובעת, לעומת זאת, העברת שני חלקי המפעל הייתה "מחויבת המציאות" (סעיף 68 לסיכומים) ו"לא היתה ברירה אחרת" (עדות מונהייט בעמ' 175 לפרוטוקול). בהקשר זה העיד מונהייט כדלקמן: "…פעולת אגף הייצור… תלויה וקשורה היתה בפעילות יתר אגפי המפעל (שמוקמו בחלקו הדרומי של המושכר) וביניהם אגף הרכש, ההנדסה, שירות הלקוחות - שאחראי לקלוט הזמנות ולאשר מועדי הספקה ללקוח ומערך המחשב המרכזי ששולט בכל הפעילויות הללו. תלותו של אגף הייצור ביתר אגפי המפעל באה לידי ביטוי בתקופה הרלבנטית, בין היתר, בתמיכה ובפיקוח שוטפים של אנשי ההנדסה בנושא הסברים, הדרכות, פתרון בעיות ייצור, תיקון תקלות וכו' ". (סעיף 81 לתצהיר, ההדגשה במקור - ש.ג). באשר לעובדה כי התובעת פעלה במשך 10 חודשים במפוצל מאגף הייצור העיד מונהייט כדלקמן: "העובדה שבמשך כשנה, מיום הארוע ועד אוגוסט 95, אולצו אגפי המפעל לפעול בנפרד מאגף הייצור גרמה לבזבוז זמן ומשאבים. כך לדוגמא אילצה אלמו לגרום לניידות עובדיה בין שני האתרים ולהקים מערכת תקשורת יקרה שאפשרה לאגף הייצור שימוש במחשב" (סעיף 81 לתצהיר). ור' גם בעמ' 175 לפרוטוקול: "ש. זה נכון שבמשך 10 חודשים אתם פעלתם בנפרד ובאופן מפוצל במשרדים ובאולם הייצור?... ת. כל הלוגיסטיקה נשארה במקום הישן, ורק הייצור עבר למקום החדש. ש. ז"א שטכנית היה אפשר כן להסתדר, אולי בתוספת הוצאות? ת. לא, טכנית לא. טכנית החברה היתה קורסת. ... עו"ד נשיץ: במשך 10 חודשים החברה לא קרסה. ת. באיזה מאמץ, וכמה אנשים תוספת, וכמה חוסר יעילות, כמה זמן אפשר למשוך את זה ככה? זו היתה הבעיה שלנו. ש. היתה בעיה להישאר עוד חודשיים במקום הישן עם המשרדים, עם הלוגיסטיקה? ת. 10 חודשים היו תופת, אז אם אפשר היה להישאר עוד חודשיים? אם היינו חייבים היינו נשארים עוד חודשיים. ניסינו לעשות את זה הכי קצר שאפשר". (ההדגשות אינן במקור - ש.ג). עוד ר' עדות מונהייט בעמ' 191: "ש. מערך התקשורת בין שני האתרים פעל בסדר? ת. מאוד איטי, ומאוד יקר. אנחנו מדברים על שנת 94, זה לא מה שיש היום. זה סדר גודל של אלפי דולרים לחודש, ורק בשביל לסבר את האוזן, אם בייצור הוציאו הוראת עבודה, ההדפסה בוצעה במנהלה, וזה במרחק של 6 ק"מ אווירי, ובערך שעה נסיעה. אז היה צריך לנסוע להביא את ההדפסה בשביל לראות איזה הוראת עבודה צריך לבצע". מעדותו של מונהייט עולה כי לאור התלות בין שני חלקי המפעל, חיוני היה להעביר את שניהם למושכר החדש ולא ניתן היה לפצל ביניהם. לגרסתו, הפיצול בין חלקי המפעל משך 10 חודשים גרר פגיעה חמורה ביעילות הפעילות של המפעל, בתוספת מאמץ, זמן ומשאבים. עדותו של מונהייט בהקשר זה אמינה וסבירה ולא נסתרה, ולפיכך מצאתי כי היה צורך בהעברת המפעל על שני חלקיו, וכי פיצול המפעל משך 10 חודשים נבע מכורח המציאות. 38. כאמור בפירוט העובדות, אגף הייצור הועבר למושכר החדש עם ובסמוך להשכרת המבנה. במשך תקופה של 10 חודשים בוצעה בנייה בקומה השלישית במושכר החדש, בעוד בקומה השנייה עבדו (להלן: "תקופת הביניים") (ר' עדות מונהייט בעמ' 196 לפרוטוקול). במהלך תקופה זו נותר אגף המשרדים במושכר הישן, עד להתאמת המושכר החדש. הנתבעות בסיכומיהן נדרשות לשתי אפשרויות: א. אם הקומה השלישית הותאמה לצרכי אגף המשרדים, הרי שהעובדה שבתקופת הביניים הוסיפה התובעת להפעיל את אגף המשרדים במושכר הישן, מעידה כי שכירת הקומה הנוספת "לא הייתה כורח המציאות, ולא היתה לה הצדקה כלכלית המכוסה בפוליסה, אלא היא נבעה מבחירה ונועדה להכשרת קבע של קומה זו, שארכה 10 חודשים, שאחרת מיד היתה מעתיקה גם את משרדיה לגיסין כשם שהעתיקה מיד את מערך היצור, שהרי מה קל יותר מלהעביר שולחנות טלפונים ומחשבים אם אכן יש הכרח בדבר" (סעיפים 254, 255 לסיכומי הנתבעות). ב. אם הקומה השלישית הותאמה לצרכי ייצור, הרי שהעובדה שבתקופת הביניים פעל הייצור בקומה השנייה במושכר החדש, "מבהירה כי גם השקעות אלמו בקומת הייצור אינן השקעות המכוסות על פי הפוליסה, שכן הראיה היא כי הצליחה לעבוד ולייצר היטב גם מהקומה ה'ארעית' ללא השקעות שהשקיעה במקביל בקומת הקבע של הייצור" (סעיף 256 לסיכומי הנתבעות). דין טענות אלה של הנתבעות להידחות. העובדה כי אגף המשרדים פעל במושכר הישן משך תקופת הביניים, אין בה כדי להוכיח, כשלעצמה, כי לא היה הכרח בהעברתו, ואין בה כדי לסתור את נחיצות העתקת אגף זה עליה העיד מונהייט, ואת טענותיו בנוגע לקשיים אשר היו כרוכים בפיצול בין חלקי המפעל. גם העובדה כי התובעת הצליחה לייצר במשך תקופת הביניים מהמושכר החדש, טרם הכשרת הקומה הנוספת, ללא צמצום במחזור, אין בה כדי להעיד על התנאים בהם נעשה הייצור, וכדי לשלול את הנחיצות אשר בהכשרת הקומה הנוספת. העובדה כי בתקופת הביניים תפקדה התובעת אינה שוללת את עדות מונהייט לפיה תקופה זו היתה עבור התובעת "תופת", והיתה נחיצות בהעתקת אגף המשרדים ובהתאמת המושכר כפי שבוצעה. 39. הנתבעות מפנות להוראותיה של פוליסת אובדן רווחים לפיה "הסכום אשר ישולם לפי פוליסה זו בתקופת השיפוי יהיה... לגבי הגדלת הוצאות התפעול - ההוצאות הנוספות... הנחוצות והסבירות אשר הוצאו למטרה הבלעדית של מניעת או הקטנת הצמצום במחזור, אשר אילמלא הוצאות אלה עלול היה להיגרם בתקופת השיפוי כתוצאה מהאובדן או הנזק לרכוש..." (ר' עמ' 2 לפוליסת אובדן רווחים, נספח א' לכתב התביעה). לטענת הנתבעות, העובדה כי לא נגרם צמצום במחזור במהלך תקופת השיפוי (ואף גדלו הכנסות התובעת) חרף ההפרדה הגאוגרפית בין חלקי המפעל משך 10 חודשים, מוכיחה כי העתקת המשרדים למושכר החדש אינה הוצאה נחוצה וסבירה למטרה הבלעדית של מניעת הקטנה או צמצום במחזור (סעיף 257, 258 לסיכומי הנתבעות). בהקשר זה מפנות הנתבעות לעדות אשד, אשר אישר כי היה גידול של כ- 50% בהכנסה וברווח של החברה בשנת 95' יחסית לשנת 94' (עמ' 7 לפרוטוקול), וכן לסעיף 3 לחוות דעת רו"ח יעקב שור, אשר העיד כמומחה מטעמן, לפיו "מחזור המכירות בפועל בשנה שלאחר פרוץ השריפה עלה בכ-49% על מחזור המכירות בשנה שקדמה למועד פרוץ השריפה". דא עקא שטענת הנתבעות לפיה הגדלת המחזור במהלך השנה שלאחר השריפה מעידה על כך שהעתקת המשרדים לא היתה נחוצה למניעת הקטנה או צמצום המחזור, לא הועלתה קודם לכן. נוסף על כך, אין מקום, בנסיבות ובעובדות אשר בענייננו, לקבוע בדיעבד, ומתוך חוכמה שלאחר מעשה, כי העובדה שלא נגרם צמצום במחזור מעידה כי ההוצאות שהוצאו היו לשווא. מאותם הטעמים יש לדחות גם את הטענה לפיה העובדה שלא צומצם המחזור, אף שמשך 10 חודשים טרם הותאם המושכר, מעידה כי הוצאות התאמת המושכר (מעבר להתאמת קומת הייצור הארעית) לא היו נחוצות למניעת/הקטנת צמצום במחזור. 40. לטענת הנתבעות, ההשקעות וההתאמות אשר בוצעו במושכר החדש היו לטווח ארוך ולא לצרכים זמניים ולפיכך הן חורגות מהכיסוי עפ"י הפוליסות (סעיפים 260, 279 לסיכומי הנתבעות). בהקשר זה העידו מטעם הנתבעות מר איאן דאדלי פורטון, המומחה מטעמן, וכן יונה. העד פורטון העיד כי ההשקעות אשר בוצעו באגף האדמניסטרטיבי במושכר החדש היו לטווח ארוך (עמ' 370 לפרוטוקול). העד יונה העיד כי המשרדים החדשים היו יותר מפוארים ויותר גדולים מקודמיהם (עמ' 1107, 1309 לפרוטוקול) וכי ה"תכניות של מה שעשו מראות שלא מדובר על דבר זמני, ארעי או מינימלי לצרכי עבודה בתקופת הביניים" (עמ' 1192, שורות 4-5). עוד העיד יונה כי "ל- 12 חודשים עושים את המינימום. מה זה המינימום? זה רצפה אנטי סטטית, זה איזה שהם קירות חיצוניים, זמניים, לא צריך לצבוע, לא צריך ללכת על יופי. צריך ללכת על פונקציונליות" (עמ' 1086 לפרוטוקול) וכי ניתן היה להסתפק "באיכויות יותר נמוכות, גימור הרבה פחות טוב". לדוגמא לגבי החשמל אפשר לקחת חומרים פחות יקרים, "אפשר לעשות בתוך הקירות, אפשר לעשות על הקירות" (עמ' 1091 לפרוטוקול). מונהייט, לעומת זאת, העיד כי "השקענו את המינימום ההכרחי, חלקו משמש אותנו עד היום, חלקו המשכנו להשקיע" וכי "רמת המשרדים בבנין השרוף היתה הרבה יותר גבוהה" (עמ' 175 לפרוטוקול). נטל ההוכחה הוא על הנתבעות להפריך את טענת התובעת לפיה ההשקעות, כפי שבוצעו, היו נדרשות על מנת להתאים את המושכר לצרכיה הזמניים של התובעת. העדויות אליהן הפנו הנתבעות הן בגדר אמירה כללית, שאינה מפורטת ומבוססת, לפיה בוצעו השקעות לטווח ארוך. הנתבעות גם אינן מפרטות כנדרש, מעבר לאמור לעיל בעדותו של יונה, הן מבחינה מהותית והן מבחינת אומדן כספי, מה מתוך ההשקעה שבוצעה ע"י התובעת היה לטווח ארוך ומה לטווח זמני. עיון בחקירתו הנגדית של מר יונה (לדוגמא עמ' 1091-1086) מעיד כי על אף שמר יונה נחקר ארוכות ומפורשות על פירוט הבניה אשר נעשתה לצרכי קבע ולא באופן זמני כטענתו, לא התקבלו תשובות ברורות ומפורטות דיין אשר מוכיחות בניה קבועה והוצאות אשר בגינן יש לקזז מהסכומים המגיעים לתובעת. תשובות כמו "קירות חיצונים" או "רצפה סטטית" ללא פירוט נוסף וביסוס כספי, אינה יכולה לבסס את טענת הנתבעות. גם בעובדה שאלמו נשארה במושכר מעבר לתקופת השיפוי אין די כדי להוכיח כי ההשקעות שבוצעו חרגו מאלו הנדרשות לצרכים זמניים (ר' עמ' 46, סעיף 158(א) לתצהיר יונה). לפיכך, לא הוכיחו הנתבעות את טענתן לעיל ודינה להידחות. 41. לטענת הנתבעות יש לפרוס את ההוצאות אשר הוצאו בגין המושכר החדש על פני סך תקופת ההנאה של התובעת מהמושכר ולשפות את התובעת רק בגין החלק היחסי של תקופת השיפוי (סעיפים 281-285 לסיכומי הנתבעות). מאחר, וכאמור, לא הוכח כראוי כי הוצאותיה של התובעת בראש נזק זה חרגו מהדרוש להתאמה הזמנית הנדרשת, לא מצאתי לאמץ את חישובן של הנתבעות לפיו יישאו התובעות בחלק מההוצאות, רק מהטעם שהן נהנו מפירותיהם גם מעבר לתקופת השיפוי. היקף הנזק 42. על מנת לתמוך ולבסס את סכומי תביעתה בראש נזק זה (של דמי שכירות והוצאות העתקת המפעל והתאמתו) הגישה התובעת חוות דעת מאת הכלכלן יעקב אשד. א. דמי שכירות על פי חוות דעת אשד נגרמו לתובעת הוצאות מיוחדות בגין תשלום דמי שכירות וארנונה המסתכמים בכ- 167,483$ היינו כ- 673,281 ₪ במחירי 95'. החישוב בעניין זה כולל את דמי השכירות ששולמו במושכר החדש, את דמי השכירות החלקיים אשר הוסיפו להיות משולמים במושכר הישן עד למעבר אגף המשרדים למושכר החדש, תוך החסרת דמי השכירות אשר שולמו במושכר הישן עובר לשריפה (ר' סעיף ב(1)(א) לחוות דעת אשד ור' גם סעיפים 114-118 לסיכומי התובעת). חוות הדעת מתבססת על נספח א' אשר צורף לה, ואשר כולל תחשיבים וכרטיסיות בנושא זה. נחיצות העברת אגף המשרדים למושכר החדש הוכחה, כמפורט לעיל. הוצאות העתקת המפעל ואופן חישובו של אשד בעניין זה לא נסתרו. גם הסכומים עליהם התבסס אשד בחוות דעתו לא נסתרו. חוות דעת שור, אשר הוגשה מטעם הנתבעות בהקשר זה, התבססה על ההנחה לפיה שימוש התובעת בשני המושכרים במקביל אינו נהנה מכיסוי ביטוחי (ר' סעיף 267 לסיכומי הנתבעות ור' גם סעיף 5 לחוות דעת שור, נ/5 לפיו "נתבקשתי לחשב את תוספת העלויות הרלוונטית תוך התייחסות לשכר הדירה ששולם עבור מחצית המושכר (קומה אחת) במבנה שברוחב גיסין (המושכר החדש)"). הנחה זו אינה מקובלת עלי. התובעת נזקקה להתאים את המושכר החדש לצרכיה ובתקופה זו נאלצה גם להשתמש במושכר הישן. אי לכך אין בחוות דעת זו כדי לסתור את חוות דעתו של אשד, אשר הוגשה מטעם התובעת (ר' סעיף 119 לסיכומי התובעת). אשר על כן נגרם לתובעת נזק של 167,483$, בגין דמי השכירות ששולמו על ידה. הפחתת סכומים החורגים מתקופת השיפוי חוות דעת אשד כללה גם את החודשים נובמבר, דצמבר של שנת 95', אשר חורגים מתקופת השיפוי הכלולה בפוליסת אובדן רווחים, ולפיכך יש להפחית חודשים אלו מהסך הקבוע בחוות דעת אשד (ר' סעיף 270 לסיכומי הנתבעות). אשר על כן מהסכום של 167,483$ יש להפחית 21,600$ (ר' הטבלה בסעיף 116 לסיכומי התובעת), ומתקבל סך של 145,883$. ביטוח חסר לטענת הנתבעות סכום הרווח הגולמי אשר בוטח ע"י התובעת נמוך מהרווח הגולמי בפועל (בשיעור של 20%). לפיכך, לטענתן, יש להחיל ביטוח חסר על השיפוי המגיע לתובעת עפ"י פוליסת אובדן רווחים בגין הגדלת הוצאות תפעול (ור' סעיף 11 לפוליסת אובדן הרווחים, ר' בסוגייה זו סעיפים 368-362 לסיכומי הנתבעות). סכום הרווח הגולמי אשר בוטח בפוליסת התובעת, הינו 3,150,000$ (ר' "דף מספר 2 לרשימה", נספח א' לכתב התביעה). עפ"י חוות דעת שור, המחזור בפועל בתקופת השיפוי היה 7,169,888$ (ר' סעיף 2 לחוות דעת שור (נ/5) ור' עמ' 6 לחוות דעת יונה). עוד לפי חוות דעתו, על פי הנתונים שהיו בפניו, שיעור הרווח הגולמי בשנת 95' נמצא בטווח של 50.6%-62.4% (סעיף 4 לחוות דעת שור). על פי חוות דעת יונה, אם נניח כי שעור הרווח הגולמי היה באמצע הטווח שקבע שור, היינו כ- 55%, ניתן להעריך את הרווח הגולמי בכ 3,943,438$ (55% מ- 7,169,888$), בעוד הסכום אשר בוטח היה כאמור 3,150,000$, סכום המהווה כ-80% מהרווח הגולמי בפועל. לפיכך, על פי חוות דעת יונה זכאית התובעת ל 80% בלבד מסכומי זכאותה על פי פוליסת אובדן הרווחים (ר' עמ' 6 לחוות דעת יונה). התובעת לא חלקה על חישוב זה של ביטוח בחסר, בחקירות הנגדיות שניהלה או בסיכומיה. התובעת רק טענה כי קביעתו של שור לפיו חישובו את שיעור הרווח הגולמי כטווח "בהעדר נתונים" הינה "מסולפת", מאחר ונתונים כנדרש הועברו על ידה לנתבעות (ר' סעיף 159 לסיכומי התובעת). יחד עם זאת, התובעת לא טענה מפורשות כי בעקבות העדר הנתונים הוערך שיעור הרווח הגולמי באופן שגוי. התובעת לא ציינה מהו שיעור הרווח הגולמי הנכון לעמדתה, או מהי הדרך הנכונה לחשבו, ולא הגישה גם כל חוות דעת בנושא זה. לפיכך לא נסתרה חוות דעת שור בעניין זה. אשר על כן, ובהעדר טענה נוספת בעניין זה מטעם התובעת, דין טענותיהן של הנתבעות בסוגיית הביטוח החסר להתקבל. כפי שנקבע לעיל, הכיסוי הביטוחי לו זכאית התובעת בגין הוצאות דמי השכירות, הוא במסגרת פוליסת אובדן הרווחים (כהוצאת תפעול מוגדלת). לפיכך, ולאור טענת הנתבעות לפיה יש להחיל על הוצאות התפעול המוגדלות המכוסות על פי פוליסה זו ביטוח חסר בשיעור של 20%, יופחתו הסכומים שנקבעו ב 20%. אי לכך, הסכום לו זכאית התובעת בגין דמי שכירות הינו 145,883$, בניכוי 20%, היינו סך של 116,706.4$. ב. הוצאות העתקת המפעל והתאמתו על פי חוות דעת אשד, לתובעת "נגרמו הוצאות מיוחדות המסתכמות בכ-1,860,581 ₪ (לא כולל הסעות עובדים)" (במחירי 95'), "כתוצאה מהעתקת המפעל והצורך בשיפוץ האתר החילופי והתאמתו לעיסוקה של התובעת". אשד מפנה בחוות דעתו לנספח ב' הכולל חשבוניות ("להלן: 'נספח ב'"). על פי תצהירו המשלים של מונהייט "הוצאות בגין שיפוץ האתר והתאמתו לעיסוקה של אלמו הסתכמו בסך 1,860,581 ₪", כאשר "האסמכתאות מצורפות לחוו"ד משלימה מטעם הכלכלן י. אשד ומסומנות ב'". 43. לטענת הנתבעות "כעולה מחוות דעתו המשלימה של יונה מרכוס, הרבה מהחשבוניות אליהן התייחס אשד בחוות דעתו, כלל אינן מתייחסות להתאמת המושכר ו/או להעתקתו, על פי הנקוב בהן" (סעיף 280 לסיכומי הנתבעות). בחוות דעתו המשלימה מפרט יונה "הערות לחלק מאסמכתאות שצורפו". כמצוטט לעיל, מעדותו של מונהייט ומחוות דעת אשד, עולה כי האסמכתאות אשר צורפו כנספח ב' לחוו"ד אשד מסתכמות בסך 1,860,581 ₪, והן ההוצאות אשר הוצאו לטובת שיפוץ האתר והתאמתו (סעיף 124 לסיכומי התובעת). הנתבעות אינן חולקות על כך שהאסמכתאות בנספח ב' מסתכמות בכ-1,860,581 ₪ ולפיכך טענה לא נסתרה. התובעת טוענת כי האסמכתאות מבטאות את ההוצאות אשר הוצאו לטובת השיפוץ. הנתבעות לא סתרו טענה זו ולא הפנו לאסמכתאות ספציפיות שהציגה התובעת, תוך פירוט טענותיהן כנגד אותה אסמכתא, למעט המפורט להלן. להלן תידונה הערותיו של יונה לגבי חלק מהאסמכתאות, כדלקמן: א. בחוות דעתו המשלימה מפנה יונה אל חשבונות פייטון טכנולוגיות בע"מ מ- 18.9.95, 26.10.95 ו-27.11.95, ע"ס כ - 22 אלף ₪ (לא כולל מע"מ), ומעריך כי מדובר בחומרי גלם. חיזוק לכך ניתן למצוא, לטענתו, בחשבון השני, עליו נכתב בכתב יד כי "קיים זיכוי על חומרי גלם שסופקו על ידנו מס' 11/03845 מ - 5/11 ע"ס 2318.50". הכיתוב בכתב יד המתייחס לחומרי גלם אינו נוגע לחשבוניות אשר נזכרו ע"י יונה. כמו כן, העובדה כי מדובר ב"חומרי גלם" אין בה די כדי לסתור את היותן הוצאה לטובת התאמת המושכר/העתקתו. מאחר ואשד או מונהייט לא נחקרו על חשבוניות אלה, ולא נסתרה טענת היותן הוצאה לטובת התאמת המושכר/העתקתו, לא מצאתי לחסרן מסך ההוצאות הכולל הנטען ע"י התובעת. ב. הוא הדין גם לגבי חשבונות ד.מ בנטב בע"מ, סלילים ושנאים, אשר להבנתו של יונה מתייחסות אף הן ל"רכש חומרי גלם". ג. יונה מפנה לשני חשבונות אורטק, שיווק ציוד ואספקה בע"מ, מיום 8.10.95, ע"ס 4018 ₪ (לא כולל מע"מ), שעניין "שעות שרות", ולחשבונית אורטק מיום 12.3.95 ע"ס 1845 ₪ (לא כולל מע"מ), שעניינה "שעות שרות למכונת MYDATA" ו"מנוע מגזין", וחשבונית MYDATA מיום 17.6.95 ע"ס 1439$. על פניו מדובר בשעות שרות ובחלקים למכונות, כנטען בחוות דעתו המשלימה של יונה. מאחר ויונה לא נחקר על חוות דעתו בעניין זה, ולא הוכח כי חשבוניות אלה הוצאו לשם התאמת המושכר או העתקת המפעל, מצאתי לנכון לחסר סכום זה מסך ההוצאות הכולל. כך גם לגבי חשבוניות אלקטרון צ'ילג מיום 25.7.95 ומיום 2.10.95, ע"ס של 5895 ₪ (לא כולל מע"מ), ולגבי חשבונית אלדר מיום 21.9.95 ע"ס 4,000 ₪ (לא כולל מע"מ). ד. לגבי חשבונית מוניות אביר טען יונה כי אין פרוט למהות הנסיעות, לגבי חשבונית פלאפון נטען כי אין קישור לנזק ולגבי חשבונית א.א.א מוקד הודעות ארצי נטען כי מדובר בהודעה בעיתון מאחר ו"כנראה חיפשו מלחימות מנוסות". הערות אלא אינן סותרות את הטענה כי מדובר בהוצאות אשר הוצאו למטרת התאמת המושכר/העתקתו ולכן לא מצאתי מקום לחסר סכומי חשבוניות אלה. סיכומו של דבר יש להחסיר מסך החשבוניות 14,157 ₪, שהם 16,564 ₪ כולל מע"מ. 44. יצוין, כי אין בחוו"ד שור ביחס לראש נזק זה כדי לסתור את חוו"ד אשד, מאחר וחוו"ד שור לא התייחסה לנספח ב' האמור (ר' סעיף 127 לסיכומי התובעת, ועדות שור בעמ' 491-492 לפרוטוקול). 45. בסיכומיהן מפנות הנתבעות לסעיף 158 לתצהיר יונה לפיו ההשקעה בשיפורים במושכר בגיסין מסתכמת בכ- 421,000$ (לפי טופס י"א בספריה של התובעת)(ת/12). ת/12 מתייחס ל"שיפורים במושכר" בסך 1,265,796 ₪. איש לא נחקר, לרבות מונהייט, על סכום זה ומרכיביו ביחס להוצאות הנדרשות כאן כ"הוצאות העתקת המפעל והתאמתו", מה גם שיונה מתייחס לנושא זה כהערה בלבד. משום כך לא הוכח כי הסכום של 1,265,796 ₪ כ"שיפורים במושכר" המופיע בת/12 (טופס י"א), הוא הסכום שהוצא בגין "הוצאות העתקת המפעל והתאמתו". 46. לטענת הנתבעות אין להידרש לחוות דעת אשד גם מהטעם שעל פי עדותו לא התייחס אשד לשאלה באיזו מידה ההוצאות הבאות לידי ביטוי בחשבוניות אשר בנספח ב' מכוסות ע"י הפוליסה. כמו כן, לטענת הנתבעות, עולה מעדותו של אשד כי לא בדק את הקשר הסיבתי בין החשבוניות לשריפה (סעיף 275 לסיכומים). בהקשר זה העיד אשד, בעמ' 11-10 לפרוטוקול, כדלקמן: "ש. אם אנחנו מדברים על הטבלה שמצורפת לחוות דעתך המלומדת, אחרי עמ' 4 (סיכום הוצאות מיוחדות, הכולל גם את "הוצאות שיפוץ האתר והתאמתו לעיסוקה של אלמו" - ש.ג), אתה לא התייחסת לשאלה באיזו מידה שכל הנתונים שמופיעים בטבלה הזאת, אכן מכוסים או לא מכוסים בפוליסת הביטוח. ת. לא. ש. אתה פשוט לקחת נתונים שהוצגו לך והגדרת אותם בצורת טבלה. ת. לא. אני הגדרתי נזק. לא התייחסתי לפוליסה עצמה. נזק זה נזק. ש. לא עשית עבודת ראיית חשבון על הדברים האלה. אלא קיבלת נתונים. אתה לא עשית ניתוח של כל קבלה וקבלה. ת. לא, על חלק מהדברים קיבלתי קבלות על כל הוצאה מכוסה בקבלות. ש. אבל לא בדקת את הקבלות האלה. אתה קיבלת את הקבלות, קיבלת סיכום, בדקת אם הסיכום הוא נכון ולא התייחסת לשאלת הקשר הסיבתי. נכון? ת. הקשר הסיבתי לא אבל הקבלות זה מה שכתוב פה". מקובל עלי הסברו של אשד, לפיו לא היה זה מתפקידו להתייחס לפוליסה, אלא לבחון את הנזק אשר נגרם, היינו את ההוצאות אשר הוצאו לטובת התאמת המושכר והעתקתו. גם אם אשד לא בחן אם ההוצאות שהוצגו בפניו הוצאו לשם התאמת המושכר והעתקתו, די בכך שמונהייט בתצהירו הפנה אל אסמכתאות אלה כהוצאות שהוצאו למטרת התאמת המושכר והעתקתו. לפיכך אין בטענה זו של הנתבעות כדי לסתור את היקף הנזק הנטען ע"י התובעת בראש נזק זה. 47. מאחר ומצאתי כי על הנתבעות לשאת בהוצאות התאמת המושכר הן לצרכי ייצור והן לצרכי משרדים, אין חשיבות לעובדה אותה מציינות הנתבעות לפיה לא פורט לגבי כל חשבונית לאיזה אגף היא מתייחסת. כך גם יש לדחות את טענת הנתבעות לפיה לא ניתן לדעת האם כל הוצאה נעשתה בתקופת השיפוי אם לאו, מאחר ועל גבי כל חשבונית אשר צורפה בנספח ב' מופיע תאריך ותאריך ההוצאה מופיע גם ברשימה המסכמת אשר בפתח נספח ב' (סעיף 280 לסיכומי הנתבעות). 48. גם בעובדה עליה מצביעות הנתבעות, לפיה לא פורטה מהות ההוצאה ("אם מדובר בחשמל בצביעה או בנגרות"), אין בה כדי לסייע לנתבעות (סעיף 280 לסיכומי הנתבעות). בתביעה בסדר הגודל בו עסקינן, לא מצאתי לזקוף לחובת התובעת העדר פירוט מדוייק ביחס לכל חשבונית. נוסף על כך, מהות ההוצאות ניתנת לבחינה ע"י עיון במרבית החשבוניות, וכן עמדה לנתבעות האפשרות לחקור על החשבוניות בחקירה נגדית. לפיכך, כאמור, גם דין טענה זו של הנתבעות להידחות. 49. אשר על כן מצאתי כי הנזק אשר נגרם לתובעת בגין התאמת המושכר והעתקתו, הינו בסך של 1,844,017 ₪ (במחירי 95')(1,860,581 ₪ בניכוי 16,564 ₪ - סעיף 43 לעיל). 50. ביטוח חסר כפי שנקבע לעיל, הכיסוי הביטוחי לו זכאית התובעת בגין התאמת המושכר והעתקתו, הוא במסגרת פוליסת אובדן הרווחים (כהוצאת תפעול מוגדלת). לפיכך, ולאור טענת הנתבעות לפיה יש להחיל על הוצאות התפעול המוגדלות המכוסות על פי פוליסה זו ביטוח חסר בשיעור של 20%, יופחתו הסכומים שנפסקו ב 20%. כך, הסכום לו זכאית התובעת בגין התאמת המושכר והעתקתו הינו 1,844,017 ₪, בניכוי 20%, היינו סך של 1,475,213.6 ₪ (ש"ע, לפי השער היציג ביום 30.6.95, 499,902$). שכר אדריכלים 51. בכתב התביעה טענה התובעת כי נאלצה לשכור שרותיהם של מהנדסים ואדריכלים על מנת לבצע התאמות במושכר החדש. התובעת מפנה בעניין זה לסעיף 7 לנספח הרחבות ותנאים מיוחדים לפוליסה לביטוח אש, לפיו יינתן כיסוי ביטוחי גם ל "...הוצאות אדריכלים, מהנדסים,... הדרושים במקרה של כינון, חילוף או תיקון הרכוש לאחר מקרה הביטוח". בסיכומיה טוענת התובעת כי הוצאותיה בגין שרותי אדריכלות הסתכמו ב-59,902 ₪. ע"פ עדותו של מונהייט בתצהירו המשלים (סעיף 3), התובעת נדרשה לשאת בהוצאות בגין שירותי אדריכלות בסך 59,902₪. כאשר "האסמכתאות מצורפות לחוו"ד משלימה מטעם הכלכלן י. אשד ומסומנות ה'". גם על פי חוות דעת אשד "הוצאות אלמו בגין שירותי אדריכלות הסתכמו על פי העתקי קבלות בסך של 59,902" (במחירי 1995), "(ראה נספח ה')" (סעיף ב(ו) לחוות הדעת). לאור האסמכתאות אליהם הפנו אשד ומונהייט, יש לדחות את טענת הנתבעות לפיה "הסכום הנטען ע"י מונהייט ואשד איננו נתמך בכל מסמך, חשבונית או ראיה אחרת" (סעיף 307 לסיכומי הנתבעות). 52. לטענת הנתבעות, בפוליסה אין ציון לכך שנרכשה ההרחבה של שכר אדריכלים וכי ככל שמגיע לתובעת שיפוי בגין ראש נזק זה, הריהו אך ורק בתור הוצאת תפעול מוגדלת עפ"י פוליסת אובדן רווחים (סעיף 308 לסיכומי הנתבעות). בהקשר זה מפנות הנתבעות לעדותה של קליינר לפיה מאחר ושכר אדריכלים אינו מופיע ברשימה אין עליו כיסוי ביטוחי בפוליסה (עמ' 595, 596 לפרוטוקול). טענה זו לפיה ראש נזק זה אינו מכוסה לא נטענה במפורש בכתב ההגנה והועלתה לראשונה בעדותה של קליינר ולא קודם לכן. נוסף על כך, לא הובהר די הצורך מדוע אף שהכיסוי לשכר אדריכלים כלול בנספח ההרחבות לפוליסה לביטוח אש אשר צורפה ע"י התובעת, נדרש כי ייכלל גם באותה רשימה. לפיכך דין טענה זו להידחות. 53. בהמשך טוענות הנתבעות כי שיעור של 6% מערך הפרויקט הוא שיעור מקובל כשכר הולם לאדריכלים, וכי יש לחשבו מתוך החלק היחסי של ההשקעות במושכר לו זכאית התובעת, היינו 20,000$ (סעיף 309 לסיכומי הנתבעות). מאחר ומצאתי, בהסתמך על תצהיר מונהייט וחוות דעת אשד, כי הוצאות התאמת המושכר הסתכמו בסך של 1,844,017 ₪ (במחירי 95'). חישוב ההוצאות עפ"י האחוז המוצע ע"י הנתבעות יביא לסכום של 108,000 ₪, שהוא גבוה מהסכום שתבעה התובעת בסיכומיה. אשר על כן זכאית התובעת לשיפוי ע"ס של 59,902 ₪ הנתבע על ידה, בראש הנזק של שכר אדריכלים. סכום זה ש"ע ל- 20,299$, לפי השער היציג של 30.6.95. 54. ביטוח חסר מאחר ודחיתי את טענת הנתבעות לפיה הכיסוי לשכר אדריכלים הוא אך ורק כהוצאת תפעול מוגדלת עפ"י פוליסת אובדן רווחים, אין מקום להחיל על סכום זה ביטוח חסר. הסעות עובדים והוצאות שכר עודפות 55. בסיכומיה כללה התובעת ראשי נזק שעניינם הסעות עובדים והוצאות שכר עודפות. נזקים אלה לא נזכרו בכתב התביעה. במהלך הדיונים הבהיר ב"כ הנתבעות כי אין בחקירתו הנגדית של רו"ח אשד, אשר כלל ראשי נזק אלו בחוות דעתו, משום הסכמה להרחבת חזית (ר' עמ' 12). כך הבהיר גם במהלך חקירתו הנגדית של מונהייט (עמ' 21 לפרוטוקול). כמו כן בסיכומיו טען ב"כ הנתבעות כי ראשי הנזק של הסעות עובדים והוצאות שכר עודפות מהווים הרחבת חזית (ר' גם סעיפים 310, 312 לסיכומי הנתבעות). מאחר וראשי נזק של הסעות עובדים והוצאות שכר עודפות לא נכללו בכתב התביעה, ולא נתבקש תיקון של כתב התביעה, התביעה לשיפוי בגין ראשי נזק אלו מהווה הרחבת חזית ודינה להידחות. אני ערה לעובדה כי רו"ח יעקב שור, המומחה מטעם הנתבעות, כלל בחוות דעתו התייחסות לראש הנזק של הסעות עובדים, אולם אין בכך כדי לשלול את היותו של ראש נזק זה משום הרחבת חזית. העובדה שראש נזק זה נכלל בחוות דעת נגדית, על מנת להתגונן, ובטרם ניתנה החלטת בית משפט בסוגיית הרחבת החזית, אינה נזקפת לחובת הנתבעות. הוצאות שכ"ט עו"ד ושכ"ט אשד 56. בסיכומיה כללה התובעת גם דרישה לשפותה בגין שכ"ט עו"ד, בהסתמך על נספח ו' לחוות דעת אשד, וכן בגין שכ"ט אשד (ר' סעיף 137 לסיכומי התובעת). דרישה זו נכללה גם בתצהיר מונהייט, תחת הכותרת "הוצאות הכנת התביעה" (סעיפים 43-44), המפנה לסעיפי הפוליסות השונות שעניינם ההוצאות הנחוצות עבור שכרם של רואי חשבון, מומחים ויועצים אחרים המכינים את הנתונים הנדרשים להגשת תביעה על פי הפוליסה. לטענת הנתבעות, הוצאות אלה אינן מכוסות במסגרת הפוליסה, ומאחר והתובעת נמנעה מהעברת הנתונים שנדרשו לצורך הערכת נזקיה עובר להגשת תביעתה לבית המשפט, והוצאות אלה יכולות להיות, לכל היותר, הוצאות משפט. לא מצאתי ממש בטענה כללית זו של הנתבעות, ואין בה, כשלעצמה, משום נימוק מדוע התובעת אינה זכאית להוצאות הנתבעות על ידה. בסעיף 13.4 לכתב התביעה טוענת התובעת כי נגרמו לה הוצאות בהכנת התביעה למבטחים בסכום של 20,000$. מנוסח סעיף 4 לנספח ההרחבות עולה כי התובעת זכאית להוצאות בגין מומחים ויועצים, ורו"ח אשד נכלל בין אלה. חשבונית של רו"ח אשד לא צורפה אולם לא הועלתה טענה בעניין זה של אי צירוף חשבוניות. החשבוניות שצורפו הן של עו"ד קפלנסקי, ב"כ התובעת. הוצאה זו אינה נכללת בסעיף 4 לנספח ההרחבות ומשום כך אין לכלול הוצאות אלה של עו"ד קפלנסקי בראש נזק זה. לפיכך, זכאית התובעת בראש נזק זה לעלות הכנת חוות דעת אשד בלבד, בסך 2,500$. אובדן הכנסות ורווח 57. לטענת התובעת בתביעה נגרם לה נזק של "אובדן הכנסות ורווח", בגין ירידה בתפוקה ועליה בעלויות ייצור ע"ס 2,362,500$ (סעיף 13.6 לכתב התביעה). בתצהיר מונהייט, בחוות דעת אשד ובסיכומיה מבהירה התובעת כי ראש הנזק של "אובדן הכנסות ורווח" נחלק לשניים: א. הפסדים בגין הפסקת עבודה עם לקוחות שניזוקו עקב רכישת רכיבים שנמצאו בהם עקבות שריפה. ב. הפסדים בגין פיגור בהליך המחקר והפיתוח. (סעיף 13.6 לכתב התביעה, סעיף 46 לתצהיר מונהייט, סעיף 148 לסיכומי התובעת). סך הנזק בראש נזק זה עומד, לטענת התובעת, ע"ס של 7,720,000$ (אובדן רווח גולמי) (סעיף 169 לסיכומים, סעיף 46 לתצהיר מונהייט, עמ' 8 לחוות דעת אשד). א. הפסדים בגין הפסקת עבודה עם לקוחות שניזוקו עקב רכיבים שנמצאו בהם עקבות שריפה התובעת מפנה בעניין זה לעדותו של מונהייט לפיה אלמו, ככל יצרן, איבדה לקוחות גם לפני השריפה, אולם לא באותו יחס שאיבדו לאחר השריפה (עמ' 140 לפרוטוקול). מונהייט העיד כי במשך כל שנות עבודתו באלמו רכיב אקטיבי מסוג מעגל משולב לא נפגע בשטח, בעוד שבתקופת שלוש השנים לאחר השריפה היו עשרות מקרים כאלה. במקרים אלו בוצעה החלפה של הרכיב, אשר פגעה במוניטין המוצר כמוצר אמין (עמ' 142 לפרוטוקול). עוד העיד מונהייט כי במקרים בהם היתה ללקוח יותר מתקלה אחת, הוא פנה למתחרה (עמ' 141 לפרוטוקול). יחד עם זאת, התובעת לא נקבה בסכומים, לא פרטה ולא הביאה ראיות לנזק שנגרם לה עקב הפסקת עבודה עם לקוחות בגין תקלות (למעט בנוגע לרפא"ל). התובעת לא פרטה כאמור, הן בתביעתה, הן בתצהיר מונהייט, והן בסיכומיה כל נזק שנגרם לה כתוצאה מהפסקת עבודה, כמצויין לעיל. גם בחוות דעתו של יעקב אשד, אשר הוגשה מטעם התובעת, לא פורט נזק בגין אובדן לקוחות עקב תקלות, למעט הנזק אשר נגרם, לטענת התובעת, בגין הפסקת הפרויקט עם רפא"ל. רפא"ל 58. בחוות דעתו התייחס אשד לפרויקט אשר ביצעה התובעת עבור רפא"ל ואשר הופסק, כדלקמן: "כלי רק"מ של רפא"ל בחו"ל הושבתו עקב תקלות לתקופה של כמעט 12 חודשים, זהו נזק של מיליוני דולרים לרפא"ל. אנשי רפא"ל טענו שהתקלות נבעו מתקלה במוצרי אלמו. לטענתם בבדיקת מוצרי אלמו נראו בברור רכיבים שהיו בהם שרידי שריפה. זו כנראה היתה סיבה מרכזית לחיפוש ספק חליפי לאלמו. רפא"ל אכן פנתה לספק אמריקאי במקום אלמו. הצעת המחיר שיצאה לרפא"ל בפרוייקט זה היתה בסכום של כ-1.6 מליון $. אילמלא שרידי השריפה ברכיבים הייתה אלמו מקבלת את ההזמנה מרפא"ל. אנו סבורים איפוא, שהנזק שנגרם לאלמו מהפסקת העבודה עם רפא"ל קשור ישירות לשריפה ותוצאותיה". בחוות הדעת נטען כי בגין הפסד הפרויקט לרפא"ל, נגרם לתובעת אובדן מחזור בסך 1,400,000$ ואובדן רווח גולמי בסך 980,000$. מונהייט העיד כי רכיבי מלאי אשר היו במפעל אלמו במועד האירוע ואשר סופקו לרפא"ל נתגלו כפגומים והביאו למניעת הזמנות נוספות מרפאל. לאומדן הנזק מפנה מונהייט לחוות דעת אשד (סעיף 174 לתצהיר). 59. על מנת לבסס את הקשר הסיבתי בין השריפה לתקלה שנתגלתה ברפא"ל, צורף לתצהיר מונהייט דו"ח מעבדת כשל רכיבים (נספח 104 לתצהיר). בדו"ח המעבדה מצוין כי סיבת הכשל היא "חדירת זיהומים ולחות לתוך הרכיב או/ו מתחת לציפוי המגן של הכרטיס". הרכיב המצוין שם הינו של היצרן "LEM", סמל ותאריך ייצור: "9616". מונהייט העיד כי נתקל במקרים בהם הקוד מסמל את תאריך הייצור, כנטען ע"י הנתבעות וכפי שעולה גם מן ההגדרה בדו"ח לפיה 9616 הוא "סמל ותאריך ייצור" (עמ' 151 לפרוטוקול). כמו כן, בניגוד לאמור בתצהירו, ממנו עולה כי הרכיב נשוא דוח המעבדה שהה במפעל במועד השריפה, העיד מונהייט כי אינו יכול לשלול את טענת הנתבעות לפיה תאריך הייצור של הרכיב הוא השבוע ה 16 בשנת 96' (כעבור כשנתיים ממועד השריפה) (ר' עמ' 150 לפרוטוקול, סעיפים 351, 356 לסיכומי הנתבעות). אשר על כן לא הוכח כי הרכיב שהה במפעל במועד השריפה. 60. בעדותו טען מונהייט, כי גם אם הרכיב נשוא הדוח יוצר לאחר השריפה, אין הדבר שולל את הקשר בין התקלה לשריפה, שכן הזיהום חדר לתוך הרכיב מחלק שיוצר לפני השריפה (עמ' 154-155 לפרוטוקול). מונהייט ציין כי לא ביצע על כך בדיקת מעבדה, ולא הובאה גם עדות מומחה לתמוך בתזה לפיה זיהום של רכיב מרכיב אחר הינה אפשרית. לפיכך דין טענה זו להידחות. יתירה מכך - טענה זו, אשר הועלתה בעדותו של מונהייט לפיה הרכיב זוהם מרכיב אחר, לא הועלתה קודם לכן, ועל פניו היא סותרת את האמור בתצהירו לפיו "רכיבי מלאי אשר היו במועד הארוע ואשר סופקו לרפאל נתגלו בהתאם לדו"ח מעבדת כשל רכיבים של משרד הבטחון כפגומים" (סעיף 174 לתצהיר, ההדגשה אינה במקור - ש.ג). מסעיף זה בתצהיר עולה כי הרכיב אשר נתגלה כפגום הוא-הוא אשר היה במפעל בעת השריפה. לפיכך טענת מונהייט בעדותו מהווה שינוי גרסה בעניין מהותי וגם משום כך אין לקבלה (סעיף 357 לסיכומי הנתבעות). אשר על כן, לא הוכח קשר בין התקלה ברפא"ל לבין השריפה ולא הוכח כי הפסקת הפרוייקט הנטענת אכן נגרמה כתוצאה מהשריפה, כנטען ע"י התובעת. לפיכך, לא הוכח ראש הנזק של אובדן הכנסות ורווח שעניינו הפסדים בגין הפסקת עבודה עם לקוחות שניזוקו עקב רכישת רכיבים שנמצאו בהם עקבות שריפה. ב. הפסדים בגין פיגור בהליך המו"פ בעניין זה העיד מונהייט בתצהירו כי "כמפורט בחוות דעת הכלכלן יעקב אשד, השריפה פגעה בפעילות אלמו וגרמה להפסדים בשנים שלאחריה", בין היתר "בגין הפיגור בהליך המו"פ" (סעיף 46 לתצהיר). עוד העיד מונהייט בהקשר זה כי בתקופת הביניים של 10 חודשים עד שמשרדי החברה עברו לגיסין 64, הפיתוח לא עבד ואנשי ההנדסה עסקו בתמיכה בייצור רוב הזמן (עמ' 191 לפרוטוקול, סעיף 162 לסיכומי התובעת). עפ"י חוות דעת אשד, אליה מפנה מונהייט בתצהירו, נכללים בראש נזק זה: 1. ירידה בהיקף הרכישות של חברת CML מאיטליה - על פי חוות הדעת, היקף הרכישות אשר עמד על כ- 2.5 מליון ₪ בשנים 1994 ו-1995 ירד ל- 1.0 מליון ₪ בשנת 1996 ול-600,000 ₪ בשנת 1997. מאידך, בעדותו ציין מונהייט כי ראה בהנהלת החשבונות כי חברת CML היתה לקוח והפסיקה להיות לקוח, וכי מעבר לכך לא ראה לגביה נתונים נוספים (עמ' 12 לפרוטוקול). היקף המכירות הוערך ע"י אשד בחוות דעתו ב-1.5 מליון $ והפסד רווח גולמי בסך של 1 מליון $. על מנת לתמוך את הקשר בין השריפה לירידת היקף הרכישות או הפסקתן, מציין אשד בחוות דעתו, כי למד ממונהייט כי לקוח זה חיכה למוצר חדש VIO, וכי משזה בושש להגיע פנה לספקים אחרים. דברים אלו בנוגע לחברת CML ובנוגע למוצר ה VIO, לא נתמכו בעדות מונהייט עליו הסתמך אשד, ולא הובא להם כל חיזוק ראייתי. אשר על כן, לא הוכח כנדרש כי היתה ירידת היקף רכישות של חברת CML וגם אם היתה - לא הוכח כי הפסקתן נגרמה בעקבות השריפה. לפיכך לא הוכחו הנזקים בגין ירידת היקף הרכישות של חברת CML. 2. איחור בפיתוח מוצר סימפוני - לפי חוות דעת אשד, אלמו היתה בתהליך פיתוח של מוצר בשם "סימפוני" בעלות פיתוח של כ-500,000 $. אשד מציין בחוות דעתו כי ע"פ עדותו של איש המכירות בחברת אלמו, הוא היה בקשר עם לקוח איטלקי גדול בשם OCME SRL, והיקף המכירות עליו דובר עם חברה זו עמד על כ-260,000$ בשנה. עוד מציין אשד בחוות הדעת כי למוצר זה היו לקוחות פוטנציאלים נוספים וע"פ הערכות השוק של הנהלת החברה המוצר אמור היה להמכר בהיקפים הנאמדים במליון דולר לשנה לתקופה של כ-5 שנים. היינו, נגרם בגינו אובדן מחזור 5 מליון דולר ואובדן רווח גולמי 3.5 מליון דולר (ר' חוות דעת אשד וכן סעיף 169 לסיכומי הנתבעות). הן מחוות הדעת והן מעדותו של אשד עולה כי למד על היקף המכירות הפוטנציאלי של מוצר הסימפוני מהנהלת החברה ומאיש המכירות (ר' עמ' 8 לפרוטוקול), אלא שאלו לא העידו על כך ולא הובאו כל תימוכין אחרים (פירוט מספרי, אסמכתא או דוח כספי) על מנת לבסס את הערכים והאומדנים הנקובים בחוות הדעת בנוגע למוצר הסימפוני. גם הקשר הסיבתי בין אובדן הרווחים ממוצר זה לשריפה לא בוסס דיו, כאשר מעדותו של אשד עולה כי אין לו ידע אלו נזקים נגרמו מהשריפה ואלו מדברים אחרים, וכי על הקשר לשריפה למד מהנהלת החברה (עמ' 8, 10 לפרוטוקול). בהעדר עדות קונקרטית של מי מהנהלת החברה עליה הסתמך אשד, על כך שהמוצר סימפוני הגיע באיחור לשוק כתוצאה מהשריפה, לא הוכח הקשר הסיבתי הנטען. לפיכך לא הוכחו גם הנזקים בגין מוצר הסימפוני. 3. איחור בפיתוח מוצרי ה-VFP - על פי חוות דעת אשד האיחור בסיום פיתוח מוצרים אלו הביא לאובדן של לקוחות פוטנציאלים, היינו אובדן מכירות. אשד נוקב בחוות הדעת בשמות לקוחות ואובדן מחזור בנוגע לכל אחד מהם, אשר מסתכם באובדן מחזור בסך 3.2 מליון דולר ואובדן רווח גולמי של 2.24 מליון דולר. יצוין כי בחוות הדעת אין כל פירוט מספרי או הפניה לדוחות כספיים או אסמכתא אחרת על מנת לבסס את אומדני אובדן המחזור או הרווח הנקובים. מעדותו של אשד עולה כי למד על הלקוחות הפוטנציאלים שפורטו בחוות דעתו, ועל העובדה כי האיחור בפיתוח המוצר הביא לאובדן לקוחות אלו מפי מר מונהייט או מפי מנהל הכספים של החברה, מר יוסי שדה (עמ' 9 לפרוטוקול). גם כאן, לא העידו מונהייט או שדה על הדברים ולא הובאו גם תימוכין אחרים לאמור בחוות הדעת באשר ללקוחות הפוטנציאלים של מוצרי ה VFP ובאשר לגורם לאובדנם. גם הקשר הסיבתי בין האיחור בפיתוח מוצרי ה VFP לשריפה, לא הוכח דיו, כפי שפורט לעיל לגבי מוצר הסימפוני. לפיכך, גם הפסד הרווחים בגין האיחור בפיתוח מוצרי ה VFP ולא הוכח. יצויין כי הן בנוגע למוצר הסימפוני והן בנוגע למוצרי ה VFP עסקינן באובדן של לקוחות פוטנציאלים, אשר מטיבם אינם ודאיים (ר' עדות אשד בעמ' 10 לפרוטוקול ור' גם עמ' 7 לחוות דעתו, למטה). עוד יצויין כי אשד העיד כי הוא יודע שבאו לקוחות אחרים, וכי "עובדה שהיקף הפעילות גדל מאד" (עמ' 9 לפרוטוקול). אשר על כן, גם ראש הנזק של הפסדים בגין פיגור בהליך המו"פ לא הוכח די הצורך, ודינו להידחות. 61. לפיכך, ראש הנזק של אובדן הכנסות ורווח בכללותו לא הוכח ויש לדחותו. שיפוי מכוח עילות חוזית ו/או נזיקית 62. כפי שצויין לעיל, לא נטענה עילה חוזית או נזיקית כנגד נתבעת 1 אלא כנגד נתבעת 2. גם אילו נטענה - כנגד נתבעת 1 - דינה כנגד הנתבעות להידחות. 63. בכתב התביעה מפורטים הנזקים הנטענים ע"י התובעת, תוך הפניה לסעיפי הפוליסות אשר ברשות התובעת. התובעת אף מציינת כי נזקיה מפורטים "בזיקה לתנאי הפוליסה הרלבנטים, לכל פריט בהתאם למוסכם בפוליסה" וכי "פוליסת האש ואובדן הרווחים מעניקה לתובעת כיסוי ביטוחי מקיף למיגוון הנזקים שנגרמו" (סעיף 11 לכתב התביעה). התובעת לא טענה מפורשות כי נגרם לה נזק כתוצאה מהעילה החוזית ו/או הנזיקית אשר עניינן התנהגות הנתבעות ולא פרטה גם, כנדרש, מהו הנזק אשר נגרם כתוצאה מעילות אלה, בהבדל מהנזק אשר נגרם מהשריפה עצמה, נשוא העילה הביטוחית (ר' עמ' 1 לסיכומי הנתבעות). לדוגמא: בגין מכונת ה MD עתרה התובעת בתביעתה לשיפוי מכוח הפוליסה (ר' סעיף 13.2 לכתב התביעה). התובעת לא פרטה, בתביעתה או בסיכומיה, את הקשר הסיבתי בין התנהגותן המעוולת הנטענת של הנתבעות לראש הנזק של מכונת ה MD, ולא הבהירה גם מהו הנזק אשר נגרם למכונה זו עקב התנהגות הנתבעות, בהבדל מהנזק עקב השריפה. כך גם בגין ראש הנזק של דמי שכירות והוצאות העתקת המפעל והתאמתו. התובעת ביססה את תביעתה בראש נזק זה על סעיפי הפוליסה ולא טענה מפורשות, אלא באופן כללי וביחס לכלל תביעתה, כי ראשי נזק אלו ראויים לשיפוי מכוח עילות נזיקיות/חוזיות. התובעת גם לא הבהירה כלל את הקשר הסיבתי בין אותן עילות נזיקיות/חוזיות הנטענות על ידה, שעניינן התנהגותן המעוולת של הנתבעות, לנזקים אלו (בהבדל מהקשר הסיבתי בין השריפה עצמה לאותם הנזקים). אשר על כן, השיפוי בגין נזקים אלו הינו מכוח הכיסוי הביטוחי של התובעת בלבד. ועוד. באשר לראש הנזק של אובדן הכנסות ורווח טוענת התובעת בסיכומיה כי הסעד המגיע לה בראש הנזק זה אינו מוגבל לסעיפי פוליסת אובדן הרווחים, מאחר ומהות התביעה הינה ביטוחית, חוזית ונזיקית (סעיפים 90-92 לסיכומי התובעת). יחד עם זאת, בתביעה לא נטען כי אובדן ההכנסות והרווחים מקורו בהתנהגות הנתבעות להבדיל מהשריפה (סעיף 13.6 לכתב התביעה). כך גם לא יוחד כל סכום נזק אשר מקורו בהתנהגות הנתבעות בהבדל מהשריפה עצמה. גם בעדויות מטעם התובעת לא ניטען כי אובדן הרווחים הוא תוצאה של התנהגות הנתבעות או העדר מימון, בהבדל מהשריפה. באשר לנזקים בגינם נקבע כי התובעת זכאית לשיפוי, ככל שהוכח על ידה נזק, ממילא אין צורך לדון מכוח איזו עילה ניתן השיפוי. כך, באשר למכונות ה ה PJ, הלחמת הגל והדיגרייזר, ממילא נמצא כי התובעת זכאית לשיפוי על הנזק, ככל שהוכח על ידה, מכוח פוליסות הביטוח שברשותה, ולפיכך אין מקום לדון בשיפוי בגין נזק זה, מכוח עילות נזיקיות/חוזיות. כך גם בנוגע לראש הנזק של הוצאות הנצלה, לגביו נקבע כי התובעת זכאית לשיפוי בגין הסכומים אשר הוכחו על ידה. בנוגע לראשי נזק אשר לא הוכחו, ממילא אין נפקות לשאלה האם יש לשפות בגינם מכוח עילה חוזית או נזיקית. כך, מאחר והתובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק למלאי, הרי שאין צורך לדון בשאלה באם זכאית התובעת לשיפוי בגין ראש נזק זה מכוח הפוליסה או מכוח עילה נזיקית/חוזית. כך גם באשר לנזק של אובדן הכנסות ורווח, אשר ממילא לא הוכח. 64. אי לכל, נדחית התביעה כנגד נתבעת 2 ונדחית התביעה כנגד נתבעת 1, ככל שהיא מבוססת על עילת תביעה נזיקית ו/או חוזית. פיצול סעדים 65. בכתב התביעה ביקשה התובעת לפצל סעדים. התובעת לא חזרה על בקשה זו בסיכומים ולפיכך אין מקום להתיר פיצול סעדים. סיכום 66. לאור כל האמור לעיל, זכאית התובעת לסכומים כדלקמן: מלאי - 10,824$. ציוד - מכונת ה MD: 160,753.60$. מכונת ה PJ: 20,000$. מכונת הלחמת הגל: 2,352$. מכונת הדגרייזר: 10,000$. הוצאות הנצלה - 107,486$. דמי שכירות - 116,706$. הוצאות העתקה והתאמה - 499,902$. שכר אדריכלים - 20,299$. חוות דעת אשד - 2,500$. סה"כ - 950,823$ 67. כאמור, נתבעת מס' 1 שילמה לתובעת סכום של 545,820$. אי לכך, חוב הנתבעת מס' 1 לתובעת הוא 400,003$, נכון למועד הגשת התביעה. 68. אשר על כן ולסיכום, אני קובעת כדלקמן: א. נתבעת 1 תשלם לתובעת סכום בשקלים השווה ל 400,003$ נושאי ריבית על פי תקנה 4 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה, תשס"ג - 2003, מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. הסכום ישולם על פי השער היציג של הדולר במועד התשלום. ב. התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית. ג. לאור התוצאה אליה הגעתי אין צו להוצאות. 69. נתבעת 1 תודיע, תוך 30 יום, האם היא עומדת על המשך הדיון בהודעות צד ג' שהוגשו על ידה. ביטוח שריפהשריפהבניין